צמר

הצמר הוא סיב המופק משיער של בעלי חיים מבויתים, בדרך כלל כבשים.

Wool.www.usda.gov
צמר

תכונות הסיב

Drop spindle with wool of alpaca Peru
טוויית צמר אלפקות

הסיב המיוצר מכבשים מבויתות שונה משיער או פרווה בכך שיש לו נטייה להתקפל ולהסתובב ובכך ניתן "לתפוס" סיב אחד באמצעות סיב שני וליצור מהם חוטים. תכונה זו של הסיב מאפשרת לו לשמור על החום, שכן האוויר שנתפס בקפלים מיצר מכשול למעבר חום מצד אחד של הקפל לצידו השני. הסיב גם משמש חומר מבודד, למשל באוהלי הבדואים ובני הטוארג, הסיבים מבודדים ושומרים על הטמפרטורה באוהל.

צמר גדל במספר צבעים טבעיים: חום, שחור, אפור ולבן. הצמר מסוגל להיצבע בצבעים רבים ועדיין שומר על גמישותו.

Wool (1)
צמר שצולם בעדשת מאקרו, המדגישה את הסיבים הפנימיים שאינם נראים לעין

היסטוריה

57-aspetti di vita quotidiana, abbigliamento lana,Taccuino
לבוש עשוי צמר, ציור מתוך הטאקואינום סניטאטיס

השימוש בצמר החל בעת ביותם של הכבשים, כבר בתקופת הברזל, אף לפני המצאתם של כלי הגז - באותה עת הצמר נתלש ביד או עלי ידי מסרקי ברונזה.

בימי הביניים מרבית הצמר יובא לאירופה מממלכת אנגליה, שהייתה מונופול בייצור הצמר. הצמר היה מרכיב עיקרי בכלכלת בריטניה. שק צמר שנמצא עד היום במרכז בית הלורדים מסמל עובדה זו. חוקים רבים נחקקו באנגליה כדי לשמר על המונופול הזה. בשנת 1699 אסרה בריטניה על מושבותיה באמריקה לסחור בצמר אחת עם השנייה (שלא דרך אנגליה).

רק בסוף המאה ה-19 החל הצמר המיוצר בגרמניה לתפוס את שוקי הצמר האנגליים. בשנת 1845 הפכה אוסטרליה ליצרנית הצמר העיקרית בעולם.

כיום, אוסטרליה וניו זילנד הן יצרניות הצמר העיקריות בעולם. רוב הצמר הוא צמר של כבשים מסוג מרינו.

שימושים

Wollsortiment 01
חוטי צמר צבועים בשלל צבעים
Well-clothed baby
תינוק עטוי צעיף צמר

בנוסף להיותו חומר גלם בייצור בגדים, משתמשים בצמר לייצור שטיחים, ריפוד, אוהלים וכדומה. היוונים הקדמונים והרומאים נהגו לרפד את קסדותיהם ואת שריוניהם בצמר. הוויקינגים השתמשו במפרש צמר שסיפק לספינה הוויקינגית יכולת תמרון גבוהה ברוח ומהירות אדירה.

מיד לאחר הגז, הצמר עמיד ביותר למים, וניתן לסרוג ממנו סריגים כמעט בלתי חדירים למים.

ניקוי צמר

ניקוי צמר הוא אחד התהליכים בהפקת בדים מצמר, הכולל טיהור הבד משמנים, לכלוך ופגמים אחרים ועיבויו.

את תהליך ניקוי הצמר ניתן לחלק לשניים - צחצוח הבד ועיבויו. לאחריהם נמתח הבד על מסגרות גדולות הנקראות ממתחים.

בתקופה העתיקה, תהליך הניקוי והעיבוי היה מבוצע באמצעות דריכה על הבד (ולפיכך קיימות שפות שבהן מתארים את מנקי הצמר כ"הולכים"), ובאמצעות מחבטים. בתקופה הרומית, עבדים היו עומדים בתוך חביות, שהיו מלאות בשתן אנושי (השתן היה רכיב מרכזי בניקוי הבד בזכות מרכיביו - מלח אמוניום, ולפיכך אף הוטל מס השתן).

מתקופת ימי הביניים ואילך נעשתה העבודה באמצעות טחנת מים שנקראת מבטשה ונעשה שימוש ב"אדמת ניקוי הצמר", חומר דמוי חֵמָר, שהוא תצורה נוזלית של אלומיניום סיליקט. כיום נעשה שימוש בסבונים.

