צמח דוד

צמח דוד היא כרוניקה היסטורית בשני חלקים שחיבר רבי דוד גנז (1541 - 1613) הכוללת את דברי ימי ישראל ודברי ימי העמים מבריאת העולם ועד לזמנו של המחבר.

Tsemah David
שער הספר "צמח דוד", פרנקפורט דמיין תנ"ב, 1692

המחבר

רבי דוד גנז חי ופעל רוב ימיו בפראג במאה ה-16 והיה תלמידם של הרמ"א והמהר"ל מפראג, ובהשפעתם הרבה לעסוק בתחומי מדע מגוונים, מלבד השכלתו התורנית הרחבה.[1] חיבר ספרים רבים בהיסטוריה, מתמטיקה וגאוגרפיה, אך רובם לא הגיעו לידינו. שני ספריו המפורסמים הם ספרו ההיסטורי "צמח דוד" שפורסם עוד בחייו, ומחקרו האסטרונומי "נחמד ונעים" שפורסם כ-130 שנה לאחר מותו.

ספרו זה מצטרף לשורת ספרי היסטוריה שנכתבו על ידי יהודים לאורך המאה ה-16, והוא הראשון שנכתב על ידי יהודי אשכנזי.

תוכן הספר

בספר שני חלקים. החלק הראשון סוקר את תולדות עם ישראל החל מאדם הראשון ועד לימיו של המחבר. בחלקו השני מתוארים תולדות העמים.

את ספרו פותח גנז במילים "בשנה הראשונה של היצירה ברא הקדוש ברוך הוא מאין מוחלט בששת ימי בראשית את השמים ואת הארץ וכל צבאם, וביום השישי ליצירה נוצר אדם הראשון". מבריאת העולם מתוארים תולדות עם ישראל דרך תקופת המקרא, ימי בית שני ושנות הגלות עד לזמנו, כאשר הפסקאות האחרונות בחלק זה מנציחות את חכמי דורו של המחבר.

בחלקו השני של הספר מתוארים מאורעות ההיסטוריה העולמית הכללית, אותם הוא מחלק לארבע תקופות לפי ארבע המלכויות המופיעות בנבואת דניאל: בבל, מדי, פרס ואדום. בהקדמת חלק זה מונה המחבר את ספרי דברי הימים מהם שאב את תוכנו של חלק זה, תוך כדי דיון באמינות דבריהם. בנוסף הוא מצרף "התנצלות" מה מקום יש לספר העוסק בהיסטוריה של אומות העולם, ומה התועלות אותן ניתן להפיק מקריאת "סיפורי שמועות, דברי מלחמות ושאר חידושים" המצויים בחלק זה.

חלק זה נפתח בשנת א'רל"ה, בסיפור הצפת "שליש העולם" על ידי האוקיינוס, בתקופתו של קינן בן אנוש. סיומו של החלק השני בשנת 1592 בתיאור המלחמה בין האימפריה המוסלמית הטורקית לבין צבאות נוצריים. משפט הסיום של גנז הוא "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום ביניהם ועל ישראל אמן". בחלק זה עושה המחבר שימוש גם בספירה הנוצרית, החל משנת 1 לספירה.

גנז מציין כי חידושו לעומת ספרים דומים הוא ברציפות של המאורעות המנויים בספרו ללא דילוג, שנה בשנה, לפי מניין השנים העבריות המקובל. הבדל נוסף הוא בכתיבת המאורעות באופן כרונולוגי ללא אריכות ופירוט אותם יוכל למצוא הקורא בספרים בהם השתמש לצורך כתיבת ספרו.

את מקורותיו מונה גנז בהקדמתו לחלק הראשון: ספרי התנ"ך, סדר עולם רבה וסדר עולם זוטא, אגרת רב שרירא גאון, הקדמת הרמב"ם למשנה, ספר הקבלה לראב"ד, ספר יוחסין השלם, שלשלת הקבלה, וספרים נוספים. בנוסף למקורות אלו השתמש גנז גם ב"ספרי זכרונות העמים", אך יחד עם זאת הוא מציין בהקדמת החלק השני "שבכל מקום שיש בו צד התנגדות נגד דברי אגדת חז"ל, אפילו כמלא נימא, ידיחו את דברינו, והיו כלא היו".

