צדק חברתי

צדק חברתי הוא מושג המבטא את הרעיון של קיום משותף במסגרת חברתית שמבוססת על עקרונות של צדק ומאפשרת ליחידים ולקבוצות קיום ראוי, הוגן וצודק.

הגדרה

צדק חברתי הוא מושג כללי המכוון אל התנאים והכללים אשר ראויים להתקיים ולהסדיר את היחסים בין בני האדם ובין בני אדם למוסדות חברתיים. עקרונות הצדק החברתי נשענים על מוסר ועל כבוד האדם וחפים הם מפניות ומהטיות. על-פי זרמים מסוימים במסורת הליברלית, עקרונות הצדק אינם מעדיפים תפיסת טוב אחת על-פני רעותה וחלים הם על כל אדם באורח שוויוני.

רעיון הצדק החברתי מתייחס לתחומים והיבטים שונים של שיתוף הפעולה בין בני האדם. בראש ובראשונה מתייחס הוא לחלוקת המשאבים בחברה ולסוגיות של צדק חלוקתי. בתחום זה הוגים שונים כדוגמת ג'ון רולס, אמרטיה סן, רוברט נוזיק, רונלד דוורקין ואחרים הציעו מערכות כללים שונים לחלוקת משאבים צודקת בחברה. היבט נוסף אליו מתייחס רעיון הצדק החברתי הוא צדק תהליכי אשר נוגע לאופנים הראויים להנחות תהליכי קבלת החלטות. נקודת המבט של הצדק התהליכי גורסת כי החלטות הנקבעות בהליך הוגן וחסר פניות מובילות בהכרח לתוצאה צודקת. תחת המסגרת של הצדק החברתי ניתן לכלול גם היבטים של צדק מאחה אשר נוגעים לתיקון עוולות בחברה ולהתמודדות עם מצבים של אי-צדק. תחומים נוספים אשר כלולים תחת רעיון הצדק החברתי הם צדק בין-דורי, צדק סביבתי, צדק אינטראקציוני ועוד.

הפילוסופית ננסי פרייזר טוענת כי צדק חברתי מורכב משלושה ממדים: חלוקה (של משאבים), הכרה (בערכן השווה של הקבוצות השונות בחברה) וייצוג (בשפה).

מייקל וולצר טוען כי המשמעות שמקבל רעיון הצדק שונה בין חברות שונות, וגם בתוך חברה נתונה עקרונות שונים נחשבים לצודקים ביחס לתחומים שונים של החיים החברתיים. כך, למשל, בעוד שהתפיסה הרווחת היא ששכר מחולק על-פי איכות העבודה של העובד, טיפול רפואי מחולק לפי צורך וזכות הצבעה מחולקת באופן שוויוני.

צדק חברתי מהווה נושא מרכזי בפוליטיקה. רוב הגישות החברתיות מציגות חברה צודקת כיעד, אולם ישנם חילוקי דעות בין האידאולוגיות הפוליטיות השונות מהי חברה כזו. המושג "צדק חברתי" כשלעצמו, שגור על פי רוב בפי קבוצות פוליטיות שרואות בחברה הקיימת חברה שאינה צודקת.

ביקורת

פרידריך האייק טען שהרעיון של צדק חברתי הוא חסר משמעות וכי הרדיפה אחר צדק חברתי גרמה לפגיעה קשה בחירות האדם[1]. האייק קידש את זכות הקניין הפרטי וטען כי אין כל הצדקה מוסרית להתערבות בהחלטותיו של האדם באשר לשימוש ברכושו, ומכאן שאין הצדקה לרגולציה של הכלכלה או למיסוי לצורך השגת אידיאל הצדק החברתי.

שימוש במושג

שימוש היסטורי במושג

המונח "צדק חברתי" (social justice) מופיע כבר ב"המדינה" של אפלטון, בה הוא מוגדר כמצב בו כל אחד עושה את תפקידו[2]. המושג מופיע גם במאמר 7 בכתבי הפדרליסט, בו נטען שחוקים נגד קיום חוזים מנוגדים לצדק חברתי[3]. צ'ארלס גריי השני טען בפני הפרלמנט הבריטי בשנת 1814, ששיתוף פעולה עם שוודיה בשיעבוד העם הנורווגי עומד בניגוד ישיר לעקרונות של זכות טבעית וצדק חברתי[4].

במובנו המצומצם, כמתייחס לדרך החלוקה של משאבים באוכולסיה, החל השימוש במושג בשנות ה-40 של המאה ה-19. בשנת 1848 התפרסם ספרו של אנטוניו רוסמיני, "החוקה תחת צדק חברתי" (The constitution under Social Justice), בו הציע פשרה בין היד הנעלמה של אדם סמית והמדינה המתוכננת בה תחרות כלכלית מוגבלת על סמך זכויות טבעיות[5].

