צבי איילון

צבי איָילון (לשצ'ינר) (15 ביוני 19114 במרץ[1] 1993) היה איש "ההגנה" ואלוף בצה"ל, מפקד פיקוד המרכז הראשון וסגן הרמטכ"ל הראשון; סמנכ"ל משרד הביטחון ושגריר ישראל ברומניה.

צבי איילון
צבי איילון לשצ'ינר 1948 ארכיון ההגנה
צבי איילון לשצ'ינר
לידה 15 ביוני 1911
האימפריה הרוסית רוסיה
פטירה 4 במרץ 1993 (בגיל 81)
תאריך עלייה 1923
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19271965
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מאורעות תרפ"ט
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
סמנכ"ל משרד הביטחון
שגריר ישראל ברומניה
מבקר עיריית תל אביב
Ayalon avidar.jpeg
צבי איילון (מימין) עם יוסף אבידר, 1949

ביוגרפיה

איילון נולד באימפריה הרוסית בקיץ 1911, בנם של אסתר ומאיר לשצ'ינר. קיבל חינוך מסורתי בעירו. בשנת 1923, בהיותו נער צעיר, עלה לארץ ישראל. למד בבית הספר הריאלי בחיפה ובבית הספר החקלאי מקווה ישראל.

בגיל 16 הצטרף לארגון 'ההגנה'. במאורעות תרפ"ט (1929) היה מפקד מחלקה, ובמהלכם נפצע.

שירת מ-1936 במנגנון הקבע של 'ההגנה' במחוז חיפה, ומילא תפקידי פיקוד והדרכה במחוז, ולאחר-מכן בגליל הצפון (שם היה קצין תכנון). ב-1943 הדריך בקורס הקצינים של ארגון 'ההגנה' בג'וערה. ב-1944 מונה למפקד גליל הצפון. בהמשך היה קצין מטה בכיר במטכ"ל. היה שותף לגיבוש רעיון חיל השדה (חי"ש) ותורת-הלחימה של 'הגנה התקפתית'. ערב פרוץ מלחמת העצמאות שימש כקצין תכנון במטכ"ל. בינואר 1948 מונה לתפקיד סגן הרמטכ"ל, ועם הקמת צה"ל במאי אותה שנה המשיך בתפקידו, בדרגת אלוף. במקביל לתפקידו כסגן הרמטכ"ל היה מפקד חזית ג' (היום פיקוד המרכז), שפיקדה על הכוחות שנלחמו בירושלים ובסביבתה.

בגלל מחלתו של הרמטכ"ל יעקב דורי הוא תיפקד זמן מה כרמטכ"ל בפועל. בתפקידו זה חתם על צווי מעצר של נאשמי אלטלנה[2] וכן על צו המעצר של טוביאנסקי[3].

לאחר המלחמה הוא היה אחראי על קיום מצעד צה"ל ביולי 1949, שהתקיים לאחר כישלון המצעד שלא צעד ביום העצמאות[4].

ב-1952 מונה לראש אג"א (אגף אפסנאות, היום אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה – אט"ל), וב-1954 מונה למפקד פיקוד המרכז, תפקיד אותו מילא עד פברואר 1956, עת יצא ללימודים בארצות הברית. באוגוסט 1957 מונה לראש אגף בינוי ונכסים במשרד הביטחון[5], ביולי 1958 מונה על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון לסמנכ"ל משרד הביטחון לעניינים כלכליים[6], וב-1959 מונה לעמוד בראש משלחת משרד הביטחון בבריטניה[7]. ב-1964 היה לשגריר ישראל ברומניה[8], וב-1965 פרש מהשירות הצבאי. מנובמבר 1966 שימש מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה[9] וכמבקר עיריית תל אביב. בשנת 1968 היה שותף להקמת המועצה לישראל יפה[10].

