צילום

צילום הוא פעולה היוצרת תצלום באמצעות הטבעת דפוס האור על גבי רכיב רגיש לאור כגון סרט צילום או חיישן באמצעות חשיפה מתוזמנת. הפעולה נעשית באמצעות מכשירים אופטיים הכוללים מרכיבים מכניים, כימיים או אלקטרוניים המשמשים כמצלמות.

מקור המילה בעברית הוא במושג "צֶלֶם", שמשמעותו "דמות", ומקור השם באנגלית הוא מיוונית: "פוטו" (שפירושה "אור"), ו-"גרפיה" (שפירושה "רישום").

Photographer1850s
צלם אנגלי בסטודיו שלו, צילום אנונימי משנת 1850

ההיסטוריה של הצילום

View from the Window at Le Gras, Joseph Nicéphore Niépce
תצלום של ניספור נייפס, מחלוצי הצילום: "נוף מחלון בלה-גרא", התצלום הראשון בהיסטוריה ששרד (1826).
Boulevard du Temple
לואי דגר, "שדרות דה-טמפל," סביבות 1838, דאגרוטיפ התצלום הראשון בהיסטוריה שבו מופיעה דמות אנוש (בצד שמאל למטה)
Thomas Le Clear - Interior with Portraits - Google Art Project
ההיסטוריה של הצילום
US Navy 061019-N-2858S-002 Mass Communication Specialist 2nd Class Kevin Bowlin practices for the Snoopy Team during a general quarters (GQ) drill aboard USS Harry S. Truman (CVN 75)
צילום בעדשה ארוכה מעל חצובה
Semlex-corrige-coupe-P

במרבית ההסברים ההיסטוריים להמצאת הצילום מופיעה הקמרה אובסקורה כמבשרת הישירה של הצילום וכמודל – שממנו הוא התפתח. התמונות שהתקבלו באמצעות הקאמרה אובסקורה לא היו ניתנות לקיבוע ולכן אין מדובר בצילום של ממש.

הרעיון לנסות ולקבע את הדימוי שמוקרן על הדופן האחורי של הקמרה אובסקורה עלה כמעט במקביל אצל אנשים רבים במקומות שונים ומרוחקים, במהלך העשורים האחרונים של המאה ה-18 ועד ההכרזה הרשמית על המצאת הצילום ב-19 באוגוסט 1839; "שעתה של ההמצאה (הצילום) הגיעה, ולא אחד בלבד חש בה", כותב ולטר בנימין, "אנשים שללא תלות זה בזה חתרו לאותה מטרה: לקבע את התמונות שנוצרו בתוך הקמרה אובסקורה, דבר שהיה ידוע לכל המאוחר מאז לאונרדו"[1]. התשוקה לצלם, או הרצון לתפוס את הדימוי שבקמרה, היו כה נפוצים עד כי פרנסואה אראגו (Arago), מי שהכריז על המצאת הצילום בפני האקדמיה הצרפתית למדעים, טען, כי "כל מי שהתענג על דימויים אלו (שנוצרים בקמרה אובסקורה) הצטער שאי אפשר לקבע אותם"[2].

הצילום הומצא כמה פעמים, כמעט בו-זמנית ובטכניקות שונות, שכולן מתבססות על מכשיר הקמרה אובסקורה. עם זאת, היסטוריונים של הצילום הצליחו לאתר כבר מעל לעשרים עדויות של אנשים שהרעיון עלה בראשם עוד בטרם פורסמו ברבים טכניקות הצילום של לואי דאגר (1787-1851 ,Louis Daguerre) וויליאם הנרי פוקס טלבוט (Fox Talbot 1800-1877). בין הראשונים לנסות לשעתק באופן ספונטני, באמצעות האור, את הדימוי שבגב הקמרה היה הממציא האנגלי תומאס וג'ווד (Wedgwood 1771-1805) וג'ווד ערך ניסויים עם כסף חנקתי, חומר שהתגלה זה מכבר כרגיש לאור, והצליח ליצור בעזרתו "הדפסות-שמש": הדפס מגע בו הונח דימוי על גבי משטח עם החומר הרגיש לאור, ש"קלט" את הדימוי עם חשיפתו לשמש. וג'ווד ניסה לקלוט בעזרת חומרים רגישים אלו את הדימוי שמוקרן בגב הקמרה אובסקורה, אך כפי שדיווח ידידו, סר המפרי דייווי (Davy) לאגודה המלכותית, "הדימויים שנוצרים בעזרת הקמרה אובסקורה היו חלשים מכדי שניתן יהיה להפיק מהם בזמן סביר אפקט כלשהו על גבי ניטראט הכסף"[3].

