צבי יהודה קוק

הרב צבי יהודה הכהן קוק (מכונה גם הרצי"ה; ט"ו בניסן ה'תרנ"א, 23 באפריל 1891 - י"ד באדר ה'תשמ"ב, 9 במרץ 1982) היה ראש ישיבת מרכז הרב וממנהיגיה הרוחניים הבולטים של הציונות הדתית. בנו ותלמידו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

הרב צבי יהודה הכהן קוק
קובץ-RabbiKook2
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
הרצי"ה קוק
לידה 23 באפריל 1891
ט"ו בניסן ה'תרנ"א
האימפריה הרוסית ז'יימליס, האימפריה הרוסית
פטירה 9 במרץ 1982 (בגיל 90)
י"ד באדר ה'תשמ"ב
ישראל ירושלים, ישראל
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק אמונה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, ארץ ישראל, תנ"ך
רבותיו אביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק
תלמידיו הרבנים שלמה אבינר, יעקב אריאל, חיים דרוקמן, צבי ישראל טאו, דב ליאור, זלמן ברוך מלמד ורבנים אחרים

קורות חייו

Abraham Isaac Kook 1924
הראי"ה קוק, אבי הרצי"ה

שנותיו המוקדמות

נולד בעיירה זוימל במחוז קובנא שבליטא, שם כיהן אביו ברבנות, לרב אברהם יצחק הכהן קוק ולריזא רבקה, בת אחיו התאום של האדר"ת. אמו הייתה רעייתו השנייה של אביו, והוא היה בנה הראשון. לאביו כבר הייתה בת מאשתו הראשונה. בשנת תרנ"ו 1896 עברה המשפחה לבויסק שליד ריגה, שם נתמנה אביו לרב העיירה. כאשר התמנה הראי"ה קוק לשמש כרבן של יפו והמושבות, עלתה המשפחה לארץ ישראל והגיעה לנמל יפו בכ"ח באייר תרס"ד 13 במאי 1904.

בילדותו למד גמרא אצל הרב ראובן גוטפריד ידידיה, חתנו של הרב יואל משה סלומון, וכן אצל הרב משה זיידל והרב בנימין מנשה לוין, אך עיקר תלמודו בא לו מאביו. בשנת התרס"ו (1906) עבר לירושלים כדי ללמוד בישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה. על אף גילו הצעיר (כבן 15), נמנה עם בני השיעור הגבוה, והתקרב לראש הישיבה הרב זרח אפרים אפשטיין. לאחר תקופה בירושלים שב הרב צבי יהודה ליפו וחזר ללמוד אצל אביו.

בשנות יפו הללו, התיידד עם הרב יעקב משה חרל"פ, וסייע לו בעריכת הספר "צבי לצדיק". היה בין יוזמי הקמת הישיבה בראשותם של אביו והרב שלמה זלמן שך ששכנה בבניין של תלמוד תורה "שערי תורה". בשנים אלו החל גם בעריכת כתביו של אביו ובהוצאתם לאור, הראשון שבהם היה הספר שבת הארץ (1910) על שנת השמיטה, שבו נטל חלק בכתיבה. בשיתוף עם ר' ישראל חבס הוציא בשנת התרע"ג (1913) את הקובץ "התרבות הישראלית".

בין אירופה לארץ ישראל

הרב צבי יהודה עמד לימינו של אביו בעיסוקיו הציבוריים. כאשר הבחין כי הדבר פוגע בלימודיו נסע לירושלים, שם "הסתתר" בישיבת פורת יוסף ברובע היהודי בעיר העתיקה. אחר שגם שם לא מצא מנוח, שקל את האפשרות להרחיק אף יותר ולנסוע לישיבת טלז, ישיבת סלובודקה או לישיבה בהונגריה.

בסופו של דבר, סמוך למלחמת העולם הראשונה נסע להלברשטט שבגרמניה, בעצתו של ר' בנימין מנשה לוין, שם לימד תנ"ך וגפ"ת (גמרא, פירוש רש"י ותוספות), ובעצמו העמיק בלימוד מסכתות עירובין וחולין עם חלק יורה דעה שבשולחן ערוך. במקביל, למד פילוסופיה באוניברסיטת הלברשטט במשך כשנתיים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאסר כנתין של רוסיה שהייתה מעצמת אויב, אך שוחרר לבסוף. כאשר אביו, שנסע לוועידה העולמית של אגודת ישראל, הוכרח להשאר בשווייץ בשל המלחמה, הצטרף אליו בנו.

