ציונות סוציאליסטית

ציונות סוציאליסטית היא משנה אידאולוגית הממזגת בתוכה ציונות וסוציאליזם והיוותה תשתית רעיונית של השמאל הציוני. בראשיתה, כללה משנה זו מרכיב מרקסיסטי מרכזי. האידאולוגיה של משנה זאת היוותה את הבסיס לתנועת העבודה. בחציה הראשון של המאה ה-20 הייתה הציונות הסוציאליסטית הזרם המרכזי בציונות; הן בארץ ישראל והן בגולה.

דגל ישראל לצד דגל אדום
דגל ישראל לצד דגל אדום, תמונה המסמלת את השילוב בין הציונות כתנועה לאומית לסוציאליזם כמחשבה חברתית.

רקע

הציונות הסוציאליסטית שילבה בין שני מושגים: ציונות וסוציאליזם. הציונות היא בעלת אופי לאומי מובהק השואפת לרכז את העם היהודי בארץ משלו, היא ארץ ישראל (בלי להתייחס לגבולות מדויקים). המגמה הסוציאליסטית מדגישה את אופייה המעמדי העולמי של החברה הקפיטליסטית, אשר לפי תפיסתה מורכבת ממנצלים (בורגנים בעלי אמצעי היצור) מול מנוצלים (פרולטריון שכיר - פועלים חסרי אמצעי יצור) שמנהלים ביניהם מלחמה הקרויה "מלחמת מעמדות". הוגי הדעות של הציונות הסוציאליסטית חיפשו את הגשר בין שתי המגמות ושילבו את המאבק המעמדי עם פתרון לאומי יהודי.

זרמים

הזרמים העיקריים של הציונות הסוציאליסטית הם:

הפועל הצעיר

הוגה דעות משפיע: א"ד גורדון

תנועה מיישבת מזוהה: חבר הקבוצות

מפלגה מזוהה: הפועל הצעיר

תנועת נוער מזוהה: גורדוניה

זרם זה שנחשב למתון בתוך הציונות הסוציאליסטית, ובתחילה מנהיגיו אף התנגדו לשימוש בביטוי "סוציאליזם". משנתו של זרם זה התבססה בעיקרה על העבודה כערך עליון, והתנגדה למלחמת מעמדות.

פועלי ציון

הוגה דעות משפיע: דב בר בורוכוב ודוד בן-גוריון.

תנועה מיישבת מזוהה: הקיבוץ המאוחד

מפלגה מזוהה: פועלי ציון ולאחר מכן אחדות העבודה

תנועת נוער מזוהה: הנוער העובד

פועלי ציון דגלו בהקמת מדינה לעם היהודי בארץ ישראל כפתרון היחידי למצוקות היהודים בגולה. כמו כן הם שאפו שהמדינה העתידית תהה מושתת על מעמד פועלי גדול ועל מוסדות שיתופיים בד בבד עם השכלה ואומנות עממיים. כמו כן הקו של פועלי ציון קבע ציונות מעשית.

השומר הצעיר

הוגה דעות משפיע: מאיר יערי ויעקב חזן

תנועה מיישבת מזוהה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר

מפלגה מזוהה: מפ"ם

תנועת נוער מזוהה: השומר הצעיר

האידאולוגיה של השומר הצעיר נחשבה לקיצונית ביותר שבציונות הסוציאליסטית והיא ראתה בברית המועצות דוגמה ל"חברת מופת" צודקת ובקו של הקומוניזם המהפכני ואו"ם[דרושה הבהרה]

נקודות מחלוקת

בגלל גודלו של זרם הציונות הסוציאליסטית והתנועות הרבות שהוא כלל, היו כמה שאלות שהיו "סלע מחלוקת" בין התנועות והמפלגות השונות. בין נקודות המחלוקת האלו היו שאלות בנושאים כגון:

שפת הדיבור

לשאלת שפת הדיבור בארץ ישראל כפי שבאה לביטוי במלחמת השפות היה משקל רב בעיקר בתחילת המאה ה-20 ובעת הקמת התנועות הציוניות סוציאליסטיות. בצד התומכים ביידיש כשפת הדיבור היו בעיקר פעילי הברית העולמית של פועלי ציון. לעומתם, התומכים בשימוש בעברית כשפת הדיבור היו פועלי ציון בארץ ישראל אשר אימצו לעצמם דעות שונות ולעיתים אף מנוגדות לדעה של הברית העולמית. בנוסף להם, גם מפלגת הפועל הצעיר תמכה בשימוש בעברית.

