צירי

צֵירֵי או צֵירֵה הוא סימן ניקוד במערכת הניקוד הטברני. בעברית חדשה הוא מסמן את התנועה /e/ והגייתו זהה להגיית הסגול. צירי נראה כשתי נקודות מתחת לאות.

בדומה לחולם ולחיריק, צירי יכול להיות "מלא" או "חסר". צירי חסר עומד לבדו ואילו אחרי צירי מלא כתובה אם קריאה – י, א או ה. בהגייה התקנית של העברית החדשה הגיית הצירי המלא זהה להגיית הצירי החסר.[דרוש מקור] הכתיב התקני של אם הקריאה נקבע לפי גיזרון המילה, אך בכתיבה בפועל יש חריגות מסוימות ולא עקביות בכתיבת האות יו"ד כאם קריאה של צירי.

צירי
Tsere header
אלפבית עברי
א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
  ק ר ש ת  
אותיות סופיות
  ך ם ן ף ץ  
ניקוד ופיסוק
קמץפתח • צירי • סגול
חיריקחולםקובוץ ושורוק
שוואחטף
דגש: קלחזקמפיקרפה
קו מפרידמקף
טעמי המקרא

הגייה

בהגייה הספרדית ובתימנית, ובהתאם אליהם בהגייה עברית ישראלית, הצירי נהגה כתנועה קדמית, אמצעית בלתי-מעוגלת . להאזנה:

בהגייה אשכנזית נהגה הצירי לרוב כדיפתונג ey. באזורים מסוימים, בעיקר בפולין, נהגה הצירי כדיפתונג ay (כיום הגייה זו נפוצה בקרב חלק מהחסידים).

ההגיות המסורתיות כולן אינן מבדילות בין הצירי המלא לצירי החסר. כאשר נקבעה הגיית העברית המודרנית, הציע דוד ילין לחדש הבחנה בין צירי מלא לחסר בהגייה, ולהגות צירי מלא כ-ey (כבהגייה אשכנזית) וצירי חסר כ-e (כבהגייה ספרדית). אולם, ועד הלשון קבע את ההגייה על פי ההגייה הספרדית שאינה מבחינה בין צירי מלא וחסר ובין אלו לסגול. על אף החלטה זו, רבים מדברי העברית המודרנית מבדילים בפועל בין צירי מלא וחסר בדיבורם, באופן זהה להצעת ילין.[1]

הקלדה

כך מקלידים את הצירי במערכות הפעלה שונות:

  • Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות צ
  • Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-5
  • macOS‏: Alt-5
  • אנדרואיד (מקלדת Gboard‏): הקשה ארוכה על האות צ

השימוש בצירי

צירי נכתב בעיקר במקרים הבאים:

  • הברה סופית, מוטעמת וסגורה: מַחְשֵׁב, סִפֵּר (ללא ניקוד: סיפר). הברה סופית שבסופה אות גרונית עם פתח גנובה, דינה כדין הברה סופית סגורה וגם בה נכתב צירי: מַטְבֵּעַ, שוֹכֵחַ. יוצאי דופן עיקריים לכלל זה הם:
    • סיומות הגוף ־תֶם, ־תֶן, ־כֶם, ־כֶן, ־הֶם, ־הֶן נכתבות בסגול, למשל כְּתַבְתֶּן, סוּסְכֶם, לִפְנֵיהֶם. אולם המילים הֵם, הֵן נכתבות בצירי.
    • המילים אֱמֶת, בַּרְזֶל, גַּרְזֶן, כַּרְמֶל, עֲרָפֶל נכתבות בסגול.
    • המילה בֵּן נכתבת בצירי בצורת הנפרד, אך בסגול בצורת הנסמך: בֶּן־אָדָם. (במקרא כלל זה חל על מילים נוספות כאשר הן מתחברות במקף למילה שאחריהן.)[2]
  • בהברה לא סופית, לא מוטעמת ופתוחה: עֵנָב, תֵּבָה (ללא ניקוד: עינב, תיבה), קֵיסָם.
  • בהברה שלפני־אחרונה בכשבעים מילים סגוליות במשקל קֵטֶל, בהן חֵלֶק, סֵפֶר, עֵדֶן, תֵּשַׁע, תְּכֵלֶת. (רוב המילים הסגוליות מנוקדות בסגול בשתי ההברות: כֶּלֶב, מֶלֶךְ וכו').[3]
    • מילים סגוליות אחדות יכולות להיות מנוקדות בצירי ובסגול, בהן הֵפֶךְ/הֶפֶךְ, שֵׂכֶל/שֶׂכֶל.
    • מילים אחדות נכתבות באותיות זהות, אך יש להן משמעות שונה כשהן מנוקדות בצירי או בסגול. למשל, המילה "עֵרֶב" בצירי משמשת בצירופים "שְׁתִי וָעֵרֶב" ו"עֵרֶב־רַב" והמילה "עֶרֶב" בסגול משמשת במשמעות "סוף היום, זמן שקיעת השמש" (לשתי מילים יש גם מקורות אטימולוגיים שונים).
  • בהברה סופית פתוחה, כאשר אם הקריאה היא אל"ף או יו"ד: בְּנֵי־, מוֹצֵא. כאשר אם הקריאה היא ה"א, האות לפניה מנוקדת בדרך כלל בסגול, למעט המקרים המפורטים בהמשך.

בנטייה הצירי החסר יכול להתקיים (כלומר, לא להשתנות), או להשתנות לתנועה אחרת או לשווא. הכללים לקיום ושינוי של צירי אינם עקביים לגמרי; הם מתוארים בפרוטרוט בפרק 1.4 בהחלטות האקדמיה בדקדוק. הצירי המלא מתקיים בנטייה תמיד.

שימוש באמות קריאה עם צירי

כללי הכתיב התקניים של האקדמיה ללשון העברית קובעים כתיב אחיד של אמות קריאה בכתיב מנוקד ובכתיב לא מנוקד. בכתיבה בעברית בפועל מתקיימות לעיתים קרובות חריגות מכללים אלה.

