צור (לבנון)

צוֹרערבית: صور, בלטינית: Tyrus, ביוונית: Τύρος, בפיניקית: 𐤑𐤓), עיר לבנונית לחופי הים התיכון, כ-23 ק"מ צפונית לראש הנקרה ו-20 ק"מ דרומית לצידון. צור הייתה אחת מהערים הפניקיות החשובות ביותר, והפכה לעיר הרביעית בגודלה בלבנון. מתגוררים בה כ-60,000 נפש, ועם פרבּריה, כ-174,000. רוב אוכלוסייתה מוסלמים שיעים ומיעוטה מוסלמים סונים ונוצרים בני עדות שונות. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1979.

צור
صور
Islamic university building in Tyre
האוניברסיטה האסלאמית של לבנון
מדינה לבנון  לבנון
מחוז דרום לבנון
שטח 4 קילומטר רבוע
גובה 10 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 135,204 (נכון ל־2005)
 ‑ במטרופולין 174,000
קואורדינטות 33°16′8″N 35°12′59″E / 33.26889°N 35.21639°E
אזור זמן UTC+2
צור
صور
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Tyre Triumphal Arch
מדינה לבנון  לבנון
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1984, לפי קריטריונים 3, 6
קואורדינטות 33°16′00″N 35°12′00″E / 33.266666666667°N 35.2°E
Tyre Habour
נמל צור בשנת 1925 לערך
Tyre in Lebanon marking as protected cultural property
שלט המוצב בסמוך לעיר העתיקה של צור בהתאם להוראות אמנת האג להגנת נכסי תרבות בעת עימות מזוין

היסטוריה

הרודוטוס[דרוש מקור] מעיד כי העיר נוסדה כבר בשנת 2700 לפנה"ס, אם כי עדות רשמית ניתן למצוא במסמכים רשמיים משנת 1300 לפנה"ס. מקור השם צור מהמילה "סלע", בדומה למשמעות העברית.

במקור הייתה צור בנויה משתי ערים, אחת שהייתה על אי והשנייה על החוף. שתי הערים היו ערים נפרדות, ויוספוס פלביוס[דרוש מקור] אף מעיד כי נלחמו ביניהן, אם כי מרבית הזמן היו הערים ביחסי שכנות טובה, שכן צור שעל הים, כעיר נמל חשובה, הייתה מקור העושר, וצור שעל היבשה סיפקה לה את כל הצרכים.

הפיניקים הקימו במאה השמינית לפני הספירה (או קודם לכן) שני נמלים, נמל צפוני (הנמל הצידוני) ונמל דרומי (הנמל המצרי), זה כנראה הנמל הימי הראשון בעולם כי לא נתגלה נמל ימי קדום יותר (להבדיל מנמלים בשפכי נהרות). בתקופה הביזנטית הנמל הדרומי כבר היה מלא בסחופת שהורבדה מהסחף שהגיע עם הזרם המערבי, לאחר בניית הסוללה שחיברה בין שני חלקי העיר.

אנשי צור היו הראשונים לשלוט במימי הים התיכון והם הקימו מושבות באזור הים האגאי, צפון אפריקה (קרתגו ואחרים) וכן בדרום אירופה (קדיס בספרד, קורסיקה, סיציליה). על פי המקרא, התקיימו קשרי מסחר בין צור לבין ממלכת ישראל המאוחדת המקראית, וצור נודעה בייצור צבעי הארגמן והתכלת מארגמונים הנפוצים באזור.[1] כמו כן מוזכרים[2] הקשרים בין חירם מלך צור לשלמה המלך, קשרים אלו אף מצוטטים בשם דיוס, היסטוריון פיניקי מאותה העת, על ידי יוסף בן מתתיהו בספרו "נגד אפיון"[3] (סוף המאה הראשונה לספירה).

העיר הותקפה לעיתים קרובות על ידי המצרים, היו ניסיונות לצור עליה ולכבוש אותה על ידי שלמנאסר,[4] אם כי יש חוקרים המערערים על זיהוי זה וסבורים כי המלך האשורי שצר על צור היה סנחריב בשנת 700 לפנה"ס.[5]

כיבוש העיר

לאחר שאזמילקוס, מלכה של צור סירב לתת גישה לאלכסנדר מוקדון למקדש מלקרט שעל האי, החליט אלכסנדר לכבוש את העיר. ולאחר מצור של 7 חודשים, שבמהלכו נבנה גשר יבשתי בין היבשה לאי, הצליח לבסוף לכבוש אותה בשנת 332 לפנה"ס. ישנן דעות שהאי חובר לחוף בתקופה קדומה הרבה יותר, על ידי חירם מלך צור.[3] למרות הכיבוש שמרה צור על מעמדה העצמאי.

