ציד

ציד הוא פעילות לתפיסה והריגת בעלי חיים לא מבויתים אשר אינם כלואים. הציד נעשה לרוב לשם ניצול בשרם, פרוותם, עורם, שמנם או חלקים אחרים של בעלי החיים הניצודים (ראו: תעשיית הפרוות), אך לעיתים גם לשם הנאתו של הצייד בלבד.

Quail Hunting with Dogs
צייד מודרני עם רובה ציידים מסוג שוטגאן, מלווה בכלבי ציד.
Wolf hunt Jerusalem
תיאור ציד זאבים על כותרת עמוד באולם ליד כנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים

היסטוריה

Nobleman in Hunting Costume preceded by his Servant trying to find the Scent of a Stag
אציל בעת ציד - מניאטורה מספרו של גאסטון פיבוס מהמאה ה-14

לפני ביות בעלי חיים על ידי האדם, בחרו לעיתים בני האדם לצוד כאחת הדרכים להשגת מזון, ביגוד או צרכים אחרים שנזקקו להם, וייתכן שאף לשם הנאה, כפעילות חברתית או טקסי חניכה או בגרות שבטיים. השגת המזון העיקרית של בני האדם התבצעה על ידי איסוף גרגרים, עלים ופירות ובשלב התפתחותי מאוחר יותר, גם על ידי ציד של בעלי חיים. לאחר פיתוח החקלאות במסגרת המהפכה הנאוליתית ובעקבות ביות בעלי חיים, נחלש הצורך של האדם לצוד לשם השגת חלבונים, שהכרחיים לתזונתו של האדם.

בתקופה הפרה היסטורית סיפק הציד את עיקר תזונתו של האדם. העורות והפרוות של החיה הניצודה סיפקו לאדם ביגוד ומחסה (אוהלים). העצמות והקרניים שימשו לאדם חומרי גלם לייצור כלים שונים.

עם ראשית ביות בעלי החיים החל האדם להשתמש גם בבעלי חיים לעזרה בציד, למשל בכלבים, בציפורי ציד ובסמורים.

הציד כספורט

לאחר שהציד הפסיק להיות צורך קיומי בחברות רבות, נוצרו שתי מגמות מקבילות - מחד, "הצייד המקצועי" - אדם שמקצועו לצוד, ואשר מקצועו כלל אימון בשימוש בכלי נשק, ומאידך "הצייד הספורטאי" - בני המעמדות העליונים, אצילים ברובם, אשר התייחסו לציד כאל ספורט ויצאו לציד על מנת להפגין את עוז רוחם ולהפיג את השיעמום. החל מהמאה ה-19 נהגו הציידים לשם ספורט להציג את שלל הציד כגביע ציד באמצעות פחלוץ של הניצוד, כולו או חלקו (בדרך כלל הראש). הצגת עורו או פרוותו, לאחר שאלה עובדו, הפכה למנהג נוסף שהחל להתפתח במאה ה-19.

Ladies Hunting
גברות צדות - מיניאטורה מהמאה ה-15

בימי הביניים באירופה נהגו משפחות האצולה להחזיק בבעלותם שטחי ציד, בהם הותר רק לבני אותה המשפחה לצוד.

בריטניה

בממלכה המאוחדת (בריטניה) היה נפוץ מאד עד לאחרונה, ציד השועלים. מטרת ציד זה הייתה לשם הספורט בלבד - בשר השועל לא נאכל והשועל עצמו לא פוחלץ. על פי הסברה, מקורו של ציד השועלים היה במטרה להגן על הבקר[דרושה הבהרה] ועל לולי התרנגולות מפניהם[דרוש מקור]. הציד התפתח לספורט שבו רכבו ציידים על סוסים בליווי ציידים רגליים וכלבי ציד. בשנת 2002 העביר הפרלמנט הסקוטי חוק האוסר על ציד שועלים. ב-15 בספטמבר 2004 העביר הפרלמנט של בריטניה חוק דומה האוסר על ציד באנגליה וויילס (חוק זה נכנס לתוקפו ב-18 בפברואר 2005).

ארצות הברית

בארצות הברית הציד הוא ספורט נפוץ ומקובל.

הציד כיום

Germanpointer4b
פוינטר גרמני קצר שיער בעמדת הצבעה (point), מסמן לצייד על אתור ריח של חיה לציד

בארצות הברית ספורט הציד מקובל בכל שכבות האוכלוסייה. בארצות הברית רואים את הציד דווקא כהליך של התחברות לטבע ולסביבה, כחלק משמירה עליהם, ורבים מארגוני הציד פעילים גם למען מטרות של איכות הסביבה. באלסקה, באזורים הכפריים, התושבים (בעיקר אינדיאנים מקומיים) מקבלים את מרבית החלבונים הדרושים לתזונתם מבשר ציד.