בשנת ה'תר"פ (1920) שב הרב צבי יהודה ליפו. הוא לימד בבית הספר "נצח ישראל" בראשות הרב משה אוירבך בפתח תקווה. שנה לאחר מכן חזר לאירופה בשליחות תנועת "דגל ירושלים" שהקים אביו, כדי לעשות נפשות לרעיון תחיית האומה והארץ בקרב גדולי התורה שם. במסגרת זו פגש ויצר קשרי ידידות עם רבנים ואדמו"רים בולטים בפולין, בליטא ובווינה.

בכ"ו בשבט התרפ"ב (24 בפברואר 1922), כשהיה כבן 31, נישא בוורשה לחוה לאה, בתו של הרב יהודה לייב הוטנר - שהיה דיין בוורשה ובנו של הרב יוסף זונדל הוטנר מאיישישוק. היא הייתה אשה בעלת השכלה תורנית וכללית ופעילה בשדה החינוך היהודי בוורשה. לאחר 22 שנות נישואים ללא ילדים, נפטרה חוה לאה ממחלה בז' בשבט התש"ד (1 בפברואר 1944) .[1] מאז, לאורך קרוב לארבעים שנה, חי הרב צבי יהודה בגפו.

בישיבת מרכז הרב

בשנת תרפ"ג 1923, הקים הראי"ה קוק את ישיבת מרכז הרב. הרב צבי יהודה מונה לשמש כ"מנהל רוחני" בישיבה, והוא העביר שיעורים בתנ"ך ואמונה. במשך תקופה מסוימת שימש כאחראי גם על הניהול האדמיניסטרטיבי של הישיבה. בין השנים 1933-1929, שנות התבססות המשטר הסובייטי בברית המועצות פעל למען העלאתם לארץ של בחורים מרוסיה וליטא אל ספסל הלימודים בישיבת מרכז הרב.

שנים רבות הקדיש לחקר, עריכה וסידור כתביו של אביו. לאחר פטירת אביו (ג' באלול ה'תרצ"ה, 1 בספטמבר 1935) התמסר לעבודה זו ביתר שאת בצד עבודתו החינוכית בישיבה.

הרב צבי יהודה נטל חלק גם בפעילות ציבורית ובמאבק היישוב להקמת המדינה. בבחירות לכנסת השנייה, ב-1951, הוא הוצב במקום ה-119, הסמלי, ברשימת "הפועל המזרחי".

Yeshivat Mercaz haRav
ישיבת מרכז הרב
הרצי"ה והרב שפירא בכניסה לספרית מרכז הרב
הרב צבי יהודה קוק ליד הספרייה בישיבת מרכז הרב יחד עם הרב אברהם שפירא

בשנת תשי"ב 1952, לאחר פטירת הרב יעקב משה חרל"פ, מחליפו של אביו בראשות הישיבה, קיבל לידיו הרב צבי יהודה את ראשות הישיבה, תפקיד בו כיהן כשלושים שנה, עד לפטירתו. לצידו עמד גיסו הרב שלום נתן רענן ששימש כר"מ וכמנהל הישיבה. בהנהגתו הפכה הישיבה למרכז תוסס, שמשך אליו צעירים רבים, רובם חניכי תנועת הנוער בני עקיבא, וספסלי בית המדרש הלכו ונתרבו. מלבד תלמידיו הישירים (על ידיהם כונה "רבנו"), פקדו את ביתו ברחוב עובדיה בירושלים, אנשים רבים מהארץ ומחוץ לארץ שראו בו את רבם.

ב-1957 השיא משואה בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות, כנציג היישוב הישן.[2]

הרב צבי יהודה ראה במדינה שלב בגאולת האומה. הוא השתדל מחד לחזק את מושג המדינה על כל מערכותיה ככל יכולתו, ומאידך פעל לתת למדינה צביון יהודי שורשי. כך למשל אמר שחוקים נגד התורה נוגדים את "אושיות המדינה" ודינם כמו חוק לביטול המדינה.[דרוש מקור]

נפטר לאחר מחלה ארוכה בחג הפורים, י"ד באדר ה'תשמ"ב (1982) ונטמן לצד אביו בבית הקברות בהר הזיתים.

