ציפורה כוכבי-רייני

פרופסור ציפורה (ציפי) כוכבי-רייני (נולדה ב-14 בדצמבר 1954 בפתח תקווה) היא בלשנית וחוקרת במחלקה ללשון עברית במכללה האקדמית בית ברל[1].

ציפורה כוכבי-רייני
Profesor Cochavi-Rainey
לידה 14 בדצמבר 1954 (בת 64)
ענף מדעי בלשנות
מדינה ישראל
תרומות עיקריות
חקר מכתבי אל-עמארנה

ביוגרפיה

ציפורה כוכבי גדלה ברמת גן, כבת שנייה מבין חמישה אחים. אמהּ, זהבה כוכבי, נולדה בתימן ועלתה לארץ ישראל בגיל 3. היא עבדה כחובשת ראשית במגן דוד אדום. אביה, משה כוכבי, יליד תימן אף הוא, עלה לארץ ישראל בגיל שנה ועבד רוב חייו כקבלן בניין.

כוכבי גדלה בבית דתי אך חונכה בבית ספר חילוני. בהיותה כבת 12 החליטה לחיות כחילונית, אך המשיכה לנהל אורח חיים דתי בבית הוריה, שהשפיעו על חינוכה תוך חשיפתה לספרות ועידוד למידה והעשרה. בגיל 18 התגייסה לצה"ל ושירתה בקריה בתל אביב במקביל ללימודים אקדמיים באוניברסיטת תל אביב.

עיסוק בבלשנות

כוכבי-רייני החלה להתעניין בבלשנות כבר בגיל 9. בשנותיה בתיכון הצטיינה בלשון והחלה להשתתף בהרצאות באוניברסיטת תל אביב עוד בהיותה בת 16. היא התמחתה בשפות שמיות וחמיות במהלך לימודיה באוניברסיטה זו. את התואר הראשון סיימה בשנת 1978, ואת תוארה השני ב-1983. נושא התזה שלה (בהנחייתו של פרופסור רפאל קוטשר) עסק בניתוח לשוני של הדיאלקט האכדי של הסופרים המצריים במאה ה-14 לפנה"ס שנתגלו בארכיון של אל-עמארנה. סיימה את התואר השלישי בשנת 1989. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בניתוח הדיאלקט האכדי של הסופרים המצריים במאות ה-14 וה-13 לפנה"ס. מנחיה בעבודת הדוקטורט היו השומרולוג והאשורולוג פרופסור רפאל קוטשר, והאגיפטולוג פרופסור מרדכי (מורי) גילולה.

כוכבי-רייני משמשת כמרצה בחוג ללשון עברית במכללת בית ברל משנת 1986 ועד היום. בעבר עסקה בתחום ההוראה והחינוך במגוון מוסדות אקדמאים. בין השאר עבדה בשנת תשמ"ט כמרצה לעברית בגרץ' קולג' (Gratz College) וכמרצה לעברית מקראית בבית המדרש לרבנים ליהדות מתחדשת (Reconstructionist Rabbinical College); בשנת תשנ"ג הייתה מרצה לתלמידים מתקדמים באוניברסיטת בר-אילן; ובשנת תשנ"ו הייתה מרצה לעברית מקראית באוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה.

ספריה ומאמריה עוסקים בנושאים לשוניים ולשוניים-סגנוניים של הטקסטים הכתובים בעיקר בכתב היתדות ובהירוגליפים.

Amarna Akkadian letter
אחד ממכתבי אל עמרנה

כוכבי-רייני עסקה רבות במחקר על מכתבי אל-עמארנה, תכתובות בין מלך מצרים לעמי האזור מאמצע המאה ה-14 לפנה"ס. היא חקרה מכתבים אלה לצידו של בעלה, הפרופסור אנסון רייני, והמשיכה את מחקריו של רייני לאחר מותו. ב-2005 פורסם ספרה "למלך אדוני - מכתבי אל-עמארנה", הכולל 350 מכתבים מהארכיון, מתורגמים לעברית.

הקשר עם נעמי פרנקל

בעת שירותה הצבאי פגשה כוכבי-רייני את הסופרת נעמי פרנקל, והן הפכו לידידות עד מותה של פרנקל בשנת 2009. כוכבי-רייני עסקה בניתוח ספריה של פרנקל ובכתיבת הביוגרפיה שלה[2] שנמסרה לה מפרנקל עצמה[3]. בנוסף כתבה שני תסריטים המבוססים על ספריה של פרנקל - "ברקאי" ו"פרדה"[4]. התסריט הראשון הומחז והועלה על בימות תיאטראות בסלמנקה ובטולדו שבספרד.

כוכבי-רייני היא היורשת היחידה של פרנקל[5].