בישראל מוסדר הציד באמצעות חוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955[1]. החוק אוסר על ציד חיות בר ללא רישיון, וכן אוסר על שיטות ציד הנחשבות אכזריות. על אכיפת החוק ממונה המשרד לאיכות הסביבה.

ציד כחלק משמירה על הטבע

באזורים בהם יש חשש מהשתלטות של מין אחד על הסביבה מותר לעיתים הציד. כך מותר באוסטרליה ציד הארנבות. בעונות מסוימות מותר ציד של איילים על מנת למנוע גידול יתר של האוכלוסייה.

גם בישראל מותר ציד מסיבה זו, למשל של ברווזים ותורים. בשנת 2002, לאחר שאובחנה ירידה בגודל אוכלוסיות החוגלות והארנבות, נאסר הציד של בעלי חיים אלה באופן זמני. בשנת 2006 נאסר ציד החוגלות והארנבות באופן סופי, אם כי בסמכות הרשות לשמירת הטבע והגנים לתת היתרי ציד המוגבלים בזמן, במקום ובכמות.

שיטות ציד

כיום עיקר הציד נעשה באמצעות ירי מרובה ציידיםרובה ציד חלק קדח (Shotgun) או רובה צלפים מחורק קנה (Rifle) – כאשר הציד יורה מן המארב ולעיתים תוך כדי שימוש בהסוואה.

שיטות ציד נוספות כוללות ציד באמצעות בעלי חיים אשר אומנו לציד, כגון כלב ציד ובז מאולף. באזורים שונים בעולם נעשה הציד באמצעות מלכודות, ובירי בחצי קשתות.

בעבר, לפני המצאת הנשק החם, הציד נעשה בעיקר באמצעות חץ וקשת, כאשר בעלי חיים גדולים ניצודו באמצעות יידוי חניתות וכידונים מחודדים. הציד נעשה הן ביחידים והן בקבוצות, כאשר בקבוצה נהוג להבריח את בעל החיים הניצוד לתוך מארב או מלכודת שהוטמנו מראש.

ציד בסרטים

סרטים מצוירים נוהגים להציג את הציד מנקודת מבטו של הניצוד. כך הסרטים המצוירים מאולפני וולט דיסני כמו במבי המתאר את ציד האיילים ושלגיה ושבעת הגמדים המציג את שלגיה שכמעט נצודה על ידי צייד. כמו כן, הרשע בסרט היפה והחיה הוא צייד.

סדרת הסרטים המצוירים של "האחים וורנר" באגס באני מתאר את ניסיונות הציד של אותו ארנב על ידי הצייד אלמר פאד.

ציד ביהדות

הציד הוא אחת מל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת על פי ההלכה. אם הציד כרוך בפציעה של החיה חייב גם משום נטילת נשמה שהיא תולדה של מלאכת שוחט.

כיוון שעל פי ההלכה היהודית נדרשת שחיטה כדי להתיר בשר חיה לאכילה, יש צורך לתפוס את בעל החיים הניצוד כשהוא בחיים. כמו כן, גם בעל חיים שנפצע באופן רציני אינו כשר לאכילה, כיון שהוא בגדר טרפה. דרישה זו מגבילה מאוד את אפשרויות הציד שכן לא ניתן לירות חצים או כדורים על חיה שרוצים לצוד כדי לאוכלה.

ציד שנעשה לשם שעשוע וספורט נחשב מעשה שלילי. בתנ"ך, מוזכרים נמרוד ועשו כציידים, וחז"ל במדרשים ייחסו להם תכונות שליליות הנקשרות למלאכת הציד. כך למשל על הפסוק שנאמר לגבי עשו "כי ציד בפיו", דרשו שעשו היה מרמה בני אדם.

גם בהלכה קיימת הסתייגות מציד לשם ספורט. הרמ"א[2] פוסק: "ויש אומרים אף בחול אסור לצוד ב[עזרת ]כלבים משום מושב לצים". דברים חריפים בעניין כתב הרב יחזקאל לנדא, רבה של פראג ומגדולי הפוסקים בחציה השני של המאה ה-18 בשו"ת "נודע ביהודה". הוא אמנם מתיר ציד מעיקר הדין, וכותב שאין בדבר משום צער בעלי חיים, מכיוון שציד הוא בכלל צורכו של בן אדם, אך הוא מסתייג מאוד מציד ספורטיבי: ""ואמנם מאד אני תמה על גוף הדבר: ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשו, ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב... ואיך ימית איש ישראלי בידיים בעלי חיים בלי שום צורך, רק לגמור חמדת זמנו להתעסק בצידה?""[3].

