צבע יסוד

צבע יסוד הוא צבע שאינו תלוי בצבעים אחרים, כך שלא ניתן ליצור אותו על ידי ערבוב צבעים אחרים ביחסים מסוימים. בדרך כלל מגדירים קבוצה של שלושה או ארבעה צבעי יסוד, שיכולה לפרוש את מרחב הצבע. הגדרה זו איננה נאמנה לגמרי למציאות, שכן כדי לכסות באמת את כל מרחב הצבע נדרש מספר גדול יותר של צבעי יסוד[דרוש מקור], אך היא טובה דיה לרוב השימושים היומיומיים - משלושה צבעי יסוד ניתן ליצור את רובם המכריע של הצבעים.

ישנם שני תחומים עיקריים שבהם נהוגה חלוקה לצבעי יסוד: צבעי יסוד של האור - תאורה, צגים, טלוויזיות, מצלמות וידאו ומקרנים מחד, ואמנות ודפוס מנגד. המשותף לכולם הוא הצורך ליצור מגוון גדול ככל שניתן של צבעים שונים, תוך ערבוב מספר מועט של צבעי יסוד. ההבדל המהותי בין שני תחומים אלה הוא האם מדובר ביצירת אור בצבע כלשהו, או ביצירת משטח שצבעו נקבע כשהוא מואר. צגי המחשב והטלוויזיה פולטים אור, ובמקרה זה כל צבע שמתווסף מוסיף את האור הנפלט. לעומת זאת, באמנות ובדפוס כל צבע שמוסיפים לתערובת בולע ומפחית מהאור שיחזיר המשטח הצבוע. לכן נקראת השיטה הראשונה "חיבור צבעים", והשנייה - "חיסור צבעים".

בהתאם, יש שתי הגדרות מקובלות לקבוצות צבעי יסוד - קבוצה אחת בכל תחום. הקבוצה הראשונה היא אדום, ירוק וכחול (RGB), המופיעה לדוגמה בהקשר של צגי מחשב. הקבוצה השנייה היא ציאן, מג'נטה וצהוב, המופיעה לדוגמה בהקשר של לוחות צבעים בדפוס והדפסת כל הצבעים על ידי עירבובם בתוספת לוחות שחור ולבן. ביישומים פחות טכניים מדפוס, למשל ציור או גרפיקה, מכנים את השלשה כחול - אדום - צהוב בשם "שלושת צבעי היסוד" שלמעשה הם שלושת פיגמנטי היסוד (צבענים). באמצעות שלושת הצבעים האלה ניתן ליצור מגוון רחב של צבעים, אך פחות מאשר השלשה ציאן - מג'נטה - צהוב.

CIExy1931 CIERGB
דיאגרמת CIE המציגה את מרחב הצבע המלא ובתוכו את תחום הצבעים (המשולש) שניתן ליצור בשיטת RGB על ידי שימוש בשלושה מקורות אור מונוכרומטיים באורכי גל 435.8, 546.1 ו-700 ננומטר

מקורה של תחושת הצבע

צבע אינו תכונה של אור אלא הוא תחושה סובייקטיבית, הנוצרת במוח כשהוא קולט מידע ויזואלי מהעין. האור המגיע אל העין כספקטרום רציף של אורכי גל מתפרש על ידי מערכת הראייה של האדם כצבע, בהסתמך על תחושה שנוצרת בשלושה סוגי חיישנים בעין האנושית- המדוכים. למעט מקרים נדירים, ספקטרום שונה ייתן תחושה של צבע אחר.

בעלי חיים שונים מהאדם יכולים לפרש את אותה תערובת פוטונים כצבע אחר לחלוטין; לרוב היונקים רק שני סוגים של מדוכים, אך ישנם מיני ציפורים ודגים שבעיניהם עד חמישה סוגי מדוכים. כמו כן לבעלי חיים מסוימים, לדוגמה דבורים, מדוכים שרגישים לאורכי גל שכלל אינם בתחום הנראה לאדם, למשל בעל סגול. יצורים אלה רואים את העולם אחרת מבני האדם, ועבורם יידרש מספר שונה של צבעי יסוד כדי לפרוש את מרחב הצבע.

