צומח

צומח (שם מדעי: Plantae או Viridiplantae) היא ממלכה שכוללת בתוכה יצורים חיים מבצעי פוטוסינתזה המכילים את הפיגמנטים שהם כלורופיל a וכלורופיל b. חומר התשמורת העיקרי אצלם הוא עמילן. ממלכת הצומח ממוינת לשתי קבוצות עיקריות:

מקובל להניח שצמחים התפתחו מאצות ירוקיות בגלל המשותף ביניהם: הפיגמנטים הפוטוסינתטיים הם כלורופיל a וכלורופיל b, חומר התשמורת העיקרי הוא עמילן, דופן התא מכיל תאית.

שיטות הרבייה של הצמחים רבות ומגוונות, החל מהתחלקות תאים, כמו בחלק מהאצות הירוקיות, וכלה בהאבקה והתפתחות זרעים כמו בבעלי הפרחים.

רוב הצמחים הם אוטוטרופים שמייצרים את המזון שלהם עצמאית על ידי הפוטוסינתזה. חלק מהצמחים הם טפילים, ומנצלים לקיומם חומר אורגני מצמחים חיים אחרים. לעומתם, צמחים טורפים מנצלים חומר אורגני מבעלי החיים. המדע העוסק בחקר הצומח נקרא בוטניקה.

צומח
Diversity of plants image version 5
מיון מדעי
על־ממלכה: איקריוטיים
ממלכה: צומח
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Plantae

עיינו גם בפורטל

פורטל בוטניקה הוא שער לכל הנושאים הקשורים בעולם הצומח. ניתן למצוא בו ערכים הקשורים לעצים, לפרחים, למחזור החיים של הצומח, לסיווג ועוד.

המיון המדעי של ממלכת הצומח

להלן המיון השלם, המלא והמעודכן לשנת 2004:

הערה

  • בשיטה המודרנית של המיון המדעי לא תמיד דרגת מיון מסוימת נכללת בדרגת המיון שמעליה. כלומר, סדרה של צמחים יכולה להיות כלולה במערכה ולא תהיה שייכת לאף מחלקה.
  • קבוצה היא דרגת מיון בדיוק כמו מערכה, מחלקה, סדרה ומשפחה, אך ללא שם מאפיין.

גלריה

Ferns

Dicksonia antarctica

Flowering Dogwood Cornus florida Leaf 2000px

Cornus florida

Araucaria Forest (3440545832)

Araucaria araucana

Equisetum sylvaticum metsäkorte

Equisetum sylvaticum

Larix decidua 001

Larix decidua

Mangrove auf Cayo Levisa, Kuba

מנגרוב מהסוג Rhizophora

Nymphaea nouchali5

Nymphaea nouchali

Bamboo forest

במבוק ממין Phyllostachys edulis

קישורים חיצוניים

סחלביים

איקריוטים

אֵיקַרְיוֹטִים (שם מדעי: Eukaryota, Eukarya, Eucarya; "בעלי גרעין") הם יצורים תאיים בעלי גרעין ואברונים, המהווים את העל-ממלכה המגוונת ביותר במיון עולם הטבע. הם כוללים חד-תאיים כמו פרוטוזואה, ריריות, אצות ופטריות חד-תאיות, וכן את הממלכות של הרב-תאיים: פטריות, צומח ובעלי חיים. שתי העל-ממלכות האחרות - חיידקים וארכאונים - כוללות את היצורים הפרוקריוטים.

תא איקריוטי מתאפיין בכך שקיימים אצלו גרעין התא והאברונים המתמחים, המופרדים מהציטופלזמה על ידי ממברנה ביולוגית, שלא כמו בפרוקריוטים, חסרי הגרעין והאברונים (פרו - לפני, קריוט - גרעין; "לפני הופעת הגרעין").

אלימות

אלימות היא מגוון פעילויות מזיקות, הנעשות על ידי אדם אחד או יותר ופוגעות באחר או בחברה, בין אם פיזית, מילולית, חברתית, מינית או אחרת, תוך פגיעה או כוונה לפגוע בבני אדם, בעלי חיים, צומח, או חפץ דומם. אלימות נתפסת בדרך כלל, כשימוש בלתי חוקי בכוח על-מנת לפגוע בקורבן וברכושו. לפעילות זו יש השפעות על הקורבנות, הן מבחינה נפשית, והן מבחינה הישגית, לאורך השנים.

סוגי האלימות הקיימים הם:

אלימות פיזית.

אלימות מילולית.

אלימות כלכלית.

אלימות רגשית.