חיים אישיים

ב-1982 נישאה לפרופסור אנסון רייני, שהיה בעברו כומר והתגייר[6]. רייני נודע בעולם כחוקר תרבויות המזרח התיכון הקדום וכחוקר שפות שמיות, כתאולוג וכארכאולוג. כוכבי-רייני הכירה את בעלה כאשר היה המרצה שלה באוניברסיטה. בנם יוחנן (יוני) קרוי על שם הארכאולוג יוחנן אהרוני.

כוכבי-רייני ובעלה עברו להתגורר ביישוב שערי תקווה. ביתם נבנה בין השאר כדי שיוכל להכיל את ספרייתם הפרטית, המכילה כ-5,000 ספרים.

רשימת פרסומיה

ספרים

  1. כוכבי-רייני, צ.  מכתבי שלונסקי – עיון לשוני וסגנוני. ירושלים: גפן בית הוצאה לאור, 2018.
  2. Cochavi-Rainey,Z. The Tell El-Amarna Correspondence: Volume 2. Leiden-Boston. (edited and completed) 2015.
  3. כוכבי-רייני, צ. "מלכת הקונכייה": אל האור, הוצאת "גפן", 2013.
  4. כוכבי-רייני, צ. "מלכת הקונכייה": זריחה ושקיעה, הוצאת "גפן", 2013.
  5. כוכבי-רייני, צ. "מלכת הקונכייה": ניצחון הרוח, הוצאת "גפן", 2013.
  6. Cochavi-Rainey, Z. The Akkadian Dialect of the 14th to the 13th Centuries BCE. AOAT 374. Münster:  Ugarit Verlag. 2011.
  7. כוכבי-רייני, צ.  "פרדה" לנעמי פרנקל - ניתוח ספרותי, לשוני-סגנוני, הוצאת "גפן", 2007.
  8. כוכבי-רייני, צ.  למלך אדוני- מכתבי אל-עמארנה בתרגום עברי. ירושלים: מוסד ביאליק, 2005.
  9. כוכבי-רייני, צ. מראות, צבעים, קולות וצלילים – ניתוח לשוני-סגנוני של הרומן "ברקאי" לנעמי פרנקל, הוצאת "גפן" ירושלים-ניו-יורק, 2004.
  10. Cochavi-Rainey, Z. The Akkadian Texts Written by Alashian Scribes in the 14th-13th Centuries. Munster: Ugarit Verlag. 2003.
  11. Cochavi-Rainey, Z. Royal Gifts in the Late Bronze Age` Selected Texts Recording Gifts to Royal Personages. With archaeological contributions by Lilyquist, Ch. Beer-Sheva, vol. XIII. Studies by the Department of Bible and Ancient Near East, Ben-Gurion University of the Negev Press, 1999.
  12. Sivan, D.  and Cochavi-Rainey, Z. West Semitic Vocabulary in Egyptian Script of the 14th to the 10th Centuries BCE. Beer-Sheva, vol. VI. Studies by the Department of Bible and Ancient Near East, Ben-Gurion University of the Negev Press, 1992.
  13. (פרק בתוך ספר) כוכבי-רייני, צ' (2018) ברית השלום בין חַתֻּשִלִי ג' מלך חַתִּי ורעמסס ב' מלך מצרים (תרגום הנוסח האכדי), בתוך אמנון אלטמן (מחבר), בריתות מדיניות במזרח הקדום, ירושלים: מוסד ביאליק, עמ' 416-413.

ספרים שערכה

  1. פרנקל נעמי, פרדה, הוצאת גפן, ירושלים 2003.
  2. אנקורי, מ. תרגום ספרו של ק. ג. יונג, זכרונות, חלומות, מחשבות, הוצאת רמות אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ד.
  3. אנקורי, מ. הלב והמעין, חסידות ופסיכולוגיה אנליטית, תל אביב: הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 1991
  4. .אנקורי, מ. וזה היער אין לו סוף, מיסטיקה יהודית ופסיכולוגיה אנליטית, רמת השרון: "גבל" מוציאים לאור, 1989.
  5. Cochavi-Rainey, Z. (& William Schniedewind) The Tell El-Amarna Correspondence: Volume 1. Leiden-Boston. (edited and completed) 2015.
  6. פיש הכריש / כתבו ואיירו: מקסים אורום, איילת באום, נעם זיו ו-6 אחרים ; הוגת הרעיון והמפיקה: דנה פאר ; ניקוד ועריכה: פרופ' ציפורה כוכבי-רייני[7]