היסטוריה של חקר צבעי היסוד

בימי הביניים ידעו האמנים שהם יכולים ליצור ממספר צבעי יסוד צבעים נוספים, אך זו לא הייתה הגדרה מדעית, והיא בלבלה בין מושג הצבע לבין מושג הצבען (פיגמנט). באותם ימים לא ידעו שניתן ליצור מגוון צבעים רחב מאוד תוך שימוש בצבעי יסוד בודדים. הציירים של אותם ימים נאלצו להסתפק במגוון צבעים מצומצם וכהה ביחס למקובל כיום, ואין עדויות שלפני המאה ה-18 ידעו שניתן להרכיב צבעים רבים משלושה צבעי יסוד בלבד.

במהפכה המדעית של המאה ה-17 וה-18 החלו הדברים להשתנות. התאוריות האירופיות החלו להתבסס על ממצאים מדויקים והדירים, ובוצע מאמץ רב לפתח צבעים, במיוחד לתעשיית הטקסטיל. ב-1664 טען הכימאי האירי רוברט בויל שצבעי היסוד הם אדום, צהוב, ירוק, שחור ולבן, ומהם "ניתן לחקות את הגוונים המצויים בטבע (אם כי לא את הדרם)". בערך בתקופה זו החלה להתפתח התפיסה בציור, שלפיה מערבוב מספר צבעי יסוד ניתן ליצור כל צבע שהוא.

אייזק ניוטון, שגילה שהאור הלבן מורכב מצבעים שונים, וב-1704 פרסם זאת בספרו "אופטיקה", סבר שששת צבעי הקשת שבהם הבחין הם צבעי יסוד, שמהם מורכבים כל הצבעים האחרים. ניוטון טען שתוך שימוש בצבעים סגול, כחול, ירוק, צהוב, כתום, אדום, לבן ושחור ניתן ליצור כל צבע שאינו נמצא בספקטרום, למשל חום. תאוריה זו הותקפה באירופה במשך יותר ממאה שנים, במיוחד מפני שלא הבדילה בין חיבור צבעים לחיסורם: היא לא יכלה להסביר את מה שציירים כבר ידעו - שלפעמים אי אפשר להגיע לגוון מסוים על ידי ערבוב צבענים מסוימים (חיבור צבעים) אלא רק על ידי הוספת צבען לצבע המטרה (חיסור צבעים).

ב-1802 טען תומאס יאנג שלא ייתכן שבעין יש די מקום לחיישן נפרד לכל צבע אפשרי. יאנג פיתח את התאוריה התלת-צבעית, שלפיה הראייה מתבססת על תאים משלושה סוגים בלבד, שנמצאים בעין. בתחילה סבר יאנג שהצבעים הם אדום, צהוב וכחול, אך ב-1807 שינה את דעתו וטען שהם אדום, ירוק וסגול. מדענים אחרים לא הוסיפו לחקור את הנושא. רק לאחר 150 שנה אוששה תאוריה זו בממצאים מדעיים.

לעומת יאנג וניוטון, הרמן פון הלמהולץ הבין את ההבדל האיכותני בין חיבור צבעים לחיסורם, והבין שערבוב צבענים הוא שונה מהותית מחיבור אורות. בספרו מ-1850 טען כי כל צבע שהוא ניתן להגדרה על ידי קולטנים משלושה סוגים. בספרו הוא כלל גם עקומות רגישות של הקולטנים, שדומות במידה רבה לעקומות המקובלות כיום.

ב-1853 פרסם הרמן גראסמן תאוריה על ראיית צבע ועל ערבוב צבעים, ובה קבע את חוק גראסמן המקובל גם כיום, שלפיו תגובת העין לצבע שנוצר על ידי חיבור של מספר מקורות אור תהיה זהה לחיבור התגובות של העין לכל מקור אור בנפרד.