אלימות מינית.בעבר אלימות פיזית הייתה נפוצה יותר למטרות ענישה, חינוך, שחרור לחצים וכעסים, הבעת רגשות, יישוב סכסוכים ומחלוקות, שעשוע ועוד. כיום חברות רבות בעולם מוקיעות את ההתנהגות האלימה ומגנות אלימות מכל סוג, מדינות חוקקו חוקים כנגד אלימות והתקבלו תקנות בינלאומיות נגד התנהגות אלימה.

הלגיטימיות החברתית של אלימות תלויה בהקשר בו ננקטת האלימות. בעוד שברוב המקרים, התנהגות אלימה נתפסת כשלילית וכעבירה על הנורמות החברתיות ולרוב גם על החוק, הרי שבמקרים מסוימים נתפסת האלימות כלגיטימית, בעיקר כאשר מדובר בהגנה עצמית או במי שהוסמך לכך על ידי המדינה.

אשוחית

אשוחית (שם מדעי: Picea) היא סוג של עצים ירוקי עד ממשפחת האורניים. קיימים כמה עשרות מינים של אשוחיות בתפוצה כלל עולמית, הנפרדים זה מזה בצורת האצטרובל ואופי העלווה. אף אחד מהם אינו צומח בר בארץ, אולם היו ניסיונות לגדלו בהרי ישראל.

באר יעקב

בְּאֵר יַעֲקֹב היא מועצה מקומית בשפלה הדרומית בישראל בקרבת הערים נס ציונה, רמלה וראשון לציון, ובנוסף, סמוכה לבסיס הצבאי צריפין. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. ראש המועצה המכהן כיום הוא ניסים גוזלן.

גבעול

גבעול הוא איבר בצמח ממנו צומחים בדרך כלל העלים. בצמחים מסוימים צומח מתחת לכל עלה ניצן, ממנו נוצר פרח קטן שגם הוא גדל על הגבעול, ולאחר מכן פרי. הגבעול הראשי בצמח נקרא גזע, במיוחד בעצים.

בראשו של הגבעול ישנו עלה הגביע שמחזיק את הפרח.

תפקידו העיקרי של הגבעול הוא הובלת חומרי מזון בסיסיים, לאחר ששורש הצמח קלט אותם, והעברתם לצינורות הובלה, ומשם לכל חלקי הצמח. ישנו תפקיד נוסף לגבעול והוא להחזיק עליו את שאר חלקי הצמח.

סוגי גבעולים:

גבעול מעוצה - גבעול קשה שאם יכופף בחוזקה, יישבר.

גבעול עשבוני - גבעול רך וגמיש המסוגל להתכופף בקלות.גבעולים מסוימים ניתנים לאכילה כגון: בצל ירוק. גבעול של סלרי ועוד.

גן לאומי גבעות הכורכר נס ציונה

גן לאומי גבעות הכורכר נס ציונה הוא אתר טבע בשטח של כ-800 דונם הגובל ביישובים נס ציונה, בית עובד ואירוס. הגן נמצא כולו בשטחה המוניציפלי של עיריית נס ציונה. הגן הלאומי עדיין לא הוכרז עקב בעלות פרטית על חלק מהאדמות והוא במצב סטטוטורי מוצע. הגן הלאומי כולל גבעות כורכר בהן ריכוזי צמיחה של אירוס הארגמן ואירוס ארץ ישראלי כמו גם ריכוזי צמיחה של כ-300 מינים נוספים. ייחודו של האזור הוא בשילוב של צומח מדברי עם צומח ים תיכוני, בשל קרקע הכורכר. בלב האתר חורשות קטנות של אורן ואקליפטוס. השביל המרכזי באתר, המוכשר להולכי רגל ורוכבי אופניים הוא "שביל שומר הגבעות" אליו ניתן להגיע מצומת דרך גבעות הכורכר ורחוב השריון בנס ציונה. בנוסף מרושת הגן בשבילים נוספים, בלתי מסומנים.

דשא

דשא הוא קבוצת צמחים חד-פסיגיים ירוקים, עשבים המאופיינים בעלים צרים וארוכים שגדלים ישר למעלה מהאדמה. דשא מתרבה ברבייה אל-זוויגית שנקראת "רבייה וגטטיבית" שפירושה גידול וצמיחה, משום שאיברים שונים של הצמח (שאינם מעורבים ברבייה זוויגית) משמשים מקור לצמח חדש. לרוב, הדשא מתרבה על ידי "שלוחות" שזו דרך של רבייה אל זוויגית (כך מתרבים גם התותים). דשא שנחשב "אמיתי" מבחינה בוטנית נכלל במשפחת הדגניים, ממערכת בעלי הפרחים. עם זאת, יש צמחים מחוץ למשפחה זו בעלי מראה דומה, שלעיתים קרובות מתייחסים אליהם כאל דשא.