זיקה לברית המועצות

במשך זמן רב עמדה שאלת הקשר הרעיוני והמעשי שצריך להיות לציונות הסוציאליסטית לברית המועצות. אנשי השומר הצעיר, מפ"ם וחלק מפועלי ציון ראו בברית המועצות את הגשמת רעיון הסוציאליזם במלואו ולכן על פי תפישתם יש צורך בתמיכה והזדהות עם עקרונותיה. לעומתם, המחנה המתון יותר בהובלתן של מפלגות הפועל הצעיר ואחדות העבודה הטילו ספק בהצלחת המהפכה הקומוניסטית, כמו כן הן התנגדו למלחמת מעמדות כפי שדוגל בו הקומוניזם.

חלוקת הארץ

נושא זה שהגיע לידי ביטוי עיקרי רק בתחילת שנות הארבעים ולקראת הקמת המדינה התמקד בשאלה "האם לקבל את תוכניות החלוקה (כגון התוכנית של ועדת פיל ותוכנית החלוקה של האו"ם) או להיאבק על כל שטחי ארץ ישראל המנדטורית. בצד התומכים בתוכניות החלוקה היו רוב אנשי מפא"י בהובלתו של דוד בן-גוריון. לעומתם היו אנשי מפ"ם וסיעה ב' אשר רצו הקמת מדינה סוציאליסטית על כל שטחי ארץ ישראל המנדטורית.

הוגי הדעות המרכזיים

במרוצת השנים היו לציונות הסוציאליסטית כמה הוגים שונים מזרמים שונים אשר השפיעו מאוד על מתווה הדרך שלה.

ברל כצנלסון

ברל כצנלסון (1887-1944) היה בין היחידים מהוגי הדעות של הציונות הסוציאליסטית ותנועת העבודה שהטיל ספק בהצלחתה של המהפכה הקומוניסטית בברית המועצות, כמו כן הוא התנגד ל"מחיקת" ההיסטוריה היהודית ולאי למידתה בזרם הציוני - סוציאליסטי. ברל כצנלסון היה ממקימי ההסתדרות, אחדות העבודה - פועלי ציון ועורכו של עיתון דבר. הוא פעל למען איחוד כל תנועות הפועלים הציוניים תחת מפלגה אחת.

נחמן סירקין

נחמן סירקין (1867-1927) טען שהאנטישמיות נובעת מתוך מאבקים פנימיים בתוך החברה הקפיטליסטית בורגנית: הפרולטריון מזהה את היהודים עם המעמד הבורגני, המנצל, ושנאתו תגבר עם גדילת פער המעמדות. לעומת זאת הבורגנות תשתמש באנטישמיות כדי לעצור את המהפכה ואת התחזקות הפועלים. סירקין ראה את הפתרון בהקמת מדינה יהודית בעלת חברה סוציאליסטית בארץ ישראל מהסיבות הבאות:

  • הסוציאליזם לא יכול לבוא לידי ביטוי בעם היהודי שחי בגולה ולכן יש להקים מדינה יהודית שתפתור את בעיית האנטישמיות ותבטיח את קיומו של העם היהודי. חברה זו תקום בארץ ישראל.
  • בארץ ישראל תקום חברה סוציאליסטית שוויונית, שתהיה מבוססת על שתופיות חירות ושוויון, חברה ללא ניגודים בין עשיר לעני.
  • הציונות ומדינת היהודים לא ייבנו בלי הפועלים היהודים, הוא האמין שעתיד החברה החדשה תלוי בכוחו של הפועל היהודי ולא בבורגנות. רק כך תוכל להיבנות חברה חדשה על יסודות שיתופיים אשר תהווה כוח משיכה ליהודי הגולה ובעקבותיה יעלו גם הבורגנות.
  • ההתיישבות תנוהל על בסיס סוציאליסטי ולא קפיטליסטי מאחר שבעלי הקרקעות יעדיפו את הפועל הערבי הזול יחסית לפועל היהודי ובכך לא תתממש עבודת הכפיים הסוציאליסטית בה הוא רואה כהכרח. לשם כך הבעלות על הקרקעות צריכה להיות לאומית ולא פרטית.
  • בא"י ייווצר הקשר בין הזיקה המוסרית של ערכי תורת נביאי ישראל עם ערכי הציונות הסוציאליסטית.

