צופן דה וינצ'י

צופן דה וינצ'יאנגלית: The Da Vinci Code) הוא מותחן בלשי, פרי עטו של הסופר האמריקאי דן בראון. הספר, שיצא לאור בשנת 2003, היה לרב מכר בינלאומי שמכר למעלה מ-80 מיליון עותקים (נכון ל-2009). הספר דן ביצירותיו האמנותיות של לאונרדו דה וינצ'י, באחוות סודיות מימי הביניים, בתפקידה של מרים המגדלית בימיה הראשונים של הכנסייה ובגורלו של הגביע הקדוש.

הספר תורגם לעברית בידי נורית לוינסון, ויצא בעברית בהוצאת מודן.

צופן דה וינצ'י
The Da Vinci Code
TheDaVinciCode
כריכת הספר בעברית
מידע כללי
מאת דן בראון
שפת המקור אנגלית
סוגה מתח
הוצאה
הוצאה הוצאת מודן
שנת הוצאה 2003
תרגום לעברית נורית לוינסון
מספר עמודים 446 עמודים (מהדורה עברית)
ספר קודם מלאכים ושדים
ספר הבא הסמל האבוד
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-0-552-15971-5
הספרייה הלאומית 002323819

תוכן הספר

הספר מתאר את מאמציו של רוברט לנגדון, פרופסור לסימבולוגיה דתית (חקר סמלים וסמליות) באוניברסיטת הרווארד, למצוא את הגביע הקדוש על פי הנחיות מוצפנות של ז'אק סונייר, האוצֵר של הלובר. כריכת הספר ושמו מתייחסים בין השאר לכך שגופתו העירומה של סונייר נמצאה באגף דנון של הלובר, כאשר היא מונחת באופן הדומה לאדם הוויטרובי, ציורו המפורסם של דה וינצ'י. בנוסף, ליד הגופה הושארה הודעה מסתורית וסונייר צייר בדמו כוכב מחומש על בטנו.

פיענוח ההודעה המוסתרת בעבודותיו המפורסמות של לאונרדו (הקשורות לנושא של נשיות קדושה), כולל המונה ליזה והסעודה האחרונה, הוא מרכיב מרכזי בפתרון התעלומה.

הרומן משלב מספר קווי עלילה העוסקים בדמויות שונות לאורך הספר. בסופו של דבר כל קווי העלילה משתלבים זה בזה בחלק האחרון של הספר. פתרון התעלומה דורש את פתירתן של מספר חידות, כגון אנגרמות וחידות מתמטיות. הפתרון עצמו קשור בצורה הדוקה למיקום האפשרי של הגביע הקדוש ולאגודה המסתורית הנקראת מסדר ציון, כמו גם למסדר הטמפלרים. כמו כן, הארגון הקתולי (האמיתי) אופוס דאי מעורב בעלילה.

העלילה

ההודעה המלאה שסונייר כתב על הרצפה כללה את השורה "נ.ב. מצאו את רוברט לנגדון", וזו הייתה הסיבה שבזו פשה, מפקד המשטרה החשאית בפריז, חשד שלנגדון הוא הרוצח. פשה מחק את השורה לפני הגעתו של לנגדון כדי למנוע ממנו את הידיעה שהמשטרה חושדת בו. סופי נווה ראתה את כל ההודעה כאשר צילום שלה נשלח למשרדה במטה המשטרה. נווה הבינה מיד שההודעה מיועדת אליה, כיוון שסונייר, שהיה סבה, נהג לקרוא לה "הנסיכה סופי" (Princess Sophie, ובקיצור PS). לכן, היא ידעה שלנגדון חף מפשע. היא מספרת לו על כך בסוד כאשר הם נמצאים בלובר באמצעות הודעה שהיא השאירה בתיבה הקולית שלה.

לנגדון ונווה מגלים שז'אק סונייר היה המנהיג של מסדר ציון ולפיכך ידע את מיקום "האבן הראשה", שמהווה רמז באשר למיקומו של הגביע הקדוש ומסמכים נוספים שאמורים לזעזע את יסודות הנצרות. סונייר נרצח כאשר ניסו לחלץ ממנו את המידע, וזאת כחלק ממסע חיסול של ראשי המסדר.

הסיבה שסופי נווה התנכרה לסבה היא הגילוי שהוא נטל חלק בטקס מין פגאני (היירוס גאמוס) בביתו שבנורמנדי, כאשר היא הגיעה לשם לביקור לא-מתוכנן במהלך חופשה מבית הספר (הפרטים המדויקים התגלו רק בסוף הספר).

לנגדון ונווה מגלים כי שלוש השורות האחרות בהודעתו של סונייר הן אנגרמה. השורה הראשונה מורכבת מהספרות של סדרת פיבונאצ'י, אך לא בסדר המקורי. השורות השנייה והשלישית ("O, Draconian devil!" ו-"Oh, lame saint") הן אנגרמות למילים לאונרדו דה וינצ'י (Leonardo Da Vinci) ומונה ליזה (Mona Lisa) באנגלית. רמזים אלו מובילים לקבוצת רמזים נוספת. סונייר כתב על הזכוכית המקיפה את המונה ליזה את ההודעה "כה אפלה שפלות הגבר" (So dark the con of Man), שאותה ניתן היה לקרוא רק באור על-סגול. משפט זה הוא אנגרמה לשם המדונה שעל הסלעים (Madonna of the Rocks), שהוא ציור נוסף של דה וינצ'י התלוי בסמוך. מאחורי ציור זה החביא סונייר מפתח. על מפתח זה יש כתובת המהווה את הרמז הבא.

המפתח פותח כספת בסניף הפריזאי של בנק ההפקדות של ציריך. מספר החשבון של סונייר מורכב משמונת המספרים הראשונים של סדרת פיבונאצ'י המסודרים בסדר הנכון (בסך הכל 10 ספרות): 1123581321.