הרצי"ה הרב אברהם שפירא והרב שלמה גורן
הרב צבי יהודה קוק ביום ירושלים תשמ"א בישיבת מרכז הרב יחד הרב הרב אברהם שפירא והרב שלמה גורן 1981

משנתו

לאחר שקמה מדינת ישראל נוצר צורך בהתייחסות רחבת היקף כלפיה וכלפי סוגיות נוספות שעלו על הפרק. הרצי"ה התווה משנה רוחנית ומעשית בתחומים אלה. ביום העצמאות הרביעי, בשנת תשי"א 1951, נשא דברים בישיבה מרכזית, תחת הכותרת: "לתוקף קדושת יום עצמאותנו". לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, ביום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל, הוא נשא נאום, שלימים כונה מזמור י"ט של מדינת ישראל, ובו פירט את הגותו המדינית ויחסו למדינת ישראל, ובין היתר טען כי מדינת ישראל היא היא המדינה שחזו הנביאים. הוא אף דימה בין תפילין לבין טנקים, בכך שהטנקים משמשים כ"מכשיר מצווה", שעל ידם מקיימים בפועל את מצות כיבוש הארץ, שהיא מצווה מדאוריתא לפי הרמב"ן, וקבע שישראל צריכה לשאוף להרחיב את נחלתה ברחבי ארץ ישראל.

הרב צבי יהודה העריך את הרצל על פועלו בעניין שיבת ציון, ואף תלה תמונתו על הקיר. הוא גרס כי עם ישראל מצוי בעיצומו של תהליך הגאולה, וראה בעליית יהודים, בהתרחבות הלאום על שטחי יש"ע וביישובם, ציון דרך חשוב בתהליך זה. הוא התנגד בחריפות לכל ויתור ונסיגה. ראייתו את מדינת ישראל כשלב מרכזי בגאולה וכתופעה של קידוש השם כלל עולמי, גרמה לו אמנם לנקוט בקו ממלכתי, והביאה אותו להפגין כבוד רב כלפי הממשלה וראשיה גם כאשר דעתו הייתה חלוקה עליהם, אולם הדבר לא מנע ממנו מלבקר את מעשיהם באופן תקיף ביותר כאשר הם פעלו לדעתו בניגוד לציוויי התורה.

הרב צבי יהודה, התנגד לכפייה דתית, ונתן ביטוי דרמטי לכך כשהצהיר על הצטרפותו ל"ליגה למניעת כפייה דתית". ואולם, לאחר זמן פרש מן התנועה, מכיוון שטען שבפועל תומכת הליגה בכפייה אנטי-דתית (מכיוון שחבריה לא הסכימו לשנות את שמם ל"הליגה למניעת כפייה מצפונית").[3]

בתגובה לטענות שנשמעו כנגדו שמאמר הדור, שכתב אביו, הראי"ה קוק, ובו הוא מדבר על החיוב שביהודים חילוניים, התאים לדור של אביו אך לא לדור הנוכחי, היה עונה לתלמידיו "אתם הייתם באותו דור, או אני?". עוד אמר כי "אדרבה, דורנו הוא עוד יותר נפלא".[4]

הרב צבי יהודה ראה בשואה ניתוח הכרחי שעם ישראל נאלץ לעבור ערב גאולתו. הוא היה בוכה בכל פעם שדיבר על כך, אך לטענתו בעם ישראל נדבקה טומאת הגלות - "זפת הגלות", והשואה הייתה טיפול אלוהי, בדרך של ניתוח נורא וריפוי הכרחי.

מעמד האישה

בנושאי מעמד האישה ומגדר הדגיש הרצי"ה את מאמר חז"ל במסכת בבא קמא: "השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה".[5] לדבריו, הנקודה היסודית בסוגיות אלו היא השוויון; אך השוויון אינו זהות אחידה, ולכל אחד מהמינים יש תפקיד משלו. מתוך גישה זו פירש את דברי חז"ל המבחינים, בין אשה לבין איש, כמתאימים לתכונות הפיזיות, הנפשיות והרוחניות של כל אחד מהם.

הרצי"ה תמך בדעה שנשים תלמדנה חלקים בתורה, בעיקר לימודי תנ"ך, אמונה והלכה למעשה. בביתו התקיימו שיעורים קבועים לנשים, וחלק מהשיעורים לגברים הושמעו ברמקול לנשים בדירה סמוכה. הוא נפגש עם נשים שבאו לדבר עמו בלי להביט בהן, חלקן נשים ידועות, כגון אביטל שרנסקי, שולמית אלוני וגאולה כהן.