מאמרים

  1. Cochavi-Rainey, Z. and Rainey, A. F.   Finite verbal usage in the Jerusalem Amarna letters. Ugarit Furschungen 39 (2008), pp. 37-56.
  2. על כמה מאפיינים לשוניים ולשוניים סגנוניים ברומן "פרדה" לנעמי פרנקל, מועד, ט"ו (2005), עמ' 196-144
  3. ניתוח מורפו-סינטקטי וסמנטי של הרומן "ברקאי" מאת נעמי פרנקל, בלשנות עברית  54, 2004.
  4. שמות עצם בלשון העברית על רקע הלשונות השמיות, חלקת לשון, שנה שנייה, מספר 3-4 (5-6), קיץ תשנ"א.
  5. מכתבי ירושלים בארכיון אל-עמארנה, מחקרי חג, כתב עת לתרבות יהודית,  .2000
  6. Cochavi-Rainey, Z. Some Grammatical Notes on EA 14, Israel Oriental Studies, 18 (1998), pp. 207-228.
  7. Cochavi-Rainey, Z. Egyptain Influence in the Amarna Texts,. Ugarit Furschungen 29 (1997), pp. 55-114.
  8. מבחר דימויים, תיאורים ומטבעות לשון במכתבי אל-עמארנה והשוואתם למקרא, לשוננו 60 (תשנ"ז), עמ' 179-165.
  9. Cochavi-Rainey, Z. The Style and Syntax of EA 1. Ugarit Furschungen 25 (1993), pp. 75-84.
  10. Cochavi-Rainey, Z.  and Rainy, A. Comparative Grammatical Notes on the Treaty between Ramses II and Hattusili III. pp. 796-823 in Israeli-Groll, ed., Studies in Egyptology Presented to Miriam Lichtheim.  Jerusalem: Magness Press. 1990.
  11. Cochavi-Rainey, Z. Egyptian Influence in the Akkadian Texts Written by Egyptian Scribes in the Fourteenth and Thirteenth Centuries B.C.E. Journal Of Near Eastern Studies, 49, No.1 (1990), pp. 57-65.
  12. Cochavi-Rainey, Z. Tenses and Modes in Cuneiform Texts Written by Egyptian Scribes in the Late Bronze Age. Ugarit Furschungen 21 (1989), pp. 5-23.
  13. Cochavi-Rainey, Z. Canaanite Influence in the Akkadian Texts Written by Egyptian Scribes in the 14th and 13th Centuries B.C.E. Ugarit Furschungen 21 (1989), pp. 39-46.

ערכים אנציקלופדיים

  1. Cochavi-Rainey, Z. (2013).     Amarna Canaanite and Hebrew. In the Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics (Vol. 1, pp. 96-98). Boston: Brill.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הדף של פרופסור רייני במכללת בית ברל
  2. ^ עדי בן חור, ביקורת על הספר "מלכת הקונכיה" באתר מידה
  3. ^ נדב שרגאי, ‏בין בית אלפא לחברון, באתר ישראל היום, 15 בפברואר 2013
  4. ^ צור ארליך, מאמר על הביוגרפיה של נעמי פרנקל
  5. ^ דליה קרפלסיפור חייה הסוער של הסופרת נעמי פרנקל מגיע לשיא נוסף לאחר מותה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2013
  6. ^ יגאל לוין, דברים לזכרו של אנסון רייני באתר אוניברסיטת בר אילן
  7. ^ מקסים אורום, איילת באום, נעם זיו ו-6 אחרים, פיש הכריש, רמת גן: עיריית רמת-גן אגף חינוך - היחידה לטיפול בתלמידים עולים ובני עולים, 2014-01-01
אל-עמארנה

אל-עמארנה (מערבית: ألعمارنة, לעיתים נקרא בטעות תל אל-עמארנה) ובמצרית עתיקה אחתאתון הוא אתר ארכאולוגי נרחב במצרים השוכן בגדה המזרחית של הנילוס במצרים התיכונה באמצע הדרך בין נא אמון למף. בעבר, למשך תקופה קצרה, היה המקום עיר הבירה של מצרים העתיקה. העיר נבנתה בידי פרעה אח'נאתון (פרעה אמנחותפ הרביעי, מהשושלת השמונה-עשרה) ובנייתה הסתיימה ב-1353 לפנה"ס בערך. שמה של העיר בפי המצרים הקדמונים היה אַחֶתְאַתון – "האופק של אתון" (אחד מכינויו של רע, אל השמש המצרי) היות שהיא הוקדשה לדת החדשה, שבה אתון הוא האל היחיד. העיר הייתה מיושבת כעשרים שנה בלבד, מכיוון שלאחר מותו של אחנתון, ננטשה העיר והבירה הוחזרה לנא אמון על ידי תות ענח' אמון. בימי השושלת ה-19 בתקופתו של פרעה סתי הראשון ישבו באתר פועלים אשר פרקו אבני בנייה מהמבנים לצורך העברתם לאחד ממפעלות הבנייה של סתי הראשון. נטישתה של העיר תוך זמן קצר הפכה את האתר ל"חד שכבתי" ובכך הקלה על הארכאולוגים להשוות את הממצאים שנמצאו בה לממצאים באתרים אחרים וכמקור לימוד על מבנה העיר המצרית הקדומה.

