ציריך

ציריךגרמנית: Zürich, להאזנה (מידע • עזרה); בצרפתית: Zurich; באיטלקית: Zurigo) היא העיר הגדולה ביותר בשווייץ והיא גם הבירה של קנטון ציריך. העיר שוכנת בצפון-מרכז שווייץ בקצה הצפון-מערבי של אגם ציריך. נכון לשנת 2015 בעיר היו 400,028 תושבים, בציריך רבתי חיים כ 1.35 מיליון איש ובמטרופולין כולה כ 1.83 מיליון. ציריך היא גם מרכז תחבורתי של רכבות, כבישים ומטוסים. הן תחנת הרכבת והן שדה התעופה של ציריך הם הגדולים ביותר בשווייץ.

גרמנית היא השפה הרשמית בציריך, אולם השפה המדוברת היא בעיקר גרמנית שווייצרית.

בסקר איכות החיים בשנת של מגזין מונוקול בשנת 2012 ציריך דורגה במקום הראשון בין 25 ערים בעולם כ"מקום להתגורר בו". ולפי מספר סקרים בין השנים 2006 ו 2008, ציריך צויינה כעיר עם איכות החיים הגבוהה ביותר בעולם וכן כעיר העשירה ביותר באירופה. יחידת המחקר של עיתון האקונומיסט מדרג את ציריך בין עשר הערים התוססות ביותר בעולם.

ניתן למצוא בעיר מספר רב של גלריות ומוזיאונים, ביניהם המוזיאון הלאומי השווייצרי והקונסתאוס. השאופילאוס של ציריך הוא בין התיאטראות דוברי הגרמנית החשובים בעולם.

ציריך
Zürich
Zurich-coat of arms
סמל ציריך
Flag of Canton of Zürich
דגל ציריך
City of Zürich
מקומות שונים בעיר
מדינה שווייץ  שווייץ
קנטון ציריך
ראש העיר קורין מאוך
שפה רשמית גרמנית
תאריך ייסוד לפחות מתקופת האימפריה הרומית
שטח 91.88 קמ"ר
גובה 408 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 415,215 (נכון ל־31 בדצמבר 2018)
 ‑ במטרופולין 1,830,000 (2012)
 ‑ צפיפות 4,135 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות 47°23′N 8°32′E / 47.38°N 8.54°E
אזור זמן UTC +1
http://www.stadt-zuerich.ch

היסטוריה

ההיסטוריה המוקדמת

יישוב האזור החלה עוד בתקופה הנאוליתית ובתקופת הברונזה, כאשר עדויות מהתקופות האלו נמצאו סביב אגם ציריך. שרידים מהתקופה הקלטית, שקדמה לרומאים, מגלים התיישבות עם תרבות לה-טן (La Tene) בגבעת לינדנהוף. בתקופת הקיסרות הרומית, טוריקום (Turicum) הייתה נקודת גביה בין הפרובינציות הרומיות גאליה בלגיקה ורייטיה, כאשר עיקר ההכנסה הייתה מיסוי של סחורות שעברו על נהר הלימאט. לאחר הרפורמה של קונסטנטינוס בשנת 318, הגבול בין המחוזות גאליה ואיטליה עבר מזרחית לטוריקום ליד נהר לינת בין אגם ציריך לאגם ואלן, בגבול הוקמה מצודה והוצב חיל משמר על מנת לשמור על העיר. העדות הכתובה הקדומה ביותר לעיר היא מהמאה השנייה לספירה, היא מצבה שהתגלתה בלינדנהוף שעליה כתוב: "תחנת ציריך לאיסוף 2.5% מהמיסים על הגאלים".

במאה החמישית התיישבו בשפלה השווייצרית השבטים האלמאנים. על מקומה של המצודה הרומית, הוקמה במאה ה-9 מצודה של השושלת הקרולינגית על ידי לואי הגרמני. בשנת 853 הקים לואי לכבודה של בתו, את כנסיית פראומונסטר (Fraumünster abbey) הניצבת בלב העיר עד היום. באותה העת אוחדה ציריך יחד עם מספר אזורים נוספים לכדי רשות אחת בהנהגתו של לואי הגרמני. לואי העניק למנזר הבנדיקטים את אדמות ציריך, קנטון אורי, ויער אלביס ופרש את חסותו על המנזר. בשנת 1045 העניק היינריך השלישי למנזר את הרשות לנהל שווקים, לגבות מיסים ולטבוע מטבעות ובכך הפכה את אם המנזר לשליט של העיר, הלכה למעשה. בשנת 1218 הפכה לרשות פיאודלית בהנהגת משפחת טסרינגן, ששלטה בערים נוספות בשווייץ ובגרמניה. בשנת 1230 הוחל בהקמת חומה מסביב לעיר. באותן שנים הטירה הקרולינגית החלה לשמש כמחצבה ולהשחק אט אט.