דשא הוא מצורות החיים המגוונות ביותר, והוא צומח בכל היבשות מלבד אנטארקטיקה. הוא קיים מיליוני שנים וכבר בתקופת הקרטיקון הוא היווה מקור מזון לדינוזאורים. בצואה מאובנת של דינוזאורים אלה נמצאו שרידים של סוגי דשא, בהם אבותיהם הקדומים של האורז והחזרן.

הגליל העליון

הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.

חורף

עונת החורף היא אחת מארבע עונות השנה. זו העונה עם הימים הקצרים ביותר (יחד עם הסתיו) והטמפרטורות הנמוכות ביותר. באזורים המרוחקים מקו המשווה יורד שלג בעונת החורף. תאריך תחילת החורף משתנה בהתאם למקום ולתרבות. על פי המטאורולוגיה המודרנית החורף חל בחודשים דצמבר, ינואר ופברואר בחצי הכדור הצפוני ובחודשים יוני, יולי ואוגוסט בחצי הכדור הדרומי. עם זאת, באופן מסורתי בתרבויות אירופאיות רבות החורף מתחיל בחודש נובמבר.

טקסונומיה (ביולוגיה)

טקסונומיה או מיון עולם הטבע (מיוונית עתיקה τάξις (טקסיה), שמשמעותה 'סידור', ו- -νομία (-נומיה), כלומר 'שיטה') היא שיטה בה נעזרים הביולוגים לצורך סיווג ושיום קבוצות אורגניזמים על בסיס של מאפיינים משותפים. האורגניזמים מקובצים יחד לטקסונים וקבוצות אלה מקבלות דרגה טקסונומית; ניתן לקבץ כמה קבוצות של טקסונים בדרגה נתונה ליצירת קבוצת על בדרגה גבוהה יותר, וכך ליצור היררכיה טקסונומית. הבוטנאי השוודי קארולוס ליניאוס נחשב כמייסד המערכת הטקסונומיה הנוכחית, שכן פיתח מערכת המכונה טקסונומיה לינאית לסיווג אורגניזמים ונומנקלטורה דו-שמית לקביעת שמות אורגניזמים.

עם התפתחות תחומי מחקר חדשים כגון פילוגנטיקה, קלדיסטיקה, וסיסטמטיקה השיטה טקסונומית השתכללה והסיווג הפך מודרני יותר בהתבססו על קשרים אבולוציונים ולא רק על מאפיינים חיצוניים. שיטה זו היא חלק ממדע הטקסונומיה.

עולם הטבע עשיר ביצורים רבים, והצורך למיינם ולסווגם נראה הגיוני לכל בר דעת בימינו, אולם לא תמיד הייתה דרך שיטתית לעשות זאת. מאז ומתמיד ידע האדם להגדיר את היצורים השונים ולהבדיל בין דג לבין עוף וייתכן כי הניח שקיימת קרבה בין נמר לברדלס למשל, אולם תורת מיון מסודרת לא הייתה קיימת.

בימי הביניים מקובל היה לסווג את עולם הטבע לארבע ממלכות: דומם, צומח, חי ומְדַבּר (כינוי לאדם). חלוקה זו נמצאת גם היום בשימוש עממי ובאסכולות דתיות מסוימות, וביניהן בַּיהדות, אך היא איננה תקפה מבחינה מדעית, בשל אמות המידה השונות על פיהן בוחנת האסכולה המדעית את המציאות.

מורפולוגיה (ביולוגיה)

מוֹרְפוֹלוֹגְיָה (מהמילה היוונית μορφή, צורה) היא ענף בביולוגיה העוסק בחקר הצורה, המבנה והצבע של הגוף החי (צומח ובע"ח) ואיבריו. המורפולוגיה נחלקת לשלושה ענפי משנה עיקריים: מורפולוגיה חיצונית, מורפולוגיה פנימית ומורפולוגיית ההתפתחות.

מישור החוף הדרומי

מישור החוף הדרומי הוא הדרומי מבין שלושת חלקיו של מישור החוף, ומכאן שמו. הוא משתרע מאגד הערים תל אביב יפו עד לרצועת עזה, ומחוף הים התיכון במערב עד לגבעות השפלה במזרח, גבולות אלה אינם מקובלים על הכול ויש חילוקי דעות לגביהם.

