צבא מצרים

צבא מצריםערבית: القوات المسلحة المصرية; תעתיק מדויק: אלקואת אלמסלחה אלמצריה) הוא הצבא הגדול ביותר ביבשת אפריקה. הצבא, מורכב מזרוע ימית, זרוע יבשתית, זרוע אווירית וזרוע נ"מ.

לצבא המצרי השפעה גדולה מאוד על כל אספקט בחייה של מצרים. הצבא עוסק לא רק בתפקידי לוחמה גרידא, אלא יש לו מעורבות עמוקה בפוליטיקה, כלכלה ותחומים נוספים של מצרים. מהפכת הקצינים החופשיים העמידה בראש המדינה את אנשי הצבא שעברו הסבה לתפקידים אזרחיים. בעקבות ההפיכה במצרים (2011) מפקד הצבא הפילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי, כיהן כראש המדינה עד שנבחר מוחמד מורסי לנשיאות. בנוסף, הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי היה, טרם היבחרו לנשיאות, שר ההגנה בממשלת מצרים, יושב ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים ומפקד צבא מצרים.

למצרים קשרים טובים עם ספקיות הנשק הגדולות בעולם, ובבעלותה אמצעי לחימה מתוצרת ארצות הברית, בריטניה, סין, איטליה, צרפת וברית המועצות.

צבא מצרים
Defense.gov photo essay 090421-N-0696M-106
מנהיגות הצבא
ראש הצבא גנרל מחמוד איברהים חיג'אזי
שר ההגנה גנרל סידקי סובחי
כוח אדם
גיל הגיוס 18-49
זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה 18,347,560 (2005)
מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה 15,540,234 (2005)
גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס 802,920 (2005)
כוחות פעילים 450,000
עלות הצבא
תקציב שנתי 5.85 מיליארד דולר
אחוזי תמ"ג 3.12%~

היסטוריה

ראשית דרכו של הצבא המצרי

ראשיתו של הצבא המצרי היא בימיו של מוחמד עלי, שליט מצרים במחצית הראשונה של המאה ה-19. הצבא הוקם בסיוע מדריכים מצרפת ובהנחייתם ננטשו המבנה ושיטות הלחימה שהיו נהוגות עוד מזמן השלטון הממלוכי ויושמו דפוסי ארגון ולחימה מערביים. היה זה הצבא המודרני הראשון באימפריה העות'מאנית. הצבא המצרי זכה להצלחה במערכות בחצי האי ערב, בסודאן ואף ניצח את הצבא העות'מאני בארץ ישראל ובסוריה.

בפעם הראשונה במצרים היה בסיס כוח האדם של הצבא האוכלוסייה הפלאחית המצרית. בשלבים שונים שולבו בו גם כושים, טורקים ובדווים. בתקופת הח'דיווים צומצם היקפו של הצבא והוא הפך לחיל מצב. בזמן מרד עוראבי ב-1882 עמד הצבא לצד עוראבי, אך הוכה על ידי הצבא הבריטי בתל אל-כביר. במשך רוב שנות שלטונה של בריטניה במצרים היה הצבא המצרי נתון להשפעת הצבא הבריטי ורוב קציניו הגיעו משכבת האצולה המצרית. על רקע נטיית חלק הקצינים המצריים לכיוון מדינות הציר, לא השתתף הצבא המצרי במאמץ המלחמתי הבריטי במלחמת העולם השנייה. במיוחד בלטה נטייה זו אצל הגנרל עזיז עלי אל-מסרי ובקרב חבורה של קצינים צעירים שהיו הגרעין של מהפכת הקצינים החופשיים ב-1952.