ג'יימס קלרק מקסוול היה הראשון שהגה את רעיון חיבור הצבעים כדי ליצור תמונה. מקסוול הורה לצלם את אותה התמונה שלוש פעמים. בכל פעם כוסתה עדשת המצלמה במסכה שהעבירה רק אדום, ירוק או כחול. את שלוש התמונות הקרינו משלושה מקרנים שונים על אותו מקום, כאשר כל מקרן מכוסה מסכה המתאימה, התוצאה הייתה תמונת צבע.

חיבור צבעים

AdditiveColorMixiing
חיבור צבעים - צבעי אור שמתקבלים באיחוד מלא או חלקי של שלושה מקורות אור בצבעים שונים
Coladd
חיבור צבעים - כשמטילים על משטח אור ירוק ואור כחול מתקבל צבע ציאן

בחיבור צבעים משלבים בין מקורות אור שונים (הכוונה למקורות הפולטים אור באורכי גל שונים) כדי ליצור צבעים חדשים. לדוגמה אפשר לקחת כמה פנסים, מכוסים בצבעים מתאימים, ולכוונם לאותה נקודה. לצבעי יסוד בחיבור צבעים קוראים גם אורות יסוד. באיור ניתן לראות כמה שילובים נוספים כמו:

שלושה צבעים אלה משמשים ליצירת תמונות בטלוויזיות, בצגי מחשב ובמקרנים. זאת משום שהם מאפשרים להרכיב את מרחב הצבעים הרחב ביותר המורכב משלושה צבעים. מרחב הצבעים שיכול להיווצר משילוב שלושה צבעים אלו (למשל בצג מחשב) אינו מרחב הצבעים המלא שמסוגל אדם לראות, אלא רק חלק ממנו.

בטכנולוגיות חדישות בונים כיום מקרנים וטלוויזיות שבהם מספר גדול יותר של צבעי יסוד, מארבעה ועד שישה, כדי לתמוך במגוון צבעים רחב יותר. הצבעים הנוספים (צהוב, ציאן ומג'נטה או חלק מהם) מסייעים "למתוח" את המשולש בתמונה העליונה לריבוע, למחומש או למשושה שכולל צבעים נוספים, במיוחד צבעי צהוב ותכלת. מוצרים אלה טרם הפכו למסחריים.

CMY ideal version
חיסור צבעים שונים

חיסור צבעים

בחיסור צבעים אור שמוטל על פני שטח כלשהו מוחזר ממנו לאחר שאורכי גל מסוימים מוסרים (באופן מלא או חלקי) על ידי בליעתם במשטח. בליעת אורכי גל אלו גורם לשינוי בצבע פני השטח. דוגמה מצוינת לכך היא ציור או דפוס. דף הנייר הלבן מחזיר בקירוב את כל הקרינה הפוגעת בו באורכי הגל שבתחום הנראה. צביעתו בחומר כימי - הצבע - חוסמת תחומים מסוימים. הצבע בולע חלק מהאור שפוגע בו ומחזיר אור בעל אורך גל שונה ולכן אנו רואים צבע שונה מזה שמאיר על הדף), כפי שניתן לראות באיור.

צבעי היסוד המקובלים בחיסור צבעים הם ציאן, מג'נטה וצהוב. צבעים אלו נבחרו כך שהחפיפה ביניהם תהיה קטנה ככל האפשר, כי הדבר מאפשר השגת מגוון גדול יותר של צבעים. ניתן לראות כמה דוגמאות לחיסור צבעים:

  • לבן - (צהוב + מג'נטה) = אדום
  • לבן - (צהוב + ציאן) = ירוק
  • לבן - (ציאן + מג'נטה) = כחול
  • לבן - (צהוב + מג'נטה + ציאן) = שחור

