צבי הירש קלישר

הרב צבי הירש קלישר (ח' בניסן תקנ"ה - ה' בחשוון תרל"ה ; 17951874), היה רב בעל השכלה רחבה בתחומים רבים, שנמנה עם מבשרי הציונות ונודע בעיקר בתמיכתו הנועזת ברעיון העלייה לארץ ישראל וחידוש ההתיישבות בה. רעיונותיו שימשו בסיס להקמת תנועת חובבי ציון.

בניגוד לתפיסה המסורתית, שהאמינה בציפייה סבילה לגאולה מן השמים, קרא קלישר לפעולה יזומה והאמין כי "מעט מעט תבוא גאולת ישראל".[1] לפי תפיסתו, ההתיישבות בארץ וקיום המצוות התלויות בה יהיו השלב הראשון בגאולה האלוהית. את רעיונותיו העלה על הכתב בספריו ובמאמריו בעיתונות העברית וכן בפגישותיו עם מנהיגי ציבור יהודים ברחבי אירופה. בספרו דרישת ציון שראה אור ב-1862 קרא לעלייה לארץ ישראל, ולחידוש עבודת הקורבנות.

הרב צבי הירש קלישר
הרב צבי הירש קלישר
מקום פעילות פולין
תחומי עיסוק ארץ ישראל, גאולה, התנגדות לרפורמים, חידוש עבודת הקורבנות
רבותיו רבי יעקב מליסא
רבי עקיבא איגר
חיבוריו אמונה ישרה, דרישת ציון, צבי לצדיק

חייו ומפעליו

שנותיו הראשונות

נולד ב-1795 בעיירה ליסה קהילה יהודית עתיקה במערב פולין, בחבל פוזנה, שעברה לאחר חלוקת פולין לשלטון פרוסיה. למד תורה מפי ראש הישיבה בליסה, רבי יעקב לורברבוים ואחר כך נסע לפוזנה והיה תלמידו של רבי עקיבא איגר. בנוסף להשכלתו התורנית רכש השכלה גם בספרות הפילוסופיה והקבלה. היה בקי בספרי הפילוסופים העברים של ימי הביניים וקרא גם ספרי פילוסופיה של דיקארט, שפינוזה, משה מנדלסון וקאנט. לאחר חתונתו ישב סמוך על שולחן חותנו בטורון ועסק בלימוד תורה. ב-1825 בגיל 29 התמנה לרב ודיין בעיר טורון, ושימש בתפקיד זה ללא שכר במשך עשרות שנים. כל אותן שנים התפרנסה משפחתו מחנות קטנה שניהלה אשתו. כמו רבנים אחרים בני זמנו ומקומו, נאבק גם הוא במשכילים הקיצונים וברפורמים הראשונים.

פעילות ציבורית

Akiva Eger
רבי עקיבא איגר, הסכים לדעת הרב קלישר בעניין חידוש עבודת הקרבנות

תחילת פעילותו הציבורית של הרב קלישר למען ארץ ישראל הייתה בשנת 1836, כאשר פנה במכתב למאיר אנשל רוטשילד (בנו הבכור של מייסד שושלת רוטשילד) בבקשה שיסייע ברכישת ארץ ישראל מאת הפחה המצרי תוך ניצול ההזדמנות "אשר מדינת ארץ ישראל איננו תחת דשלטון מלך אדיר כהיותו בימי קדם". במכתב זה ביטא לראשונה את עיקרי השקפתו על גאולת ישראל בדרך הטבע וללא המתנה להתערבות ניסית ועל החובה לחדש את עבודת הקרבנות בהר הבית. דברי האגרת היוו גרעין לפרקי הספר "דרישת ציון" שנכתב בשנים אחר כך ופורסם 25 שנה מאוחר יותר.[2] בשנת 1839 פנה הרב קלישר גם למשה מונטיפיורי בבקשה דומה. בשנים אלו ניהל הרב קלישר חלופת מכתבים עם רבו, רבי עקיבא איגר וכן עם רבנים נוספים בעניין חידוש עבודת הקרבנות. חלופת מכתבים זו פורסמה בהמשך בספרו "דרישת ציון".[3]