מיקומה של העיר בחצי הדרך בין נֹא-אמון למוף. בשנת 1887 נמצאו באתר מאות לוחות חומר בכתב היתדות האכדי. לוחות החומר, הקרויים מכתבי אל-עמארנה, כוללים מכתבים ותעודות רשמיות. התגליות סייעו לעולם המחקר לפענח את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בתקופת שלטונו של אחנאתון ולהרחיב את הידע על הרפורמה הדתית שהנהיג.

אלשיה

אַלַשְיָה הייתה ממלכה עתיקה שהתקיימה באזור המזרחי של הים התיכון בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת. ממלכה זאת הייתה מקור לסחורות רבות ובמיוחד נחושת למצרים העתיקה וממלכות עתיקות אחרות במזרח הקרוב. שמה של אלשיה מופיע על גבי טקסטים עתיקים רבים כמו מכתבי אל-עמארנה, מגילת ון אמון וטקסטים נוספים. בתקופה מסוימת הייתה אלשיה כנראה תחת שליטת האימפריה החתית, הממלכה נכבשה על ידי גויי הים.

השערת החוקרים היא שאלשיה הוא שמה הקדום של קפריסין או של אזור בקפריסין. בדיקות מדעיות של החומר מהם נעשו הלוחות של המכתבים שנשלחו מאלשיה, שנעשו באוניברסיטת תל אביב אישרו את האפשרות שהם נוצרו בקפריסין.

אמיון

אמיון (בערבית: أميون) עיירה במחוז הצפוני של לבנון, 78 ק"מ צפונית לביירות ו-18 ק"מ צפונית לטריפולי. העיירה משמשת בירת מחוז קורה, מחוז נוצרי ברובו הידוע בזיתים הגדלים בו ובשמן הזית המיוצר בו. העיירה מפורסמת בעיקר בשל קרב אמיון בין ביזנטיון למונותליטים.

העיר מופיעה במכתבי אל-עמארנה בשם אַמִיַה במכתבים א"ע 73, א"ע 74, א"ע 75, א"ע 81, א"ע 88, א"ע 95, א"ע 139, א"ע 140.

אנסון רייני

אריה אנסון פרנק רייני (Anson Frank Rainey;‏ 11 בינואר 1930 - 19 בפברואר 2011) היה בלשן וארכאולוג אמריקאי-ישראלי. פרופסור לתרבויות המזרח התיכון ולבלשנות שפות שמיות באוניברסיטת תל אביב.

ארזווה

אַרזָוָה הייתה ישות מדינית וממלכה בדרום מערב אנטוליה שהתקיימה באלף ה-2 לפנה"ס. שיא כוחה היה במאות ה-15 וה-14 לפנה"ס. היא המשיכה להתקיים במסגרת מחוזות תחת שליטת החתים עד המאה ה-12 לפנה"ס. הערכה היא שמרכז המדינה התקיים לאורך נהר קייסטר (Cayster River), ובירתה הייתה אפאסה שכנראה היא אפסוס. שם הממלכה מופיע במכתבי אל-עמארנה ובמקורות כתובים מהאימפריה החתית.

בורנבוריאש השני

בּוּרנַבּוּריָאש השני (בחלק מהמסמכים נקרא בורבוריש) היה מלך בבל הכשית. הוא היה המלך ה-10 בשושלת הכשית שמלכה על בבל, יורשו של כַּדַשמַנאֶנליל הראשון שהיה כנראה אביו. הוא מלך 27 שנים, בין השנים 1359–1333 לפנה"ס על פי הכרונולוגיה התיכונה. משמעות שמו בשפה הכשית הוא "משרתו של אל הארצות". בתקופתו נקראה ממלכת בבל כַּרדוּניַאש. בורנבוריאש עלה לשלטון בשנה ה-33 לשלטון אמנחותפ השלישי והיה בן זמנו של פרעה אחנתון ממצרים העתיקה. יורשו היה בנו כרה-הרדאש.

ברגה (עיר מדינה)

בַּרגַה (בתעתיק מכתבי אל עמארנה: בַּרגַ) הייתה עיר מדינה בתקופת אל-עמארנה במאה ה-14 לפנה"ס. העיר שכנה כנראה באזור דרומית מערבית לעיר חלב שבסוריה של היום. העיר מוזכרת במכתבי אל-עמארנה ובהסכם שלום שארגן מורשיליש השני מלך באימפריה החתית.

