צפון קפריסין

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסיןטורקית: Kuzey Kıbrıs Türk Cumhuriyeti ובראשי תיבות KKTC), ידועה גם בשמות קפריסין הטורקית או קפריסין הצפונית, היא מדינה עצמאית דה-פקטו המשתרעת בחלק הצפוני של האי קפריסין. היא פועלת כרפובליקה עצמאית, ואף הכריזה רשמית על עצמאות ב-1983, אולם לא הוכרה על ידי אף מדינה אחרת למעט טורקיה ודה-פקטו על ידי אזרבייג'ן[3].

המדינה התקיימה בשם אחר: "המדינה הפדרטיבית הטורקית של צפון קפריסין" כבר משנת 1975, גם אז ללא הכרה אלא על ידי טורקיה. כמעט כל מדינות העולם והארגונים הבינלאומיים, בכלל זה האו"ם, רואים ברפובליקת קפריסין, שנשלטת היום בידי קפריסאים-יוונים, את הריבון החוקי בכל שטח האי קפריסין. יוצאת מכלל זה טורקיה, שמכירה ב"רפובליקה הטורקית של צפון קפריסין"' תומכת בה כלכלית, דיפלומטית וצבאית, ואף עודדה אזרחים טורקים להתיישב בה. במקביל, טורקיה אינה מכירה באופן רשמי ברפובליקת קפריסין.

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין מכסה 37% משטח האי קפריסין.

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
Kuzey Kıbrıs Türk Cumhuriyeti
Flag of the Turkish Republic of Northern Cyprus Coat of arms of the Turkish Republic of Northern Cyprus
דגל סמל
Cyprus districts named he
מוטו לאומי 1983 (שנת ההכרזה על עצמאות)[1]
המנון לאומי מצעד העצמאות
יבשת אירופה ואסיה (אירואסיה)
שפה רשמית טורקית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
לפקושה
35°08′N 33°28′E / 35.133°N 33.467°E
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
מוסטפא אקינקי
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מקפריסין
15 בנובמבר 1983
דת אסלאם (99%)
אחרים (1%)
[2]
שטח 
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
3,355 קמ"ר 
(ללא דירוג)
2.7%
אוכלוסייה 
(2006)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

265,100 נפש 
(ללא דירוג)
69.6 נפש לקמ"ר
(ללא דירוג)
תמ"ג (PPP) 
(2006)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

2,850,000 מיליון $ 
(ללא דירוג)

(ללא דירוג)
מטבע לירה טורקית חדשה ‏ (TRY)
אזור זמן UTC +2
סיומת אינטרנט .nc.tr
קידומת בינלאומית 90-392

אוכלוסייה

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין מונה כ־313,626 תושבים (2014) ושטחה הוא כ־3,335 קמ"ר. כמעט כל התושבים דוברי טורקית. אוכלוסיית הרפובליקה כוללת כ-50,000 מהגרים מטורקיה. יש מיעוט של דוברי יוונית וכן קהילה קטנה של מארונים. הרוב המכריע של הקפריסאים-היוונים שהתגוררו בקפריסין הצפונית (כ-200 אלף נפש) נמלטו או גורשו דרומה בשנת 1974, בשיא הסכסוך בין הקהילות היוונית והטורקית. במקביל גורשו קפריסאים-טורקים מדרום האי לצפונו (כ-60 אלף נפש). שאלת חזרתם של התושבים העקורים לבתיהם הקודמים היא סלע מחלוקת המעכב את יישוב הסכסוך בין הקפריסאים-היוונים לקפריסאים-הטורקים. הקפריסאים-היוונים תובעים להרשות לעקורים לשוב לבתיהם הקודמים, בעוד הקפריסאים-הטורקים תובעים לעגן את הסטטוס-קוו הנוכחי.

חלוקת האי ועיר הבירה

עיר הבירה ניקוסיה (בטורקית: Lefkoşa, ביוונית: Λευκωσία) מחולקת בין הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין לבין רפובליקת קפריסין (היוונית), ומשמשת בפועל בירה לשתיהן. הגבול בין שני חלקי האי, שנוצר ב-1975, מכונה "הקו הירוק", והוא למעשה שטח הפרדה מפורז הנשלט בידי כוחות האו"ם וכוחות בריטיים (כוחות האו"ם ברוב שטח ההפרדה, וכוחות בריטיים בחלקו הדרומי). קו זה שקט בדרך-כלל, אולם עד 2003 הוא היה סגור לחלוטין. זמן-מה לפני הצטרפות רפובליקת קפריסין לאיחוד האירופי, באפריל 2003, נפתח הגבול למעבר מוגבל של תושבים ותיירים. זאת, אף על פי שאין הכרה הדדית בין הממשלות של שני חלקי האי. הפשרת היחסים בין טורקיה ליוון מקלה על הקשר בין הממשלות הקפריסאיות למרות היעדר הכרה הדדית.

