צבי לוריא

צבי לוריא (Lurie;‏ 1 ביוני 1906, לודז', פולין21 במאי 1968, ישראל) היה עסקן ציוני, ממייסדי הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, חבר קיבוץ עין שמר; חבר ההנהלה הציונית וראש מחלקת הארגון בהנהלת הסוכנות היהודית; ממייסדי מפ"ם, חבר מזכירות המפלגה והוועדה המדינית; חבר אספת הנבחרים הרביעית מטעם חזית השמאל, חבר הוועד הלאומי, חבר מועצת המדינה הזמנית ומחותמי מגילת העצמאות. ממקימי "קול ישראל" ומנהלה הראשון, עד 1948.

לוריא למד בגימנסיה יבנה בלודז' ואחר כך החל ללמוד באוניברסיטאות ורשה ווינה. בספטמבר 1925 עלה לארץ ישראל, הצטרף לקבוצת השומר הצעיר בעין גנים[1] והקים עמה את קיבוץ עין שמר בשנת 1927. עם הקמת הקיבוץ הארצי באפריל 1927 נבחר לוועדת תרבות וחינוך שלה.[2]

ב-1931 נישא לגוטה לבית מרקובסקי. היה אב ליובל, עמי, רות.

צבי לוריא נפטר בשנת 1968, בעודו עוסק בהכנות לקראת הקונגרס הציוני ה-27. נקבר בעין שמר.

צבי לוריא
Zvi Lurie 1962 FamilyArchives Portrait
צבי לוריא, 1962
לידה 1 ביוני 1906
לודז', האימפריה הרוסית
פטירה 21 במאי 1968 (בגיל 61)
תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה ספטמבר 1925
מקום קבורה בית העלמין, קיבוץ עין שמר
חבר מועצת המדינה הזמנית
15 במאי 194814 בפברואר 1949
(39 שבועות ו-3 ימים)
PikiWiki Israel 367 MAPAM 1st International Conference ועידה עולמית של מפquot;ם
צבי לוריא (משמאל) בוועידה העולמית הראשונה של מפ"ם

כתביו

  • צבי לוריא ז"ל: מדבריו תשכ"ז–תשכ"ח, ירושלים: המחלקה לארגון של ההסתדרות הציונית העולמית, תשכ"ח. ‬(לקט מאמרים והרצאות של לוריא מחודשי חייו האחרונים, מוגש לצירי הקונגרס הציוני הכ"ז.)
  • חיים של שרות (ערך: צבי זהר),‫ ירושלים: הספרייה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית: בשיתוף עם ספרית פועלים, תשל"א. ‬(מבחר מביטוייו הפובליציסטיים-ספרותיים)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ צבי לוריא, על שאלתינו הכאובה, דבר, 7 באוקטובר 1926.
  2. ^ מאיר יערי, רישרד וינטרוב, המועצה המיסדת של הקיבוץ הארצי מיסודו של השומר הצעיר, דבר, 13 באפריל 1927.
1968 בישראל

1968 בישראל הייתה השנה בה חגגה 20 שנה מיום היווסדה.

הוועד הלאומי

הוועד הלאומי, או בשמו המלא הוועד הלאומי לכנסת ישראל, היה הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ושימש כמועצת "המדינה שבדרך".

הוועד נבחר לראשונה על ידי חברי אספת הנבחרים ב-1920, ובשנה זו החל את פעילותו. להכרה רשמית מהשלטון הבריטי זכה הוועד רק ב-1928, והוא שימש כנציג היישוב היהודי מולו. ממשלת המנדט העניקה לוועד הלאומי סמכויות משפטיות ומנהליות, על מנת שיוכל לממש את תפקידו.לוועד התנגדו אגודת ישראל והעדה החרדית, אשר סירבו להשתתף בוועד משום התנגדות כללית לציונות. ב-1944 הוחרם הוועד על ידי הנהלת הציונות הרוויזיוניסטית בשל התנגדות למדיניות הנהגת הוועד.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

המנהרה

המנהרה הוא רומן מאת א.ב. יהושע. הדמות הראשית בספר היא צבי לוריא, שבגיל 72 החל לסבול משיטיון. לוריא מנסה להתמודד באמצעות עבודה התנדבותית מאתגרת, שמובילה אותו למצבים אבסורדים לצד מצבים משעשעים.