במכתבי אל-עמארנה ברגה מוזכרת במכתב א"ע 57. האזכור מתייחס ל"מלך ברגה". ממכתב זה נמצא רק שבר. הלוח עליו נכתב המכתב הוא באיכות ירודה קטוע מאד, ומוזכרים בו בנוסף: אַכִּיזִי מושל קַטנַה, פּוּחוּר שהיה נציב מצרי שהיה עוין את ריבהדה מושל גבל, שוּמיִתִּי שהיה סוכן מצרי באלשיה וסוריה והיה מעורב בסחר שהתקיים בין מצרים לאלשיה והעיר תוּנִיפּ שהייתה עיר במרכז סוריה, מקומה המדויק של העיר לא זוהה. בשכנות לממלכת ברגה שכנו ערי מדינה נוספות המופיעות גם הן במכתבי אל-עמארנה כמו נוּעַ'שֶׂה (Nuhašše) ונִיִי (Niya ) ועוד.

אזכור של המונח "ארץ הברגה" מופיע בהסכם שערך מורשיליש השני שמלך בתחילת המאה ה-13 לפנה"ס בין טוּפּ-תֶשוּבּ (Tuppi-Teshub) שליט ממלכת אמורו ושליט כרכמיש (עיר חשובה ששכנה באזור גבול סוריה וטורקיה של היום). בהסכם יש התייחסות למלך של עיר מארץ ברגה.

חבירו

חַ'בִּרוּ או עפירו הוא כנראה כינוי לאנשים מסטטוס חברתי מסוים, שהיה קיים במזרח הקרוב הקדום בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת, המאה ה-18 עד המאה ה-12 לפני הספירה. אזכורים רבים של אנשים וקבוצות המשתייכים לסטטוס זה נמצאו במכתבי אל עמארנה ממצרים, וכן בארכיון שנמצא בעיר מארי שבצפון סוריה.

האותיות ח' וע' וכן גם האותיות ב' ופ' מתחלפות בשפה האכדית, על כן אפשרויות נוספות להגיית שמם הם "'חַ'פִּרוּ", "ח'פירו" או "עבירו".

כאמד א-לוז

כָּאמֶד אֶ-לַּוְז (בערבית: كامد اللوز) הוא יישוב בבקאע בלבנון שאוכלוסייתו היא מוסלמית סונית. מספר תושביו כ-6,000 איש. תושבי הכפר קוראים למקום כאמד, התוספת א-לוז הוא כינוי נלווה על שם עצי השקד שבכפר, במשך השנים הוחלפו חלק גדול מעצי השקד לעצי דובדבן. העיירה נמצאת לרגלי מורדותיו הצפוניים של ג'בל עראבה. מצפון לה משתרעת הבקאע ובה שטחים חקלאיים נרחבים. פרנסת חלק גדול מתושבי העיירה היא על חקלאות. היישובים הסמוכים אל העיירה הם: סולטאן יעקוב א-תחתא בצפון, וג'וב ג'נין במערב.

ממזרח לעיירה נמצא צומת כבישים, שכונה על ידי צה"ל "משולש טובלנו" וסביבו התנהל במלחמת לבנון הראשונה קרב סולטאן יעקוב.

העיירה מזוהה עם העיר מהעת העתיקה הידועה בשם כּוּמִידוּ (תעתיק מדויק כֻּמִדֻ) או כּוּמִידִי שהייתה בתקופת הברונזה המאוחרת עיר חשובה בה ישב נציב מלך מצרים, שסמכותו חלה על ערים בבקעת לבנון או לפחות על דרום הבקעה המכונה "ארץ עמקו".

כתב יתדות

כתב יתדות (בלעז: כתב קוניפורמי) הוא שיטת כתב קדומה שהייתה נפוצה באזור מסופוטמיה. סימני הכתב מורכבים מטביעות יתד (מכאן שמו) העשוי ממקל שנלחץ על לוחות חומר (טיט רטוב) ויצרו סימנים שונים המורכבים משילובים שונים של סימני יתדות. הלוחות נשרפו והוקשו ויצרו לוחות חרס. שיטת הכתב הייתה כתב הברתי שכל אות בו מציינת הברה שונה. כך, למשל, הסימן גל יכול לציין מילה שנהגית כך, אבל כחלק ממילה שימש כהברה שנקראת כך בתוך המילה.

השפה האוגריתית נכתבה בכתב יתדות אחר, האלפבית האוגריתי, שהיה אבג'ד.

מכתבי אל-עמארנה

מכתבי אֶל-עַמַארְנָה (לעיתים נקראים בטעות "מכתבי תל אל-עמארנה") הם מכתבים המתוארכים לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס, שנכתבו על ידי שליטים שונים, ברובם שליטים כנעניים, ונשלחו אל מלך מצרים במשך תקופה של כ-20 שנה, בימי המלכים אמנחותפ השלישי, אח'נאתון ותות ענח' אמון. חלק מועט מהמכתבים נכתבו על ידי אמנחותפ השלישי לשליטים אחרים.