ציד בישראל

נושא הציד בישראל מעוגן באמצעות חוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955[4], וכן באמצעות תקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו-1976[5]. חוק זה מגדיר את התנאים הנדרשים לקבלת רישיון ציד, האופן בו מותר לצוד (לדוגמה אסור לצוד באמצעות הרעלה, חומרי נפץ, מלכודות ועוד) עונות הציד המותרות ועוד.

הגוף המפקח על נושא הציד הוא רשות הטבע והגנים אשר מנפיקה גם את רישיונות הציד.

ציד לא חוקי בישראל

ציד לא חוקי הוא ציד שנעשה שלא על פי החוק, לדוגמה ציד ללא רישיון, ציד של חיות האסורות בציד[6], ציד באמצעים פסולים (כגון באמצעות דריסה[7]) ועוד.

למרות שהחוק מגדיר ענישה של שנתיים מאסר, בפועל, בתי המשפט לא ממהרים לשפוט למאסר בפועל וקיימת ביקורת על היחס המקל של בתי המשפט לעבריינים[8]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955
  2. ^ שולחן ערוך אורח חיים שטז, ב, בשם ה"אור זרוע".
  3. ^ שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא - יו"ד סימן י.
  4. ^ https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/093_001.htm
  5. ^ https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/093_002.htm
  6. ^ https://www.parks.org.il/new/פקחי-רשות-הטבע-והגנים-תפסו-חשודים-בציד/
  7. ^ https://www.parks.org.il/new/לראשונה-בישראל-הוגשה-בקשה-לחילוט-רכבי/
  8. ^ https://www.haaretz.co.il/nature/zafrir/.premium-1.6998945
ארטמיס

אָרְטֵמִיס (ביוונית: Άρτεμις) הייתה אלת הציד, חיות הבר, אלת הבתולות והירח ואחת משנים עשר (לא כולל האדס והסטיה) האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. היא הייתה בתם של ראש האלים זאוס והטיטאנית לטו. ארטמיס היא אחותו התאומה של אפולו, אל השמש, הרפואה, המוזיקה, השירה ואל האורקלים. ארטמיס הייתה אחת משלוש האלות הבתולות, יחד עם אתנה והסטיה. בקרב הרומאים היא נקראה דיאנה. בתקופות מאוחרות יותר זוהתה ארטמיס עם סלנה, אלת הירח, עם הקטה ואפילו תפסה את תפקידה של איליתיה כפטרוניתן של היולדות.

בעלי חיים

בעלי־חיים הם יצורים חיים איקריוטים רב-תאיים, המשתייכים לממלכת בעלי־חיים Animalia. כמעט כל בעלי-החיים צורכים חומר אורגני, נושמים חמצן, יש להם יכולת תנועה, מתרבים ברבייה מינית, ומתפתחים מתוך צבר כדורי של תאים המכונה blastula, שמופיע בתחילת ההתפתחות העוברית. עד היום זוהו 1.5 מיליון מינים של בעלי-חיים, מתוכם מעל מיליון מינים הם חרקים. עם זאת, לפי הערכות קיימים מעל 7 מיליון מיני בעלי-חיים. בעלי-חיים הם בעלי מגוון גדול של צורות, תפקודים וגדלים. בעלי החיים הזעירים ביותר הם בגודל 8.5 מיליונית המטר, והגדולים ביותר מגיעים לגודל 30–40 מטרים ומשקל של למעלה מ-100 טון מטרי. בעלי החיים מקיימים אינטראקציה מורכבת עם סביבת החיות שלהם, והם יוצרים רשתות מזון מסובכות. הענף בביולוגיה החוקר את בעלי החיים נקרא זואולוגיה.

רוב מיני בעלי-החיים שקיימים כיום משתייכים לענף הפילוגנטי בילטריה (Bilateria), שבו יצורים בעלי סימטריה דו-צדדית, הכוללת ראש-וזנב וכן גב-ובטן. הבילטריה כוללת את הענף Nephrozoa, שמתחתיו שני ענפים חשובים: Protostomia שכוללת קבוצות רבות של חסרי חוליות כמו פרוקי-רגליים (בכלל זה – חרקים), רכיכות (ובכלל זה גם חלזונות וסילוניות), נמטודות, ועוד; ואת ענף שניוני הפה (Deuterostomia) הכולל את קווצי עור ואת המיתרניים; בנוסף הבילטריה כוללת את ענף ה- Xenacoelomorpha וכללה בעבר את ענף Proarticulata שנכחד. בני האדם הם גם מין של בעל-חיים, והם שייכים למערכת המיתרניים המכילה כ-60 אלף מינים וכוללת גם את כלל הארכוזאורים, העופות, הזוחלים, הדגים, הדו-חיים והיונקים. בשפה המדוברת משמש הביטוי "בעלי־חיים" פעמים רבות לתיאור כלל בעלי החיים מלבד האדם, אך ערך זה עוסק במשמעות הטקסונומית של המושג, הכוללת את האדם.