פרק 13 של חוזה ורסאי, הנוגע לתנאי עבודה של הפועלים פותח בהצהרה: "באשר מטרת חבר הלאומים היא כינון שלום עולמי, ושלום כזה יושג רק אם יתבסס על צדק חברתי, ובאשר קיימים תנאי עבודה הכוללים אי צדק, קושי ומחסור לאנשים רבים באופן שייצור אי שקט כה גדול המסכן את השלום ושיפור תנאים אלו נדרש בדחיפות, כולל לדוגמה רגולציה של שעות העבודה, כולל קביעת מקסימום של שעות עבודה ביום ובשבוע עבודה, בקרת היצע העובדים, מניעת אבטלה, דאגה למשכורת ראויה לקיום, הגנת העובד מפני מחלה ותאונות עבודה, הגנת ילדים, צעירים ונשים, דאגה לזקנים, הגנה על עובדים זרים, הכרה בזכות ההתאגדות, ארגון הכשרה מקצועית וטכנית וצעדים נוספים ובהינתן שהימנעות מדינה אחת מדאגה לתנאים אנושיים לעובדים מהווה מכשול ממדינות אחרות מלנקוט צעדים אלו ..."[6].

צ'ארלס קוגלין, מטיף אנטישמי בארצות הברית השתמש בביטוי כסלוגן שלו בתמיכתו בניו דיל ואחר כך במאבק נגד הניו דיל. בשנת 1934 הוא הקים את האיגוד הלאומי לצדק חברתי ובסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 הוציא כתב עת בשם "צדק חברתי" שכלל אמירות אנטישמיות. המושג "צדק חברתי" הוא אחד מארבעת העקרונות של המפלגות הירוקות ברחבי העולם.

שימוש במושג בישראל

המשמעות הרווחת של מושג הצדק החברתי בישראל היא הצורך בצמצום הפערים החברתיים, הדאגה לשכבות החלשות והבטחת שוויון הזדמנויות לכל. תפיסה זו מטילה על המדינה אחריות למימוש הצדק, ועל-כן השימוש במושג הצדק החברתי נכרך בתמיכה במנגנוני מדינת הרווחה ובהתנגדות למדיניות נאו-ליברלית המטיבה עם השכבות החזקות.

השופט משה זילברג הציג את הצדק החברתי כאחד מתפקידי השלטון באומרו: "השלטון מחויב לשרת את הציבור - להבטיח שלום וסדר; לספק שירותים חיוניים; להגן על הכבוד והחירות של כל אזרח; לעשות צדק חברתי". דבריו אלו צוטטו על ידי השופט יצחק זמיר בטענו כי זכויות אדם אינם תפקיד בלבדי של השלטון וכי השלטון צריך גם לדאוג לצדק חברתי[7].

סעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי מונה כאחת ממטרות החינוך הממלכתי: "(9) לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית, נכונות לקבל תפקידים ולמלאם מתוך מסירות ואחריות, רצון לעזרה הדדית, תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי במדינת ישראל".

המונח "צדק חברתי" שימש את בית המשפט העליון בהצדקת צעדים שונים של השלטון. כך למשל, נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק אמר על היטל השבחה: "ביסוד היטל ההשבחה מונח רעיון של צדק חברתי. הרשות הציבורית השקיעה בתכנון ובפיתוח. כתוצאה מכך עלה ערכם של המקרקעין. בעל המקרקעין מתעשר מכך. מן הראוי שבעל המקרקעין יישא בהוצאות התכנון והפיתוח"[8] ועל הלכת השיתוף: "הלכת השיתוף היא מכשיר משפטי שנועד להגשים מטרה חברתית. הוא ניזון מתפיסה חברתית של מוסד הנישואין, כקשר חופשי בין שני יחידים, המושתת על שוויון, שיתוף פעולה, ותמיכה הדדית. הוא מכוון להביא לצדק חברתי."[9] וכך גם כתב השופט יעקב טירקל: "מטרתה של חזקת השיתוף היא צדק חברתי המבוסס על שוויון בין המינים"[10]. השופטת אילה פרוקצ'יה הצדיקה את אחד מפסקי הדין שנתנה בנימוק: "דרישות הצדק, בהתייחסותן לנסיבות ולצדדים לעסקה, תוך ראייה רחבה יותר של תכליות צדק חברתי, מצדיקות, לגישתי, מסקנה זו"[11].השופטת דבורה ברלינר כתבה שבמוסד של עד מדינה יש "אי צדק חברתי שמכתיב קביעתם של סדרי עדיפויות שיאפשרו מיצוי הדין עם עבריינים, גם במחיר שלעיתים הנפש סולדת ממנו"[12].

אחת מססמאות מחאת האוהלים בישראל בשנת 2011 הייתה "העם דורש צדק חברתי".