דב בר בורוכוב

Dov Ber Borochov Tomb, Ramat Ef'al, Israel
המצבה המקורית של דב בר בורוכוב בסמינר אפעל. על המצבה כתוב ביידיש: סוציאליזם מדעי, תרבות סוציאליסטית יהודית, חברה סוציאליסטית יהודית בפלשתינה, זהו בורוכוביזם

דב בר בורוכוב (1881-1917) היה מרקסיסט ולכן השתמש בשיטה הסוציאליסטית-מרקסיסטית לשם ניתוח הכלכלה. הוא ראה את מלחמת המעמדות כאבן פינה במאבקו של העם היהודי. לדעתו הצלחת היהודים מעוררת קנאה בקרב הנוצרים, מגבירה את האנטישמיות ומהווה עידוד להגירה. בעיית היהודים לפי בורוכוב:

  • ניתוח החברה היהודית בגולה מעלה תמונה הפוכה לדגם החברתי היעיל, פירמידה, המצב נקרא פירמידה הפוכה, כלומר רוב העם מחזיק במקצועות לא יצרניים ובורגנים לעומת מיעוט העם הנמצא במעמד הפרולטריון. במצב זה של פירמידה הפוכה הפועל היהודי לא יכול להיאבק במלחמת המעמדות מאחר שאין לו מדינה וקרקע משלו ולכן אין לו בסיס בטוח להיאבק ממנו.
  • הפרולטריון היהודי חלש וקטן ולכן רוב הפרולטריון היגר לארצות הברית.
  • הגירה לארצות הברית אינה פתרון - בארצות הברית רוב העמדות היצרניות כבר תפוסות על ידי פועלי ארצות הברית וכך שוב נאלץ היהודי להיות לא יצרני ולהפוך לבורגני.

פתרון בעיית היהודים על פי בורוכוב:

  • בורוכוב לא ראה פתרון בהגירה לארצות הברית מאחר שרוב העבודות היצרניות כבר תפוסות שם ולכן המיעוט הפרולטריון שכן היגר לשם נאלץ שוב לתפוס משרות לא יצרניות.
  • לכוון את ההגירה לארץ ישראל - רק בארץ ישראל יהפכו היהודים לעם עובד שם שיוכלו לתפוס את כל המשרות היצרניות. רק שם יוכלו היהודים לחיות חיים נורמלים על בסיס עבודה יצרנית, שם באמצעות הסוציאליזם ישוב העם אל הטבע, הקרקע והעבודות הנורמליות. רק שם, באדמה משלו - תתהפך הפירמידה.
  • הציונות היא הפתרון היחיד - ההגירה לארץ ישראל לא תתרחש בגלל סיבה דתית-היסטורית אלא מכיוון שכאן בארץ ישראל תוכל להתגשם מלחמת המעמדות ללא דחיקת היהודים מעמדותיהם הכלכליות. מלחמת המעמדות תהיה בין הפועל העברי לבין הבורגנות העברית, שתבוא בעקבותיה וכך ייווצר מצב בריא. בעזרת ההון הבורגני יונחו יסודות המשק העברי, והפועל העברי שיתפוס עמדות יצרניות רבות יוכל להילחם בבורגנים ולבסוף לנצחם.
  • בורוכוב היה משוכנע כי המאבק המעמדי יעודד את הגירת היהודים לארץ ישראל. הוא ראה בכך תהליך סטיכי (זרימה ללא הפרעה) ובכך יתגשם חלום הציונות: ריכוזו הטריטוריאלי של העם היהודי בארץ ישראל.
  • האזור היהודי האוטונומי הוקם כטריטוריה ליהודים שלא בארץ ישראל. האזור הוקם על ידי שלטונות ברית המועצות כפתרון סוציאליסטי לבעיה היהודית.