יצורים חיים שמזוהים כעלי-חיים קדומים נמצאו ב- Ediacaran biota מתקופת פרקמבריון המאוחר. בעלי חיים מודרניים רבים נראים בבירור בממצאי המאובנים כמינים ימיים מתקופת הפיצוץ הקמבריוני שהחל לפני כ-542 מיליון שנים. עד כה זוהו 6,331 קבוצות של גנים שמשותפות לכל מיני בעלי-החיים שחיים כיום. גנים אלו יכולים להגיע מאב-קדמון משותף שחי לפני כ-650 מיליון שנה.

דיג

דיג הוא ציד של בעלי חיים ימיים, על פי רוב דגים, לשם מזון, ספורט או תחביב. דיג מבוצע במקומות שונים כגון נהרות, תעלות, אגמים, ימים ואוקיינוסים, ומתבצע מהחוף או מכלי שיט, על ידי אדם בודד או כפעילות משותפת של קבוצת אנשים. אדם העוסק בדיג, כתחביב או כמקצוע, מכונה דייג.

הלווייתנאים והאדם

הלווייתנאים (Cetacea), סדרה של יונקים ימיים שנפוצה בכל העולם, ידועים לאנושות זה זמן רב, והקשרים בינם לבין האדם נגעו לתחומים רבים. בערך זה יוצגו שלושה היבטים מרכזיים של קשרי האדם-לווייתנאים: החזקתם בשבייה, ציד הלווייתנאים והאיומים שאיימו ושמאיימים על אוכלוסיות מיני הלווייתנאים השונים ושימורן.

חץ

חץ הוא מוט מחודד בקצהו, שניתן לירות באמצעות קשת, לשם ספורט או ציד. בתקופות קדומות שימשו החץ והקשת כאמצעי לחימה לפגיעה באויב מרחוק.

חתוליים

חֲתוּלִיִּים (שם מדעי: Felidae) הם משפחת בעלי חיים בסדרת הטורפים. החתוליים ניחנים ביכולת ציד משוכללת. במשפחה זו נמנים 37 מינים.

טורפים

טּוֹרְפִים (שם מדעי: Carnivora) הם סדרה של בעלי חיים במחלקת היונקים. רוב החיות המשתייכות לסדרת הטורפים ניזונות בעיקר מבשר ציד, אך חלקם הם אוכלי-כל או אף אוכלי-צמחים (אף על פי ששיניהם ומערכת העיכול שלהם מותאמים לאכילת בשר). עם זאת רוב מובהק של היונקים הטורפים הגדולים (אריות, נמרים, זאבים וכו') כלולים בסדרה זו ומכאן שמה. יש גם יונקים טורפים כמו מיני עטלפים, לווייתנים וגם טורפי הכיס שאינם כלולים בסדרה זו.

סדרת הטורפים כוללת בתוכה כמה מבעלי החיים המוכרים ביותר לאדם: חתולים, כלבים, דובים וכלבי ים משתייכים כולם לסדרה זו. בעבר השתייכו הטורפים הימיים לסדרה עצמאית, אך כיום הם מחולקים ל-3 משפחות בתת-סדרת דמויי כלב.

הגדול בטורפים הוא פיל ים דרומי ששוקל כ-4000 קילוגרם ודב לבן - היונק הטורף היבשתי הגדול ביותר ששוקל עד 900 קילוגרם אצל זכרים. הטורף הקטן ביותר הוא חמוס השלגים ששוקל לפעמים 40 גרם אצל זכרים.

ירי ספורטיבי

ירי ספורטיבי הוא שם כולל לענפי ספורט הכוללים תחרויות ירי וקליעה למטרות נייחות או ניידות במגוון סגנונות, המבוצעות במגוון סוגי כלי נשק.

בין ענפי הירי הספורטיבי ניתן למצוא ענפים אולימפיים כגון קליעה, בהם נעשה שימוש ברובה או אקדח בקוטר זעיר, או ירי בצלחות חרס, המבוצע ברובה ציד, וענפים שאינם אולימפיים כגון ירי מעשי, המדמה מצבים דינאמיים של הגנה עצמית, או ספורטינג (ירי דינאמי המדמה מתווי ציד).

ישנן תחרויות ספורט המשלבות ירי ספורטיבי עם ענפים אחרים, כגון הביאתלון. עם זאת לא נהוג לכלול ענפים מסוג זה תחת הגדרת ירי ספורטיבי.

גם ציד מוגדר כירי ספורטיבי, אף כי לא בישראל, אם כי בשנים האחרונות ארגוני ספורט רבים בעולם מתנגדים לשימוש בכינוי זה מטעמי אידאולוגיה והגנת החי. למעשה, בשנת 1900 הוכנסה לאולימפיאדת פריז תחרות ירי בפסיונים. בשפות שונות, ענף הציד נקרא גם ספורט סינגטי. בישראל, כאמור, ציד אינו מוגדר כספורט ואינו נכלל תחת הגדרת ירי ספורטיבי.