בדוגמאות אלו מובלעת הנחה שמקור האור פולט אור לבן, שהנייר יכול להחזיר אותו ולהיראות לבן אף הוא. אך מובן שאילו היה הנייר ה"לבן" מואר באור ירוק, הוא היה נראה ירוק. כלומר, הצבע הנוצר תלוי לא רק בנייר ובצבענים שמשתמשים בהם אלא גם בתאורה. כך למשל, אם התאורה לא תהיה אור לבן אלא אדום, משטח שנצבע ב (ציאן+מג'נטה) לא יהיה כחול אלא שחור.

באופן מעשי יוצר ערבוב צבעים צבע שונה במקצת מזה שצופה התאוריה, זאת בגלל שונות בתהליכים הכימיים הדרושים להפקת צבעי היסוד והנייר שעליו מושמים הצבעים. בעיה מיוחדת היא יצירת צבע שחור - במציאות אין השחור (חסר מוחלט של אור) מתקבל על ידי שימוש בשלושת הצבעים, מכיוון שהם אינם זרים זה לזה לגמרי. מסיבה זו מוסיפים בדרך כלל את הצבע השחור כצבע יסוד רביעי. רביעיית צבעי יסוד זו מכונה CMYK והיא נפוצה מאוד בתחום הדפוס.

בשנות ה-90 הציגה חברת פנטון מודל צבע מורחב לדפוס, הכולל שישה צבעי יסוד, למקרים שבהם נדרש דיוק צבע טוב במיוחד. המודל, ששמו הקסה-כרום, כולל את הצבעים ציאן, מג'נטה, צהוב, שחור ובנוסף כתום וירוק.

צבעים מנוגדים

באמנות מגדירים ערבוב של שני צבעי יסוד כצבע מנוגד, או צבע משלים לצבע היסוד השלישי. למשל, באופן זה ערבוב של אדום וכחול יוצר את הצבע מג'נטה, שהוא הצבע המנוגד לירוק (בשיטה המתארת את שלושת צבעי היסוד כאדום, כחול וירוק) וכיוצא בזה. הצבעים המנוגדים מהווים כלי ליצירת הדגשה והבלטה. צבע יסוד על רקע הצבע המנוגד לו ייצור אובייקט בולט ומובחן יותר מאשר על רקע צבע אחר. באופן זה יבלוט הצבע המג'נטה על גבי הירוק בצורה ניכרת מאשר על גבי הכחול. שימוש נוסף של הצבעים המנוגדים בציור הוא יצירת הצללה: הוספת הצבע המנוגד לאזור המוצלל על פני אובייקט תגרום לו להראות כהה יותר, ולפיכך הוא ממחיש את הצל הנופל עליו. לכל קבוצה של צבעי יסוד מתאימים 3 צבעים מנוגדים שונים.

אמנים מערבבים צבעים לעיתים קרובות באמצעות לוח צבעים (פלטה) - משטח קשיח (לרוב עשוי מעץ) המונח על ידו וזרועו של האמן ועליו הוא מסדר ומערבב צבעים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

CMYK

CMYK (ראשי תיבות באנגלית של Cyan (ציאן), Magenta (מג'נטה), Yellow (צהוב) ו-Key, מפתח - הכוונה לשחור) היא רביעיית צבעי יסוד, שנמצאת בשימוש נפוץ בדפוס ביתי ותעשייתי.

בשיטת CMYK מערבבים את ארבעת סוגי הדיו ביחסים שונים על מנת ליצור מגוון רחב של צבעים. הצבע מונח על משטח אחיד, בדרך כלל נייר לבן. בניגוד לצבעים אחרים, כגון צבעי שמן, שכבת הדיו היא דקה יחסית ולכן הצבע המתקבל מושפע מגוון המשטח שהדיו מונח עליו. באופן הפוך לפעולת צג, שבו הדלקת פיקסל אדום, ירוק או כחול מוסיפה אור, כך שבהדלקת כל הצבעים יראה הצופה אור לבן; בדפוס CMYK ככל שמגדילים את כמויות הדיו השונות, בולע הצבע על ההדפס עוד ועוד אור ומפחית מהאור שמוחזר לעין הצופה, עד שמתקבל צבע שחור.