המלומד האנגלי טלבוט, אחד מממציאי הצילום וממציא תהליך הפוזיטיב-נגטיב בשנת 1835, דיווח כי הרעיון צץ במוחו בעת שניסה ללא הצלחה לצייר בעזרת "קמרה לוסידה" וקמרה אובסקורה: "בראשית אוקטובר 1833 השתעשעתי בגדות אגם קוֹמוֹ (Como) היפה, ורשמתי רישומים, ליתר דיוק ניסיתי לרשום, בעזרת קמרה לוסידה, אך במידת הצלחה מועטה בלבד... לאחר כמה ניסיונות כושלים הנחתי למכשיר, והסקתי כי הוא דורש ידע מוקדם בציור, שלצערי לא היה לי". טלבוט עבר לנסות לצייר עם הקמרה אובסקורה, אך לאחר שנכשל "הדבר הוביל אותי לחשוב על היופי המיוחד של התמונות שהטבע מצייר, אותן מקרינה וממקדת עדשת הקמרה אובסקורה על הנייר - יצורי פֵיוֹת, יצירות-של-הרגע, הנידונות להיעלם כהרף עין. בזמן שחשבתי מחשבות אלו הגיח בראשי הרעיון... כמה יפה היה אילו אפשר היה לגרום לדימויים הטבעיים הללו לרשום את עצמם באופן יציב ולקבע את עצמם על הנייר!"[4].

ב-18261827 הצליח הממציא הצרפתי ניספור נייפס לקבע לראשונה את הדימוי שנוצר בגב הקמרה אובסקורה, ולייצר את תצלומו המפורסם – נוף מחלון בלה-גרא – דימוי המוכר כיום כתצלום הראשון בהיסטוריה. לטכניקת הצילום שלו קרא נייפס הליוגרפיה (Heliographie = רישום שמש). רבים ניסו, כאמור, לקבע את הדימוי שנוצר בגב הקמרה-אובסקורה, אך הדימויים שייצרו היו "נגטיביים" על-פי-רוב (האזורים הבהירים במקור הפכו לשחורים בדימוי); חמור מכך - הם נעלמו מיד כשהוצאו מ"הקופסה החשוכה" ונחשפו לאור. הממציא הצרפתי עשה אף הוא ניסויים בחומרים רגישים לאור מאז 1816, והמציא תמיסות שונות שמגיבות לקרני השמש. לשם הכנת התצלום "נוף מחלון בלה-גרא" הכין נייפס לוח פְּיוּטֶר (סוג של מתכת) ממורק שנמשח בתמיסת ביטומן (bitumen of Judea - סוג של זפת). את הלוח הניח בגב קמרה אובסקורה בעלת עדשה דּוּ-קְעוּרָה, וחשף אותו לאור במשך למעלה משמונה שעות; הביטומן התקשה באזורים שנחשפו לאור. לאחר החשיפה נשטף הלוח בעזרת שמן לבנדר ונפט, שהמיסו את הביטומן באזורים שלא נחשפו לאור ולכן לא התקשו. כך הצליח נייפס לא רק לגרום לחומר להפסיק להגיב לאור לאחר שהושגה התמונה, אלא גם ליצור ישירות דימוי פוזיטיבי.

חנות צילום תל אביב
חנות צילום ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב

החשיפה הארוכה והמסורבלת, ואולי גם ענוותנותו של הממציא, גרמו לכך שההליוגרפיה לא זכתה לפרסום רב ולמקורות מימון; בתסכולו חבר נייפס לצייר - מעצב וממציא ה"דיורמה" הפריזאי לואי ז'אק מנדה דאגר, לשותפות שנועדה לשכלל את ההמצאה. דאגר, אמביציוזי אך חסר השכלה מדעית פורמלית, ניסה מזה זמן, ללא הצלחה, לקבע את דימוי הקמרה אובסקורה, כחלק ממאמציו להשיג אפקטים מרשימים למופע הדיורמה שהמציא. השמועות על הצלחתו של נייפס הביאו אותו לפנות אל הממציא בבקשה להיכנס לשותפות. בשנת 1833 מת נייפס במפתיע, ודאגר המשיך לפתח את טכניקת הצילום, אך הסב את שמה לדאגרוטיפ, על-שמו. דאגר הצליח להפיק בעזרת הקמרה אובסקורה דימויים חדים ומפורטים על גבי לוחות מתכת שעברו אידוי בחומרים רגישים לאור, ואף עלה בידו לקצר מאוד את זמן החשיפה (למספר דקות). התמונות שהשיג היו תצלומים "פוזיטיביים" ויחידאים (כלומר, בלתי ניתנים לשכפול). בשנת 1839 קנתה ממשלת צרפת את זכויות הפטנט על המצאת הדאגרוטיפ וההליוגרפיה מדאגר ומיורשיו של נייפס, ובמחווה אצילית שחררה את הידע לשימוש חופשי בציבור. יום פרסום הנוסחה ליצירת דאגרוטיפים בעזרת הקמרה אובסקורה נחשב עד היום כיום בו הומצא הצילום.

מושגים בצילום

Prokudin-Gorskii-12
מראשוני הצילום הצבעוני. צולם על ידי פרוקודין גורסקי (1915)
מושגים בצילום - איך לצלם טוב יותר (באנגלית) עם כתוביות בעברית (CC)
Zoom prinzip
איור מונפש של פעולת עדשת זום