גופים רבים בישראל כוללים בשמם את הביטוי "צדק חברתי", ביניהם נמנים: "עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי", עמותת איתך - משפטניות למען צדק חברתי, מפלגת צדק חברתי, "בית מדרש לצדק חברתי" של ארגון במעגלי צדק, עמותת אומץ (אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי) והמרכז הישראלי לקידום צדק חברתי.

ביהדות

הרב יונתן זקס טוען בספרו To Heal a Fractured World: The Ethics of Responsibility, כי מושג הצדק החברתי תופס מקום מרכזי ביהדות. אחד הרעיונות המאתגרים ביהדות הוא אחריות שמטילה התורה בענייני שמחה, צדקה, חסד ותיקון עולם.

בארצות ערב

בארצות ערב החל המושג צדק חברתי להיות רווח בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, וכוונה לדרישה לרפורמה במדיניות הבעלות על קרקעות, הרחבת שירותי הרווחה, דאגה לחינוך לכל[13].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Famous Fredrich August von Hayek Quote, liberty-tree
  2. ^ Rachana Kamtekar, SOCIAL JUSTICE AND HAPPINESS IN THE REPUBLIC: PLATO’S TWO PRINCIPLES, HISTORY OF POLITICAL THOUGHT. Vol. XXII. No. 2. Summer 2001
  3. ^ Federalist no. 7
  4. ^ C. H. Gifford, History of the wars occasioned by the French Revolution, 1817, page 1097
  5. ^ Antonio Rosmini, The constitution under social justice, 2006, page XX
  6. ^ Constitution of the International Labour Office, Wikisource
  7. ^ בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר ואח' (פסקאות 23 ו-42 לפסק הדין)
  8. ^ ע"א 1341/93 סי אנד סאן ביץ' הוטלס בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, תל אביב-יפו (פסקה 7 לפסק הדין)
  9. ^ רע"א 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ (פסקה 8 לפסק הדין)
  10. ^ בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית (פסקה 9 לפסק הדין)
  11. ^ ע"א 1445/04 בייזמן השקעות בע"מ נ' משה חליוה ואח' (פסקה 19 לפסק דינה)
  12. ^ ע"פ 7450/01 אשרף אבו ליטאף נ' מדינת ישראל
  13. ^ Albert Habib Hourani, Malise Ruthven, A history of the Arab peoples, Harvard University Press, 2002, page 452
Off our backs

off our backs ‏(oob) הוא קולקטיב פמיניסטי רדיקלי, שפרסם כתב עת באותו השם בין השנים 1970 ל-2008. לשם יש משמעות כפולה - המשמעות הברורה "לרדת לנו מהגב", כלומר, להפסיק להפריע, להציק, או להעמיס עלינו, המתייחס לדיכוי מגדרי של נשים, ומשמעות שנייה - שנשות הקולקטיב מצהירות שהן (כבר) לא שוכבות על הגב בסקס הטרונורמטיבי.

הקולקטיב נוהל באופן שיתופי, עם קבלת החלטות על ידי קונצנזוס. מטרת הקולקטיב וכתב העת שפרסם היה לספק חדשות ואינפורמציה לגבי חייהן של נשים ואקטיביזם פמיניסטי, לחנך את הציבור לגבי מעמד נשים ברחבי עולם, להוות מקור מידע על פמיניזם, תרבות נשים ותרבות לסבית, ולקדם צדק חברתי עבור נשים.הקולקטיב הוקם ב-1970 על ידי מרילין ווב, היידי סטפנס, מרלין ויקס, קולט ריד ונורמה לסר.

איתך - משפטניות למען צדק חברתי

איתך - مَعَكِ, משפטניות למען צדק חברתי היא עמותה שהוקמה בשנת 2001 בסיוע הקרן החדשה לישראל ושתי"ל על ידי קבוצת משפטניות במטרה לקדם את זכויותיה של אוכלוסיית הנשים מהשכבות המוחלשות חברתית וכלכלית, כהגדרת העמותה.

בין פעילותיה: עתירה לבג"ץ בנושא שילוב נשים חרדיות במפלגת אגודת ישראל, דו"ח על קשר השתיקה: אלימות במשפחה נגד נשים ערביות בדואיות, תוכנית פעולה כוללת לקידום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם וקידומה לכדי החלטת ממשלה, ביטול חוק השולל הבטחת הכנסה במקרים של בעלות על רכב ועוד.

בין חברות המועצה הציבורית של "איתך" נמנות המשפטניות פרופ' נטע זיו, פרופ' דפנה הקר וד"ר יופי תירוש, עו"ד נסרין אעלימי כבהא, העיתונאית ענת סרגוסטי, ד"ר הנרייט דהאן כלב, עו"ד רחל בנזימן ועוד.

ארץ אחרת

ארץ אחרת היה מגזין ישראלי שעסק בענייני החברה הישראלית והעם היהודי. המגזין נוסד על ידי במבי שלג, שגם שימשה כעורכת הראשית. המגזין הפסיק להופיע בסוף שנת 2015.