בשנת 1931 נשא את רחל כצנלסון (נפטרה באביב 1970), והיה אב לשניים: דליה ובועז.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר "Billiongraves"
  2. ^ עו"ד זליגמן יצא להתראות עם הלל קוק ויעקב מרידור, מעריב, 15 ביולי 1948
  3. ^ המשך משפט איסר בארי, דבר, 18 באוקטובר 1949
  4. ^ א. כנרתי, הכל מוכן לרגע הגדול, מעריב, 17 ביולי 1949
  5. ^ אלוף איילון - ראש אגף במשרד הביטחון, דבר, 18 באוגוסט 1957
  6. ^ אורי דן, שינויים בראשות אגפים במשרד הביטחון, מעריב, 8 ביולי 1958
  7. ^ אלוף צ. איילון לתפקיד באנגליה, דבר, 11 במרץ 1959
  8. ^ אישים ומוסדות, מעריב, 17 ביוני 1964
  9. ^ אלוף איילון נכנס לתפקידו באגף הרישוי, דבר, 2 בנובמבר 1966
  10. ^ יוסף גולדשטיין, הבגידה בארץ הבחירה, עמוד 232
15 ביוני

15 ביוני הוא היום ה-166 בשנה, (167 בשנה מעוברת), בשבוע ה-24 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 199 ימים.

1911

שנת 1911 היא השנה ה-11 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1911 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1993

שנת 1993 היא השנה ה-93 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1993 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

עם תחילת השנה, ב-1 בינואר, התרחשו שני אירועים משמעותיים. האחד הוא פירוק צ'כוסלובקיה לצ'כיה וסלובקיה בהסכמה, בעקבות החלטה שהתקבלה שנה קודם לכן, והשני הוא הפיכתה הרשמית של הקהילה האירופית לאיחוד האירופי בעקבות אמנת מאסטריכט שקיבלה תוקף מאוחר יותר באותה שנה.

הסכם אוסלו הראשון נחתם בחשאי באוסלו ב-20 באוגוסט באותה שנה, על ידי שר החוץ הישראלי שמעון פרס ומחמוד עבאס, ולאחר מכן בטקס חגיגי ב-13 בספטמבר על מדשאות הבית הלבן, בהשתתפות נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, ראש הממשלה יצחק רבין וראש אש"ף יאסר ערפאת. הסכם זה - הראשון מסוגו בין ישראל לבין התנועה הלאומית הפלסטינית - הניח את היסודות להכרה הדדית ולהתחייבות לסיים את הסכסוך בדרכי שלום, והיווה את התשתית להסכם אוסלו ב' (1995), בעקבותיו הוקמה הרשות הפלסטינית. הסכמי אוסלו הביאו לשינויים רבים ביחסי ישראל והפלסטינים ובאופי הסכסוך בין שני הצדדים, אך עד היום קיימים חילוקי דעות עמוקים על הסכמים אלה בשני העמים. לאחר חתימת ההסכם בבית הלבן חלפו אחד עשר יום בלבד בטרם בוצע פיגוע הטרור הקטלני הראשון בו נרצח אזרח ישראלי (יגאל וקנין) על ידי פלסטינים.

4 במרץ

4 במרץ הוא היום ה־63 בשנה (64 בשנה מעוברת), בשבוע ה-10 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 302 ימים.

אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה

אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (או בראשי תיבות: אט"ל) הוא אגף בזרוע היבשה של צבא הגנה לישראל, הגוף האחראי למתן מענה טכנולוגי ולוגיסטי לקיומו, לכשירותו ולמילוי משימותיו של הצבא ובפרט: לדאוג לבניין מחנות קבע ובסיסים, לציוד, לשינוע החיילים ויחידות הצבא, תשתית בריאותית, תזונת החיילים, אחזקה ודלק לצי הרכב המנהלתי והקרבי של צה"ל, כל זאת בעתות שגרה וחירום.

האגף הוא הגלגול החמישי של אגף האפסנאות (אג"א), שהפך ב-1972 ל"אגף האספקה" וב-1997 לאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל). בתחילת שנת 2006, במהלך הארגון-מחדש שהוביל הרמטכ"ל דאז דן חלוץ בצה"ל, הפך אט"ל לאגף הלוגיסטיקה, הרפואה והמרכזים (אלר"ם). במהלך שנת 2008, כתוצאה מלקחי מלחמת לבנון השנייה בוטל הארגון, והוקם מחדש ושב לשמו הקודם - אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל). ב-2016 הוכפף האגף לזרוע היבשה.

התג החדש של האגף עוצב במהלך השינוי שיזם הרמטכ"ל דן חלוץ, ונשאר לשמש כתג האגף עד איחוד האגף לזרוע היבשה. תג זה הוא הראשון שעוצב על ידי חיילת בשירות, מיטל זילברמן, ששירתה כמעצבת גרפית ביחידה ולא על ידי גוף חיצוני.