כיום

כיום ניתן למצוא את המשך הציונות הסוציאליסטית בתנועת העבודה המודרנית, שמבחינה מפלגתית מזוהה עם מפלגת העבודה ומפלגת מרצ, בתנועות הנוער הכחולות, המחנות העולים, הנוער העובד והלומד והשומר הצעיר, ובתנועות הבוגרים של תנועות אלה. בתנועת העבודה כיום, הקו המרכזי הוא סוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה-מודל מתון יותר מהמודל שהיה בעבר.

ראו גם

לקריאה נוספת

מקורות

מחקרים

מאמרים

  • יוסף אלחי, הקונצפציה הטריטוריאליסטית הסוציאליסטית של סירקין בשנים 1908-1898, מאסף י, 1978, עמ' 12-5.
  • יגאל דרורי, המשבר בתנועה הציונית והקמת תנועת העבודה הציונית-סוציאליסטית, בתוך:‬ המשנה החברתית של אבות תנועת העבודה (עיונים 1980, ב), ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, המרכז לתרבות ולחינוך, תל אביב, 1980, עמ' 58-47.
  • עזריאל הילדסהימר, הסוציאליסט אדוארד ברנשטיין והציונות, מחברות למחשבה סוציאליסטית 14, 1990, עמ' 91-82.
  • יגאל וגנר, ציונות סוציאליסטית כמושא למידה, אורנים א, 1981, עמ' 118-101.
  • יצחק טבנקין, בראשית הציונות הסוציאליסטית, שורשים ג, תשמ"ב, עמ' 35-7.
  • לובה לויטה, מחתרת ציונית-סוציאליסטית-חלוצית בברית-המועצות, שורשים ה, תשמ"ו, 1986, עמ' 79-45.
  • ישראל קולת, חברה ותרבות סוציאליסטית בארץ ישראל, בתוך: בינוי אומה, תש"ס, 2009, עמ' 53-33.
  • אברהם שריד, ברנארד לאזאר – ממבשרי הציונות הסוציאליסטית (מתוך חיבור על "האנטישמיות בראיית הרצל וב. לאזאר"), מאסף טו, 1985, עמ' 34-24.
  • אליעזר שביד,‫ מה תרם ברל כצנלסון למחשבה הציונית-סוציאליסטית?, ‬מבפנים מ"ט, 3-4, תשמח 1988, עמ' 296-291.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ביקורת: שאול זרחי, [ביקורת], בעיות בינלאומיות ל"ב (61), 1993, עמ' 107-104.
אחדות העבודה

אחדות העבודה (אחה"ע) (1919–1930) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית. המפלגה הוקמה כאיחוד מפלגת "פועלי ציון" בראשות דוד בן-גוריון עם הפועלים "הבלתי מפלגתיים" בראשות ברל כצנלסון בתקופת העלייה השלישית. פלג שמאלי קטן של פועלי ציון לא הצטרף לאיחוד והמשיך לקיים מפלגה עצמאית בשם "פועלי ציון שמאל". כתב העת של המפלגה - קונטרס יצא לאור בשנות ה-20 של המאה ה-20.

אחדות העבודה - פועלי ציון

אחדות העבודה - פועלי ציון הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית בעלת מאפיינים מדיניים ניציים יחסית, שהוקמה בשנת 1954 בעקבות הפילוג במפ"ם. ב-1968 הייתה לאחת ממייסדות מפלגת העבודה, יחדיו עם מפא"י ורפ"י.

ביל"ו

תנועת בִּיל"וּ הייתה ארגון צעירים יהודי ציוני אשר הוקם בא' בשבט ה'תרמ"ב, 21 בינואר 1882 בעיר חרקוב שבאוקראינה, אז חלק מהאימפריה הרוסית. שמה מורכב מראשי התיבות של הפסוק "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה" (ישעיהו, ב', ה'). בתחילה קראה לעצמה הקבוצה בשם "דאבי"ו" - ראשי תיבות משמות, י"ד, ט"ו: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ". התנועה הוקמה לאחר הפוגרומים, "הסופות בנגב", אשר התחוללו ברוסיה בעקבות רצח הצאר בידי מהפכנים, בשנת 1881.