החלק השני של תהליך ניקוי הצמר, העיבוי, נעשה באמצעות השטחת הסיבים למתן כוח. כאן נעשה שימוש במים, גם כדי לסלק את הריח המבאיש של חומרי הצחצוח.

סוגי צמר

  • צמר טבעי - צמר העשוי כולו מצמר כבשים.
  • צמר אנגורה - צמר עדין העשוי משיער ארנבות אנגורה הנתלש מהם[1].
  • צמר אקרילי - צמר סינתטי זול המופק מסיבי אקרילן.
  • מוהר - צמר עדין המופק משיער עיזי אנגורה.
  • צמר מעורב - צמר המשלב צמר טבעי עם צמר סינתטי אחר ביחס מסוים במטרה להוזיל את מחירו.
  • קשמיר - הצמר הנדיר והיקר ביותר המופק מעז קשמיר.
  • צמר למה - צמר המופק באזור האנדים מלמה מצויה.
  • צמר אלפקה - צמר רך המיוצר באזור האנדים מאלפקות, ונחשב ליקר ואיכותי יותר מצמר הלמה.
  • צמר בייבי אלפקה - צמר יקר המופק אף הוא באזור האנדים משערם של גורי אלפקה ונחשב לרך ולאיכותי ביותר מכל סוגי הצמר המיוצרים באזור זה.
  • צמר גמלים
  • צמר ויקוניה - צמר המופק מהוויקוניה המצויה, מין ממשפחת הגמליים.
  • צמר צ׳ירו - צמר רך עדין ויקר המופק מהצ'ירו, מין אנטילופה נדירה.
  • צמר רחלים - צמר המופק מכבשים ומשמש גם לעשיית טליתות.

התנגדות לתעשיית הצמר

פעילים למען זכויות בעלי חיים בעולם מתנגדים נחרצות להפקת צמר מכסותן של כבשים בטענה שמדובר בניצול אכזרי של בעלי חיים[2], מה שהוביל למאבק באירופה נגד תעשיית הצמר.

לטענת המתנגדים גז הכבשים נעשה באופן תעשייתי וחסר רגישות, תוך כפייה ואזיקת בעלי החיים. הגז מותיר את הכבשים פצועות ומדממות.

פעילי זכויות בעלי החיים מתעקשים שניתן לעשות שימוש בתחליפים סינתטיים - שמספקים אף הם מוצרי צמר ששומרים היטב על חום גוף האדם - וזאת לצורך מניעת פגיעה, ניצול ושעבוד של כבשים.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ PETA releases video of angora rabbit investigation in China
  2. ^ Australian wool in animal rights row, BBC
ברדפורד

ברדפורד (באנגלית: Bradford) היא עיר השוכנת במחוז מערב יורקשייר ביורקשייר והאמבר שבצפונה של אנגליה, למרגלות שרשרת הרי הפניין. העיר החלה להתפתח במהלך המאה ה-19, והפכה למרכז בינלאומי לטקסטיל, בעיקר בתחום צמר. העיר חוותה גדילה מואצת בכלכלתה ובאוכלוסייתה במהלך המהפכה התעשייתית, והפכה לאחד היישובים המתועשים הראשונים. קרבתה של העיר למקורות פחם, ברזל ומים סייעה בהפכיתה ל"בירת הצמר העולמית" באותה התקופה. מגזר הטקסטיל בעיר חווה דעיכה מאמצע המאה ה-20, והעיר פנתה במקום זאת למגזר התיירות. אולם, כמו ערים רבות אחרות בצפון אנגליה בתקופה שלאחר העידן התעשייתי, העיר חוותה אתגרים כלכליים וחברתיים כמו נסיגה של מפעלי תעשייה, מרי חברתי ומחסור כלכלי.

ברדפורד הפכה רשמית לעיר בשנת 1897, וכיום היא מהווה חלק מאזור מטרופוליטני נרחב, שהוא הרביעי בגודלו בממלכה המאוחדת ומתגוררים בו כ-1.5 מיליון תושבים. בהגדרה נרחבת יותר, העיר היא גם חלק מאזור מטרופוליטני גדול יותר יחד עם העיר לידס, שהוא השלישי בגודלו בממלכה אחרי לונדון ומנצ'סטר ומאוכלס בכ-2.4 מיליון תושבים. בעיר ברדפורד לבדה מתגוררים כ-293,717 תושבים.