בהקשר של שירות נשים בצה"ל, סבר על פי דברי המשנה והרמב"ם כי באופן עקרוני גם נשים חייבות במלחמת מצווה. עם זאת, הוסיף כי "בשרות צבאי לבנות קיימת סכנה של נפילה מוסרית, וחזקה לבת להשאר בתמימות צניעותה".[6] לכן לדבריו על הרבנות הראשית להכריע בסוגיה זו (בהתאם למצווה לשמוע "אל השופט אשר יהיה בימים ההם")[דרושה הבהרה]. בפועל, תמך בשירות לאומי לבנות, בהסתמכו על דברי הרדב"ז על השתתפות נשים במלחמת מצווה, אשר מתבטאת למשל באספקת מים ומזון ללוחמים.[7]

הוא דרש הקפדה על דיני צניעות והפרדה בין בנים לבנות. בין השאר אמר שצריך להצטער על כך שרבי ישראל מאיר הכהן, מחבר הספר משנה ברורה, התיר שלא לכסות את השוק, אלא רק את הירך.[8]

כמנהיג

הרב צבי יהודה דירבן את תלמידיו למעורבות בחיי המעשה במדינת ישראל.

לאחר מלחמת ששת הימים פעל רבות ליישוב הארץ, על פי עקרון ארץ ישראל השלמה. הוא הכריז בעל פה וכן בגילויי דעת ובמכתבים ששלח לראשי המדינה, כי הנוסחה "שטחים תמורת שלום" אסורה על פי התורה וכי יש להתנחל בכל רחבי ארץ ישראל. וכך הצמיחה ישיבת "מרכז הרב" את מנהיגי תנועת "גוש אמונים", כשהרב צבי יהודה משמש לה מנהיג רוחני. כביטוי לדרכו הייחודית, דחף את תלמידיו להקמת יישובים ביהודה ושומרון, ואף השתתף בעלייה של אחד מהם. כשהוחלט לפנות את גרעין "אלון מורה" שהתיישב בחווארה (ליד שכם), השתתף הרב צבי יהודה בניסיון למנוע את הפינוי. הרב יוסף בדיחי, משמשו של הרב, סיפר שהרב צבי יהודה פתח את מעילו אל מול החיילים וקרא לעברם מספר פעמים "קחו מכונת ירייה ותהרגו אותי", "כמו שלא תוכלו להכריח אותי לאכול חזיר כך לא תפנו אותי מכאן". לאחר שפונו כל שאר האנשים ניגש אלוף הפיקוד יונה אפרת, אחז בידו של הרב צבי יהודה והוא הלך עמו אל האוטובוס.[9]

הרב צבי יהודה התנגד בתקיפות לעלייה להר הבית.[10] הוא סבר שגם בנסיבות המוגבלות שלאחר מלחמת ששת הימים הר הבית נחשב תחת שליטה ישראלית, ולכן האיסור ההלכתי להיכנס למקום נשאר בכל תוקפו.[11]

הוא נלחם רבות על מעמדה של הרבנות הראשית לישראל, וראה בה את ה"מרא דאתרא" במדינת ישראל. במסגרת זו פעל הן כנגד הפגנת זלזול מצד הציבור החרדי כלפי הרבנות הראשית לישראל והרב הראשי לישראל (בעיקר הרב שלמה גורן); והן כנגד התערבות של בג"ץ בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים של הרבנות.

הוא עודד את פעילות תנועת שלח את עמי למען עלייה של יהדות רוסיה ותלמידיו היו פעיליה המרכזיים.

תלמידיו הקימו חלק ניכר מן הישיבות הגבוהות הציוניות, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות הדתיות.

השפעתו של הרב צבי יהודה גרמה לשינוי ניכר בציבור הדתי לאומי. עד לשנות השישים הייתה המפד"ל ממוקמת במרכז, לצדה של תנועת העבודה. לא מעט בהשפעתו עברה המפלגה לצדה הימני של המפה הפוליטית, תוך עקיפת הליכוד מימין. גוש אמונים, שרבים מפעיליו היו תלמידי הרב צבי יהודה, הקים יישובים רבים מעבר לקו הירוק.

מהלכים אלה תרמו לביטחון העצמי של הציבור הדתי לאומי. בעבר הייתה בציבור זה התחושה של נחיתות כלפי החלוציות החילונית בממד הלאומי, וכלפי החרדיות בממד הדתי. עתה החל ציבור זה להוביל שינוי במפה הפוליטית והמדינית. במקביל, החליפו בהדרגה תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרב צבי יהודה את הר"מים החרדים בחלק מהישיבות התיכוניות.