היסטוריה

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין נוצרה למעשה בשנת 1975, עם חלוקת האי קפריסין לשתי ישויות פוליטיות. קפריסין קיבלה עצמאות מידי בריטניה ב-1960 לפי הסכם לחלוקת השלטון בין הקהילה היוונית לקהילה הטורקית באי. בנוסף הובטח בהסכם כי בריטניה תוסיף להחזיק בסיסים צבאיים באי (אחד הבסיסים, דקליה, נמצא כיום בחלקו הדרומי של אזור החיץ, ובסיס אחר, אקרוטירי, נמצא בתוך החלק היווני). המתח בין הקהילות, שהקשה על קיום ההסכם, עלה והתפרץ בעקבות הפיכה צבאית שביצעו קפריסאים-יוונים בעידודו של השלטון הצבאי ששלט אז ביוון. מטרתה של ההפיכה הייתה לאחד את קפריסין עם יוון. בתגובה, פלש צבא טורקיה ב-1974 לקפריסין הצפונית ויצר חיץ בין האזור שבו הייתה מרוכזת האוכלוסייה הטורקית ליתר חלקי האי. 200 אלף קפריסאים-יוונים שהתגוררו בצפון האי נמלטו או גורשו אל דרום האי, לאזור שעדיין נשלט בידי הממשלה הקפריסאית-היוונית, ובמקביל נמלטו או גורשו 60 אלף קפריסאים-טורקים אל צפון האי. כיום ההפרדה בין הקהילות היא כמעט מלאה, למעט שני כפרים הנמצאים בשטח המפורז בין חלקי האי.

בשנת 1983 הכריזו מנהיגי הקהילה הקפריסאית-הטורקית על עצמאות מלאה ועל ריבונות בשטח שנכבש בידי הצבא הטורקי ב-1974. הכרזת העצמאות קבעה את שם המדינה ל"רפובליקה הטורקית של צפון קפריסין". ההכרזה זכתה להכרה של טורקיה בלבד, ויתר מדינות העולם והארגונים הבינלאומיים הוסיפו לראות בקפריסין הצפונית שטח כבוש, שהריבונות עליו אמורה לחזור לרפובליקת קפריסין השולטת בדרום האי. בתגובה לכך ביטלה טורקיה את הכרתה ברפובליקת קפריסין. סוגיית קפריסין הפכה לסלע מחלוקת בין טורקיה ליוון, אולם מאז 1975 היו רק אירועים אלימים מעטים על הגבול בין שני חלקי האי.

כיום, גורלה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, וחוסר נכונותה של טורקיה להכיר ברפובליקת קפריסין, מכבידים על ניהול המשא ומתן לצירופה של טורקיה לאיחוד האירופי. רפובליקת קפריסין עצמה התקבלה כחברה באיחוד האירופי בשנת 2004. לפני הצטרפות רפובליקת קפריסין לאיחוד, נעשו מאמצים לאחד את שני חלקי האי לפדרציה יוונית-טורקית. המשא ומתן נעשה בתיווכו של מזכ"ל האו"ם קופי אנאן. טורקיה, יוון ושאר מדינות האיחוד האירופי הפעילו לחץ על הקהילות היוונית והטורקית בקפריסין להגיע לפתרון, אולם המאמצים עלו בתוהו. בשני משאלי עם שנערכו בנפרד בשני חלקי האי הסכימו רוב הקפריסאים-הטורקים לתוכנית הפדרציה, אולם רוב הקפריסאים-היוונים דחו אותה. הדחייה לא מנעה את קבלתה של רפובליקת קפריסין לאיחוד האירופי, אולם במקביל התרחב שיתוף הפעולה האירופי עם הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. עם זאת, עדיין אין הכרה בינלאומית ברפובליקה. הישג חשוב היה בכל זאת למשא ומתן האינטנסיבי - הגבול בין חלקי האי שהיה סגור לחלוטין במשך 30 שנה, נפתח למעבר מוגבל של אנשים בארבע נקודות - שתיים באזור שבשליטת בריטניה, אחת בניקוסיה, ואחת נוספת. כיום, יכולים קפריסאים-יוונים לבקר כתיירים בצפון האי, וקפריסאים-טורקים יכולים לבקר כתיירים בדרומו.

בבחירות שנערכו ב-18 באפריל 2010 נבחר ברוב קולות המועמד הלאומן דרוויס ארולו על פני המנהיג הקודם, מחמט עלי טלאט.

ב-2017 פורסמו אזהרות מסע מהרשויות הקפריסאיות (היווניות) כי תיירים שיגיעו לקפריסין הטורקית עלולים להיאסר עד שנה או לקבל קנס כבד. בהתאם, משרד החוץ הקפריסאי והשגרירות חידדו את אזהרת המסע לקפריסין הצפונית, וציין שבין השאר, תיירים ישראלים שישהו במלונות בצפון האי עלולים להיענש משפטית.[4] [5]

המעמד הבינלאומי של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין מהווה שטח השנוי במחלוקת מעת פלישת הכוחות הטורקים לאזור. על אף ניסיונות רבים ליצור הסכם קבוע ויציב באי הקפריסאי החצוי, טרם יושבו המחלוקות בין הצדדים.

רקע כללי

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין עומדת בארבעת התנאים הדרושים, לפי המשפט הבינלאומי, על-מנת להכיר בה כמדינה (בהתאם לתנאים שהוכרו בפרשת ניקרגואה[6]). עם זאת, חוסר ההכרה של הקהילה הבינלאומית בעצמאותה של צפון קפריסין נובעת בעיקרה מהדרך בה נוצרה, כאשר עשתה טורקיה שימוש בכוח בעת "מבצע אטילה" בשנת 1974, במסגרתו פלשה טורקיה לצפון קפריסין, דבר האסור בהתאם לפרק 7 למגילת האו"ם[7].

מצד טורקיה, הטענה היא כי הפלישה הטורקית נעשתה מתוקף סעיף 4 לאמנת ההבטחה, אשר נחתמה בין בריטניה, טורקיה ויוון בשנת 1960, הקובע כי במקרה של הפרת הסטטוס קוו רשאיות המדינות באופן עצמאי לפעול על מנת להשיבו. מאידך, קפריסין היוונית טוענת כי המילה "פעולה" בסעיף 4 אינה מתכוונת לשימוש בכוח, כמו גם העובדה כי אמנת ההבטחה וכל אמנה אחרת, אינן יכולות לגבור על סעיף 2(4) למגילת האו"ם האוסר שימוש בכוח[8]. מדינות מחויבות, על פי הדין הבינלאומי המנהגי, שלא להכיר במצבים כחוקיים, אם הם נוצרו על ידי שימוש בכוח או באיום לשימוש בו, ומחויבות זו מהווה בסיס לאי-ההכרה בעצמאותה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.

