צחי הנגבי

צחי הנגבי (נולד ב־26 בפברואר 1957) הוא השר לשיתוף פעולה אזורי, וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד.

בעבר היה שר בממשלות ישראל (בשבעה משרדים: משפטים, ביטחון פנים, תחבורה, בריאות, הגנת הסביבה, תקשורת ושיתוף פעולה אזורי), סגן שר החוץ, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, יו"ר ועדת הכלכלה ויו"ר ועדת הכנסת.

הנגבי נבחר לראשונה לכנסת בשנת 1988, והיה חבר כנסת מאז כמעט ברציפות, כולל חמש שנים במפלגת "קדימה". בסוף 2010 פרש מן הכנסת לאחר שהורשע בעניין מינויים פוליטיים ונגזר עליו קלון. הוא שב לכנסת לאחר הבחירות הבאות בשנת 2013.

הנגבי מופקד מטעם ראש הממשלה על נושאים מדיניים במשרד החוץ: היחסים עם הוותיקן ושאר הכנסיות הנוצריות, נציג ישראל בוועידת המדינות התורמות לרשות הפלסטינית, נציג ישראל בארגון לשיתוף פעולה אזורי ביטחוני באירופה ואחראי למציאת פתרון בסוגיית הכותל.

צחי הנגבי
Tzachi Hanegbi - Kadima
מדינה ישראל  ישראל
מפלגה הליכוד, ליכוד-גשר-צומת, ליכוד-צומת, קדימה, הליכוד - ישראל ביתנו
שר לשיתוף פעולה אזורי
26 בדצמבר 2016 – מכהן
(שנתיים ו-42 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר לביטחון פנים
28 בפברואר 20035 בספטמבר 2004
(שנה ו-27 שבועות)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
שר במשרד ראש הממשלה
6 בספטמבר 20044 במאי 2006
(שנה ו-34 שבועות)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון, אהוד אולמרט
שר התחבורה
15 בדצמבר 200228 בפברואר 2003
(10 שבועות ו-6 ימים)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
שר לאיכות הסביבה
7 במרץ 200128 בפברואר 2003
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
שר המשפטים
4 בספטמבר 19966 ביולי 1999
(שנתיים ו-43 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר הבריאות
18 ביוני 199612 בנובמבר 1996
(21 שבועות ויום)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
21 בנובמבר 198810 בדצמבר 2005
(17 שנים)
17 באפריל 20069 בנובמבר 2010
(4 שנים ו-29 שבועות)
5 בפברואר 2013 – מכהן
(6 שנים ו-36 שבועות)
כנסות ה־1216, ה־1718, ה־1922
תפקידים בולטים

ביוגרפיה

תחילת הדרך

הנגבי נולד בירושלים. אימו גאולה כהן, לימים ח"כ מהליכוד ומהתחייה, ואביו עמנואל הנגבי, ממפקדי המבצעים של הלח"י. הוריו נפרדו כשהיה בן שבע והוא גדל עם אמו. שימש כתב נוער ב"מעריב לנוער". התגייס לצה"ל ושירת ככתב בעיתון במחנה. לאחר שהועלה הפרופיל הרפואי שלו התנדב לשרת בחטיבת הצנחנים[1], שירת בגדוד 202, כשהוא ממשיך לדווח על קורותיו לעיתון במחנה[2]. לאחר שחרורו עבד ככתב בגלי צה"ל. את פעילותו הפוליטית החל בהתארגנות נגד שלום עכשיו. ב-1979 נבחר ליו"ר התאחדות הסטודנטים באוניברסיטה העברית. כמו כן כיהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל עד 1982. בעקבות קטטה בקמפוס האוניברסיטה הוא הורשע בעבירה של תגרה במקום ציבורי ונדון למאסר על תנאי וקנס. עם נסיגת כוחות צה"ל מסיני ופינוי העיר ימית התבצר הנגבי, ביחד עם כמה מחבריו, על אנדרטת ימית, ורק לאחר הפצרות מרובות הסכים לרדת מן האנדרטה.

Wiki Joseph Lewin with the Pri-minister Itzchak Shamir
יצחק שמיר בעת ביקור ברפא"ל, 1985. מאחוריו עוזרו, צחי הנגבי, ומימינו יוסף לוין, איש רפא"ל

בעת היותו יו"ר התאחדות הסטודנטים שימש גם יושב ראש מועצת המנהלים של חברת הנסיעות הסטודנטיאלית איסתא. יחד עם ישראל כץ הגיש תלונה בה טען שמנהלי החברה פעלו להבריח את נכסי איסתא לחברה אחרת שהוקמה: איסתא ליינס. שופטת בית משפט השלום בירושלים, אסתר קובו, זיכתה בשנת 1987 את כל הנאשמים ובפסק דינה ציינה לגבי עדותו של הנגבי: "בעדותו לא תמיד הייתה האמת העובדתית נר לרגליו"[3].

בעל תואר ראשון מהחוג ליחסים בינלאומיים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר ראשון מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה זו.

כיהן כיו"ר מטה ההסברה של הליכוד ועוזרו של שר התחבורה חיים קורפו. בשנים 19841986 כיהן כיועצו של שר החוץ יצחק שמיר, ובשנים 1986–1988 היה מנהל לשכתו של שמיר בתפקידו כראש הממשלה. החל משנת 1988 הוא כיהן כחבר כנסת מטעם הליכוד (עד פרישתו ל"קדימה" בשלהי הכנסת השש עשרה). בכנסת ה-13 כיהן כיו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת. במקביל לחברותו בכנסת השלים את לימודי המשפטים, והתמחה בעריכת דין אצל עורך הדין רוני בר און (לימים שר בממשלת ישראל).

שר בממשלות ישראל

ב־18 ביוני 1996 מונה לשר הבריאות. בספטמבר 1996 מונה למ"מ שר המשפטים במקומו של יעקב נאמן, נגדו נפתחה חקירה פלילית. כעבור שלושה חודשים מונה לשר המשפטים והתפטר מתפקיד שר הבריאות.