את גבולו הצפוני של מישור החוף הדרומי נהוג לקבוע בנחל הירקון, באזור גוש דן, משם הוא ממשיך דרומה לאורך קו החוף עד לרצועת עזה ואזור העיר רפיח. קטע זה של מישור החוף הוא הרחב ביותר מבין שלושת קטעי מישור החוף והוא עשוי להגיע עד לכ-40 קילומטר ברוחבו המקסימלי באזור חבל אשכול.

ממצא ארכאולוגי

ממצא ארכאולוגי הוא עצם שנוצר או עוצב בידי אדם, כגון כלי או חפץ אומנותי, ואשר קיים בו עניין ארכאולוגי. השימוש במונח "ממצא" מתייחס לרוב לעצמים שהתגלו במהלך מחקר ארכאולוגי, בדרך כלל חפירה. המונח משמש הן לכינוי עצם יחיד, והן לכינוי כלל העצמים שנמצאו באתר או בשטח מסוים.

בראשיתה, הייתה הארכאולוגיה בעיקר ניסיון לגלות ממצאים ועד היום הממצאים הם בין הנתונים הבסיסיים במחקר הארכאולוגי.

דוגמאות לממצאים ארכאולוגיים הם כלי אבן, חרסים, כלי נשק ותכשיטים. פריטים "טבעיים", שלא נוצרו או שונו בידי האדם, מסווגים לפעמים בקטגוריה נפרדת (ecofacts, להבדיל מממצאים ארכאולוגיים, artifacts). עם זאת, ארכאולוגים רבים מרחיבים את הגדרת המונח "ממצא ארכאולוגי" וכוללים בה כל פריט שקשור להתנהגות האדם בעבר, ובכלל זה עצמות בעלי חיים, שרידי צומח, אפר מדורות וכן הלאה, אף אם לא נוצרו בידי אדם.

בממצא הארכאולוגי יש חשיבות רבה להקשר בו הוא התגלה: מיקום גאוגרפי (שעשוי להעיד על קשרים בין תרבויות), מיקום סטרטיגרפי שמעיד על גיל הפריט וקשריו לפריטים אחרים, והקשרו האדריכלי באתר החפירה (שמעיד על השימוש שנעשה בממצא). כך, מהווים הממצאים את אחד הנדבכים העיקריים עליהם מבוססת הפקת המידע במחקר הארכאולוגי.

עץ (חומר גלם)

העץ משמש את האדם כחומר גלם משחר ימיו. לעץ שימושים רבים ומגוונים, מהם בלעדיים לעץ, ואחרים שניתן למצוא עבורם תחליף בחומרים אחרים, כגון מתכת או פלסטיק.

ערך זה עוסק בשימושי העץ כחומר גלם, לאחר כריתתו. בנוסף נעשה שימוש בעץ עצמו, בפרי העץ, ובתוצרים אחרים המופקים מהעץ בעודו צומח. שימושים אלה מתוארים בערך העץ בשירות האדם.

פשתן

פִּשְׁתָּן או פִּשְׁתָּה תַּרְבּוּתִית (שם מדעי: Linum usitatissimum) הוא צמח מסוג פשתה ממשפחת הפשתיים. הוא צומח באזור אגן הים התיכון ועד הודו וככל הנראה בוית לראשונה באזור הסהר הפורה. פשתן היה אחד הגידולים העיקריים במצרים העתיקה.

צמחיית ארץ ישראל

צמחיית ארץ ישראל, ובלשון מדעית פְלוֹרָה פלשתינה (Flora Palaestina), כוללת כ-2,600 מינים, יש המונים 2,800, של הצומח בארץ ישראל, הפזורים בין 130 משפחות, וזאת מחוץ לצמחי התרבות שהאדם מגדל אותם. מבין הצמחים הללו 264 הוגדרו כצמחים מוגנים על פי חוק. הרב-גווניות של המבנה הטבעי של ארץ ישראל הוא בין הגורמים אשר הביאו לריבוי המיוחד של צמחים טבעיים בארץ.

הצומח בארץ מתאפיין בגיוון רב עקב ריבוי אזורי האקלים השונים של ארץ ישראל. החל מההאזור האירנו-טורני המאפיין את צפון ישראל וכלה באקלים המדברי של הנגב. צורות הצומח הנפוצות בארץ ישראל הם החורש הים-תיכוני, הבתה והגריגה. העצים האופייניים לארץ ישראל הם הזית, האלון, האלה, התאנה, החרוב והשיטה. בארץ ישראל מספר עצים עתיקים, שנשמרו הודות לפולחן מקומות וקברים קדושים וכן חקלאות מצד תושבי הארץ לאורך ההיסטוריה. עם הקמת מדינת ישראל החלה קרן קיימת לישראל בנטיעת יערות רבים, רובם הם יערות מחטניים.