הרב צבי יהודה ערך והוציא לאור רבים מכתביו של אביו. הספר הידוע ביותר שערך הוא "אורות". הוא הדגיש בעריכותיו את הממד הלאומי שבמשנת אביו; זאת למשל ביחס לעריכת חברו הרב דוד כהן ("הנזיר") בספר "אורות הקודש".

השפעתו הציבורית

משנתו ודמותו של הרב צבי יהודה קוק הייתה ידועה במעגלים רחבים בחברה הישראלית. הוא נחשב למנהיג הרוחני הבולט בציבור הדתי לאומי.

בציבור החרדי היו שהתנגדו לאביו ולו בחריפות, בשל תמיכתם בציונות ובמדינת ישראל.

מתנגדים נוספים קמו לו בחוגי השמאל הפוליטי הדתי, שהצמיחו אחר כך את מפלגת מימד ואת "נתיבות שלום".

הנצחה

על שמו נקראו רחוב "הרב צבי יהודה" בירושלים, רשת האולפנות צבי"ה, ישיבת בני צבי ועוד.

נבחר לדמות המופת של החמ"ד לשנת תשע"ג.

מתלמידיו הבולטים

לפי סדר הא"ב:

ספריו

ספרים שנדפסו מכתביו

כמו כן נדפסו הערותיו בסוף ספרי אביו משפט כהן, מצוות ראיה, דעת כהן, עזרת כהן, שבת הארץ ועולת ראיה.

כרוזיו הציבוריים שפורסמו בספרים

שיעורים ושיחות שסוכמו על ידי תלמידיו

  • שיחות הרב צבי יהודה בעריכת הרב שלמה אבינר. תחילה יצאו מאות חוברות על פרשיות השבוע ונושאים אחרים. בשנים האחרונות יוצאים כרכים המבוססים בחלקם על החוברות. עד עתה יצאו חמישה כרכים על חמשת החומשים, שני כרכים על המועדים, כמה כרכים על ספר אורות, ועוד.
  • מתוך התורה הגואלת, א-ד, בעריכת הרב חיים אביהו שוורץ
  • קניין תורה - בעריכת הרב נחום רקובר
  • קניין תורה - בעריכת הרב יוסף אלנקווה
  • עץ יהודה - בעריכת יהודה חזני
  • פעמים - שיעורים שסיכם אילן תור, בעריכת הרב שלמה אבינר והרב חיים וידל
  • מאורות הרצי"ה, סיכומים של הרב הושע רבינוביץ, הוצאת מכללת אורות, תשע"א 2011 (2 כרכים)[12]
  • ביאורי הרצי"ה לפרקי אבות נערך על ידי הרב זאב נוימן, מכון הרצי"ה, תשע"ו.

לקריאה נוספת

  • הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי (עורכים), קובץ לזכרו, ירושלים תשנ"ה
  • הרב שלמה אבינר, רבנו, עיקרי מידותיו, דרכיו ושיטתו, בית אל תשס"ד
  • הרב שלמה אבינר, צבי קודש (תולדותיו), כרך א', בית אל תשס"ה
  • קריית הישיבה בית אל (מו"ל), תקליטור, תלמידים מספרים על הרצי"ה, בית אל תשס"ה
  • הרב חיים אביהוא שוורץ, בדרך התורה הגואלת, בית אל תשס"ו
  • הילה וולברשטין, הרב שלום קליין ושמחה רז, משמיע ישועה, הוצאת ישיבת אור עציון, מרכז שפירא תש"ע 2009
  • הרב זלמן ברוך מלמד, לנתיבות רבנו, דברים שנאמרו בימי הזיכרון, הוצאת ישיבת בית אל, תשע"ב
  • י. חסקין ונ. לוצקי, צניעות - טבע וחיים, תורתו והנהגותיו של הרצי"ה בנושא צניעות, הוצאת מאמר אסתר, ירושלים תשס"ח
  • הרב יאיר אוריאל (בעריכת יוכבד אריאל), בשיפולי הגלימה: הרב צבי יהודה הכהן קוק: סיפורים מחייו, הדרכותיו והנהגותיו, הוצאת "פניני יאיר", חברון תשע"ב
  • הרב חגי שטמלר, עין בעין - משנתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, עלי, 2016