כשר המשפטים הביא בפני הכנסת, בין היתר, את הצעות החוק הבאות:

  • החוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 3), בנובמבר 1996, שהרחיב את סמכות בית המשפט להיאבק בתופעות של אלימות במשפחה;
  • חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, בינואר 1997, שמאפשר לאזרח לנהל את ההתדיינות שלו עם רשויות השלטון בהליך יעיל ומהיר יותר, בלא להיזקק לעתירה לבג"ץ העמוס לעייפה;
  • חוק לעזרה משפטית בין מדינות, בפברואר 1997, שמקל על שיתוף הפעולה בין מדינת ישראל לבין מדינות זרות, בהליכים פליליים ואזרחיים;
  • חוק שירות נתוני אשראי, בדצמבר 1997, שנועד להסדיר את תחום מתן וקבלת האשראי כך שתקטן האפשרות לפגיעה בחיי המסחר והכלכלה;
  • חוק שירות הביטחון הכללי, במרץ 1998, שהסדיר את סמכויותיו ותפקידיו של השב"כ ואת דרכי הבקרה והפיקוח על פעולותיו;
  • תיקונים לחוק העברת אסירים לארצותיהם וחוק ההסגרה, במאי 1998, שנועדו לאזן בין שני יעדים: עשיית דין עם עבריינים, תוך שמירה על מעמדם וזכויותיהם של חשודים אזרחי ישראל;
  • חוק איסור הלבנת הון, בחודש אפריל 1999, שנועד לשלב את ישראל במערכה העולמית נגד העבריינות, בפרט בתחום הפשע המאורגן, הסחר בסמים והטרור.

בעת שכיהן כשר המשפטים היה מעורב בפרשת בר-און חברון, בה נטען כי הטעה את הממשלה ואת בנימין נתניהו בקשר לעמדתו של אהרן ברק באשר למינויו של בר-און. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, החליט שלא להגיש כנגדו כתב אישום בעניין זה.

בשנת 1998 נטען כי בעת שהנגבי שימש יושב ראש ועדת משנה של ועדת הכלכלה של הכנסת, שעסקה בחקיקת חוקים למלחמה בתאונות הדרכים, שימש כמנכ"ל בשכר של עמותה בשם "דרך צלחה"[4]. גם בעניין זה חקרה המשטרה, ואף בעניין זה מצא היועץ המשפטי כי אין מקום להגיש כתב אישום כנגד הנגבי[5].

בשנת 2001 מונה לשר לאיכות הסביבה. בתפקיד זה הוביל את העברת חוק הפיקדון על בקבוקים ומיכלי משקה. בשלהי 2002, סמוך לבחירות לכנסת ה-16, מונה לשר התחבורה נוסף על תפקידו כשר לאיכות הסביבה.

ב־2003 מונה לשר לביטחון הפנים. בעקבות המינוי התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ[6] בטענה כי העובדה שהנגבי היה מעורב בפרשיות רבות פוסלת אותו מלמלא את התפקיד. בג"ץ דחה את העתירה.

כשר לביטחון הפנים יזם הנגבי, בין היתר, את ההחלטות הבאות:

  • אוגוסט 2003 – הורה למשטרת ישראל לאפשר ביקורי יהודים ותיירים בהר הבית, לאחר שאלה נמנעו, בהנחיית ערפאת, מאז ספטמבר 2000. מאז פתיחת הר-הבית מתקיימת באתר שגרת ביקורים מוסדרת, חמישה ימים בשבוע, בשעות קבועות[7].
  • מרץ 2004 – הקבינט החברתי-כלכלי אישר את הצעת הנגבי להקים יחידת משטרה ארצית למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ). ייעודה הוגדר: "הובלת מאבק כלל מערכתי לצמצום תופעות של פשיעה כלכלית – הוצאת כספים או מניעת כספים מן הקופה הציבורית או אובדן ונזק לנכסים ציבוריים".
  • מאי 2004 – הציע לממשלה את מועמדותו של ניצב משה קראדי, מפקד מחוז הדרום במשטרה, לכהונת מפכ"ל המשטרה. הצעה זו התקבלה בהפתעה, בשל החלטת הנגבי לדלג על פני מועמדים ותיקים יותר. הנגבי הסביר כי הצעד נועד להצעיר את סגל הפיקוד הבכיר במשטרה ולרענן את הנהגתה. הממשלה אישרה פה אחד את מינויו של קראדי למפכ"ל ה-15 של המשטרה, החל מ-1.8.04.
  • יולי 2004 – [דרוש מקור] הציג בפני הכנסת תיקון לחוק: הקמת מאגר DNA במשטרת ישראל. ההצעה – תיקון לחוק סדר הדין הפלילי (נטילת אמצעי זיהוי ומאגר אמצעי זיהוי) – נועדה לסייע למחלקה לזיהוי פלילי במשטרה לפענח פשעים שלא ניתן לגלות את זהות מבצעיהם באמצעות המאגרים הקיימים במשטרה – מאגרי טביעות האצבע, ומאגר התצלומים. הצעת החוק אושרה.

במפלגת קדימה

בנובמבר 2005 מונה ליו"ר זמני של הליכוד בעקבות פרישת יו"ר הליכוד אריאל שרון מהמפלגה והקמת קדימה. ב-7 בדצמבר הודיע הנגבי על הצטרפותו לקדימה. "הלב אמר להישאר בבית הפוליטי שבו גדלתי", אמר הנגבי, "אבל ההיגיון הממלכתי אמר להצטרף למהלך הפוליטי ההיסטורי לצידו של ראש הממשלה". הנגבי, שתמך בקריאה ראשונה בהצעת החוק ליישום תוכנית ההתנתקות[8], הודה כי "בעמדות המדיניות שלי יש תזוזה מתמשכת לאורך השנים". הצטרפותו של הנגבי לשרון בלטה במיוחד על רקע ידיעות לפיהן המשטרה תמליץ להעמידו לדין בפרשת המינויים (כפי שאכן עשתה כעבור זמן לא רב), אבל הנגבי דחה טענות בדבר קשר בין הדברים. הוא הודיע על התפטרותו מהכנסת ("המנדט שלי שייך לליכוד, אני מחזיר אותו לליכוד")[9].

יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת

HUJI Election Debate (8366885741)
הנגבי (משמאל), עם בוז'י הרצוג, ויעקב פרי.
Tzachi Hanegbi (1)
צחי הנגבי באירוע שבתרבות עם משה נסטלבאום בפתח תקווה

בבחירות לכנסת השבע עשרה הוא מוקם במקום התשיעי ברשימת קדימה לכנסת ונבחר מטעמה בבחירות אלו. בכנסת זו שימש הנגבי כיו"ר ועדת החוץ והביטחון. במהלך מלחמת לבנון השנייה ספג הנגבי ביקורת ציבורית כאשר נסע בזמן המלחמה לביקור פרטי בן מספר ימים מחוץ לישראל, בעודו משמש יו"ר ועדת החוץ והביטחון.