ראש אט"ל הנוכחי הוא האלוף יצחק תורג'מן.

איילון

האם התכוונתם ל...

אלוף

אלוף היא דרגת קצונה צבאית בכירה, השנייה בחשיבותה בסדר ההיררכי בצבא ההגנה לישראל. דרגה זו מקבילה לדרגת מייג'ור גנרל ("גנרל שני כוכבים") הנהוגה ברוב צבאות העולם. כמו כן, המונח "אלוף" משמש בכל חמש דרגות הקצונה הבכירות בצה"ל (בדומה לשימוש במונח "גנרל") – דרגת סגן־אלוף (סא"ל), אלוף־משנה (אל"ם), תת־אלוף (תא"ל), אלוף ורב־אלוף (רא"ל).

חי"ש

החי"ש, חיל השדה של ארגון ההגנה בשנים 1939–1948, היה ארגון צבאי חשאי (כלומר נסתר משלטונות המנדט הבריטי), שהורכב ממתנדבים בעלי כושר קרבי בגילאים 26-18. החי"ש היה בנוי במבנה צבאי תקני של כיתות, מחלקות, פלוגות וגדודים, ולקראת מלחמת העצמאות אף חטיבות. מנובמבר 1947 ואילך היה החי"ש המסגרת הצבאית המרכזית של כוח המגן העברי, ועל בסיס חטיבותיו הוקמו, החל מסוף מאי 1948, חטיבות צה"ל הסדירות.

לוחמי החי"ש היו צעירים שלמדו ועבדו בערים, במושבות ובהתיישבות העובדת. עד פרוץ מלחמת העצמאות לא היו לוחמי החי"ש מגויסים גיוס מלא והמשיכו לעבוד במשרותיהם, אך הקדישו מספר ימים בחודש לאימונים ולשמירה. חלקם השתמשו במקצועם האזרחי (למשל כנהגי אגד, פועלי סולל בונה והארגז) גם בתפקידם הצבאי וסייעו להגנה. עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-30 בנובמבר 1947, למחרת החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה ועל הקמת מדינת ישראל, גויסו כל לוחמי החי"ש למלחמה. ערב הקמת צה"ל מנו חיילי החי"ש כ-10,000 איש.לוחמי החי"ש השתייכו לכל שדרות הציבור ביישוב. היו בהם עירונים וחקלאים, חילונים ודתיים, פקידים, חקלאים ופועלים ללא שיוך פוליטי מובהק, אך כולם קיבלו את מרות ההנהגה הציונית (ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית). מבחינת התודעה הציבורית עמד החי"ש בצלו של הפלמ"ח שנחשב כמחתרת העיקרית של הזרם המרכזי. אף שמספר לוחמי החי"ש היה כפול ופריסתו בציבור רחבה יותר, זכה הפלמ"ח בעיקר תהילת הניצחון במלחמת העצמאות.

טבח כפר קאסם

טבח כַּפְר קָאסִם היה מעשה טבח בתושבי היישוב הערבי-ישראלי כפר קאסם שבוצע על ידי יחידה של משמר הגבול ב-29 באוקטובר 1956, היום הראשון למבצע קדש, ובמהלכו נורו למוות 43 מתושבי הכפר: גברים, נשים וילדים; עוד 4 מתושבי הכפר נהרגו בנפרד באותו ערב.

יקיר העיר תל אביב-יפו

יַקיר העיר הוא תואר כבוד שמעניקה עיריית תל אביב-יפו מדי שנה, מאז 1976, לאישים שונים לאות הוקרה על פועלם הציבורי.

מבצע ההר

מבצע ההר (מבצע אל ההר) היה מבצע צבאי של צבא ההגנה לישראל במלחמת העצמאות. המבצע, שביצועו הוטל על חטיבת הראל, נערך בין ה-19 באוקטובר ל-22 באוקטובר 1948, נגד הכוחות הקלים המצריים וכוחות ערביים מקומיים, בפרוזדור ירושלים, דרומית לנחל שורק ועד לבית גוברין. היה זה אחד המבצעים האחרונים במלחמה בגזרה זו. שמו המקורי של המבצע היה הושענא רבא, וזאת כיוון שמועד פתיחתו חל בערב סוכות תש"ט. השם בו ידוע המבצע ניתן לו רק זמן ניכר לאחר סיומו, וככל הנראה מרמז על מעין 'סגירת מעגל', באשר לפרשת מחלקת ההר. במבצע זה נהרגו ארבעה לוחמים ישראלים.