הרב צבי הירש קלישר

ב-1843 פרסם את הקונטרס "אבן בחן" שהוא חלק מספרו "מאזניים למשפט" שיצא לאור מאוחר יותר. באותה שנה יצא לאור גם חלקו הראשון של ספרו "אמונה ישרה" הכולל את השקפותיו על התורה, הפילוסופיה והקבלה. פרסום חלקו השני של הספר התעכב עד לשנת 1870 בשל הפעילות בעניין ארץ ישראל.

לקראת סוף שנות ה-50 של המאה ה-19 ניהל חלופת מכתבים עם מונטיפיורי בעניין יישוב ארץ ישראל.[4] ב-1859 הגיע לטורון הדרשן רבי נתן פרידלנד תלמידו של רבי יוסף זונדל מסלנט. הרב פרידלנד אחז גם הוא ברעיונות דומים לרב קלישר והם החלו לפעול יחד להגשמת חזונם. ב-1860 כינס הרב קלישר ועידה למען יישוב ארץ ישראל בעיר טורון בהשתתפות רבנים חשובים וביניהם ידידו הרב אליהו גוטמכר. בעקבות ועידה זו הוקמה בפרנקפורט חברה ליישוב ארץ ישראל, ארגון מעשי ראשון למען פעילות למימוש יישוב ארץ ישראל. ב-1861 עמדו הרב קלישר ובנו רבי יהודה לייב בראש הוועד בטורון שאסף כספים למען בניין בתי מחסה לעניי ירושלים.

בשנת 1862 פרסם הרב קלישר את חלקו השלישי של ספרו, וקרא לו בשם "דרישת ציון". חלק זה עסק בגאולת ישראל, במצוות יישוב הארץ ובחידוש עבודת הקרבנות. עוד קודם לכן שלח הרב קלישר את כתב היד של הספר לרבי אליהו גוטמכר שהיה גם הוא מתלמידיו של רבי עקיבא איגר. הרב גוטמכר שהיה מקובל וצדיק התווכח עמו בסוגיית הקרבנות אך הסכים עמו בעיקרי הדברים. את חילופי הדברים ביניהם הדפיס הרב קלישר בספר. מאז נעשה הרב גוטמכר לתומך נלהב של רעיון יישוב הארץ וגאולה בדרך הטבע, ועמד לימין הרב קלישר בכל פעולותיו למען יישוב הארץ.

לאחר פרסום הספר הרבה הרב קלישר לנסוע באירופה, במטרה לקבל תמיכת רבנים ואישים יהודיים ברעיונותיו. הוא השפיע על חברת כל ישראל חברים לתמוך בפיתוח החקלאות בארץ ישראל ולייסד את בית הספר החקלאי מקווה ישראל. מייסד בית הספר קרל נטר אף הזמינו להיות חבר בהנהלת המוסד, אך הדבר לא יצא לפועל. בשנת 1868 הגיש קלישר לנפוליון השלישי הצעה מפורטת ליישוב ירושלים ולשימור עם ישראל בארץ הקודש. הוא גם התכתב עם מייסד תנועת המזרחי, הרב יצחק יעקב ריינס, וחיזק אותו בדרכו הציונית.

שנותיו האחרונות

הרב קלישר שאף כל ימיו לעלות בעצמו לארץ ישראל ולעסוק שם ביישובה. במשך שנים רבות ניסה להגשים שאיפתו זו, אולם לא עלה בידו. כבר בשנת תר"ך הביע רצונו "ליסע לארץ הקדושה, לשום עיני פקוחה על כל אשר ייעשה שמה בזה".[5] מאז לא פסק לחשוב על עלייתו, אך לא יכול היה לנסוע בשל חוסר אמצעים. בשנת תרל"ב (1872) הביעו קרל נטר וחברת כל ישראל חברים את הסכמתם למנותו משגיח דתי במקווה ישראל. הרב קלישר שכבר היה בן 77 והרגיש שהוא הולך ונחלש רצה לעלות לארץ בלא דיחוי. הוא כתב לכמה ממיודעיו והודיע להם על עלייתו הקרובה. במכתב שכתב למערכת העיתון הלבנון אמר:

זה כשלושים שנה אשר אני עוסק בישיבת ארה"ק והיה כמו נדר בלבי לעלות בעצמי אל הר הקודש להסתופף בחצרותיו, וכעת תתגעש ותרעש רוחי בקרבי אם לא עכשיו אימתי אשלם נדרי לד'?... ובשגם נקראתי מן האדון קארל נעטער ביפו שמבקש שאבוא אצלו להורות לו דרך ישורון אור לקיים מצות התלויות בארץ. הגם שכמה מן דרי קודש כתבו עליו שטנה, הנה הגאון הראשון לציון העיד טוב על לימוד הילדים, וגם זה נסיון שרוצה לשמוע בקול בקיום המצות... ועם כל זאת אין דעתי לקבוע אהלי בהחלט ביאפו, רק עיקר דירתי יהיה בלא נדר בירושלים לקבוע ישיבה עם תלמידים ולהשגיח על האמת והשלום, ולהשכיל לעסק מקנה וקנין נחלת יעקב אצל יריחו צפת וטבריה, אשר השולטן רוצה למכור בזול. כי הארץ טובה שם, ומפראים אין פחד, וגם טוב לגדרות צאן לקיים דברי הנביא ארבה כצאן אדם ערים החרבות מלאות צאן אדם.

ואולם, באותו פרק זמן נודע לו על משפטו ומאסרו של בנו וולף שנשלח בציוויו לארץ ישראל על מנת לקדם את רעיונותיו. עובדה זו ציערה והחלישה אותו, וגם הרופאים הזהירוהו שלא יעמוד בטלטולי הדרך, וכך לא זכה הרב קלישר לעלות לארץ ישראל. הרב צבי הירש קלישר נפטר ביום ה' בחשוון תרל"ה (1874) בגיל שבעים ותשע שנים. ב-1974 הרסה עיריית טורון את בית העלמין היהודי בתוכו מצבת קבורתו של הרב קלישר.[6] על שמו קרויים הקיבוץ הדתי טירת צבי שבעמק בית שאן, ורחובות רבים בערי ישראל.

ארכיונו האישי של הרב קלישר, הכולל מסמכים, צילומים ותעודות שמור בארכיון הציוני המרכזי בירושלים.

שלמה קלישר הוא נכדו.

הגותו

הרב קלישר ראה בתהליך האמנציפציה ובהתערותם של יהודים רבים בפוליטיקה ובבנקאות העולמיים אות מבשר ואפשרות לייסד מדינה יהודית. לדעתו, גאולת עם ישראל לא תבוא בבת אחת על ידי התערבות אלהית, אלא היא מורכבת מכמה שלבים ותלויה בשלביה הראשונים ברישיון האומות ובפעולה אקטיבית של עם ישראל לחזרתו לארץ ישראל.

על מנת לאפשר עלייה של ציבור רחב נדרש פיתוח חקלאי וכלכלי של הארץ, בשונה מהמצב הקיים בו ישנה הסתמכות בלעדית על כספי ה"חלוקה" שמקורם מחוץ לארץ. יתרון נוסף בפיתוח החקלאי היא האפשרות לקיום המצוות התלויות בארץ.

הרב קלישר סבר שלהקרבת קרבנות בהר הבית ישנה חשיבות גדולה בתהליך הגאולה, ולדעתו אין כל מניעה הלכתית מלהקריב קרבנות גם בזמננו. עם זאת, לאחר שראה כי רבים הם מתנגדיו בקרב גדולי ישראל בעניין חידוש עבודת הקרבנות, זנח רעיון זה, והתמקד בנושא של חשיבות מצוות יישוב ארץ ישראל.