הרפובליקה היא המדינה שנותרה ללא הכרה במשך הזמן הרב ביותר, כאשר המדינה היחידה שמכירה בה באופן רשמי היא טורקיה. עם זאת, בניגוד למקרים אחרים של חוסר הכרה, לא הוטלו סנקציות כלכליות ספציפיות על צפון קפריסין[9].

עמדת האו"ם

עמדת האו"ם בהחלטותיה לאורך זמן נוטה לצידה של ממשלת קפריסין. דוגמה לכך היא החלטה 186 אשר התקבלה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם בשנת 1964. בהחלטה נקבעה, בין היתר, הצעה להקמת כוח שמירת שלום שיפעל על אדמת קפריסין. החלטה זו דרשה את הסכמתה של הרפובליקה הקפריסאית בלבד, ללא התייחסות לאוכלוסייה הטורקית באי ולעמדתה[10]. דוגמה נוספת היא החלטה 367[11], אשר התקבלה בשנת 1975, בה הביעה מועצת הביטחון צער על החלטתה החד צדדית של צפון קפריסין להקמת ישות מדינתית[8].

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין אינה מדינה חברה באו"ם, והיא אינה מוכרת על ידו. יותר מכך, בתאריך ה-17 בנובמבר 1983, הגיב מזכ"ל האו"ם להכרזת הרשויות הטורקיות בקפריסין לעצמאות בחלקה הצפוני של האי. המזכ"ל גינה את ההכרזה, הצהיר כי אינה חוקית בעיני המשפט הבינלאומי ובעיני האו"ם ודרש את הסרתה המידית. המזכ"ל קרא להמשך משימתם של כוחות שמירת השלום בקפריסין, אשר תפקידם לשמור על השקט באי ולפעול למניעת הסלמת המצב, זאת במטרה להביא בהקדם האפשרי להתקדמות אל עבר הסכם קבוע ויציב בין הצדדים באי הקפריסאי. בתאריך ה-18 בנובמבר 1983, נתקבלה החלטה 541 של מועצת הביטחון, בעקבות הכרזתה הרשמית של הרפובליקה הטורקית בצפון קפריסין כמדינה עצמאית בחלקו הצפוני של האי קפריסין, ובהמשך להצהרת מזכ"ל האו"ם מתאריך ה-17 בנובמבר 1983[12]. הניסיון ליצור את "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" איננו תקף ואף מחמיר את המצב בקפריסין. המועצה אישררה את המשך תמיכתה בכוחות שמירת השלום של האו"ם בקפריסין, תוך ההבנה כי הכוחות מהווים בסיס לשמירה על הסדר והשקט באזור, כבסיס לפתרון הבעיה באי. כמו כן, בהחלטה קראה לכל המדינות לכבד את העליונות, העצמאות והשלמות הטריטוריאלית של מדינת קפריסין, ולאי הכרה באף ישות מדינתית פרט לרפובליקה של קפריסין. בנוסף, פנתה בדרישה לאי התערבות מצד מדינות העולם ושתי הקהילות בקפריסין להימנעות מכל פעולה העשויה להחריף את המצב באזור. ההחלטה התקבלה ברוב של 13 קולות, עם התנגדות מצד פקיסטן והימנעותה של ירדן.

עמדת האיחוד האירופי

האיחוד האירופי, כמו מרבית מדינות העולם, אינו מכיר באופן רשמי בעצמאותה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. עם זאת, בשנת 2004 אישר האיחוד את קבלת הצד הקפריסאי-יווני כמדינה חברה בארגון, על אף שלא הושג הסכם איחוד בין תושבי האי[13]. פרשת לואיזדיו (Loizidou) אשר נדון ב-ECHR – עניין זה נדון בבית הדין האירופי לזכויות אדם כאשר הגב' לויזדיו תבעה את טורקיה על מניעת גישה לנכסיה הממוקמים בצד הטורקי באי הקפריסאי, על ידי הצבא הטורקי בתקופה שלאחר הפלישה הטורקית. בעניין זה נקבע כי לאור חוסר ההכרה של הקהילה הבינלאומית בקיומה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, לא ניתן להכיר גם בהחלטותיה של הרפובליקה ועל כן אין לתפיסתה של השטח, ולאחיזתה בו, כל תוקף חוקי. בשל כך, קבע בית הדין כי הנכסים של הגב' לויזדיו נותרים בבעלותה ויש לאפשר לה גישה אליהם. כמו כן, קבע בית הדין פיצויים לגב' לויזדיו אשר שולמו לה על ידי ממשלת טורקיה, תוך שהודגש כי הפיצוי לא ניתן במקום השטח, אלא כפיצוי על עוגמת הנפש ומשך הזמן שעבר בו נמנעה גישתה לשטחה[14].

עמדת הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין השתתפה לראשונה במעמד מדינה "אורחת", באספה שהתקיימה בשנת 1975, לאחר ייסודה של הפדרציה הטורקית של צפון קפריסין, ומאז משתתפת באופן סדיר באספות שרי החוץ של הארגון, ומשנת 1981 גם באספות הכלליות. ההחלטה הראשונה שאומצה על ידי הארגון בעניין קפריסין משנת 1976, קבעה כי הארגון יתמוך בזכותה של קפריסין הטורקית להישמע בכל פורום בינלאומי אשר דן בעניין הסכסוך באי הקפריסאי. באספה ה-20, שהתקיימה באוגוסט 1991 באיסטנבול, נקבע כי הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין תהיה מדינה משקיפה ותיקח חלק יותר פעיל בפעולותיו של הארגון[15].