מדפסות הזרקת דיו ביתיות מכילות דיו מארבעת הצבעים האלו, והמידע אודות הצבע מועבר מהמחשב אל המדפסת בשיטת CMYK: עבור כל פיקסל מועברים ארבעה ערכים - אחד לכל סוג דיו.

את אותו מרחב צבע ניתן ליצור על ידי שימוש בציאן, במג'נטה ובצהוב בלבד, שהרי שילוב של שלושתם מפיק צבע שחור. יש מספר סיבות להוספת הצבע השחור כצבע רביעי:

תאורטית ניתן אומנם ליצור שחור או אפור על ידי ערבוב יחסים מתאימים של שלושת הצבעים, אך מעשית שינויים קלים בגוונים בגלל אפיצויות ייצור גורמים לקבלת גוון שאינו שחור ממש אלא גוון כהה מאוד עם נטייה לצבע מסוים, והדבר גורם לתוצאה שאינה משביעת רצון. הוספת הדיו השחור מאפשרת קבלת גוון מדויק יותר של שחור או אפור.

הדפסת צבע שחור על ידי הנחת שלוש שכבות של דיו צבעוני זו על גבי זו עלולה לגרום לנייר להתעוות מעודף לחות, ולדיו לזלוג ולפגוע ברזולוציה.

חוסר דיוק מכני בהנחת הדיו עלול לגרום להופעת דפנות צבעוניות בקצותיו של אלמנט מודפס שחור. בעיה זו חריפה במיוחד בהדפסת טקסט ברזולוציה גבוהה.

עלות הפקת הצבען השחור זולה יותר משאר הצבענים. חומר מודפס מכיל פרטים רבים בצבעי שחור או אפור, במיוחד טקסט כתוב, ושימוש במחסנית הצבע השחור מונע בזבוז של דיו יקר.

PNG

PNG (ראשי תיבות: Portable Network Graphics, בתרגום לעברית: "גרפיקה ניידת לרשת") הוא פורמט תמונה דיגיטלית המשתמש בדחיסה ללא איבוד נתונים. יוצרי הפורמט קבעו שיש לבטא אותו "פינג", אך בפועל קוראים את ראשי התיבות לאותיותיהן בדרך כלל, קרוב לוודאי כדי למנוע בלבול עם כלי הרשת ping. סיומת קובצי התמונה בפורמט PNG היא png לרוב, ומציין ה-MIME של הפורמט הוא image/png.

אגנס מרטין

אגנס ברניס מרטין (באנגלית: Agnes Bernice Martin,‏ 22 במרץ 1912 – 16 בדצמבר 2004) הייתה ציירת אמריקאית בסגנון מופשט (אבסטרקט) אקספרסיבי. בשנת 1998 זכתה במדליה הלאומית לאמנויות בארצות הברית.

אינדיגו (צבע)

אינדיגו הוא צבע של אור בעל אורך גל בתחום שבין 420 ננומטר ל־440 ננומטר, המתמקם בין הכחול לבין הסגול. האינדיגו אינו צבע יסוד ואפילו אינו צבע יסוד הופכי. שמו ניתן על ידי אייזק ניוטון (על שם צמח האינדיגו) כאשר הוא חילק את הספקטרום האופטי לשמות. הוא בחר בשבעה צבעים כדי לקשר לשביעיות אחרות: כוכבי לכת (שהיו ידועים עד אז), שבעה ימים בשבוע ושבעה תווים במוזיקה.

באופן יחסי העין האנושית אינה רגישה לתדירות של האינדיגו, וישנם אנשים רבים בעלי ראייה חדה שאינם מבחינים בין האינדיגו לבין הכחול או הסגול.