יצא לאור בידי עמותה שהורכבה מיחידים הבאים ממגזרים שונים, בעלי אמונות שונות וממקומות שונים בארץ. הגיליון הראשון של כתב העת יצא לאור באוקטובר 2000. בגיליונו הראשון הציגה במבי שלג את מטרתו:

"ארץ אחרת" יהיה במה לדיונים בשאלות של צדק חברתי, יחס לאזרחים ישראלים שאינם יהודים, יחס לעובדים זרים, ועוד. המגזין יטפל בשאלות של תרבות, יחסי ישראל והתפוצות, חינוך, תקשורת וכלכלה. כל זאת תוך חקירת שורשינו היהודיים. כמי שבאה מן העולם האורתודוקסי נוכחתי כי אין לציבור שממנו אני באה תשובות מספקות למצוקות הישראליות. מנגד, גיליתי בשיטוטי הרבים בארץ כי עובדה זו נכונה גם לגבי ציבורים אחרים.

אנו חשים שכל המגזרים הישראלים הגיעו למבוי סתום. שום מגזר אינו מסוגל להתקדם לעבר יעדיו ללא עזרה מישראלים המצויים בעולמות אחרים. על כן אנו נדרשים לבחינה אמיצה של עולם האמונות והדעות שעליו התחנכנו כולנו, איש על מחנהו ועל דגלו.בחודש פברואר 2013 החל המגזין להופיע באינטרנט בלבד כמהדורה חודשית, עם נושא מרכזי שסביבו התקיים דיון. אודות הנושא המרכזי התפרסמו חמישה מאמרים, להם התלוו שלושה מאמרים העוסקים בתרבות ושני מאמרי דעה. מאמרי הדעה התחלפו בתדירות משתנה.

ארקדי גאידמק

אַרקַדי אלכסנדרוביץ' גַּאיְדַּמַק (ברוסית: Аркадий Александрович Гайдамак, או בשמו העברי אריה בר-לב; נולד ב-8 באפריל 1951), איש עסקים וסוחר נשק יהודי יוצא רוסיה. מחזיק באזרחות ישראלית, קנדית, רוסית וצרפתית וכן בדרכון דיפלומטי של אנגולה. הונו הוערך בשנת 2007 בסכומים הנעים בין 700 מיליון לארבעה מיליארד דולר, אך בעקבות תביעות, השקעות כושלות והמשבר הכלכלי העולמי ב-2008, נראה כי הונו פחת משמעותית.

גאידמק השקיע בעסקי דלא-ניידי בצרפת ובישראל, בחברת הפוספטים הגדולה בעולם - קאזפוספט, במכרה זהב ובמפעל לעיבוד מתכות בקזחסטן, בשבועון הרוסי "מוסקובסקיה נובוסטי" (Московские Новости, חדשות מוסקבה) בעסקי שיווק מזון ברוסיה ובשדות נפט ואסמים באנגולה. בישראל כללו נכסיו בעבר את בית החולים ביקור חולים בירושלים, קבוצת הספורט בית"ר ירושלים, 15% ממניות חברת אפריקה ישראל ואת 99FM, תחנת רדיו באזור השרון.

בחודש אוקטובר 2009 הרשיע אותו בית משפט צרפתי בפרשה של מכירת נשק לא חוקית לאנגולה. בית המשפט גזר, בהיעדרו, את עונשו ל-6 שנות מאסר. גאידמק ערער על ההחלטה, זוכה בערעור מחלק מהעברות ועונשו קוצר לשלוש שנים. בנובמבר 2015 הסגיר את עצמו לצרפת והחל לרצות את מאסרו, ובמרץ 2016 שוחרר מהכלא, אך חויב לענוד אזיקים אלקטרוניים.

בת שלום

בת שלום היה ארגון נשים פמיניסטי שנוסד ב-1994 במטרה לעודד מעורבות נשית באקטיביזם הפוליטי שתקדם פתרון צודק לסכסוך הישראלי-פלסטיני, תיצור שלום יציב וצודק, תשמור על כיבוד זכויות אדם ותחזק את קולן של נשים יהודיות וערביות בחברה הישראלית. לארגון הישראלי היה ארגון פרטנר פלסטיני בשם 'המרכז הירושלמי לנשים' והשניים פעלו תחת ארגון הגג הקשר הירושלמי (הג'רוזלם לינק). חברות הארגון היו נשים יהודיות וערביות-ישראליות. לאורך השנים הארגון הוביל קמפיינים בעד שלום צודק, הפיק פעילויות פוליטיות וחינוכיות רבות ולקח חלק בתנועת השלום הישראלית. הארגון מעולם לא נסגר בצורה רשמית אבל הפסיק את פעילותו בשנת 2010, בשל היעדר מימון.