אלא אם כן יש לכך סיבה דקדוקית, צירי באמצע המילה נכתב חסר, למשל במילה זֵר (שבלא ניקוד אפשר לקראה גם "זָר"). הסיבה העיקרית לכתיבת צירי מלא היא שאם הקריאה היא חלק מהשורש או מצורן שמצטרף למילה.

צירי עם יו"ד

  • יו"ד נכתבת בסיומות המסמנות רבים. למשל, מוּצָרֵנוּ = "המוצר שלנו", מוּצָרֵינוּ = "המוצרים שלנו". ההגייה התקנית זהה: [mutsaˈʁenu].
  • יו"ד נכתבת במילים אחדות באופן מסורתי: פְּסֵיפָס, שֵׁיזָף, המילה צֵירֵי עצמה ואחרות.[4]
  • יו"ד נכתבת במילים שבהם היא חלק מהשורש:
    • בשמות עצם: למשל בֵּיצָה (ב־י־צ), זֵיתִים (ז־י־ת), מֵידָע (י־ד־ע).
    • בפעלים בגזרת ל"י כתובה ה"א בצורת עבר נסתר ויו"ד בחלק מהצורות האחרות, למשל: הוא הֶעֱלָה, אני הֶעֱלֵיתִי, אתה הֶעֱלֵיתָ, אנחנו הֶעֱלֵינוּ. יו"ד זו מופיעה בכתיב מנוקד ולא מנוקד.
    • פעלים אחדים מגזרת פ"י בבניין הפעיל נכתבים בצירי מלא, למשל מֵיטִיב, מֵינִיקָה.
    • צורות־משנה של שם הפועל של פעלים מגזרת פ"י בבניין קל: לֵישֵׁב, לֵילֵד (צורות ייחודיות אלה אופייניות ללשון חז"ל וללשון משפטית, אך הצורות הרווחות היום הן לָשֶׁבֶת, לָלֶדֶת). יו"ד זו אינה נכתבת בשום מקרה בזמן עתיד: יֵשֵׁב, יֵלֵד.

הוספת יו"ד לציון צירי בכתיב חסר ניקוד תקני

בשמות עצם בני שתי הברות בנקבה נוספת יו"ד בכתיב חסר ניקוד, אם הצירי מתקיים בכל הנטייה, למשל תֵּבָה–תיבה, לֵדָה–לידה.

במילים בודדות יוצאות דופן: שיער, שינה, פירות, עינב, בריכה, ברירה, עבירה.

יו"ד מייצגת את הצליל /e/ גם בכתיב לא מנוקד של מילים ממשקל הֶקְטֵל שבהן חלה הידמות של האות הראשונה, אבל מילים אלה מנוקדות בסגול ולא בצירי, למשל הֶקֵּף–היקף (שורש נ־ק־ף).

האות יו"ד נכתבת לציון הצליל /i/ בכתיב חסר ניקוד. היו"ד נכתבת גם כאשר צליל זה משתנה לצירי בשל תשלום דגש. מקרים עיקריים של זה:

  • בפעלים בבניין נפעל בזמן עתיד ובציווי, למשל יִגָּרֵר–ייגרר וכן לְהֵעָדֵר–להיעדר, הִכָּנְסוּ–היכנסו.
  • בשמות עצם במשקל קִטּוּל, למשל סִפּוּר–סיפור וכן תֵּאוּר–תיאור, פֵּרוּשׁ–פירוש.

בשני המקרים האלה נפוצה גם כתיבת מילים כאלה בלא יו"ד: "להעדר", "הכנסו", "תאור", "פרוש"; זהו כתיב חסר ולא תקני לפי כללי הכתיב חסר הניקוד, אך אינו שגוי לגמרי.

בפעלים בגזרת ל"י היו"ד היא חלק מהשורש וצריכה להיכתב בכתיב מנוקד ולא מנוקד, למשל "הֶעֱלֵיתִי את הקובץ", "העיר נִבְנֵית". כתיבת "העלתי", "נבנת" בלא יו"ד אינה "כתיב חסר", אלא שגיאת כתיב לכל דבר.

חריגות נפוצות מהכללים התקניים לכתיבה ביו"ד לייצוג הצליל /e/

האות יו"ד משמשת לעיתים קרובות בטקסטים לייצוג הצליל /e/ בניגוד לכללי הכתיב חסר הניקוד. מספר דוגמאות בולטות לשימוש כזה:

  • הוספת יו"ד לשמות שאין בהם יו"ד בשורש או בתחילית. למשל, במילים מֵמַד, מֵרַב, אֵזוֹר אין צירי מלא ואין סיבה להוסיף יו"ד בכתיב לא מנוקד, ואף־על־פי־כן, הן נכתבות לעיתים קרובות "מימד", "מירב", "איזור". יתרה מזאת, בצורות הנטויות מְמַדִּים, מְרַבּית, שְׂעָרוֹת, אֲזוֹרִים אין בכלל צירי ובכל זאת הן נכתבות לעיתים "מימדים", "מירבי", "איזורים", כאילו יש בהן צירי (מלא). הוספת יו"ד כזאת איננה תקנית.
  • המילים תכף, הפך ותשע נכתבות לעיתים "תיכף", "היפך", ו"תישע" (פחות מקובל).
  • מרבית המילים במשקל קְטֵלָה, למשל: "שרפה", "גנבה", "אבדה", "אספה"; נכתבות לעיתים "שריפה", "גניבה", "אבידה", "אסיפה".

צירי עם אל"ף וה"א

האות אל"ף משמשת אם קריאה לצירי כאשר באמצע המילה ובסופה כאשר היא חלק מהשורש, למשל מוֹצֵא, קוֹרֵאת.