מלחמות ישראל

מיום הקמתה, ידעה מדינת ישראל שבע מלחמות, שתי אינתיפאדות וגלי טרור פלסטיני, והייתה מעורבת במספר רב של מבצעים צבאיים, פעולות תגמול, עימותים צבאיים, וסבבי לחימה, שאינם מוגדרים כמלחמות. כל אלה מהווים את ההיבט הצבאי במכלול המורכב של הסכסוך הישראלי ערבי.

מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות (נקראת גם מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש"ח, ומלחמת 1948) החלה ב-30 בנובמבר 1947. מיד לאחר שתוכנית החלוקה התקבלה בעצרת האו"ם, פתחו ערביי ארץ ישראל בפעולות תקיפה כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. יחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית (צבא ההצלה) חברו לסייע לערבים המקומיים, ובהמשך הצטרפו אליהם גם מתנדבים מן האחים המוסלמים. ב-14 במאי 1948, יומו האחרון של המנדט הבריטי, הכריזה הנהגת היישוב על הקמת המדינה. למחרת פלשו לארץ ישראל צבאות סדירים של מדינות ערב, חברות הליגה הערבית. הלחימה בפועל נגד הצבאות הערביים הסדירים הסתיימה כבר בינואר 1949, אך המלחמה תמה רשמית ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון, עם סוריה. ישראל ועבר הירדן (ממלכת ירדן של ימינו) ניצחו במלחמה ואילו ערביי ארץ ישראל, כמו גם 'צבא ההצלה', הובסו. צבאות מדינות ערב שפלשו לארץ ישראל, או נטלו חלק בלחימה, ספגו ברובם מכה קשה, במיוחד הצבא המצרי. ארץ ישראל המערבית נחלקה בין: ממלכת עבר הירדן, שכבשה את הגדה המערבית; מצרים, שכבשה את רצועת עזה; ומדינת ישראל, שהרחיבה גבולותיה בתוך ארץ ישראל מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בהחלטת האו"ם מ-1947. ירושלים, שנועדה להיות בשליטה בינלאומית, חולקה בין ישראל לירדן: הרובע היהודי, כחלק מן העיר העתיקה של ירושלים שנכבשה במלחמה על ידי הלגיון הירדני, נותר בשליטת ממלכת ירדן עד מלחמת ששת הימים; כן נותרה ממלכת ירדן שליטה על שכונות ערביות במזרח העיר, ועל העיר בית לחם, שאף היא נועדה להיות תחת שלטון בינלאומי. בהסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה הכירו המדינות הערביות השכנות דה פקטו בגבולות החדשים של ישראל.

שיעור ההרוגים במלחמה בקרב כוח המגן העברי, צבא ההגנה לישראל והאוכלוסייה היהודית הגיע לכדי אחוז אחד מכלל אוכלוסיית היישוב. במהלך המלחמה עזבו את הארץ מאות אלפי ערבים וחרבו מאות כפרים ערביים. אירועים אלה כונו על ידי הערבים בכינוי "הנכבה" (בערבית: النكبة - 'האסון' או 'המכה'). כתוצאה עקיפה של המלחמה, התערער גם מצבם של יהודי ארצות ערב. וכך, מאות אלפי פליטים יהודים ממדינות ערב, כמעט כל יהודי אותן ארצות, נאלצו או אולצו לעזבן בשנים שלאחר המלחמה.

מצעד צה"ל

מצעד צה"ל הוא מצעד צבאי כללי של צבא ההגנה לישראל שהיה נהוג לעורכו במהלך עשרים וחמש שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, ביום העצמאות.

מרד הגנרלים (1948)

"מרד הגנרלים" הוא כינוי שניתן להתפטרותם של ראשי האגפים במטה הכללי של ההגנה במאי 1948 בעקבות פיטורו של ישראל גלילי, ששימש אז כראש המפקדה הארצית (רמ"א) כממלא מקומו של יעקב דורי, שנעדר מתפקידו עקב מחלה. כינוי זה נטבע לאחר שקיבל דוד בן-גוריון את מכתבי ההתפטרות של ראשי האגפים: יגאל ידין, אליהו בן חור, יצחק שדה, צבי איילון, משה צדוק ויוסף אבידר.