הספר יצא לאור בעברית בשנת 2018 בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

המרכבה של מונטיפיורי

המרכבה של מונטיפיורי היא מרכבתו של הנדבן והשדלן היהודי-אנגלי, משה מונטיפיורי, שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים. המרכבה שימשה אותו ואת רעייתו, יהודית, במסעותיהם ברחבי אירופה. לאחר מותו החליפה המרכבה ידיים עד ששופצה והוצבה ברחבת טחנת הרוח של מונטיפיורי בשכונת משכנות שאננים בירושלים.

ועדת המצב

ועדת המצב הייתה ועדה שנוסדה על ידי הנהגת היישוב לקראת הקמת המדינה לשם הכנת הקמתו של מנגנון המדינה.

ועדת המצב הוקמה על ידי הנהלת הסוכנות היהודית ב-12 באוקטובר 1947. הוועדה מנתה שלושה־עשר חברים: דוד בן-גוריון (יו"ר), גולדה מאירסון, יצחק גרינבוים, משה שפירא, פרץ ברנשטיין, אליעזר קפלן, מאיר גרבובסקי, דוד רמז, דוד צבי פנקס, צבי לוריא, מרדכי שטנר, גאורג לנדואר ואברהם גרנובסקי. למזכיר הוועדה נתמנה זאב שרף (לימים מזכיר הממשלה, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל).על ועדת המצב הוטל להכין את הקמתו של מנגנון המדינה, משרדי הממשלה והשירותים הציבוריים שיחליפו את השלטון הבריטי. הוועדה דנה בהכשרת כוח אדם למוסדות המדינה בהפעלת התחבורה, הנמלים ושדות התעופה.

הוועדה חולקה למספר ועדות, שהכינו, כל אחת בתחומה, את מוסדות המדינה העתידה לקום: כלכלה, שירות החוץ, חינוך, בריאות ושירותים סוציאליים, השלטון המקומי ומערכות המשפט והמשטרה. ועדה מיוחדת נתמנתה לענייני ירושלים.

תפקיד הוועדה הסתיים עם הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 והקמת המוסדות ומערכת השלטון של מדינת ישראל. זאב שרף נתמנה להיות למזכיר הממשלה הראשון, כמזכיר הממשלה הזמנית ולאחר מכן מזכיר ממשלות הקבע שבאו בעקבותיה.

ועדת הסמל והדגל

ועדת הסמל והדגל הייתה ועדה של מועצת המדינה הזמנית, בראשותה של בבה אידלסון, שתפקידה היה לבחור דגל וסמל למדינת ישראל.

הוועדה הוקמה ב-19 ביולי 1948, כחודשיים לאחר הכרזת העצמאות. בין חבריה היו נציגים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ובהם אריה אלטמן, יזהר הררי, זרח ורהפטיג, סעדיה כובשי, מאיר דוד לוינשטיין, בנימין מינץ, אהרן ציזלינג, פנחס רוזן, צבי לוריא, דוד רמז, חיים משה שפירא ומשה שרת.

ב-28 ביולי התכנסה הוועדה לראשונה. כבר באותה הישיבה נתקבלה ההחלטה לגבי הדגל, ולפיה דגל התנועה הציונית יהיה לדגל המדינה. לגבי סמל המדינה, החליטה הוועדה כי הוא יכלול מנורה ושבעה כוכבים. בתוך כך, החליטה הוועדה גם למנות ועדה מקצועית שתרכז הצעות ותעביר לה את המלצותיה. בראש הוועדה המקצועית עמד האדריכל אבא אלחנני, והיו חברים בה גם אלעזר ליפא סוקניק, לאופולד קרקואר וראובן רובין.

ב-21 בספטמבר התכנסה הוועדה המקצועית לדון בהצעות שהועברו לה, וב-28 בספטמבר דנה בהן ועדת הסמל והדגל. הוועדה לא שינתה את החלטותיה המקוריות בעניין הדגל והסמל, אך החליטה כי המנורה שבסמל תעוטר בשופר ובכפות תמרים. החלטות ועדת הסמל והדגל הובאו לאישורה של מועצת המדינה הזמנית ב-28 באוקטובר, וזו אישרה את הדגל, אך הורתה לוועדה להביא בפניה הצעה חדשה לסמל.