ספריו

צבי הירש קלישר, דרישת ציון
שער ספרו "דרישת ציון"
  • דרישת ציון, 1962.
  • אמונה ישרה
  • מאזניים למשפט - חידושים על חושן משפט נדפס בקניגסברג ב-1855. דוגמה מחידושיו אלו פרסם הרב קלישר כבר ב-1843 בשם אבן בחן על סימן פ"ט בחושן משפט.
  • הערות צבי לצדיק על השולחן ערוך. מופיעות בחלק גדול מדפוסי השולחן ערוך.
  • הרב קלישר פרסם מאמרים רבים שהתפרסמו בקבצים שונים ובעיתונות העברית.

לקריאה נוספת

  • הרב א.י ברומברג, רבי צבי הירש קלישר, הוצאת המכון לחסידות, ירושלים תש"ך-1960.
  • יהודה עציון, על קרבן הפסח, על דרישת הגאולה, ועלינו, סגולה, מגזין ישראלי להיסטוריה, 11, תשע"א-2011, עמ' 30–33.
  • אסף ידידיה, יחסו של הרב צבי הירש קלישר לאסכולת ברסלאו : דגם אורתודוקסי ייחודי, ציון, החברה ההיסטורית הישראלית ומרכז שזר, ע"ה, א, תש"ע, עמ' 51–72.
  • אסף ידידיה, אורתודוקסיה ולאומיות באידאולוגיה של הרב צבי הירש קלישר, סיני, ק"מ, ניסן-סיון תשס"ז-1957, עמ' ק-קכט.
  • אסף ידידיה (עורך), עת לחננה, הרב צבי הירש קלישר וההתעוררות לציון, קובץ מאמרים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשע"ה.
  • יציאת מצרים וגאולת ישראל : מכתב הנצי"ב מוולוז’ין בו מתנגד לפרסום הספר "דרישת ציון", אוריתא, ו, תשנ"ט-1999, עמ' רצח-שב.
  • יוסף שלמון, ארץ-ישראל במחשבה האורתודוקסית של המאה ה-19, בתוך: ארץ-ישראל בהגות היהודית בעת החדשה, תשנ"ח-1998, עמ' 424–446.
  • מאיר הילדסהיימר, רבי צבי הירש קאלישר ורבי שמשון רפאל הירש, בתוך: ספר אביעד, תשמ"ו-1986, עמ' קצה-ריד.
  • אברהם הלוי שישא, מכתבם של הרב הראשי לבריטניה נתן הכהן אדלר והשר משה מונטיפיורי לר’ צבי הירש קלישר, קתדרה, 38, תשמ"ו, עמ' 195–200.
  • יובל רביד, ההתמודדות הראשונה של האורתודוקסיה בנושא משיחיות וגאולת ארץ-ישראל בעניין חידוש הקרבת הקרבנות (עבודת מאסטר בהדרכת שלום רצבי), אוניברסיטת תל אביב, 2012.
  • אליעזר באומגרטן, הרב קלישר: דת קבלה ופילוסופיה

קישורים חיצוניים

ספריו

עליו

הערות שוליים

  1. ^ דרישת ציון, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב, עמ' 37 ועמ' 292
  2. ^ טיוטת האיגרת מעיזבונו של הרב קלישר נמצאת בספר "דרישת ציון" בהוצאת מוסד הרב קוק תשס"ב
  3. ^ דרישת ציון, מאמר שלישי-מאמר העבודה. הרב קלישר הדפיס בחלק זה חילופי דברים נוספים שהיו לו עם גדולי הרבנים, כרבי אליהו גוטמכר, רבי יעקב אטלינגר בעל ה"ערוך לנר" ורבי דוד פרידמן מקרלין, רבי נתן אדלר (השני) מלונדון, רבי צבי הירש חיות ועוד
  4. ^ משה סמט, ‏קשרי מונטיפיורי עם רצ"ה קלישר, קתדרה 33, אוקטובר 1984, עמ' 56-54; הערות: אברהם שישא הלוי, ‏מכתבם של הרב הראשי לבריטניה נתן הכהן אדלר והשר מונטיפיורי לר' צבי הירש קלישר, קתדרה 38, דצמבר 1985, עמ' 200-195
  5. ^ דרישת ציון, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב, עמ' 419
  6. ^ דרישת ציון, הוצאת מוסד הרב קוק תשס"ב עמוד 356
ארכיון התצלומים של קק"ל