קבלת עצמאות

Egyptian Plane TA 1948
מטוס מצרי שהופל בתל אביב במלחמת העצמאות

ב-1948 נטל הצבא המצרי חלק מרכזי במלחמת העצמאות. הוא פלש לארץ ישראל וכבש את רוב מישור החוף עד אשדוד ובמקביל חדר מזרחה לבאר שבע. בסוף המלחמה נהדף הצבא המצרי אל מעבר לקו הגבול הישראלי כשחטיבה שלו נותרה מכותרת בכיס פלוג'ה והיא שבה למצרים רק עם סיכום הסכמי שביתת הנשק ב-1949. על לחימת הכוחות המצריים במלחמת העצמאות העיבו פרשות שחיתות ואספקת ציוד פגום שפגעו בכוחות הלוחמים. פרשות אלו היו אחד הזרזים להתארגנות "הקצינים החופשיים" בהנהגתו של נאצר. רוב הקצינים הללו נטלו חלק במלחמה ונמנו ברובם על מחזור 1938 באקדמיה הצבאית המצרית שהיה המחזור הראשון בו שולבו קצינים מהשכבות העממיות.

הלאמת תעלת סואץ

עד 1955 עסק הצבא המצרי גם בתקריות גבול עם ישראל אך עניינו המרכזי היה השגת פינוי הבסיסים הבריטיים מתעלת סואץ, דבר שהתרחש ב-1954. ב-1955 נחתמה עסקת הנשק הצ'כית וזו הובילה למפנה בצבא המצרי. יחד עם קליטת הציוד הסובייטי הוחל בהרחבת תהליכי ההדרכה על פי הדוקטרינה הצבאית הסובייטית ובבניית מסגרות ארגוניות חדשות בצבא. מי שפיקד על תהליך ההתחמשות וההדרכה היה מפקד הכוחות המזוינים, הגנרל עבד אל-חכים עאמר שהיה באותה עת שותפו הקרוב של נאצר.

לאחר ההפסד שנחלה מצרים במלחמת סיני מול בריטניה, צרפת וישראל התעצם תהליך החימוש הסובייטי והגיע לשיאו בעת מעורבות מצרים במלחמת האזרחים בצפון תימן (שנמשכה מ-1962 ועד 1970). ב-1965 מנה הצבא המצרי מעל ל-250,000 חיילים. מהם, 70,000 היו ב"משמר הלאומי" שכלל שתי דיוויזיות שריון, שש דיוויזיות רגלים (חלקן ממוכנות) ודיוויזיה פלסטינית מוקטנת.

מעורבות בתימן

בקרבות שהיו בתימן סבל הצבא המצרי אבידות והתקשה להתמודד עם לוחמת הגרילה שהפעילו כנגדו הלוחמים הבלתי-סדירים של השבטים המלוכנים שבצפון תימן, וזאת, למרות ששלט ברוב שטחי הלחימה וברוב הדרכים העיקריות. בתימן עשה הצבא המצרי, בפעם היחידה עד עתה (נכון ל-2012), שימוש בקנה מידה נרחב בלוחמת גאזים.

הגידול בהיקף כוח האדם בצבא המצרי בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, התאפשר על ידי הנהגת גיוס חובה, בו כפו לעיתים על החיילים שירות בן שש שנים. גם חיל המילואים וצבא הקבע הוגדלו ולקציני הצבא הוענקו זכויות-יתר. הקצונה המשיכה להיות מזוהה עם המשטר הנאצריסטי ולכן לא נחשבה כמסכנת המשטר, אלא כאחד מבסיסי הכוח שלו.

מלחמות חדשות נגד ישראל - ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים

ביוני 1967, במלחמת ששת הימים, ספג הצבא המצרי תבוסה קשה מידי צה"ל. חלק גדול מחיל האוויר המצרי הושמד במבצע מוקד שפתח את המלחמה וגם חיל השריון המצרי ספג אבידות קשות. גם מבחינה מוראלית ספג הצבא המצרי מכה קשה. הוא איבד את חצי האי סיני ונסיגת כוחותיו הפכה למנוסה ולא נזקפה לזכותו שום הצלחה ממשית בקרב כלשהו מול כוחות צה"ל.