במקביל, מתברר כי ההוראות שסונייר נתן לרוצח סילא היו שקר שהוכן מראש. השקר היה שהאבן הראשה קבורה בכנסיית סן-סולפיס מתחת לאובליסק הנמצא בדיוק מעל "קו הוורד" (קו שככל הנראה היה המרידיאן בעבר). ההודעה המוחבאת מתחת לאובליסק מכילה הפניה לפסוק בספר איוב שתוכנו הוא: "עד פה תבוא ולא תוסיף". כאשר סילא קורא את הפסוק הוא מבין שרימו אותו.

לאחר הביקור וההימלטות מהבנק, לנגדון ונווה מגלים שהאבן הראשה היא קריפטקס, מכשיר גלילי שככל הנראה הומצא על ידי דה וינצ'י על מנת להעביר הודעות ברמת אבטחה גבוהה. על מנת לפתוח אותו יש לסדר את הרכיבים המסתובבים בסידור הנכון ובמדויק. אם פותחים אותו בכוח, בקבוק חומצה הנמצא בפנים נשבר וגורם לאיכול הפפירוס שעליו כתובה ההודעה. הקופסה המעוטרת בוורד המכילה את הקריפטקס מכילה רמזים לפתרון החידה, הכתובים בכתב ראי. בעת מנוסתם לאנגליה על גבי מטוסו של לי טיבינג (היסטוריון שמיודד עם לנגדון), לנגדון פותר את החידה ומוצא כי הצירוף הוא "S-O-F-I-A", הצורה היוונית העתיקה והמודרנית של השם סופי (משמעות נוספת היא חוכמה).

טיבינג מאמין שמסדר ציון הפר את הנדר העתיק שנדר והוא גילוי סודו של הגביע לעולם כולו בזמן הנכון; מסיבה זו הוא שואף לגנוב את מסמכי הגביע ולגלות אותם לעולם בעצמו. הוא זה שהודיע לסילא שלנגדון וסופי נווה נמצאים באחוזה שלו. הוא לא לקח מהם את האבן הראשה בעצמו כיוון שרצה להסתיר את זהותו האמיתית. סילא הגיע לאחוזה, אך נלכד על ידי טיבינג, שזכה בעקבות זאת לשיתוף פעולה נוסף מצד לנגדון ונווה.

לאחר מכן, המשטרה הצרפתית מגלה את מיקומו של לנגדון באמצעות שבב GPS שהיה צמוד לרכב הבנק שלנגדון ונווה גנבו. טיבינג מוביל את כולם לכנסיית טמפל בלונדון, בידיעה מלאה שזה כיוון שגוי לחלוטין, וזאת על מנת לביים סצנה שבה הוא יילקח בשבי על ידי רמי (באופן זה הוא ישיג את האבן הראשה מבלי לגלות את זהותו). השיחה שסילא קיבל בזמן שנהג בלימוזינה הגיעה מטיבינג עצמו, שככל הנראה היה בתא המטען שלה.

על מנת למחות את כל העקבות המובילים אליו, טיבינג רוצח את רמי לגלודק כאשר הוא נותן לו לאכול בוטנים (כאשר הוא יודע שרמי סובל מאלרגיה לבוטנים). לאחר שהוא אוכל בוטנים מעטים, רמי לוקה בהלם אנפילקטי ומת. כמו כן, טיבינג מתקשר למשטרה כאנונימי ומודיע להם שסילא מתחבא בסניף הלונדוני של אופוס דאי.

לאחר פתיחת הקריפטקס מתברר כי יש בתוכו קריפטקס נוסף, קטן יותר, עם חידה נוספת שפתרונה הוא הסידור הנכון של הרכיבים המסתובבים. החידה, שלפיה צריך לחפש את הכדור שאמור היה להיות על הקבר של "אביר שאפיפיור קבר אותו", מתייחסת לא לאביר מתקופת ימי הביניים כי אם לקברו של סר אייזק ניוטון, שנקבר בכנסיית וסטמינסטר והוספד על ידי אלכסנדר פופ (A. Pope). הכדור מיוחס לתפוח הידע המסמל את ירידת הנשיות הקדושה, ומכאן שהצירוף של הקריפטקס השני הוא "A-P-P-L-E".

לאחר מכן מתגלה ש"המורה" (האדם שאחראי לאירועי היום) הוא לי טיבינג ועוד לפני אירועי היום הוא מגלה את זהותם של ראשי המסדר ומצותת למשרדיהם. משרתו, רמי לגלודק, משתף איתו פעולה. היה זה טיבינג שיצר קשר עם הבישוף מנואל ארינגרוסה, באמצעות זיוף מבטא צרפתי על מנת להסתיר את זהותו, ופיתה אותו לממן את התוכנית לחיפוש הגביע. טיבינג מעולם לא התכוון למסור את הגביע לארינגרוסה וניצל את רצונו העז של האופוס דאי למצוא אותו.

במהלך העימות הסופי עם טיבינג בכנסיית וסטמינסטר מצליח לנגדון לפתוח בחשאי את הקריפטקס השני ולהוציא את תוכנו, לפני שהוא משמיד אותו בגלוי מול טיבינג. לאחר מכן נעצר טיבינג, תוך כדי תחינות בפני לנגדון שיגלה לו את תוכן הקריפטקס השני ואת מיקום הגביע.

ארינגרוסה וסילא מאמינים שהם מצילים את הכנסייה ולא הורסים אותה. בזו פשה מבין שנווה ולנגדון חפים מפשע לאחר שגילה את ציוד ההאזנה באסם של טיבינג. סילא יורה בטעות בארינגרוסה מחוץ לבית של אופוס דאי בלונדון בזמן שהוא בורח מהמשטרה. לאחר שהבין כי רימו אותו, ארינגרוסה אומר לפשה לתת למשפחות הנרצחים את התכשיטים שנמצאים במזוודה שלו. סילא מת מפצעיו.