האות ה"א משמשת אם קריאה באמצע המילה לעיתים רחוקות בלבד. המקרה הבולט לשימוש בה"א לציון /e/ באמצע המילה הוא המילה יְפֵהפִיָּה שבה שתי האותיות האחרונות של השורש מוכפלות (כמו במילה "אדמדמה"). היא יכולה להיכתב גם "יפיפייה" או "יפהפייה".

כאשר המילה מסתיימת בצליל /e/ ובאותה ה"א, הניקוד הוא בדרך כלל סגול, למשל בּוֹנֶה. צירי נכתב במקרים הבאים:

  • בצורות ציווי: מְגַלֶּה בסגול, אך גַּלֵּה בצירי.
  • בצורות מקור מוחלט: תַּרְבֶּה בסגול, אך הַרְבֵּה בצירי.
  • בצורות נסמך: "שָׂדֶה חרוש" בסגול, אך "שְׂדֵה־בּוֹקֶר" בצירי.
  • במילים אחדות, בהן אַיֵּה, אַרְיֵה, יָשְׁפֵה (אך גם יָשְׁפֶה), ־עֶשְׂרֵה (למשל תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה).[5]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הגיית הצירי המלא, באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ החלטות האקדמיה לדקדוק, סע' 1.4 ב
  3. ^ החלטת אקדמיה בדקדוק: הצירי: משקל פֵּעֶל
  4. ^ החלטות האקדמיה בדקדוק סע' 1.4 א
  5. ^ מוסף דקדוק במילון אבן שושן.
אומלאוט

אוּמְלַאוּט (הוגים כ־um-laut) הוא סימן דיאקריטי באלפבית הלטיני. האומלאוט הוא תוספת שתי נקודות במאוזן מעל אחת מהאותיות o,u,a כדי להורות על שינוי הגייתה. אומלאוט משמש כיום בשפות: גרמנית, דנית, שוודית, נורווגית, איסלנדית, פינית, הונגרית, טורקית, ספרדית, רוסית ועוד.

מקור המילה בגרמנית (um פירושו "סביב", Laut פירושו "צליל", בהשאלה – שינוי צליל), בהתייחסות לנקודתיים שוכבות (צֵירֵי עִלִּי) מעל האות (¨). מכאן התרחבה ההתייחסות גם לסימני הגייה אחרים ולשפות אחרות. צירי עילי הוא החלופה העברית למונח הלועזי, שנקבעה על ידי האקדמיה ללשון העברית.

הסימן אומלאוט נראה זהה בצורתו לסימן טְרֶמַה (Tréma, Diaeresis) המשמש ביוונית, בצרפתית, בהולנדית ובשפות נוספות, אולם תפקידו של כל אחד מהסימנים שונה, והתפוצה שלהם שונה. הסימן "טרמה" מורה על חציצה בין שתי תנועות סמוכות ועל הגייתן לפי אופן ההיגוי המקורי למרות הסמיכות לאותיות אחרות, ולא על שינוי בהגיית התנועה. הסימן טרמה, בשונה מהאומלאוט, יכול להופיע מעל כל אות המייצגת תנועה (האותיות a, e, i, o, u) ובנוסף מעל אות העיצור y. סימן האומלאוט יכול להופיע גם מעל W (הוא נראה כך: Ẅẅ) בתנאים מסוימים ונדירים למדי בשפות הסקנדינביות (שוודית ונורווגית בעיקר), ותפקידו שם הוא הפיכת ההגייה של האות W (שבשפות הסקנדינביות נהגית כמו האות V באנגלית) להגיית ו"ו עיצורית (כמו W באנגלית).

אליפסה

אליפסה (בעברית, אליפטי הוא סְגַלְגַּל) היא צורה גאומטרית, שהיא המקום הגאומטרי של כל הנקודות במישור שסכום מרחקיהן משתי נקודות קבועות במישור, הנקראות מוקדים (Foci), הוא קבוע. האליפסה דומה למעגל פחוס ולמעשה המעגל הוא מקרה פרטי של אליפסה, שבו שני המוקדים הם באותה נקודה. כל אליפסה אפשר לקבל על ידי מתיחה של מעגל בגורם קבוע בכיוון כלשהו.

האליפסה היא חתך חרוט, שאפשר לתאר על ידי משוואה מהצורה או הכללות שלה.

לאליפסה יש שני צירי סימטריה: הציר הראשי מחבר את שתי הנקודות הרחוקות ביותר זו מזו, והציר המשני, המאונך לו. הציר הראשי עובר דרך שני המוקדים. הצירים נפגשים במרכז הכובד של האליפסה. שיקוף ביחס לצירים יוצר את חבורת הסימטריות של האליפסה, שהיא בעלת ארבעה איברים. (אלא אם האליפסה היא מעגל, שחבורת הסימטריות שלו אינסופית).

כחתכי חרוט אחרים, לאליפסה יש תכונות גאומטריות ופיזיקליות חשובות. על-פי חוקי קפלר, מסלולו של כוכב לכת מהווה אליפסה שהשמש נמצאת באחד משני המוקדים שלה. המסלול של מתנד הרמוני במרחב הפאזה (שהקואורדינטות שלו הן המיקום והתנע) הוא אליפסה. קרן אור היוצאת ממוקד של האליפסה ופוגעת בהיקף האליפסה (המשמש מראה, המחזירה קרן אור בזווית החזרה השווה לזווית הפגיעה), תוחזר תמיד אל המוקד השני. הקול מוחזר על-פי כללי החזרה זהים, ולכן שיחה המתקיימת במוקד אחד של חדר אליפטי תשמע היטב במוקד השני שלו.

ג' בכסלו

ג' בכסלו הוא היום השלישי בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

גוש דן

גוש דן הוא שמו המקובל של אגד הערים שבמרכזו תל אביב-יפו, ושמהווה את הטבעות הפנימיות של מטרופולין תל אביב, ולפעמים מתייחס למטרופולין כולה. בכל הגדרה, גוש דן הוא השטח העירוני וריכוז האוכלוסייה הגדול בישראל. מקור השם הוא בשבט דן אשר נחלתו הייתה באזור גוש דן המודרני.