החוקרים סבורים שהצבע שאייזק ניוטון קרא לו אינדיגו הוא הצבע שהיום מקובל לקרוא לו כחול, והצבע שאייזק ניוטון קרא לו כחול הוא הצבע שהיום מקובל לקרוא לו ציאן.

הצובען אינדיגוטין (Indigotin) נמצא במספר סממני צביעה שמהם הפיקו צבע כחול בתקופה העתיקה: צמח האיסטיס (Isatis tinctoria), מיני ניל (Indigofera) ומיני חלזונות הארגמן (Murex). לפי מסורת הזיהוי מתקופת הגאונים ולפי מספר חוקרים, ניתן לזהות את הצבען אינדיגו שהופק מהצבעים המכילים צבען זה, עם 'קלא אילן' הנזכר בספרות חז"ל.

אמנות חזותית - מונחים

רשימת מונחים בתחומי האמנות החזותית. הרשימה כוללת מונחים בתחומי האמנויות השונות. לצד המונח מופיע צורת התעתיק שלו לאנגלית או בשפת המקור שלו. למונחים בתחומי האדריכלות ראו גם: "אדריכלות קלאסית - מונחים" ו"אדריכלות גותית - מונחים".

גוון

גוון (גָּוֶן) הוא צבע קבוע או לטווח מצומצם של צבעים.

גלגל הצבעים

גלגל הצבעים הוא ייצוג מופשט של גוני הצבע השונים הניתנים לתפיסה על ידי עין אנושית, על פני מעגל.

האסכולה הוונציאנית (ציור)

האסכולה הוונציאנית (School of Venice), היא תנועה אמנותית שרווחה בצפון איטליה, ובעיקר בוונציה שבחבל ונטו. בתולדות הציור, המונח "האסכולה הוונציאנית" (באיטלקית; Scuola veneziana, באנגלית; School of Venice) משמש להגדרת דרך ציור מיוחדת שפיתחו ציירי וונציה. ראשון בהם יאקופו בליני והאחרון טינטורטו שהובילו אל שיטת ציור חדשה הקושרת יופי, עושר, יוקרה ופאר שמימי עם פסיכולוגיה, הומניזם ומסתורין.

האסכולה הוונציאנית התפתחה בוונציה משנת 1400 (יאקופו בליני ) בערך עד סביבות 1594 (טינטורטו) בשנת 1612 ביקר בוונציה סימון וואה שהעביר את בשורתה לצרפת. היא הייתה למתודה מיוחדת ואחת המשפיעות ביותר בתולדות הציור. האסכולה הוונציאנית תומכת ברנסאנס האיטלקי הכללי, לא שוברת את התפתחותו אבל מוסיפה עליו תורת אור, צבע ותנועה דרמטית.

ייחודה בכך שמאפיינת את הרנסאנס של צפון איטליה ומאגדת בתוכו גם את תורת האור (בציור), גם את תורת הצבעים וכן את תורת התנועה שביסודות הרנסאנס והרנסאנס בשיאו.

יוסי ואסה

יוסי ואסה (נולד ב-2 במאי 1975) הוא שחקן תיאטרון וטלוויזיה ישראלי. הסדרה הקומית שיצר "נבסו" זכתה בפרס אמי הבינלאומי לשנת 2018.

כחל (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

מדפסת לייזר

מדפסת לייזר היא מדפסת בה אחד השלבים המרכזיים בפעולת ההדפסה מבוסס על שימוש בקרן לייזר. הומצאה בידי גרי סטארקוות'ר במרכז המחקר זירוקס פארק. אופן פעולת מדפסת הלייזר דומה מאוד לאופן פעולתה של מכונת צילום, היות ששתיהן מבוססות על טכנולוגיית הזירוגרפיה.