חשיפה

חשיפה היא כמות האור המגיע לסרט הצילום או לחיישן הדיגיטלי. כמות האור הנכנסת נקבעת על ידי שני גורמים: הצמצם (שהוא חריר הדומה לאישון העין),המשנה את קוטרו ובהתאם לכך את כמות האור העוברת דרכו, וזמן החשיפה, או מהירות התריס - הזמן בו תריס המצלמה נותר פתוח כדי לאפשר לאור להשפיע על סרט הצילום או החיישן. ברוב המצלמות יש אפשרות לקביעת חשיפה אוטומטית או חצי אוטומטית. באפשרות האוטומטית נקבעים ערכי הצמצם ומהירות התריס על ידי מחשב המצלמה, ובאפשרות החצי-אוטומטית נקבע אחד הערכים באופן ידני על ידי הצלם, והערך השני מחושב על ידי המצלמה. בצילום מקצועי לא נהוג להשתמש במצב האוטומטי בו אי אפשר לשלוט על עומק השדה או על אפקטים שאפשר ליצור על ידי שליטה על מהירות התריס. במצלמות חובבים חצי-מקצועיות ומצלמות מקצועיות יש אפשרות לשליטה ידנית בשני הפרמטרים (מפתח צמצם ומהירות תריס) על מנת לקבל אפקטים מיוחדים. בכל המצלמות ישנן תוכניות שבהן נקבעות הפרמטרים הללו מראש.

שיטות חשיפה

במצלמות רפלקס SLR ניתן לשלוט גם באופן ידני על החשיפה (בדרך כלל קיים גלגל ועליו האותיות P ,S, A, M). במצלמות קומפקטיות קיימות תוכניות קבועות לסצנות שונות.

S - שליטה במהירות התריס. בשיטה זו נעשה שימוש כאשר רוצים להקפיא תנועה או לטשטש אותה. מהירות תריס גבוהה מקפיאה תמונה ומהירות תריס אטית מטשטשת תמונה. במצב זה המצלמה קובעת אוטומטית את מפתח הצמצם על פי כמות האור.
A - שליטה במפתח הצמצם. בשיטה זו נעשה שימוש לקביעת עומק השדה. מפתח צמצם גדול יוצר עומק שדה רדוד, ואילו מפתח צמצם קטן יוצר עומק שדה רחב. בשימוש במפתח צמצם גדול ניתן למקד על האובייקט ולטשטש את הרקע למשל. במצב זה המצלמה קובעת אוטומטית את מהירות התריס על פי כמות האור.
M - שליטה ידנית במהירות הסגר ובמפתח הצמצם. כל הפרמטרים נקבעים ידנית בידי הצלם. יצירת אפקטים מיוחדים באמצעות חשיפת יתר או חשיפת חסר וכן חשיפה מתמשכת (למשל בצילום לילה).

מיקוד (פוקוס)

קביעת מרחק המוקד של העדשה כך שהדמות של העצם המצולם תתקבל על מישור סרט הצילום או החיישן במצלמה דיגיטלית. המיקוד משפיע על חדות התמונה. תמונה שאינה ממוקדת באובייקט המצולם תראה מטושטשת. לעיתים המיקוד יהיה על אובייקט מסוים במטרה להבליט אותו ביחס לאובייקטים אחרים הנמצאים במרחק שונה מהמצלמה ולכן יטושטשו (עומק שדה צר). ברבות מהמצלמות קיים מנגנון של מיקוד אוטומטי (בחצי לחיצה על לחצן הצילום), באחרות יש רק מיקוד ידני, המצריך טרחה מסוימת של הצלם. במצלמות הדיגיטליות אפשר לבחור בשיטות מיקוד שונות המבוססות על אופטיקה, ויש מכשירים שבהן המיקוד נעזר בקרן לייזר. דגם נוסף של מצלמות, המיועד בעיקר לחובבים, הוא זה שבו המיקוד קבוע, ואי אפשר לשנותו, אך מצלמות כאלו אינן נפוצות כיום. מנגנון המיקוד האוטומטי יכול להיות בעדשה או במצלמה, ובמצלמות בהן אפשר להחליף עדשות חשוב לוודא שיש התאמה בין מנגנון המיקוד של העדשה למנגנון המיקוד של המצלמה.

תקריב (זום)

היכולת של העדשה לשנות את אורך המוקד שלה ובכך לאפשר שינוי של זווית הראיה הגורם להקטנה או הגדלה של הדמות על סרט הצילום או החיישן. אפקט זה אינו דומה להתקרבות או התרחקות מהעצם המצולם משום שבשימוש בזום לא משתנה הפרספקטיבה. בנוסף, אפשרויות הקומפוזיציה של התמונה גדלות בצורה ניכרת מאחר שצילום אובייקט בגודל קבוע יכול להתבצע ממרחקים שונים ולכלול אובייקטים נוספים לפי המרחק. מאידך, עדשות זום הן גדולות ומסורבלות יותר מעדשות קבועות, ומפתח הצמצם המרבי שלהן בדרך כלל קטן יותר מבעדשות מקבילות בעלות אורך מוקד קבוע. התכנון האופטי של עדשות זום מורכב יותר, ולכן עדשת זום תעלה יותר מעדשה דומה בעלת אורך מוקד קבוע. במצלמות דיגיטליות קיים "זום דיגיטלי", שמשמעותו שמירת חלק מהתמונה והצגתה כך שהאובייקט נראה גדול יותר, אולם מכיל את אותה כמות פיקסלים. אין לזום הדיגיטלי משמעות אופטית כלשהי וניתן לבצע פעולה זהה על כל תמונה דיגיטלית בכל תוכנה לעריכת תמונה.