דנית

דנית (בדנית: Dansk) היא שפה סקנדינבית המדוברת בפי כ־6 מיליון בני אדם, בעיקר בדנמרק, שם היא השפה הרשמית. מבחינה בלשנית משתייכת הדנית לקבוצת השפות הגרמאניות הצפוניות אשר במשפחת השפות ההודו־אירופיות. זו גם אחת השפות הרשמיות באיי פארו והיא הייתה כזו גם בגרינלנד עד 2009, והיא שפה מוכרת במחוז שלזוויג בגרמניה שם ישנו מיעוט דני.

השפה הדנית, כמו כל השפות הגרמאניות (למעט יידיש), נכתבת באמצעות האלפבית הלטיני, ב־29 אותיות. האותיות C, Q, W, X ו־Z משמשות לכתיבת מילים השאולות משפות זרות.

הולנדית

הולנדית (בהולנדית: Nederlands) היא שפה אירופית המשתייכת לענף השפות הגרמאניות המערביות במשפחת השפות ההודו-אירופיות.

ההולנדית מדוברת כשפת אם בפי למעלה מ-23 מיליון אנשים ברחבי העולם, מרביתם תושבי הולנד (15 מיליון) ובלגיה (6 מיליון). רבע מיליון נוספים דוברים את השפה במושבה ההולנדית לשעבר סורינאם. 5 מיליון אנשים נוספים דוברים אותה כשפה שנייה, רובם תושבי בלגיה. יש המונים בין דוברי הולנדית גם כ-15–23 מיליון דוברי אפריקאנס, שפה הקרובה מאוד להולנדית והמדוברת בדרום-אפריקה. בבלגיה מכונה השפה לעיתים פלמית (הולנדית: Vlaams; אנגלית: Flemish), אך במסמכים רשמיים, מילונים וכדומה היא נקראת תמיד הולנדית. ההבדלים בין ההולנדית המדוברת בהולנד לבין זו המדוברת בבלגיה מסתכמים בעיקר בתחום המבטא, ובאופן מוגבל באוצר המילים. אף על פי שההולנדית היא השפה ה-37 בעולם בתפוצתה (מתוך 6,500 שפות לערך), זוהי השפה ה-11 בתפוצת הפרסומים בעולם, והוויקיפדיה בשפה ההולנדית היא השישית בגודלה בעולם (נכון ליולי 2019).

הולנדית היא אחת השפות הקרובות ביותר לשפות האנגליות, בפרט מבחינת אוצר המילים שלה (השפה הפריזית המדוברת בצפון הולנד קרובה לשפות האנגליות אף יותר), אך מבחינת מבנה המשפט וההגייה היא קרובה יותר דווקא לגרמנית תחתית (Plattdüütsch). השפה ההולנדית נכתבת באמצעות האלפבית הלטיני. לצורך כתיבת ההולנדית נעשה שימוש ב-26 אותיות.

הונגרית

הונגרית (magyar, להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה אוגרית המדוברת בפי כ־15 מיליון איש, והמשתייכת למשפחת השפות האורליות.

ההונגרית מדוברת בעיקר בהונגריה ובאזורים ברומניה, סלובקיה, סרביה ואוקראינה. השפות האוגריות הקרובות ביותר להונגרית מדוברות ממזרח להרי אורל, במחוז חנטי ומנסי. המדיארים נדדו במאה החמישית לספירה מהרי אורל והתיישבו בהונגריה של היום בשנת 895 לספירה, לאחר כמה מאות שנות נדודים באזור הערבה האירואסייתית. ההונגרית קרובה גם לפינית ולאסטונית.

ההונגרית היא שפה בעלת נטיות רבות, שבה שמות העצם נוטים ב-18 יחסות. כתוצאה מכך אין כמעט חשיבות לסדר המילים במשפט. בהונגרית לא קיים קול סביל, ממנו נותרו אך שרידים במסמכים ספרותיים ישנים. בהונגרית לשמות עצם אין מין דקדוקי. אוצר המילים של השפה הושפע על ידי הסלאבונית העתיקה, הלטינית של ימי הביניים, והגרמנית, וכמו כן היא מכילה כמה מילים שאולות מהשפה הטורקית. ההונגרית מאופיינת בהרמוניית תנועות. העדות הראשונה בכתב להונגרית היא קטע ממסמך ההקמה של הכנסייה בטיהאן, ליד אגם בלטון משנת 1055. המסמכים הראשונים הכתובים הונגרית החלו להופיע במאה ה־13 לספירה.

המערכת הגבישית האורתורומבית

בקריסטלוגרפיה המערכת הגבישית האורתורומבית היא אחת משבע המערכות הגבישיות.

מערכת גבישית מוגדרת על ידי שלושה וקטורים או גם צירים (a‏, b ו-c) והזוויות ביניהם (α‏, β, ו-γ), כאשר כל זווית נמדדת במישור הניצב לציר והיא הזווית בין שני הצירים הנגדיים לאות, למשל α היא הזווית בין b ל-c. במערכת האורתורומבית כל שלושת הווקטורים הם באורך שונה (a ≠ b ≠ c) אבל הזווית ביניהם היא זווית ישרה

(90° = α, β, γ).

בסריג האורתורומבי ייתכנו צירי סימטריה בזווית של 180° (שתי פעולות סיבוב על מנת לקבל אוריינטציה זהה), מישורי סימטריה (מישור המחלק את הגביש לשני חלקים שכל אחד הוא בבואת ראי של החלק השני) המקבילים לצירים, ומרכז סימטריה. במערכת הגבישית האורתורומבית כלולים שלוש חבורות סימטריות נקודתיות, ארבעה סריגי בראבה ו-59 חבורות סימטריות מרחביות.