עמדתן של מדינות ספציפיות

ככלל ניתן לראות שיחסן של מדינות לעניין עצמאותה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, ומדינת קפריסין, שואבת עצמה ממערכות היחסים של המדינות השונות עם טורקיה ויוון.

רוסיה

יחסה של רוסיה (או בעבר: ברית-המועצות) לחלקה הטורקי של קפריסין השתנה בתקופות שונות בהתאם לשינויים שחלו הן במישור הבינלאומי והן במישור הפוליטיקה הפנימית במדינה. בתקופת המלחמה הקרה, ברית-המועצות ראתה באי קפריסין כלי אסטרטגי בעזרתו שאפה לנטרל את שליטת נאט"ו באזור (בה היו חברות יוון וטורקיה), זאת על ידי עידוד לאיחוד האי לכדי מדינה אחת, הפועלת בשיתוף פעולה עם הגוש הסובייטי. לאחר הכרזת צפון קפריסין על הקמתה של "The Turkish Federation State of Cyprus", הצהירה ברית-המועצות כי היא מכירה בשלטון הקפריסאי-יווני כשלטון הלגיטימי באי ותמכה בהצעת האו"ם ליצירת ועידה שמטרתה משא ומתן בין הצדדים. לאחר התפרקות ברית-המועצות, והקמתה של רוסיה, שמרה המדינה על קו אחיד בתמיכתה בקפריסין כמאוחדת, בהתאם לתפיסה הקפריסאית-יוונית. נטען כי האינטרס המובהק של רוסיה להכרה בשלטונות היוונים באי מקורו בקשרי המסחר הענפים של רוסיה עם קפריסין הדרומית באותה התקופה[16]. עם התחממות מערכת היחסים בין רוסיה לבין טורקיה בשנות ה-2000, פתחה רוסיה נציגות דיפלומטית בחלקה הצפוני של קפריסין. עם זאת, במשך השנים, פוטין המשיך להדגיש כי רוסיה תומכת במשא ומתן בין הצדדים. ניתן לראות כי בכל הנוגע ליחסי רוסיה כלפי קפריסין הטורקית, ישנו משקל רב ליחסים בין רוסיה לבין טורקיה, כאשר ככל שהיחסים חמים יותר, כך נוטה רוסיה יותר כלפי קפריסין הטורקית, ולהפך. עם זאת, רוסיה לא הכירה באופן רשמי עד לימים אלו בעצמאותה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, ומהווה גורם התומך במשא ומתן ישיר בין הצדדים.

ישראל

לישראל עניין רב בנעשה בקפריסין. ברמה האסטרטגית, מדובר במדינה לא-ערבית הקרובה ביותר מבחינה גאוגרפית, כאשר לפתרון הסכסוך באי השלכות גם עליה. יחסי ישראל-קפריסין (היוונית) התהדקו במקביל להתהדקות יחסי ישראל-יוון והרעת יחסי ישראל-טורקיה משנת 2010 (פרשת "מאווי מרמרה").

תיירות

על אף אי ההכרה ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין כמדינה, ניתן לראות כי זו מנהלת מסחר עם מדינות שונות ואף נהנית מתיירות נכנסת. בפברואר 2017 הודיעו השלטונות הקפריסאים היוונים כי כל אדם אשר ייכנס דרך חלקה הטורקי של קפריסין, בין אם משדה תעופה או מנמל ימי, לשטחה של קפריסין היוונית, יקבל באופן מיידי "חותמת שחורה" ולא תתאפשר לו כניסה לקפריסין היוונית לתקופה של 10 שנים, תוך הסתכנות בעונשים הקבועים בחוק ובכלל זה מאסר של עד 12 חודשים או קנס[17].

דתות ודמוגרפיה

עיקר האוכלוסייה בקפריסין הצפונית היא טורקית (מחציתם מטורקיה והשאר בני המקום), ועל כן תושביה הם בני דת האסלאם הסוני.