"ארכיון התצלומים של קק"ל" הוא מאגר תמונות ותצלומים של קרן קיימת לישראל, המשקפים פרקים חשובים מתולדות הציונות והעשייה בארץ ישראל ובהם: התיישבות, ייעור, הווי חלוצי, נופי ארץ ישראל, פריצת דרכים, מלחמות ישראל, עלייה וקליטה, חגים וטקסים, ועוד. בארכיון קרוב ל-500,000 תצלומים ושקופיות הן בשחור לבן והן בצבע שצולמו מראשית המאה ה-20.

על פי קק"ל, המאגר נמצא בתהליכי דיגיטציה. כבר היום אפשר לצפות בכ-70,000 תצלומים ושקופיות מן המאגר באינטרנט בתצלומים של כל הארכיון ההיסטורי בשחור לבן וכן בתצלומים של השנים האחרונות בצבע. בארכיון שמורים תצלומים ופריטים נדירים שצולמו על ידי בכירי הצלמים בארץ. מאז הקמתו שימש הארכיון כמקור למחקר, פרסומים ותערוכות.

הארכיון מתעדכן בצילומים המשקפים את פעילויות קק"ל בהווה.

דוד גורדון

דוד גורדון (בכתיב יידי: גאָרדאָן; 28 במרץ 1831 פודמרץ, ליטא–21 במאי 1886 ליק, פולין) היה מתרגם, עיתונאי ועורך עברי ציוני ממוצא ליטאי, מראשוני תנועת "חיבת ציון". היה עורך עיתון המגיד במשך 30 שנה.

דוד פרידמן (פינסק-קרלין)

הרב דוד פרידמן מקרלין (תקפ"ח, 1828 - ד' באדר תרע"ה, 1915) היה מגדולי הפוסקים של יהדות ליטא בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

דרישת ציון

דרישת ציון הוא שמו של ספר הכולל פרקים מחשבתיים והלכתיים מאת הרב צבי הירש קלישר, בו הוא פורש את משנתו בדבר יישוב ארץ ישראל וחידוש עבודת הקרבנות. הרב קלישר סבר כי התחלת הגאולה תלויה בפעולה יזומה של בני אדם. ספר זה היה אחד מאבני הדרך המרכזיות בהתפתחות הציונות.

ה' בחשוון

ה' בחשוון הוא היום החמישי בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישי בחודש השמיני

למניין החודשים מניסן. ה' בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שלישי,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא גהז".

פרשת בר המצוה של ילד שנולד בה' חשוון היא פרשת לך לך, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או חמישי, או פרשת נח אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת.

ה'תרל"ה

ה'תרל"ה (5635) או בקיצור תרל"ה היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-12 בספטמבר 1874, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 29 בספטמבר 1875. שנה מסוג זחג, היא מעוברת, ואורכה 383 ימים. זו שנת שמיטה.

הארכיון הציוני המרכזי

הארכיון הציוני המרכזי (אצ"מ) הוא הארכיון הרשמי של מוסדות התנועה הציונית: ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד והקונגרס היהודי העולמי. בארכיון הציוני המרכזי שמורים לצמיתות תיקים שנוצרו תוך כדי פעילות של מוסדות אלו ומוסדות המשנה הרבים שנוצרו על ידם. בנוסף, שמורים בארכיון הציוני תיקי ארכיונים של ארגונים ומוסדות היישוב היהודי בראשית דרכו בארץ ישראל.