ענפי הירי הספורטיבי ממויינים בהתאם לסוג כלי הנשק, קוטרו, סוג ותצורת מטרות, המרחק מהמטרה וניידות. העוסקים בספורט זה נקראים קלעים (בתחומים האולימפיים) או ספורטאי ירי (כמו במקרה של ירי מעשי).

לואיס קרול

צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון (באנגלית: Charles Lutwidge Dodgson;‏ 27 בינואר 1832 - 14 בינואר 1898), המוכר בשם העט לואיס קרול (Lewis Carroll), היה סופר, מתמטיקאי, לוגיקן, צלם, מרצה, ממציא ופילוסוף בריטי.

יצירותיו הידועות ביותר הן הספרים "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" (Alice's Adventures in Wonderland) והמשכו "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם" (Through the Looking-glass, and What Alice Found There), וכן פואמת האיגיון "ציד הסנרק" (The Hunting of the Snark). כמו כן כתב מספר ספרים בנושאי מתמטיקה, חידות מתמטיות ולוגיות, ועוד ספר ילדים בשני חלקים, "סילבי וברונו".

מיומנותו של לואיס קרול במשחקי-מילים, היגיון אבסורדי, לוגיקה, איגיון ופנטסיה ריתקה אליו קוראים צעירים ומבוגרים כאחד, מימיו ועד היום. השפעתו ניכרת לא רק בספרות הילדים, אלא אף על סופרים כג'יימס ג'ויס והספרות במאה העשרים בכלל.

לווייתנאים

לִּוְוייְתָנָים (שם מדעי: Cetacea) היא סדרה של יונקים ימיים, שכמה מהמינים המשתייכים אליה הם מבעלי-החיים הגדולים בעולם. במשך מיליוני שנים הסתגלו הלווייתנאים יותר מכל יונק אחר לחיים במים. על-סמך ממצאים רבים, מקובל שהלווייתנאים התפתחו מיונקים יבשתיים ועברו בהדרגה לחיים באוקיינוסים. גופם דמוי-הפלך מאפשר תנועה קלה במים; רגליהם הקדמיות השתנו לסנפירים; רגליהם האחוריות נעלמו ונותר להן זכר רק בדמות עצמות שרידיות מנוונות – הן לא מחוברות לעמוד השדרה וחבויות בתוך הגוף; הזנב התחלף בסנפיר זנב מאוזן, המחולק לשתי אוּנוֹת ומאפשר ניווט קל במים; חוש הריח שלהם אבד או שהוא אינו מפותח היות שאין בו צורך במים; כמעט כל שער גופם נעלם; שכבת שומן עבה מפרידה בין גופם לבין המים הקרים; והתאמות פיזיולוגיות והתנהגותיות נוספות הקיימות אצלם מקלות על החיים בסביבה ימית.

סדרת הלווייתנאים כוללת כ-90 מינים, שכולם חיים באוקיינוסים מלבד חמישה מיני דולפינים החיים במים מתוקים. הלווייתנאים החיים מחולקים לשתי תת-סדרות: לווייתני מזיפות (Mysticeti) ולווייתני שיניים (Odontoceti; ובהם גם דולפינים); בעבר התקיימה תת-סדרה נוספת: לווייתנים קדומים (Archaeoceti), שנכחדה. במרבית המקרים לווייתני המזיפות גדולים באופן משמעותי מלווייתני השיניים, הקטנים והמהירים יותר, וכמה מלווייתני המזיפות הם מבעלי החיים הגדולים ביותר בכדור הארץ. לווייתני השיניים מתאפיינים בשיניים חדות, והם ציידים מהירים שניזונים מדגים ומיצורים ימיים אחרים. לעומתם לווייתני המזיפות הם חסרי שיניים ובמקום זאת יש להם מזיפות ארוכות דמויות מסננת, שבעזרתן הם מסננים פלנקטון מהמים.

באופן מסורתי, מחולקים הלווייתנאים לשתי קבוצות: דולפינים ולווייתנים. הן הלווייתנים והן הדולפינים ידועים באינטליגנציה הגבוהה שלהם (שמנוצלת לעיתים על ידי האדם למופעי ראווה). בערך זה, כאשר מדובר על "לווייתנאים" הכוונה היא לסדרה Cetacea כולה, לרבות הדולפינים והפוקנות; וכאשר מדובר על "לווייתנים", הכוונה היא לכל הלווייתנאים שאינם דולפינים או פוקנות, כלומר למיני הלווייתנאים הגדולים.