נכון למפקד האוכלוסין ב-2014, בקפריסין הצפונית כ-313 אלף תושבים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Ker-Lindsay, J. (2017). Great Powers, Counter Secession, and Non-Recognition: Britain and the 1983 Unilateral Declaration of Independence of the "Turkish Republic of Northern Cypres". Diplomacy & Statecraft, 28(3), 431-453.
  • Ozersay, K. (2005). Separate simultaneous referenda in Cyprus: was it a “fact” or an “illusion”? Turkish studies, 6(3), 379-399.
  • Rothberg, R. (2003). The Cyprus crucible. Harvard international review, 25(3), 70-74.
  • Wellens, K.C., Resolutions and statements of the united nations scurity council (1946- 1989) - Athematic guide. Leiden, Netherlands: Martinus Nijhoff.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Zypern Times
  2. ^ Kevin Boyle; Juliet Sheen (2013). Freedom of Religion and Belief: A World Report. Routledge. עמ' 290. ISBN 978-1-134-72229-7.
  3. ^ Europe, the US, Turkey and Azerbaijan recognize the “unrecognized” Turkish Republic of Northern Cyprus
  4. ^ פטרסבורג, עופר; אייכנר, איתמר (19 בספטמבר 2017). "קפריסין מונעת כניסת ישראלים לצד הטורקי". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-11 בינואר 2019.
  5. ^ אייכנר, איתמר (21 בנובמבר 2017). "קפריסין גירשה עשרות ישראלים שניסו להיכנס לצד הטורקי". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-11 בינואר 2019.
  6. ^ Military Aid and Paramilitary Activities in and Against Nicaragua (Nicaragua v. U.S.), 1986 I.C.J. 14
  7. ^ United Nations Charter, Chapter 7.
  8. ^ 8.0 8.1 Akgun, C. (2010). The Case of TRNC in the context of Recognition of States under International Law. Ankara Bar Review, 3(1), 7-18
  9. ^ Nemitz, J. (2007). Collective Non-Recognition of Illegal states. Legal Foundations and Consequences of an Internationally Co-Ordinated Sanction With Particular Reference to the Turkish Republic of Northern Cyprus. Chinese Journal of International Law, 6(3), 784-787.
  10. ^ United Nations, Security Council Resolution 186. Retrieved December 10, 2017
  11. ^ United Nations, Security Council Resolution 367. Retrieved December 10, 2017
  12. ^ United Nations, Security Council Resolution 541. Retrieved, November 21, 2017.
  13. ^ לוי, ע. "הצטרפות קפריסין לאיחוד האירופי – עליית מדרגה". נדלה מתוך אתר גלובס, 10 בדצמבר 2017
  14. ^ Loizidou v. Turkey (App no 15318/89) EHRR 1997, 513.
  15. ^ Relations with the Organization of Islamic Cooperation (OIC). Retrieved December 10, 2017
  16. ^ Erler Bayir, O. (2014). Cyprus Issue in Turkish – Russian Relations. International Journal of Turcologia, 9(17), 89-101
  17. ^ הנחיות משרד החוץ הקפריסאי.
.tr

tr. היא סיומת האינטרנט הלאומית של שמות המתחם (domain name) של אתרי אינטרנט הרשומים בטורקיה, הסיומת הושקה בשנת 1990. שמות המתחם והסיומות מנוהלות על ידי ארגון 'Turkey Internet Society' ואוניברסיטת 'Middle East Technical University' באנקרה. הסיומת nc.tr. משמשת כסיומת אינטרנט משנית של צפון קפריסין אשר לא מוכרת כמדינה על ידי האומות המאוחדות ובתוך כך לא מחזיקה בסיומת אינטרנט ראשונה.

בורסה (עיר)

בורסה (בטורקית: Bursa), עיר בצפון-מערב טורקיה ובירת נפת בורסה. לעיר מעמד של עיר מטרופוליטנית (Büyükşehir - "עיר גדולה") ובשנת 2007 נאמדה אוכלוסייתה ב-1,504,817 תושבים.

השם בורסה מקורו בשם היווני פרוסה Προύσσα, ששובש ל"ברוסה" ושובש שוב ל"בורסה". העיר נוסדה במאה השנייה לפנה"ס. לאחר כיבושה בידי העות'מאנים בשנת 1326 שימשה כבירתם במהלך המאה ה-14.

בורסה שוכנת לרגלי ההר אולו דג (2,493 מטר) שבו נמצא אתר הסקי הגדול במדינה. האזור משופע במעיינות חמים ההופכים את המקום למרכז תיירות חורף. העיר מהווה מרכז לתעשיית המשי הטורקית.

דגל הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין

דגל הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין אומץ ב-7 במרץ 1984. הדגל מהווה למעשה היפוך צבעיו של דגל טורקיה - סהר אדום על רקע לבן, בתוספת שני פסים אדומים מאוזנים בראשו ובתחתיתו.

המנון טורקיה

מצעד העצמאות (בטורקית: İstiklâl Marşı) הוא ההמנון הלאומי של טורקיה. ההמנון אומץ רשמית ב-12 במרץ 1921, שנתיים לפני הקמת הרפובליקה הטורקית. הוא שימש כמקור למוטיבציה עבור החיילים שלחמו במלחמת העצמאות של טורקיה וכהמנון ניצחון עבור הרפובליקה שקמה לאחר המלחמה.

כ-724 פואמות הועמדו לתחרות כלל-לאומית שאורגנה במטרה לאתר ולבחור את החיבור המקורי המתאים ביותר. פואמה בת 10 בתים שנכתבה על ידי המשורר הנודע מהמט אקיף ארסוי אומצה פה אחד על ידי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה.

24 מלחינים השתתפו בתחרות נוספת שאורגנה במטרה לבחור את המנגינה המתאימה ביותר להמנון שנבחר. המועצה, שהתכנסה באיחור שנבע ממלחמת העצמאות של טורקיה, אימצה את המנגינה שהולחנה על ידי עלי ריפאת קאגאטאי. המנגינה שימשה כליווי עד שנת 1930. לאחר מכן, המנגינה שונתה למוזיקה סימפונית שנכתבה על ידי אוסמן זקי אונגור, מנצח התזמורת הסימפונית הנשיאותית. ראוי לומר שמקובל לשיר רק את שני הבתים הראשונים מתוך עשרת הבתים של ההמנון.

ההמנון הוא גם המנונה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין מאז 1983.

טורקית

טורקית (Türkçe; להאזנה (מידע • עזרה)) IPA: ['t̪yɾcʧɛ] היא שפה טורקית דרום-מערבית המדוברת כשפת אם בפי 56 מיליון איש בטורקיה, בקפריסין, בבולגריה, במקדוניה וביוון. ניב הטורקית המדובר בפי משכילי איסטנבול נחשב כמאפיין את השפה התקנית.

מאז התאסלמות הטורקים ועד 1928 נכתבה הטורקית באמצעות גרסה של האלפבית הערבי ונקראה "טורקית עות'מאנית", אך מאז ועד היום נכתבת הטורקית באלפבית טורקי המבוסס על האלפבית הלטיני עקב הרפורמה במערכת הכתב שהנהיג מוסטפא כמאל.

