צום יהושע

צום יהושע הוא יום צום יהודי שהיה נהוג בגליל באלף הראשון וייתכן שאף אחריו, לזכרו של יהושע בן נון.

חרם יהושע

במקרא מתוארת תענית אותה גזר יהושע, אם כי לא ידוע על קשר בינה לבין צום יהושע. מדובר מעט לאחר הניצחון המרשים על יריחו, במלחמת העי הראשונה, כאשר נפלו ישראל במלחמה, ונהרגו מהם כשלשים וששה איש. מנהיגם של ישראל, יהושע, מתאבל בעקבות כך, קורע את שמלותיו, ונופל ארצה לפני ארון ה' עד הערב ויחד עם זקני ישראל הם מעלים עפר על ראשם, ובוכים לפני ה' על אבדן כושר ההרתעה של עם ישראל לאחר התבוסה, עד כדי כך שלדעת יהושע היה מוטב לו נשארו ישראל בעבר הירדן, ולא נכנסו כלל לארץ:

וַיָּשֻׁבוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: "אַל יַעַל כָּל הָעָם: כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי, אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה אֶת כָּל הָעָם כִּי מְעַט הֵמָּה". וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי. וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד. וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם. וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם.

לאחר התענית והתפילה מסביר ה' ליהושע, כי הנפילה הייתה בעקבות המעל שמעל עכן בחרם שגזר יהושע על שלל העיר יריחו, ולאחר שמבערים את החרם ואת עכן, שבים ישראל למלחמה וכובשים את העי.

י"ח באייר

התאריך שבו ידוע שצויין צום יהושע, הוא י"ח באייר.

קיימות עדות מהמאה ה-5 לצום בי"ח באייר[1]. עדות זו מופיעה בכתובת רחוב, ושם כתוב[2][3]:

[...אלין] צומ[י]ה דכ[ו]ל[ה] שתה[... ניסן [...] כז בה א[יר] יח בה כב בה

במאה ה-7 כבר קיימת עדות ברורות לקשר בין התאריך י"ח באייר ולצום יהושע:

וְכָל הָיָה חָת מִשְּׂפַת שָנִי

בִּהְיוֹת בִּן נוּן מַנְהִיג שְאוֹנִי

וַיַּחְמוֹס יָמָיו וּבוֹ אִישוֹנִי

בִּשְמוֹנָה עָשָׂר בַּשֵּנִי.

אלעזר הקליר, אהלי איכה גילו קדישים

ועדות נוספת מהמאה ה-8:

פָּסוֹחַ וְגָנוֹן טְמֵאִים בְּיַשְּׁבוֹ

צוֹם יְהוֹשֻׁעַ בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר בּוֹ

אִיָּיר / קֵרְבָם וְצִיוָּם מִלִּשְׁבּוֹר עֶצֶם בּוֹ

רִבְּקָם מַצּוֹת וּמְרוֹרִים וְרֺאשׁוֹ וְקִרְבּוֹ

קידוש ירחים דרבי פנחס בן יעקב הכהן, חודש אייר

הקשר בין צום יהושע לרעידת אדמה ולבית המקדש

מותו של יהושע מוזכר, עוד מהמאה ה-2, בהקשר של רעידת אדמה[1]. התאריך עצמו, י"ח באייר, הוזכר החל ממחצית האלף הראשון בהקשר של רעידת אדמה, בעבר או בהווה[4]. ישנו גם אזכור מפורש של רעידת אדמה כסיבה לצום יהושע:

צמו ביח בו בגלל מות יהושע והיה בו רעש

מן הגניזה הקהירית, מתוך "הלכות ארץ ישראל מן הגניזה הקהירית" של מרגליות[5]

ככל הנראה שהמקור לקשר בין רעידת האדמה לבין התאריך הוא ברעידת האדמה שהתרחשה בשנת 363 בי"ח באייר. זהו גם התאריך, לפי מקורות שונים, של חורבנו של בית המקדש של יוליאנוס בתאריך זה, וכן של בנייתו. על פי המקורות, בית המקדש נחרב בעת בנייתו על ידי רעידת אדמה[6]. מכאן, לפי החוקר אלחנן ריינר, שככל הנראה צום יהושע הוסט לתאריך י"ח באייר בעקבות רעידת אדמה זו, ונוסף יסוד רעידת האדמה לזכר יהושע[4]. העובדה כי תאריך י"ח באייר, היה לימים לתאריך שבו צוין מותו של רבי שמעון בר יוחאי (ל"ג בעומר), והתכונה המיוחסת לרשב"י של הרעדת אדמה, בדומה ליהושע, הביאה את ריינר למסקנה כי המיתוס הגלילי של יהושע בן נון התגלגל במיתוס של הרשב"י. במסגרת גלגול זה, אומץ י"ח באייר כיומו של הרשב"י והר מירון כמקום פולחנו[4].