ההודעה האחרונה בתוך הקריפטקס לא מתייחסת לכנסיית רוזלין, אף על פי שבעבר הגביע אכן היה קבור שם מתחת לסמל בצורת מגן דוד. המדריך בכנסייה הוא אחיה האבוד של סופי. שומרת הכנסייה, מארי שובל, היא סבתה של סופי ואלמנתו של ז'אק סונייר. היא האישה שסופי ראתה שנים רבות לפני כן, נוטלת חלק בטקס המיני עם סונייר.

למרות שכל ראשי המסדר נרצחו, הסוד לא הלך לאיבוד, כיוון שעדיין נותרה תוכנית גיבוי שתשמור על קיומם של הארגון ושל הסוד.

המשמעות האמיתית של ההודעה האחרונה היא שהגביע קבור מתחת לפירמידה הקטנה (כלומר, "הלהב", סמל זכרי) הנמצאת בדיוק מתחת לפירמידת הזכוכית ההפוכה שבלובר. הגביע נמצא מתחת ל"קו הוורד", הדומה למילה "רוזלין". לנגדון מבין את החלק האחרון של החידה בעמוד האחרון של הספר, אולם לא נראה שבכוונתו לספר על כך למישהו.

הגביע הקדוש

Da Vinci Vitruve Luc Viatour
האדם הוויטרובי, מיצירותיו של לאונרדו דה וינצ'י. לאחר הירצחו, נמצא ז'ק סונייר בתנוחה זו על רצפת מוזיאון הלובר.
Da Vinci The last supper detail Da Vinci code
מתוך יצירתו של לאונרדו דה וינצ'י, הסעודה האחרונה. על פי הספר, הדמות שיושבת מימינו של ישו אינה יוחנן המטביל, כי אם מרים המגדלית שהייתה לגרסת הספר אשתו ואם בתו. היעדרות הגביע מן התמונה מראה שדה וינצ'י ידע שמרים המגדלית הייתה למעשה הגביע הקדוש. הדבר אף מודגש על ידי האות "M" שנוצרת מתנוחתם של ישו, מרים והשליח פטר הקדוש, שעליו היא נשענת.
Juan en La Última Cena, de Leonardo da Vinci
במבט ביקורתי בדמות ב"סעודה האחרונה" ניתן לראות, על פי הספר, שמדובר בדמות אישה ולא גבר כפי שמקובל לחשוב.

כפי שטיבינג הסביר לסופי נווה, הדמות הנמצאת מימינו של ישו בציור הסעודה האחרונה היא לא יוחנן כותב הבשורה כי אם מריה מגדלנה. לפי הספר, מגדלנה הייתה אשתו של ישו ונשאה ברחמה את בתו בזמן שישו נצלב. היעדרו של הגביע מהציור מצביע, ככל הנראה, על כך שלאונרדו ידע שמגדלנה מסמלת את הגביע הקדוש (כלומר, היא נושאת את הדם של ישו). חיזוק לטענה זו ניתן למצוא באות V שנוצרת מהתנוחות של ישו ומריה, כיוון שהאות V מסמלת את הנשיות הקדושה.

היעדרותו המשוערת של יוחנן, לפי פירוש זה, מוסברת באמצעות זיהויו בתור "זו שישו אהב", שם קוד המתייחס ככל הנראה למריה מגדלנה. כמו כן, הספר מציין שצבעי הבגדים שלהם הפוכים: ישו לובש טוניקה אדומה עם צווארון כחול; יוחנן/מריה לובש/ת טוניקה כחולה עם צווארון אדום – ככל הנראה סמל לאיחוד באמצעות נישואין. כמו כן, אם "מזיזים" את הדמות של יוחנן/מריה לימינו של ישו, נראה כאילו הדמות מניחה את ראשה על כתפו של ישו.

לפי הספר, סודותיו של הגביע הקדוש, כפי שהוא נשמר על ידי מסדר ציון, הם:

  • הגביע הוא לא כוס אמיתית כי אם סמל למריה מגדלנה, שנשאה ברחמה את הבת של ישו.
  • הביטוי הצרפתי העתיק לגביע הקדוש, San Greal, הוא למעשה שיבוש של הביטוי Sang Real שמשמעותו בצרפתית עתיקה היא "דם מלכותי".
  • החפצים המרכיבים את הגביע הם מסמכים המאמתים את קיומה של שושלת ישו וכן עצמותיה של מריה מגדלנה.
  • הכנסייה השתיקה את האמת לגבי צאצאיהם של מריה מגדלנה וישו במשך 2,000 שנים. דבר זה קרה בעקבות חששם מהנשיות הקדושה, כמו גם בעקבות האיום המעמדי שדבר זה היה מהווה על בכירותו של פטרוס הקדוש.
  • מריה מגדלנה היא נצר למשפחת מלוכה (באמצעות שבט בנימין) והייתה אשתו של ישו, שהיה נצר לבית דוד. הטענה שהיא הייתה זונה הומצאה על ידי הכנסייה בשלב מאוחר יותר כדי לטשטש את מה שבאמת קרה. בזמן הצליבה היא הייתה בהיריון, ולאחריה היא ברחה לגאליה (צרפת של היום) והסתתרה אצל יהודי מרסיי. היא ילדה בת וקראה לה בשם שרה. במהלך השנים הפכו צאצאי ישו ומריה מגדלנה לשושלת המרובינגית של צרפת.
  • קיומם של הצאצאים היה הסוד שהתגלה במסמכים שחשפו הצלבנים במהלך כיבוש ירושלים ב-1099. מסדר ציון ואבירי ההיכל התארגנו כדי לשמור על הסוד.