גיבור לאומי

גיבור לאומי הוא גיבור ששמו, אישיותו ותיעוד מעשיו טבועים בתודעת הלאום ומשמשים מושא לגאווה. על פי רוב, תולדות חייהם של גיבורים לאומיים אינם מבוססים על תיעודים היסטוריים מהימנים כגון מסמכים, ותכונות הגיבור ומעשיו לא פעם מופרזים, מוגזמים ומקבלים נופך אגדי-מיתולוגי. ישנם גם גיבורים לאומיים המתועדים היטב, וכאלה שהם בדויים.

נוכחות הגיבור הלאומי בתודעת הלאום מתבטאת באזכורה של הדמות בשירי עם, בסיפורי עם ובמרכיבי פולקלור אחרים. גיבורים לאומיים משמשים גם כנושא ביצירות ספרותיות ובסרטי קולנוע. הגיבור הלאומי אהוד על ידי אנשים, או על ידי עם מסוים, ומשקף על פי רוב אידיאלים וערכים בתרבותם.

חייו של הגיבור הלאומי מתחילים כחיים רגילים כשל כל אדם, ומשתנים באופן יוצא דופן בעקבות אירועי חיים משמעותיים, לעיתים קרובות כתגובה לחוסר צדק חברתי ולעיתים כתגובה לאסונות טבע. מקרים נפוצים הם מקרים שבהם הגיבור הלאומי מוצג כמגנם של האנשים הפשוטים וכמסייע להמוני העם נגד דיכוי ועריצות או שחיתות של המבנה הממסדי, כגון מאבק במלך רע. במקרים אלו הוא לרוב, אך לא בהכרח, חי מחוץ לחוק בדרך כלשהי.

גיבורים לאומיים מפורסמיםː

יהודה המכבי

ז'אן ד'ארק

רובין הוד

ויליאם וולאס

נתן הייל

יוסף טרומפלדור

וילהלם טל

רוברט רוי מקגרגור

סקנדרבג

דגל סיישל

דגל סיישל (באנגלית: Flag of Seychelles, בצרפתית: Drapeau des Seychelles) הוא דגלה הלאומי של סיישל. הוא אומץ רשמית ב-18 ביוני 1996.

צבעי הדגל מסמלים את עתידה של המדינה ואת תנועתה של המדינה לעבר הקדמה והפיתוח בעתיד.

הצבע הכחול מסמל את השמים ואת האוקיינוס ההודי בו מצויים האיים, הצהוב מסמל את השמש הנותנת אור וחיים, האדום את תושבי האיים העובדים יחד למען עתיד של אחדות ואהבה, הלבן מסמל צדק חברתי והרמוניה, והירוק מסמל את האיים ואת הצומח בהם.

הדגל המקורי של האיים אומץ עם קבלת עצמאות האיים ב-29 ביוני 1976. בשנת 1977 עם הפלת הנשיא ג'יימס מאנצ'ם על ידי פרנס אלברט רנה, הוחלף הדגל בדגל המפלגה העממית המאוחדת של סיישל, שהוחלף בשנת 1996 בדגל הנוכחי.

המהפכה במצרים (2011)

המהפכה במצרים (נקראת גם מהפכת 25 בינואר - בערבית: ثورة 25 يناير, מהפכת הנוער ומהפכת הלוטוס) אירעה ב-11 בפברואר 2011, לאחר הפגנות רחוב מתמשכות, מחאות המוניות ופעולות מרי אזרחי, שהחלו במצרים ב-25 בינואר. מארגני המחאה קיבלו את השראתם מהמהפכה בתוניסיה השכנה במסגרת גל המחאות בעולם הערבי, שזכה לכינוי "האביב הערבי". המפגינים התעמתו עם כוחות הביטחון, מחו נגד משטרו של הנשיא חוסני מובארק וקראו להדחתו על רקע העוני הרב, השחיתות השלטונית והפגיעה בחופש הביטוי ובזכויות יסוד אחרות. המוקד המרכזי של ההפגנות, שהתרחשו בכל רחבי מצרים, היה כיכר א-תחריר שבמרכז קהיר.

לאחר 18 ימים של מחאות בלתי-פוסקות ועל אף שמובארק הודיע כי יפעל לביצוע רפורמות ובחירות חדשות תוך כמה חודשים, הוא נאלץ להתפטר ולהעביר את השלטון לידי הצבא. כמה שבועות לאחר מכן, נעצר מובארק יחד עם אשתו סוזן, שני בניו, ושרים בכירים אחרים בממשלה הקודמת בחשד למעשי שחיתות, בעיקר בנוגע לאספקת גז טבעי לישראל, ולאחריותם לדיכוי אלים של מפגינים. כמו כן, בית המשפט העליון הורה על פירוק מפלגת השלטון וכך שם קץ לאפשרות של המשך פעילותה הפוליטית או הציבורית. ועדת חקירה מצרית קבעה לאחר האירועים כי נהרגו לפחות 846 בני אדם.