הרפורמה בכתב הונהגה במטרה לייצג את צלילי השפה הטורקית ביתר נאמנות, להרפות מאחיזתו של האסלאם בטורקיה ובאופן כללי להנהיג את טורקיה אל הקידמה. כיום, רק חוקרים או אנשים שלמדו קרוא וכתוב לפני 1928 - מסוגלים לקרוא טורקית עות'מאנית.

במהלך השנים הושפעה הטורקית מהערבית ומהפרסית עד ש-20 אחוז מאוצר המילים שלה היו שאולים משתי שפות אלו. עם זאת, במהלך שנות ה־30 ניסו הטורקים "לטהר" את שפתם ולהוציא משימוש מילים ממקור זר – בעיקר מילים שאולות מהשפות הערבית והפרסית – מה שפישט מאוד את הסגנון הספרותי של השפה הטורקית והפך אותה דומה יותר לטורקית העממית. גם כיום, כ-10% מאוצר המילים התקני בטורקית הם ממקור ערבי ופרסי, דבר המאפשר למצוא עשרות מילים בשימוש יומיומי שדומות למילים עבריות, ובין היתר: merkez (מרכז, מערבית: مركز), sebep (סיבה, מערבית: سبب), iptal (ביטול, מערבית: إبطال), nokta (נקודה, מערבית: نقطة), saat (שעה, מערבית: ساعة), hürriyet (חירות, מערבית: حرية), tembel (טמבל, מילה שקיימת גם בפרסית, ואולי הגיעה לעברית דרך ערבית מדוברת; בטורקית משמעותה "עצלן" ולא "טיפש").

הרפורמה שערך מוסטפא כמאל אטאטורק בשפה הטורקית, שעיקרה החלפת הכתב הערבי בכתב הלטיני, כללה גם החלפת מילים רבות ממוצא ערבי ופרסי במילים משורשים טורקיים. חלק מהשינויים האלה התקבלו, אולם חלק ניכר מאוצר המילים הטורקי עדיין שאול מערבית ומפרסית. במהלך המאה ה-20, וגם כיום, היו לשונות אירופה המקור העיקרי לשאילת מילים חדשות. כיום כולל אוצר המילים הטורקי מילים רבות שמקורן בצרפתית. המוסד ללשון הטורקית עדיין עוסק בהחלפת המושגים הזרים במושגים טורקיים. ניתן היה לראות שהשפה הטורקית כרגע בשנות ה-2000 הרבה פחות מדוברת מהשפה הפרסית ברחובות ובערים.

לירה טורקית

לירה טורקית (בטורקית: Türk Lirası) היא ההילך החוקי הנמצא בשימוש כיום בטורקיה וברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.

לפקושה

לפקושה (בטורקית: Kuzey Lefkoşa – "לפקושה הצפונית" או "ניקוסיה הצפונית") היא בירתה דה פקטו של קפריסין הצפונית והעיר הגדולה בה. היא משתרעת בחלקו הצפוני של האזור הבנוי של העיר ניקוסיה/לפקושה. עד שנת 1974 היו שני החלקים עיר אחת, אך בעקבות פלישת טורקיה לקפריסין באותה שנה, השתלט צבא טורקיה על השליש הצפוני של האי, והעיר חולקה לשתי ערים נפרדות. בשנת 1975 הוקם באי קו הפרדה פיזי המכונה "הקו הירוק", והוא חוצץ בין שני חלקי האי וחוצה גם את העיר בלב שטחה הבנוי. כאשר הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין הכריזה על עצמאותה בשנת 1983, הייתה לפקושה לבירתה, אך למעט טורקיה, אף מדינה אינה מכירה בהכרזות אלה. בשנת 2006 התגוררו בלפקושה 71,078 תושבים,[דרוש מקור] והיא קטנה משכנתה היוונית שבה 239,277 תושבים נכון לשנת 2011.

מדינות שההכרה בהן מוגבלת

מדינות שההכרה בהן מוגבלת הן ישויות גאופוליטיות המבקשות הכרה כמדינה, אולם אין להן הכרה דיפלומטית מלאה בעולם. ייתכן כי רק מספר מוגבל מאוד של מדינות אינו מכיר בהן.

מדינות אלה מתחלקות לשתי קטגוריות: הקטגוריה האחת היא ישויות שלהן שליטה מלאה או חלקית על הטריטוריה שהן טוענות לה ואשר מקיימות דה פקטו ממשל עצמי ואשר הביעו רצונן בעצמאות מלאה. פעמים רבות, הקהילה הבינלאומית רואה בקיומן של ישויות אלה תוצאה של הפרת סעיף 11 לאמנת מונטווידאו, ובאופן כללי, הפרת סעיף 2.4 למגילת האומות המאוחדות המהווה היום חלק מן החוק הבינלאומי הנוהג.

הקטגוריה השנייה היא אותן ישויות אשר אין להן שליטה מלאה על הטריטוריה שהן טוענות לבעלות עליה, אולם טענתן לאותה טריטוריה הוכרה דה יורה לפחות על ידי מדינה אחת. חלק מן המדינות בקטגוריה זו, למשל רפובליקת קפריסין, מדינת ישראל ורפובליקת קוריאה, זכו להכרה על ידי רוב מדינות העולם והן חברות בארגון האומות המאוחדות, אולם הן נכללות כאן כיוון שמספר קטן של מדינות אינן מכירות בהן.

מחוזות קפריסין

מבחינה אדמיניסטרטיבית הרפובליקה של קפריסין מחולקת לחמישה מחוזות (επαρχίες או אפארכיה):

המחוז השישי (מחוז קירניה) נמצא כולו בשטח הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.