בעקבות התבוסה, הודח חלק גדול מהפיקוד הבכיר, ובמיוחד הקצינים שהיו מקורביו של שר ההגנה, עבד אל-חכים עאמר, שהואשם בבגידה והתאבד. במקומם מינה נאצר קצינים שנחשבו כמקצועיים יותר כמו עבד אל-מונעם ריאד שמונה כרמטכ"ל ומוחמד פאוזי, הרמטכ"ל לשעבר, שמונה כשר ההגנה שמשימתם הייתה הבראת הצבא המצרי ממפלת 1967 והכנתו למלחמה שמטרתה הייתה החזרת שטחי סיני למצרים.

שיקום הצבא המצרי נעשה בנשק ובהדרכה של ברית המועצות, שהחזיקה במצרים באותן שנים צוותים גדולים של מדריכים. קו החזית מול ישראל בתעלת סואץ חולק לשתי ארמיות: הארמייה השנייה והארמייה השלישית. הוגבר מאוד מערך ההגנה האווירית על ידי הצטיידות בסוללות טילי קרקע-אוויר מדגמי SA-2 ו-SA-3. כמו כן, חוזק חיל האוויר שקיבל מטוסים חדישים ומספר המטוסים בו עלה מ-430 ב-1967 ל-560 ב-1973.

ביחידות השדה גדל בצורה משמעותית מספרם של הקצינים בעלי השכלה אקדמאית וניתן דגש בצבא למערך ההדרכה וההשתלמות ולנושא ההשכלה בכללותו. במשך שנות מלחמת ההתשה נמשכה התעצמות הצבא המצרי וב-1973, ערב מלחמת יום הכיפורים הוא מנה 650,000 חיילים. הכוח הלוחם מנה 14 דיוויזיות, מתוכן ארבע דיוויזיות נ"מ. גם חיל הים המצרי התעצם והתחמש בספינות טילים מסוג אוסה וקומאר שהצליחו להטביע באוקטובר 1967 את המשחתת הישראלית אילת.

בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים לא גדל הצבא המצרי בהיקפו אך נעשה מאמץ לגוון את מקורות הנשק שלו ולא להתבסס רק על נשק סובייטי. אחרי המלחמה רכשה מצרים מערכות נשק בריטיות וצרפתיות והמשיך התהליך של קידום קצינים בעלי רמה מקצועית גבוהה.

לאחר 1977

DF-SD-03-04442
חיילים מצרים באימון משותף עם הצבא האמריקאי

ב-1978 כרתה מצרים הסכם שלום עם ישראל, הסכם קמפ-דייוויד, ונעשתה לבעלת-ברית של ארצות הברית. הצבא המצרי החל להסתמך יותר ויותר על נשק מערבי, והצבא המצרי אף מתאמן באופן קבוע באימונים משותפים עם צבא ארצות הברית. לאחר הירצחו של הנשיא אנואר סאדאת תפס את מקומו סגנו חוסני מובארכ, שהיה בעברו מפקד חיל האוויר. הצבא נותר גורם רב-השפעה בפוליטיקה המצרית.

במלחמת המפרץ הראשונה, ב-1991, השתתפה מצרים בקואליציה הבינלאומית שהוקמה כדי לשחרר את כוויית מידי עיראק, שנשלטה בידי סדאם חוסיין.

כאשר פרצה ב-2011 תסיסה עממית נגד שלטון מובארכ, במסגרת גל ההתקוממויות בארצות ערב ניצב הצבא, לאחר תקופה קצרה של היסוס, לצדם של המפגינים. המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצרים, בראשות שר ההגנה מוחמד חוסיין טנטאווי, תפסה את השלטון במדינה. בשנת 2012 הועברו מושכות השלטון במדינה לאיש האחים המוסלמים מוחמד מורסי לאחר ניצחונו בבחירות כלליות, אולם כעבור כשנה, הדיח הצבא בראשות שר ההגנה עבד אל-פתאח א-סיסי את מורסי מתפקידו כנשיא מצרים ומינה תחתיו ממשלת מעבר אזרחית בראשות נשיא בית המשפט החוקתי העליון של מצרים עדלי מנסור. בשנת 2014 זכה שר ההגנה לשעבר א-סיסי בבחירות לנשיאות מצרים ברוב של 96.91% והפך לנשיא מצרים.