מכתבים אלה התגלו באל-עמארנה שבמצרים התיכונה ומהווים מקור עיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת. צבר המכתבים מכיל 382 תעודות, חלקן בשברים קטנים. 350 מתוכם הם מכתבים או רשימות של מתנות, ואילו 32 לוחות מכילים מסמכים אחרים: ספרות מיתולוגית מסופוטמית, חיבורים דידקטיים, מילונים ורשימות אלים. חלק מהלוחות נמצאו שבורים וקטועים עד שלא ניתן לסווגם. רוב המכתבים נשלחו על ידי שליטי כנען, שהייתה תחת חסות מצרית, ומקצתם ממעצמות אחרות באזור.

מכתבי תענך

מכתבי תענך הם שלושה עשר לוחות שהתגלו באתר הארכאלוגי תל תענך בדרום עמק יזרעאל. הלוחות כתובים בכתב היתדות האכדי על גבי חומר (בדומה למכתבי אל עמרנה). 12 תעודות התגלו בחפירות של 1903–1904, ותעודה נוספת התגלתה על ידי אלברט גלוק בשנת 1968. התעודות הן מתקופה שקדמה לתקופת אל עמרנה והן מתוארכות לתקופת הברונזה המאוחרת א (1470-1550 לפנה"ס לערך), אבל מבחינת סגנונן שייכות לאותה תרבות.. התעודות הן חלק מאוסף המוזיאון למזרח התיכון הקדום השוכן באיסטנבול.

בנוסף לתעודות אלה נחשפה קבוצה של תעודות מכנען בכאמד א-לוז היא כּוּמידוּ במכתבי אל-עמארנה, השוכנת היום בלבנון.

ממלכת אמורו

אמורו הייתה ממלכה אמורית קטנה, ששכנה באזור של לבנון וסוריה של היום בין המאות ה-13-14 לפנה"ס.

סותו

סוּתוּ (Sutu) היו שבטים נוודים שחיו במסופוטמיה. הם מוזכרים לראשונה במחצית השנייה של המאה ה-18 לפנה"ס בעת הופעתם בגבולות בבל בתקופתו של חמורבי. הסותו מוזכרים בתעודות מארי ביחד עם בני ימין. הם חיו בתקופתם של החבירו. לעיתים שימש השם סותים ככינוי כללי לנוודים או לשכירי חרב ממוצא נוודי.הסותו מופיעים גם בכתובתו של אד-רימי מלך אללח' המופיעה על פסלו. על פי הכתובת הסותו שכנו במדבר באזור סוריה הצפונית.

במכתבי אל עמרנה הסותו מוזכרים שש פעמים. על פי מכתבים אלה הסותו סיכנו את הדרכים שבין אשור למצרים. במכתב 169 מתלונן בן עזירו מלך ממלכת אמורו על הנזק לממלכה בעקבות מעצרו של אביו במצרים בכותבו " וכל הארצות וכל חיילי הסותו אמרו כך,

"עזירו איננו יוצא מארץ מצרים". ועתה הסותו עוזבים את הארצות ומודיעים לי שוב ושוב אביך יושב במצרים, ואנחנו נצא אליך למלחמה".במכתב 292 מתלונן מושל גזר 'פחי' על אנשי הסותו בכותבו "הייתי לכלי נחושת בגלל אנשי הסותו".

הסותו מופיעים גם במכתבים נוספים המזכירים אותם ואת החבירו גם יחד, במכתב 195 פוקד "ביריאווזה" (בריוז) מושל מקומי מכֻּמִדֻ/דמשק שבאזור סוריה את צבאו והוא מתייחס ל״חבירו שלי״ וה״סותו שלי״. מושל אחר בשם "דַגַנתַכַּלַ" פונה במכתב 318 למלך מצרים ומבקש "הצילני מהאויבים העזים מידי החבירו השודדים, ומידי הסותו הצילני, המלך הגדול אדוני".במכתב מס' 16 פונה אשורבלט מלך אשור לאמנחותפ הרביעי ובין היתר כותב " [אתה תוהה] ששליחיך התמהמהו אליך, הסותו מדריכיהם מתו. עד שכתבתי ועד שהובאו אלי סותו - מדריכים (אחרים), [עיכב]תי אותם"במכתבים 123-122 מתלונן רִבּהַדַּ מושל גבל למלך מצרים על פּחֻרַ נציב מצרי ששלח את הסותו והם הרגו את השִרדַנֻ.הידיעה האחרונה על הסותו מופיעה במאה ה-8 לפנה"ס בתקופתו של סרגון מלך אשור.