מחוזות קפריסין הצפונית

קפריסין הצפונית מחולקת לשישה מחוזות:

הפרד ממחוז גוזליורט בדצמבר 2016

נבחרת זנזיבר בכדורגל

נבחרת זנזיבר בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של מדינת זנזיבר, איים השייכים למדינת טנזניה. הנבחרת נמצאת תחת פיקוחה של התאחדות הכדורגל של זנזיבר.

הנבחרת חברה בקונפדרציית הכדורגל של אפריקה ולכן יכולה להשתתף בגביע אפריקה לאומות, אך לא חברה בפיפ"א ולכן איננה מורשית להשתתף במונדיאל. האי הוא חלק מטנזניה, המיוצגת על ידי נבחרת טנזניה בכדורגל. לפני האיחוד של זנזיבר עם טנזניה בשנת 1964 הייתה זנזיבר חברה עצמאית ב-CAF, אך מעולם לא העפילה לגביע אפריקה לאומות. זנזיבר הייתה גם חברה בפיפ"א בין השנים 2007 ו-2009.

זנזיבר היא חברה זמנית ב-NF-Board. הקבוצה זכתה במקום השני בטורניר גביע FIFI בשנת 2006, והפסידה 4-1 בפנדלים נגד הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין בגמר.

הנבחרת משחקת באופן קבוע בגביע CECAFA, הכולל נבחרות ממרכז ומזרח אפריקה. בשנת 1995 זכתה הנבחרת בגביע אחרי ניצחון 1 - 0 בגמר נגד המדינה המארחת, אוגנדה.

סהר

סהר הוא הצורה המתקבלת מחיתוך עיגול מתוך עיגול אחר, מוזח הצדה. תיאור נוסף הוא הצד המואר של כדור המואר מאחוריו ומצדו (כמו בסהר הירח). במקרה האחרון הקו העקום הפנימי (הקשת הפנימית) הוא חלק מאליפסה ולא חלק מעיגול.

הסהר משמש לרוב כדי לסמל את האמונה האסלאמית, אף שלא שימש את מוחמד או שליטים מוסלמים מוקדמים. סמלו המקורי של האסלאם הוא כוכב מחומש.

מקור הסהר בטורקים והוא הופיע לראשונה בדגל האימפריה העות'מאנית. מאז עבר לדגלים של אוזבקיסטן, אזרבייג'ן, אלג'יריה, טורקמניסטן, מאוריטניה, מלזיה, פקיסטן, קומורו, תוניסיה, וטורקיה. כן מופיע הסהר בדגליהן של רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית והרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. למרוקו, שמעולם לא הייתה תחת שלטון טורקי, יש פנטגרם בדגלה. הדגל החדש של עיראק, של עידן אחרי סדאם חוסיין משתמש בסמל זה גם כן. המדינה היחידה שיש סהר בדגלה והיא אינה מוסלמית היא סינגפור.

ישנם נוצרים פונדמנטליסטים שמשתמשים בסמליות זו כדי לטעון שאללה היה למעשה אל-ירח אותו עבדו הערבים הקדם-אסלאמיים. טיעון זה משמש לעיתים כדי לטעון שהאל באסלאם שונה מהאל ביהדות או נצרות.

סמל הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין

סמל הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין הוא שלט אצולה המבוסס על סמל קפריסין. ההבדלים בין הסמלים: בסמל הרפובליקה הטורקית לא מופיעה השנה "1960" (שנת עצמאות קפריסין) ובמקומה מופיעה השנה 1983 – שנת הכרזת העצמאות של המדינה; מעל היונה מופיעים כוכב וחצי סהר, המסמלים את טורקיה – היונה פונה אליהם, ולא לצד ימין, כמו בסמל קפריסין.

ספר העובדות העולמי

ספר העובדות העולמי של ה-CIA (באנגלית: CIA World Factbook; או The World Factbook) הוא פרסום שנתי שמוציאה סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית (ה-CIA) לשימוש שלטונות ארצות הברית. פרסום זה מכיל מידע בסגנון אלמנך על ארצות העולם - ובכלל זה מדינות ריבוניות, שטחים תלויים ואזורים נוספים המוכרים על ידי ארצות הברית, וכן מידע על חמשת האוקיינוסים ועל כדור הארץ כולו. נכון ל-2018, מופיעות בספר 267 ישויות. המידע על כל ארץ נחלק לסעיפים על הגאוגרפיה, הדמוגרפיה, התקשורת, הממשל, הכלכלה והצבא, ולכל סעיף יש מבנה קבוע של תת-סעיפים. לכל ארץ מוקדשים בסך הכל שניים או שלושה עמודים.

ייעודו הראשוני של ספר העובדות הוא לשמש את עובדי הממשל של ארצות הברית, וסגנונו, מבנהו, היקפו ותוכנו נקבעו למטרה זו ומשקפים את מדיניותה הרשמית של ארצות הברית, החל בשאלות איות וכלה בשאלת הגדרתן של ישויות מדיניות. למשל, צפון קפריסין, שארצות הברית אינה מכירה בה, אינה מופיעה בספר העובדות; לעומתה מופיעה בו סהרה המערבית כיישות נפרדת, כיוון שארצות הברית אינה מכירה בסיפוחה החד-צדדי למרוקו. לצד זאת, הספר מהווה מקור מרוכז של מידע עבור ארגונים ואנשים (למשל סטודנטים) רבים. ככל יצירה של הממשל הפדרלי של ארצות הברית, הספר הוא ברשות הציבור.