לאחר קרב הירמוך בשנת 634, בו ניצחו הערבים המוסלמים את הקיסרות הביזנטית, החלה תקופת השלטון הערבי בעיר. צור שימשה כבסיס לצי הערבי. הח'ליף מהשושלת האומיית, עבד אל מאליכ אבן מרואן, בנה את צור הן מבחינה צבאית, חיזוק ביצורי העיר והעברת מטה הצי הערבי מעכו לצור, והן מבחינה מסחרית. בימי הח'ליפות האומיית והעבאסית, היוותה העיר מרכז מסחרי גדול ותוסס. בימי הח'ליפות הפאטימית השתלט יורד ים ערבי בשם 'אלקה' על צור ואף טבע מטבעות אשר נשאו את דמותו. הח'ליפות הפאטימית הגיבה בשליחת צי כנגד השליט המורד. בתגובה הגיע הצי הביזנטי להגן על העיר המורדת ובשנת 998 התחולל קרב ימי ליד חופי צור אשר הסתיים בניצחון החליפות הפאטימית.

בתקופת הצלבנים, בשנת 1124, נכבשה העיר והייתה חלק מממלכת ירושלים, אף על פי שהיו לה קשרים ישירים עם ערי מסחר איטלקיות. גם לאחר נפילת ירושלים וההפסד הצלבני לצלאח א-דין, נותרה העיר בידי הצלבנים עד שנת 1291, שבה נפלה בידי הממלוכים. לאחר מכן הפכה העיר חלק מהאימפריה העות'מאנית.

במאה ה-17 ניסה שליט הר הלבנון הדרוזי, האמיר פחר א-דין השני, לפתח את העיר צור, אך הדבר לא עלה בידו. מושל הגליל בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, אחמד אל-ג'זאר, השתמש באבנים שנלקחו מבניינים בצור על מנת לפתח את בירתו עכו.

לאחר מלחמת העולם הראשונה קם בעיר ממשל אשר תמך בשלטונו של המלך פייסל שהקים את ממלכתו בדמשק. לאחר תבוסתו וגירושו של פייסל מדמשק על ידי צרפת, נוסדה לבנון המודרנית בשנת 1920. תחילה היה דיון אם לייסדה על בסיס המחוז האוטונומי בהר הלבנון הנוצרית ברובה, שלא כללה (בין השאר) את דרום לבנון השיעי ברובו עם צור במרכזו. לבסוף צרפת החליטה לבחור באפשרות של לבנון הגדולה ואז הפכה צור חלק מלבנון.

בתנ"ך

בתנ"ך יש מספר התייחסויות לעיר צור. אחת הבולטות בהן הם ציון הקשרים הטובים והמיוחדים אשר היו בין חירם מלך צור ובין דוד, ועזרתו של חירם בבנין ארמון מלכותו של דוד (שמואל ב', ה', י"א, דברי הימים א', י"ד, א') ושנמשכו גם בין חירם ושלמה המלך (מלכים א', ט', י"א). על פי המסופר שם צור הצטיינה בחומרי גלם ובחרשי עץ ואבן. וחירם שלח עצי ארזים וברושים ברפסודות עד יפו, לבניין בית המקדש (דברי הימים ב', ב', ט"ו). ממעמדה היוצא דופן של צור בימי קדם ומיקומה המיוחד - "הָעִיר הַהֻלָּלָה, אֲשֶׁר הָיְתָה חֲזָקָה בַיָּם" - ניתן ללמוד מהנביא יחזקאל אשר מקדיש פרק שלם לה (פרק כ"ו) ומנבא את חורבנה בידי נבוכדנצר מלך בבל. בזכריה מוקדשת לה נבואת חורבן נוספת המנבאת כי צי האוניות שלה יוכה והיא תשרף, על אף שבנתה חומות כנגד מצור.

"צֹר וְצִידוֹן, כִּי חָכְמָה מְאֹד. וַתִּבֶן צֹר מָצוֹר, לָהּ; וַתִּצְבָּר-כֶּסֶף, כֶּעָפָר, וְחָרוּץ, כְּטִיט חוּצוֹת. הִנֵּה אֲדֹנָי יוֹרִשֶׁנָּה, וְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ; וְהִיא, בָּאֵשׁ תֵּאָכֵל. " (זכריה, ט', ב'-ד')

בספר יחזקאל מובא אודות נבואת יחזקאל בן בוזי שניבא קשות על העיר שיוחרב על ידי נבוכדנצר השני היות שהעליזו על חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון; "וַיְהִי בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלַ‍ִם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו. וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע..כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי מֵבִיא אֶל צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.. וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה לֹא תִבָּנֶה עוֹד כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יחזקאל, כ"ו, א'). לפי פרשנות האברבנאל, למעשה, לא הוחרבה העיר כליל על ידי נבוכדנצר השני, אלא זמן רב אחרי מותו על ידי אלכסנדר מוקדון. ואילו המלבי"ם מפרש שאכן הוחרב צור כליל על ידי נבוכדנצר השני בתקיפות להחריבו את ירושלים בשנת ג'שנ"ח ללוח העברי (403- לפנה"ס), ואילו אחרי החריבו את צור נבנית שוב שלא במקומה הראשון אלא במקום סמוך לה.