עומק שדה

עומק שדה הוא הטווח סביב מוקד העדשה, בו התמונה בעלת חדות סבירה (ממוקדת). עומק שדה "רדוד" או "צר" הוא מצב בו רק אובייקטים הנמצאים במרחק דומה למרחק נושא הצילום המרכזי מופיעים בתמונה בצורה חדה, ואילו אובייקטים קרובים או רחוקים יותר מנושא הצילום נותרים מטושטשים. עומק שדה כזה מתאים לצילום בו רוצים להדגיש את נושא הצילום ולבדל אותו מן הרקע, כדוגמת צילום פורטרט. בעומק שדה "רחב" חדות התמונה נשמרת גם באובייקטים הנמצאים במרחק שונה ממרחק נושא הצילום. עומק שדה כזה מתאים לצילומי נוף או לצילומים טכניים, בהם יש חשיבות לחדות של כל הפרטים בתמונה. עומק השדה תלוי בארבעה גורמים: 1. העדשה, 2. מפתח הצמצם 3. מרחק האובייקט המרכזי מהמצלמה 4. גודל משטח הצילום (גודל החיישן או הפילם). ככל שהעדשה רחבה יותר, הצמצם סגור יותר, מרחק האובייקט מהמצלמה גדול יותר ומשטח הצילום קטן יותר, כך יגדל עומק השדה.

קומפוזיציה

סידור האובייקטים בתמונה. בקומפוזיציה נכונה האובייקטים בתמונה מסודרים בצורה בה העין 'מובלת' אל נושא הצילום והתחושה הנוצרת מהבטה בתמונה מתאימה לנושא הצילום. גם הרקע של התמונה הוא חלק מהקומפוזיציה. בין המאפיינים המשפיעים על הקומפוזיציה ניתן למנות: קביעת המרחק מהאובייקט, בחירת צורת המסגרת והיחס בין אורכה ורוחבה, מיקום האובייקט ביחס למסגרת ולאובייקטים האחרים, כיווניות האובייקט ועוד.

זוויות צילום

זוויות צילום היא הזווית שממנה מצולם האובייקט. זהו מושג בצילום בכלל, ובצילום קולנוע בפרט. לזווית הצילום השפעה פסיכולוגית על הצופה, מבחינת האופן שבו הוא תופס את האובייקט המוצג לפניו. למשל בעוד צילום מגובה העין מציג את האובייקט כמו שהאדם רגיל, צילום בזווית גבוהה מגמדת את האובייקט בעוד צילום מזווית נמוכה מאדירה את האובייקט. צילום מזוויות לא שגרתיות לאדם כמו צילום ממעוף הציפור גורם לאפקט לא מוכר.

ראו גם

עיינו גם בפורטל

פורטל הצילום הוא השער לכל הנושאים הקשורים בצילום. תמצאו בו תמונות וערכים נבחרים, מושגי יסוד, ותתי תחומים נוספים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ולטר בנימין, היסטוריה קטנה של הצילום, תל אביב: הוצאת בבל, תרגום: חנן אלשטיין, 2004, עמ' 7.
  2. ^ ארגו בנאום בפני האקדמיה למדעים, 7 בינואר 1839, מצוטט אצל: Gernsheim, L. J. M. Daguerre, Dover Pub., 1968, p. 82
  3. ^ On An Account of a Method of Copying on Glass and Making Profiles by the Agency of Light Upon Nitrate of Silver, Invented by Thomas Wedgewood
  4. ^ Fox Talbot, "Brief Historical Sketch of the Invention of the Art", The Pencil of Nature, no. 1, Longman, Brown, Green and Longmans, London 1844
Associated Press

Associated Press (תעתיק: אסוֹשייטד פְּרס; מוכרת גם בראשי התיבות: AP [איי-פי]) היא סוכנות הידיעות האמריקאית. כיום, זוהי סוכנות הידיעות הגדולה בעולם.

סוכנות זו מנוהלת על ידי תאגידי עיתונים. הסוכנות היא קואופרטיב שלא למטרות רווח והשותפים בה הם מספר רב של עיתונים וגופי תקשורת, אשר חולקים ביניהם את התוכן שהם מייצרים. גופי תקשורת אחרים, שאינם שותפים, יכולים לרכוש ממנה את התוכן שהיא מייצרת.

החברה הוקמה בשנת 1846 על ידי שישה עיתונים מניו יורק.