מינים בסכנת הכחדה

מינים בסכנת הכחדה הם מינים בעולם הטבע שעתידם נמצא באיום קיומי ממשי – הכוונה היא למין כולו, ולא רק לאוכלוסיות שונות שלו. לדוגמה, אם הנשר המקראי ייעלם מנופה של ישראל הוא לא ייכחד משום שיש רבבות כמותו בעולם ולכן אי אפשר לומר שהנשר בישראל נמצא בסכנה.

המינוח הנכון לצמצום אוכלוסיות הוא סכנת התמעטות, אך כאשר כל אוכלוסיות המין מצויות בסכנת התמעטות, הרי שהמין כולו נמצא בסכנת הכחדה. המינוח סכנת הכחדה מתאים רק ליצורים שאוכלוסייתם מידלדלת מיום ליום או שהידלדלה מאוד ועתה היא בכמות קבועה שאינה גדלה ויש סכנה כי כשיתחיל שלב דלדול נוסף כמו התפשטות מגפה, המין לא ישרוד. ישנם מינים שככל הנראה תמיד קיימו אוכלוסיות זעירות, דוגמת הפרס, שלעיתים מופיע בישראל ולעיתים נעלם ולא רק בישראל.

נחשים

נחשים (שם מדעי: Serpentes) היא תת-סדרה של זוחלים מסדרת הקשקשאים, המאופיינת בהיעדר גפיים. הנחשים שייכים לקבוצה אופידיה, והם מחולקים לשתי אינפרא-סדרות:

נחשים (Alethinophidia) - הנחשים הגדולים החיים מעל הקרקע, המונים את רוב המינים הקיימים כיום. חלק מהמינים בעלי ארס קטלני.

נחשים עיוורים (Scolecophidia) - קבוצת נחשים קטנים, עירומים ועיוורים, המצויים באדמה.

פרווה

פרווה הוא המונח המתייחס לעורם וכסות השיער של חלק מחברי מחלקת היונקים. המונח מתייחס גם לשם המוצר המעובד שבני אדם מפיקים מהעור והכסות, ומשמש ללבוש, חימום, ריפוד ודיור.

תפקידה של הפרווה אצל היונקים היא לשמש כמבודד ומגן. שכבת השיער הקרובה אל העור היא לרוב קצרה ורכה ומיועדת לבידוד הגוף מקור. השכבה החיצונית של הפרווה מורכבת לרוב משערות מגן ארוכות שמיועדת לשמש כרובד הגנה ראשוני של שלמות גוף היונק.

עיבוד פרווה נקרא פרוונות ומקצוע זה בעל ותק רב בהיסטוריה האנושית. מסחר הפרווה וציד בעלי חיים לשם פרוותן היו ענף כלכלי חשוב בהיסטוריות העולם. כבר בימי קדם ידוע על שימוש בפרווה כלבוש וכסמל מעמד. בין השאר ידוע על מנהג הפרעה במצרים העתיקה ללכת עם זנב אריה בחגורתו. בארץ ישראל פרוות כבש מעובדת שימשה כלבוש נפוץ. ברומא העתיקה נהגו לוחמים לעטות פרוות של בעלי חיים על מגיניהם והנסים שלהם. רבים מהעמים הנודדים של ימי קדם השתמשו בפרווה כחומר גלם לאוהלים. גילוי העולם החדש, במקביל לדעיכתו של ציד חיות הפרווה באירופה הובילו לפריחת ציד חיות הפרוות (בעיקר הבונה הקנדי) והסחר בפרוות במהלך המאה ה-16 והמאה ה-17.

אצל יהודים חרדים חסידיים יוצאי יהדות מזרח אירופה משמשת פרווה ליצור כובע השטריימל.

ציד המכשפות

צייד המכשפות (באנגלית: The Crucible - "כור ההיתוך") הוא מחזה של ארתור מילר שנכתב בשנת 1953 ומתאר את ציד המכשפות בסיילם בשנת 1692.

המחזה זכה לביקורות גרועות כאשר עלה לראשונה בברודוויי ב־22 בינואר 1953. אולם הגרסה שעלתה לבמות שנה לאחר מכן נחשבת לקלאסיקה והיא נלמדת בבתי ספר למשחק ברחבי העולם.

ציד מכשפות

ציד מכשפות הוא רדיפה של בני אדם שנחשדו כעוסקים בכישוף, בדרך כלל נשים, אך בארצות מסוימות גברים הם שהיוו את רוב הנאשמים, ובמקרים שונים גם ילדים עמדו למשפט באשמת כישוף ואף הוצאו להורג.

בניגוד לדעה הרווחת ציד המכשפות היה קטן יחסית בימי הביניים. הרדיפה האמיתית תפסה תאוצה בתחילת המאה ה-15, תום ימי הביניים ותחילת הרנסאנס. אפשר ליחס את ראשיתה הממוסדת לבולה שהוציא אינוקנטיוס השמיני ב-1484, השנה שבה החלה כהונתו, לבקשת האינקוויזיטור הגרמני היינריך קרמר. "שמענו בצער", כתב אינוקנטיוס, "על גברים ונשים המוסרים עצמם לשדים ומבצעים מעשי כישוף המזיקים לאדם, לחיות המשק ולכל תנובת השדה".