מהדורות הספר

הספר "צמח דוד" הודפס בפראג בשנת שנ"ב (1592), עוד בחייו של גנז וזכה להצלחה רבה. הוא הופיע במהדורות רבות ואף תורגם ללטינית וליידיש. במהדורות מאוחרות הוסיפו המדפיסים לחיבורו המקורי את "סיפורי הדורות וקורות העתים" אשר עברו מימי המחבר ועד זמן ההדפסה.

מהדורה חדשה של הספר, בצרוף מבואות והערות, יצאה לאור בידי פרופ' מרדכי ברויאר בשנת 1983.

לקריאה נוספת

  • רבי מתתיהו שטראשון, מבחר כתבים עמ' רלד.
  • שמואל הומינר, מבוא לצמח דוד, ירושלים תשכ"ו.
  • מרדכי ברויאר, קווים לדמותו של ר’ דוד גנז, בעל "צמח דוד", בר-אילן יא (תשלג) 97-118.
  • בן-ציון דגני, המבנה של ההיסטוריה העולמית וגאולת ישראל ב"צמח דוד" לרבי דוד גאנז, ציון מה, ג (תשם) 173-200.
  • אנדרה נהר, דוד גנז וזמנו - מחשבת ישראל והמהפכה המדעית של המאה השש-עשרה, הוצאת ראובן מס, תשמ"ב. מהדורה מחודשת בתשס"ה.
  • מרדכי ברויאר, ספר צמח דוד, רבי דוד גאנז (פראג שנב-1592), ההדיר, הוסיף מבוא, פירוש, הערות ומפתחות מרדכי ברויאר, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ג.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אלו דברי המהר"ל: "נראה כי יש ללמוד חכמת האומות, כי למה לא ילמד החכמה שהיא מן ה' יתברך, שהרי חכמת האומות גם כן מה' יתברך, שהרי נתן להם מחכמתו יתברך... כי כל דבר שהוא לעמוד על מהות העולם יש לאדם ללמוד, ומחויב הוא בזה, כי הכל מעשה ה' הוא ויש לעמוד עליהם ולהכיר על ידי זה את בוראו (נתיבות עולם, נתיב התורה, פרק י"ד). את דברי הרמ"א בעניין קריאת ספרי היסטוריה מזכיר רבי דוד גנז בפתח החלק השני של ספרו. (ראו: שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ז, סעיף א').
דוד גנז

דוד גנז (1541 ה'ש"א - 1613 ה'שע"ג) היה אסטרונום, מתמטיקאי, גאוגרף והיסטוריון יהודי, מראשוני אנשי המדע היהודים בעת החדשה. עבד במצפה הכוכבים של טיכו ברהה יחד עם יוהאנס קפלר. בכתביו נזכרים לראשונה בעברית שמו של קופרניקוס והמודל ההליוצנטרי שלו. היה תלמידם של ר' אליעזר טריוש מפרנקפורט, הרמ"א והמהר"ל.

דוד הגר (זבלטוב)

רבי דוד הגר (ביידיש: האגער, תקנ"ז - כ"א באב תר"ח) היה מייסד חסידות זבלטוב ואדמו"רה הראשון. מחבר הספר "צמח דוד".

דוד רפפורט

הרב דוד הכהן רפפורט (ה'תר"ן או ה'תרנ"א - ב' בתשרי, ה'תש"ב; 1889 או 1890 - 23 בספטמבר 1941) היה ר"מ בישיבת "אהל תורה" בברנוביץ בין מלחמות העולם. מחבר "צמח דוד" ו"מקדש דוד" על התלמוד. נספה בסיביר בעת מלחמת העולם השנייה.