על אף שהפגנות ספורדיות התקיימו בשנים שקדמו למהפכה, המחאות שהובילו אליה היו חסרות תקדים והיו הגדולות ביותר במצרים מאז "מהומות הלחם" ב-1977. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הצטרפו להפגנות ולמחאות אנשים מכל שדרות החברה המצרית, כולל פעילי תנועת "האחים המוסלמים". סיסמת המחאות הייתה "לחם, חירות, צדק חברתי".

בבחירות שנערכו ביוני 2012 נבחר מוחמד מורסי, מתנועת האחים המוסלמים, לנשיא מצרים. בסוף יוני 2013, במלאת שנה לבחירתו של מורסי, נערכו במצרים הפגנות המוניות בקריאה להתפטרותו. ב-3 ביולי, בתום אולטימטום שהציב צבא מצרים בראשות שר ההגנה שמינה מורסי, הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי, הודח מורסי. א-סיסי נבחר לנשיאות מצרים כשנה לאחר מכן, בבחירות שבהן לא היה לו יריב אמיתי, מאחר שתנועת "האחים המוסלמים" הוצאה אל מחוץ לחוק והוגדרה ארגון טרור.

המחאה החברתית בישראל 2011

המחאה החברתית בישראל 2011 (מכונה גם מחאת הדיור, ומחאת האוהלים) היא סדרת פעולות מחאה והפגנות שהתקיימו ברחבי ישראל בקיץ 2011. המחאה החלה עם פעולת מחאה של דפני ליף כנגד מצב שוק הדיור בישראל, לאחר שהתקשתה לשכור דירה בתל אביב. המחאה התרחבה וכללה נושאים רבים בתחום החברתי-כלכלי. המחאה החלה בקבוצת מחאה ברשת החברתית המקוונת פייסבוק, שהובילה להקמת אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב. בהמשך קמו אוהלים בערים נוספות והתרחבו לכדי "ערי אוהלים" שכללו מאות אוהלים בו זמנית.

בעקבות המחאה והפגנות הענק, הודיעה ממשלת ישראל על שורת צעדים שיינקטו לפתרון מצוקת הדיור, חלקם כבר היו בהליכי תכנון ואישרור וחלקם צעדים חדשים שהוצגו כמענה לדרישות המוחים. בנוסף, הוקמה ועדת טרכטנברג בראשות, פרופ' מנואל טרכטנברג (לימים חבר כנסת), במטרה לבחון ולהציע פתרונות לדרישות הכלכליות והחברתיות של המפגינים ובעיקר למצוקת יוקר המחיה במדינת ישראל ולפערים החברתיים. בהמשך, קיבלה הממשלה באופן חלקי את המלצות הוועדה.

יוסי דהאן

יוסי דהאן (נולד ב-1954) הוא פרופסור למשפטים וראש החטיבה לזכויות אדם במרכז האקדמי למשפט ועסקים (רמת גן). ממייסדי ויושב ראש מרכז אדוה, ממייסדי ועורכי אתר "העוקץ" ומלמד פילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה. תחום התמחותו הוא דיני עבודה, זכויות עובדים וצדק גלובלי, תאוריות של צדק חברתי, הזכות לחינוך וצדק חינוכי.

כביסה שחורה

כביסה שחורה היה ארגון אנרכיסטי-קווירי ישראלי, שהגדיר עצמו "לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים ואחרות, נגד הכיבוש ולמען צדק חברתי". הארגון קם בשנת 2001 והיה פעיל עד אמצע העשור הראשון לשנות ה-2000. במצעד הגאוה בשנת 2001, צעדה קבוצה תחת הכותרת "אין גאוה בכיבוש". הקבוצה שצעדה במצעד הייתה הבסיס להקמת כביסה שחורה. עד המצעד של 2001, צעדה קבוצה רדיקלית כחלק מהמצעד המרחבי, החל מ-2002 כביסה שחורה ארגנה מצעד אלטרנטיבי.

הארגון ייצג להט"ב וקווירים שהתנגדו לשליטה הישראלית בשטחי יהודה, שומרון ועזה ("די לכיבוש" ו"אין גאווה בכיבוש" הן חלק מהססמאות שנישאו בכל הפגנה של הארגון) וראו קשר ישיר בין פעולות שהיוו, לטענתם, דיכוי העם הפלסטיני, לבין כאלו שהיוו דיכוי חברתי-מגדרי ודיכוי על רקע נטייה מינית. הארגון ייצג את כל גוני קהילת הלהט"ב, אך עיקר החברים והפעילים בו היו נשים לסביות.