ציד המכשפות החל בגרמניה ובאיטליה, והתפשט ברחבי מערב אירופה וגם ביבשות אחרות. מספר מקרי המוות כתוצאה מהציד מוערך ב-40,000 עד 100,000.

בשנת 1692 התרחש ציד המכשפות בסיילם שבמסצ'וסטס. בשנת 1735 נאסר ציד מכשפות בחוק האנגלי.

ציד מכשפות הוא גם כינוי בהשאלה לרדיפה אחרי בני אדם, בהאשמות שאינן מבוססות. בפרט זכתה לכינוי זה פעילותו של הסנאטור ג'וזף מקארתי, אשר האשים אמריקאים רבים בהיותם קומוניסטים. סגנונו של מקארתי הביא ליצירת המושג מקארתיזם.

ציידים-לקטים

חברת ציידים-לַקָּטִים היא חברת נוודים שהמערכת הכלכלית שלה מבוססת על איסוף מזון מצמחי בר, וכן ציד של בעלי חיים, ואינה עוסקת בחקלאות או בגידול בעלי חיים מבויתים.

בחברת הציידים-לקטים, חלוקת העבודה על פי רוב מתחלקת בצורה מגדרית: הנשים עוסקות בליקוט של קטניות, פירות, ירקות ועוד (מאחר שזו פעולה שלא דרושה לה תשומת לב מלאה, וניתן להפסיקה ולחדשה בנקל, ולהתפנות לטיפול בילדים ולעיסוקים אחרים) ואילו הגברים עוסקים לרוב בציד בעלי חיים, ונעדרים לעיתים תקופות ארוכות מביתם.

ציידים-לקטים חיים בדרך כלל בקבוצות חברתיות קטנות ומבודדות יחסית, המונות לא יותר מכמה עשרות בני אדם.

ממצאים ארכאולוגיים מעידים על כך שעד לפני 12,000 שנה, כל בני האדם היו ציידים-לקטים. המהפכה הנאוליתית ("המהפכה החקלאית"), שהתרחשה בדרום-מערב אסיה בין האלף ה-8 ל-7 לפנה"ס, מסמלת את המעבר מחברות ציידים-לקטים לחברות חקלאיות נייחות יצרניות בתקופת האבן החדשה. הצעד המכריע במעבר לחיי קבע היה ביות צמחים ובעלי החיים. התפתחות זו הייתה איטית, והמעבר מתלות גמורה בצמחי בר לייצור ועיבוד מזון נמשך אלפי שנים.

גם כיום קיימים עדיין שבטים ציידים-לקטים, בעיקר באזורים מבודדים באפריקה ואוסטרליה.

שוטגאן

שוטגאן (באנגלית: Shotgun; "שוֹט-גאן"; בתרגום חופשי: "רובה כדוריות" ובעברית רובה ציד) הוא רובה חלק-קדח (רוח"ק) היורה תחמושת שבה כל תרמיל מכיל כדוריות עופרת רבות, בצירוף אבק השריפה, בשונה מהתחמושת של רובים אחרים, שבה כל תרמיל משמש לירי קליע בודד. למונח הלועזי shotgun אין מונח מקובל בעברית. בדרך כלל, משתמשים בעברית במונח "רובה ציד", אף על פי שמונח זה שגוי כי אין חפיפה בין הקבוצות (ישנם רובים רגילים בעלי קנה-מחורק ואף רובי צלפים שמשמשים לציד, ומצד שני: יש רובי שוטגאן שמשמשים לפעולות משטרתיות בלבד, ולא לציד).

רובה הציד הוא רובה בעל קנה חלק-קדח. בניגוד לרובים רגילים, היורים קליע בעל ראש עופרת או מתכת, רובה הציד יורה תחמושת הנקראת shell או slug, ובה יש עשרות כדוריות עופרת קטנות (מעין קליעי רסס). הכדוריות מתפזרות בעת הירייה, ובכך גדל הסיכוי לפגוע במטרה ולגרום לה נזק רציני. חסרון השימוש בתחמושת זו הוא שהיא יעילה רק לטווח קצר. כוח האש של רובה הציד הוא לרוב גבוה - הוא בעל כוח עצירה חזק אך חדירה נמוכה - ולכן הוא נשק שימושי בידי כוחות משטרה, שירותי הביטחון ויחידות עילית ללוחמה בטרור. המשטרה ויחידות אלו משתמשים בו (בצירוף תחמושת מתאימה) לפריצת דלתות ומנעולים וכן לסילוק פצצות (בעזרת תחמושת מיוחדת העושה שימוש במים כדי להשמיד את הפצצה). בעקבות התגברות המקרים של לוחמה בשטח בנוי, גבר השימוש ברובי ציד גם ביחידות צבאיות, אם כי עדיין במידה מועטה יחסית.