בעיר נמצאת הקבוצה ברדפורד סיטי, אשר משחקת בליגת הפוטבול ליג הראשונה, ובעברה שיחקה גם בפרמייר ליג ואף זכתה בגביע ה-FA.

גרב

גרב (גם: פוזמק) הוא פריט לבוש המשמש לחימום והגנה על כף הרגל, ונלבש מתחת לפריטי ההנעלה השונים, כגון נעליים ומגפיים. ניתן להבדיל בין גרביים שונים על פי אורך, צבע וסוג הבד (כותנה, פוליאסטר, צמר וניילון). קיימים גם גרביים מיוחדים שנועדו לבודד את הרגל מתנאי קור קיצוניים.

בין מטרות הגרב:

מניעת לחות וזיעה ברגל

חימום הרגל

הגנה מלכלוך

מניעת שפשוף בין הרגל לנעל

נוחות

אופנה

חומר גלם

חומר גלם הוא חומר המשמש לייצורם של מוצרים. מקורם של חומרי הגלם העיקריים הוא בטבע:

היסודות לסוגיהם, בהם מחצבים כגון ברזל, נחושת ומתכות נוספות, יסודות המופקים מהאוויר, כגון חנקן, ויסודות המופקים מהים.

אוצרות טבע כגון פחם, נפט, גז טבעי ומינרלים למיניהם.

חומרים מן הצומח כגון עץ וכותנה.

חומרים מן החי כגון צמר ועור.קודם לניצולם של חומרי הגלם לייצורם של מוצרים מוגמרים, הם עוברים בדרך כלל תהליך עיבוד, לעיתים כזה המשנה את טיבם אך במעט, ולעיתים כזה היוצר שינוי ניכר. בהתאם לכך ניתן להבחין בין חומר גלם גולמי, כלומר בצורה שבה נלקח מהטבע, באמצעות כרייה, שאיבה, חציבה, קטיף וכדומה, וחומר גלם מעובד, שכבר עובד בידי האדם, אך טרם הפך למוצר מוגמר.

דוגמאות:

קמח הוא חומר גלם המשמש לייצור לחם, עוגות ומגוון רחב נוסף של מוצרי מזון. הקמח מיוצר בטחנות קמח, באמצעות טחינה של גרגרי חיטה, שיפון וכדומה.

בד הוא חומר גלם לתעשיית הביגוד, והוא נוצר כתוצאה מעיבוד נרחב של כותנה, צמר או חומרי גלם אחרים מסוג זה.לעיתים מוצר מוגמר עשוי להוות חומר גלם בתהליך ייצורו של מוצר אחר. ביסקוויט, למשל, הוא מוצר מוגמר, הנאכל כמו שהוא, וכן משמש כחומר גלם בייצור עוגות וכדורי שוקולד. חלב ניתן לשתייה בצורתו הגולמית (לאחר פסטור), ומשמש כחומר גלם לייצור מגוון רחב של מוצרי חלב.

לייצורו של מוצר מסוים ניתן להשתמש לעיתים בחלופות אחדות של חומרי גלם, ולעיתים מוחלף חומר גלם מסוים בחומר גלם אחר, שנמצא עדיף. במוצרים רבים הוחלף העץ, שהוא חומר גלם המשמש את האדם אלפי שנים, בפלסטיק, שהוא חומר גלם מודרני.

חייט

חייט או תופר הוא מקצוע עבודת כפיים ואומנות בתחום עיבוד האריגים (טקסטיל). חייטים הופכים בדים מסוימים לבגדים, באמצעות חיתוכם ותפירתם.

כלי המלאכה של העיקריים של חייט היו, מאז תקופות קדומות, המחט, החוט והמספריים, סרט מידה ומאז המאה ה-19 גם מכונת התפירה. לעיתים נעשה שימוש במונח "חייט" לתאר רק אדם המייצר חליפות גברים (ואז נקראת המקבילה לתפירת בגדי נשים בשם "תופר") או חליפות לנשים ולגברים (אך לא סוגים של בגדים אחרים, כמו בגדים תחתונים). הבדים בהם משתמש החייט הם בדרך כלל צמר, כותנה ומשי.