לאחר המלחמה כתבה הוועדה בראשותו דו"ח נרחב[10] ביחס למלחמה, אשר התפרסם בדצמבר 2007. מסקנות הדו"ח נתפסו על ידי התקשורת עם פרסומם כקשות במיוחד כלפי הצבא, על אף שכללו ביקורת נוקבת גם כלפי החלטות הממשלה.

במהלך שנת 2008 חוקקה ועדת החוץ והביטחון בראשותו שני חוקים בולטים: חוק שירות המילואים, אשר מעניק זכויות, הטבות והכרה ממלכתית למערך המשרתים במילואים; וחוק המטה לביטחון לאומי, אשר מעגן בחוק, ברוח המלצות ועדת וינוגרד, את מעמדו, סמכותו, ואחריותו של המטה לביטחון לאומי (לשעבר - המועצה לביטחון לאומי), כגוף המרכז את תהליכי קבלת ההחלטות של הממשלה בנושאי החוץ והביטחון.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום הרביעי ברשימת קדימה לכנסת. אף שקדימה לא הצטרפה לממשלה, המשיך בתפקידו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, לאחר שמפלגת העבודה החליטה שלא למנות נציג מטעמה לתפקיד. בכך, היה ליו"ר הראשון של ועדה זו שהוא מטעם האופוזיציה.

במהלך כהונתו בכנסת יזם את חקיקת חוק לפינוי שדות מוקשים (החקיקה הושלמה לאחר שחדל לכהן כחבר הכנסת). כן יזם תיקון לחוק תשלומים לפדויי שבי המבטל את תקופת ההתיישנות להגשת בקשות להכרה לפי החוק וכן חוק הקובע כי תינתן הנחה בארנונה לנכי נפש שזכאים למסגרות מגורים בקהילה, כגון דיור מוגן, אף שאינם נחשבים מחזיקים בנכס.

פרשת המינויים הפוליטיים

באוגוסט 2004 הגיש מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, דו"ח שעסק במינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה בעת כהונת הנגבי כשר במשרד[11]. לטענת הדו"ח, נעשו במשרד לאיכות הסביבה עשרות מינויים פוליטיים, ובהם גם מינויים למשרות פיקטיביות. משנפתחה חקירת משטרה בעניין, הנגבי השעה עצמו מתפקיד השר לביטחון הפנים, בספטמבר 2004. בעקבות זאת מונה לשר במשרד ראש הממשלה.

משפטו בנושא המינויים הפוליטיים במשרד לאיכות הסביבה נפתח בשנת 2006 בבית משפט השלום בירושלים וכלל אישום בעברות של הפרת אמונים, עדות שקר ושוחד בחירות. בשנת 2008 נדחתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הצעה של פרקליטיו של הנגבי לעסקת טיעון[12]. ב-13 ביולי 2010 ניתנה הכרעת הדין: הנגבי הורשע בעדות שקר בפני ועדת הבחירות המרכזית בעניין אחריותו לפרסום בעלון פנימי של מרכז הליכוד וזוכה משלושה אישומים: שוחד בחירות, מרמה והפרת אמונים, וניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה. בעניין האישום בהפרת אמונים הציגו השופטים שלוש דעות: אחד השופטים ביקש לזכות, השני ביקש להרשיע, ואילו השלישי ביקש לבטל את האישום מטעמי הגנה מן הצדק. לאור זאת לא הורשע הנגבי בסעיף זה[13]. ב-9 בנובמבר 2010 החליט בית המשפט ברוב של שני שופטים, נגד דעתו החולקת של אב בית הדין, כי יוטל על הנגבי קלון, ועקב כך הושעתה חברותו בכנסת. עוד נגזרו עליו קנס בסך 10,000 ש"ח, והתחייבות להימנע מעבירה דומה (לתקופה של שלוש שנים) בסך 10,000 ש"ח[14].

ב-23 בדצמבר 2010 מסר הנגבי מכתב התפטרות ליושב ראש הכנסת ראובן ריבלין. עקב שביתת הפרקליטים לא הגישה הפרקליטות ערעור על זיכויו. ב-27 בדצמבר 2010 פסקה חברותו של הנגבי בכנסת כיוון שלא ניתן היה עוד להגיש ערעור על פסק הדין[15].

המשך פעילותו

Flickr - U.S. Embassy Tel Aviv - Sukkot Open House 2011 No.145A
סוכות עם שגריר ארצות הברית, וחכי"ם, בהרצליה. 2011.

מאמצע שנת 2011 לערך, הועסק הנגבי על ידי חברת תעש בתפקיד יועץ, בשכר של כ-5,000 דולר לחודש. העסקתו זו עוררה ביקורת על רקע הקשיים הכספיים בהם מצויה החברה, שלצורך המשך פעילותה קיבלה הלוואות מהמדינה בסך של 2.83 מיליארד שקל מאז שנת 2000 ועד אוגוסט 2012[16]. במהלך שנת 2012 לימד הנגבי בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו קורס בשם ״ההיבטים המשפטיים של הסיכול הממוקד״[17].

הכנסת ה-19

הנגבי הודיע על כוונתו להתמודד בבחירות לכנסת התשע-עשרה[18]. ב-22 ביולי 2012 פורסם בתקשורת כי הוא ניהל מגעים עם הליכוד כדי לחזור לשורותיו ולהביא עמו שבעה ח"כים שיתפלגו מסיעת קדימה. למחרת הודיע הנגבי על עזיבת קדימה ושובו לשורות הליכוד[19]. הנגבי הוצב במקום ה-26 ברשימת הליכוד ישראל ביתנו ונבחר לכנסת.

בתחילת פעולתה של הכנסת ה-19 מונה הנגבי ליו"ר ועדת הכנסת. ביוני 2014 סיים את תפקידו כיו"ר ועדת הכנסת ומונה לסגן שר החוץ, הוא כיהן בתפקיד עד התפטרותו של אביגדור ליברמן במאי 2015. ב-24 בדצמבר 2014, לאחר התפטרותה של יעל גרמן, מונה גם לסגן שר הבריאות.

Іванна Климпуш-Цинцадзе зустрілася з Міністром із регіональної співпраці Держави Ізраїль Цахі Ханегбі 03
צחי הנגבי, אוקראינה. 2018.

הכנסת ה-20

לקראת הבחירות לכנסת העשרים הוצב הנגבי במקום השנים-עשר ברשימת הליכוד, ונבחר לכנסת. בהמשך מונה ליו"ר הקואליציה וליו"ר ועדת החוץ והביטחון. במאי 2016 מונה לשר בלי תיק במשרד ראש הממשלה. בדצמבר 2016 הוחלט למנותו לשר לשיתוף פעולה אזורי במקום ראש הממשלה בנימין נתניהו[20]. בראשית 2017 מילא הנגבי את מקום שר התקשורת למשך שלושה חודשים[21].