קישורים חיצוניים

כתביו ושיחותיו

הערות שוליים

  1. ^ הרבנית ח. ל. קוק ז"ל, המשקיף, 2 בפברואר 1944, עמ' 4; חוה-לאה קוק נ"ע, הצופה, 8 בפברואר 1944, עמ' 3. צביה חיות, זיכרון להולכים: חוה לאה קוק ז"ל, שם, 26 בינואר 1950, עמ' 3.
  2. ^ מיפגן ימי ייערך באילת, מעריב, 28 באפריל 1957
  3. ^ הרב אברהם רמר, גדול שימושה, ירושלים תשנ"ד, עמ' מג
  4. ^ הרב שלמה אבינר, באהבה ובאמונה, פרק עד
  5. ^ בבא קמא, דף ט"ו עמ' א.
  6. ^ לנתיבות ישראל, א', עמ' קכ"ד.
  7. ^ שיחות רבנו, "איש ואשה", סעיפים 44-43.
  8. ^ שיחות הרב צבי יהודה, ויקרא, עמ' 175.
  9. ^ שמחה רז (עורך ראשי), משמיע ישועה, מרכז שפירא תש"ע, עמ' 371
  10. ^ עדויות של תלמידיו בעניין
  11. ^ לנתיבות ישראל, ב', (הוצאת מאבני המקום) עמ' רפא - רפב; עדות הרב אברהם שפירא
  12. ^ צופיה הירשפלד, הספר שקיים את צוואת הרב קוק, באתר ynet, 21 בפברואר 2011. לסקירת הרב אליעזר מלמד על הספר: שיחות הרצי"ה והדרכותיו, פורסם במדור 'רביבים', בעיתון בשבע, גיליון 436​​
הקודם:
הרב יעקב משה חרל"פ
Yeshivat Mercaz haRav
ראשי ישיבת מרכז הרב
הבא:
הרב שאול ישראלי
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
אלי בזק

הרב אליהו (אלי) בזק (נולד בשנת 1955) הוא רב ציוני דתי, מתלמידי הרב צבי יהודה קוק.

ג' בניסן

ג' בניסן הוא היום השלישי בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

גוש אמונים

גוש אמונים היא תנועה חברתית דתית-לאומית שקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים הפועלת לחידוש ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, בגולן בנגב ובגליל ובעבר גם בחבל עזה ובסיני. התנועה קמה מתוך רגש דתי בעיקרו, אך בשנותיה הראשונות סחפה בהתלהבותה גם חילונים רבים, רובם חברים בהתיישבות העובדת ("חוג עין ורד").

חיים אביהוא שוורץ

הרב חיים אביהוא שוורץ (נולד בכ"ח באב ה'תש"ח, 1948) הוא תלמידם של הרב צבי יהודה קוק ושל הרב אברהם אלקנה שפירא, ר"מ אמונה בישיבת מרכז הרב ובישיבת בית אל ונשיא ישיבת טבריה לשעבר. הרב שוורץ כתב כמה ספרים, בפרט על רבותיו האמורים.

חיים שטיינר

הרב חיים ישראל שטיינר (נולד בשנת ה'תרצ"ז, 1937) הוא מתלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה הכהן קוק, ר"מ בישיבת מרכז הרב וראש רבני מפלגת תקומה. נשיא ישיבת עטרת נחמיה בתל אביב.

ט"ו בניסן

ט"ו בניסן הוא היום החמישה עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

יהושע רוזן

הרב יהושע אריה רוזן (נולד בחודש סיוון תרצ"א - יוני 1931) הוא תלמיד של הרב צבי יהודה קוק. היה ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים ובישיבת מרכז הרב ובמוסדות נוספים במשך שנים רבות.

יוסף קלנר

הרב יוסף קלנר (נולד בג' בניסן ה'תשט"ו; 26 במרץ 1955) הוא ר"מ במכינה הקדם צבאית בני דוד בעלי, ומלמד במקומות נוספים. נחשב לבקיא בכתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובכתבי בנו הרב צבי יהודה קוק. חיבר בין היתר את "מילון הראי"ה".

ישיבות הקו

הביטוי ישיבות הקו הוא כינוי לקבוצת ישיבות גבוהות וישיבות הסדר, המשתייכות לציבור החרדי לאומי והולכות בדרכו של הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור. מקור הכינוי הוא בקו האידאולוגי המשותף לישיבות אלו. הכינוי החל להישמע בציבור הדתי-לאומי בערך משנת 2000 (ה'תש"ס) ואילך. רבים מרבני הזרם, בהם הרב טאו, מתנגדים לכינוי זה.