הפרשה הייתה ביטוי למחלוקת סביב התפיסות המנוגדות שהיו בעת המעבר מיישוב למדינה בנוגע לעתיד התפקודי של צה"ל. בן-גוריון רצה לבנות צבא ממלכתי, ולפי תפיסתו גופים מחתרתיים כמו "ההגנה" והפלמ"ח היו צריכים להיעלם עם הקמת המדינה, ואילו גלילי שאף להמשיך לקיים את המסגרות המחתרתיות כפי שהיו בתקופת היישוב, ולכן הודח על ידי בן-גוריון.

משה צדוק

משה צדוק (לֶרֶר) (1 ביולי 1913 – 15 במרץ 1964) היה איש "ההגנה" ואלוף בצה"ל, ראש אגף כוח אדם הראשון, אלוף פיקוד הצפון ואלוף פיקוד הדרום וראש אגף בינוי ומשק במשרד הביטחון.

סגן ראש המטה הכללי

סגן הרמטכ"ל הוא סגנו של ראש המטה הכללי של צה"ל. סגן הרמטכ"ל הוא קצין בדרגת אלוף, והוא בעל התפקיד השני בראש מדרג צה"ל.

פיקוד המרכז

פיקוד המרכז (בראשי תיבות: פַּקְמָ"ז) הוא פיקוד מרחבי בצבא ההגנה לישראל. הפיקוד אחראי לכל היחידות והחטיבות הממוקמות באיו"ש (אזור יהודה ושומרון), ירושלים, השרון, גוש דן והשפלה.

מפקדת הפיקוד ממוקמת בצפון ירושלים בין השכונות נווה יעקב ושועפט. מחנה המפקדה נקרא בעבר "מצודת כפיר", אך כיום שמו הוא "מחנה נחמיה", על שם האלוף נחמיה תמרי, שנהרג במקום בהתרסקות מסוק בשנת 1994.

מפקד הפיקוד הנוכחי הוא האלוף נדב פדן.

פקודות המבנה הארצי

פקודות המבנה הארצי הן סדרת פקודות ותוכניות מבצעיות אשר הוציא הפיקוד העליון (כלומר המפקדה הארצית של "ההגנה" והנהלת הסוכנות היהודית, שהייתה כעין ממשלה של היישוב היהודי בארץ ישראל), בין אוקטובר 1939 ועד הקמת צה"ל במאי 1948. הפקודות והתוכניות הגדירו את מבנה כוח המגן העברי, מטרותיו האסטרטגיות ודרכים להשגתן. עם הקמת צה"ל הועברה האחריות על פקודת המבנה של צה"ל לאג"ת (לשעבר, מחלקת התכנון באג"ם).

מפקדי פיקוד המרכז (פקמ"ז)
צבי איילון • יוסף אבידר • צבי איילון • צבי צורמאיר עמיתיוסף גבעעוזי נרקיסרחבעם זאבייונה אפרתמשה לויאורי אוראמנון ליפקין-שחקאהוד ברקעמרם מצנעיצחק מרדכידני יתוםנחמיה תמריאילן בירןעוזי דייןמשה יעלוןיצחק איתןמשה קפלינסקייאיר נוהגדי שמניאבי מזרחיניצן אלוןרוני נומהנדב פדן PakmazLogo.svg
סגני ראשי המטה הכללי של צה"ל
צבי איילון • מרדכי מקלףחיים לסקובצבי צוריצחק רביןחיים בר-לבישראל טליקותיאל אדםמשה לוידוד עברידן שומרוןאמיר דרוריאהוד ברקאמנון ליפקין-שחקמתן וילנאישאול מופזעוזי דייןמשה יעלוןגבי אשכנזידני חלוץמשה קפלינסקידן הראלבני גנץיאיר נוהגדי איזנקוטיאיר גולןאביב כוכביאייל זמיר
ראשי אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) (בעבר אג"א, אלר"ם) Atal - logo.png
יוסף אבידרמונטי גריןאפרים בן ארצי • צבי איילון • מאיר אילןמשה גורןמתי פלדעמוס חורבנחמיה קיןאריה לוייוחנן גורחיים ארזמנחם עינןאילן בירןשלום חגיעמי סגיסאהרן זאבי-פרקשאודי אדםאבי מזרחידן ביטוןיעקב ברקאהרון חליוהיצחק תורג'מן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.