בשל תפוצת המקצוע, קיימים יהודים רבים ששם משפחתם הוא "חייט". למשל: יעקב חייט, גלית חייט, נמרוד חייט, שושי חייט, ברוך חייט ועוד.

באופן דומה, אנשים רבים ממוצא אנגלו-סקסי ששמם "טיילור" (Tailor) או ממוצא אשכנזי ששמם "שניידר" (Schneider בגרמנית, Sznajder בפולנית). כמו כן מצויים שמות המשפחה קרביץ (מפולנית) ו-פּורטנוֹי (מרוסית), קליירמאקר [Kleermaker בהולנדית].

טווייה

טווייה היא תהליך בו נשזרים סיבים לכדי חוטים. הטווייה נעשית על ידי פיתול סיבים סביב עצמם עד כדי יצירת חוט. חוטים עם כיוון שזירה במעלה החוט בכיוון השעון נקראים בעלי שזירת-S וחוטים עם כיוון שזירה נגד כיוון השעון נקראים בעלי שזירת-Z. סיווג נוסף של החוטים הוא לפי מספר הסיבובים ביחידת אורך.

לפני הטווייה עצמה, עוברים סיבים טבעיים (צמר, פשתן, כותנה, משי וכדומה) ניקוי, יישור וצביעה במידת הצורך (סיבים סינתטיים אינם דורשים פירוק).

טקסטיל

טקסטיל (מלטינית: Textum, אריג) הוא שם כולל לבדים למיניהם. בד הוא חומר ארוג העשוי רשת של חוטים או סיבים טבעית או מלאכותית. החוטים נעשים בטוויה של סיבים גולמיים של צמר, פשתן, כותנה, או חומרים אחרים לייצור חוטים ארוכים.

ענף הטקסטיל, העוסק בייצור ובשיווק של בדים ומוצריהם (בעיקר ביגוד) הוא ענף מרכזי בתעשייה ובמסחר. בתעשיית הטקסטיל נכללים תחומים אחדים:

ייצור חוטים בטווייה ובטכניקות נוספות

ייצור בדים באריגה, סריגה, מקרמה וליבוד

ייצור סריגים

ייצור ביגוד

כבש הבית

כבש הבית (שם מדעי: Ovis aries) הוא מין בסוג "כבש". מגדלים את הכבש בתרבויות רבות כדי להשתמש בבשרו, בעורו, בצמרו ובחלבו.

כובע

כובע (במלרע) הוא כיסוי ראש המשמש פריט לבוש קייצי וחורפי לצורך מטרות שונות ומגוונות כגון: הגנה מפני השמש, הגנה מפני קור, אמירה אופנתית, יופי, כחלק ממדים, סמל תרבותי, דתי ועוד.

כותנה

כותנה היא סיב רך הצומח סביב זרעי צמח הכותנה. סיב זה משמש לרוב לטווית חוטים ואריגתם לבד רך ונושם.

כותנה היא גידול נציל מאוד - רק כ-10% מהחומר הגולמי אובד במהלך עיבודה. כאשר נוקתה והוסרו ממנה שאריות של שעווה וחלבונים, נותר פולימר טבעי של תאית טהורה. פולימר זה מאורגן במבנה סיבי הנותן לו כוח, עמידות וגמישות יוצאי דופן. כל סיב מורכב מעשרים עד שלושים שכבות תאית המאוגדות במבנה דמוי קפיצים.

את הכותנה הביא אחיעם בן יעקב לישראל בשנת 1953, מחוות הכותנה של סם המבורג בלוס בנוס קליפורניה . שדה הכותנה הראשון נזרע על ידיו בקיבוץ ניר עם בנגב בתחילת 1953 .

לבד

לֶבֶד הוא בד לא ארוג העשוי מסיבים שנדחסו יחדיו. את הלבד ניתן לייצר מסיבים טבעיים כמו צמר או סינתטיים כמו אקריליק. בעוד כמה סוגים של הלבד הם רכים מאוד, חלקם קשים מספיק כדי ליצור מבניות. ישנם סוגים שונים של לבד המשמשים לצרכים שונים, והם נבדלים בתכונותיהם בהתאם לתכולת הסיבים, הצבע, הגודל, העובי, הצפיפות וגורמים נוספים.