ארגוני החדשות שהינם עמיתים של ה-AP היו מחויבים בראשית קיומה של הסוכנות להעביר ידיעות בלעדיות וידיעות אלה זיכו אותם בקבלת ידיעות מה-AP וכך יצרו מועדון בלעדי. ארגוני חדשות שלא היו עמיתים של הסוכנות לא יכלו להשתמש בידיעות אלו. הבלעדיות של המועדון וכניסתם של רשתות עיתונים גדולות עודד שיתוף של עיתונים גדולים עם קטנים. בעיה מרכזית שעמדה בפני חברי הAP הייתה איך לפתח שיטה, שתעודד שיתוף של ידיעות אותם אספו העיתונים בנפרד. בנוסף, מדיניות הבלעדיות יצרה חשש להתנגשות עם מדיניות התחרות הנהוגה בארצות הברית.בעקבות מאמר שמתח ביקורת על תפקודה של AP בגרמניה הנאצית הודתה הסוכנות שלפי דרישת הנאצים היא פיטרה שישה צלמים יהודים בגרמניה, אך סייעה להגירתם משם, העסיקה צלמים פרו-נאצים, וסיפקה לנאצים תצלומים ששימשו את התעמולה הנאצית.בספטמבר 2000, במהלך האינתיפאדה השנייה, פרסמה סוכנות הידיעות AP תצלום בו נראה אדם פצוע יושב שותת דם ולידו עומד שוטר משמר הגבול ישראלי, כשהוא מניף בידו אלה, כביכול כלפי האדם הפצוע, כשעל-פי הכיתוב המופיע מתחת לתצלום הפצוע הוא מפגין פלסטיני. מאוחר יותר התברר כי הפצוע שבתמונה הוא טוביה גרוסמן, יהודי אמריקאי שהותקף בידי פורעים פלסטינים וכי השוטר שלידו מניף אלה כדי להדוף ולהניס את הפורעים. הסוכנות התנצלה על הפרסום עם הכיתוב השגוי והמטעה.

במאי 2018 בטור שפורסם בניו יורק טיימס מספר מתי פרידמן, עורך ב-AP בעבר, כי נהג לציית לדרישת החמאס להציג את אנשיו שנהרגו כאזרחים ובכך להעלות את מספר האזרחים שנהרגו על ידי ישראל.

אופרת סבון

אופרת סבון (באנגלית: Soap Opera) הוא כינויו של סוגה טלוויזיונית בעלת המאפיינים הבאים:

בדיוני

דרמטי - רומנטי - מלודרמטי

קומדיה

סדרה בהמשכים בלא תאריך סיום מתוכנן ובלא "פואנטה" - העלילה אינה מנסה להוכיח שום דבר.

אין סמליות, משלים או מטפורות לקורה בעולם מחוץ ליצירה.

אין אלמנטים יקרים להפקה - אין פעלולים, אין זימרה או ריקודים (מלבד השיר שלנו, דני הוליווד, ילדות רעות וסדרת הפסטיגלים המכונים כטלנובלות מוזיקליות), הצילומים אינם מסובכים, אין אתרי צילום מפורסמים ועל פי רוב אין שחקנים מפורסמים עם משכורות גבוהות (מלבד סדרת הפסטיגלים).

כתיבת התסריט אינה נעזרת בתחקירים וכאשר התסריט עוסק בתחום שמוכר לחלק מהצופים (כמו מקצועם), הם מיד מבחינים בבורותו של התסריטאי.

בראשית ימי הסוגה, השחקנים נהגו לערוך מעט חזרות לפני על כל קטע שצולם ומרבית הקטעים שודרו לאחר מעט ניסיונות צילום.

דוגמנות

דוגמנות היא מקצוע שהעוסקים והעוסקות בו מסייעים לשיווק מוצרים ולפרסומם, תוך ניצול מראה ייחודי של גופם או פניהם. ארבעת התחומים העיקריים של הדוגמנות הם דוגמנות מסלול, דוגמנות מגזינים, דוגמנות פרסום, ודוגמנות אמנותית.

דוגמני מסלול מופיעים בתצוגות אופנה ומציגים בגדים בעיצובים חדשים. הערים מילאנו שבאיטליה ופריז שבצרפת נחשבות למרכזי דוגמנות המסלול.

דוגמנות מגזינים היא צילום בסטילס למגזיני אופנה, לשם הצגת בגדים חדשים.

דוגמנות פרסום היא צילום לפרסומת בעיתונות, בטלוויזיה ובקולנוע. לעיתים מופיעים הדוגמנים או הדוגמניות כשלגופם רק בגדי ים או הלבשה תחתונה, ולעיתים אף בעירום חלקי או מלא. המוצרים המפורסמים אינם בהכרח בגדים - בפרסום משתמשים בדוגמנים ובדוגמניות לשיווק מגוון מוצרים נרחב, בהם בשמים, אביזרי אלקטרוניקה, מכוניות ומזון.

דוגמנות אמנותית (מודל) היא ציור, צילום או פיסול של דוגמנית או דוגמן לצורכי אמנות או לימוד אמנות. בתחום זה מקובל גם ציור, צילום ופיסול של מודל עירום, בו הדוגמנית או הדוגמן מופיעים בעירום חלקי או מלא.עבודתם של דוגמנים ודוגמניות נעשית בדרך כלל באמצעות סוכנות המתווכת ביניהם ובין הנזקקים לשירותיהם. להמחשת כישוריו של דוגמן, ובפרט להמחשת כישוריו של מי שטרם עסק במקצוע זה ורוצה לחדור אליו, משמש הבּוּק - אוסף צילומי דוגמנות אישיים.

נשים וגברים עוסקים במקצוע, אך נשים דומיננטיות בו יותר, בפרט בדוגמנות מסלול ובדוגמנות מגזיני אופנה. דוגמניות על משתכרות יותר מדוגמנים בסטטוס דומה, ככל הנראה עקב הנחה שיכולת המשיכה שלהן כלפי לקוחות גברים גדולה מיכולת המשיכה של דוגמנים גברים כלפי הנשים הלקוחות.