פרידריך השני העלה את אם המנזר של פראומונסטר לדרגת דוכסית בשנת 1234. אם המנזר מינתה את ראש העיר והאצילה את סמכויות טביעת המטבעות לאזרחים שונים בעיר. הכח הפוליטי של המנזר דעך במהלך המאה ה-14, עם ייסודן של גילדות בשנת 1336 על ידי רודולף ברון, שגם היה ראש העיר הראשון שלא מונה על ידי אם המנזר.

אירוע חשוב שהתרחש בתחילת המאה ה-14 היה סיומו של קודקס מאנסה, אבן יסוד בשירה הגרמנית בימי הביניים. כתב היד, שתואר כ "כתב היד הגרמני הנאור והיפה ביותר ביותר מזה מאות שנים" אשר מומן על ידי משפחת מאנסה מציריך, כלל רישומים של העיר בין השנים 1304 ו 1340. יצירה גדולה שכזו שכללה ציירים מיומנים הייתה יקרה מאוד והעידה על עושרה של העיר באותה התקופה.

הקונפדרציה השווייצרית הישנה

באחד המאי 1351 הצטרפה ציריך לקונפדרציה השווייצרית, ובכך הייתה לחברה החמישית בקונפדרציה, שהייתה באותן שנים רופפת מאוד וחמש חברותיה היו בעצם חמש מדינות עצמאיות. בית הנבחרים של הפדרציה שכן בציריך בין השנים 1468 ו 1519. בין השנים 14401450 הושעתה ציריך מהקונפדרציה, וזאת בעקבות יציאתה למלחמה נגד הקנטונים האחרים על השליטה במחוז טוגנבורג, מלחמה הידועה בכינויה "מלחמת ציריך הישנה". אף צד לא ניצח במלחמה, שהסתיימה בשנת 1446.

אולריך צווינגלי החל ברפורמציה השווייצרית בעת שהיה המטיף הראשי בכנסיית גרוסמונסטר שנות ה-20 של המאה ה-16. התנ"ך של ציריך, המבוסס על משנתו של צווינגלי, יצא לאור בשנת 1531 וסימן עת פרוץ הרפורמציה. הרפורמציה הייתה אבן דרך בהיסטוריה של המדינות ובסדר היום האזרחי בציריך ובקנטונים סמוכים. קנטונים מסוימים נשארו קתולים ואילו קנטונים אחרים אימצו את הרפורמציה, סכסוך שהוביל לפריצץ מלחמות הקאפל.

במאות ה 16 וה 17 אימצה מועצת העיר את המדיניות הבדלנית שהובילה לטבעת חומות ומבצרים שנייה שנבנתה בשנת 1624. מלחמת שלושים השנים שהשתוללה באירופה באותה תקופה הייתה ללא ספק אחד הזרזים להרחבת החומות. בניית המבצרים דרשה משאבים רבים, משאבים שנלקחו מאזורים שהיו תחת שליטת ציריך ללא הסכמה, מה שגרר עימותים אלימים בין האזורים שהיו בשליטת העיר לבין כוחות העיר. בשנת 1648, ציריך הכריזה על עצמה כרפובליקה וביטלה את מעמדה כרשות פיאודלית של האימפריה הרומית הקדושה. ובציריך התפתח שלטון אוליגרכי שבו המשפחות העשירות הן אלו שנתנו את הטון.

הרפובליקה ההלווטית שהוקמה בשנת 1798 החליפה את השלטון האוליגרכי. העיר איבדה את מעמדה כריבונית על הקנטון כולו והפכה לישות נפרדת מהקנטון בין השנים 1803 ו 1805. בשנת 1839 פשטו כפריים על העיר והכניעו בקלות את חומות העיר שהוקמו במאה ה 17, מה שאילץ את קברניטי העיר להסכים לדרישותיהם של הכפריים ליתר עצמאות.

