צפון סיני

צפון סיני (ערבית: شمال سيناء שמאל סינאא) הוא מחוז מצרי הנמצא בצפון חצי האי סיני ועיר הבירה שלו היא אל עריש.

צפון סיני (מחוז)
محافظة شمال سيناء
Governadorat de Sinai-Sinai del nord
דגל צפון סיני
ElArishFort
מדינה מצרים  מצרים
מושל הגנרל עבד אל-פתאח חרחור
בירת המחוז אל עריש
שטח 27,574 קמ"ר
גובה 269 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ במחוז 450,328 (נכון ל־28 במרץ 2017)
 ‑ צפיפות 14 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות 30°30′N 33°36′E / 30.5°N 33.6°E 
אזור זמן UTC +2
http://www.northsinai.gov.eg

לחצו כדי להקטין חזרה

מחוז מטרוחמחוז אלכסנדריהמחוז אל-בחירהמחוז כפר א-שיח'א-דקהלייהמחוז דמיאטצפון סינימחוז פורט סעידמחוז אל-ע'רביהמחוז אל-מנופיהמחוז אל-קליוביהמחוז א-שרקיהמחוז אסמאעיליהמחוז אל-גיזהאל-פיוםמחוז קהירמחוז סואץדרום סינימחוז בני סויףמחוז אל-מניאמחוז אל-ואדי אל-גדידמחוז אסיוטמחוז הים האדוםמחוז סוהאגמחוז קינאמחוז קינאמחוז לוקסורמחוז אסואןביר טווילמשולש חלאיבלובסודאןערב הסעודיתירדןישראלרצועת עזהישראלNorth Sinai in Egypt.svg

גאוגרפיה

צפון סיני גובל במחוז דרום סיני מצפון מפרץ סואץ במערב ועד טאבה שעל חוף מפרץ אילת במזרח. מצפונו נמצא הים התיכון, במזרח נמצאות רצועת עזה (בחלק הצפוני) וישראל (בחלק הדרומי) ובמערב נמצאים מחוזות אל-אסמעאיליה (בחלק הצפוני) וסואץ (בחלק הדרומי).

שטח המחוז הוא 27,574 קמ"ר ומספר תושביו עומד על כ-400,000.

כלכלת המחוז מתבססת על תיירות חופים, מחצבים (שיש, פחם, צורן וגז טבעי) וחקלאות (תמרים, פולי קיקיון, דיג ולכידת שלווים).

ערים וישובים הנמצאים במחוז:

חלוקה מנהלית

המחוז מחולק ל-11 נפות, מתוכן, 4 נפות קשורות לעיר אל-עריש ולאזור שסביבה.[1]

  1. אל-עריש 1, מזרח העיר והשטחים הגובלים בה, 49.7 קמ"ר, 41,177 תושבים
  2. אל-עריש 2, מערב העיר, 60.5 קמ"ר, 48,060 תושבים
  3. אל-עריש 3, דרום העיר והיישובים שמדרום לעיר, 170 קמ"ר, 32,255 תושבים
  4. אל-עריש 4, השטח שממערב ומדרום לעיר, 1,393 קמ"ר, 20,006 תושבים
  5. אל-חסנה, צפון-מרכז סיני, 5,809 קמ"ר, 13,835 תושבים
  6. שייח' זווייד, שייח' זווייד ודרומית לה, 2,434 קמ"ר, 45,696 תושבים
  7. ביר אל-עבד, צפון-מערב סיני, 5,234 קמ"ר, 33,788 תושבים
  8. נח'ל, מרכז סיני, 6,677 קמ"ר, 11,023 תושבים
  9. רפיח, מרפיח המצרית ועד דרומית למעבר ניצנה, 1,027 קמ"ר, 5,8615 תושבים
  10. קסיימה, מזרח-מרכז סיני, 3,214 קמ"ר, 9,681 תושבים
  11. רומנה, אזור רומני בצפון-מערב סיני, 554 קמ"ר, 29,545 תושבים

היסטוריה

אזור צפון סיני נכבש על ידי ישראל בסוף 1956, במלחמת סיני, והוחזר למצרים לאחר מספר חודשים.