מבנה הצבא המצרי

חיל השריון

טנקים
רעמסס השני (טנק) 425
T-55 254
T-62 420
M60 פטון 1700
PT76 15
M1 אברהמס 1005
סה"כ 3819

חיל האוויר

Egyptian air force pilot
טייס F16C המצרי
מטוסים
שם המטוס מספר היחידות
מיראז' 2000 17
F-16 213
מיג 21 74
מיראז' 5 70
F-4 פנטום 29
סה"כ 403

בנוסף לכך, ברשות חיל האוויר המצרי מטוסי תובלה ואימון נוספים שאינם כלולים בסד"כ למעלה

מסוקים
שם המסוק מספר היחידות
מיל מי-6 6
מיל מי-8 25
AS-61 סי קינג 2
CH-47 צ'ינוק 19
UH-60 בלק הוק 4
SA342 גאזל 75
AH-64 אפאצ'י 35
סה"כ 166

חיל הים

ספינות קרב
קורבטה אל סואץ 4
קורבטה נאג'ים אל זפיר 2
פריגטה מובאראק 4
פריגטה דאמיאט 2
ספינת סיור ז'וק 8
סה"כ 20
מסוקים של חיל הים
SA342 גאזל 20
SH2 סי ספרייט 10
SeaKing47 5
סה"כ 35

צוללות

4 צוללות מתוצרת רוסית מדגם רומיאו.

מצי שכלל 16 צוללות מיושנות מסוג רומיאו נותרו למצרים 4 בלבד, ה-4 הללו שנימסרו על ידי הסינים בשנות ה-80 עברו שדרוגי מערכות נשק ומערכות מכ"ם וסונאר באמצע שנות ה-90.

דרגות הקצונה בצבא המצרי

דרגות
דרגה מקבילה בצה"ל
מֻלאזם EgyptianArmyInsignia-Lieutenant.svg סגן משנה
מֻלאזם אוול EgyptianArmyInsignia-FirstLieutenant.svg סגן
נקיב EgyptianArmyInsignia-Captain.svg סרן
ראא'ד EgyptianArmyInsignia-Major.svg רב-סרן
מֻקדם EgyptianArmyInsignia-LieutenantColonel.svg סגן-אלוף
עקיד EgyptianArmyInsignia-Colonel.svg אלוף-משנה
עמיד EgyptianArmyInsignia-BrigadierGeneral.svg תת-אלוף
לִואא' EgyptianArmyInsignia-MajorGeneral.svg אלוף
פריק EgyptianArmyInsignia-LieutenantGeneral.svg רב-אלוף
פריק אַוַול EgyptianArmyInsignia-ColonelGeneral.svg מקבילה לגנרל של ארמייה בברית המועצות
מֻשיר EgyptianArmyInsignia-FieldMarshal.svg מקבילה לפילדמרשל בצבאות המערב

[1]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • The Egyptian Strategy for the Yom Kippur War, MacFarland, Jeferson, North Carolina, U.S.A., 2009, Dani Asher
  • Kenneth M. Pollack, פרק בספר Arabs at war עמ' 14-147

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שאזלי, חציית התעלה, הוצאת מערכות, 1987, עמ' ח' במבוא
14 באוקטובר

14 באוקטובר הוא היום ה-287 בשנה, (288 בשנה מעוברת), בשבוע ה-40 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 78 ימים.

אבראהים פאשא

אִבּראהים מחמד עלי פאשא (בערבית: إبراهيم محمد علي باشا; תעתיק מדויק: אבראהים מחמד עלי באשא; 1789–1848) היה קצין מצרי שנלחם בהצלחה נגד האימפריה העות'מאנית והשתלט על סוריה ועל ארץ ישראל. בנו (נטען גם שהיה בנו המאומץ) של שליט מצרים מוחמד עלי.