ההיסטוריה המודרנית

ציריך הייתה הבירה של הפדרציה בין השנים 1839 ו 1840, וכתוצאה מכך, ניצחון המפלגה השמרנית בבחירות של 1839 גרר מהומה רבה. אולם כאשר המהפכנים זכו בבחירות בשנת 1845 (ששוב הייתה בירת הפדרציה באותן שנים) ציריך תפסה עמדת הובלה של הקנאונים המתנגדים במלחמת זונדרבנד. בעקבות מלחמת זונדרבנד והשינויים במבנה הפדרציה, ציריך הצביעה בעד שינויי החוקה של 1848 ו 1874. ההגירה ההמונית מהאזורים הכפריים אל העיר שהחלו בשנת 1830, יצרו מעמד של פועלים תעשייתיים שלמרות שישב בעיר לא נהנה מזכויות אזרחיות. בשנת 1860, נפתחו בתי הספר בעיר למהגרים במחירים שהיו נהוגים לאזרחים, ב 1875, הוחלט כי מהגר יחשב לאזרח לאחר עשר שנות שהייה בעיר, וב 1893 סופחו אחד עשר האזורים שמקיפים את העיר באופן סופי ותושביהם קיבלו אזרחות.

תנופת בנייה ופיתוח אפיינה את ציריך במאה ה 19. בשנת 1847 הונחה מסילת הרכבת הראשונה בשווייץ שחיברה בין ציריך לבין העיר באדן. בכך, הפכה ציריך למרכז מערכת מסילות הרכבת בשווייץ כולה. בשנת 1871, נבנתה התחנה המרכזית שעומדת על תילה עד ימינו. הבורסה השווייצרית נפתחה בעיר בשנת 1877. התיעוש הוביל להגירה אל העיר, ובעיקר אל הפרברים. רציפי האגם הם אבן הדרך המשמעותית בפיתוח ציריך המודרנית, והם שהפכו את ציריך מעיר ימי-ביניים השוכנת על נהר הלימאט לעיר מודרנית ומשגשגת על חופיו של אגם ציריך.

בשנת 1893 סופחו לעיר 12 פרברים שכנים, וביניהם גם רובע הפועלים. ובשנת 1934, צורפו עוד שמונה רבעים בצפונה של העיר.

כלכלה

ציריך היא עיר גלובלית ומרכז פיננסי מוביל. ציריך רבתי הוא המרכז הכלכלי של שווייץ, ומקום משכנן של חברות בינלאומיות רבות. סקטור השירותים הוא הסקטור הדומיננטי ביותר בכלכלת ציריך ומעסיק כ 45% מהעובדים במטרופולין. תעשיות בולטות אחרות הן התעשייה הקלה, מכונות, טקסטיל ותיירות. המטות של רוב הבנקים השווייצרים הם בציריך ויש מספר רב של בנקים בינלאומיים בציריך רבתי. ניתן למצוא בציריך גם את הבורסה השווייצרית שנוסדה ב 1877 והיא אחת מארבע הבורסות המובילות בעולם. בנוסף ציריך היא מרכז המסחר העולמי של זהב. עשר מתוך חמישים החברות המובילות בשווייץ נמצאות בציריך, ביניהן ABB, קרדיט סוויס, Swiss Re ו Swiss Financial Services.

איכות החיים הגבוהה היא אחת הסיבות לשגשוגה הכלכלי של העיר. חברת הייעוץ האסטרטגי מרסר דירגה את ציריך כעיר עם איכות החיים הטובה ביותר בעולם במשך שנים רבות, ציריך קיבלה ציונים גבוהים בעיקר בתחומים של עבודה, דיור, תרבות הפנאי, חינוך וביטחון. הרשויות המקומיות דואגות להפריד בין אזורי מגורים לבין אזורי בילוי וישנם הרבה שמורות טבע בעיר. בשנת 2015 ציריך דורגה במקום השלישי ברשימת הערים היקרות ביותר כאשר לואנדה (בירת אנגולה) והונג קונג מקדימות אותה. כנהוג בשווייץ ציריך נהנית מהשקעה גדולה בחינוך וכתוצאה מכך יש בעיר כח עבודה מיומן בכל הרמות. בעיר יש שתי אוניברסיטאות חשובות, שמאפשרות הקמה של מרכזי מחקר. הכשרות מקצועיות שמשלבות ידע מעשי ומחקר אקדמי מתמקדות גם בחינוך שפתי ובכך משלימות את מארג החינוך לשיפור כח העבודה בעיר ועוזרות לחברות בינלאומיות לפתוח סניפים רב לשוניים בעיר. תכונות אלו עוזרות להעלות את פריון העבודה בעיר ומושכות אליהן חברות בינלאומיות.

גאוגרפיה

מיקומה הגאוגרפי של העיר הוא אחד הגורמים לפיתוחה העצום מבחינה מסחרית ותעשייתית - היא נמצאת בצמתי דרכים חשובים המובילים לאיטליה, לצרפת ולגרמניה. בעיר קיימים מפעלים של תעשיית הטקסטיל, התעשייה המכנית, התעשייה הכימית ותעשיית שימורי המזון. העיר שוכנת על חוף אגם ציריך הנקרא על שמה. העיר היא מרכז העסקים, התרבות והאופנה של שווייץ. היא מאופיינת ברמת החיים הגבוהה של תושביה.