ארבעת סריגי בראבה הכלולים במערכת הגבישית האורתורומבית הם: אורתורומבי פשוט, אורתורומבי ממורכז בסיס, אורתורומבי ממורכז גוף ואורתורומבי ממורכז פאה כפי שמופיע בשרטוט להלן:

שלוש החבורות הסימטריות הנקודתיות הכלולות במערכת הגבישית האורתורומבית הן:

החבורה האורתורומבית הדיפירמידלית - החבורה הסימטרית ביותר. חבורה זו מאופיינת על ידי שלושה צירי סיבוב (שהם גם הצירים של המערכת, a‏, b ו-c) והם גם משמשים כישרים בנקודות החיתוך בין שני מישורי סימטריה הניצבים זה לזה. אם קיימים כל שלושת מישורי הסימטריה אזי המפגש ביניהם יוצר את הצירים ואת מרכז הסימטריה. בהפשטה רבה אפשר לתאר חבורה זו כתיבה. חבורה זו מכילה מספר רב מאוד של מינרלים והיא קבוצת המינרלים השנייה בגודלה.

החבורה האורתורומבית הפירמידלית – חבורה זו מאופיינת על ידי שני מישורי סימטריה וציר סיבוב אחד בלבד. ציר זה משמש כישר החותך את מפגש שני מישורי הסימטריה. צורת הגבישים המשתייכים לחבורה זו היא המימורפית, כלומר לשני קצות הגביש תהיה צורה שונה.

החבורה האורתורומבית הדיספנואידלית - בחבורה זו יש שלושה צירי סיבוב הניצבים זה לזה, אבל אין מישורי סימטריה. צורת הגביש דמוית שתי יתדות צמודות כאשר פאות היתדון בנויות ממשולשים שוני צלעות.הטבלה הבאה מפרטת את שלוש החבורות על פי הסימונים המקובלים בקריסטלוגרפיה: סימון הרמן-מוגן וסימון שנפליס.

הקונגרס הציוני העולמי

הקונגרס הציוני העולמי הוא כינוס פומבי של נציגי היהודים הציוניים ממדינות שונות, המוסד העליון מבחינת חקיקה וקבלת ההחלטות של ההסתדרות הציונית העולמית, מעין "בית מחוקקים" יהודי כלל-עולמי.

צירי הקונגרס הם נציגים נבחרים מהפדרציות הציוניות בכל העולם, שחבריהן חברי ההסתדרות הציונית על פי מפתח של מפלגות, תנועות וארגונים שונים. חברי הקונגרס מקיימים דיונים בנושאים העומדים על הפרק, קובעים את התקציב והחוקה, ובוחרים את חברי מוסדות התנועה, כגון ההנהלה הציונית והוועד הפועל הציוני, המופקד על ניהול התנועה הציונית.

הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס בשנת 1897 בבזל, ביוזמתו ובהנהגתו של בנימין זאב הרצל. היה זה הבנקאי היהודי-הולנדי יעקובוס קאן (Jacobus Henricus Kann) שהעמיד לראשונה לרשותו של הרצל והתנועה הציונית את המימון והקשרים הפוליטיים הדרושים לקיום הקונגרסים הציונים ולהגשמת הרעיון הציוני. מאז התכנס הקונגרס מדי שנה-שנתיים, באחת ממדינות אירופה, ודן בעניינים שונים בנוגע לדרכה ופעילותה של התנועה הציונית. לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948 פחתה מאוד השפעתו, והוא מתכנס בירושלים, מדי ארבע שנים.

הקונגרס הציוני העולמי הראשון

הקונגרס הציוני העולמי הראשון הוא הכינוס הגדול הראשון של צירי התנועה הציונית והוא ראשון הקונגרסים הציונים העולמיים. הקונגרס התקיים בעיר בזל שבשווייץ בין 29 ל-31 באוגוסט 1897 - א עד ג באלול תרנ"ז. יוזם הקונגרס ומנהיגו היה בנימין זאב הרצל.

לוח הזמנים הגאולוגי

לוח הזמנים הגאולוגי הוא טבלה המציגה את הזמן הגאולוגי, כלומר את התקופות הגאולוגיות לפי סדרן. הלוח משמש גאולוגים ומדענים בתחומים אחרים כדי לתאר את התזמון והקשרים בין אירועים ותהליכים שהתרחשו במהלך ההיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ.

הלוח מציג את ההתרחשויות השונות מן המאוחרות ביותר למוקדמות ביותר, ובאופן זה הוא מדמה את שכבות ההתרחשות כפי שהן באות לידי ביטוי בשכבות הסלעים ובסדר הופעת המאובנים בהן.

לידה

לידה היא התהליך שבו מסתיים ההיריון האנושי והעובר יוצא מרחם אמו לאוויר העולם.

במהלך הלידה צוואר הרחם עובר תהליך של פתיחה ומחיקה. התקדמות הלידה נמדדת באמצעות הפתיחה, המחיקה והמיקום של ראש התינוק יחסית לסְפִּינוֹת, העצמות המהוות את המקום הצר ביותר שדרכו צריך התינוק לעבור. שריר הרחם מתכווץ בתדירות הולכת ועולה (אלו הם הצירים) כתוצאה מהפרשת הורמון האוקסיטוצין מבלוטת ההיפופיזה. בכל פעם שמתרחש ציר, סיבי השריר מתקצרים וכך נדחף התינוק החוצה.

ברוב הלידות נולד ילוד אחד, אך ברוב מקרי היריון רב-עוברים נולדים תאומים. בעבר תועדו מקרים של לידת תשיעיות, אך חלק מהילודים לא שרדו. שיא הילודים בלידה אחת ששרדו כולם, הוא שמינייה שנולדה לאם חד-הורית מארצות הברית.