ב-12 בנובמבר התכנסה הוועדה פעם נוספת, והחליטה לפרסם בעיתונות בקשה לקבלת הצעות נוספות, הפעם ללא הנחיות מפורשות. 131 מתושבי המדינה נענו לבקשה, והגישו 23 הצעות, מרביתן כללו את המנורה אף שהדבר לא היווה עוד תנאי. ב-28 בדצמבר צמצמה הוועדה את ההצעות לשלוש: ההצעה הקודמת, הצעה הכוללת מנורה על רקע מגן דוד ושבעה כוכבים, כשלצדיהם אריה וצבי, והצעה שלישית, הצעתם של האחים שמיר, שכללה מנורה ולצדיה עלי זית. הוועדה החליטה להוסיף להצעתם את הכיתוב "ישראל" תחת המנורה, וב-10 בינואר 1949 החליטה להביא בפני מועצת המדינה הזמנית את ההצעה הזו בלבד. ב-10 בפברואר אישרה מועצת המדינה הזמנית את ההצעה, וועדת הסמל והדגל סיימה את תפקידה.

ישעיהו ליבמן

ישעיהו (צ'ארלס) ליבמן (20 באוקטובר 1934 - 4 בספטמבר 2003) היה פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן. חתן פרס ישראל למדעי המדינה (ה'תשס"ג).

ישראל מהרשק

ישראל מהרשק (9 באפריל 1900 – 15 ביוני 1948) היה חלוץ איש העלייה השלישית, ממייסדי קיבוץ אשדות יעקב, שליח ההסתדרות ב"החלוץ" בליטא ולטביה, ומיוזמי ההתיישבות בנגב.

לוריא

לוריא הוא שם משפחה עברי ונמנה עם השמות היהודיים העתיקים ביותר בעולם.האם התכוונתם ל...

מגילת העצמאות

מגילת העצמאות היא המסמך המכריז על הקמתה של מדינת ישראל. "מגילת העצמאות" הוא אמנם שמה המקובל, אך שמה הרשמי הוא "הכרזה על הקמת מדינת־ישראל", ובשם זה פורסמה בעיתון הרשמי (ע"ר 14.5.48, עמ' 1).

את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב), ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

מגילת העצמאות כוללת חמישה חלקים:

סקירה היסטורית של זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ושל הדרך שהובילה להכרזת המדינה. פרישת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה.

הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל.

עקרונותיה של המדינה החדשה.

פנייה אל גורמים שונים והצהרת כוונות.

חתימות.

מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת של מדינת ישראל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבאמצעותה חוקקה בריטניה חוקים עבור ארץ ישראל המנדטורית.

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, שבה נאמר:

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט ננקבו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה של מועצת המדינה הזמנית היה להקים את מוסדות המדינה העיקריים ולבצע את ההכנות הנדרשות לקיום בחירות ראשונות ולהקמת הכנסת.חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות").

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה.

מפ"ם

מַפָּ"ם (ראשי תיבות: מפלגת הפועלים המאוחדת) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית אשר הוקמה בינואר 1948 כאיחוד בין "מפלגת פועלים השומר הצעיר" ובין "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון".

מפ"ם הייתה הסיעה השנייה בגודלה בכנסת הראשונה (19 ח"כים) והאופוזיציה הראשית לממשלתו של דוד בן-גוריון. באותו זמן הזדהתה בכל תחום עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית, פרט לנושא של יחס התנועה הקומוניסטית לציונות, שלגביו סברה שהייתה טעות של התנועה הקומוניסטית, אשר תתוקן עם הזמן.

ב-1954 פרשו מהמפלגה אנשי אחדות העבודה בעקבות מחלוקת בשאלת היחס לברית המועצות ונותרו בה יוצאי השומר הצעיר. בהרכב זה התמודדה מפ"ם כמפלגה עצמאית מהכנסת השלישית (1955) עד השישית (1965) ומנתה 8–9 ח"כים, הייתה שותפה בממשלות בהנהגת מפא"י. לקראת הבחירות לכנסת השביעית (1969) יצרה סיעה משותפת עם מפלגת העבודה בשם "המערך של מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת הפועלים המאוחדת" (שכונתה בקיצור בשם המערך, והייתה הסיעה השנייה בכינוי זה, לאחר "המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל" שקדם לה, בין מפא"י לבין אחדות העבודה - פועלי ציון), אולם שמרה על מסגרתה העצמאית כמפלגה.