אתרים מרכזיים

הרחוב הראשי הוא - באהנהופשטראסה (Bahnhofstrasse) (בעברית: רחוב תחנת הרכבת), המתחיל בתחנת הרכבת המרכזית ומסתיים באגם ציריך. הרחוב יוקרתי ובו מתרכזות חנויות מותגי היוקרה, בנקים בולטים וסניפי רשתות האופנה והקניות המובילות.

מעל קו הרקיע של ציריך מתנוססים מגדלי שלוש כנסיות:

  • Grossmünster הקתדרלה הגדולה של ציריך, נבנתה החל משנת 1100, ועד 1480. ב-1763 פרצה שריפה ומגדלי העץ נשרפו, והוחלפו בכיפות מתכת. על שער הכניסה נמצאות תמונות מחיי צווינגלי.
  • St. Peter, שבה נמצא שעון משנת 1534, הגדול ביותר באירופה, קוטרו 8.7 מטר.
  • Fraumünster, קתדרלת הנשים (Frau), עד הרפורמציה נוהלה בידי נשים, עברה שיפוץ בתחילת המאה ה-18, נמצאים בה אולם תווך בסגנון גותי מהמאה ה-14, וכן החלונות המצוירים של מארק שאגאל מ-1970.
  • נמל התעופה ציריך קלוטן משרת את תחומי העסקים, התיירות, התעופה הפנימית בשווייץ והתעופה הבינלאומית למספר רב של מדינות.

דת

מאז הרפורמה שהונהגה על ידי אולריך צווינגלי, הפכה העיר למרכז חזק של הנצרות הפרוטסטנטית בשווייץ. הדבר נותר כך עד לשלהי המאה ה-20, כשמספר המאמינים הקתולים הפך לרוב בעיר העומד על 33.3%. במקביל, חלה עלייה בתושבים הרואים עצמם חסרי דת, ומספרם עומד נכון לשנת 2000 על 16.8%. ישיבת יהודים בציריך ובשווייץ בכלל נאסרה בימי הביניים, ועד 1862, מועד ביטול ההגבלה, היו בעיר רק עשר משפחות יהודיות[1]. הקהילה היהודית בעיר, היא הקהילה היהודית הגדולה בשווייץ, ומונה כ-6,500 תושבים - כשליש מכלל יהודי שווייץ.

סמל ודגל העיר

דגל העיר ישן יותר מן הסמל. הסמל הכחול-לבן מוכר כבר מהמאה ה-15. הסמל משמש את הקנטון וגם את העיר. סמל העיר המלא כולל שני אריות וכתר מעל הסמל הכחול-לבן.

ערים תאומות

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הצפירה, 4 בפברואר 1862, עמ' 3–4.
אוטו שטרן

אוטו שטרן (בגרמנית: Otto Stern; ‏17 בפברואר 1888 - 17 באוגוסט 1969) היה פיזיקאי יהודי גרמני שזכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1943 על תרומתו לפיתוח שיטת הקרן המולקולרית ועל גילוי המומנט המגנטי של הפרוטון.

אוניברסיטת ציריך

אוניברסיטת ציריך (בגרמנית Universität Zürich, בראשי תיבות UZH),ממוקמת בעיר ציריך, היא האוניברסיטה הגדולה בשווייץ עם 26,000 סטודנטים.

אוניברסיטת ציריך נוסדה ב-29 באפריל 1833 על ידי איחודן של שלוש המכללות הנפרדות למשפטים, רפואה ותאולוגיה למוסד אקדמי אחד. בנוסף הוקמה פקולטה חדשה לפילוסופיה. אוניברסיטת ציריך הייתה הראשונה באירופה שנוסדה על ידי מדינה, ולא על ידי מלך או הכנסייה. משנת 1847 הורשו נשים להקשיב להרצאות פילוסופיה, ובשנת 1866 התקבלה לאוניברסיטה אישה, לראשונה בהיסטוריה, כסטודנטית מהמניין. הפקולטה לוטרינריה נוסדה בשנת 1901 ולמעשה היא הפקולטה העתיקה ביותר בעולם מסוגה. בשנת 1914 עברה האוניברסיטה למיקום חדש, בתוך ציריך, וכיום מבני האוניברסיטה פזורים בכל רחבי העיר.