עמדותיו הפוליטית של ארגון כביסה שחורה היו מובחנות מהפעילות הפוליטית של מרבית ארגוני קהילת הלהט"ב באותה התקופה. ארגוני הקהילה המרכזיים אז היו עסוקים במאבק לשוויון זכויות, אפליה על רקע נטייה מינית והומופוביה. מרביתם לא לקחו חלק במאבקים של קבוצות אחרות והשתדלו להציג את עצמם כא-פוליטיים. שני מאבקים בולטים של קהילת הלהט"ב בתחילת שנות האלפיים היו ביטול האפליה נגד חיילים הומוסקסואלים בצה"ל והורות חד מינית. המאבקים הללו סימלו את השאיפה להשתלב בחברה הישראלית היהודית. בניגוד לעמדה הרווחת בארגוני הקהילה, כביסה שחורה התנגדה לשאיפה לנורמליות וכן לשאיפה להידמות לרוב ההטרוסקסואלי, תוך הדגשת השונות של חברי הקבוצה. בנוסף, הארגון פרץ את ההתמקדות הלהט"בית רק באתגרים של הקהילה הלהט"בית וחיבר בין סוגים שונים של מאבקים חברתיים ופוליטיים.אחת מפעולות "כביסה שחורה" העיקריות כללה צעידה קבועה במצעד הגאווה השנתי, תוך לבישת בגדים שחורים, נשיאת שלטים בגנות השליטה הישראלית בשטחים, וחלוקת עלונים בעברית ובערבית בנושאי דיכוי ומיליטריזם. פעולות אחרות של הארגון נגעו לסוגיות חברתיות אחרות, לדוגמה: מחאות נגד תחרות מלכת היופי, תהלוכות ביום האדמה ומחאה בתוך אירוע שאורגן למתגייסים הומו-לסביים. בנוסף, הפעולות של ארגון "כביסה שחורה" כללו הפגנות, צעדות ומחאות פומביות, בישראל, בשטחים ובחו"ל. הארגון התבסס בעיקר על מימון עצמי של חבריו.

לימודי נשים

לימודי נשים הם תחום אקדמי אינטרדיסציפלינרי העוסק בפוליטיקה, חברה והיסטוריה מנקודת מבט נשית בין-תרבותית. העוסקים בתחום חוקרים ולעיתים מבקרים נורמות חברתיות הקשורות במגדר, גזע, מעמד חברתי ומיניות ותחומים אחרים הקשורים בשוויון חברתי.

פרויקט גילה להעצמה טרנסית

פרויקט גילה להעצמה טרנסית, או בשמו הרשמי טרנסג'נדרים למען צדק חברתי (ע.ר) הוא ארגון חברתי לתמיכה ולסיוע בקהילה הטרנסג'נדרית, העמותה נוסדה בשנת 2011, טרם המחאה החברתית בישראל כיוזמה חברתית-פוליטית של חברי הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל. בין מקימי הפרויקט היו עו"ד עידו קטרי, לילך בן דוד ואלישע אלכסנדר, והוא נועד להעצים טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות בישראל, הסובלת, לטענת העמותה, מאפליה קשה והדרה בכלל תחומי החיים. השם פרויקט גילה ניתן על שמה של גילה גולדשטיין, אחת הפעילות הטרנסג'נדריות הראשונות בישראל.

צדק

האם התכוונתם ל...

צדק (מוסר)

צדק הוא מונח המייצג פעולה או שיפוט המתבצע על פי אמות מידה של יושר, אמת, הגיון או כשרות מוסרית (כגון מידתיות).

הגדרת הצדק היא יחסית, כלומר שדבר הנחשב צודק על פי דעתו של אחד, יהווה לעיתים פגיעה לדעת אחר. הגדרת הבסיס של הטוב והרע יכולה להשתנות בין תרבויות שונות. לכן קביעת "הצדק המוחלט" או "הצדק האובייקטיבי" בעין אנושית סובייקטיבית עלולה להיות קשה, עד בלתי אפשרית.

מהמושג "צדק" נגזרים ביטויים נלווים רבים כגון: צדקה, צדיק, צדק חברתי, "מערכת הצדק" (כינוי לבתי המשפט) ועוד.

צדק חברתי (מפלגה)

צדק חברתי היא תנועה ישראלית חברתית ונרשמה כמפלגה ב-11 בנובמבר 2007. יו"ר המפלגה כיום הוא יוני ספיר. מספר 1 ברשימת המפלגה בכנסת הוא גד הרן, מספר 2 ברשימה הוא נזים סביתי, מספר 3 היא בת-לי (אתי) ישראלי, מספר 4 הוא מוטי אשכנזי. מצע המפלגה ניצב על שלוש רגליים: 1) שיפור מצבן של השכבות המוחלשות ומניעת שחיקתו של מעמד הביניים. 2) הרחקת אסדות הגז מחופי ישראל ומניעת הכנסת תוצרי הלוואי של זיקוק הגז לשינוע ואחסון בארץ. 3) חתירה למעבר מהיר ככל הניתן של משק האנרגיה הישראלי לשימוש באנרגיות מתחדשות בתמהיל מקסימלי.