חיים אישיים

הנגבי מתגורר במבשרת ציון עם אשתו רנדי וארבעת בניו.

קישורים חיצוניים

מאמרים פרי עטו

הערות שוליים

  1. ^ ח"כ צחי הנגבי, ‏יצא מן הקרבות כאריק מלך ישראל, באתר ‏mako‏‏, ‏12 בינואר 2014‏.
  2. ^ צחי הנגבי‏, צחי הנגבי יצא לעצור מבוקשים בשכם, באתר וואלה! NEWS‏, 14 באוגוסט 2009.
  3. ^ "האמת העובדתית לא הייתה נר לרגליו", באתר גלובס, 17 בנובמבר 1997
  4. ^ הדס מגן, יואב יצחק, ‏המלצה בפרקליטות: להעמיד את הנגבי לדין בשל מירמה בפרשת "דרך צלחה", באתר גלובס, 13 באוקטובר 1999
  5. ^ בניגוד להמלצות: היועץ סגר תיק הנגבי בפרשת "דרך צלחה", באתר הארץ, 26 בפברואר 2003
  6. ^ בג"ץ 1993/03
  7. ^ יהונתן ליס, אלוף בן, נדב שרגאי, היערכות לפתיחת הר הבית ליהודים בשבוע הבא: מגעים אחרונים עם הווקף; הנגבי: ההר ייפתח גם באופן חד-צדדי; הווקף: דבריו הם התגרות מיותרת, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2003
  8. ^ באתר הכנסת
  9. ^ מיה בנגל, "הלב אמר ליכוד, השכל החליט שרון", באתר nrg‏, 7 בדצמבר 2005
  10. ^ הכנסת, ועדת החוץ והביטחון, דין וחשבון בנושא הפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה, דצמבר 2007 – טבת תשס"ח, באתר הכנסת
  11. ^ דוח ביקורת על מינויים פוליטיים ומינויים בלתי תקינים במשרד לאיכות הסביבה, באתר של מבקר המדינה
  12. ^ איציק וולף, "מזוז: דחינו הצעה לעסקה עם הנגבי", אתר חדשות מחלקה ראשונה, ‏01.07.08
  13. ^ פ (י-ם) 4063/05 מדינת ישראל נגד צחי הנגבי ושמואל הרשקוביץ, ניתן ב-13 ביולי 2010
    תומר זרחין, ח"כ צחי הנגבי זוכה בפרשת המינויים הפוליטיים; הורשע במתן עדות שקר, באתר הארץ, 13 ביולי 2010;
    בית המשפט הכריע: צחי הנגבי הורשע בעדות שקר וזוכה משאר העבירות, נענע10, 13.07.2010
  14. ^ פ (י-ם) 4063/05 מדינת ישראל נגד צחי הנגבי, ניתן ב-9 בנובמבר 2010
  15. ^ הודעה על חילופי גברי בכנסת, רשומות - ילקוט הפרסומים
  16. ^ הדר קנה, בלעדי ל"כלכליסט": תעש: אין כסף למשכורות, אבל יש ליועץ, כלכליסט, 6 באוגוסט 2012
  17. ^ הביוגרפיה של צחי הנגבי, באתר של הנגבי
  18. ^ ראיון של צחי הנגבי לידיעות אחרונות, באתר של הנגבי
  19. ^ הודעתו של הנגבי בעמוד הפייסבוק שלו, 23 ביולי 2012
  20. ^ החלטה מספר 2181 של הממשלה, משרד ראש הממשלה, ‏20 בדצמבר 2016
  21. ^ רונן פולק,[1] רשת ב 21 בפברואר 2017
26 בפברואר

26 בפברואר הוא היום ה-57 בשנה בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 308 ימים (309 בשנה מעוברת).

אהרון ורדי

אהרון ורדי הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף, כיהן כקצין הג"א ראשי. לאחר שירותו הצבאי כיהן כמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה וכמנכ"ל רשות הטבע והגנים.

גדעון פת

גדעון פת (נולד ב-22 בפברואר 1933) כיהן כשר בממשלות ישראל, חבר הכנסת לשעבר, חבר הנהלת הליכוד, וחבר מרכז "מכבי" בישראל. בוגר אוניברסיטת ניו יורק ובמקצועו כלכלן.

הכנסת העשרים

הכנסת העשרים, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת שהתקיימו ב-17 במרץ 2015 (כ"ו באדר ה'תשע"ה), הושבעה ב-31 במרץ (י"א בניסן) באותה שנה. יושב ראש הכנסת ה-20 היה חבר הכנסת יולי אדלשטיין. ראש האופוזיציה הייתה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (שהחליפה את ציפי לבני עם התפלגות סיעת המחנה הציוני, כשהיא בתורה החליפה את יצחק הרצוג שנבחר לכהונת יו"ר הסוכנות היהודית), יו"ר הקואליציה היה חבר הכנסת דודי אמסלם (לפניו כיהנו בתפקיד צחי הנגבי ודוד ביטן).

ב-24 בדצמבר 2018 הוחלט בישיבת ראשי סיעות הקואליציה על הגשת הצעת חוק לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות לכנסת העשרים ואחת ל-9 באפריל 2019, וכעבור יומיים אישרה הכנסת החלטה זו. הכנסת העשרים סיימה את כהונתה ב-30 באפריל 2019, עם התכנסות הכנסת העשרים ואחת. בסך הכול כהונת הכנסת נמשכה ארבע שנים ו-30 ימים.

הכנסת התשע עשרה

הכנסת התשע עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת שהתקיימו ב-22 בינואר 2013, הושבעה ב-5 בפברואר באותה שנה. ב-8 בדצמבר 2014 החליטה הכנסת על התפזרותה ועל בחירות לכנסת העשרים שהתקיימו ב-17 במרץ 2015. בסך הכל כיהנה הכנסת התשע עשרה שנתיים, חודש ו-26 ימים.

הליכוד

הליכוד (ובשמה המלא: הליכוד – תנועה לאומית ליברלית) היא מפלגה ציונית ליברלית קפיטליסטית בימין המפה הפוליטית בישראל. היא קמה בשנת 1973 כברית מפלגות, שהתאחדו למפלגה יחידה בשנת 1988. התנועה מחזיקה כיום בשלטון וכן החזיקה בשלטון בישראל במשך רוב התקופה מאז שנת 1977 ועד ימינו.