נכון ל-2015 הפקולטות המרכזיות של האוניברסיטה הן תאולוגיה, אמנות ומדעי החברה, מדע, רפואה, וטרינריה, עסקים כלכלה ומחשבים, ומשפטים. נכון ל-2015 היו רשומים באוניברסיטה כ-26 אלף תלמידים, וכ-4,650 אנשי סגל, שמתוכם כ-630 פרופסורים.עם בוגריה של האוניברסיטה ואנשי הסגל שלה נמנה מספר גדול של מדענים וזוכי פרס נובל, ובהם:

אלברט איינשטיין

וילהלם רנטגן

תאודור מומזן

ארווין שרדינגר

אלכסנדר מולרבוגרים ידועים נוספים הם: רוזה לוקסמבורג, דוריס לויטהרד, וראש ממשלת קוסובו, האשים טאצ'י.

אלברט איינשטיין

אלברט איינשטיין (בגרמנית: Albert Einstein, להאזנה (מידע • עזרה)‏; 14 במרץ 1879 – 18 באפריל 1955) היה פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי המדענים בכל הזמנים.

איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים, לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך מילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום עולמי ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות תורת היחסות אותה פיתח, אשר שינתה את כל מה שהיה ידוע עד אז על מהותם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח הכבידה וכן בזכות תרומותיו לתחומי מכניקת הקוונטים והמכניקה הסטטיסטית ולהסברת האפקט הפוטואלקטרי. בגין תרומתו הייחודית בנושא האחרון הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1921.

מלבד חלקו המכריע בפיתוח תחומי המדע, איינשטיין התבטא ופעל גם בנושאים אקטואליים והיה סוציאליסט נלהב. כן תמך בציונות ובמדינת ישראל. עם זאת, הוא דחה שתי הצעות שקיבל מהמדינה הצעירה, האחת, להיות נשיא המדינה; השנייה, להיות נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, לה הוריש בצוואתו את כל כתביו. איינשטיין תרם גם לפרויקט פיתוח נשק גרעיני בארצות הברית, דרך תמיכתו ב-מכתב איינשטיין-סילארד לנשיא האמריקאי, ועודדו לקדם פיתוחו בארצות הברית, על אף שהגדיר עצמו כפציפיסט.

אלפרד ורנר

אלפרד ורנר (גרמנית: Alfred Werner; ‏12 בדצמבר 1866 במילוז, אלזס - 15 בנובמבר 1919) היה כימאי שווייצרי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1913, "על עבודתו על קשרי האטומים במולקולות", במיוחד על הצעת תצורה אוקטהדרלית לקומפלקסי מתכות מעבר. ורנר פיתח את הבסיס לכימית קואורדינציה מודרנית. כמו כן, גילה את החומר הקסול. רוב חייו החזיק במשרת פרופסור לכימיה באוניברסיטת ציריך שבשווייץ (משרה אותה קיבל בגיל 29 בלבד).

גראסהופרס ציריך

גראסהופרס-קלאב ציריך הוא מועדון הכדורגל השווייצרי הגדול והמעוטר ביותר בשווייץ, והוא ממוקם בעיר ציריך. מועדון הספורט גראסהופרס הוא מהגדולים בשווייץ ומחלקת הכדורגל שלו היא גולת הכותרת של המועדון. עם 27 אליפויות שווייץ וכן 19 זכיות בגביעים הלאומיים, ניצבת הקבוצה במקום הראשון בשתי קטגוריות אלה.

בין שאר מחלקות המועדון, למעט כדורגל, ישנן מחלקות חתירה, הוקי קרח, טניס, כדוריד, הוקי שדה, פלורבול, רוגבי, סקווש וקרלינג.

הגביע השווייצרי

הגביע השווייצרי (בגרמנית: Schweizer Cup; בצרפתית: Coupe de Suisse; באיטלקית: Coppa Svizzera; ברומאנש: Cuppa Svizra) הוא מפעל כדורגל שווייצרי בשיטת גביע שנוסד בשנת 1925, ומנוהל על ידי התאחדות הכדורגל השווייצרית. זהו טורניר הגביע המרכזי בשווייץ, ומשתתפות בו כל הקבוצות הרשומות בשווייץ.

המפעל מנוהל כולו בשיטת נוקאאוט במשחק אחד, והמנצחת מעפילה אוטומטית לשלב הבתים של הליגה האירופית.

מחזיקת הגביע הנוכחי (2019) היא פ.צ. בזל, אשר גברה במשחק הגמר על תון בתוצאה 2-1. שיאנית הזכיות במפעל היא גראסהופרס ציריך, שזכתה בתואר 19 פעמים, האחרונה שבהן ב-2013.