בנוסף לדוגמנים ודוגמניות העוסקים במקצוע זה כעיסוק בלעדי או עיקרי, עוסקים בו גם שחקנים, זמרים, ספורטאים ומפורסמים אחרים. דוגמה לכך הוא העיתונאי ומגיש הטלוויזיה יאיר לפיד, שהעניק בשנת 2004 שירותי דוגמנות לפרסומות של בנק הפועלים, או הכדורגלן הבריטי דייוויד בקהאם. אלה קרויים לעיתים "פרזנטורים".

העיסוק בדוגמנות מהווה לעיתים קרש קפיצה לעולם הבידור, ודוגמניות הופכות לשחקניות פופולריות או למגישות של תוכניות טלוויזיה (לדוגמה: יעל בר-זוהר ומירי בוהדנה). לעיתים המסלול הוא הפוך. לדוגמה, בקי גריפין הפכה מכתבת ספורט לדוגמנית, והזמרת רוני סופרסטאר דיגמנה בגדי ים. הפרסום והזוהר הנלווים למקצוע הדוגמנות הפכו עיסוק זה למשאת נפשם של צעירים וצעירות רבים.

לעיתים מלווה העבודה בדוגמנות בתופעות כגון אנורקסיה, שימוש בסמים ואף ניצול מיני. בגלל תופעות אלו נמתחה ביקורת על תעשייה זו, בייחוד מצד חוגים פמיניסטיים. עמדה פמיניסטית נוספת המבקרת את הדוגמנות גורסת כי עצם קיום המקצוע נובע מיחס מחפיץ כלפי גופן של נשים המשמר את דיכויין במסגרת של "מודל יופי" קבוע, שאינו מכיל את מראיהן של מרבית הנשים (בגלל פרמטרים כגיל ומשקל). חוגים דתיים רואים בתצלומי דוגמניות חריגה מגדר הצניעות, בפרט כאשר מדובר בדוגמניות בבגדי ים. במיוחד מופנית מחאתם כנגד תצלומי דוגמניות המופיעים בשלטי חוצות.

ביטויי זלזול בעבודתן של דוגמניות משתקפים בכינוי "קולבית" לדוגמנית מסלול, ובכינוי "דוגמגישה" לדוגמנית שהפכה למגישת תוכניות טלוויזיה.

בשנת 2012 נחקק בישראל חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, התשע”ב-2012‏ האוסר הפקה והצגה של פרסומת שבה מופיע דוגמן בתת-משקל, בהתאם לחישוב מדד מסת גוף. בנוסף, אם נעשה שימוש בעריכה גרפית לשם הצרת היקפי הגוף של אדם המוצג בפרסומת, יש לכלול בפרסומת הבהרה המציינת זאת. החוק נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2013.

דיוקן

דיוקן או פורטרט הוא ציור, צילום או כל ייצוג אמנותי אחר של אדם. דיוקנאות מציגים לרוב את פלג הגוף העליון ובדרך כלל אינם מקושטים מאוד. מטרתם היא להציג את החזות הכללית של האדם, ולעיתים להוסיף לו תובנה אמנותית לגבי אישיותו.

הדיוקן המפורסם ביותר בעולם הוא פרי מכחולו של לאונרדו דה וינצ'י, המכונה ה"מונה ליזה".

כאשר אדם יוצר דיוקן של עצמו, מכונה היצירה דיוקן עצמי. רבות מיצירותיו המפורסמות של רמברנדט הם הדיוקנאות העצמיים שלו.

וידאו

וידאו (מלטינית: Video - אני רואה; בעברית גם חוֹזִי) הוא טכנולוגיה המשתמשת באותות אלקטרוניים לשם צילום, הקלטה, אחסון, ולאחר מכן שידור וצפייה ברצפים של תמונות (וצלילים).

זכויות יוצרים

זכות יוצרים (באנגלית: Copyright) היא ההגנה שניתנת ליוצר או לבעלים של יצירה מפני שימוש בלתי מורשה ביצירה שהיא קניין רוחני שלו.

ההגנה הניתנת לזכויות יוצרים באה להגן על דרכי ביטוי, ומטרתה לעודד את העשרת עולם הביטויים. נהוג לסמן יצירה שרוצים להדגיש שיש למישהו זכויות שמורות עליה באמצעות הסימון © (האות C בתוך עיגול, קיצור של המילה copyright) - ולידו הביטוי "כל הזכויות שמורות", אך ברוב מדינות העולם (ובכלל זה בישראל) הדבר איננו הכרחי, והיצירה תהיה מוגנת גם ללא הסימון, אם היא עומדת בתנאים מהותיים אחרים.

כרזה

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה, ולרוב מודפס על נייר גדול התלוי על קיר או משטח דומה לזה. זהו כלי שכיח עבור פרסומאים, תעמולנים, מפגינים וקבוצות אחרות המנסות להעביר מסר כלשהו. ניתן למצוא כרזות ככלי לפרסום, להעברת מסרים (בהפגנות למשל) וכאמצעי לביטוי אמנותי. בנוסף, משמשות כרזות שונות כאמצעי זול לקישוט קירות כפי שניתן למצוא בעיקר אצל אנשים צעירים.