פטרס

פטרס, או פטרה (ביוונית: Πάτρα) היא העיר השלישית בגודלה ביוון, בירת מחוז מערב יוון, ובירת היחידה האזורית של אכאיה. העיר נמצאת בצפון-מערב חצי האי פלופונסוס, על חוף הים היוני.

בפטרס למעלה מ-210,000 תושבים. היא מרכז מסחרי ויש בה נמל גדול ומשגשג. העיר מרכזת נתיבי סחר ימיים מהים האדריאטי והיוני, קו מעבורות קבוע מאיטליה, ואת התנועה מגשר ריו-אנטיריו.

פמגוסטה

פמגוסטה (ביוונית: Αμμόχωστος (אמוכוסטוס); בטורקית: Gazimağusa או Mağusa (מאוסה)) היא עיר נמל לחוף המזרחי של האי קפריסין. העיר ממוקמת בצפון קפריסין ומהווה רשמית בירת מחוז פמגוסטה (המצוי בשטח דרום קפריסין) ובפועל העיר היא בירת מחוז גזימאוסה (בצפון קפריסין).

בפלישה הטורקית ב-1974 ועם הקמתה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין גורשה כל האוכלוסייה היוונית של העיר, יחד עם כל היוונים שחיו בשטח שנכבש (שליש מהאי).

העיר ממוקמת מזרחית לניקוסיה.

קירניה

קירניה (ביוונית: Κερύνεια, בטורקית: Girne) היא עיר נמל ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, השוכנת בצפון קפריסין. העיר משתרעת על חוף הים הצר שבין הים התיכון לרכס הרי קירניה.

קירניה מפורסמת בזכות נופיה והנמל שבה. עד להקמת הרפובליקה הקפריסאית-טורקית היוותה יעד אטרקטיבי לתיירות פנים וחוץ.

אטרקציות תיירותיות בקירניה:

נמל קירניה - המרכז התיירותי של העיר.

טירת קירניה - לפי ההערכה המקובלת נבנתה בידי הביזנטים במאה השביעית, ועברה כיבושים רבים.

באחד מאולמות הטירה של קירניה שוכן מוזיאון ימי קטן, בו מוצגים מטענה ושרידיה של אניית סוחר יוונית עתיקה משלהי המאה ה-4 לפנה"ס, שנמשו בחפירה ארכאולוגית בשנים 1968–1969. הספינה טבעה לא הרחק מפתח הנמל ונקראת על שם העיר - "הספינה מקירניה".

מוזיאון אייקון - ממוקם בתום המבנה המרשים של כנסיית Arkhangelos ומכיל דיוקנאות של קדושים נוצרים.

בית הקברות בלדוקאן וכנסיית אנדרוס הקדוש.

מוזיאון אמנויות העיצוב - ממוקם בתוך וילה משנות ה -30 של המאה ה -19. התצוגות מכילות יצירות אמנות בסגנונות קולוניאלים ואוריינטלים.

קפריסין

קפריסין (ביוונית: Κυπρος, בטורקית: Kıbrıs) היא מדינת אי הממוקמת בים התיכון, מדרום לטורקיה וממערב לסוריה. שמה הרשמי כיום הוא רפובליקת קפריסין.

היא ממוקמת על אי בעל אותו שם. למרות שיוכו הגאוגרפי של האי לאסיה, נחשבת קפריסין לחלק מאירופה מסיבות היסטוריות ותרבותיות.

מדינות ואזורים לחופי הים התיכון
איטליהאלבניהאלג'יריהבוסניה והרצגובינהטורקיהיווןישראללבנוןלובמונקומונטנגרומלטהמצריםמרוקוסוריהסלובניהספרדצרפתקפריסיןקרואטיהתוניסיה

טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת: אקרוטירי ודקליהגיברלטר


טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית • צפון קפריסין

MediterraneanSeaFromIsrael
הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
חברות אפגניסטןאלג'יריהצ'אדמצריםגינאהאינדונזיהאיראןירדןכוויתלבנוןלובמלזיהמאלימאוריטניהמרוקוניז'רפקיסטןתימןערב הסעודיתסנגלפלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) • סודאןסומליהתוניסיהטורקיהבחרייןעומאןקטראיחוד האמירויות הערביותסיירה לאוןבנגלדשגבוןגמביהגינאה ביסאואוגנדהבורקינה פאסוקמרוןקומורועיראקהמלדיבייםג'יבוטיבניןברונייניגריהאזרבייג'ןאלבניהקירגיזסטןטג'יקיסטןטורקמניסטןמוזמביקקזחסטןאוזבקיסטןסורינאםטוגוגיאנהחוף השנהב OrganizationOfIslamicCooperation
מדינה מושעית סוריה
מדינות משקיפות בוסניה והרצגובינההרפובליקה המרכז-אפריקאיתקפריסין הצפוניתתאילנדרוסיה
ארגונים משקיפים הליגה הערביתהאו"םהמדינות הבלתי-מזדהותארגון אחדות אפריקה
מדינות עצמאיות "בלתי מוכרות"
אבחזיה  אבחזיהאמבזוניה  אמבזוניההרפובליקה העממית של דונצק דונצקדרום אוסטיה  דרום אוסטיההמדינה האסלאמית  המדינה האסלאמיתטאיוואן  טאיוואןטרנסניסטריה  טרנסניסטריה
לוגון  לוגוןהרפובליקה העממית של לוהנסק לוהנסקנגורנו קרבאך  נגורנו קרבאךסהרה המערבית סהרה המערביתסומלילנד  סומלילנדהרשות הפלסטינית מדינת פלסטיןקוסובו  קוסובוצפון קפריסין  צפון קפריסין

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.