בארכיון הציוני שמורים יותר מ-1,500 ארכיונים של אישים ממנהיגי ופעילי התנועה הציונית והיישוב. רשימת בעלי הארכיונים כוללת דמויות ידועות בהיסטוריה הציונית המודרנית, כמו: תיאודור הרצל, נחום סוקולוב, דוד וולפסון, מקס בודנהיימר, הנרייטה סאלד, אליעזר בן יהודה, חיים ארלוזורוב ודמויות של עסקנים, אנשי מקצוע ואחרים.

אוספי הארכיון כוללים: תיקים ודברי דפוס, אוסף מפות ותוכניות, אוסף תצלומים, אוסף כרזות וכרוזים, אוסף עיתונים וכתבי עת, ספרים, אוסף סרטי מיקרופילם, אוסף פריטים מוזיאליים ואוסף פריטים קוליים.

ההסתדרות הציונית העולמית

ההסתדרות הציונית העולמית (באנגלית: World Zionist Organization) היא ארגון של התנועה הציונית שהוקם ביוזמתו של בנימין זאב הרצל ב-3 בספטמבר 1897, בקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבזל שבשווייץ. ההסתדרות הציונית הוקמה כארגון גג, לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם. באותו קונגרס הוטל על היינריך אלחנן יורק-שטיינר להכין את תקנות הארגון.

ההתיישבות העובדת

ההתיישבות העובדת הוא שם כולל, שהיה מקובל בתקופת היישוב (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון תנועות התיישבות ויישובים שהיו קשורים עם מפלגות פועלים ותנועות עובדים בארץ, בעיקר עם תנועת העבודה ובכלל זה עם ההסתדרות וגופים הקשורים לה.

היישובים שנכללו במושג זה היו, רובם ככולם, אגודות שיתופיות חקלאיות כגון: קיבוצים, קבוצות, מושבים ומושבים שיתופיים. מושבות, ערים ויישובים עירוניים, גם אם הזדהו עם ההסתדרות ועם מפלגות הפועלים והיו "מעוזים סוציאליסטיים" (כמו קריית חיים), לא נחשבו חלק מן ההתיישבות העובדת.

הוועד הפועל הציוני

הוועד הפועל הציוני הוא המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית.

המוסדות הלאומיים

המוסדות הלאומיים, הם המוסדות שהקימה התנועה הציונית בירושלים בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל. כתשתית לקראת הקמת המדינה, ולביצוע פעולות מדיניות לקידום הציונות. המוסדות הלאומיים ממשיכים לפעול עד ימינו, אך תפקידם ומעמדם השתנו בעקבות הקמת המדינה.

במוסדות הלאומיים נכללים:

ההסתדרות הציונית העולמית

לפני הקמת המדינה שימשה כמעין ממשלה שבדרך.

מאז קום המדינה עוסקת בעידוד העלייה, בהידוק הקשר בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות ובחינוך ציוני ויהודי התפוצות.

הסוכנות היהודית

לפני הקמת המדינה ייצגה את העם היהודי בפני ממשלת בריטניה, בעלת המנדט על ארץ ישראל.

מאז קום המדינה ממשיכה לעסוק בנושאי עלייה וקליטה, התיישבות וחקלאות.

הקרן הקיימת לישראל

לפני הקמת המדינה עסקה ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן.

מאז קום המדינה עוסקת במפעלי ייעור, פריצת דרכים והכשרת קרקע.

קרן היסוד

עד לקום המדינה - הזרוע הכספית של הנהגת היישוב.

מאז קום המדינה התרכזה קרן היסוד במימון העלייה וקליטת העולים ובמימון פעולות הסוכנות היהודית.עד כינון האספה הלאומית היה עיקר הפעילות הארגונית בידי ההנהלה הציונית

שקיימה מגעים עם השלטון המנדטורי בארץ ישראל ובבריטניה ועם מוסדות חבר הלאומים.

המוקד העיקרי היה בלונדון, שם ניהלו ויצמן וחברי ההנהלה את עיקר פעילותה.