מקהלת עדי

עדי - מקהלה ישראלית צעירה שליד האנסמבל הקולי הישראלי היא מקהלה עצמאית המורכבת מזמרים וזמרות בשנות העשרים והשלושים לחייהם. המקהלה היא אחת היחידות בארץ שאינה ממומנת על ידי מוסד כלשהו ועם זאת זמריה אינם נדרשים לשלם על השתתפותם. זאת מתוך אמונה כי יש לאפשר לצעירים מוכשרים להתפתח מוזיקלית במסגרת מקצועית ללא תלות במצבם הכלכלי. המקהלה מתקיימת כלכלית מהכנסות עצמיות מהופעות, דבר המחייב שמירה על רמה מקצועית גבוהה.

המקהלה מונה כ-25 זמרים צעירים, בוגרי מקהלות ילדים, מגמות מוזיקה ואקדמיות, לצד מספר קטן של זמרים ללא ניסיון אשר מקבלים הזדמנות להתמקצע. המקהלה מקיימת חזרות על בסיס קבוע בגבעתיים, ומופיעה בכל רחבי הארץ.

המקהלה הוקמה בשנת 2006 על ידי ישי שטקלר וגוני בר סלע. בשנת 2009 נערכו שינויים מנהלתיים וכיום עובדת המקהלה תחת ניצוחו וניהולו המוזיקלי של עודד שומרוני, ותחת חסותו של האנסמבל הקולי הישראלי בניהולו של יובל בן עוזר.

צבע

צבע הוא הכינוי הניתן לתפיסת הראייה של האדם של מספר תדירויות או אורכי גל של אור. תחושת הצבע נוצרת במוח בעת צפייה בעצמים שמגיע מהם אור אל העין, בהתאם לספקטרום של האור וליכולת ראיית הצבעים של הצופה. בלשון הדיבור תכונת הצבע משויכת לעצמים בלבד, אף על פי שהיא תלויה בגורמים נוספים. המדע העוסק במדידת צבע נקרא קולורימטריה .

צבע (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

צהוב

צהוב הוא צבע יסוד עם התדירות הכי נמוכה מבין שלושת צבעי היסוד (בין 505 ל-530 טרה-הרץ) של אור בעל אורך גל בין 565 ננומטר ל-590 ננומטר.

אולם, בגלל המאפיינים של פיגמנטי הצבע שבהם השתמשו בעבר, ציירים באופן מסורתי מתייחסים לסגול כצבע המשלים שלו. כיום הצבע הנחשב כצבע המשלים של צהוב הוא כחול.

קבוצה (מתמטיקה)

קבוצה היא מושג יסודי במתמטיקה. בגישה הנאיבית לתורת הקבוצות, קבוצה היא אוסף כלשהו של איברים (ללא חשיבות לסדר). בתורת הקבוצות האקסיומטית מושג הקבוצה אינו מוגדר, ותכונותיו מתקבלות מרשימת האקסיומות.

נהוג להציג קבוצה באמצעות סוגריים מסולסלים, שבתוכם מפורטים כל איברי הקבוצה (למשל {כלב, חתול, צרצר} ), או מופיע כלל לפיו נוצרים כל איברי הקבוצה (למשל {x :x אזרח סין} ). לעיתים מוצגת הקבוצה באמצעות רשימה של חלק מאיבריה שבסופם '...' (שלוש נקודות), מתוך הנחה שהקורא יסיק מהחלק הנתון את יתר איברי הקבוצה.

עצמים הנמצאים בקבוצה הם איברי הקבוצה. בין האיברים לא חייב להיות קשר כלשהו מעבר לכך. כאשר עצם כלשהו הוא איבר בקבוצה נאמר שהוא שייך לקבוצה, על כל עצם אחר נאמר שהוא לא שייך לקבוצה זו. אפשר שגם עצם השייך לקבוצה הוא קבוצה בעצמו.

רפרף מסורטט

רפרף מסורטט (שם מדעי: Hyles livornica) הוא מין של רפרף.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.