ב-1967, במלחמת ששת הימים, כבשה ישראל שנית את האזור ושלטה בחלקו המערבי עד 1980 ובמזרחי עד 1982. בשנות השלטון הישראלי הוקמו באזור מספר יישובים אזרחיים: העיר ימית וחבל ימית שכלל מספר רב של יישובים חקלאיים.

סביב מתחמי רפיח ומתחמי אבו עגילה הנמצאים במזרח המחוז, נערכו קרבות בין צה"ל והצבא המצרי במלחמת העצמאות, מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים.

בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים נסוג צה"ל מסיני בשנים 1982-1980.

אזור זה כמו שאר חצי האי סיני היה יעד לפיגועי טרור רבים בעיקר בתקופת העשור השני של המאה ה-21.

מושלי המחוז

  • 1999 עד אוקטובר 2008 - מייג'ור גנרל אחמד עבד אל-חמיד[2]
  • מייג'ור גנרל מוחמד עבד אל-פאדיל, לשעבר סגן מפקד משמר הגבול.[2]
  • ינואר 2010 עד ינואר 2011 - מוראד מוואפי[3]
  • עד אוגוסט 2012 - גנרל עבד אל-ווהאב מברוק, לשעבר מפקד כוח משמר הגבול המצרי עם ישראל.[4]
  • נכון לאוקטובר 2014, עבד אל-פתאח חרחור[5]

לקריאה נוספת

  • צפון חצי האי סיני, בנופים ואתרים, עמ' 280-285, משרד הביטחון, 1973

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נתוני האוכלוסייה על פי מפקד אוכלוסין מ-2006.SĪNĀ' ASH-SHAMĀLIYAH The population of the governorate and the districts, באתר Citypopulation.de
  2. ^ 2.0 2.1 Musical chairs, באתר Al-Ahram Weekly, אוקטובר 2008
  3. ^ The Trouble with Sinai: Egypt's 'Mexico' Problem, באתר Time, ‏21 במרץ 2010
  4. ^ רימון מורג'ייה, הכשלים שהביאו להדחתם של בכירי מערכת הביטחון במצרים, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2012
  5. ^ סוכנויות הידיעות‏, צבא מצרים מפנה והורס מאות בתים בגבול עם עזה, 29 באוקטובר 2014, באתר וואלה! NEWS
אבישי שמידע

אבישי (אבי) שמידע (Shmida; נולד ב-1945) הוא בוטנאי ישראלי. משנת 1994 הוא מכהן כפרופסור מן המניין במחלקה לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה של המכון ע"ש סילברמן למדעי החיים, השייך לפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא חבר במרכז לחקר הרציונליות וההחלטות האינטראקטיביות של האוניברסיטה העברית.

אוגדה 84

אוגדה 84 הייתה אוגדה בצבא הגנה לישראל שהשתתפה במלחמת ששת הימים, תחת פיקודו של האלוף ישראל טל. מוכרת גם בשמות "אוגדת הפלדה", ו"אוגדת טל".

האוגדה, כאחת משלוש אוגדות משימתיות שצוותו בחזית הדרום (עם אוגדת אריאל שרון - אוגדה 38 ואוגדת אברהם יפה - אוגדה 31), הבקיעה ראשונה את המערך המצרי בגזרת צפון סיני, וכבשה חלקים נרחבים מצפון סיני. כעבור ארבע יממות הגיעו כוחותיה אל תעלת סואץ בקנטרה ומול איסמעיליה.

גזרת הפעולה של האוגדה הייתה הגזרה של אוגדה 77 במבצע קדש.

פעולות האוגדה תועדו בספר "חשופים בצריח" של שבתי טבת.

