צעירי ציון

צעירי ציון הייתה תנועה עממית של יהודים ציונים צעירים שהדגישה ציונות מעשית של עלייה, חלוציות ועבריות. רוב חברי התנועה גם נשאו שאיפות סוציאליסטיות. התנועה נוסדה ברוסיה ב-1903 על סמך תאים שהחלו להתארגן בבסרביה כבר ב-1898 (תוצאה של קריאת הקונגרס הציוני להקמת אגודות). התנועה הקימה סניפים גם בגליציה, פולין ורומניה. לאחר פיצול בו פרשו ממנה חלק ניכר מן החברים על מנת להקים את המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס) ב-1920, חברה התנועה למפלגת הפועל הצעיר ובשורה של איחודים התמזגה לאיחוד העולמי של המפלגות הציוניות סוציאליסטיות. התנועה הייתה גורם פעיל בתנועת החלוץ, תמכה בתנועת הנוער גורדוניה ופעלה להתחדשות החיים היהודיים בגולה בשיתוף עם רשת החינוך "תרבות".

חברי הועד של מפלגת צעירי ציון פינסק 1916. תצלום של הרצל-PHZPR-1255074
חברי הוועד של צעירי ציון פינסק, 1916

ראשית הדרך

ראשיתה של "צעירי ציון" בהתארגנויות מקומיות של צעירים ציוניים שפעלו יחדיו ללא מצע מיוחד. ישנם המייחסים את האגודה המקומית הראשונה לקישינוב בשנת 1898, בעוד אחרים מציינים את שנת 1901 כשנת התחלת אגודות צעירי ציון. ישראל ריטוב מציין את שנת ייסוד התנועה כ-1903 עת צצו אגודות רבות של צעירי ציון ברחבי רוסיה ופולין. אגודות אלו הוקמו במקביל לאגודות דומות שהתארגנו תחת השם התחיה. ניסיונות לאחד בין התנועות לא צלחו, ובשנת 1907 הצטמקה התחיה עד שנעלמה והשאירה את צעירי ציון לבדה[1].

אידאולוגיה בראשית הדרך

התנועה איגדה אגודות שונות של צעירים בעלי רצון לפעולה ציונית מעשית כעלייה לארץ ישראל ורובם היו מבין עולי העלייה השנייה והעלייה השלישית אשר הקימו לצורך ההכשרה לעלייה את תנועת החלוץ. האגודות היו בעלות הדגשים שונים בנושאי עלייה לעומת ארגון חיים יהודיים בגולה, עברית מול יידיש וכן במידת הזיקה לסוציאליזם ובפרט לתנועה העולמית של הסוציאליזם. הקו האידאולוגי המוצהר היה סוציאליזם מתון, שהתנגד למרקסיזם דוגמטי ולקומוניזם.

התנועה לא פעלה כמפלגה אלא כתנועת נוער ותנועה עממית. בארץ ישראל היו חלק גדול מחבריה לחברים במפלגת הפועל הצעיר. עם זאת, חלק מחברי התנועה דגלו דווקא בארגון חיים יהודיים עצמאיים בגולה על ידי יצירת אגודות פועלים יהודיות מקומיות. הם עודדו פעילות ויצירה בשפת היידיש, ולא ראו בעברית שפה לניהול חיים מודרניים.

ב-1916 התאחד סניף התנועה בווינה עם תנועת "השומר" ויצר את השומר הצעיר[2].

הפילוג

בוועידה השנייה של צעירי ציון בפטרוגרד, שנערכה ערב מהפכת אוקטוברמאי 1917) הגדירו עצמם רוב חברי התנועה כציונים סוציאליסטים-מרקסיסטים הם ניסו להנהיג קו סוציאליסטי בעוד אנשי המרכז והימין התנגדו לכך. הסוציאליסטים ביקשו שהתנועה תהפוך לגוף פוליטי ולכן פעלו על מנת להתקבל להסתדרות הציונית כסיעה בשם "פרקציה (סיעה) ציונית עממית צעירי ציון".