מוקד שני, חלש יותר, היה בירושלים, שבה ישבו נציגי ההנהלה הציונית, כמו קולונל קיש.

הסניף בירושלים ניהל מגע עם ממשלת המנדט, כשהוא כפוף להוראות המרכז בלונדון.

דוגמאות נוספות למוסדות לאומיים:

אספת הנבחרים

הועד הלאומי (שימש מעין ממשלה ל"מדינה שבדרך"),

הרבנות הראשית (טיפלה בענייני הדת; בתי כנסת, שחיטה, קבורה),

הסוכנות היהודית.

פעילות המוסדות הלאומיים הייתה מותנית אמנם בקבלת היתרים מהשלטון הבריטי,

עם זאת, חיזקו המוסדות הלאומיים את התחושה של מעין מדינה ריבונית ויצרו בסיס משותף ליישוב

למרות פיצולו האידאולוגי.

חידוש עבודת הקורבנות

מאז חורבן בית שני חוזרת ועולה השאלה בדבר חידוש עבודת הקורבנות. הבעיות הנידונות הם: העדרו של בית המקדש, חוסר היכולת להיטהר מטומאת מת, חוסר הידיעה של מקום ההקרבה, וחוסר ודאות בייחוס הכהנים. גם שבי ציון התמודדו עם שלוש הבעיות הראשונות בתחילת תקופת בית שני. בנוסף לבעיות ההלכתיות, קיימים גם מחסומים מחשבתיים-רעיוניים. במשך הדורות היו מספר ניסיונות לחידוש העבודה. למעשה, מלבד השאיפה קשה להצביע על ביצוע מעשי של הקרבת קורבנות, מאז הפסקתם. גם כיום, פועלים מספר גופים המנסים לחדש את עבודת הקורבנות.

טומאה הותרה בציבור

טומאה הותרה בציבור הוא כלל בהלכה, לפיו מותרת הקרבת קרבנות בטומאה, כאשר כל הציבור או רובו טמאים בטומאת מת, למרות האיסור להקריב קרבנות בטומאה.

הקרבת הקרבן בטומאה אינה תלויה בשאלה האם מדובר בקרבן ציבור או בקרבן יחיד, אלא האם מדובר בקרבן שקבוע לו זמן, או לא. קרבן שיש לו זמן קבוע – קרב גם בטומאה, ואפילו הוא קרבן יחיד, כגון פר כהן גדול של יום הכיפורים, או מנחת חביתין של הכהן הגדול; ואילו קרבן שאין לו זמן קבוע – אינו קרב בטומאה, ואפילו הוא קרבן ציבור, כגון פר העלם דבר של ציבור.

טירת צבי

טִירַת צְבִי הוא קיבוץ בעמק בית שאן, כשבעה קילומטר מדרום לבית שאן, ובסמוך לשפך נחל בזק לנהר הירדן.

הקיבוץ נוסד בכ"א בתמוז תרצ"ז (1937) במסגרת יישובי "חומה ומגדל", בידי חברי ברית חלוצים דתיים (בח"ד) שעלו מגרמניה, מפולין ומרומניה, והשתייכו לשתי קבוצות: קבוצת שח"ל וקבוצת רודגס, אליה נוספו חברים שעברו הכשרה בכפר יעבץ. הקיבוץ משתייך לתנועת הקיבוץ הדתי, שהוקמה על ידי חברי תנועת "הפועל המזרחי".

הקיבוץ קרוי על שם הרב צבי הירש קלישר, ממבשרי הציונות הדתית ומראשי "חובבי ציון", שפעל לעידוד עלייה והתיישבות בארץ ישראל.

שטח הקיבוץ הוא כ-8,000 דונם. בשטחו פועל מפעל "טירת צבי" לעיבוד מוצרי בשר, מדגה, מטע תמרים, גידולי ירקות ולולים.