אל עריש

אל עריש (ערבית العريش) היא עיר בצפון חצי האי סיני לחוף הים התיכון, סמוך לשפך ואדי אל עריש. העיר נמצאת כ-47 ק"מ מערבית לרפיח, ו-344 ק"מ צפונית-מזרחית לקהיר. לפי הערכות, בשנת 2006 מנתה אוכלוסייתה 141,595 בני אדם, בהם פליטים פלסטינים. בשנים האחרונות הפכה העיר ליעד תיירותי מבוקש.

ארבה

ארבה הוא השם שניתן לחגבים המתאגדים בלהקות. מתוך כ-8,000 מיני חגבים ידועים רק כ-12 מינים המתאגדים ללהקות ארבה.

ביר אל-עבד

ביר אל-עבד (בערבית: بئر العبد) היא עיירה במחוז צפון סיני שבמצרים. העיירה נמצאת על כביש החוף הבינלאומי המצרי, כ-80 ק"מ ממערב לבירת המחוז, אל עריש, מדרום לסבחת ברדוויל. במפקד 2006 היו בנפת דיר אל-עבד, המשתרעת על שטח נרחב של 5,234 קמ"ר, 33,788 תושבים.. מאז גדלה אוכלוסיית הנפה במידה ניכרת.

ביר חסנה

אל-חסנה (או ביר חסנה, בערבית: الحسنة) הוא כפר קטן ושם של צומת כבישים במרכז סיני. הכפר והצומת נמצאים במחוז צפון סיני של מצרים. ביר חסנה נמצאת באגן הניקוז של ואדי אל-עריש, ונמצאת במישור נרחב המצוי בין רכס ג'בל חלאל מצפון-מזרח וג'בל יעלק מדרום-מערב. במפקד 2006 היו באזור המנהלי "אל-חסנה", המשתרע על שטח נרחב של 5,809 קמ"ר, 13,835 תושבים.הצומת מחבר את הכביש המגיע מאל עריש שנמצאת כ-75 ק"מ מצפון וממשיך דרומה לכיוון א-נח'ל (כ-62 ק"מ דרומית לביר חסנה), עם הכביש המגיע מכיוון קוסיימה לכיוון ביר תמדה, ומשם מוביל לביר גפגפה ואיסמעיליה, או לכיוון העיר סואץ.

ג'בל חלאל

ג'בל חלאל (מכונה לעיתים גם הלאל או הילאל, בערבית: جبل الحلال) הוא הר בצפון סיני הנמצא כ-30 קילומטרים מערבית לקוסיימה. כמו הרי הנגב המרכזי והרי צפון סיני, ההר הוא תוצאה של מערכת קימוט שכיוונה הכללי הוא: דרום מערב – צפון מזרח. בדומה לרכסי מרכז הנגב, בנוי ההר מסלעי גיר ואבן חול. בהר מצוי מכתש הדומה במבנהו למכתשי הנגב. שיאו של ההר מתנשא לגובה 892 מטר. מפנהו הצפוני של ההר מתנקז לוואדי אל-עריש למעבר הנקרא מעבר הדייקה (א-דייג'ה בערבית פירושו מיצר). הבדווים באזור הם ממטות השבטים תראבין ותיאהא.

באזור ההר נמצאים מספר עצי ערער אדום שגילם נאמד ב-865 שנה והצמח אזובית סיני שהוא אנדמי לאזור ההר וטווח התפוצה שלו הוא 25 קילומטרים רבועים בלבד.