ליברה

ליברה (בלטינית: libra, ברבים ליבראות), ליטרה (ברבים "ליטרות"), או פאונד (pound) היא יחידה מידה המשמשת לציון מסה. היחידה מסומנת בקיצור באותיות lb או lbs.

השימוש ביחידה זו מקובל בארצות הברית ובמספר מדינות נוספות. ישנן מספר הגדרות שונות ליחידת מידה זו. ההגדרה המקובלת כיום היא שליברה אחת שקולה ל-0.45359237 קילוגרם.

מקורה של היחידה ביחידת המשקל הרומאית "ליברה". מקור המילה "פאונד" בשפות הגרמאניות אשר קיצרו את הביטוי הלטיני "ליברה פונדו" (libra pondo) - שמשמעו "במשקל ליברה".

לידס

לידס (גם לידז, באנגלית: Leeds, באלפבית פונטי בינלאומי: [ˈliːdz], להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר בבריטניה במערבו של אזור יורקשייר והאמבר, כ-273 ק"מ צפונית ללונדון. אזור זה של חבל יורקשייר הוא מטרופולין המונה כ-2.6 מיליון נפש, שלידס היא העיר הגדולה והמרכזית בו. חבל יורקשייר הוא אחד מתשעת המחוזות המרכיבים את אנגליה. היסטורית ניתן לייחס את מקור השם לידס למאה ה-5 לאזור מיוער של ממלכת אלמט. השם הוחל על גופים מנהליים רבים במשך מאות שנים. הוא שונה משם של רובע קטן במאה ה-13, עבר כמה גלגולים, והפך להיות שם המצורף לרובע המטרופוליני הנוכחי. במאה ה-17 וה-18 הפכה לידס למרכז לייצור ומסחר של צמר.

במהלך המהפכה התעשייתית, התפתחה העיר למרכז גדול של תבואה וטקסטיל. צמר היווה את המרכיב הדומיננטי בתעשייה - אבל גם תעשיות הפשתן, מנועי הקיטור, יציקת הברזל, דפוס, ותעשיית הפחם שפרחה בעיר במשך שנים רבות, כמו גם תעשיות אחרות באותה התקופה, היוו ענפי ייצור חשובים. העיר שהחלה כעיירת שוק קטנה בעמק נהר האייר במאה ה-16, גדלה והתרחבה במרוצת השנים והכפרים שסבבו אותה הפכו לחלק ממנה, ועד למחצית המאה ה-20 הפכה להיות מרכז עירוני מאוכלס. בלידס יש אוכלוסייה של כ 781,700 נפש (2016), מה שהופך אותה לעיר השלישית המאוכלסת ביותר בבריטניה לאחר לונדון וברמינגהאם. העיר נמצאת בתוך האזור העירוני המאוכלס הרביעי בגודלו באנגליה, עם אוכלוסייה של 2.3 מיליון נפש.

כלכלת לידס היא המגוונת ביותר בין כל מרכזי התעסוקה העיקריים בבריטניה. שיעור הצמיחה במגזר הפרטי בעיר הוא הגבוה בבריטניה, ולו גם היחס הגבוה ביותר בין משרות פרטיות למגזר הציבורי בין כל ערי הליבה במדינה, כאשר כ-77% מכוח העבודה בעיר עובדים במגזר הפרטי. לידס ניצבת במקום השלישי בבריטניה בהיקף כמות המשרות לרשות מקומית במדינה, עם כ-480,000 מועסקים נכון לראשית 2015. העיר היא ביתם של למעלה מ-109,000 חברות שונות המניבות כ-5% מהתפוקה הכלכלית הכוללת של אנגליה בסך 60.5 מיליארד ליש"ט, והיא מדורגת כעיר גמא עולמית על ידי רשת המחקר העולמית של הגלובליזציה וערים בעולם. העיר נחשבת ללב התרבותי, הכלכלי והמסחרי של אזור מערב יורקשייר. היא מיוצגת על ידי ארבע אוניברסיטאות, ויש לה את אוכלוסיית הסטודנטים הרביעית בגודלה במדינה ואת הכלכלה העירונית הרביעית בגודלה במדינה.