בין הסעיפים הבולטים במצע בתחום החברתי-כלכלי נמצאים הגדלת הקצבאות לאזרחים וותיקים ולאנשים עם מוגבלות, העלאת שכר המינימום, הפעלת פרויקט לאומי לפתרון בעיית הדיור, מלחמה ביוקר המחיה, והבראת מערכת הבריאות (תמיכה במאבק האחים והאחיות).

בתחום משק האנרגיה ובינוי המפלגה אימצה באופן מלא וללא סייגים את מסמך "ישראל 2030 בריאה וירוקה" [1] של הארגונים הירוקים, מתחייבת לפעול להוצאה לפועל של נייר העמדה הידוע בשם "דו"ח מקינזי" בהקשר לבתי זיקוק לנפט, תומכת ב"מאבק 2020", ותומכת במטה המאבק של "בינוי שפוי".

קואופרטיב

קוֹאוֹפֶּרָטִיב (באנגלית: Cooperative או בקיצור co-op) הוא איגוד המוגדר על פי ברית הקואופרטיבים הבינלאומית כ-"התאגדות עצמאית של בני אדם, הבוחרים לקדם את צורכיהם ושאיפותיהם הכלכליים, החברתיים, והתרבותיים באמצעות בעלות משותפת על מערכת עסקית המנוהלת באופן דמוקרטי." ארגונים אלו "מבוססים על ערכים של עזרה הדדית, אחריות הדדית, דמוקרטיה, שוויון, צדק חברתי וסולידריות. במסורת המייסדים, חברי הקואופרטיב מאמינים בערכים של כנות, פתיחות, אחריות חברתית ודאגה לאחר". ככזה, הוא מיישם את רעיונות הקואופרציה.

הקואופרטיבים נפוצים מאוד ברחבי העולם בצורותיהם השונות בצריכה, בתחום הפיננסי, בייצור ועוד. על פי נתוני ה-ICA (ברית הקואופרטיבים הבינלאומית), כמיליארד אנשים ברחבי העולם חברים לפחות בקואופרטיב אחד.

קיימות מקומית

קיימוּת מקומית היא יישום של ערכי הקיימות ופיתוח בר קיימא ברמה המקומית, כלומר רמת השכונה, קהילה, היישוב או הרשות.

רשויות וקהילות מקיימות הן כאלה שבהן רמת החיים של האזרחים מבוססת על כיבוד גבולות יכולת הנתינה וההתחדשות של הטבע, על צדק חברתי, על כלכלה בת-קיימא, על דאגה לבריאות והקפדה על איכות הקרקע, האוויר והמים.

קיימוּת מקומית קודמה באלפי קהילות ויישובים בעולם, במיוחד מאז אימוץ מסמך אג'נדה 21 בוועידת ריו ב-1992. קיימוּת מקומית היא הביטוי בפועל של עקרונות אג'נדה 21 ברמה המקומית.

בישראל מקודם נושא הקיימוּת המקומית מאז תחילת שנות ה-2000 על ידי מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית והמשרד להגנת הסביבה. ב-2006 חברו שני גורמים אלו לגורמים אחרים, והקימו את המרכז לקיימות מקומית.

שיחה מקומית

שיחה מקומית הוא אתר חדשות ודעות ישראלי שהוקם באפריל 2014. האתר מופעל על ידי קולקטיב של כתבים וצלמים. מטרתו כדבריו להיות "בית של עיתונות אקטיביסטית הנובעת ממחויבות לדמוקרטיה, התנגדות לכיבוש וחתירה לשלום, שוויון, צדק חברתי, שקיפות וחופש המידע – אבל לא משרתת שום מפלגה, תנועה פוליטית או מצע".האתר הוקם על ידי שלוש קבוצות: האתר באנגלית +972, שמופעל משנת 2011 ידי קבוצה של בלוגרים ופעילים ישראלים ופלסטינים; ארגון "ג'אסט ויז'ן", היוצר סרטים דוקומנטריים ותוכן תקשורתי הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני; קולקטיב "אקטיבסטילס", קבוצה של צלמי עיתונות, המתעדים התרחשויות וסיפורי חיים בישראל וברשות הפלסטינית.

האתר מופעל בעזרת תקציב מתרומות מקרנות בינלאומיות ומישראלים. האתר עוסק בנושאים של מחאה חברתית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מיעוטים בישראל, כמו המיעוט הערבי, האתיופי וחרדים. צוות האתר מונה שלושה עובדים בשכר ומערכת נרחבת של מתנדבים ובלוגרים השותפים באתר ומספקים לו ידיעות ודעות.עורכי האתר הם יעל מרום, אורלי נוי ומירון רפופורט. בין הכתבים באתר יובל בן-עמי, אלי ביתאן, סמאח סלאימה, חגי מטר ורפרם חדד. בין השאר התראיינו לאתר מוסי רז, קסניה סבטלובה, חנין זועבי, עומר ברגותי, יוסי יונה ומיכל רוזין.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.