מספר חוקרים הציעו לזהות את ג'בל חלאל כהר סיני המקראי. מיקום ההר מתאים לדעתם לתאוריות של "המסלול הצפוני" של יציאת מצרים. בחירתו נבעה מסמיכותו היחסית לעין קודיראת ולעין קדיס שחלק מהחוקרים זיהו עם קדש ברנע המקראית. מושל סיני הבריטי בשנות ה-30 של המאה ה-20, מייג'ור קלוד ג'רוויס התבסס גם על שם ההר שפירושו בערבית: "מותר" ובהקשר של הקרבת קורבנות "קדוש וחוקי". גם יוחנן אהרוני הציע לזהות את הר סיני בג'בל חלאל. הביקורת על זיהויו כהר סיני טוענת כי הממצאים ארכאולוגים שנתגלו באזור ההר הם מתקופת האבן ומהתקופה הרומית-ביזנטית ושתי תקופות אלו אינן תואמות את התיארוך המקובל ליציאת מצרים.

ב-25 בנובמבר 1975 התרסק על ההר מטוס חיל האוויר הישראלי מסוג C-130 הרקולס שהשתייך לטייסת 131 וכל 20 החיילים ואנשי הצוות שהיו עליו נספו.ב-2005 התפרסמו ידיעות כי אזור ההר היה מקום מסתור לאנשי ארגונים הקשורים לאל-קאעידה שביצעו פיגועי טרור בטאבה ובראס א-שטן באוקטובר 2004 ופיגועים בשארם א-שייח' ב-2005.

דרך ארץ פלשתים

דרך ארץ פלשתים היא הדרך הקרובה והקצרה ממצרים לארץ ישראל. דרך זו קישרה את מצרים עם ארץ ישראל, ועברה לאורך צפון סיני סמוך לחוף. המצרים הקדומים קראו לה "דרכי הורוס". אחד המסעות בנתיב זה היה של פרעה סתי הוא סתי הראשון בשנת 1303 לפנה"ס. תיאור מסעו מופיע בתבליטים במקדש כרנך בכרנך. הדרך שימשה גם לכובשים אחרים של ארץ ישראל. בין השאר בעת החדשה: במאה ה-18 מסע נפוליאון בארץ ישראל. ובמאה ה-20 היו אלה הבריטים במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ולקראת מלחמת השחרור היה זה הצבא המצרי שפלש לארץ ישראל.

המודיעין הכללי של מצרים

מנגנון המודיעין הכללי (בערבית: جهاز المخابرات العامة, גִיהאז אל-מוח'אבראת אל-עאמה, או בקיצור: אל-מוח'אבראת) של מצרים הוא סוכנות הביון המצרית העיקרית המופקדת על איסוף מודיעין ברמה הלאומית ואחראית על כל סוגי המודיעין, פנים וחוץ, בדגש על לוחמה בטרור.

הסוכנות היא חלק מקהיליית המודיעין של מצרים, הכוללת גם את מנהלת המודיעין הצבאי והסיור (ادارة المخابرات الحربية والاستطلاع), שהוא המודיעין הצבאי המצרי, ואת הביטחון הלאומי של מצרים (יורש מנגנון חקירות ביטחון המדינה, جهاز مباحث أمن الدولة) שהוא המנגנון המקביל לשב"כ ול-FBI האמריקני, שמטהו שכן ברובע נאסר בקהיר.

חזיר בר

חזיר בר (שם מדעי: Sus scrofa) הוא מין חזיר והאב הקדמון של חזיר הבית. הוא יונק אוכל-כול שחי בעדרים. בשנות האלפיים, חזירי הבר חיים בטבע ביערות בצפון אירופה, במזרח התיכון, בדרום אסיה ובאינדונזיה.

יחסי ישראל–לוב

בין מדינת ישראל לבין לוב שוררת עוינות קשה ומאז עצמאותה של לוב ונכון ליולי 2019, אין יחסים דיפלומטיים בין המדינות.

ישעיהו ארז

ישעיהו (שייקה) ארז הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, כיהן כראש המנהל האזרחי.

מוראד מוואפי

מוראד מוואפי (בערבית: مراد موافي; נולד ב-2 בפברואר 1950 באלכסנדריה) הוא איש צבא ומודיעין מצרי. כיהן ראש המודיעין הכללי במצרים בשנים 2011–2012.