אבראהים ידוע בהיסטוריה היהודית בגלל מעורבותו בעלילת הדם של דמשק, שהייתה חלק מסכסוך בינלאומי גדול שבעקבותיו אולץ לעזוב את סוריה.

המהפכה במצרים (2011)

המהפכה במצרים (נקראת גם מהפכת 25 בינואר - בערבית: ثورة 25 يناير, מהפכת הנוער ומהפכת הלוטוס) אירעה ב-11 בפברואר 2011, לאחר הפגנות רחוב מתמשכות, מחאות המוניות ופעולות מרי אזרחי, שהחלו במצרים ב-25 בינואר. מארגני המחאה קיבלו את השראתם מהמהפכה בתוניסיה השכנה במסגרת גל המחאות בעולם הערבי, שזכה לכינוי "האביב הערבי". המפגינים התעמתו עם כוחות הביטחון, מחו נגד משטרו של הנשיא חוסני מובארק וקראו להדחתו על רקע העוני הרב, השחיתות השלטונית והפגיעה בחופש הביטוי ובזכויות יסוד אחרות. המוקד המרכזי של ההפגנות, שהתרחשו בכל רחבי מצרים, היה כיכר א-תחריר שבמרכז קהיר.

לאחר 18 ימים של מחאות בלתי-פוסקות ועל אף שמובארק הודיע כי יפעל לביצוע רפורמות ובחירות חדשות תוך כמה חודשים, הוא נאלץ להתפטר ולהעביר את השלטון לידי הצבא. כמה שבועות לאחר מכן, נעצר מובארק יחד עם אשתו סוזן, שני בניו, ושרים בכירים אחרים בממשלה הקודמת בחשד למעשי שחיתות, בעיקר בנוגע לאספקת גז טבעי לישראל, ולאחריותם לדיכוי אלים של מפגינים. כמו כן, בית המשפט העליון הורה על פירוק מפלגת השלטון וכך שם קץ לאפשרות של המשך פעילותה הפוליטית או הציבורית. ועדת חקירה מצרית קבעה לאחר האירועים כי נהרגו לפחות 846 בני אדם.

על אף שהפגנות ספורדיות התקיימו בשנים שקדמו למהפכה, המחאות שהובילו אליה היו חסרות תקדים והיו הגדולות ביותר במצרים מאז "מהומות הלחם" ב-1977. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הצטרפו להפגנות ולמחאות אנשים מכל שדרות החברה המצרית, כולל פעילי תנועת "האחים המוסלמים". סיסמת המחאות הייתה "לחם, חירות, צדק חברתי".

בבחירות שנערכו ביוני 2012 נבחר מוחמד מורסי, מתנועת האחים המוסלמים, לנשיא מצרים. בסוף יוני 2013, במלאת שנה לבחירתו של מורסי, נערכו במצרים הפגנות המוניות בקריאה להתפטרותו. ב-3 ביולי, בתום אולטימטום שהציב צבא מצרים בראשות שר ההגנה שמינה מורסי, הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי, הודח מורסי. א-סיסי נבחר לנשיאות מצרים כשנה לאחר מכן, בבחירות שבהן לא היה לו יריב אמיתי, מאחר שתנועת "האחים המוסלמים" הוצאה אל מחוץ לחוק והוגדרה ארגון טרור.

המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (מצרים)

המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (בערבית: المجلس الأعلى للقوات المسلحة; מכונה לעיתים בתקשורת: המועצה הצבאית העליונה) היא קבוצת המפקדים הבכירים של צבא מצרים. בעקבות ההפיכה במצרים, עם התפטרות הנשיא חוסני מובארכ ב-11 בפברואר 2011, הועברה לקבוצה זו הסמכות למשול במצרים, עד שהושבע לנשיאות מוחמד מורסי.

בעתות מלחמה נהגה המועצה להיפגש בתדירות גבוהה ולנהל את הלחימה מחדר חירום. בימי שגרה נהג ראש המדינה לנהל את ישיבות המועצה, ועמד בראשה כמפקד העליון של הכוחות המזוינים. לאחר ההפיכה, שהובילה להתפטרותו הכפויה של הנשיא מובארכ, נוצר מצב מיוחד שבו הועברו לידי המועצה כל סמכויותיו של הנשיא לניהול כל ענייני המדינה.