הכרונולוגיה המקראית והמסורתית

הכרונולוגיה של המסורת היהודית מבוססת בעיקר על התנ"ך ועל מדרשי האגדה שרוכזו וסודרו בספר "סדר עולם". כרונולוגיה זו התקבלה על רוב ספרי תולדות עם ישראל שנתחברו אחרי התלמוד, ובהם: ספר הישר, ספר יוחסין השלם, סדר עולם זוטא, אגרת רב שרירא גאון, ספר הקבלה, שלשלת הקבלה, צמח דוד וסדר הדורות. הכרונולוגיה של המדרש מסתיימת בחורבן בית המקדש השני, ומשם ואילך מתואמת עם הכרונולוגיה המקובלת במחקר.

הלכות גדולות

הלכות גדולות הוא ספר הלכה מתקופת הגאונים, שפסקי ההלכה שבו מוזכרים בכתבי הראשונים פעמים רבות.

יש המכנים את הספר בה"ג: בעל הלכות גדולות. יש הסבורים כי הספר התחבר מחוץ לבבל, אף כי ברור שהוא משקף הלכה בבלית מובהקת, עם השפעות ארץ-ישראליות מעטות. זמן חיבורו אינו ידוע בוודאות, אך נראה שהוא במאה ה-9.

התחנה המרכזית החדשה של תל אביב

התחנה המרכזית החדשה של תל אביב (המכונה בקיצור תמח"ת וחלקה המסחרי ידוע בכינוי קניון תל אביב) היא מסוף אוטובוסים גדול המשולב במרכז קניות הממוקם בשכונת נווה שאנן שבדרום תל אביב, ברחוב לוינסקי 108.

בתחנה פועלות חברות התחבורה הציבורית: אגד, דן, אפיקים, נתיב אקספרס, קווים, מטרופולין, אגד תעבורה, דן בדרום וסופרבוס. מדי יום עוברים בה כ-92,450 איש[דרוש מקור].

התחנה בנויה על שטח אדמה של 44,000 מטרים רבועים, וכוללת שטח בנוי של 230,000 מטרים רבועים בשבעה מפלסים שונים (במקור שש קומות ומתוכן ארבע קומות לתנועת אוטובוסים וחמש קומות למסחר ומקלט אטומי). לפי מדד זה, זוהי תחנת האוטובוסים המרכזית השנייה בגודלה בעולם. על מבנה התחנה הועברה ברבות השנים ביקורת, ועד היום חלקים רבים מהמבנה נותרו ללא שימוש.

לצד התחנה המרכזית פועלים בתל אביב מספר מסופי-אוטובוסים משניים, אשר תורמים לפיזור קווי האוטובוסים ומפחיתים מהעומס על התחנה המרכזית: מסוף כרמלית, מסוף רדינג, מסוף 2000 ומסוף עתידים.

בשנת 2013 אישרה עיריית תל אביב את תוכנית המתאר "תל אביב 5000", לפיה בעתיד תשנה התחנה המרכזית את יעודה למבנה ציבור, עסקים ומגורים ותפסיק למעשה לשמש כתחנת אוטובוסים אך תמשיך לפעול עד שנת 2042 לפי הוראה של משרד התחבורה. לפי תוכנית זו, פעילות התחבורה הציבורית תועבר לשתי תחנות מרכזיות חדשות שיוקמו במתחם ארלוזורוב (מסוף 2000) וסמוך למחלף חולון.

ויאהב אומן

וַיֶאֱהַב אוֹמֵן יְתוֹמַת הֶגֶן (מקובל גם השם הכללי קרובות לפורים או קרובץ לפורים) היא קרובת י"ח (קרובה היא פיוט לחזרת הש"ץ, קרובת י"ח היא קרובה המיועדת לחזרת הש"ץ של יום חול המורכבת מתפילת שמונה עשרה) לפורים, שנחברה בידי הפייטן הארץ-ישראלי בן המאה השישית רבי אלעזר בירבי קליר. הקרובה נתקבלה בנוסח אשכנז לשחרית של פורים.

חסידות וולברוז'

חסידות וולברוז' (או לוקעווע וולברוז') היא חסידות פולנית. אבי השושלת היה רבי ישכר דב מוולברוז' (פולנית:Wolbórz).