מוואפי נכנס לתפקידו כראש המודיעין הכללי ב-31 בינואר 2011, עת מונה לתפקיד על ידי הנשיא חוסני מובארכ כדי להחליף את עומר סולימאן, כשזה מונה לסגן נשיא מצרים בעקבות ההפגנות ההמוניות שפרצו. לפני מינויו כראש המודיעין הכללי היה מוואפי מושל מחוז צפון סיני.

מוואפי סיים את לימודיו במכללה ב-1970 ומילא שורת תפקידים צבאיים, מתפקידי פיקוד שונים בצבא מצרים ועד למינויו למפקד פיקוד מערב. בשנים טרם מינויו למושל מחוז צפון סיני, היה ראש המודיעין הצבאי. מוואפי זכה בעיטורים ממלכתיים לא מעטים, הוא בוגר האקדמיה הצבאית הגבוהה על שם נאצר וחבר במטה הכללי המצרי.

ב-8 באוגוסט 2012 הדיח אותו נשיא מצרים, מוחמד מורסי, מתפקידו ומינה במקומו את סגנו, מוחמד ראפת שחאתה, בעקבות מתקפת הטרור על אנשי כוחות הביטחון המצריים סמוך לגבול עם ישראל.

מוואפי נשוי ואב לבן ולשתי בנות.

מחוזות מצרים

מבחינה אדמיניסטרטיבית מצרים מחולקת ל-27 מחוזות (محافظة). כל מחוז מחולק לנפות.

מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה

מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה נערכה ב-5 באוגוסט 2012, במהלכה חדרו טרוריסטים מזוינים לתחנת משטרה מצרית בצפון חצי האי סיני, רצחו 16 שוטרים וחיילים מצרים ופצעו שבעה, גנבו נגמ"ש ומשאית שאותה מילכדו בחומרי נפץ, ופרצו את הגבול עם ישראל, בסמוך לכרם שלום. המשאית הממולכדת התפוצצה כשנתקעה בפילבוקס במעבר כרם שלום, והנגמ"ש הצליח לפרוץ את הגבול ולהמשיך לנסוע בתוך שטח ישראל עד שהושמד באמצעות טיל ששוגר על ידי מסוק קרב וירי טנקים של צה"ל. המחבלים שהשתתפו בתקיפה בישראל היו חמושים ברובי קלשניקוב וחגורים בחגורות נפץ, וכולם נהרגו בידי צה"ל.

סיני

חצי האי סִינַי (בערבית: سيناء) הוא חצי אי במצרים, בצורה דמוית משולש, התחום בין הים התיכון (מצפון), הנגב מצפון מזרח, מפרץ אילת מדרום מזרח, מפרץ סואץ ותעלת סואץ ממערב. שטח חצי האי כ-61 אלף קמ"ר, אוכלוסייתו מוערכת בכ-602 אלף נפש (נכון לשנת 2015).

מבחינה מדינית אזור זה הוא חלק ממצרים מאז שנת 1982, והוא נחלק לשני מחוזות עיקריים: צפון סיני ודרום סיני (חלקו של חצי האי הסמוך לתעלת סואץ שוכן בתחומם של מחוזות סואץ, איסמעיליה ופורט סעיד). בסיני עובר הגבול המדיני בין מצרים וישראל.

צינור הגז הערבי

צינור הגז הערבי (בערבית: خط الغاز العربي, באנגלית: Arab Gas Pipeline) הוא צינור יבשתי (וחלקו הקטן תת-ימי) המוביל גז טבעי במזרח התיכון. הצינור משמש ליצוא גז טבעי ממצרים לירדן, לסוריה וללבנון, במסלול ארוך העוקף את ישראל, היוצא מפורט סעיד דרך צפון סיני עד אל עריש, טאבה, עקבה, עמאן ודמשק. מדמשק ממשיך הקו לחומס ובניאס, וטריפולי בלבנון. שלוחה קטנה מחברת את אשקלון בישראל עם אל עריש באמצעות צינור תת-ימי, אשר כיום אינו מוביל גז לישראל.