מפלסת

מְפַלֶּסֶת או גריידר (Road Grader) היא כלי ציוד מכני הנדסי עם להב מרכזי ("סכין" בעגת מפעילי הצמ"ה) גדול המשמש ליצירת משטחים ישרים וגימור החלקות של צירי תנועה. למפלסת טיפוסית יש שלושה סרנים (צירי גלגלים), כאשר המנוע ותא המפעיל ממוקמים מעל הסרן האחורי והסרן האמצעי, והלהב ממוקם בין הסרן האמצעי לקדמי. לעיתים מותקנים גם להב קדמי (שימושי במיוחד לפינוי שלג), מפלח קדמי (ריפר בלעז) או מרטש אחורי (הנקרא גם רוטר בלעז) המשמשים לחרישת פני שטח סלעי או קשה במיוחד.

תפקיד המפלסת בהנדסה אזרחית היא לגמר את היישור הגס שמבצעים כלים כבדים יותר כגון דחפורים (Bulldozers) ומגרדות

(Scrapers). כלומר, בעוד שני הכלים האלה לוקחים פני שטח כלשהם ויוצרים שטח שהוא פחות או יותר מישורי, המפלסת דואגת שהוא יהיה ישר כמו פני שטח של כביש על מנת שכלי רכב יוכלו לנסוע עליו.

מפלסות משמשות בדרך כלל לתחזוקה של דרכים לא-סלולות ולהכנתן של דרכי עפר לסלילה. בתהליך סלילת כביש, המפלסת דואגת גם לפיזור מצעי העפר, האגו"מ (אבן גרוסה ומדורגת) והאספלט בצורה אחידה על תוואי הדרך המפולס, לפני הידוק ודריכה על ידי מכבש.

שימוש נוסף במפלסות, נעשה לפינוי שלג מצירי תנועה בתקופת החורף. באזורים מישוריים רחבים, או אזורי ספר ומרעה, כמו באפריקה, אוסטרליה וחלקים של צפון אמריקה, מפלסות הן לעיתים קרובות בגדר ציוד הכרחי בחוות חקלאיות, מטעים ואזורים המיושבים בדלילות, ומשמשות ליצירת, פינוי ותחזוקה שוטפת של דרכי עפר לתחבורה, גם ללא סיוע דחפורים ומגרדות.

מפעיל המפלסת נדרש לדיוק ושליטה במספר רב של בקרי להב תוך כדי תנועת הכלי. לכן, תפעול המפלסת נחשב מורכב למדי ודורש מיומנות גבוהה.

בהתאמה לדגם וליצרן, רוחב להבי המפלסת נע בין 2.50 ל-7.30 מטר ואילו הספק המנוע (מסוג דיזל בדרך כלל)

נע בין 93 עד 373 קילוואט (125 - 500 כוחות סוס).

בישראל נפוצים במיוחד דגמי 120G ו-140H של חברת קטרפילר, הנמצאים גם בשימוש נרחב בצה"ל. בין היתר מפעיל חיל ההנדסה הישראלי דגמים ממוגני ירי.

סמי-טריילר

סמי-טריילר (בעברית: גורר-תומך) הוא סוג של רכב משא כבד. סמי-טריילר מורכב משני חלקים:

הגורר, הבנוי מתא נהג בחלקו הקדמי ומשטח עגינה בחלקו האחורי. הגורר יהיה בעל שניים, שלושה או ארבעה צירי גלגלים (במקרה האחרון, שני הצירים הקדמיים יהיו בעלי כושר היגוי). בישראל מכונה לעיתים הגורר "סוס".

הנגרר, הנשען בקצהו הקדמי על משטח העגינה של הגורר, ועל ציר אחד, שניים או שלושה של גלגלים בקצהו האחורי. סמי-טריילר יכול לשאת עשרות טונות של מטען. אורך הנגרר המקובל הוא 12.1 מטרים (40 רגל). בישראל מכונה לעיתים הנגרר "עגלה".במדינות מסוימות, אוסטרליה למשל, קיימים טריילרים ארוכים מאוד הקרויים רכבות-כבישים.

סמי-טריילרים יכולים לשאת מגוון רחב של משאות. מכיוון שהנגרר אינו מחובר באופן קבוע לגורר, ניתן להשתמש בנגררים שונים, בהתאם לסוג המטען. כך ניתן להוביל מזון, חומרי בניין, ציוד מכני הנדסי, ואף מטענים חריגים כגון טנקים, מבנים טרומיים, חלקים של תחנות כוח, ועוד.

סמי-טריילרים מצוידים במנוע דיזל, כמו רכבי משא אחרים. לרוב המנוע יהיה בן 380–600 כ"ס (280–450 קילוואט).

בסמי-טריילרים מסוימים, תא הנהג מצויד במיטה קטנה לרוחב התא, מאחורי הכיסא, בה יכול הנהג לישון בהפסקות במהלך נסיעות ארוכות. דבר זה שימושי במיוחד במדינות גדולות, בהן מסע של הובלה יכול להימשך ימים אחדים. כמו כן, מצויד התא במערכת קפיצים נפרדת ממערכת המתלים של הגלגלים, המבודדת אותו ממהמורות הכביש, לנוחות הנהג.

פורטוגזית

פורטוגזית (על-פי מתקני לשון: פורטוגלית) היא לשון העם בפורטוגל ובחלק ממושבות העבר שלה, ברזיל, אנגולה, מוזמביק, גינאה ביסאו, מזרח טימור, איי כף ורדה וסאו טומה ופרינסיפה. הפורטוגזית מדוברת כיום בפי כמאתיים מיליון בני אדם ברחבי העולם. רוב דוברי הפורטוגזית חיים בברזיל. קהילת המדינות הדוברות פורטוגזית היא קהילה פוליטית לשיתוף פעולה בין מדינות ששפתן ותרבותן מבוססות על השפה הפורטוגזית, המכונות "מדינות לוזופוניות" על שם הפרובינקיה הרומאית לוזיטניה ששטחה חפף בקירוב את שטח פורטוגל. הקהילה, המכונה בראשי תיבות CPLP, הוקמה בשנת 1996.