חסידות סקרנביץ

חסידות סקרנביץ הייתה חסידות פולנית, ענף מחסידות וורקא. מקים החסידות היה רבי שמעון קאליש, בנו של רבי מנחם מנדל מוורקא.

יהודאי גאון

רב יהודאי בן נחמן גאון היה ראש ישיבת סורא (757-761), ואחד מחשובי הגאונים.

הרב יהודאי היה סגי נהור.

מצמיח קרן ישועה

מצמיח קרן ישועה היא הברכה החמש עשרה בתפילת שמונה עשרה, אחת משלוש עשרה ברכות הבקשה בתפילה זו, והאחרונה בקבוצת ברכות הבקשה הנוגעות לנושאים לאומיים ולהשבת קיומה של האומה העברית כאומה עצמאית (יחד עם ברכת המשפט, ברכת קיבוץ גלויות, וברכת ירושלים). עניינה של הברכה הוא בקשה מהאל כי יביא את הגאולה על ידי המשיח, שעל פי המסורת יהיה מבית דוד. מקור הברכה בנוסח בבל, ובנוסח ארץ ישראל ברכה זו לא הייתה קיימת כלל אלא נכללה בתוך ברכת בונה ירושלים.

סדר הדורות

סדר הדורות הוא ספר שחובר על ידי הרב יחיאל בן שלמה היילפרין - רבה של מינסק, ראה אור בשנת ה'תקכ"ט (1769), והודפס בכמה מהדורות. הספר כולל ביוגרפיות מקוצרות החל מימות אדם הראשון ועד לדורו של המחבר, וכן הגהות על התלמודים.

סדר עולם זוטא

סדר עולם זוטא הוא חיבור העוסק בכרונולוגיה יהודית. החיבור נקרא "זוטא" (=קטן) כדי להבדיל אותו מהספר סדר עולם רבה. חיבור זה מבוסס על "סדר עולם רבה", ובמידה מסוימת הוא משלים וממשיך את הכרונולוגיה המופיעה בסדר עולם רבה.

מחבר הספר אינו ידוע. אולם בספר יוחסין השלם נכתב שמחברו הוא ר' יוסף טוב עלם, ובספר צמח דוד נכתב שמחברו היה אחד מהחכמים שבתקופת הגאונים.

הספר מתחלק לשני חלקים עיקריים; הראשון, עוסק בכרונולוגיה של 50 דורות, מאדם הראשון ועד יהויקים. השני, עוסק ב-39 ראשי גולה, החל מיהויכין.

ספולטו

ספולטו (באיטלקית: Spoleto, בלטינית: Spoletium) היא עיר איטלקית עתיקה בנפת פרוג'ה, במרכז-מזרח מחוז אומבריה לרגלי הרי האפנינים. היא שוכנת 63 ק"מ דרומית-מזרחית לפרוג'ה, 212 ק"מ דרומית-מזרחית מפירנצה ו-78 ק"מ צפונית מרומא. היא בעלת אוכלוסייה של כ-40,000 תושבים, בקרוב.

רמ"א

רבי משה איסרלישׂ, הידוע בכינויו הרמ"א (ה'ר"ץ, 1530 – י"ח באייר ה'של"ב, 1572), היה פוסק, ראש ישיבה, מקובל ופילוסוף. גדול פוסקי אשכנז במאה ה-16.

חיבר חיבורים רבים בהלכה וכן מספר חיבורים הגותיים, אך מפעלו הגדול שסמכותו הוכרה לדורות בקרב יהודי אשכנז היה כתיבת חיבורו ההלכתי "המפה". חשיבותו של חיבור זה היא בהגהות על ה"שולחן ערוך" של רבי יוסף קארו ובהתאמות שנכללו בו, על-פי המסורות הנבדלות של קהילות אשכנז.