האידאולוגיה של ישיבות אלו מבוססת על תורת הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה קוק, כפי שהיא מתפרשת על ידי תלמידו של האחרון, הרב טאו. אנשי הזרם מחזיקים בתפיסה "ממלכתית" המייחסת למדינת ישראל ערך עצמי של קדושה שאיננו תלוי במעשי מנהיגיה. הם מדגישים את חשיבותו של עם ישראל ומחנכים שאין לכפות את העם בניגוד לרצונו, ובפרט שלא להתעמת עם צה"ל, שהוא זרוע של המדינה.

ישיבת ירושלים לצעירים

ישיבת ירושלים לצעירים שעל יד מרכז הרב (מכונה גם בקיצור ישל"צ - ראשי תיבות של "ישיבה לצעירים"), היא ישיבה תיכונית עם פנימייה בשכונת קריית משה בירושלים, בצמוד לישיבת מרכז הרב. הישיבה היא אחת מהישיבות התיכוניות הראשונות, ובעלת מעמד חשוב בציבור הדתי לאומי. הישיבה היא אחד מהמפעלים החינוכיים-תורניים שיזם הרב יעקב פילבר בהשראת משנתו החינוכית של הראי"ה קוק, ובהכוונתו של הרב צבי יהודה קוק.

ישיבת מרכז הרב

מרכז הרב – הישיבה המרכזית העולמית (מכונה "מרכז", במלעיל) היא הישיבה הציונית דתית הגבוהה הראשונה בארץ ישראל.

ישיבת "מרכז הרב" נוסדה על ידי הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), בשנת ה'תרפ"ד (1924). הישיבה ממוקמת כיום בשכונת קריית משה בירושלים.

רבים ממקימי הישיבות הציוניות בדור הבא למדו בישיבת מרכז הרב או היו תלמידים של רבנים שלמדו בה. היא נחשבת בעיני רבים ל"אם הישיבות הציוניות".

ישיבת שבי חברון

ישיבת שבי חברון היא ישיבה ציונית דתית גבוהה השייכת לבית מדרשם של הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה קוק וממוקמת בבית רומנו שבחברון.

הישיבה הוקמה בשנת תשמ"ב (1982) בידי הרב משה בלייכר. נכון ל-2019, הישיבה מונה כ-300 תלמידים, מתוכם כ-75 אברכים המתגוררים בעיקר בקריית ארבע ובישובי הר חברון.

מדרשת הרובע

מדרשת הרובע היא מדרשה תורנית לבנות המזוהה עם ישיבות הקו וממוקמת ברחוב חב"ד 50 שברובע היהודי שבירושלים. המדרשה נוסדה בשנת ה'תשנ"ד (1993) על ידי הרב אוהד תירוש והרבנית דנה סליי. לומדות בה נשים בגילאים מגוונים.

נשיא המדרשה הוא הרב אברהם יהושע צוקרמן ובראש המדרשה עומדת הרבנית סליי.

הדגש במדרשה הוא לימוד על פי רוחו של הראי"ה קוק ובנו הרב צבי יהודה קוק. הלימודים כוללים לימודי אמונה, מוסר, תנ"ך והלכה.

במדרשה מלמדים הרב שלמה אבינר, הרב ישעיהו הדרי, הרב ברוך סליי, הרב ערן טמיר, הרב עידו רוזנטל, הרב אליעזר קשתיאל, הרב אוהד תירוש, הרב מאיר נאמן, הרב מישאל רובין, הרבנית עידית איצקוביץ, הרבנית אהובה צוקרמן, הרבנית דנה תירוש ועוד.

מכון הרצי"ה

מכון הרצי"ה (מכון הרב צבי יהודה) הוא מכון להוצאת ספרים של ישיבת מרכז הרב, שמשכנו בירושלים. במסגרת המכון יוצאים לאור כתבים של רבני הישיבה, ובפרט ספרים מכתבי יד של הראי"ה קוק.

המכון נוסד בשנת תשמ"ב לאחר פטירת הרב צבי יהודה קוק, על שמו הוא נקרא. בראשו עומד הרב בן ציון שפירא, בנו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא ומחבר הספר "פני אברהם". בנשיאות המכון עומד הרב יעקב שפירא.

עולת ראיה (סידור)

עולת ראיה הוא סידור תפילה המפורש בידי הרב קוק. הסידור נערך על ידי בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה קוק, ויוצא לאור על ידי מוסד הרב קוק בשני כרכים, כחלק מכתבי הראי"ה. הפירוש על הגדה של פסח המופיע בסידור יצא לאור גם בכרך נפרד.