עבדיחבה

עבדיחבה או עבדיחפה היה מלך ירושלים בתקופת הברונזה המאוחרת (המחצית הראשונה של המאה ה-14 לפנה"ס), קיומו ידוע ממכתבי אל עמרנה.

מוצאו של המלך לא ידוע. על פי המקרא דוד כבש את ירושלים שבשלטון היבוסים בסוף המאה ה-11 לפנה"ס, כ-300 שנים לאחר שלטון עבדיחבה בירושלים. שמו של המלך בשפה החורית: "עבדה של האלה חבת", האלה האם של החורים. אבל החוקרים אינם בטוחים אם עבדיחבה עצמו היה ממוצא חורי. בנוסף לא ידוע אם הוא היה חלק משושלת ששלטה בירושלים או שהוא מונה לשליט על ידי המצרים. עבדיחבה עצמו מציין במכתביו שהוא לא מחזיק בשלטון בזכות שושלת היוחסין שלו אלא בזכות פרעה. אבל טקסט זה יכול להיות ביטוי לחנופה ולא עובדה היסטורית.

מכתבי עבדיחבה מביאים לידי ביטוי את מאבקו ביריביו העיקריים שֻוַרדַתַ, כנראה מושל גת, ומִלכִּאִלֻ מושל גזר, על השליטה בדרכים ממישור החוף לאזור ירושלים. בתקופת שלטונו סבלה ירושלים מהתקפות חוזרות ונשנות של החבירו. עבדיחבה פנה שוב ושוב בתחנונים לפרעה אמנחותפ הרביעי לשלוח לעזרתו צבא.

מכתבי אל עמרנה העוסקים בעבדיחבה, כוללים שש אגרות הכתובות באכדית (א"ע 285-290), אשר נשלחו מטעמו אל פרעה מלך מצרים. בנוסף מוזכר עבדיחבה במכתבי מושלים אחרים: מכתב 366 של שורדת, כנראה מושל גת, למלך מצרים בו הוא מציין את מלחמתו יחד עם עבדיחפה בחבירו, במכתב 280 בו מתלונן שורדת על עבדיחבה שלקח ממנו את עירו. מכתב 291 הוא לוח שבור מאד המציין את מושל ירושלים ללא ציון שמו.

מכתבי עבדיחבה נכתבו בניב בבלי ואשורי מעורב ולכן עוררו עניין רב אצל החוקרים.

עמקו

עַמקוּ (גם עַמְקִי, במכתבי אל-עמארנה בתעתיק עַמְקֻ ו-עַמְקִ) היה אזור בדרום הבקאע בקעה במזרח לבנון. האזור מופיע במכתבי אל-עמארנה כ"ארץ עמקו", תוך התייחסות לערי המלך השוכנות באזור.

באזור שכנו מספר ערים, שהיו תחת שליטת מצרים בתקופת אל-עמארנה המאה ה-14 לפנה"ס. מושלי הערים נפגעו מניסיון ההשתלטות של האימפריה החתית, ומפעילותם של עזירו מממלכת אמורו, ואיתגמה מקדש שפעלו להתנתק ממצרים ולהסתפח כמדינות חסות של האימפריה החתית, תוך פגיעה בערי עמקו ושרפת הערים.

ערקא

ערקא (בערבית عرقا, במכתבי אל-עמארנה עַרקַתַ וגם עִרקַתַ, בתעודות אשוריות ערקה, בתנ"ך עַרְקִי), הוא כפר בצפון לבנון השוכן 22 ק"מ מצפון-מזרח לטריפולי ליד החוף. הכפר ידוע בגלל האתר הארכאולוגי תל ערקא המכיל שרידים ארכאולוגים מהתקופה הנאוליתית ועד התקופה הצלבנית. העיר מוזכרת במכתבי אל-עמארנה ובתעודות אשוריות. בתקופה הרומית נודעה בשם קיסריה של לבנון או בשם ערקה קיסריה. הקיסר הרומי אלכסנדר סוורוס שמלך במאה השלישית נולד בה.

האתר נבדק בשנת 1925 על ידי הארכאולוג ויליאם פוקסוול אולברייט. הוא מצא באתר חרסים מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת.

צומור

צומור ( צֻמֻר או צְמָר, במצרית קדומה:Smr; באכדית: Su-mu-ru; באשורית: Si-mi-ra) הייתה עיר פניקית לחופי הים התיכון, בסוריה של היום. העיר שכנה דרומית לארוד.

העיר מוזכרת בספר בראשית, י, יח בפרק המספר אל תולדות בני נח, בתיאור השושלת של כנען נכתב " וְאֶת-הָאַרְוָדִי וְאֶת-הַצְּמָרִי וְאֶת-הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי". תיאור זהה מופיע בדברי הימים א א, טז.