לידס ניצבת במקום השני בבריטניה, אחרי לונדון כמרכז המשפטי והכלכלי הגדול במדינה, כששווי תעשיית השירותים הפיננסיים והביטוחיים בה התורם לכלכלת העיר מגיע לכ-13 מיליארד פאונד. עם למעלה מ-30 בנקים לאומיים ובינלאומיים הממוקמים בעיר, כולל משרד הבת היחיד של בנק אנגליה בבריטניה.

ממתק

הממתק (נגזר ממתוק) הוא מאכל השייך לתחום המגדנאות.

בין המאכלים המוגדרים כממתקים: שוקולד, סוכריות, מרציפן, רחת לוקום, גומי לעיסה, צמר גפן מתוק ועוד. ככלל, ממתק הוא מאכל מתוק הנאכל כחטיף או כקינוח. שף-קונדיטור המתמחה בייצור ממתקים בעבודת יד נקרא בעברית "אמן ממתקים" (מצרפתית Confiseur).

מסכת כלאיים

מַסֶּכֶת כִּלְאַיִם היא המסכת הרביעית בסדר זרעים, שהוא הסדר הראשון מבין שישה סדרי משנה. כמרבית המסכתות בסדר זה, היא מופיעה במשנה, בתלמוד הירושלמי ובתוספתא בלבד, ולא נכתב לה תלמוד בבלי.

המסכת עוסקת בדיני "כלאיים", זריעת זרעים (שיבלים, ירקות, אילנות) האסורים זה בזה. היא מבוססת על הפסוק: "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם", ועוסקת באופן האיסור, דיני הזרעים, וכו'.

המסכת עוסקת, בין היתר, בסוגי הכלאיים הבאים:

כלאי זרעים: זריעת ירקות, דגנים, קטניות יחד עם כרם או אילן.

כלאי אילן: הרכבת רוכב מסוג אחד של אילן על כנה מסוג אחר של אילן.

כלאי בהמה: הכלאת שני מיני בעלי חיים. כמו כן, איסור חרישה בשור וחמור יחדיו.

כלאי בגדים: עירוב צמר ופשתן בבגד אחד (ידוע גם בשם שעטנז).

סאמרסט

סאמרסט (באנגלית: Somerset; מבוטא: /ˈsʌmərsɛt/ או /ˈsʌmərsɪt/) הוא מחוז בדרום-מערב אנגליה. עיירת המחוז היא טונטון, השוכנת בחלקו הדרומי. המחוז הטקסי סאמרסט גובל במחוזות בריסטול וגלוסטרשייר בצפון, וילטשייר במזרח, דורסט בדרום-מזרח, ודבון בדרום-מערב. חלק מגבולו הצפוני שוכן לחוף ערוץ בריסטול ושפך הנהר של הסוורן. הגבול הצפוני המסורתי של המחוז הוא נהר אייבון, אך הגבול המנהלי הוזז דרומה ממנו, לאחר הקמת והרחבת העיר בריסטול, ומאוחר יותר הקמת המחוז אייבון והרשויות היוניטריות שהחליפו אותו.

סאמרסט הוא מחוז כפרי שנופו מאופיין בגבעות רבות כגון גבעות מנדיפ, גבעות קוואנטוק והפארק הלאומי אקסמור, אך גם במישורים רחבים. בשטח המחוז נמצאו עדויות להתיישבות האדם כבר בתקופה הנאוליתית, וכן עדויות ליישובים מהתקופה הרומית והסקסונית. בתקופה מאוחרת יותר מילא המחוז תפקיד משמעותי בגיבוש כוחו ובעלייתו של המלך אלפרד הגדול, מלחמת האזרחים האנגלית ומרד מונמות'.

חקלאות היא אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של המחוז. חוות לגידול כבשים ובקר, הכוללות גם ייצור צמר וגבינת הצ'דר הידועה, הן תחום עיסוק מסורתי ומודרני כאחד. בעבר היו במחוז מטעי תפוחים רבים, ולאורך השנים נודע סאמרסט בזכות ייצור הסיידר החזק המקומי. שיעור האבטלה המחוזי נמוך בהשוואה לממוצע הכללי של הממלכה המאוחדת, ומגזרי התעסוקה הגדולים ביותר הם קמעונאות, ייצור, תיירות, ובריאות ועבודה סוציאלית. הריבוי הטבעי של המחוז גבוה בהשוואה לממוצע הלאומי.