צבי ישראל טאו

הרב צבי ישראל טאו (נולד בחודש טבת ה'תרצ"ח - 1937) הוא מהבולטים והמשפיעים בזרם ה"ממלכתי" בציבור הדתי לאומי. הוא נשיא ישיבת הר המור, מנהיג רוחני של ישיבות הקו ושל מפלגת נעם. תלמידיו רואים בו את ממשיך דרכו של רבו, הרב צבי יהודה קוק.

ציונות דתית

הציונות הדתית היא זרם אידאולוגי בתנועה הציונית המבסס את התמיכה בלאומיות היהודית ובהקמת מדינה ליהודים כחובה הנובעת מתורת ישראל ושם דגש על הפן היהודי בציונות. בניגוד להשקפה החרדית, שלפיה גאולת העם והארץ יתקיימו רק עם ביאת המשיח, תומכת הציונות הדתית במעשה אנושי להשגת ריבונות יהודית ורבים בה רואים בהקמת מדינת ישראל אתחלתא דגאולה. הציונות הדתית רואה את שורשיה ההיסטוריים במקורותיו של עם ישראל החל מתקופת המקרא ואילך. רבים בציונות הדתית מדברים על שילוב שלושת הערכים של תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. הקבוצה החברתית המחזיקה באידאולוגיית הציונות הדתית נקראת "דתיים לאומיים" ומכונה לעיתים "כיפות סרוגות". למידע על ההיבטים הסוציולוגים של הדתיים הלאומיים ואנשי הציונות הדתית, ראו דתיים לאומיים.

שלמה אבינר

הרב שלמה חיים הכהן אבינר (נולד בשנת תש"ג - 1943) הוא ראש ישיבת עטרת ירושלים בירושלים ורב היישוב בית אל לשעבר, מהרבנים הבולטים בציונות הדתית. עורך שיחותיו של רבו הרב צבי יהודה קוק. נודע גם בספרים הרבים (למעלה מ-200 בשפות שונות) שיצאו על פי שיעוריו ובתשובות ההלכתיות הרבות שהוא עונה מדי יום.

תלמוד תורה מורשה

תלמוד תורה מורשה הוא תלמוד תורה שהוקם בירושלים בברכתו ועידודו של הרצי"ה קוק על ידי אחדים מתלמידיו בישיבת מרכז הרב, ובראשם הרב עודד וולנסקי, הרב יעקב לבנון, הרב בנימין אייזנר, הרב אריה קורן, הרב יהושע רוזן והרב הלל פלסר, שמנהל את המוסד כיום ומשמש אף כראש הישיבה של הישיבה הקטנה הפועלת סמוך לתלמוד תורה. בצמוד לתלמוד התורה פועל מוסד המשך, ישיבה קטנה מורשה.

ישיבת מרכז הרב
ראשי ישיבה הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1924‏-1935) • הרב אברהם אהרן בורשטין (1925) • הרב יעקב משה חרל"פ (1935-‏1952) • הרב צבי יהודה קוק (1952-‏1982) • הרב שאול ישראלי (1982-‏1995) • הרב אברהם שפירא (1982-‏2007) • הרב יעקב שפירא (2007-מכהן)
Yeshivat Mercaz haRav
רבנים בישיבה בעבר הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן • הרב יצחק אריאלי • הרב אריה שטרן • הרב זלמן ברוך מלמד • הרב שלמה אבינר • הרב אלישע וישליצקי • הרב חיים דרוקמן • הרב דוב ליאור • הרב יעקב אריאל • הרב אליקים לבנון • הרב שלמה שפירא
רבנים בישיבה כיום הרב יהושע רוזן • הרב יעקב פילבר • הרב חיים שטיינר • הרב מנחם בורשטין • הרב מיכאל הרשקוביץ • הרב דוד חי הכהן • הרב יהושע מגנס • הרב יגאל לרר • הרב איתמר אורבך • הרב יאיר גזבר • הרב פנחס מונדשיין • הרב חיים אביהוא שוורץ • הרב יצחק בן שחר • הרב איתן שנדורפי
רבנים שהקימו את ישיבת הר המור הרב צבי ישראל טאו • הרב מרדכי שטרנברג • הרב עמיאל שטרנברג • הרב יהושע צוקרמן • הרב עודד ולנסקי • הרב אריאל אדרי, הרב יעקב לבנון
ערכים קשורים בוגרים ידועים • הפיגוע בישיבת מרכז הרבישיבת הר המורישיבת ירושלים לצעיריםהלכה ברורה ובירור הלכהמכון הרצי"ה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.