לפי הספר, סודותיו של הגביע קשורים לעבודתו של דה וינצ'י בצורה הבאה:

  • לאונרדו היה חבר במסדר ציון וידע את סודו של הגביע. למעשה, ניתן לגלות את הסוד בציור הסעודה האחרונה כיוון שלא מצויר שם ולו גביע אמיתי אחד. הדמות שיושבת ליד ישו איננה גבר, כי אם אשתו של ישו – מריה מגדלנה. רוב התעתיקים המודרניים של הציור מסווים את המאפיינים הנשיים הברורים.
  • הדו-מיניות של המונה ליזה משקפת את האיחוד המקודש בין זכר לנקבה, המתגלם באיחודם הקדוש של ישו ומריה. איחוד זה בין הכוח הגברי לנשיות היווה איום על ההגמוניה הכנסייתית במשך שנים רבות. השם מונה ליזה (Mona Lisa) הוא למעשה אנגרמה עבור "Amon L'Isa", המתייחס לשני אלים חשובים במיתולוגיה המצרית (אמון ואיזיס).

מספר מומחים אחרים שיערו גם כן שישו היה ככל הנראה אב. ישנם לפחות שלושה ילדים המיוחסים לו (בת אחת שנולדה לפני הצליבה ושני בנים שנולדו לאחר תחייתו). למרות ששמותיהם מהווים חלק מתאוריות הקשר המודרניות, לפני עשרים שנים, כאשר נכתב הספר "דם קדוש, גביע קדוש", השמות לא הוזכרו בו. הצאצאים המלכותיים הנמצאים בליבה של תעלומת צופן דה וינצ'י מתרכזים סביב משפחתו של יוסף (אחד הבנים), שהוא ככל הנראה שמו של עמינדב דה גראל, הראשון מבין "מלכי פישר". אולם, הגנאלוגים המצוטטים במסמכי הגביע תיעדו ככל הנראה מעט מדי דורות, כאשר ילדים נולדו באופן רגיל לאבותיהם כאשר אלה היו בשנות ה-40 לחייהם.

דמויות עיקריות

השראה, השפעה ותביעות זכויות יוצרים

הספר הוא חלק מהתעניינות המחודשת בגנוסיס ובכתבים גנוסטיים. התייחסותו הרבה של הספר לתפקידה של מרים המגדלית בימיה הראשונים של הכנסייה נובעת באופן ישיר מהכתבים הגנוסטיים. המקור לחלק השני של העלילה הוא פרשנויות חדשות ליחסים שבין הגנוסטיזם והנצרות; הנפוצה מבין הפרשנויות הללו היא זו המובאת בספר "דם קדוש, גביע קדוש" (ספר זה מוזכר במפורש ב"צופן דה וינצ'י", בעמוד 256 בספר). מחברי הספר, ההיסטוריונים מייקל בייג'נט וריצ'רד לי, הגישו נגד בראון תביעה על הפרת זכויות יוצרים בבית משפט בלונדון ב-2006, במסגרתה נטען כי בראון השתמש במוטיב מרכזי, המורכב מ-15 מרכיבים המצוינים בספרם "דם קדוש, גביע קדוש", שהוציא לאור כבר ב-1982, שהוא ספר היסטוריה, פסאודו-מדעי ולא מותחן[1]. באפריל 2007 נדחתה התביעה[2].

חוקר בשם לואיס פרדו תבע את בראון על גניבה ספרותית, בטענה ש"צופן דה וינצ'י" מבוסס על ספריו "מורשת דה וינצ'י" מ-1983 ו"בתו של האלוהים" מ-1999. פרדו הקים אתר אינטרנט, בו הוא מציג השוואות בין שני הספרים[3]. פרדו ביקש מבית המשפט המחוזי בניו יורק לפסוק לטובתו פיצויים בהיקף של 150 מיליון דולר. התביעה נדחתה באוגוסט 2005 ובפסק הדין נכתב כי "אין כל דמיון מהותי בין 'צופן דה וינצ'י' לספריו של פרדו", "שני הספרים כתובים בסגנון של ספר מתח שהתפאורה שלו היא העולם הדתי, אבל רעיונות ונושאים ספרותיים כלליים אינם מוגנים על ידי חוק זכויות היוצרים"[4].

ספרו של אומברטו אקו "המטוטלת של פוקו" (Foucault's Pendulum) עוסק גם הוא בתאוריות קשר, הקשורות לגביע הקדוש ולבית המקדש. לאחרונה זכה הספר לתואר "צופן דה וינצ'י לאנשים חושבים".

ביקורת

לאור הטענה כי הספר מכיל מרכיבים אמיתיים מבחינה היסטורית בתוך המסגרת הבדיונית שלו, רבים ראו ב"צופן דה וינצ'י" מסמך אמיתי המתאר נאמנה את תולדות הכנסייה הקתולית. כתוצאה, משך הספר ביקורת שלילית רבה מצד הקהילה הנוצרית, הקהילה היהודית ומהאיטלקים, כמו גם מקבוצת היסטוריונים שלא ראתה בעין יפה את הדרך שבה - לטענתם - עיוות ואף סילף בראון את ההיסטוריה. להלן כמה מטענותיהם:

  • המבקרים תוקפים את הטענה כי עד שנת 325 לספירה נחשב ישו ל"נביא בן־תמותה", ושתיאורו כבן האלוהים הוא רק תוצאה של מהלכים פוליטיים מצד הקיסר קונסטנטינוס. לטענת אנשי הכנסייה הקתולית וחוקרים שונים, ניתן להפריך טענה זו באמצעות קריאה פשוטה בברית החדשה.
  • הטענה לפיה מרים המגדלית הייתה נצר למשפחת המלוכה (בשל השתייכותה לבית בנימין): אין לעובדה זו אף ראיה היסטורית. העובדה שמגדל (מקום מגוריה של מרים המגדלית) הייתה בצפון ישראל, בעוד שבט בנימין שכן בדרום, אינה מהווה ראיה מכרעת נגד התאוריה, מכיוון שבתקופת בית שני התפזרו אנשי השבטים יהודה ובנימין במרחבי ארץ ישראל, מכיוון שעשרת השבטים לא חזרו.
  • נישואי ישו למרים המגדלית היו עשויים ליצור "איחוד פוליטי רב־משמעות": אולם בספרי הבשורה, ישו הבהיר שממלכתו "אינה שייכת לעולם זה". אם, מצד שני, ישו היה למעשה "נביא בן־תמותה" שרצה להקים ממלכה פוליטית, הרי שהוא נכשל.
  • ההנחה ש"הנשיות המקודשת" דוכאה על ידי הנצרות: בכנסייה הקתולית, למשל, מריה (מנצרת), אמו של ישו, צוינה במפורש כ"אמו של האל", "מלכת גן העדן" ו"האם הרוחנית של כל חי".
  • חמישה מיליון נשים נשרפו בעודן חיות בשל החשד שהיו מכשפות: לפי ההערכות העדכניות יותר, הכוללות גם נשים שהומתו שלא בשריפה, ואף לא בידי הכנסייה, סך כל ההוצאות להורג נע בין 30,000–50,000.
  • המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה לא נערכו לכבוד האלה אפרודיטה, אלא לכבוד זאוס.
  • הארכיטקטורה הגותית עוצבה על ידי הטמפלרים כדי לשמר את סוד "הנשיות הקדושה": היסטוריונים רבים מציינים שהטמפלרים מעולם לא עסקו בתכנון מבנים.
  • דימויו של "מסדר ציון" כארגון עתיק: בעוד שהארגון אכן קיים במציאות ואף טוען להיות הכוח המניע של הטמפלרים, רוב ההיסטוריונים סבורים כי הארגון הוקם זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה.
  • כל הכנסיות שבנו הטמפלרים נבנו בצורה עגולה, ומעגליות זו נחשבה לעלבון בעיני הכנסייה: חלק מכנסיות הטמפלרים לא היו עגולות, והכנסיות העגולות שנבנו תוכננו בהשראת כנסיית הקבר הקדוש.
  • המונה ליזה צוירה כדיוקן עצמי של לאונרדו דה וינצ'י: כמעט כל ההיסטוריונים של האמנות משוכנעים כי התמונה היא אכן דיוקנה של מדונה ליזה, אשתו של פראנצ'סקו דל ג'וקונדו, ולא של דה וינצ'י.
  • על פי הספר, מנהיגי הכנסייה מחקו חלק מההיסטוריה הנוצרית הקדומה כולל כתבים שלא עלו בקנה אחד עם הגישה המסורתית או שסתרו את ארבע הבשורות העיקריות. תפיסה זו מסתמכת חלקית על ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בנאג' חמאדי. הממסד הכנסייתי טוען שהבשורות שנמצאו בנאג' חמאדי נכתבו בתקופה מאוחרת יותר ולכן אינם חלק מהקנון.
  • גם מצד היהודים נשמעת ביקורת על מספר אי-דיוקים בספר. למשל, במספר מקומות היטיב בראון לתאר עקרונות ביהדות, כמו למשל חשיבות האיחוד בין בעל ואשה - בשונה מהנצרות. אולם המבקרים טוענים שבאותן נקודות עצמן, הוא המציא 'עובדות היסטוריות' מופרכות ומשוללות בסיס - כמו למשל שעבודת בית המקדש כללה בין היתר פולחן מיניות עם כוהנות בית המקדש. שהרי, בשום שלב בהיסטוריה, לא שירתו נשים כלל ככוהנות בבית המקדש.

אמנם, הדיפת טענותיו של דן בראון נסמכת בעיקרה על הכתוב בברית החדשה, אולם הכותב עצמו טוען כי עמדתו וודאית, כיוון שבועידת ניקיאה דחתה הכנסייה את בשורותיהם של שמעון (פטרוס), של מריה מגדלנה ובשורות נוספות, שהכילו מידע שהכנסייה מעוניינת להסתיר.

הסודות שמאחורי צופן דה וינצ'י

הסוגיות והספקות שהעלה הספר, והמאמרים שדנו בנושאים אלו היו כה רבים עד שדן בורסטין אסף חלק ממאמרים אלו לספר בשם "הסודות שמאחורי צופן דה וינצ'י".

עיבוד קולנועי

זכויות ההסרטה של הספר נרכשו על ידי "Columbia Pictures". הבמאי רון הווארד נבחר לביים את הסרט, ובין מפיקיו נמנה גם שותפו בריאן גרייזר.

טום הנקס נבחר לגלם את רוברט לנגדון ואודרי טוטו נבחרה לגלם את סופי נווה. צילומי הסרט החלו ב-16 ביולי 2005. הסרט יצא לאקרנים ב-19 במאי 2006 בארצות הברית, אך בישראל הוקרן בבתי הקולנוע כבר ב-18 במאי.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

  1. ^ יואב מזא"הצופן דה וינצ'י:כיצד מכר דן בראון את מה שהעתיק?, באתר הארץ, 31 במאי 2006
  2. ^ ארנון בן-יאיר, בית המשפט הכריע: דן בראון ניצח בקרב על "צופן דה וינצ'י", באתר TheMarker‏, 10 באפריל 2007
  3. ^ [1]
  4. ^ רונן לב, ‏נדחתה תביעת זכויות יוצרים נגד מחבר "צופן דה וינצ'י", באתר גלובס, 7 באוגוסט 2005
2006 בקולנוע

ערך מורחב – 2006

אוצר לאומי (סרט)

אוצר לאומי (אנגלית: National Treasure) הוא סרט הרפתקאות שצולם בארצות הברית בשנת 2004. הסרט עוסק בחבורת מחפשי אוצרות שמתחקים אחרי אוצר קדום. הסרט כולל גניבה של הצהרת העצמאות של ארצות הברית ומתעסק בין השאר באבירים הטמפלרים ובבונים החופשיים. הסרט כולל כמה אלמנטים שמוזכרים גם בספר צופן דה וינצ'י שיצא לאור ב-2003.

בפומט

בפומט (Baphomet) הוא שם שהופיע במסמכי המשפטים שנערכו בראשית המאה ה-14 לחברי מסדר אבירי היכל שלמה.