המכון הטכנולוגי של ציריך

המכון הטכנולוגי הפדרלי של שווייץ בציריך, הידוע בשם ETH Zurich (ראשי תיבות בגרמנית: Eidgenössische Technische Hochschule), הוא בית ספר גבוה לטכנולוגיה הנמצא בציריך שבשווייץ. המכון הטכנולוגי של ציריך נחשב לאחת האוניברסיטאות הטובות ביותר באירופה בתחומי ההנדסה והמדעים המדויקים. רבים מבין חוקרי המכון זכו בפרס נובל ופרסים יוקרתיים נוספים. ב-2019 דורג המכון כאוניברסיטה הטובה ביותר בשווייץ וכאוניברסיטה ה-19 בעולם, לפי הדירוג האקדמי של האוניברסיטאות בעולם על ידי אוניברסיטת ג'יאו טונג שאנגחאי.המכון הטכנולוגי של ציריך נוסד בשנת 1854 ופתח את שעריו כמכון טכנולוגי בשנת 1855. בראשיתו היו בו שש מחלקות: אדריכלות, הנדסה אזרחית, הנדסת מכונות, כימיה, יערנות, וכן מחלקה כוללנית שעסקה במתמטיקה, מדעי הטבע, ספרות ומדעי החברה.

המכון הטכנולוגי של ציריך הוא מכון פדרלי, כזה שנמצא בניהולה של הממשלה הפדרלית של שווייץ, להבדיל מאוניברסיטת ציריך, שהיא מוסד קנטונלי. בראשית ימיו חלק המכון בניין משותף עם האוניברסיטה, שנוסדה בשנת 1833.

בשנת 1909 הורחבה תוכנית הלימודים של המכון לכזו המקובלת באוניברסיטה, וניתנה לו הסמכות להעניק תואר דוקטור. בשנת 1911 ניתן למכון שמו הנוכחי, Eidgenössische Technische Hochschule. בשנת 1924 אורגנה האוניברסיטה ב-12 מחלקות.

מבניו של המכון הטכנולוגי של ציריך מפוזרים ברחבי העיר ציריך. הבניין הראשי של המכון נבנה בשנת 1860 בלב העיר, ועם התרחבות המכון נבנו למענו מבנים נוספים ברבעים הסמוכים. בשנים 1964 – 1976 נבנה למכון קמפוס חדש בפרברי ציריך, והוא מאכלס את המחלקות להנדסת חומרים, לאדריכלות, להנדסה אזרחית, לפיזיקה, לביולוגיה ולכימיה.

בשנת 2001 היו רשומים במכון קרוב ל-12,000 סטודנטים, וכיהנו בו 330 פרופסורים ו-840 מרצים.

בין המכון לאוניברסיטת ציריך מתקיימת יריבות ידידותית. החל משנת 1951 מתקיימת תחרות חתירה בין קבוצות של שתי האוניברסיטאות.

עם תלמידיו הנודעים של המכון נמנים וילהלם רנטגן, פריץ האבר, אלברט איינשטיין, אלכסנדר מולר ופליקס בלוך. עם חוקריו הנודעים של המכון נמנים אלברט איינשטיין, וולפגנג פאולי וניקלאוס וירת.

המכון אף מחזיק בארכיונו של תומאס מאן, שגלה לציריך לפני מותו.

הקנטונים של שווייץ

עשרים ושישה הקנטונים של שווייץ הם המדינות המרכיבות את הקונפדרציה של שווייץ. במשך ההיסטוריה ועד אמצע המאה ה-19, היה כל קנטון מדינה ריבונית עם גבולות, עם צבא ועם מטבע משלה, עד שהמבנה הנוכחי אומץ ב-1848.

וולפגנג פאולי

וולפגנג ארנסט פאולי (בגרמנית: Wolfgang Ernst Pauli; ‏25 באפריל 1900 - 15 בדצמבר 1958) היה פיזיקאי אוסטרי ממוצא יהודי, שנודע בעקבות עבודתו על תאוריית הספין, ובפרט עקב עקרון האיסור הנקרא על שמו.

וילהלם רנטגן

וִילְהֵלְם קוֹנרָד רֶנְטְגֶן (בגרמנית: Wilhelm Conrad Röntgen; ‏27 במרץ 1845 - 10 בפברואר 1923) היה פיזיקאי גרמני, מגלה קרני ה-X (הקרויות על שמו, קרני רנטגן). על הישג זה היה הזוכה הראשון בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1901. על שמו קרויה יחידת המידה למדידת קרינה מייננת, רנטגן וכן היסוד רנטגניום.