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 בן עמי, ירון. 2014. משדר ל"ג בעומר - ד"ר אורי אמיתי מהחוג להיסטוריה כללית משוחח עם ירון בן-עמי על אירועי החג פרק ב, הועלה למרשתת בתאריך 15/5/14.
  2. ^ מתוך הערך ל"ג בעומר באתר הויקי של ד"ר אורי אמיתי
  3. ^ חגי משגב, רשימת צומות מבית הכנסת ברחוב, לשוננו ב-ד, תשע"ה
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 ריינר, אלחנן. 2012. יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי). תרביץ פ ב, 179-218.
  5. ^ מרדכי מרגליות, הלכות ארץ ישראל מן הגניזה, הוצאת מוסד הרב קוק, תשל"ד-1973
  6. ^ סגל, חגי, תשס"ו, אפשר לכבות, מקור ראשון. מצוטט באתר חדרי חרדים
בית המקדש של יוליאנוס

בית המקדש של יוליאנוס נחשב לניסיון הרציני ביותר מאז מרד בר כוכבא, לקומם מחדש את בית המקדש בירושלים. ניסיון ההקמה היה בשנת 362–363 לספירה (שנת ד'קכ"ב).

הילולת רבי שמעון בר יוחאי

בל"ג בעומר נערך בציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי בסמוך למירון אירוע שמחה ועלייה לקבר מסורתי רב-משתתפים המכונה 'הילולה' (או 'זיארה'). הילולה זו נקראת (בארמית): "הילולה דרבי שמעון בר יוחאי", ובמשך ל"ג בעומר והימים הסמוכים לו מבקרים במקום מאות אלפי אנשים (נכון ל־2015). שיאו של האירוע הוא הדלקת מדורה מסורתית בליל ל"ג בעומר על גג הקבר, שלאחריו מתחילים במקום ריקודי שמחה המוניים. האירוע נערך מאות בשנים ומיוחס לאר"י ותלמידיו, כאשר שורשיו קדומים אף יותר.

אירוע שנתי זה הוא אחד האירועים ההמוניים השנתיים הגדולים בישראל, וגופי שלטון שונים (כדוגמת משרד הדתות ומשטרת ישראל) נערכים לקראתו תוך השקעת סכומי כסף ניכרים ומשאבי כח אדם המוקדשים לשמירת הסדר באירוע והבטחת דרכי התנועה למקום. לצורך הגעת המבקרים למקום נעשה שימוש במערך נרחב של אלפי נסיעות בלמעלה מ־1,000 אוטובוסים המביאים את החוגגים מכל רחבי הארץ, והופכים אותו לאירוע התחבורה הציבורית השנתי הגדול ביותר בישראל.

י"ח באייר

י"ח באייר הוא היום השמונה עשר בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

יהושע בן נון

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר יהושע, הוא הנהיג את עם ישראל לאחר מות משה, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע".

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון.

נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

לאחר מותו של יהושע הונהג העם על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.

ל"ג בעומר

ל"ג בעומר הוא היום השלושים ושלושה (ל"ג) לספירת העומר (י"ח באייר), ונחשב החל מהמאה ה-12 ליום שמחה מסורתי, וכנקודת ציון להפסקת מנהגי האבלות הנוהגים בימי ספירת העומר. בין היתר יש המזהים את ל"ג בעומר עם פרוס העצרת המוזכר במשנה.

בין המנהגים המרכזיים בל"ג בעומר: הדלקת מדורות עליה למירון להילולת בר יוחאי ועריכת טקס החלאקה (בקהילות מסוימות גם משחקי חץ וקשת).

במדינת ישראל ל"ג בעומר הוא יום חופשה במערכת החינוך, אך מרבית מקומות העבודה פועלים כסדרם.

קבר רבי שמעון בר יוחאי

קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון הוא מקברי הצדיקים המפורסמים בארץ ישראל, והאתר הדתי השני בארץ במספר המבקרים השנתי בו (לאחר הכותל המערבי). ההילולה הנערכת במקום מדי שנה בל"ג בעומר, היא האירוע האזרחי-דתי השנתי הגדול בישראל. מנהג נפוץ הוא לבצע במקום את החלאקה - התספורת הראשונה בגיל 3.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.