מתכונת זו התקיימה עד 1984, לאחר הבחירות לכנסת ה-11, כאשר מפ"ם פרשה מן המערך בעקבות הקמת ממשלת האחדות הלאומית וחזרה להיות סיעה עצמאית ואופוזיציה משמאל למפלגת העבודה. בבחירות לכנסת ה-12 (1988) זכתה בשלושה מנדטים. בשנת 1992 הצטרפה לרצ ושינוי במסגרת רשימת מרצ. משנת 1997 מרצ הפכה למפלגה מאוחדת ומפ"ם הפסיקה להתקיים כמפלגה עצמאית, לאחר כהונה בת כ-48 שנה כמפלגה ב-14 כנסות שונות (לא כולל מועצת המדינה הזמנית). נכון להיום, מפ"ם מחזיקה במקום השלישי באורך כהונתה בכנסת כמפלגה (אחרי מפד"ל ואגודת ישראל).

עין שמר

עֵין שֶׁמֶר הוא קיבוץ סמוך לפרדס חנה-כרכור השייך למועצה אזורית מנשה.

פעולת פורט סעיד (1967)

פעולת פורט סעיד הייתה פשיטה שבוצעה בלילה הראשון של מלחמת ששת הימים על ידי לוחמי שייטת 13 שחדרו לנמל פורט סעיד במצרים על גבי "חזירים" במטרה לפגוע בכוחות ימיים מצריים שבו. כוח הצוללים סקר מקרוב את בריכות העגינה בנמל ולא מצא כלי שיט מצריים. הכוח הצליח להתחמק ממערכת ההגנה, יצא מהנמל ונאסף. מפגש בין טרפדות של חיל הים הישראלי לספינות טילים מצריות מדגם "אוסה" הבריח אותן לנמל.

צבי זהר

ד"ר צבי זֹהר (זונֶנשיין) (לעיתים נכתב זוהר) (א' באייר תרנ"ח, 23 באפריל 1898, רוזדול, גליציה – ו' באדר תשל"ה, 16 בפברואר 1975, משמר העמק) היה מחנך ומחדש חינוכי ברוח החינוך החדש (הפרוגרסיבי), סופר ועורך ופעיל תרבות ישראלי, איש השומר הצעיר. ראש מחלקת בתי הספר והנוער שעל יד הלשכה הארצית של הקק"ל בפולין וראש מחלקת החינוך של מרכז רשת החינוך העברי בפולין "תרבות", ממייסדי ברית עברית עולמית, מראשוני השומר הצעיר, ממניחי היסוד לשיטת החינוך הקיבוצית שלה, ממייסדי המוסד החינוכי "שומריה" במשמר העמק ומנהל סמינר הקיבוצים. עורך המדורים לחינוך ולאמנות בספרית פועלים, מייסד ועורך כתב העת לחינוך ואמנות "אופקים", מייסד השבועון לילדים "משמר לילדים". פרסם מאמרים וספרים רבים בתחומי חינוך ואמנות.

קול ישראל

קול ישראל היא רשת שידורי הרדיו הממלכתית של מדינת ישראל, שפועלת החל משידור הכרזת העצמאות. "קול ישראל" הופעלה במסגרת רשות השידור עד 14 במאי 2017, ולמחרת, ב-15 במאי 2017, החלה לפעול במסגרת תאגיד השידור הישראלי, תחת השם "כאן קול ישראל".

חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריוןדניאל אוסטרמרדכי בנטוביצחק בן-צביאליהו ברליןפרץ ברנשטייןזאב גולדמאיר ארגוביצחק גרינבויםאברהם גרנותאליהו דובקיןמאיר וילנרזרח ורהפטיגהרצל ורדי (רוזנבלום)רחל כהן-כגןקלמן כהנאסעדיה כובשייצחק מאיר לויןמאיר דוד לוינשטיין • צבי לוריא • גולדה מאירנחום ניר-רפאלקסצבי סגליהודה ליב הכהן פישמןדוד צבי פנקסאהרן ציזלינגמשה קולאליעזר קפלןאברהם קצנלסוןפנחס רוזןדוד רמזברל רפטורמרדכי שטנרבן-ציון שטרנברגבכור-שלום שטריתחיים משה שפיראמשה שרת מגילת העצמאות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.