ז'נבה

זֵ'נֵבָה (על פי כללי התעתיק של האקדמיה ללשון יש לכתוב: זֵ'נֵוָה); בצרפתית: Genève, בגרמנית: Genf, באיטלקית: Ginevra, ברומאנש: Genevra) היא עיר הבירה של קנטון ז'נבה בדרום מערב שווייץ. העיר שוכנת בקצה המערבי של אגם ז'נבה (Lac Léman), במקום מוצאו של נהר הרוֹן, על גבול צרפת. ז'נבה היא מרכז תיירותי, כלכלי ודיפלומטי חשוב, והיא השנייה באוכלוסייתה בשווייץ (אחרי ציריך), והעיר הגדולה באזור רומנדי, האזור דובר הצרפתית בשווייץ.

כיום מתגוררים בעיר ז'נבה כ־185 אלף תושבים. במטרופולין כולה מתגוררים כ-812,000 תושבים, רובם בשטח שווייץ ומיעוטם בצרפת הסמוכה.

ז'נבה היא מקום מושבו השני של ארגון האומות המאוחדות, ומושבם של מספר סוכנויות נוספות של האו"ם. מלבד אלו שוכנים בה ארגונים ומוסדות בינלאומיים רבים, ביניהם הנציבות לענייני הפליטים, ארגון הבריאות העולמי, ארגון הסחר העולמי, המרכז האירופאי למחקר גרעיני – CERN וארגון הצלב האדום הבינלאומי.

ז'נבה מופיעה דרך קבע בצמרת רשימות המדרגות ערים על פי רמת איכות החיים מחד ורמת יוקר המחיה מאידך, ונחשבת לאחת הערים היפות והנקיות בעולם. העיר היא היעד המתויר ביותר בשווייץ, וידועה בתעשיות השעונים, התכשיטים וההייטק שלה. כמו כן מהווה העיר מרכז פיננסי חשוב, בעיקר בתחומי הבנקאות והסחר הבינלאומי.

לוגאנו

לוגאנו (באיטלקית: Lugano) היא עיר חשובה ומרכזית בקנטון טיצ'ינו בדרום שווייץ, השוכנת לחופיו הצפוניים של אגם לוגאנו. בעיר מתגוררים 55,060 תושבים והיא העיר הגדולה ביותר בקנטון והתשיעית בגודלה בשווייץ. העיר היא מרכז הבנקאות השלישי בגודלו בשווייץ (אחרי ציריך וז'נבה) ויעד מוביל בתיירות פנים וחוץ. אוכלוסיית העיר ברובה דוברת איטלקית.

בלוגאנו נערך האירוויזיון הראשון ב-1956.

ליגת העל השווייצרית

ליגת העל השווייצרית (Axpo Super League) היא ליגת הכדורגל הבכירה בשווייץ. הליגה הוקמה בשנת 1897 כאשר זוכת הליגה הראשונה הייתה גראסהופרס. בתום כל עונה הקבוצה הפחות טובה בטבלה יורדת לליגה השנייה ואילו הקבוצה הטובה בליגה השנייה עולה לליגה הראשונה. כמו כן, הקבוצה השנייה מסוף הטבלה בליגה הראשונה והקבוצה השנייה בטבלת הליגה השנייה משחקות שני משחקי גומלין שבסיומן המפסידה משחקת בעונה לאחר מכן בליגה השנייה ואילו המנצחת משחקת בליגה הראשונה. בעקבות כך שבליכטנשטיין אין ליגה, הקבוצות ממדינה זו משחקות בליגות השווייצריות. הבכירה שבהן היא ואדוץ.

עד עונת 2003/2004 הונהגה בשווייץ משך מספר שנים שיטת הקיזוז, אך בוטלה בשל טענות לחוסר ספורטיביות מצד הקבוצות.

פ.צ. ציריך

פ.צ ציריך (FC Zürich) היא קבוצת כדורגל שווייצרית, המייצגת את העיר ציריך. הקבוצה משחקת בליגת העל השווייצרית ברציפות מעונת 1990/1991.

הקבוצה נוסדה ב-1896 וזכתה בשתים עשרה אליפויות (בשנים 1902, 1924, 1963, 1966, 1968, 1974, 1975, 1976, 1981, 2006, 2007, 2009) ובעשרה גביעים (בשנים 1966, 1970, 1972, 1973, 1976, 2000, 2005, 2014, 2016, 2018). הקבוצה זכתה פעם אחת בגביע הליגה השווייצרית בשנת 1981. זוהי קבוצה בולטת בליגה השווייצרית והיא משחקת באופן קבוע במסגרות אירופיות.

פטר דביי

פטרוס יוספוס וילהלמוס דביי (בהולנדית: Petrus Josephus Wilhelmus Debije; ‏24 במרץ 1884 - 2 בנובמבר 1966) היה כימאי פיזיקלי הולנדי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1936, "על עבודתו בנושא מבנה מולקולרי דרך מחקריו במומנט דיפול והשתברות קרני רנטגן ואלקטרונים בגזים". בשלב מאוחר של חייו שינה את שמו לפיטר ג'וזף ויליאם דביי (Peter Joseph William Debye).