השפה הקרובה ביותר לפורטוגזית היא הגליסיאנית, אשר התפתחה יחד איתה במערב חצי האי האיברי מתוך הלטינית הוולגארית שדוברה שם בימי הביניים המוקדמים, כאשר במהלך הכיבוש המוסלמי נספגו בפורטוגזית מילים רבות ממקור ערבי אף שלא הייתה השפעה עמוקה יותר מעבר לאוצר מילים. במובן הזה ניתן להגיד כי הפורטוגזית, מבחינה מורפולוגית ותחבירית, מהווה דוגמה לשפה רומאנית שהתפתחה ללא השפעה ישירה כמעט מהלטינית הוולגרית, כאשר אף כיום 90 אחוז מאוצר המילים הפורטוגזי נובע ממנה.

במאה ה-16, עם תחילת המסעות הימיים והגילויים הגדולים (ראו האימפריה הפורטוגזית), התפשטה הפורטוגזית לחלקים בדרום אמריקה, אפריקה ואסיה, ואז גם החלו להתרחש מרבית השינויים בשפה הפורטוגזית. ישנם הבדלים מסוימים בהגייה, באוצר המילים ובתחביר בין הפורטוגזית האירופאית לפורטוגזית הברזילאית, עקב הריחוק הגאוגרפי, דבר שניכר בעיקר באמרות וביטויים פופולריים.

בתקופת המסעות הימיים, הגילויים הגדולים וההתיישבות הייתה הפורטוגזית בסיס ליצירת כמה שפות קריאוליות, המדוברות בעיקר בקהילות מעורבות של פורטוגזים וילידים.

השפה הפורטוגזית נודעת בכינוי "שפתו של קמואש" ("A língua de Camões"), כהוקרה ללואיש דה קמואש, משורר פורטוגזי בן המאה ה-16, מחבר היצירה האפית "הלוסיטנים". המשורר הברזילאי אולאבו בילאק תיאר אותה בכינוי "פרח לאטיום האחרון, פראי ויפה" ("a última flor do Lácio, inculta e bela"). מיגל דה סרוונטס, המשורר הספרדי הנודע, תיאר את הפורטוגזית כ"שפה מתוקה שערבה לאוזן".

צי סוחר

צי סוחר הוא צבר כלי שיט למטרות מסחר ותעבורה בדרך הים.

צי סוחר יכול שיהיה בבעלות ארגונית שאינה בהכרח ישות כמדינה, מה שמבדילו מצי ימי לאבטחת אינטרסים של מדינה ריבונית בימים.

המונח 'צי סוחר' מגדיר צי כלי שיט אזרחיים לצורכי הפעלת מסחר. מבדיל ומפריד צי זה ומטרותיו האזרחיות, מצי ימי למטרות ביטחון כמו אבטחה, הגנה ולחימה.

צי מצריך כח אדם מקצועי, מיומן ומנוסה, הרואה בעיסוקו דרך חיים. עליו להיות בעל נתינות מתאימה. לשם כך, דרושה מערכת הכשרה מקצועית ענפה וקירבה אל מקור כח אדם ולוגיסטיקה. הפעלת צי סוחר מאפשרת עצמאות והתפתחות כלכלית של מדינה. קיומו של צי סוחר מפותח ומתפתח, מצריך חוקים ותקנות מיסוי המתאימות לצרכיו המשתנים, כשמקור הוצאותיו מצוי במחירי דלק ומתכת לצד טכנולוגיות מתפתחות בתחום הההנע, האלקטרוניקה, המיחשוב והתוכנה. האקלים גורם מכריע. לחות ומליחות גורמים לקורוזיה, לבלאי גבוה.

לצי דרושים נמלי ים נוחים עם שטחי פריקה אחסנה וטעינה מתאימים ומערך עגורנים ברציף. הפעלת נמל מצריכה צירי תובלה יבשתית כמו מסילות ברזל וכבישים אליו וממנו, ומערך תדלוק קרוב, וצי שרות מיומן של סירות וספינות שרות, כמו גוררות, ספינות מנוף ימי, כיבוי אש, אספקה וכדומה.

שבירה כפולה

שבירה כפולה היא תופעה אופטית שבה קרן אור שעוברת דרך חומר מתפצלת לשתי קרניים בעלות קיטובים ניצבים. תופעה זו מתרחשת בגבישים בעלי סימטריה נמוכה, בחומרים אמורפיים תחת מאמץ ובחומרים לא איזוטרופיים. התופעה אינה מתרחשת בחומרים איזוטרופיים.

החוק הפיזיקלי המתאר את האופן שבו קרן אור עוברת בחומר נקרא חוק סנל. על פי חוק זה לכל חומר יש מקדם שבירה שעל פיו נקבע כיוון ההתקדמות של קרן האור שעוברת בחומר. החומרים שבהם יש שבירה כפולה, הם חומרים אנאיזוטרופיים, כלומר מקדם השבירה אינו אחיד אלא תלוי בכיוון הקרן ובקיטובו, עבור קיטוב מסוים מהירות הגל ומקדם השבירה לא יהיו תלויות כיוון, גל כזה נקרא הגל השגרתי. אבל עבור כל קיטוב אחר לכל כיוון התקדמות יש מקדם שבירה משלו, וגל כזה נקרא הגל הלא שגרתי. כאשר גל נכנס לחומר הוא כולל בדרך כלל רכיב שמקוטב כמו הגל השגרתי ורכיב שמקוטב כמו הגל הלא שגרתי. וכאמור מהירות הגלים האלה שונות ולכן חוק סנל עבור כל רכיב יהיה שונה, זה גורם לתופעה שגל שנכנס מתפרק לשני גלים שכל אחד מתקדם בזווית אחרת.