חוסני מובארכ

מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ (כתיב נפוץ: מובארק, בערבית: محمد حسني سيد إبراهيم مبارك, תעתיק מדויק: מחמד חסני סיד אבראהים מבארכ; נולד ב-4 במאי 1928) הוא מנהיג צבאי ופוליטי מצרי לשעבר, שכיהן כנשיא מצרים מ-14 באוקטובר 1981 עד 11 בפברואר 2011. הוא ירש את מקומו של הנשיא הקודם, אנואר סאדאת, שנרצח שבוע קודם לכן על ידי הג'יהאד המצרי.

בתקופת כהונתו בנשיאות נחשב מובארכ לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי. הוא התפטר מכהונתו בעקבות ההפגנות העממיות נגדו, ולאחר מכן נעצר, הועמד למשפט על הרג מפגינים, הורשע ונדון למאסר עולם; אך התקבלה בקשתו למשפט חוזר בינואר 2013. ב-22 באוגוסט 2013 שוחרר מובארכ למעצר בית. ב-29 בנובמבר 2014 זוכה מובארכ במשפטו החוזר מהאישום בהרג מפגינים וכן מאישום בפרשת שחיתות שלטונית במסגרת סחר גז עם ישראל. עם זאת, משפט חוזר חל בפרשת השחיתות ובמאי 2015 הורשעו מובארכ ובניו, ונשפטו למאסר 3 ו-4 שנים בהתאמה. מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ובניו שוחררו באוקטובר 2015 על ידי בית משפט בקהיר. במרץ 2017 זוכה מההאשמות בהרג מפגינים והוא שוחרר ממאסרו.

חיל האוויר המצרי

חיל האוויר המצרי (בערבית: القوات الجوية المصرية) הוא הזרוע האווירית של הכוחות המזוינים של מצרים. חיל האוויר המצרי הוא חיל האוויר הערבי הגדול והחזק ביותר וכן, חיל האוויר הגדול והחזק באפריקה. הוא גם מהווה את אחד מחילות האוויר הגדולים במזרח התיכון, יחד עם חיל האוויר הישראלי, חיל האוויר הטורקי וחיל האוויר המלכותי הסעודי.

חיל הים המצרי

חיל הים המצרי הוא הזרוע הימית של צבא מצרים. משימותיו העיקריות של חיל הים המצרי כוללות הגנות קו החוף של מצרים שאורכו למעלה מ-2,000 ק"מ בים התיכון ובים סוף, הגנת פתחי תעלת סואץ ותמיכה בזרועות האחרות של צבא מצרים.

חיל הים המצרי מתחדש בשנים האחרונות, הוא חיל הים הגדול ביותר במספר הכלים במזרח התיכון, והשישי במספר הכלים הכולל בעולם.

הבסיס הראשי של חיל הים המצרי נמצא באלכסנדריה. לחיל הים בסיסים נוספים בע'רדקה, ספאגה, פורט סעיד, מרסא מטרוח, ברניס, וסואץ.

יאסר ערפאת

מוחמד יאסר עבד א-רחמן עבד א-ראוף ערפאת אל-קודווה אל-חוסייני (בערבית: محمد ياسر عبد الرحمن عبد الرؤوف عرفات القدوة الحسيني, נודע גם בכינוי אבו עמאר, أبو عمار; 24 באוגוסט 1929 – 11 בנובמבר 2004) היה ראש הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), יושב ראש הרשות הפלסטינית וממנהיגי הפלסטינים, שהנהיג מדיניות של מלחמה בישראל באמצעות פיגועי טרור ולוחמת גרילה. בשנת 1993 חתם על הסכמי אוסלו עם יצחק רבין, מעשה שבגינו הוענק לו פרס נובל לשלום, ובשנת 2000 הנהיג (ביחד עם חמאס) את האינתיפאדה השנייה.