פרס נובל לכימיה

פרס נובל לכימיה מוענק מדי שנה, החל משנת 1901, לאנשים אשר תרמו תרומה ייחודית או ביצעו מחקר יוצא דופן בתחום הכימיה. הפרס מוענק על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים.

בשנים 1901–2013 היו שמונה פעמים שבהן הפרס לא חולק, 22 פעמים שבהם הוא ניתן, בו זמנית, לשני זוכים ו-14 פעמים שבהם הוא ניתן לשלושה זוכים. נכון לשנת 2018, זכו בפרס 181 בני אדם, מתוכם חמש נשים (כ-2.27%). שישה ישראלים זכו בפרס, כולם במאה העשרים ואחת.

ריכרד ארנסט

ריכרד רוברט ארנסט (שווייצרית: Richard Robert Ernst‏; נולד ב-14 באוגוסט 1933) הוא כימאי שווייצרי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1991.

ריצת 800 מטר

ריצת 800 מטר היא תחרות ריצה באתלטיקה. בתחרות זאת מתחרים ביניהם המשתתפים, מי ייחצה הראשון את קו הסיום של מסלול באורך 800 מטר.

ריצת 800 המטרים היא הקצרה מבין הריצות הבינוניות. ריצת 800 המטר משתרעת על שני סיבובים שלמים באצטדיון (היקף המסלול 400 מטר), בעוד באולמות סגורים הריצה משתרעת על 4 סיבובים שלמים (היקף המסלול 200 מטר).

ריצת 800 דורשת מיומנות גבוהה הן במהירות הספרינט והן בסיבולת פיזית שתספיק לשני סיבובים.

ריצת 800 לגברים נכללה בתוכנית האולימפית בכל האולימפיאדות המודרניות. ריצת 800 לנשים הוכנסה לתוכנית האולימפית לראשונה בשנת 1928 אך הושעתה עד 1960, עקב הזעזוע מהתשישות שחשו המתחרות.

רכבת מהירה

רכבת מהירה היא רכבת שנעה במהירות גבוהה, בדרך כלל 200 קמ"ש ומעלה. רוב הרכבות המהירות היום בעולם נעות במהירות שבין 230 ל-350 קמ"ש, אולם בניסויים הצליחו רכבות להגיע עד ל-603 קמ"ש. רכבות מהירות מונעות כמעט תמיד באמצעות חשמל, ובנויות כקרונועים - קרונות משולבים במנוע, בניגוד לרכבות הרגילות שבהן הקטר גורר את הקרונות.

בעולם נתפסות הרכבות המהירות כאלטרנטיבה למטוסים, בניגוד לרכבות הרגילות שמשמשות כאלטרנטיבה בעיקר למכוניות פרטיות ואוטובוסים. הן מקשרות בין ערים ראשיות שמרוחקות בין 150 ל-1,000 קילומטר. בין היתרונות של רכבות מהירות על מטוסים נמנים תהליך בידוּק (check-in) מהיר, חיבור בין מרכזי הערים ולא שדות התעופה שלהן ונוחות נסיעה משופרת הכוללת מרחב רב, קרון מסעדה, חיבור סלולרי ועוד. בנוסף לכך, הרכבות הללו נועדו להיות זולות באופן משמעותי מטיסות, אם כי הופעתן של חברות-תעופה זולות מהווה תחרות קשה לרכבות המהירות.

כדי לספק שירות במהירות ותדירות טובה הרכבת המהירה נעה על מסילות מיוחדות שמאופיינות בהפרדה מלאה ממסילות אחרות ומכבישים, בשיפועים נמוכים, במסלולים ישרים ובדיוק טכני רב. סלילה של נתיב כזה דורשת בדרך כלל חפירה של מנהרות רבות וגשרים ארוכים. מנהרת הרכבת הארוכה ביותר וגשר הרכבות הגדול ביותר נבנים בימים אלו באירופה עבור מסילות מהירות כאלו. מסיבות אלו, קווי רכבות מהירות יקרים מאוד לבנייה.

הרכבת המהירה הראשונה בעולם, השינקָנְסֶן, נחנכה ביפן בין טוקיו לאוסקה לכבוד האולימפיאדה של שנת 1964. מאז, מדינות רבות, בעיקר באירופה, פרסו רשת רכבות מהירות.

שנגרי-לה של העולם היא רכבת מהירה הארוכה בעולם ואורכה כ-3668 ק"מ.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.