מייסדי ביל"ו הציבו לעצמם למטרה להתיישב בארץ ישראל. הם קראו להתחדשות פוליטית-כלכלית ורוחנית-לאומית של העם היהודי בארץ ישראל וכן להתחדשות השפה העברית. הם נחשבים לקבוצה הציונית-סוציאליסטית הראשונה, בשל ניסיונותיהם בחיי שיתוף וקומונה, ומאבקם בפקידי הברון רוטשילד, דבר שיצר חילוקי דעות קשים בינם לבין רוב תושבי המושבות האחרות בתקופתם.

גדוד העבודה

גדוד העבודה וההגנה על־שם יוסף טרומפלדור, או בשמו המקוצר גדוד העבודה, היה ארגון חלוצים שיתופי. חברי גדוד העבודה דגלו במנעד רעיונות סוציאליסטי וקומוניסטי, לאומי וציוני. "פלוגות" גדוד העבודה עבדו ברחבי ארץ ישראל בשנים 1920–1929. כאשר הוקם חשבו להכליל בשמו את המילה: "הגנה", אך זו הוסרה, או הוסתרה, בשל החשש משלטונות המנדט הבריטי.

גורדוניה

הסתדרות הנוער העממית חלוצית גורדוניה הייתה תנועת נוער ציונית-חלוצית שדגלה בערכי א"ד גורדון, ממובילי ערך העבודה העברית ודמות מופת ציונית: הגשמה, ציונות עובדת (עבודה עצמית) וחינוך האדם.

דרור (תנועה)

תנועת דרור הייתה תנועה ציונית סוציאליסטית שפעלה בגולה. התנועה דגלה בחינוך לערכים לאומיים וסוציאליסטיים, טיפוח תרבות יהודית, לימוד השפה העברית והגשמה עצמית חלוצית על פי עקרונות הציונות.

במהלך ההיסטוריה היו שלוש תנועות נוער יהודיות-ציוניות בשם "דרור":

תנועת נוער שנוסדה ברוסיה ואוקראינה הרוסית

פרייהייט (דרור)

תנועת "דרור בגליציה

הבונים דרור

הבונים דרור היא תנועת נוער יהודית, ציונית-סוציאליסטית עולמית. התנועה הוקמה בשנת 1980 כאיחוד של שתי תנועות נוער ציוניות - הבונים, שקמה בבריטניה ופעלה בעיקר במדינות דוברות האנגלית, ודרור, ששורשיה במזרח אירופה.

התנועה דוגלת בערכי העבודה, הציונות והסוציאליזם. מטרותיה הן חיזוק הקשר של יהודי התפוצות עם ישראל והכשרת צעירים שיגשימו את עקרונות הצדק החברתי, השוויון והדו-קיום בישראל ובתפוצות.

ההתיישבות העובדת

ההתיישבות העובדת הוא שם כולל, שהיה מקובל בתקופת היישוב (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון תנועות התיישבות ויישובים שהיו קשורים עם מפלגות פועלים ותנועות עובדים בארץ, בעיקר עם תנועת העבודה ובכלל זה עם ההסתדרות וגופים הקשורים לה.

היישובים שנכללו במושג זה היו, רובם ככולם, אגודות שיתופיות חקלאיות כגון: קיבוצים, קבוצות, מושבים ומושבים שיתופיים. מושבות, ערים ויישובים עירוניים, גם אם הזדהו עם ההסתדרות ועם מפלגות הפועלים והיו "מעוזים סוציאליסטיים" (כמו קריית חיים), לא נחשבו חלק מן ההתיישבות העובדת.

החלוץ הצעיר

החלוץ הצעיר הייתה תנועת נוער של "החלוץ" בפולין. תחילתו הייתה בנפות הספר, כגון: וילנה, ביאליסטוק, ווהלין, פולסיה. בשנת 1924 הוקמה הלשכה הראשית של התנועה ליד מרכז "החלוץ" בוורשה.