הוועידה השלישית של צעירי ציון התקיימה בעיר חרקוב ב-15 במאי 1920. אולם, שבוע קודם לכן, ב-6 במאי התקיפה פולין את אוקראינה וכבשה את בירתה קייב. עקב נסיבות אלו לא הגיעו לוועידה לא הצירים ממוסקבה ופטרוגרד, לא הצירים מקייב, ברדיצ'ב וז'יטומיר (הערים בהן התרכז רוב מניין הפועלים הציונים) ולא הצירים מאודסה, חרסון וסביבתן. בוועידה היו רק 43 צירים מחרקוב, סרטוב, צפון אוקראינה, הומל וקווקז. למרות היעדרות רבים מהצירים והיעדרות ראשי התנועה דנה הוועידה והחליטה שורה של החלטות יסוד: יחס התנועה למשטר החדש נקבע כאוהד ומוכן לשיתוף פעולה דמוקרטי, הוחלט על התגבשות כמפלגה פוליטית סוציאליסטית ולא רק כתנועה עממית וכסיעה בהסתדרות הציונית והשפה העברית נקבעה כשפה ראשית ומועדפת על היידיש.

החלטות אלה שינו את פני התנועה ויצרו למעשה את המפלגה הציונית-סוציאליסטית, שנקראה בקיצור צ"ס.

החלק הלא-סוציאליסטי ברוסיה ובפולין התארגן כ"צעירי ציון העמלנים" או "הפרקציה הציונית העממית צעירי ציון" בברית המועצות חדל לפעול כמסגרת חוקית והחל לפעול כתנועה בלתי לגאלית.

התאחדות

Israel033-3
שטר תרומה לההתאחדות העולמית של הפוע"הצ וצ"צ ("הפועל הצעיר"). עוצב על ידי ישראל הירשפלד ונחום גוטמן.

בוועידה שהתקיימה בפראג ב-26 במרץ 1920 הוחלט על איחוד בין צעירי ציון (החלק שלא פרש לצ"ס) ומפלגת הפועל הצעיר בארץ ישראל לתנועה בשם "התאחדות עולמית של 'הפועל הצעיר' ו'צעירי ציון'". (בקיצור "התאחדות"). גם במסגרת ההתאחדות נוצרו קרעים בין צעירי ציון שביקשו להתארגן בגולה לפתרון בעיות מיידיות של פועלים יהודים, לבין אנשי הפועל הצעיר מארץ ישראל שהאתגרים שלהם היו שונים ועמדו בסימן התיישבות וחינוך בעברית.

החלטות הוועידה העולמית השלישית של "התאחדות", שהתקיימה בברלין באוגוסט 1922 מדגימות את שתי הפנים של המפלגה, שנקראה אז "מפלגת העבודה הציונית - התאחדות":

יצירת חברת עובדים עברית חפשית בארץ ישראל בתור מרכז לאומי על יסודות של משק סוציאליסטי, המשוחרר מכל צורות של ניצול והחדור תרבות עבודה עברית.

וכן

התחדשות חיי העם בגולה על יסודות של עבודה יצרנית, משוחררת מניצול, אוטונומיה לאומית ותרבות עברית.

"התאחדות" פעלה ליישום ההחלטות על חיים יהודיים בגולה במסגרת שיתוף פעולה עם רשת החינוך "תרבות" ותמיכה בתנועת הנוער גורדוניה. בנוסף שיתפה פעולה עם "החלוץ" לארגון העלייה לארץ ישראל.

בשנת 1930, לאחר שאחדות העבודה והפועל הצעיר בארץ ישראל התאחדו ויצרו את מפא"י, נוצר לחץ על "התאחדות" מצד המוסדות להתאחד עם "הברית העולמית של פועלי ציון - צ"ס" (המפלגה המאוחדת של פועלי ציון מארץ ישראל ומפלגת הציונים סוציאליסטים שפעלה בעיקר בברית המועצות). בשל ויכוחים על מידת הסוציאליזם או קומוניזם באיחוד ומעמדה היחסי של העברית אל מול היידיש, התארכו הוויכוחים במשך כשנתיים. באוגוסט 1932 הוקם בדנציג "האיחוד העולמי פועלי ציון - צ"ס - התאחדות", שנקרא בקיצור "האיחוד העולמי".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ישראל ריטוב, מסיעת נוער למחתרת לוחמת, דבר, 19 במאי 1960
  2. ^ "Hashomer Hatzair- Made in Austria" הדף הירוק
אברהם לוינסון

אברהם לוינסון (בכתיב יידי: לעווינסאָן) (י' באב תרנ"ב, 13 באוגוסט 1891, לודז' – 19 ביולי 1955, כ"ט בתמוז תשט"ו, תל אביב) היה סופר עברי שכתב גם ביידיש, עורך דין ופעיל ציוני, מתרגם ועורך יהודי-פולני.