המשרד לשיתוף פעולה אזורי

המשרד לשיתוף פעולה אזורי (או המשרד לפיתוח אזורי) הוא משרד ממשלתי אשר אחראי על תכנון וקידום פרויקטים שונים של שיתוף פעולה אזורי בין ישראל לרשות הפלסטינית, ירדן, מדינות ערביות אחרות וטורקיה בתחומים של תעשייה והיי-טק, חקלאות יבשתית וימית, תיירות, איכות הסביבה ועוד.

הנהלת הקואליציה

הנהלת הקואליציה היא הגוף המנהל את הקואליציה בכנסת, המורכב מיושבי ראש הסיעות השותפות לקואליציה.

יחסי ישראל–סמואה

מדינת ישראל ומדינת סמואה העצמאית מקיימות יחסים דיפלומטיים מלאים שנכונו בשנת 1977. לישראל אין נציגות דיפלומטית קבועה בסמואה לכן שגרירות ישראל בניו זילנד אמונה על ענייניה.

כ"ה באדר

כ"ה באדר הוא היום העשרים וחמישה בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וחמישה בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

כלנתריזם

כָּלַנתֶריזם הוא מונח גנאי בשיח הפוליטי בישראל, על שמו של רחמים כלנתר, חבר עיריית ירושלים בשנות החמישים. הביטוי מתאר מצב של מעבר של חבר כנסת או חבר מועצת רשות מקומית מסיעה אחת לאחרת תמורת טובת הנאה פוליטית.

כלנתר היה חבר סיעת "הפועל המזרחי" בעיריית ירושלים שנטש את סיעתו, שפעלה כדי להדיח את ראש העיר גרשון אגרון באוגוסט 1956, על רקע תמיכתו של ראש העיר בהקמת בית כנסת רפורמי ובריכת שחייה מעורבת בעיר. כלנתר הפך לתומך של אגרון, דבר שהעניק לאגרון רוב במועצה, ובתמורה מונה כלנתר לתפקיד סגן ראש העיר הממונה על ענייני דת ותברואה.

צעד זה היה אפשרי כיוון שבאותה תקופה בחרו תושבי הרשות המקומית את חברי המועצה בבחירות יחסיות, והמועצה בחרה מתוכה את ראש המועצה, אשר היה חייב לזכות ברוב מוחלט של חבריה (בשנת 1975 אישרה הכנסת חוק חדש שהפריד בין הבחירות למועצת הרשות ולראש הרשות).

בחוק יסוד: הכנסת הוכנס סעיף שנועד להקשות במקצת על תופעת הכלנתריזם. סעיף זה (6א) קובע שחברי כנסת שפרשו מסיעתם (שלא במסגרת סיעה חדשה מוכרת) ועברו לסיעה אחרת אינם רשאים להיות מועמדים בבחירות הבאות במסגרת סיעתם החדשה, אלא אם פרשו מחברותם בכנסת, ובכך איפשרו למפלגתם הקודמת לשמור על כוחה הפרלמנטרי, אשר על פיו נקבע מימון המפלגות וייצוגן בוועדות הבחירות. סעיף זה אילץ את שמעון פרס, דליה איציק, חיים רמון, צחי הנגבי ומיכאל נודלמן להתפטר מחברותם בכנסת, כדי שיוכלו להיבחר ברשימת קדימה בבחירות לכנסת השבע עשרה.

כתב נוער

כתב נוער הוא ילד, או נער, המשתתף בכתיבת עיתון ילדים ונוער. המונח "כתב נוער" (בראשי תיבות: כ"נ) שימש בשבועון "מעריב לנוער", ובעיתוני ילדים אחרים היו מונחים דומים. כך למשל, המקבילה ב"הארץ שלנו" הייתה "עיתונאי קטן" (ע"ק), ב"ראש אחד", "כתב צעיר" (כת"צ), וב"כולנו", "עיתונאי צעיר" (ע"צ). גם בטלוויזיה, בתוכניות אקטואליה לילדים (למשל בתוכנית האקטואליה "חמש וחצי" ששודרה בערוץ הילדים), משתתפים לעיתים כתבים צעירים.

בשבועון "מעריב לנוער" כתבו במרוצת השנים מאות כתבי נוער, מה שהיווה את תחילת דרכם בעולם התקשורת. ביניהם ניתן למנות את אורי אלוני, חנן עזרן, צחי הנגבי, עמנואל רוזן, יוסי ביילין, שרה נתניהו, מנחם בן, יעקב אילון, יואל אסתרון, יגאל גלאי, יאיר בן-דוד,יקיר אביב, אמיר גבע, אבשלום קור, עופר טלר, עופרה עופר, סמדר שיר, רפי מן, ירון פריד, גיא בכור וכן את האחים בלפור והרצל חקק.

כתבי הנוער מאוגדים תחת "ארגון העיתונאים הצעירים", הדואג לזכויותיהם.

ממשלת ישראל העשרים ושבע

ממשלת ישראל העשרים ושבע בראשות בנימין נתניהו הושבעה ב-18 ביוני 1996, וסיימה כהונתה ב-6 ביולי 1999.

ממשלת ישראל השלושים וארבע

ממשלת ישראל השלושים וארבע היא ממשלת ישראל המכהנת, בראשותו של חבר הכנסת בנימין נתניהו. הממשלה הושבעה ב-14 במאי 2015, וזכתה לאמון הכנסת העשרים, שנבחרה בבחירות שנערכו ב-17 במרץ 2015, בהן זכתה רשימת הליכוד ב-30 מנדטים.

בממשלה כיהנו, בשיא גודלה, מלבד ראש הממשלה, 21 שרים, כאשר שש הסיעות שהרכיבו את הקואליציה הן: הליכוד, כולנו, הבית היהודי (שלאחר מכן התפלגה לימין החדש), ש"ס, יהדות התורה וישראל ביתנו.

במהלך כהונתה בתקופת הכנסת העשרים כיהנו בתפקיד יושב ראש הקואליציה: צחי הנגבי, דוד ביטן ודודי אמסלם; ובתפקיד ראש האופוזיציה: יצחק הרצוג, ציפי לבני ושלי יחימוביץ'.

ממשלה זו היא בעלת תקופת הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל (קודם החזיקה בשיא ממשלת ישראל החמש עשרה). זאת עקב פיזור הכנסת ה-21 בטרם הביעה את אמונה בממשלה חדשה, והמשך כהונתה של הממשלה כממשלת מעבר עד לאחר השבעת הכנסת העשרים ושתיים לאחר שנערכו הבחירות לכנסת העשרים ושתיים.