הגורם להקמת החלוץ הצעיר הייתה התגברות העלייה לארץ ישראל בזמן העלייה הרביעית. סניפי החלוץ החלו להתרוקן והיה צורך לדאוג לכוח עבודה, כדי לקיים את הסניפים. גובשה ההכרה שיש צורך לחנך חלוצים מבין הצעירים שאינם כשרים עדיין לעליה ואשר יכלו להיות בסניפים מספר שנים, כך שניתן יהיה לשקוד על התפתחותם והכשרתם הרוחנית.

תנועת "השומר הצעיר" הייתה מועמדת להיות תנועת הנוער של החלוץ, אך אי הסכמה אידאולוגית בין ראשי תנועת "השומר הצעיר" להנהגת החלוץ מנעו זאת. "השומר הצעיר" לא הטיל על חבריו חובת הגשמה. למנהיגי החלוץ הצעיר לא הספיקה הצופיות הקלאסית והחינוך הפוליטי הקלאסי כפי שהתפתחות באירופה במפלגות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות, הם שאפו לראות את בוגריהם מגיעים לארץ ישראל ומתנסים בחיי קיבוץ והגשמה.

המניעים האידיאיים חזקו את הזיקה של אבות "החלוץ הצעיר" לתנועת הפועלים הארצישראלית, ובייחוד ל"קיבוץ המאוחד". עם הקמתו של "הקיבוץ המאוחד" בשנת 1927 התחזקו הקשרים בין שליחיו והחלוץ הפולני. יצחק טבנקין וחבריו הטביעו את חותמם על החלוץ הצעיר. במצע האידאולוגי של התנועה נקבע כי "נשואות עינינו לתנועת שחרור הלאומי והסוציאלי בארץ ישראל". עיקרי התנועה, כפי שנקבעו במחנות, בסמינרים, בימי עיון ובוועידות, היו:

ציונות סוציאליסטית

יחסי אדם וצורת חברה קיבוצית

אחדות מעמדית

תרבות ועבודה עברית

זיקה ישירה לחלוץבמהלך שנות קיומה בשנים 1924–1939 הקיפה התנועה כעשרת אלפים חברים. בשנת 1938 התאחדה התנועה עם "פרייהייט" - תנועת הנוער של "פועלי ציון", ליצירת התנועה המאוחדת "דרור" שבה אוגדו 20,000 חברים.

כמאה אלף חברי החלוץ הצעיר עלו לארץ ישראל במהלך שנות פעילותה עד מלחמת העולם השנייה. במהלך השואה היו חבריה הגורם המרכזי במרד הגטאות שבפולין.

תנועת החלוץ הצעיר התקיימה גם בקהילה היהודית בעדן, תימן. דגל התנועה שמור בבית הקהילה שבתל אביב.

המחנות העולים

המחנות העולים היא תנועת נוער חלוצית־ציונית־סוציאליסטית המצהירה על חתירה לבניית חברה יהודית צודקת, שוויונית החיה בשלום עם שכניה. התנועה פועלת בכ-45 מחנות (סניפים) ובה כ-7,000 חניכים.

חניכי התנועה הקימו והיו מעורבים בכ-40 קיבוצים, בעיקר בגבולותיה של ישראל. בעבר התגייסו חניכיה לפלמ"ח. כיום חניכיה מתגייסים למסלול גרעיני הנח"ל אחרי שנת שירות.

המרכז החקלאי

המרכז החקלאי הוא ארגון שנוצר בתקופת היישוב ואשר היווה מסגרת משותפת של גופי ההתיישבות העובדת ושל עובדי החינוך החקלאי. בתקופתו הראשונה, עמד בראשו כארבעה עשורים אברהם הרצפלד איש העלייה השנייה.בשנת 1956 החליף את הרצפלד יצחק שפירא, שעמד בראשו במשך כעשרים שנה עד 1975 ויזם את בניית ביתו של המרכז, בשדרות שאול המלך 8 בתל אביב.