אהרן צבי פרופס

אהרן צבי פְּרוֹפֶּס ("גרישה") (בכתיב יידי: פּראָפּעס; י"א בסיוון תרס"ד, 25 במאי 1904 - כ"ה בטבת תשל"ח, 4 בינואר 1978), הידוע גם כ"הבית"רי הראשון", היה איש תנועת בית"ר ומייסד מפעלי מוזיקה בישראל.

אליהו אילת

ד"ר אליהו אילת (אפשטיין) (16 ביולי 1903 – 21 ביוני 1990) היה מזרחן ודיפלומט ישראלי, שגריר ישראל הראשון בארצות הברית, ונשיא האוניברסיטה העברית בירושלים.

אריה אלטמן

ד"ר אריה אלטמן (6 בינואר 1902, בַּאלטָה, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 21 באוגוסט 1982) היה איש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת.

דב ליפץ

דב ליפֶּץ (1897 – 11 במאי 1990) היה מראשי המחנכים העבריים בליטא, עסקן ציוני ועברי, מנהל רשת "תרבות" בליטא, לאחר עלייתו לארץ ישראל מורה ומנהל בית ספר תיכון בתל אביב, מנהל "עם עובד" והמנהל-המייסד של הוצאת ספרים "עם הספר". מיוזמי פרויקט הנצחת יהדות ליטא ומעורכי הספר.

דוד קלעי

דוד קַלָעִי (גולד) (כ"ט בשבט תרנ"ח, 21 בפברואר 1898 – ח' בחשון תש"ט, 10 בנובמבר 1948) היה פעיל ציוני, איש תנועת העבודה, ממקימי שכונת בורוכוב, ספרן, מתרגם, סופר ומעורכי אנציקלופדיות בהוצאת "מסדה".

הפועל הצעיר

הפועל הצעיר (בראשי תיבות: הפוה"צ) הייתה מפלגת פועלים ציונית בארץ ישראל, שמטרותיה היו הגשמת הציונות ויצירת חברה עברית עובדת ואשר ראתה מתפקידה לפעול למען כיבוש העבודה במושבות ובערים ולהחייאת התרבות העברית. התנועה הושפעה מאוד מתורתו של א"ד גורדון. המפלגה נוסדה ב-1905. ב-1930 התאחדה עם "אחדות העבודה" למפלגת פועלי ארץ ישראל, מפא"י, שבראשה עמד דוד בן-גוריון.

זלמן ארן

זלמן (זיאמה) ארן (לשעבר אהרונוביץ') (1 במרץ 1899, י"ח באדר תרנ"ט, יוזובקה, פלך יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית - 6 בספטמבר 1970, ה' באלול תש"ל) היה מנהיג ציוני סוציאל-דמוקרטי, פוליטיקאי ומחנך ישראלי יליד אוקראינה, חבר הכנסת מטעם מפא"י. כיהן כשר החינוך של מדינת ישראל במשך 11 שנה, בין 1955 ל-1960 ובין 1963 ל-1969, והיה דמות משפיעה בראשית ארגון מערכת החינוך בישראל.

חנניה רייכמן

חנניה רייכמן (1905 – 7 בנובמבר 1982) היה סופר, משורר ומתרגם עברי. ספריו ותרגומיו אופיינו במשחקי לשון ובשפה עשירה וקצבית. בלט בפתגמים ובמכתמים המחורזים שפרסם לאורך השנים.

יוסף שה-לבן

יוסף שה-לבן (כ"ח בכסלו תרס"ז 15 בדצמבר 1906 – 1982) היה חוקר ומבקר ספרות, מורה לספרות ומחנך.

יוסף שפרינצק

יוסף שְׁפְּרִינְצַק (שפרינצאק; 8 בדצמבר 1885 – 28 בינואר 1959) היה פעיל ציוני ויושב ראש הכנסת הראשון.