שלמה לוריא

רבי שלמה לוריא (רש"ל או: מהרש"ל; ה'ר"ע 1510 - י"ב בכסלו ה'של"ד 7 בנובמבר 1573), היה מגדולי פוסקי ההלכה ופרשני התלמוד, וממנהיגי יהדות אשכנז במאה ה-16. חי ופעל בערים שונות ברחבי פולין בהן עמד בראשות ישיבות. ספריו "חכמת שלמה" ו"ים של שלמה" נחשבים לאבני יסוד בפרשנות התלמוד הבבלי, תשובותיו ההלכתיות מצוטטות בספרות ההלכה, וידועות גם הגהותיו לכתבי קדמונים.

בפי בני הדור שלאחריו מתואר רש"ל כגדול דורו גם בהשוואה לבני דורו הגדולים רבי יוסף קארו והרמ"א. כך כתב עליו ההיסטוריון היהודי הנודע בן התקופה דוד גנז, בכרוניקה "צמח דוד" (חלק ראשון שנת של"ג): "רבי שלמה לוריא מאוסטרא הוא המאור הגדול, נזר ישראל, מופת הזמן, אשר לאורו ילכו בני עמנו ומימיו שותין כל תפוצות ישראל. ושמעו יצא בכל העולם, והעמיד תלמידים הרבה, והפליג על כל אנשי דורו, וחיבר חיבורו הגדול על כל שיטת התלמוד, אשר אין ערך לגדלו לעומקו ולחריפתו, וקרא אותו ים של שלמה...". היסטוריון תולדות עם ישראל משה אביגדור שולוואס מעמיד את רש"ל עם רמ"א בשורה אחת ומגדיר כך את ההבדל ביניהם: "הרמ"א ייצג בדורו את הצד הקודיפיקאטורי בלימוד התורה, את הצד התיאורטי ייצג בן זמנו וקרובו המהרש"ל".רש"ל נהג למתוח ביקורת על רעיונות ואישים שחרגו מן השורה לפי הבנתו, בשל גדולתו בתורה יראו בני דורו מפניו אך הוא לא מצא מנוחה במקומות רבנותו ונדד ממקום למקום. במהלך נדודיו הקים ישיבות בערים שונות, ולשמו דבקו כינויים לפי מקומות מגוריו. כך נקרא במקורות שונים: רבי שלמה מאוסטראה ורבי שלמה מליטא.

שמעון קיירא

רב שִׁמְעוֹן קַיְירָא, בַּעַל "הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת". (חי בסביבות שנת 840) היה תלמיד חכם ופוסק שחי בתקופת הגאונים, ככל הנראה מן העיר בצרה שבבבל. לא ידוע עליו כמעט מאומה מלבד העובדה שחיבר את הספר הלכות גדולות.

קיירא לא הוגדר כ"גאון" שכן לא תפס משרה רשמית של ראש ישיבה. יש המשערים שהוא הושפע מדרכה של ישיבת סורא ואף ששימש כאחד מחכמיה. לדעת חלק מהחוקרים, לספרו "הלכות גדולות" היה מעמד מיוחד בקרב גאוני סורא. ספרו, הלכות גדולות, מבוסס על החיבור הלכות פסוקות בשילוב השאילתות וקטעים נוספים מהתלמודים וממסורות על-פה שרווחו בישיבות הגאונים. הוא מראשוני הגאונים שהשתמשו בחומר ארץ-ישראלי בתר-משנאי, ויש המשערים שהחיבור לא חובר בבבל גופא.

שנים עבריות ג'ת"ש - ג'תשצ"ט

שנים עבריות ג'ת"ש (3700) - ג'תשצ"ט (3799)

התחילו, על פי המסורת המקובלת של מניין השנים בלוח העברי המבוססת על סדר עולם רבה, בשנת 62 לפנה"ס והסתיימו בשנת 39 לפי הלוח היוליאני.

שנים עבריות ג'ת"ת - ג'תתצ"ט

שנים עבריות ג'ת"ת (3800) - ג'תתצ"ט (3899)

התחילו, על פי המסורת המקובלת של מניין השנים בלוח העברי המבוססת על סדר עולם רבה, בשנת 39 והסתיימו בשנת 139 לפי הלוח היוליאני.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.