מבנה העיר

העיר בנויה מאי המוקף משלושת צדדיו בים ומחובר לחוף בגשר יבשתי מלאכותי.

  • המפרץ הצפוני שיוצר הגשר היבשתי קרוי בחר אל-מברכה
  • המפרץ הדרומי של האי קרוי בחר א-צליב
  • בדרום ישנה לשון יבשה סלעית הנכנסת אל תוך הים בשם ראס מינת רצץ

בתוך האי בנויה העיר העתיקה של צור, הבנויה בצפיפות רבה. העיר בנויה לאורך החוף הצפוני, ובמזרח העיר, בתוך שכונת "ביות אלבס", עברה מסילת הרכבת שבין ארץ ישראל ללבנון. בצפון האי מצוי המגדלור, "אל-מנארה", של מזח הדייגים של צור המצוי מזרחית למגדלור.

לאחר שנת 1948 הוקמו באזור צור שלושה מחנות פליטים גדולים: אל בץ, בורג' א-שמאלי ורשידיה, על מנת לקלוט את המוני הפליטים שברחו מארץ ישראל.

אתרים חשובים

  • בעיר העתיקה ישנם שרידים של קתדרלה מהתקופה הצלבנית, כנסייה קתולית עתיקה וכן מסגד גדול.
  • בשכונת "ביות אל באס" ישנו אתר ארכאולוגי ובו קשת ניצחון ואמת מים מהתקופה הרומית. מעט מדרום לשכונה מצויים שרידי ההיפודרום העתיק של העיר, אתר מתקופת השלטון הרומאי.
  • ממזרח לעיר ישנו קבר הקדוש למוסלמים הקרוי "נבי מעשוק", אך אין ידוע מיהו.
  • דרומית לעיר ישנם מעיינות מים המובילים אל בריכות הקרויות "בריכות שלמה". האגדה מספרת שאלו הבריכות המופיעות במגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק ט"ו: "מעין גנים, באר מים חיים ונוזלים מן הלבנון".

יהודים בצור

לאחר כיבוש ירושלים על ידי הסלג'וקים ב-1073 (שנת ד'תתל"ג - ד'תתל"ד ללוח עברי) עבר מרכז ההנהגה היהודי שנותר בארץ ישראל בדמות ישיבת ארץ ישראל אל צור. הישיבה התקיימה בצור בראשות אביתר גאון וברחה משם בעת שהתקרבו הצלבנים לעיר ב-1096 (שנת ד'תתנ"ו - ד'תתנ"ז ללוח עברי). בנימין מטודלה מצא בה כ-500 יהודים. הוא מספר שיש "להם שם ספינות ליהודים בים" ושיש שם "יהודים אומני (זכוכית) הטוב הנקרא זכוכית צור, החשוב בכל הארצות".[6] ישנו דיווח בודד משנת 1656 על קיומו של יישוב יהודי בעיר באמצע המאה ה-17.[7] דיווחים משנת 1839 מספרים על קיומה של קהילה יהודית בעיר, שחלקם הגיע מחוף אלג'יר ורובם פליטי רעידת האדמה בצפת ב-1837. אחד הדיווחים הוא מאת מיסיונר אנגלי, שמספר כי שוחח עם הילדים היהודים בעברית.[8]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ האנציקלופדיה העברית ערך ארגמן צורי
  2. ^ ספר מלכים א'
  3. ^ 3.0 3.1 יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יז.
  4. ^ יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים ט עמ' 283- 287.
  5. ^ [https://ilanabc.co.il/?page_id=695 אילן אבקסיס ועודד תמוז, "12 זאבים מול 60 כבשים: על מסע סנחריב לצור", פרק 50 בהסכת "דברי הימים"
  6. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 96.
  7. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 348.
  8. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 502, 514.
המצור על עכו (1189–1191)

המצור על עכו, שנערך בין השנים 1189–1191, היה אקורד הפתיחה של מסע הצלב השלישי ותחילת בניין הממלכה הצלבנית לאחר קרב קרני חיטין. המצור, שסימן את מעבר היוזמה הצבאית מהמוסלמים לצלבנים, החל כיוזמה פרטית של גי דה ליזיניאן שתפס עמדה שולטת מול העיר ביום 28 באוגוסט 1189 וזמן קצר לאחר מכן הפך המקום לאבן שואבת לאבירים נוצרים מאירופה. במשך שלוש שנים התחוללו קרבות במישור המקיף את עכו, על חומות העיר ובים כאשר הצבאות הנוצרים שולטים על נקודות אסטרטגיות אך מוקפים ונמצאים במצור חלקי של צבאות צלאח א-דין, המצור נחשב לאחד הקשים והממושכים בתולדות ממלכת הצלבנים והיסטוריונים בני התקופה השוו את המערכה לכיבוש טרויה כמתואר בספר האיליאדה.