במהלך המאה ה-19 נפוץ המושג הודות לספרות פנטסטית, פסאודו-היסטורית, שניסתה לקשר את אבירי היכל שלמה למיני תאוריות קונספירציה והודות לציור של אליפז לוי, בו תואר בפומט בדמות עז בר אנתרופומורפית היושבת בישיבה מזרחית, בעלת ראש ורגליים של תיש, כנפיים ושדיים. על ראשו פנטגרם, על ידיו כתובות המילים SOLVE (מפריד) ו-COAGULA (מגבש). המושג "בפומט" משמש גם כאחד מכינויי השטן.

חוקרים מודרניים העלו את ההשערה שמדובר בשיבוש של שם הנביא מוחמד (מַחמוּט או מָהוֹמֶת בהגיה שהייתה נפוצה אז באירופה בהשפעת העות'מאנים). בתחילת שנות ה-80 הועלתה השערה על ידי החוקר יו שוונפילד כי המילה "בפומת" היא מילת צופן בקוד אתב"ש לחוכמה - "שופיא" ("סופיה" (σοφία) ביוונית היא חוכמה). תאוריה זו תרמה חלק חשוב לספרים כמו "דם קדוש, גביע קדוש", "צופן דה וינצ'י" וצופן הפרעונים. תאוריות דומות גורסות שבפומט היה למעשה ראשו הכרות של יוחנן המטביל, שהטמפלרים מצאו לכאורה בחפירות בהר הבית.

דה וינצ'י (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

דן בראון

דן בראון (באנגלית: Dan Brown; נולד ב־22 ביוני 1964) הוא סופר אמריקאי, מחברם של מותחנים בלשיים ובהם ארבעת רבי המכר "מלאכים ושדים", "צופן דה וינצ'י", "הסמל האבוד" ו"התופת", העוסקים בהרפתקאותיו של האיקונוגרף הדמיוני רוברט לנגדון, המסייע לפענח מעשי רצח ותעלומות.

האוניברסיטה האמריקאית בפריז

האוניברסיטה האמריקאית בפריז (באנגלית: The American University of Paris, ובראשי תיבות: AUP) היא מוסד אקדמי פרטי (ללא כוונות רווח) ועצמאי הממוקם בפריז, בירת צרפת.

האוניברסיטה הוקמה ב-1962 והיא נחשבת למוסד האקדמי האמריקאי הוותיק ביותר באירופה. האוניברסיטה חולשת על שמונה בניינים הנמצאים ברובע השביעי, ב"גדה השמאלית" של הסן, ליד מגדל אייפל, האינווליד. האוניברסיטה מתמחה במדעי החברה ובתקשורת ולומדים בה כ-1,000 סטודנטים. לימודי התואר באוניברסיטה מוכרים על ידי משרד החינוך האמריקאי.

שפת ההוראה באוניברסיטה היא אנגלית, אם כי הסטודנטים נדרשים להפגין ידע בצרפתית על מנת לקבל את התואר.

האוניברסיטה מופיעה בספר "צופן דה וינצ'י" של דן בראון, כמקום שבו מעניק רוברט לנגדון את ההרצאה שלו בנושא סמליות.

בין בוגרי האוניברסיטה: המעצב טום פורד, השחקן מייקל ות'רלי.

המינהל המרכזי של המשטרה המשפטית

המינהל המרכזי של המשטרה המשפטית, בקיצור DCPJ, (בצרפתית: Direction centrale de la Police judiciaire; בתעתיק מצרפתית: דירקסיון סנטרל פוליס ז'ודיסייר) הוא גוף אכיפת חוק של המשטרה הלאומית הצרפתית האחראי לתיאום טכני ומדעי בין כוחות המשטרה בצרפת וחוקר פשע חמור לרבות גניבות, פשע מאורגן, סחר בסמים, סחר בבני אדם, שוד יצירות אמנות וזיוף שטרות.

אף שאוזכר בספר צופן דה וינצ'י בתור המקבילה הצרפתית ל-FBI האמריקאי, בפועל זהו גוף תיאום בלבד, ללא סמכויות של ניהול חקירה עצמאית.

הגוף הוקם בשנת 1907 ביוזמת מפקד משטרת פריז סלסטין אניון ושר הפנים וראש ממשלת צרפת דאז ז'ורז' קלמנסו על מנת להקים גוף שיטור שיסייע לרשות השופטת במניעת פשעים.

בראש הארגון עומד המנהל המרכזי שמסתייע בסגן.

הצופן (סדרת טלוויזיה)

"הצופן" הוא שעשועון טלוויזיה ישראלי ששודר בערוץ הראשון בקיץ 2007. הסדרה נעשתה בפורמט של סדרה בריטית בשם "Codex", שנוצרה בהשראת הספר "צופן דה וינצ'י".

מבקרת רשות השידור יצאה נגד העלות הגבוהה של הפקת התוכנית ונוהלי העבודה.

התופת (סרט)

התופת (באנגלית: Inferno) הוא סרט קולנוע מסוגת מתח ומסתורין המבוסס על רב-המכר "התופת" מאת דן בראון בבימויו של רון הווארד ובכיכובו של טום הנקס.

הסרט אמור היה לצאת לאקרנים ב-18 בדצמבר 2015, אך בגלל התנגשות עם יציאת "מלחמת הכוכבים - פרק 7: הכוח מתעורר", הסרט ייצא לאקרנים ב-16 באוקטובר 2016 ב-IMAX, ב-3D וב-2D. בסרט מככבים הנקס שחוזר לגלם את דמותו של פרופסור רוברט לנגדון, ולצדו פליסיטי ג'ונס, סידסה באבט קנודסן, בן פוסטר, עומאר סי, ואירפאן קאן. בריאן גרייזר חזר להפיק את הסרט ביחד עם מייקל דה-לוקה ואנדרה גלאנטי, ועקיבא גולדסמן, תסריטאי שני הסרטים הקודמים, פרש מהסרט, ודייוויד קפ, תסריטאי הסרט הקודם מחליף אותו. הסרט הוא השלישי בסרטי "צופן דה וינצ'י", שמבוססים על ספרי רבי-המכר של דן בראון; "צופן דה וינצ'י", "מלאכים ושדים" והסרט הזה. בסרט הנוכחי, רוברט לנגדון יוצא לעימות מול מזימת טרור הרסנית כשהוא נעזר ברופאה כדי לעצור בעד האיש מאחורי הדבר.