מעריב לנוער

מעריב לנוער הוא שבועון מבית ציבלין הוצאה לאור, הפונה לבני נוער. השבועון ראה אור לראשונה בשנת 1957, בהוצאות "מעריב" ונחשב למגזין הראשון בישראל שיועד לבני נוער.

בשנות השמונים, כאשר העורך היה אמנון בירב, הגיע השבועון לשיא התפוצה בכל הזמנים: כ-100,000 עותקים, והיה אחד משני המגזינים הנפוצים בישראל (לצד "לאשה"). בשנת 2006 הפסיד השבועון את הבכורה למתחרהו, ראש1 (זאת לפי נתוני סקר קוראים).

עם עורכיו הקודמים נמנים ראובן ינאי (עד 1971), אמנון בירב (עד 1993), אבי מורגנשטרן (עד 1998), גדי חגאי (עד 2008) ואלון צרפתי (עד 2010, ומ-2012 עד 2014). העורך האחראי במעריב לנוער כיום הוא אורן ציבלין. עורכת המגזין היא גייל זאבי ציבלין.

חלק מהכתבות בעיתון נכתבות בידי בני-נוער המכונים כ"נים (כתבי נוער), המועסקים בתשלום על ידי העיתון, זאת לצד עיתונאים בוגרים, סלבריטאים אורחים ובעלי מקצוע. מאות כתבי נוער כתבו בעיתון במרוצת השנים, מה שהיווה בעצם את תחילת דרכם בעולם התקשורת ובהם אורי אלוני, חנן עזרן, צחי הנגבי, עמנואל רוזן, יוסי ביילין, שרה נתניהו, רפי רוזנפלד, מנחם בן, יעקב אילון, יואל אסתרון, יגאל גלאי, יקיר אביב, אמיר גבע, אבשלום קור, עופר טלר, עופרה עופר, דורית לנדס, אילן שחורי, שהיה "כתב נוער" לתחום הספורט, רפי מן, ירון פריד, גלעד פדבה, גיא בכור, האחים בלפור, הרצל חקק ורבים אחרים. כמו כן סופרי ילדים רבים התחילו את דרכם בעיתון, בהם פוצ'ו (ישראל ויסלר), סמדר שיר, משה יהלום ואדיר צבי.

ביולי 2015 רכש ציבלין את "מעריב לנוער" מ"תכלת תקשורת", והושק אתר האינטרנט של המגזין, כערוץ בתוך אתר "mako".

במאי 2017, המגזין המתחרה "ראש אחד" נסגר, וכיום "מעריב לנוער" הוא עיתון הנוער השבועי היחידי בישראל.

משה דיין (משפטן)

משה דיין (נולד ב-1967) הוא משפטן ישראלי ששימש כנציב שירות המדינה בשנים 2011–2017 וכיועץ המשפטי של משרד המשפטים בשנים 2003 עד 2011.

דיין החל את עבודתו במשרד המשפטים בשנת 1996, כעוזרו של השר צחי הנגבי. ב-2003 מונה כיועץ המשפטי של משרד המשפטים, ושימש בתפקיד זה תחת שלושה שרי משפטים.

במסגרת תפקידו במשרד המשפטים, עסק דיין בניהול מערכת בתי הדין לביקורת משמורת, רישום ברית הזוגיות לחסרי דת, וטיפול בסוגיית המרת דת. כן פעל כמתאם בין הנהלת המשרד לבתי הדין הדתיים (רבניים, דרוזיים ושרעיים), וליווה את פעילות הוועדות לבחירת נושאי משרה שיפוטית (שופטים, דיינים וקאדים).

ב-29 במאי 2011 אושר מינויו לנציב שירות המדינה במקום שמואל הולנדר. במאי 2017 סיים את תפקידו.

דיין נשוי ואב לשני ילדים. ומתגורר בגבעת שמואל.

משרד הבריאות

משרד הבריאות הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל. משרד זה אחראי על נושא הבריאות בישראל, ובכלל זה:

אחריות על מערכת הבריאות בישראל, ובכלל זה בתי חולים, מרפאות, ומוסדות רפואיים אחרים.

אחריות על כלל הפעילות בתחום הבריאות בישראל, ובין היתר - רפואה מונעת, בריאות הציבור, בריאות הסביבה, בריאות תלמידים ועובדים, וקידום בריאות.

אחריות על רישוי מקצועות הבריאות, ופיקוח על העיסוק במקצועות אלה בישראל. עם בעלי המקצוע בתחום זה נמנים, בין היתר, רופאים, רופאי שיניים, אחיות, מיילדות, רוקחים, דיאטניות, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים, ועוד.

אחריות על פיקוח על פעילות קופות החולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

אחריות על נושאים נוספים כגון מחקרים רפואיים בבני אדם ובבעלי חיים, פיקוח על פעילות מגן דוד אדום, שותפות בפיקוח על נושאי איכות הסביבה יחד עם המשרד להגנת הסביבה, פיקוח על ייצור וייבוא מזון, תרופות וכדומה.משרד הבריאות הוא המחזיק והמפעיל של בתי החולים הגדולים במדינה, ותקציבו הוא התקציב השלישי בגודלו בממשלה (לאחר משרד הביטחון ומשרד החינוך). למרות זאת, משרד הבריאות אינו נחשב כמשרד בעל עוצמה בתוך הממשלה, עקב ריבוי הבעיות וחוסר יכולת ממשית לעריכת שינויים משמעותיים וברי-מדידה בזמן קצר, בתחום הבריאות. תפקיד שר הבריאות אינו, בדרך כלל, תפקיד מבוקש, בין השאר בשל הקושי למנות בו מינויים פוליטיים. משרד הבריאות הוא אחד ממשרדי הממשלה היחידים שמנהלו הכללי מתמנה מתחום המקצוע הרלוונטי, רפואה. בדרך כלל התמנה המנכ"ל מבין מנהלי בתי החולים הממשלתיים, או קציני רפואה ראשיים לשעבר, אך בתחילת המאה ה-21 הפך התפקיד לפחות אטרקטיבי, ונוצר קושי למצוא מועמדים מתאימים המעוניינים בתפקיד.