המרכז החקלאי נבחר אחת לארבע שנים על ידי הוועידה החקלאית המורכבת מנציגי חברי הסתדרות הפועלים החקלאיים שהוקמה בשנת 1919. עם הקמת ההסתדרות הכללית בשנת 1920 היוותה הסתדרות הפועלים החקלאים (שכללה עובדים חקלאים שכירים ועצמאים) חלק מרכזי של ההסתדרות. בשנת 1994, לאחר השינוי הארגוני בהסתדרות, שהפכה להיות איגוד מקצועי גרידא, נותק הקשר של ההסתדרות עם המרכז החקלאי.

גם לאחר הניתוק מההסתדרות המשיך המרכז החקלאי לפעול ותפקידו המרכזי היה יצוג החקלאים והאינטרסים שלהם מול מוסדות השלטון. החל מ-2001 אוגד המרכז החקלאי עם נציגי ארגוני המגדלים החקלאיים ועם נציגי התנועות ההתיישבותיות לידי גוף שנקרא התאחדות חקלאי ישראל.

הפועל הצעיר

הפועל הצעיר (בראשי תיבות: הפוה"צ) הייתה מפלגת פועלים ציונית בארץ ישראל, שמטרותיה היו הגשמת הציונות ויצירת חברה עברית עובדת ואשר ראתה מתפקידה לפעול למען כיבוש העבודה במושבות ובערים ולהחייאת התרבות העברית. התנועה הושפעה מאוד מתורתו של א"ד גורדון. המפלגה נוסדה ב-1905. ב-1930 התאחדה עם "אחדות העבודה" למפלגת פועלי ארץ ישראל, מפא"י, שבראשה עמד דוד בן-גוריון.

הפועל הצעיר (עיתון)

הפועל הצעיר היה עיתון שנוסד על ידי מפלגת הפועל הצעיר בשנת 1907. עורכו הראשון של העיתון (עד שנת 1922) היה יוסף אהרונוביץ' ולאחר מכן יצחק לופבן. על-אף שיצא במסגרת מפלגתית, היה העיתון "רך" מבחינה אידאולוגית ולא דוגמטי וכופה את האידאולוגיה על התכנים. בראשיתו ראה "הפועל הצעיר" את טיפוח הספרות העברית כאחת ממטרותיו ובין הסופרים שפרסמו בו מפרי עטם נמנו ש"י עגנון, ר' בנימין, אז"ר, אברהם שמואל שטיין (א"ש שטיין), דוד שמעוני (שמעונוביץ'), יצחק וילקנסקי ומשה סמילנסקי, אשר ברש ויוסף חיים ברנר (שהיה, באופן יוצא דופן, גם חבר מערכת העיתון המתחרה, האחדות, של פועלי ציון).

עם האיחוד בין מפלגת אחדות העבודה ומפלגת הפועל הצעיר בשנת 1930 והקמת המפלגה המאוחדת מפא"י, הפך העיתון, שיצא במתכונת שבועית, להיות הבטאון הרשמי של מפא"י ביישוב ובשנות המדינה הראשונות. למרות היותו עיתון רשמי של המפלגה הובעו בו, בעידודו של עורכו לופבן, דעות אופוזיציוניות לקו המרכזי של המפלגה. בעיתון התפרסמו מאמרים מאת אנשי ברית שלום וכותבים אחרים שניגחו את הקו המרכזי האקטיביסטי של מפא"י ואת ראשיה.

בבואו לסכם 40 שנות הופעת "הפועל הצעיר" כתב לופבן, עורכו:

העיתון נסגר בשנת 1970.

הקיבוץ הארצי השומר הצעיר

הקיבוץ הארצי - ברית קיבוצי השומר הצעיר בישראל היא תנועה המאגדת בתוכה 85 קיבוצים ברחבי ישראל (נכון לשנת 1996). נוסדה ב-1 באפריל 1927, ובשנת 1999 התאחדה עם תנועת קיבוצי התק"ם ליצירת התנועה הקיבוצית.