טום הנקס

תומאס ג'פרי "טום" הנקס (באנגלית: Thomas Jeffrey "Tom" Hanks; נולד ב-9 ביולי 1956) הוא שחקן קולנוע, מפיק ובמאי אמריקאי. זוכה 2 פרסי אוסקר, 4 פרסי גלובוס הזהב, 6 פרסי אמי, פרס גילדת שחקני המסך ופרס סאטורן.

כנסיית טמפל

כנסיית טמפל או כנסיית המקדש (באנגלית: Temple Church) היא כנסייה עגולה מהמאה ה-12 בלונדון שבאנגליה. הכנסייה נמצאת בין רחוב פליט ונהר התמזה, וכל האזור סביבה נקרא על שמה - "טמפל" ("Temple").

במקור נבנתה הכנסייה כמפקדה של מסדר הטמפלרים, ובה נוהל ב-1215 המשא ומתן בין האצילים לבין המלך ג'ון על חתימת המגנה כרטה. לאחר נפילת המסדר במאה ה-14 הפכה הכנסייה לרכוש הכתר, ומאז היא משמשת מרכז לשתיים מלשכות עורכי הדין של לונדון.

במהלך הבליץ במלחמת העולם השנייה ניזוקה הכנסייה ושוקמה לאחר המלחמה.

הכנסייה שימשה רקע לספרו של דן בראון - "צופן דה וינצ'י".

מדונה ליטה

מדונה ליטה (Madonna Litta) היא יצירה מהמאה ה-15 המתארת את מרים המחזיקה בזרועותיה את בנה ישו שצוירה על ידי לאונרדו דה וינצ'י ומוצגת כיום במוזיאון הארמיטאז' בסנקט פטרבורג, רוסיה.

יש העתקים רבים של היצירה שצוירו על ידי ציירים אחרים מתקופת הרנסאנס, סקיצה ראשונית של היצירה שלאונרדו צייר את ראשה של מרים, מוצג בלובר. התנוחה מביכה של הילד, לעומת זאת, הובילה חוקרים מסוימים לייחס חלקים מהציור בולטראפיו, תלמיד של לאונרדו. רמזים אחרים שתורמים לעובדה שהציור הזה הושלם על ידי אחד מתלמידיו של לאונרדו כוללים את קווי המתאר הקשים של המדונה והילד, כמו גם הנוף הרגיל.

עבודה זו צוירה עבור שליטי בית ויסקונטי של מילאנו ועברה במהרה למשפחת ליטה, שהיצירה הייתה בחזקתה במשך מאות שנים. בשנת 1865, רכש אלכסנדר השני, קיסר רוסיה את היצירה מידי הרוזן ליטה והוא הפקיד את הציור במוזיאון הארמיטאז', בו מוצגת עד היום. הציור הוצג בקצרה בסרט צופן דה וינצ'י מ-2006.

מלאכים ושדים

מלאכים ושדים (באנגלית: Angels & Demons) הוא מותחן בלשי פרי עטו הסופר האמריקאי דן בראון. הספר יצא לאור בשנת 2000.

ספר זה הוא הראשון העוסק בהרפתקאותיו של רוברט לנגדון, אך ידוע פחות מהספר שנכתב אחריו, "צופן דה וינצ'י". הספר בנוי כספר מתח, אך הוא גדוש בתיאורי אמנות מרחבי רומא והוותיקן. עיקר הספר עוסק בתיאור המתח בין הדת והמדע, והבלטת היחסים והקשרים שביניהם.

מלאכים ושדים (סרט)

מלאכים ושדים (באנגלית: Angels & Demons) הוא סרט קולנוע המבוסס על רב-המכר "מלאכים ושדים" מאת דן בראון. הסרט יצא לאקרנים ב-14 במאי 2009.

מסדר ציון

מסדר ציון (בצרפתית Prieuré de Sion) הוא שמה של אגודת סתרים בדויה אשר הייתה במרכזה של תרמית היסטוריוגרפית רחבת היקף בעלת אופי של תאוריית קשר. השמועה בדבר קיומו של הארגון הופצה לראשונה בשנת 1956 על ידי קבוצה צרפתית בשם אילומינטי, בת ארבעה חברים: פייר פלנטאר, אנדרה בונומה, ג'ין דלוואל וארמנד דפה. ככל הנראה מתוך מטרה לקדם עמדות שמרניות ומלוכניות, הקבוצה הפיצה ידיעות בדבר אחווה סודית בשם "מסדר ציון" אשר הוקמה בשנת 1099 ובין חבריה נמנו דמויות היסטוריות בולטות כגון לאונרדו דה וינצ'י, ויקטור הוגו, אייזק ניוטון ובוטיצ'לי. כמו כן, נטען כי הארגון אחראי להתרחשויות היסטוריות שונות ובהן מסעות הצלב והקמת מסדר הטמפלרים (מסדר אבירי ההיכל). מטרתו המוצהרת של המסדר הייתה להגן על צאצאי השושלת המֶרובּינגית הקדומה, שהם על פי חברי המסדר למעשה צאצאי ישו ומרים המגדלית, ולפיכך מהווים את השושלת המלכותית הלגיטימית של צרפת.