עיצוב כרזות הוא לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לדוגמה, המעצב יוסי למל מוכר בעולם בעיקר בגלל הכרזות הפוליטיות שלו, ופחות על פי סמלילים או עיצובים אחרים.

לכרזות שבהן מילים בלבד היסטוריה ארוכה: החל מימיו של שייקספיר עדכנו את האזרחים על הצהרות ממשלתיות במשך מאות שנים.

המהפכה הגדולה בתחום הכרזות היה פיתוח צבע של הדפסת-אבן (ליתוגרפיה) אשר אפשר הדפסה זולה של כרזות מאוירות בצבעים מלאי חיים. הרעיון פותח לראשונה בצרפת אך עד שנות ה-90 של המאה ה-19 הוא התפשט בכל אירופה. ישנם מספר אמנים מפורסמים אשר יצרו כרזות בתקופה זו והידועים מביניהם היו אנרי דה טולוז-לוטרק (צייר וחרט צרפתי) וז'ול שרט (צייר וליתוגרף צרפתי).

כרזות רבות, בהן כרזות המפרסמות ירידים בינלאומיים ותערוכות עם נושאים שונים, היו בעלות ערך אמנותי גבוה והפכו פריטי אספנים. בזמן מלחמת העולם הראשונה והשנייה נעשו כרזות גיוס לדבר נפוץ וחלקן אף חדרו לתודעה הלאומית. דוגמה טיפוסית לכך היא הכרזה האמריקנית – "הדוד סם רוצה אותך" – לגיוס צעירים לצבא ארצות הברית או "שפתיים חופשיות מטביעות ספינות" לאזהרה ממרגלים זרים.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 הפציעו תנועת הפופ ארט ותנועות מחאה במערב, שהשתמשו רבות בכרזות. הכרזות הנחשבות לטובות במיוחד עוצבו כנראה על ידי סטודנטים צרפתיים בהתקוממות הגדולה במאי 1968.

ביהדות החרדית נפוץ הפשקוויל, כרזה הכתובה בדרך כלל בשחור-לבן, המשמשת כאמצעי תקשורת, בדרך כלל לשם הודעה על בעיות או מחאה כנגד גורמים שונים.

המונח פוסטר משמש כיום גם לתיאור תצלום ענק על נייר, בדרך כלל של מוזיקאים (כגון כוכב רוק), ספורטאים (בפרט כוכבי כדורגל וכדורסל) ומכונות (בדרך כלל מטוסים ומכוניות על), שנועד לתלייה על הקיר. באמצעות איסוף הפוסטרים ותלייתם מבטא העוסק בכך את הערצתו לאובייקט שבפוסטר.

מצלמה

מצלמה היא מכשיר היוצר תמונה ומאפשר לקבע אותה לאורך זמן. מבחינים בין מצלמה (באנגלית Stills Camera או Photo Camera) ובין מצלמת וידאו המצלמת רצף של תמונות, בדרך כלל באופן אלקטרוני (מצלמה המצלמת סרטים על גבי סרט צילום נקראת מסרטה). מקור השם העברי במילה "צלם" שמשמעותה דמות. מקור השם הלועזי "קאמרה" נובע מהמונח קמרה אובסקורה, שפירושו בלטינית "חדר אפל". זה היה המנגנון המוקדם להטלת תמונות: חדר שלם שימש באופן דומה לחלק הפנימי של מצלמה מודרנית. באותה התקופה לא הייתה עדיין דרך לאחסן את התמונה (פרט לציורה), והיא אבדה ברגע שהסצנה המצולמת השתנתה. סרט הצילום שינה מצב זה כך שניתן לשמר תמונות.

סרט צילום

סרט צילום, אמצעי לאחסון מידע בצורה של תמונות המצולמות במצלמה על גבי רצועה ארוכה של פלסטיק שמצופה בחומרים הרגישים לאור. הציפוי הוא אמולסיה של ג'לטין כחומר מדביק ומקשר, עם הלידי כסף רגישים לאור. כאשר האמולסיה נחשפת לכמות מספקת של אור, הלידי הכסף יוצרים תמונה סמויה (שאינה נראית לעין) ובעזרת תהליכים כימיים ניתן להפוך את התמונה לגלויה ולקבע אותה.

סרט קולנוע

סרט קולנוע הוא המוצר הסופי של תהליך יצירת הקולנוע - צילום ועריכה של סיפור, קטעי תנועה, וצליל המשולבים יחדיו ליצירה אחת.

סרט קולנוע מוצג באופן מסורתי בבית קולנוע, אולם ניתן לצפות בסרטי קולנוע גם באמצעי צפייה ביתיים כגון שידורי הטלוויזיה, מכשירי וידאו ו-DVD וגם באמצעות מחשב. קיימים סרטים שכבר בעת הפקתם מיועדים להיות מוקרנים באמצעי צפייה ביתיים, לדוגמה סרטי טלוויזיה.

מימיו הראשונים של הקולנוע ועד ימינו נשמר המידע על סרט צילום שקוף מצלולואיד שעליו הופיעו תמונות הסרט לצורך הקרנת התמונות על מסך. הקרנתן ברצף של התמונות הטבועות על הסרט, יוצרת בעיני הצופה אשליה של תמונות נעות. כיום קיימים סרטים המופקים ומוקרנים בצורה דיגיטלית, ללא סרט.