בחומרים האנאיזוטרופיים מקדם השבירה אינו מספר בודד אלא טנזור. במרבית המקרים ניתן ללכסן את הטנזור כלומר אפשר לתאר את מקדמי השבירה באמצעות שלושה מספרים, הנקראים מקדמי השבירה העיקריים, כל אחד מהם מתאים לכיוון התקדמות מסוים בחומר, והכיוונים הללו ניצבים זה לזה. לחומרים שבהם שלושת מקדמי השבירה העיקריים שונים זה מזה קוראים דו-ציריים, לחומרים שבהם שני מקדמי שבירה העיקריים שווים זה לזה ושונים מהשלישי קוראים חד-ציריים, ואילו החומרים שבהם שלושת מקדמי השבירה העיקריים שווים הם החומרים האיזוטרופיים

דוגמאות:

בגבישי שבירה כפולה מהירות ההתקדמות של כל אחת מן הקרניים בתוך החומר תלויה בכיוון ההתקדמות ובקיטוב של הקרן הנכנסת. מקדם השבירה הוא היחס בין מהירות האור בריק למהירות האור בחומר. לכן ניתן לומר שמקדם השבירה בגביש שבירה כפולה תלוי בכיוון ההתקדמות ובקיטוב של האור ביחס לגביש. הציר האופטי של גביש שבירה כפולה הוא כיוון ההתקדמות עבורו לכל כיווני הקיטוב יש אותה מהירות. בגביש דו-צירי יש שני כיוונים כאלו, ובגביש חד-צירי יש כיוון אחד כזה.

גבישי שבירה כפולה משמשים בתעשיית האופטיקה לייצור רכיבים אופטיים שונים כגון: לוחיות גל, מקטבים מסוגים שונים, מסנני צבע ועוד. כמו כן תופעת השבירה הכפולה משמשת כלי לאיתור מאמצים בחומר, [1].

התלות של מקדם השבירה בכיוון ההתקדמות ובקיטוב מתוארת באמצעות בנייה גאומטרית הנקראת אליפסואיד האינדקסים של פרנל: לכל חומר מתאים אליפסואיד, שלושת הצירים של האליפסואיד הם באורך של שלושת מקדמי השבירה העיקריים המתאימים לחומר, והאוריינטציה שלו קשורה לאוריינטציה של הגביש. כדי למצוא את מקדם השבירה עבור כיוון התקדמות, , מסוים וכיוון קיטוב מסוים, של האור צריך למצוא את המישור הניצב לכיוון ההתקדמות של הקרן העובר דרך מרכז האליפסואיד. החיתוך של מישור זה עם האליפסואיד יוצר אליפסה. אינדקס השבירה המתאים לכיוון התקדמות זה הוא האורך של קו ממרכז האליפסה לשפתה בכיוון המקביל לכיוון הקיטוב,, של האור.

במקרה המיוחד בו אליפסת החיתוך היא מעגל, נקבל כי לכל כיווני הקיטוב יש אותה מהירות. באליפסואיד כללי יש שני צירים עבורם אליפסת החיתוך היא מעגל, ובאליפסואיד סבוב שני הצירים הללו מתלכדים, ואליפסת החיתוך היא מעגל עבור המישור הניצב לציר הסבוב של אליפסואיד הסבוב. ניתן לראות כי גביש דו-צירי מתואר על ידי אליפסואיד כללי, גביש חד-צירי מתואר על ידי אליפסואיד סבוב ועבור גביש איזוטרופי אליפסואיד האינדקסים מתנוון לכדור.

שוודית

שוודית (Svenska (מידע • עזרה)) היא שפה סקנדינבית מזרחית מקבוצת השפות הגרמאניות של משפחת השפות ההודו-אירופיות. היא מדוברת בפי תשעה מיליון איש בעולם, שמונָה וחצי מתוכם בשוודיה. משנת 2009 היא הוכרה כשפה רשמית בשוודיה.

מלבד בשוודיה, מדוברת השוודית גם במחוז אולנד (Åland), השייך לפינלנד. בפינלנד היבשתית ישנו מיעוט של שישה אחוזים דוברי שוודית, וזו שפה רשמית ובעלת מעמד שווה לפינית. בנוסף, כמה אלפי אנשים באסטוניה דוברים שוודית.

השפה התפתחה מהנורדית העתיקה, בדומה לדנית ולנורווגית, מהן אינה שונה באופן מהותי. למעשה, דובריה יכולים להבין דנית ונורווגית, ובייחוד את האחרונה, הדומה לשוודית במבטאה. בימי הביניים עברה השפה שינויים רבים עד שעברה סטנדרטיזציה במאה ה-16. ב-1786 נוסדה האקדמיה השוודית, שתפקידה לפקח על התפתחות השפה התקנית.

כשפה גרמאנית חולקת השוודית אוצר מילים נרחב גם עם הגרמנית ועם האנגלית. היא שאלה מילים רבות מהגרמנית התחתית בימי הביניים, מהגרמנית העילית (הגרמנית התקנית) במאות ה-16 וה-17, מהצרפתית במאה ה-18, ומהאנגלית במאה העשרים.

בדומה לרוב השפות הסקנדיביות, האותיות C,Q,W,X,Z מופיעות במילים שאולות בלבד, והאות G כמעט ואף פעם לא נהגית.

תחבורה בתל אביב

התחבורה בתל אביב-יפו היא ממערכות התחבורה העמוסות והמסובכות בישראל בשל אופיה המטרופוליני של העיר. מדי יום נכנסים לעיר מאות אלפי יוממים, והעיר סובלת מעומסי תנועה כבדים וממחסור במקומות חניה. בעיות התחבורה מעצימות את מפגעי הרעש וזיהום האוויר, מכבידות על התושבים ועל בעלי העסקים, ומהוות נושא מרכזי בשיח הציבורי.

בהיעדר מערכת הסעת המונים פעילה, מבוססת התחבורה בתל אביב על הרכב הפרטי, על אוטובוסים, שברוב הרחובות חולקים את אותם נתיבים עם הרכב הפרטי, ועל אופניים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.