בשנת 2015, הכריז סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שבהמשך הכהונה מונה לשר הבריאות), זמן קצר לפני שנכנס לתפקידו, כי ימנה את משה בר סימן טוב לתפקיד מנכ"ל המשרד. בר סימן טוב היה סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר וכן הנספח הכלכלי בשגרירות בוושינגטון, אבל לא רופא, ומעולם לא עסק ברפואה. זו הפעם הראשונה שמונה מנכ"ל למשרד שלא בא מעולם הרפואה, והצעד ספג ביקורת מיושב ראש ההסתדרות הרפואית בישראל, ליאוניד אידלמן. ליצמן, מנגד, זקף זאת לזכותו. הממשלה אישרה את המינוי ב-7 ביוני 2015.

פנינה רוזנבלום (מפלגה)

מפלגת פנינה רוזנבלום הייתה מפלגה בראשותה של אשת העסקים ודוגמנית העבר פנינה רוזנבלום. המפלגה הוקמה ב-1999, לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה, התמודדה לכנסת במערכת בחירות זו בלבד ולא נכנסה לכנסת. אולם, המפלגה הייתה קרובה לעבור את אחוז החסימה.

בראשית 1997 הודיעה פנינה רוזנבלום שתרוץ לכנסת ברשימה עצמאית. בקמפיין שלה לכנסת התמקדה בין היתר בנושאים כמו קידום נשים.בבחירות זכתה המפלגה ל-44,953 קולות, כ-4,500 קולות מתחת לאחוז החסימה (49,641 קולות).

המפלגה חתמה על הסכם עודפים (שלא התממש) עם מפלגת כח לגמלאים, שאף היא לא עברה את אחוז החסימה (קיבלה 37,525 קולות).

בשנים שלאחר מכן התמודדה רוזנבלום במסגרת הליכוד. בבחירות לכנסת ה-16 שובצה במקום ה-39, ובדצמבר 2005 לאחר התפטרותו של צחי הנגבי מהכנסת הושבעה כחברת כנסת, וכיהנה עד אפריל 2006.

קדימה (מפלגה)

קדימה (או בשמה הראשון אחריות לאומית) הייתה מפלגה ישראלית שהוקמה בנובמבר 2005 על ידי אריאל שרון, לאחר פרישתו ממפלגת הליכוד על רקע תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה וסיימה את תפקידה הפוליטי בכנסת במרץ 2015, כאשר יו"ר המפלגה, שאול מופז, החליט לא להשתתף בבחירות ובפועל לחסל את המפלגה; בעת הקמת המפלגה הצטרפו אל שרון שליש מחברי הכנסת של הליכוד. שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק ממפלגת העבודה ומיכאל נודלמן מהאיחוד הלאומי הודיעו על תמיכתם במפלגה אך לא יכלו להצטרף לסיעה בכנסת מסיבות חוקיות.

בבחירות 2006 זכתה קדימה, הפעם בהנהגת אהוד אולמרט, להישג חסר תקדים והייתה למפלגה הגדולה ביותר, ולראשונה, המפלגה הגדולה ביותר בכנסת לא הייתה מפלגת הליכוד או מפלגת העבודה. בבחירות 2009 שוב זכתה קדימה, בראשות ציפי לבני, במספר הקולות הרב ביותר, אך נשארה באופוזיציה בשל חוסר תמיכה של רוב חברי הכנסת.

מ-28 במרץ 2012 עד שנת 2015 יושב ראש המפלגה היה חבר הכנסת שאול מופז. ב-8 במאי 2012 נכנסה קדימה לממשלה ה-32, אך פרשה ממנה כחודשיים מאוחר יותר, ב-17 ביולי, לאחר שלא הגיעה להסכמה על חלופה לחוק טל. ב-3 בדצמבר התפלגו שבעה חברי כנסת מהסיעה והקימו את סיעת התנועה. לבסוף, בבחירות 2013 צנח מספר מושביה של קדימה ל-2 בלבד (בהשוואה ל-28 בכנסת היוצאת). בשנת 2015 אכרם חסון היה מנהיג המפלגה ליומיים לקראת הבחירות לכנסת, אך לבסוף המפלגה לא הגישה רשימת מועמדים לבחירות לכנסת.

המפלגה חייבת סך של 18 מיליון ש"ח למדינת ישראל עקב חריגה מתקציב הבחירות.

צחי הנגבי - תבניות ניווט
חברי ממשלת ישראל המכהנים ישראל
ראש הממשלה, שר הביטחון, שר התפוצות, שר הבריאות ושר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בנימין נתניהו

שר האוצר משה כחלוןשר החוץ והשר לענייני מודיעין ישראל כ"ץהשר לביטחון הפנים, השר לנושאים אסטרטגיים ושר ההסברה גלעד ארדןשר המשפטים אמיר אוחנהשר האנרגיה יובל שטייניץשר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה דרעישר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ'שר החינוך רפי פרץשר העלייה והקליטה יואב גלנטהשר להגנת הסביבה ושר ירושלים ומורשת זאב אלקיןהשרה לשוויון חברתי גילה גמליאלשר התיירות יריב לויןהשר לשירותי דת יצחק וקניןשרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא-ביטוןשרת התרבות והספורט מירי רגבשר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאלשר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניסהשר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבישר הכלכלה והתעשייה אלי כהןשר התקשורת דודי אמסלם