בארצות הברית, רובי הציד הם נשק נפוץ בידי אזרחים, בדרך כלל למטרות ציד ולהגנה עצמית. גם כוחות הביטחון האמריקניים, לרבות המשטרה וה-FBI, משתמשים ברובה זה. רוב רובי הציד המודרניים מוזנים ממחסנית פנימית הנמצאת מתחת לקנה ונקראת "שחלה".

רוב רובי הציד המודרניים הם בעלי קנה מחורק, וזאת כדי לאפשר שימוש גם בתחמושת בעלת קליע גדול, המאפשר לצוד חיות גדולות יותר. השימוש ברובים אלו לצורך פיזור הפגנות נעשה בדרך כלל באמצעות כדורי גומי.

שם במה

שם במה הוא שם בדוי (ההופך לעיתים לשם הרשמי) המשמש שחקן, מוזיקאי, מתאבק או בדרן במקום שמו המקורי. יכולות להיות סיבות שונות לשימוש בשם במה. העיקרית בהן היא ששמו המקורי של השחקן אינו שיווקי במידה מספקת.

דוגמאות אחדות:

אמינם (מרשל מת'רס)

מרילין מונרו (נורמה ג'ין מורטנסן בייקר)

וודי אלן (אלן סטיוארט קניגסברג)

אלטון ג'ון (רג'ינלד קנת דווייט)

סקרילקס (סוני-ג'ון מור)

בוב דילן (רוברט אלן צימרמן)

ליידי גאגא (סטפני ג'ואן אנג'לינה ג'רמנוטה)

צ'ארלי שין (קַרְלוֹס אְרְוִּין אֵסְטֵבֵז)

בונו (פול דייוויד יוסון)מעט יוצא דופן הוא השחקן ניקולס קייג', אשר נולד בשם ניקולס קופולה, ושינה את שמו בטרם זכה לפרסום, כדי שיתפרסם בזכות עצמו ולא בתור אחיינו של הבמאי הנודע פרנסיס פורד קופולה.

בשנות החמישים, בעת "ציד המכשפות" של הסנטור ג'וזף מקארתי, אשר רדף את מי שחשד בו כקומוניסט, ויצר "רשימה שחורה" של אנשים החשודים כקומוניסטים או כבעלי קשרים לקומוניזם, בה היו רשומים רבים מבמאי ותסריטאי הוליווד, עבדו רבים מהם תחת שם בדוי, על מנת שניתן יהיה להפיץ את הסרט שיצרו.

שם במה מיוחד במינו הוא "אלן סמית'י". זהו שם במה גנרי, שמאחוריו מסתתרים במאי קולנוע שסירבו מטעמים שונים (לרוב, אי-הסכמה עם האולפנים על עריכת הסרט) להזדהות כבמאים של סרט מסוים. מאז שנת 2000 אין איגוד במאי הקולנוע האמריקני מאפשר עוד שימוש בשם זה, לאחר שה"סוד" נחשף לציבור הרחב.

שימוש בשם במה נפוץ מאוד בעולם הבידור למבוגרים. שחקנים ושחקניות פורנו משתמשים בשם במה כדי לשמור על פרטיותם, כאשר השם האמיתי של רובם לא נחשף בפומבי. שימוש בשם במה נפוץ גם בקרב חשפניות ודוגמניות עירום.

שמורת טבע

שְׁמוּרַת טֶבַע היא חבל ארץ שהוכרז כמקום מוגן מפני תהליכים אשר עלולים לשנות את אופי החי, הצומח והדומם בו. שמורת טבע מיועדת בעיקר לשמר מצב קיים, של צמחים, בעלי חיים ותצורות נוף, המותאמים לסביבה של השמורה המסוימת. שמורת הטבע שומרת על המאזן האקולוגי ומגנה על אוכלוסיית החי והצומח המקומי מפני פגיעה - לרוב של בני האדם - כגון: ציד, קטיפת פרחי בר, עיבוד חקלאי, בנייה, תעשייה מזהמת ועוד. לשמורות טבע יעוד נוסף: הן מהוות "ריאות ירוקות" למדינה, וככל שמחריף הזיהום הסביבתי, חשיבותן עולה וגוברת. בנוסף, לשמורות הטבע גם תכלית תיירותית וחינוכית ובשל כך מצויים בהן מסלולי טיול מסומנים ושילוט הדרכה. חוקים מיוחדים אוסרים על פגיעה בכל המצוי בשמורת טבע: ערכי טבע מוגנים וחיות בר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.