סרטי קולנוע מתחלקים לז'אנרים רבים ובהם דרמה, קומדיה, מתח, אימה, פעולה, סרט מוזיקלי, אנימציה, מערבון, סרטים דוקומנטריים, מדע בדיוני ופנטזיה.

סרט תיעודי

סרט תיעודי (הנקרא גם סרט תעודה או סרט דוקומנטרי) הוא סרט שמטרתו לתעד את המציאות, בניגוד לסרט קולנוע שמטרתו להציג תסריט בדוי (אם כי, לעיתים, מבוסס על סיפור אמיתי).

צילום אוויר

צילום אוויר הוא צילום המבוצע באמצעות מצלמה המוצבת על גבי פלטפורמה אווירית (מטוס, מזל"ט, מסוק, רחפן או לוויין). התוצאה של צילום אוויר קרויה "תצלום אוויר", ובראשי תיבות - "תצ"א".

צילום מסך

צילום מסך או לכידת מסך (מקובל גם הלחם הבסיסים: צילומסך) הוא כינוי לצילום שצילם אדם כדי להעתיק פריטים שמוצגים בצג המחשב, הטלוויזיה, או כל מכשיר פלט חזותי אחר הנמצא בשימוש.

בדרך כלל נעשה שימוש במונח זה לתיאור תמונה דיגיטלית שנוצרה באמצעות מערכת ההפעלה של המכשיר או תוכנה הפועלת במחשב, אבל התיאור מתאים גם לתיאור לכידה שנעשתה באמצעות מצלמה חיצונית, או מכשיר אחר שמיירט את פלט הווידאו של המסך.

צילומי מסך שימושיים לניטור גרפי של מידע שמוצג באופנים שונים על גבי מכשירים שונים; שולח המידע, דואר אלקטרוני לדוגמה, עלול לא להיות מודע לעובדה שהמידע ששלח נקלט בצורה שונה לגמרי מבחינה גרפית במחשבו של הנמען, לעיתים בצורה שמשנה את משמעות הדברים או מציגה אותם באור שונה מזה שאליו התכוון השולח. באמצעות צילום מסך של הודעתו במחשבו של הנמען, יכול השולח לוודא שההודעה התקבלה באופן שמשביע את רצונו.

שימוש שכיח נוסף בצילומי מסך, הוא צילום מצב בעייתי במחשב, כדי להעלות את הצילום לפורומי תמיכה אינטרנטיים ולהסביר את התקלה בקלות.

לעיתים מוסיפים לצילום המסך אמצעים ויזואליים כמו עיגולים וחצים כדי לסמן את הנחוץ על פני המסך. טכניקות אלו משמשות רבות ביצירת מדריכים למשתמש או מדריכים ללומד עבור תוכנות מחשב שונות.

צילום רנטגן

צילום רנטגן הוא צילום רדיוגרפי, המתבצע בעזרת קרני רנטגן. עקב כושר החדירה הגבוה של הקרניים נוצר על לוח הצילום שיקוף ברור של עצמים צפופים בלבד כגון עצמות ומתכות, ואילו גופים רכים יותר מאפשרים לקרינה לעבור דרכם כמעט ללא בליעה.

צלם

צלם הוא אדם העוסק בצילום, כלומר יצירת תצלומים או קטעי וידאו באמצעות מצלמה.

הפעילות של הצלם יכולה לכלול גם את שירותי העזר הכרוכים בכך. כגון: פיתוח והדפסה של תצלומים, המרה מפורמט דיגיטלי ואליו, וכדומה.

קולנוע

קולנוע הוא תחום אמנות העוסק ביצירתם ובהקרנתם של סרטי קולנוע. הקולנוע הוא מערכת תרבותית, במסגרתה נוצרים מאות ואלפי תוצרי תרבות הנצפים על ידי מיליונים ברחבי העולם. הקולנוע הוא בין השאר כלי תקשורת המונים, מדיום עצמאי ומובחן, והוא בעל השפעות גדולות על החברה והתרבות. למרות היותו לרוב מוצר בידורי אשר מוקרן להמונים, אומנות הקולנוע נחשבת לאחת מבין שבע האמנויות. אף על פי שזוהי האומנות הצעירה מביניהן, סרטים, כפי הנראה, הם המצרך האמנותי הפופולרי ביותר.

המילה "קולנוע" היא הלחם של המילים קול ותנועה, והדגש על הקול מקורו בהתפתחות הטכנולוגית - הקולנוע בא לאחר הראינוע - הסרט האילם.

רזולוציה

המשמעות המילולית של המילה רֶזוֹלוּצְיָה היא כושר הפרדה או כושר הבחנה. המונח נמצא בשימוש בתחומים מקצועיים רבים, כגון תורת המדידות, צילום, דפוס, מוזיקה, מיפוי, צג ועוד רבים. ערך זה מתייחס לשימוש במונח רזולוציה ביחס לתמונות – דיגיטליות ומודפסות.

תצלום לוויין

תצלומי לוויין (תצ"ל) הם תצלומים של כדור הארץ או של גרמי שמים אחרים, שנעשו מלוויינים בחלל. תצלומים אלה משמשים לצרכים אזרחיים ועסקיים (כגון חיזוי מזג אוויר) או לצורכי ריגול.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.