אורכו הכולל של הצינור הערבי הוא 1,200 ק"מ ועלות בנייתו הסתכמה ב-1.2 מיליארד דולר. מסיבות פוליטיות, הצינור אינו עובר דרך ישראל, אלא עוקף אותה במסלול ארוך.

רומני (סיני)

רומני (לעיתים נקרא רומאנה, בערבית: رمانة) הוא יישוב במחוז צפון סיני שבמצרים. היישוב נמצא במרחק 6 קילומטרים מדרום למפרץ א-טינה שבים התיכון, כ-37 קילומטר מזרחית לתעלת סואץ ו-120 קילומטר מערבית לאל עריש. רומני נמצאת כ-3 קילומטרים מדרום לקצה המערבי של ימת ברדוויל. באזור היישוב, שגובהו הוא 50 מטר מעל פני הים, קיים נוה מדבר קטן שהמים בו הם ברמת מליחות גבוהה יחסית. הקרקע באזור היא חולית. ברומני הייתה תחנה של מסילת הברזל וצינור המים שנסללו על ידי חיל המשלוח המצרי מקנטרה לכיוון אל עריש, בזמן מלחמת העולם הראשונה.

רומני הייתה זירת קרב ב-1916, במלחמת העולם הראשונה. בהיותה סמוכה לצומת דרכים חשוב, היוותה רומני נקודה חשובה בהתקדמות הכוחות במלחמות ישראל - מצרים ב-1956, 1967 ו-1973.

שלווים

שלווים הוא שם משותף למספר סוגים של עופות קטנים עד בינוניים משתי משפחות: פסיוניים ושלווים אמריקניים, כשהסוג המוכר ביותר הוא Coturnix. מינים אלה שאינם קרובים טקסונומית, הם עופות קטנים החיים באמריקה הצפונית, אמריקה המרכזית ואזורים שונים באירופה, אסיה, אפריקה ואוסטרליה והם בעלי גוף עגלגל מוסווה ומנוקד, לעיתים כרבולת קטנה על הראש ומקור קצר. מיני השלווים נודדים בלהקות כדי לחפש מזון.

בישראל מצוי רק מין אחד של שליו - שליו נודד, המזוהה עם השליו שאכלו בני ישראל במדבר סיני, בצאתם ממצרים על פי המקרא. שליו זה מקנן בטורקיה, ונודד בלהקות גדולות מעל לים התיכון, כשהוא נוחת לאחר יותר מיום תעופה באפיסת כוחות בחופי צפון סיני חוף עזה ומערב הנגב. עקב המאמץ מצטברת בשריריו חומצת חלב העלולה לסכן את האדם האוכל כמות גדולה מבשרה, וגורמת להקאות ואף מוות. שבטי הנוודים בצפון סיני תופסים את השליו תוך מעופו ונחיתתו, ברשתות מיוחדות המיועדות לכך. דמיון התופעה של נחיתת להקות גדולות של עופות בבת אחת בסיני, לקיטתם לאחר שהם מותשים והסיכון באכילת יתר מהם, הביאו חוקרים רבים לזהות עוף זה עם העוף שבסיפור המקראי.

מחוזות מצרים
א-דקהלייההים האדוםאל-בחירהאל-פיום • אל-ע'רביה • אלכסנדריהאסמאעיליהאל-גיזהאל-מנופיהאל-מניאקהיראל-קליוביה • אל-ואדי אל-גדיד • א-שרקיהסואץ • אסואן • אסיוטבני סויףפורט סעיד • דמיאט • דרום סיניכפר א-שיח' • מטרוח • קינא • צפון סיני • סוהאג • לוקסור Egypt governorates.png

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.