ב-21 ביוני 1942 נרשמה בקיבוץ הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה עד כה במזרח התיכון, ההמוספירה המזרחית הכוללת את אירופה והמזרח התיכון - 54 מעלות צלזיוס.

יורה דעה

יורה דעה או בקיצור יו"ד הוא שמו של החלק השני בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך.

הדינים הנכללים בחלק יורה דעה נוגעים להלכות איסור והיתר, ונחשבים כשניים בחשיבותם רק להלכות המובאות בחלק אורח חיים, ההלכות הנוגעות ליומיום.

כיום משתמשים בשם יורה דעה גם כדי להגדיר את מכלול הדינים הנוגעים לדיני איסור והיתר, כגון: תערובות, נדרים ונידה.

מבשרי הציונות

מְבַשְׂרֵי הציונות הוא מושג בהיסטוריוגרפיה המתאר שורה של הוגי דעות יהודים שפעלו במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 והציגו בכתביהם תפישות ותוכניות מוקדמות שכיוונו כולן להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל, עוד בטרם ייסוד תנועת חובבי ציון ב-1881 ותחילת הציונות המדינית ב-1896. לפי החלוקה המקובלת על מרבית ההיסטוריונים שקיבלו את מושג "המבשרים", העיקריים שבהם פעלו בין 1860 ל-1874.

פיק"א

פִּיקָ"א (PICA, ראשי תיבות באנגלית: Palestine Jewish Colonization Association – חברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל) הייתה חברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.

ציונות מדינית

הציונות המדינית היה זרם בתנועה הציונית בשלהי המאה ה-19, אשר דגל בפעולה מדינית דיפלומטית לפני פעולות התיישבות בקנה מידה רחב בארץ ישראל. הציונות המדינית הייתה שונה ואף מנוגדת לתנועת חיבת ציון ולזרם המעשי שדגלו בעיקר בעבודה בארץ ישראל בלי להבטיח מראש זכויות פוליטיות.

מנהיגו המובהק של הזרם היה בנימין זאב הרצל, ולשם מימושה של הציונות המדינית נוסדה ההסתדרות הציונית. עיקר פעילותו של הרצל היה למען הקמת מדינה יהודית.

שורשיה של הציונות המדינית, בין השאר, בהגותם של מבשרי הציונות. ראשון להם, על פי ההיסטוריון ונשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי היה הרב ד"ר יהודה ביבאס ואחריו תלמידו רבי יהודה בן שלמה חי אלקלעי.

ציוני ציון

ציוני ציון היה זרם בתנועה הציונית שדגל בהתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד ונאבק בשנים 1905-1903 בתוכנית אוגנדה שהתקבלה בקונגרס הציוני השישי.

בראש קבוצה זו, שמרביתם היו יהודים ממזרח אירופה, עמדו מנחם אוסישקין, ד"ר יחיאל צלנוב, ד"ר שמריהו לוין, ד"ר אברהם פריידנברג ואחרים. הם דגלו בריכוז העבודה הציונית בארץ ישראל, התנגדו לכל פתרון זמני בכל מקום אחר בעולם וקראו להגברת העלייה וההתיישבות בארץ ישראל. עוד בלטו בקרב תועמלני ציוני ציון דב בר בורוכוב, זאב ז'בוטינסקי ורחל ינאית בן-צבי.

בקונגרס הציוני ה-7 שהתקיים בבזל בשנת 1905 גברה דעתם של 'ציוני ציון' והתקבלה החלטה עקרונית הדוחה את תוכנית אוגנדה וקובעת כי התנועה הציונית קשורה אך ורק בארץ ישראל.

תקופת חייו של הרב צבי הירש קלישר על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבותתחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונותהחלטת האו"ם 3379החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציוניתהסוכנות היהודיתקרן קיימת לישראלקרן היסודמינהל מקרקעי ישראלהמשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינהפיק"אהגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשהסולל בונההארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציוןההתיישבות העובדתהתנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנובאבא הלל סילבר • צבי הירש קלישר • שמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן-צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.