חברי הקבוצה העמידו פנים כחברים באחווה סודית עתיקה ואף הטמינו מסמכים מזויפים בארכיונים ובכנסיות המאששים את קיומו של המסדר. זיופים אלו הובילו ב-1967 לפרסום הספר "האוצר האבוד של רן לה שאטו", מאת הסופר הצרפתי ג'רלד דה סָדֶה, המתחקה אחר ההיסטוריה של הארגון. הספר הפך לרב מכר בצרפת והקנה אמינות לתרמית. על אף שעדויות לזיוף המסמכים אשר על פיהם נכתב הספר נחשפו מיד לאחר פרסומו, המיתוס סביב המסדר המשיך לצמוח. במהלך שנות ה-70 של המאה העשרים ערך ה-BBC מספר תוכניות תחקיר על המסדר ועל בסיסן אף פורסם ב-1982 הספר "דם קדוש, גביע קדוש", אשר זכה להצלחה ברחבי העולם. הרומן המטוטלת של פוקו מאת אומברטו אקו מושפע מסיפור המסדר ומציג חבורת סופרים והיסטוריונים הממציאים סיפור דומה כדי לגלות לבסוף שיש קורטוב של אמת בסיפור הבדיוני. מיתוס המסדר התעצם מחדש ב-2003, עם הצלחתו של הספר "צופן דה וינצ'י", מאת דן בראון, אשר טווה את עלילתו סביב קיומו לכאורה של הארגון.

פירמידה הפוכה (אדריכלות)

באדריכלות, פירמידה הפוכה היא מבנה ההולך ומתרחב כלפי מעלה, ולכן מזכיר בצורתו פירמידה שהועמדה על קודקודה. מבני פירמידה הפוכה רבים היו אופנתיים בעיקר באדריכלות הברוטליסטית של שנות ה-60 וה-70.

ידועה במיוחד "הפירמידה ההפוכה" (La Pyramide Inversée) שתכנן איי אם פיי במוזיאון הלובר בפריז שהיא אכן בצורה של פירמידה הפוכה אמיתית ולא בצורה המזכירה כזו. פירמידה זו היא לא בניין כשלעצמו אלא חלון עליון (סקיילייט) שמחדיר אור לקומה תת-קרקעית וצורתו נועדה ליצור ניגוד עם הפירמידה הגדולה בכניסה אל המוזיאון. פירמידה זו מוזכרת בספר "צופן דה וינצ'י", ולפיו תחת פירמידה הפוכה זו קבורה לכאורה מרים המגדלית (מריה מגדלנה).

צופן דה וינצ'י (סרט)

צופן דה וינצ'י (The Da Vinci Code) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 2006 המבוסס על רב-המכר צופן דה וינצ'י מאת דן בראון. הסרט היה מהסרטים המבוקשים ביותר לא בשנת-2006, והקרנת הבכורה שלו התקיימה בליל הפתיחה של פסטיבל קאן ב-17 במאי 2006. יום אחד לאחר תאריך זה, ב-18 במאי, החלה הקרנתו של הסרט ברחבי העולם, ואילו הקרנתו הראשונה בארצות הברית הייתה ב-19 במאי.

בגלל פרשנויות שנויות במחלוקת להיסטוריה של הנצרות שנעשו בספר ובסרט, הם ספגו ביקורת נוקבת מהכנסייה הקתולית. מספר בישופים אף המליצו לקהילות שלהם להחרים את הסרט. לרוב ההקרנות המוקדמות התלוו הפגנות מחאה מחוץ לאולמות הקולנוע, והביקורות הראשוניות היו מעורבות. אולם, בשבוע הראשון לאחר תחילת ההקרנה יוצרי הסרט הכניסו למעלה מ-224 מיליוני דולרים בכל העולם, כאשר הסרט היחיד שעבר את צופן דה וינצ'י מבחינת הכנסות היה מלחמת הכוכבים - פרק 3: נקמת הסית'. הסרט ממוקם במקום השני מבחינת הכנסות לשנת 2006, ועד ל-2 בנובמבר של אותה שנה יוצריו הכניסו 756,270,019 דולרים. פסקול הסרט, שהולחן על ידי האנס צימר, היה מועמד לפרס גלובוס הזהב עבור היצירה המקורית ביותר בשנת 2007.

רנדום האוס

רנדום האוס (באנגלית: Random House) הוא בית ההוצאה לאור הגדול בעולם בשפה האנגלית. בשנת 2013 מוזג עם הוצאת פינגווין הבריטית ופועל תחת השם "פינגווין רנדום האוס".

רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס

רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס (באנגלית: The New York Times Best Seller list) נחשבת כיום לרשימת הספרים רבי המכר הבולטת ביותר בארצות הברית. הרשימה מפורסמת מדי יום ראשון במדור "ביקורת ספרים" של השבועון ניו יורק טיימס. הרשימה פורסמה לראשונה ב-12 באוקטובר 1931. במהלך העשורים האחרונים של המאה ה-21 רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס התפתחה לרשימות מרובות בקטגוריות שונות.

בניגוד לרשימות שבודקות מה הם הפריטים הנמכרים ביותר בקטגוריות שונות, רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס איננה מבוססת על נתוני מכירות בפועל, אלא על סקרים שונים.

בשנת 2001 נוצרה קטגוריה נפרדת מרשימת רבי המכר למעקב אחר מכירת ספרי ילדים. מבקרים של ה"ניו יורק טיימס" טענו שרשימת רבי המכר בקטגוריית ספרי הילדים נוצרה במיוחד על מנת שסדרת ספרי הארי פוטר, שהייתה בצמרת הרשימה במשך מעל לשנתיים, תועבר לקטגוריה נפרדת כדי שספרים אחרים אשר מעט פחות פופולריים יופיעו ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס.

ספרים מאת דן בראון
ספרים על רוברט לנגדון מלאכים ושדים (2000) • צופן דה וינצ'י (2003) • הסמל האבוד (2009) • התופת (2013) • המקור (2017)
ספרים נוספים מבצר דיגיטלי (1998) • נקודת ההונאה (2001)
סרטים המבוססים על ספריו צופן דה וינצ'י (2006) • מלאכים ושדים (2009) • התופת (2015)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.