העיר הייתה מרכז סחר גדול. צומור מוזכרת בתעודות מימי תחותמס השלישי. לאחר קרב מגידו, העיר הפכה ביחד עם מספר ערים נוספות למרכז שלטון מנהלי מצרי בכנען. העיר מופיעה במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס, שם שליטה היה אהריבטה (Ahribta). על פי המכתבים, בעיר היו מבני שלטון מצרי, וכונתה "מקום מנוחה של פרעה" ו"עירו של השמש".

בעקבות התרופפות השליטה של מצרים בפיניקיה כבש המלך עַבְּד-אַשוּרִתָה (Abdi-Ashirta) מממלכת אמורו את העיר. בעקבות מסע מצרי לאזור נהרג עַבְּד-אַשוּרִתָה והעיר עברה לחסותו של מלך גבל ריב-האדה (Rib-Hadda). על פי המכתבים לאחר מכן עַזירוּ (Aziru) בנו של עַבְּד-אַשוּרִתָה שמלך אחריו כבש את צומור. העיר מוזכרת גם ברשימת הערים שנכבשו על ידי סתי הראשוןבשנת 1335 לפנה"ס, במהלך שנת שלטונו האחרונה של אחנתון, פרצה בצומור מגפת טולרמיה (Tularemia). מגפה זו, אשר לה גרמו חיידקי ‏Francisella tularensis, מוזכרת במכתב אל-עמארנה מס' 96 בו נכתב כי יש מגפה בצומור. בעקבות התפרצות המגפה נאסר על תושבי העיר וכן על סוחרים שביקרו בה להיכנס לתחומי העיר גבל. אמצעי זהירות זה לא הועיל הרבה שכן המחלה התפשטה במהירות לאורך נתיבי המסחר הראשיים של המזרח התיכון והגיעה דרומה עד למגידו, מזרחה עד בבל, מערבה לחופי קפריסין והאיים האגאיים וצפונה לממלכת החתים וארזוה.

מכתב א"ע 96 שנשלח על ידי שר מצרי לריבהדה מושל גבל:

העיר מופיעה גם בפפירוס אנאסטאזי א. פפירוס מראשית ימי שלטונו של רעמסס השני מציין שהעיר הייתה הצפונית ביותר בחוף הפיניקי שבה שהה חיל מצב מצרי. לפי הפפירוס צומור נכללה בגבולה של כנען, שהיה מחוז שלטון מצרי בתקופת הממלכה החדשה. העיר נקראה "צומור" של ססי" כלומר צומור של רעמסס, ומכאן שהייתה רכושו.

העיר מוזכרת בתעודות מתקופתו של תגלת פלאסר הראשון (1115–1076 לפנה"ס), בהן הוא מספר ששט מארוד לצומור במשך שלוש שעות כפולות. בכתובת של המלך האשורי אדד-ניררי השלישי שמלך בין השנים 783-811 לפנה"ס, הוא מציין: "את צלם מלכותי הצבתי בעיר ארוד השוכנת בלב הים". תגלת פלאסר השלישי כבש את העיר בשנת 738 לפנה"ס, העיר הייתה בתחום השפעתה של חמת, והוא צרף אותה ביחד עם ערקה כפחווה. בעקבות מותו של שלמנאסר החמישי בשנת 722 לפנה"ס, מרדה העיר בשלטון האשורי ביחד עם חמת. העיר נכבשה מחדש בשנת 720 לפנה"ס בימי סרגון השני. ברשימת האפונים האשורי מופיעים שני נציבי צומור.

העיר מופיעה גם במטבעות מהתקופה ההלניסטית, וכן בכתביהם של סטראבון ופליניוס הזקן. אצל סטראבון העיר הייתה שייכת לממלכת ארוד. פליניוס מציין שהעיר שכנה בנהר אל-כביר לבין מרתוס.

במשך השנים הועלו מספר הצעות לזיהוי אתרה של העיר, ביניהן תל צמריאן שבו נמצאו שרידים מתקופת הברונזה. תל קאזל, אף על פי שהוא אינו בקרבת הים וטבת אל-חמאם, השוכן ליד הים. הארכאולוג הצרפתי מוריס דונאן ( Maurice Dunand) שהחל לחפור באתר הארכאולוגי תל קאזל (Tell Kazel) בשנת 1957 הציע לזהות את האתר עם העיר צומור. האתר שוכן באזור העיר סאפיתא שבמחוז טרטוס.

תל חסי

תל חָסִי (בערבית: תַל אל-חַסִי) הוא תל עתיק באזור השפלה הממוקם על גדות נחל שקמה, כ-10 ק"מ מדרום לקריית גת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.