התנועה הקיבוצית

התנועה הקיבוצית הוא שם כולל, שהיה מקובל בתקופת היישוב (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון כלל תנועות ההתיישבות הקיבוציות שבמסגרת ההתיישבות העובדת. תחת כותרת זו פעלו שלוש תנועות קיבוציות גדולות (כל אחת עם כ-40.000 נפש), הקיבוץ המאוחד, איחוד הקיבוצים והקבוצות, והקיבוץ הארצי, ורביעית הייתה תנועה קטנה יותר, הקיבוץ הדתי. ב-1980 אוחדו שתי הראשונות לתק"מ (תנועה קיבוצית מאוחדת), ובשנת 1999 הוקם איחוד של התק"ם - התנועה הקיבוצית המאוחדת, עם תנועת הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר שנקרא התנועה הקיבוצית. החל מיוני 2015, מכהן ניר מאיר כמזכ"ל התנועה.

פועלי ציון

"פועלי ציון" (בראשי תיבות: פוע"צ) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית שראשיתה באגודות ציוניות סוציאליסטיות שהוקמו בשלהי המאה ה-19. פועלי ציון הייתה הציר המרכזי של הציונות הסוציאליסטית, ומנהיגיה היו למנהיגים הראשיים של מפא"י, תנועת העבודה והיישוב עד הקמת המדינה, ולאחר מכן במדינת ישראל.

צעירי ציון

צעירי ציון הייתה תנועה עממית של יהודים ציונים צעירים שהדגישה ציונות מעשית של עלייה, חלוציות ועבריות. רוב חברי התנועה גם נשאו שאיפות סוציאליסטיות. התנועה נוסדה ברוסיה ב-1903 על סמך תאים שהחלו להתארגן בבסרביה כבר ב-1898 (תוצאה של קריאת הקונגרס הציוני להקמת אגודות). התנועה הקימה סניפים גם בגליציה, פולין ורומניה. לאחר פיצול בו פרשו ממנה חלק ניכר מן החברים על מנת להקים את המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס) ב-1920, חברה התנועה למפלגת הפועל הצעיר ובשורה של איחודים התמזגה לאיחוד העולמי של המפלגות הציוניות סוציאליסטיות. התנועה הייתה גורם פעיל בתנועת החלוץ, תמכה בתנועת הנוער גורדוניה ופעלה להתחדשות החיים היהודיים בגולה בשיתוף עם רשת החינוך "תרבות".

תנועת המושבים

תנועת המושבים הוקמה בשנת 1933 על ידי חברי מושבים במטרה לטפל בבעיות הייחודיות להם מול המוסדות השונים. תנועת המושבים היא התנועה המיישבת הגדולה בישראל ומאגדת 254 מושבים. גם היום עוסקת התנועה בייצוג המושבים מול מוסדות המדינה, בכל הנוגע לעיגון הזכויות של חבריה בקרקע, המדיניות החקלאית והכפרית במדינת ישראל ובפיתוח כלכלי במרחב הכפרי.

תנועת העבודה

תנועת העבודה הוא שם כולל לתנועות ולמפלגות הפועלים הציוניות (בעיקר המפלגות הסוציאליסטיות) בתקופת היישוב ולאחר מכן במדינת ישראל.

תנועת העבודה היוותה בתקופת היישוב ובשנות החמישים והשישים תנועה דומיננטית, כשמפלגותיה (בעיקר מפא"י) היוו את מפלגות השלטון במדינה, זכו לתמיכה רבה ולרוב גדול בכנסת. התנועה כללה בתוכה מוסדות ארגוניים, התיישבותיים ותרבותיים רבים וחזקים, כמו הסתדרות העובדים על מוסדותיה השונים והתנועה הקיבוצית. מאז אמצע שנות השבעים איבדה התנועה מכוחה, מפלגותיה ומוסדותיה איבדו מחוזקם וחלק ממוסדותיה הופרטו.

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבותתחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונותהחלטת האו"ם 3379החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציוניתהסוכנות היהודיתקרן קיימת לישראלקרן היסודמינהל מקרקעי ישראלהמשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינהפיק"אהגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשהסולל בונההארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציוןההתיישבות העובדתהתנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנובאבא הלל סילברצבי הירש קלישרשמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן-צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.