ענבר

עִנְבָּר הוא אבן חן הנוצרת מהתאבנות שרף עצים במעבה האדמה. היא שייכת לקבוצת אבני החן הנדירה יותר – אבנים ממקור ביולוגי (בדומה לפנינים) ולא ממקור מינרלי.

מקורות הענבר הם מחצבים, בעיקר באזור הים הבלטי או בצורתם השכיחה ביותר, לחוף נהר הדנובה, שם ידוע על מציאת הענבר כבר בימי קדם. מעריכים כי בעברית המקראית נקרא הענבר "חשמל", וזאת על-סמך תרגום השבעים, אשר תרגם את המילה "חשמל" בפסוק "ומתוכה כעין החשמל מתוך האש" (יחזקאל, א', ד') ל-ήλεκτρον (אלקטרון).

חומרים מסוימים, למשל צמר, נטענים במטען חשמלי כאשר משפשפים אותם בענבר. היוונים הקדמונים שמו לב לתופעה זו, ועל פי השם היווני לענבר, "אלקטרון", כונתה התופעה החשמלית. השם "ענבר" מתאר גון צבע צהוב או כתום נוטה למוזהב.

הענבר הוזכר כמקור אפשרי למציאת שאריות DNA של חיות שנכחדו, דוגמת דינוזאורים, על ידי מיצויו מדם החיה שנמצץ על ידי חרק שעקץ אותה, וזמן קצר אחר כך נלכד בשרף צמיגי ונכלא באבן הענבר. על בסיס רעיון זה נכתבה עלילתו של הספר והסרט "פארק היורה", אם כי מאז התגלה שהרעיון לא נכון: הדם של החיה, שמכיל את ה-DNA שלה, צריך להישמר בתנאי קור, אך מכיוון שהיה לכוד בתוך הענבר מתחת לאדמה, ה-DNA לא נשמר.

הרמב"ם מזהה את הענבר ככיפת הירדן, שהוא אחד מסימני קטורת הסמים שהיו הכוהנים מקטירים פעמיים בכל יום בבית המקדש.

צמר גפן

צמר גפן הוא מוצר עשוי מכותנה טבעית לא מעובדת ומעוקרת.

רבי אושעיא איש טריא

רבי הושעיא איש טריא (לעיתים קרוי: אבא אושעיא איש טיריא) היה אמורא ארץ ישראלי שחי בדור הרביעי. עסק במלאכת הכובסות. נולד ביום שנפטר רבי אבין (השני).

רבי הושעיא עשה לעצמו מלבוש ממין צמר אחד, שכן אם היה לובש בגד ממיני צמר מרובים, עלולים אנשים לחשוד בו שלבש בגד העשוי מחוטים שנפרמו מבגדיהם. אף על פי שזהו חשד שווא, יש להראות נקיים בעיני בני האדם, כשם שיש להיות נקיים בעיני המקום, שנאמר "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר לב' כב).

פעם כששהה בנהר בשל עבודתו ככובס, רחצה שם המלכה ואיבדה תכשיטים וכלי זהב. החזירם רבי הושעיא למלכה כדי לגרום קידוש השם. בכך הייתה מידת חסידות, שכן אין צורך על פי ההלכה להחזיר אבדה לגוי כדי לגרום קידוש השם. אמרה לו המלכה: אלו אינם חשובים לי, שכן יש לי מסוגם טובים מהם ויש לי סוגים אחרים טובים יותר. אמר רבי הושעיא: התורה גזרה שנחזיר ויש בכך מצווה שאיני רוצה להפסיד. אמרה: ברוך אלהי היהודים.

כשמת רבי הושעיא, ראו מיטתו שפורחת באוויר. קראו עליו בני דורו: "אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה" שאהב הקדוש ברוך הוא לרבי הושעיא, "בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" (שיר השירים ח' ז).. אותו היום נולד רבי הושעיה. הוסיפו בני הדור וקראו על יום זה: "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ" (קוהלת א' ה).

מקום מנוחתו מצוין בטיריא הסמוכה לפקיעין.

שעטנז

שַׁעַטְנֵז הוא בגד שבו ארוגים צמר ופשתן יחדיו שאסרה התורה ללבשו. איסור זה הוא אחד מאיסורי הכלאיים. בהשאלה משמשת המילה "שעטנז" ככינוי לעירוב מין בשאינו מינו, כגון שימוש בחומרים או סגנונות שונים בבנייה או בעיצוב, וכדומה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.