לאחר שהצדדים הגיעו לנקודת שבירה הגיעו לחופי עכו כוחות צבא אנגלי של ריצ'רד הראשון ("לב הארי") ושל פיליפ אוגוסט (השני) והצטרפו למערכה, ב-12 ביולי 1191, נכנעה עכו.

חברה לשירות ימי עתיד

חברה לשירות ימי עתיד בע"מ הייתה חלוצת חברות הספנות יהודית שפעלה מתקופת היישוב ועד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20. מתוך הכרה בצרכי המדינה בדרך הכשירה את מרבית רבי החובלים וקציני המכונה בצי הסוחר הישראלי.

לבנון

לְבָנוֹן או בשמה הרשמי הרפובליקה הלבנונית (בערבית: الجمهوريّة اللبنانيّة, אָלְגֻ'מְהוּרִיַּה (אל)לֻבְּנַאנִיַה; בצרפתית: République libanaise) היא מדינה ערבית במזרח התיכון. המדינה גובלת בישראל בדרום, בסוריה במזרח ובצפון, ובים התיכון במערב. שטחה כ-10,400 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה כ-6.1 מיליון בני אדם (2018) - המשתייכים לדתות ועדות שונות. ההיסטוריה המודרנית שלה רוויית סכסוכים אתניים ומלחמות אזרחים על שליטה, שטח ומשאבים, ומעורבות שכנותיה והמעצמות בנעשה בה, עקב השלטון המרכזי החלש שלא הצליח לאכוף את מרותו על מלוא שטחה. רוב הלבנונים הם בני דת האסלאם (כולל המיעוט הדרוזי שנספר כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית).הארץ נקראת כך, על-שם הר הלבנון, בעל הצבע הלבן, והוא גם שמה המקראי, ושמה של הארץ גם בשפות אחרות, כולל ערבית. בערבית הוא נכתב لُبْنَان ונהגה: לֻבְּנָאן (ערבית ספרותית) או לְבְּנֵין (ערבית סורית). בצרפתית: Le Liban. השפה הרשמית של לבנון היא הערבית, ושפה נוספת שמוכרת בה היא צרפתית.

מנאנדרוס (פירושונים)

מנאנדרוס (ביוונית: Μένανδρος, מננדרוס במלעיל דמלעיל - ההטעמה בהברה הראשונה) הוא שם יווני שמשמעותו "גבר איתן".

האם התכוונתם ל...

נבוכדנצר השני

נְבוּכַדְנֶצַּר הַשֵּׁנִי היה מלך בבל בתקופת האימפריה הבבלית החדשה. חי בין השנים 634–562 לפנה"ס, ועלה למלוכה בשנת 605 לפנה"ס. הוא היה המלך שהחריב את בית המקדש הראשון, בנו של המלך נבופלאסר.

פורפיריוס

פורפיריוס (ביוונית: Πορφύριος,‏ בלטינית: Porphyrios; נקרא גם: פורפירי מצור; בערך 233–309 לספירה) היה פילוסוף נאופלאטוני ממוצא סורי.

צור

האם התכוונתם ל...

שומרונים

שומרונים (בעברית שומרונית: ࠔࠠࠌࠝࠓࠩࠉࠌ - שָׁמֶרִים, "שומרי התורה") הם עם וקבוצה אתנית-דתית ייחודית הטוענת להיותה המשך ישיר של בני ישראל. מרבית השומרונים חיים כיום בהר גריזים ליד שכם ובעיר חולון. שפתם של השומרונים דומה לעברית עתיקה, ואורח חייהם מתבסס על נוסח ייחודי של התורה (הכתוב בכתב שומרוני, שהוא שונה מעט מן הכתב העברי הקדום, ובנוסף גם מכיל שינויים עלילתיים קלים). במהלך ההיסטוריה נתגלעו מחלוקות בעלות אופי דתי בין השומרונים לבין היהודים. לאורך ההיסטוריה חוו השומרונים פרעות ומעשי טבח, בעיקר על ידי הביזנטים והצלבנים. מתוך כלל השומרונים, שאוכלוסייתם מנתה מעל למיליון נפש בימיו של מנהיגם הנערץ, בבא רבה, במאה ה-4, שרדו בתחילת המאה ה-20 כ-150 נפש בלבד.השומרונים מהווים כ-0.01% מאוכלוסיית ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.