כיהן כנשיא המדינה בפועל, כמחליפו של חיים ויצמן בשנים 1951–1952.

ישראל בר-יהודה

ישראל בר-יהודה (אִידֶלסון) (15 בנובמבר 1895 – 4 במאי 1965) היה פעיל ציוני, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל.

ישראל זמורה

ישראל זמורה (7 במאי 1899, בסרביה (אז האימפריה הרוסית) - 4 בנובמבר 1983, תל אביב) היה עורך, מבקר ספרותי ומוציא לאור ישראלי.

בשנת 1925 עלה לארץ ישראל ומאז החל לקחת חלק פעיל ומרכזי בעולם הספרותי בארץ. הוא תרגם לעברית יצירות מרוסית ומצרפתית, פרסם מאמרים וביקורת ספרותית והיה חבר מערכת כתב העת הספרותי כתובים. בהמשך, היה ממקימי חבורת יחדיו וחבר מערכת כתב העת טורים, בהם היו חברים סופרים ומשוררים חשובים בעלי זיקה לספרות ולשירה המודרניסטית כמו שלונסקי, אלתרמן ולאה גולדברג.

בשנת 1939 יסד את כתב העת "מחברות לספרות" והיה עורכו הראשי, ובשנת 1940 הקים הוצאת ספרים בשם זהה, הוצאת מחברות לספרות, מתוך כוונה להוציא לאור יצירות איכותיות בעלות ערך ספרותי, יצירות מקור מודרניסטיות, ספרות קלאסית כלל עולמית וספרות ילדים איכותית ומובחרת.

ההוצאה, שהייתה מפעל חייו, הוציאה למעלה מ-300 כותרים של ספרות מובחרת.

מאיר ארגוב

מאיר ארגוב (גרבובסקי); (ינואר 1905 – 24 בנובמבר 1963) היה פעיל ציוני, מחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת מהקמת הכנסת ועד מותו, יושב ראש ועדת החוץ והביטחון בכנסות השנייה ועד החמישית.

מוסד ביאליק

מוסד ביאליק הוא בית הוצאה לאור שהקימו ההנהלה הציונית העולמית והנהלת הסוכנות היהודית בשנת 1935, לזכרו של המשורר חיים נחמן ביאליק. מנהלו ומעצב דמותו, שכיהן בתפקידו מעת היווסדו ועד סוף שנות ה-60, היה משה גרדון (בנו של שמואל לייב גורדון), שקודם לכן היה מראשי רשת החינוך העברית בפולין "תרבות" וממנהיגי המפלגה הציונית-סוציאליסטית "התאחדות הפועל הצעיר–צעירי ציון" בפולין. מוסד ביאליק מאוגד כחברה לתועלת הציבור. בעשורים האחרונים מכהן בתפקיד המנהל הכללי עמוס יובל.

מנחם זלמן וולפובסקי

מנחם זלמן ווֹלְפוֹבְסקי (לעיתים נכתב ולפובסקי; Wolfowski;‏ 11 באוגוסט 1893 – 15 בדצמבר 1975, י"א בטבת תשל"ו) היה סופר, משורר ומתרגם ישראלי.

משה רוזנברג

משה רוזנברג (15 בנובמבר 1898 – 11 במרץ 1987) היה מראשי בית"ר בארץ ישראל ומפקד האצ"ל בשנים 1937–1938.

נחום חת

נחום חֵת (26 באוקטובר 1896 – 15 בינואר 1990) היה משפטן, איש ציבור ועסקן ספורט, שכיהן כחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים בכנסת השנייה.

נחום טברסקי

נחום טְבֶרְסקי (ט"ו בחשוון תרמ"ה, 3 בנובמבר 1884, סְקְוִוירַה, פלך קייב, רוסיה (אוקראינה) – 10 באוקטובר 1953, תל אביב) היה איש העלייה השנייה, עסקן ציוני ומו"ל ישראלי. מראשוני הפועל הצעיר ומייסד ביטאונה, חבר הוועד הלאומי, מנהל הוצאת שטיבל בישראל ובעל הוצאת הספרים 'נ. טברסקי'.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.