בארץ ישראל פרחים רבים, כאשר האהובים והידועים ביותר ביניהם הם כלנית מצויה‏, רקפת מצויה, אירוסי ההיכל, צבעוני, נרקיס, תורמוס ההרים ושושן צחור - כולם צמחים מוגנים בישראל. לצידם פורחים בשפע גם חרציות, סביונים, לוטם, פרג אגסני, חרדל השדה, פשתה שעירה, מרגנית השדה ומספר מינים פולשים בהם החמציץ הנטוי וטיונית החולות.

מבחינים בנושא הצמחייה בשני מושגי יסוד:

"צמחייה" - flora - הוא מושג המציין את מכלול הצמחים המצויים בארץ או באזור כל שהוא, יהיה גודלו אשר יהיה. זהו מעין רישום מלאי של מיני הצמחים החיים המצויים בו. החוקר מזהה את הצמחים ומתאר אותם לפי המין. חיבור מעין זה מכונה מגדיר צמחים כך למשל ניתן להתבטא : ש"צמחיית אזורי המדבר מורכבת ברובה ממינים חד- שנתיים". בארץ ישראל ספר פלורה מפורסם הוא מגדיר חדש לצמחי ישראל של מיכאל זהרי.

"צומח" vegetation - היא כסות הצמחים הטבעית של אזור גאוגרפי נתון. אופיין נקבע על ידי מספר מרכיבים: האקלים, מבנה הקרקע ופעילות החי.

קפה (צמח)

קפה (שם מדעי: Coffea), סוג צמח ממערכת בעלי פרחים שבו כעשרה מינים שונים של עצים נמוכי קומה ושיחים; מוכר בעיקר בשל משקה הקפה המופק מטחינת או חליטת פוליו של העץ וערבובם עם נוזל חם או קר.

הקפה צומח, כך במקור, באזורים בעלי אקלים טרופי או סובטרופי ובעיקר באפריקה ובאסיה. עם זאת, הקפה הובא לארצות דרום אמריקה וגדל באזורים הטרופיים שם בכמות גדולה מאוד, במיוחד בברזיל.

שמורת אל כנוב

שְׁמוּרַת אֶל כַּנוּבּ היא שמורת טבע הנמצאת בהר חברון. שטח השמורה 48,700 דונם, והיא הגדולה בשמורות הטבע שבספר מדבר יהודה.

בשמורה מספר ערוצים קניוניים שיורדים מרום 940 מטרים עד לגובה של 320 מטרים. אחד הבולטים שבהם, הוא קניון ואדי אל-כילת בו קיימים סלעי דולומיט. בשמורה נובע מעיין ניקבה "עין א-דרת". בכל רחבי השמורה פזורים בורות מים, כבשני סיד רבים ומערות טבעיות. בשמורה מיני צומח נדירים, בהם סגל צנוע ותודרה מצוייצת, במצוקים גדלים ציפורנית אפורה וכלך שומרוני. הצומח הטבעי נשמר היטב בעיקר בשטח הסמוך ל"אבי הנחל", בו הרעיה אסורה. הנקודה הגבוהה בשמורה היא "רכס אל כוב" שהוא הנקודה הדרומית ביותר ממנה ניתן (בתנאי ראות מעולים) לצפות בחרמון.

השמורה מחולקת לשטחי C, שטחי B ושטחי A. מאז מסירת חלקים מהשמורה לידי הרשות הפלסטינית, הפכו אזורים נרחבים ל"שממה אקולוגית ולמוקד של מפגעים סביבתיים".

שמורת ביצת ואדי מלחה

שְׁמוּרַת מְלֵחָה, בִּצַּת וָאדִי מַלָחָה, היא שמורת טבע במרכז בקעת הירדן, השוכנת בחלקו העליון של ואדי מלחה, מזרחית למושב תומר. התנאים הגאוגרפיים הייחודיים בשמורה גורמים למליחות גבוהה במיוחד בקרקע, המשפיעה על הצומח בה. זהו המקום היחיד במזרח התיכון בו צומח טופל אדום. על הבולטים בעופות השמורה נמנה פרנקולין. בשמורה מסלול הליכה ורכיבה, באורך 4.5 ק"מ.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.