לוטננט גנרל

לוטננט גנרל (באנגלית: Lieutenant general; בגרמנית: Generalleutnant גנרל-לויטננט; בערבית: فريق פריק; סימול נאט"ו: OF-8) היא דרגה צבאית בכירה, מקבילה לדרגת רב-אלוף בצה"ל.

מוחמד חוסיין טנטאווי

מוחמד חוסיין טנטאווי (בערבית: محمد حسين طنطاوى; תעתיק מדויק: מחמד חסין טנטאוי; נולד ב-31 באוקטובר 1935) הוא איש צבא מצרי לשעבר, בעברו שירת כמֻשִיר בצבא מצרים, שר ההגנה ויושב ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים עד להדחתו באוגוסט 2012. בנוסף כיהן למעשה כראש מדינת מצרים בפועל בשנים 2011 - 2012 מהדחת חוסני מובארכ ועד להעברת השלטון למוחמד מורסי.

מוחמד מורסי

ד"ר מוחמד מוחמד מוּרְסִי עִיסַא אֶל־עַיַּאט (בערבית: محمد محمد مرسى عيسى العياط; 8 באוגוסט 1951 – 17 ביוני 2019) היה פוליטיקאי מצרי, איש התנועה האסלאמיסטית האחים המוסלמים, שנבחר לנשיא מצרים ב-30 ביוני 2012 בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה לאחר ההפיכה שסיימה את שלטונו של חוסני מובארכ. בשנה שבה היה בתפקידו, נתקל שלטונו של מורסי במורת רוח ופעולות מחאה המוניות, שהגיעו לעיתים עד כדי מהומות אלימות ובסופו של דבר להדחתו ביולי 2013 על ידי צבא מצרים, בעקבות גל מחאות. מורסי הועמד לדין, הורשע באחריות להרג מפגינים ובריגול לטובת קטר, ונגזר עליו עונש של שישים שנות מאסר. במהלך משפטו, הוא התמוטט ומת.

מוחמד נגיב

מוחמד נגיב (בערבית: محمد نجيب; תעתיק מדויק: מחמד נגיב; 19 בפברואר 1901 – 29 באוגוסט 1984) היה נשיא מצרים הראשון. כיהן כנשיא מיום הכרזת הרפובליקה ב-28 ביוני 1953 עד 14 בנובמבר 1954.

מייג'ור גנרל

מייג'ור גנרל (באנגלית: Major general; בגרמנית: Generalmajor גנרל-מיור; ברוסית: Генерал-майор, גנרל-מאיור; בצרפתית: major général מאיור-ז'נרל; ערבית: لواء ליווא; סימול נאט"ו: OF-7) היא דרגה צבאית בכירה, מקבילה לדרגת אלוף בצה"ל.

מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים (נקראת גם מלחמת יום כיפור; בערבית: حرب تشرين, תעתיק: חַרְבּ תִּשְרִין או حرب أكتوبر – חַרְב אכתובר: "מלחמת אוקטובר" וגם حرب رمضان – חַרְבּ רמצ'אן: "מלחמת רמדאן") פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות כנגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים, שנתמכו על ידי חילות משלוח מארצות ערב, בעיקר מעיראק וירדן. המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד 26 באוקטובר בחזית המצרית בחצי האי סיני ועד 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן.יזימת המלחמה על ידי מדינות ערב הפתיעה את אגף המודיעין של צה"ל, שלאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ב-1967 לא צפה את פתיחתה, עוצמת המתקפה, מהלכי הפתיחה ומאפייני הלוחמה של צבאות ערב. עם זאת, עד סוף המלחמה הצליח צה"ל להפוך את הגלגל, להתאושש מההלם הראשוני ולנצח במלחמה. מלחמת יום הכיפורים התאפיינה בשימוש בטקטיקות ובטכנולוגיות לחימה חדשות וביטאה תפישׂה אסטרטגית ומערכתית חדשה ביחס להתמודדות צבאות ערב מול צה"ל, בייחוד מצד צבא מצרים. המלחמה הייתה גם לזירת עימות כחלק מהמלחמה הקרה, כאשר מדינות ערב נתמכו וחומשו על ידי ברית המועצות, בזמן שישראל נתמכה על ידי ארצות הברית, ולמוקד מתח בין גושי ככל שהתארכה המלחמה והכף נטתה לטובת ישראל, עד כדי איום סובייטי מוחשי להתערבות צבאית.