Emblem of Israel
שרי המשפטים בממשלת ישראל
פנחס רוזןדב יוסףחיים כהןיעקב שמשון שפיראחיים יוסף צדוקמנחם בגיןשמואל תמירמשה נסיםיצחק מודעיאברהם שרירדן מרידורדוד ליבאייעקב נאמןבנימין נתניהו • צחי הנגבי • יוסי בייליןמאיר שטריתיוסף לפידציפי לבניחיים רמוןדניאל פרידמןאיילת שקדאמיר אוחנה סמל מדינת ישראל
שרי הבריאות בממשלות ישראל
חיים משה שפיראיוסף בורגיוסף ספיריוסף סרליןדב יוסףישראל ברזיליחיים גבתיויקטור שם-טובאליעזר שוסטקמרדכי גורשושנה ארבלי-אלמוזלינויעקב צוראהוד אולמרטחיים רמוןיצחק רביןאפרים סנה • צחי הנגבי • יהושע מצאשלמה בניזרירוני מילואנסים דהןדני נוהיעקב אדרייעקב בן יזריבנימין נתניהויעל גרמןיעקב ליצמןבנימין נתניהו סמל מדינת ישראל
שרי המשטרה ושרי ביטחון הפנים בממשלות ישראל
שרי המשטרה בכור-שלום שטריתאליהו ששוןשלמה הללחיים בר-לברוני מילואמשה שחל סמל מדינת ישראל
שרים לביטחון הפנים משה שחלאביגדור קהלנישלמה בן עמיעוזי לנדאו • צחי הנגבי • גדעון עזראאבי דיכטריצחק אהרונוביץ'יריב לויןגלעד ארדן
השרים לשיתוף פעולה אזורי בממשלות ישראל
שרים לשיתוף פעולה אזורי (1999–2007) שמעון פרסציפי לבנירוני מילוא סמל מדינת ישראל
שר בלי תיק אחראי על שיתוף פעולה אזורי (2007) ראלב מג'אדלה
שרים לפיתוח אזורי (2007 ואילך) אהוד אולמרטסילבן שלוםבנימין נתניהו • צחי הנגבי
שרי התחבורה בממשלות ישראל
דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספירזלמן ארןמשה כרמליצחק בן-אהרןישראל בר-יהודהעזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגיןמאיר עמיתחיים לנדאוחיים קורפומשה קצבישראל קיסריצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרון • צחי הנגבי • אביגדור ליברמןמאיר שטריתשאול מופזישראל כ"ץבצלאל סמוטריץ' סמל מדינת ישראל
שרים להגנת הסביבה בממשלות ישראל
רוני מילוארפאל אדרייצחק שמיראורה נמיריוסי שרידרפאל איתןדליה איציק • צחי הנגבי • יהודית נאותאילן שלגישלום שמחוןגדעון עזראגלעד ארדןעמיר פרץבנימין נתניהואבי גבאיזאב אלקין סמל מדינת ישראל
השרים לענייני ירושלים בממשלות ישראל
השרים לענייני ירושלים (1990–2005) יצחק שמיריצחק רביןשמעון פרסבנימין נתניהוחיים רמוןאליהו סויסהאריאל שרוןאליהו סויסהנתן שרנסקי סמל מדינת ישראל
השרים לענייני ירושלים רבתי (2005–2013) צחי הנגבי • יעקב אדרירפי איתןבנימין נתניהו
השרים לירושלים והתפוצות (2015-2013) נפתלי בנט
השרים לירושלים ומורשת (2015 ואילך) זאב אלקין
שרי הדואר והתקשורת בממשלות ישראל
שרי הדואר מרדכי נורוקיוסף בורגישראל ברזיליבנימין מינץאליהו ששוןישראל ישעיהו-שרעביאלימלך-שמעון רימלט סמל מדינת ישראל
שרי התקשורת שמעון פרסאהרן אוזןיצחק רביןמנחם בגיןמאיר עמיתיצחק מודעייורם ארידורמרדכי צפוריאמנון רובינשטייןגד יעקבירפאל פנחסימשה שחלשולמית אלונילימור לבנתבנימין בן אליעזרראובן ריבליןאריאל שרוןאהוד אולמרטדליה איציקאברהם הירשזוןאריאל אטיאסמשה כחלוןגלעד ארדןבנימין נתניהו • צחי הנגבי • איוב קראדודי אמסלם
יושבי ראש הקואליציה
אברהם יוסף שפירארפאל אדריחיים קופמןשרה דורוןאלי דייןמיכאל איתןאופיר פינס-פזגדעון סעראביגדור יצחקיאלי אפללויואל חסוןזאב אלקיןיריב לוין • צחי הנגבי • דוד ביטןדודי אמסלם
יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת
מנחם בדרמרדכי בנטובבנימין אבניאלאברהם שכטרמןיגאל הורביץשמואל תמירגד יעקביאליהו שפייזרשושנה ארבלי-אלמוזלינואברהם בייגה שוחט • צחי הנגבי • גדעון פתאלי גולדשמידטאברהם יחזקאלאמנון רובינשטייןאברהם פורזאיתן כבלאמנון כהןשלום שמחוןרוברט אילטובגלעד ארדןישראל חסוןמשה כחלוןאופיר אקוניסכרמל שאמה הכהןאבישי ברוורמןאיתן כבל
יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת
מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר-לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץ • צחי הנגבי • שאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמןזאב אלקיןיריב לוין • צחי הנגבי • אבי דיכטר
יושבי ראש ועדת הכנסת של הכנסת
יזהר הררידוד בר-רב-האיברוך אזניהחיים יוסף צדוקדבורה נצרחיים יוסף צדוקברוך אזניהארי אנקוריוןישראל ישעיהו-שרעביארי אנקוריוןיצחק ברמןמשה מרוןאיתן לבנירפאל אדרימיכאל רייסרחיים קורפואלי גולדשמידטחגי מירוםרפאל פנחסיסאלח טריףיוסי כץרוני בר-אוןדניאל בנלולורוחמה אברהם בלילאדוד טליעקב מרגיזאב אלקיןיריב לויןדוד ביטןיואב קישמיקי זוהר
חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים ושתיים
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים בממשלת מעבר)
כחול לבן (33) גנץלפידיעלוןאשכנזיניסנקורןמאיר כהןחיימוביץ'שלחהנדלברביבאיביטוןטרופרגרמןהאוזרפרקש-הכהןאלהררמירב כהןרזבוזובזמירשישטרןלויינקלביץ'תמנו-שטהמריחבן ברקשוסטרסגלוביץ'שפעטופורובסקיפרומןגינזבורגיברקן
הליכוד (32) נתניהואדלשטייןישראל כ"ץארדןכחלוןסעררגבלויןגלנטברקתגמליאלדיכטראלקיןחיים כץאלי כהןהנגביאקוניסשטייניץחוטובליאמסלםאוחנהאופיר כץעטייהקישביטןברקקרעיזוהרשאשא-ביטוןהשכלשירשטרית
הרשימה המשותפת (13) עודהשחאדהטיביעבאסתומא סלימאןטאהאכסיףיזבקסעדיג'באריןאלחרומיעסאקלהאבו שחאדה
ש"ס (9) דרעייצחק כהןנהרימרגיבן צורמלכיאליארבלאזולאיאבוטבול
ישראל ביתנו (8) ליברמןפוררסובהאבידרמלינובסקיעמארקושניראיפראימוב
יהדות התורה (7) ליצמןגפניפרושמקלבטסלראשראייכלר
העבודה-גשר (6) עמיר פרץלוי-אבקסיסשמולימיכאליבר-לבסויד
המחנה הדמוקרטי (5) הורוביץשפירגולןזנדברגגילאון
הבית היהודי – האיחוד הלאומי (4) רפי פרץסמוטריץ'יוגבסופר
הימין החדש (3) שקדבנטכהנא

הערות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.