למלחמה היו השפעות מדיניות ופוליטיות רבות; היא הייתה בין הגורמים העיקריים למהפך במערכת הפוליטית הישראלית וסללה את הדרך להסכם השלום בין ישראל למצרים.

ניצנים

נִיצָּנִים הוא קיבוץ בתחומי המועצה האזורית חוף אשקלון. בקרב על ניצנים במלחמת העצמאות נכבש הקיבוץ בידי צבא מצרים, ונכבש שוב בידי צה"ל בסוף המלחמה. לאחר המלחמה שבו רוב חבריו והקיבוץ הוקם מחדש במיקום אחר בשטח הפתוח שבחולות ניצנים.

נשיא מצרים

נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים (בערבית: رئيس جمهورية مصر العربية) הוא ראש המדינה של מצרים. על פי החוקה של מצרים, הנשיא הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים וראש הרשות המבצעת, ממשלת מצרים. הנשיא המצרי הראשון היה מוחמד נגיב, ממנהיגי מהפכת הקצינים החופשיים של 1952. הוא נכנס לתפקידו ב-18 ביוני 1953, באותו היום שבו מצרים הכריזה על עצמה כרפובליקה.

נשיא מצרים הרביעי היה חוסני מובארק, שנכנס לתפקיד ב-14 באוקטובר 1981 והתפטר ב-11 בפברואר 2011. עד 2011 לא היו הגבלות חוקיות וחוקתיות על מספר הקדנציות (בנות שש השנים) שיכול הנשיא לכהן, אך לאחר האביב הערבי, הוטלה הגבלה של שתי כהונות ואורך הקדנציה קוצר לארבע שנים. עם זאת, ממשלו של עבד אל-פתאח א-סיסי תכנן להאריך מחדש את הקדנציה לשש שנים, דבר שיצא לפועל במשאל העם במצרים (2019). הארמון הנשיאותי הוא ארמון עבּדין בקהיר. בבחירות לנשיאות מצרים, שהתקיימו בחודשים מאי–יוני 2012, נבחר מוחמד מורסי לנשיא, והוא נכנס לתפקיד ב-30 ביוני 2012.

ב-3 ביולי 2013 הודח מוחמד מורסי. בעקבות כך, מונה עדלי מנסור לנשיאה הזמני של המדינה עד לעריכת בחירות. בבחירות ניצח עבד אל-פתאח א-סיסי, וב-8 ביוני 2014 הושבע לתפקיד נשיא מצרים.

סעד א-שאזלי

סעד א-שאזלי (בערבית: سعد الشاذلي; תעתיק מדויק: סעד אלשאד'לי; 1 באפריל 1922 - 10 בפברואר 2011) היה רמטכ"ל צבא מצרים בזמן מלחמת יום הכיפורים. תכנן והוציא לפועל את מבצע באדר.

עבד אל-פתאח א-סיסי

עַבְּד אֶל-פַתָּאח סַעִיד חוסיין חַ'לִיל אֶ-סִּיסִי (בערבית: عبد الفتاح سعيد حسين خليل السيسى; נולד ב-19 בנובמבר 1954) הוא נשיא מצרים. בעבר היה שר ההגנה בממשלת מצרים ומפקד בכיר בצבא מצרים.

צבא מצרים העתיקה

הצבא המצרי בתקופה העתיקה הורכב משני חילות עיקריים - החי"ר שהתחלק לקל ולכבד ומרכבות. את שריון הקשקשים והמרכבות קיבלו המצרים מיריביהם החיקסוס.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.