צבא לבנון

צבא לבנוןערבית: القوات المسلحة اللبنانية, בצרפתית: Forces Armées Libanaises) הוא זרוע של הכוחות המזוינים הלבנוניים לצד חיל האוויר הלבנוני והצי הלבנוני. משימת הצבא היא לשמור על הביטחון והיציבות במדינה, להגן על גבולותיה ועל נמלי הים. כמו כן הצבא אמור לסייע במבצעי סיוע וחילוץ, כיבוי אש ועוד. שלוש זרועות הצבא מתואמות במטה משותף, שמשכנו בירזה, ממזרח לבירה ביירות. לצבא שש מכללות ובתי ספר ברחבי המדינה, להכשרת החיילים. חלק מהצוערים נשלחים למדינות אחרות לשם הכשרה נוספת. כ-85% מהציוד אותו מפעיל הצבא הוא ממקור אמריקאי וסובייטי.

צבא לבנון
Logo armée de terre Liban

סמל צבא לבנון
מיקום
כוח אדם
גיל הגיוס 18-30 לגיוס התנדבותי.
זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה גברים בגילאי 18 עד 49: 974,363 (הערכה מ-2005)
מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה גברים בגילאי 18 עד 49: 821,762 (הערכה מ-2005)
כוחות פעילים 75,000
עלות הצבא
תקציב שנתי 845 מיליון דולר (2010)
אחוזי תמ"ג 1.1% (2010)
Lebanese Tank Beirut Lebanon Unrest 5-9-08
נגמ"ש של צבא לבנון בבירות

צבא לבנון

הצבא הלבנוני (צבא היבשה, בערבית: الجيش اللبناني) מורכב מהכוחות הבאים:

בריגדת משמר הרפובליקה אחראית לביטחון הנשיא ומצטרפת אליו במסעותיו.

הציוד העיקרי של הצבא כולל:

לצבא יש גם מגוון של ציוד ארטילריה וטילים.

הצי הלבנוני

הצי הלבנוני אחראי על הגנת המים הטריטוריאליים של לבנון, על הגנת הנמלים, ומלחמה בהברחת סחורות. ציודו כולל:

  • חמש ספינות סיור מתוצרת בריטניה מדגם ATTACKER בעלות הדחק של 38 טון
  • שתי ספינות סיור מתוצרת בריטניה מדגם TRACKER בעלות הדחק של 31 טון
  • שתי נחתות מתוצרת צרפת מדגם EDIC בעלות הדחק של 670 טון
  • 25 סירות סיור בעלות הדחק של 6 טון

חיל האוויר הלבנוני

לאחר תקופה ארוכה בה לא עשה שימוש במטוסים בעלי כנף קבועה, חזר חיל האוויר הלבנוני בשנים האחרונות להפעיל 4 מטוסי הוקר הנטר. כמו כן קיבלה לבנון מארצות הברית מטוס מדגם ססנה 206 קרוון החמוש בטילי הלפייר. מטוס נוסף מסוג זה הגיע ללבנון בשנת 2013. כמו כן מפעיל חיל האוויר הלבנוני מספר סוגי מסוקים, ביניהם:

מסוקי הבל שנמסרו לחיל האוויר הלבנוני שימשו בעבר את צבא ארצות הברית. מסוקי הרובינזון נרכשו לאחרונה והם משמשים לאימון. הם מוצבים בבסיס חיל האוויר ריאק שבמזרח המדינה.

היסטוריה

ב-17 בספטמבר 1983 נערכה הגיחה הקרבית האחרונה של חיל האוויר הלבנוני. שלושה מטוסי הוקר הנטר מדגם F.Mk.70 נשלחו לתקוף עמדות דרוזיות. אחד המטוסים נפגע והתרסק, וטייסו הצליח לנטוש בקושי מעל הים. ההנטר השני נפגע קשות ונחת נחיתת אונס. ההנטר השלישי לא שב לבסיסו אלא טס לאקרוטירי שבקפריסין, שם ביקש הטייס מקלט מדיני.

גיוס

בעבר היה נהוג בלבנון גיוס חובה של הגברים הכשירים לשירות למשך שנה. ב-4 במאי 2005 אומצה מדיניות גיוס חדשה, במסגרתה קוצר שירות החובה למשך שנתיים לשישה חודשים בלבד, ולאחר מכן יהפוך השירות הצבאי להתנדבותי.

פעולות צבאיות בשנים האחרונות

בזמן מלחמת לבנון השנייה הותקפה לבנון מהאוויר, מהים וביבשה על יד צה"ל. צבא לבנון כמעט לא השתתף בלחימה (אולם לפי צה"ל, מכ"ם חוף של צבא לבנון סייע לחזבאללה לכוון את הטיל שפגע באח"י חנית.[1]) אנשי צבא ככל הנראה נפגעו במהלך הלחימה, ואתר האינטרנט של הצבא פרסם שמות חייליו שנהרגו. לחיל האוויר הלבנוני לא היו כלי טיס שיכולים היו להתמודד עם מטוסי חיל האוויר הישראלי. לצבא יש תותחי נ"מ, ודוברי הצבא טענו שנעשה בהם שימוש, אך לא דווח על כלי טיס ישראלי שנפגע מאש נגד מטוסים של צבא לבנון.

עם תום המשבר החל צבא לבנון להתפרס מדרום לנהר הליטני בפעם הראשונה מאז שנת 1968, בהתאם להחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, אך אנשי צבא לבנון הבהירו שלא יפרקו את חזבאללה מנשקו.

במאי 2007 התפתח עימות בין צבא לבנון לבין ארגון מוסלמי קיצוני בשם פתח אל-אסלאם, שהתבסס במחנה הפליטים הפלסטיני נהר אל-בארד בצפון המדינה. המאבק נמשך שלושה חודשים, ובמהלכו פונו רוב תושבי המחנה, והצבא השתמש באש ארטילרית ובירי ממסוקים כדי להכניע לבסוף את לוחמי פתח אל אסלאם.

בתחילת מאי 2008 פרצו קרבות בין לוחמי חזבאללה ותומכי הארגון לבין לוחמים לא-סדירים של סיעות המתנגדות לו. הצבא נמנע מלהתערב בלחימה עצמה, אך התפרס באזורי הקרבות כאשר שככה.

צבא לבנון מתנגד לפעולות צה"ל במובלעות, כולל גיזום עצים שמפריעים לאבטחה סביב הגדר. במהלך אחת מפעולות הגיזום השגרתיות ב-2010, שלא כללה מעבר קרקעי, חיילי צבא לבנון ירו למוות בסא"ל דב הררי, מפקד הגדוד ברכס רמים. צה"ל השיב באש והרג ארבעה חיילים לבנונים[2]. כבר למחרת המשיך צה"ל בפעילויות הגיזום. עד לאותו אירוע צה"ל התייחס לצבא לבנון כאל גורם זניח ומאז התקרית צבא לבנון נחשב לאויב ודאי.[3]

עתידו של הצבא

ממשלת לבנון ערכה הסכמים עם ממשלות ארצות הברית, בריטניה, צרפת, ירדן ומצרים כדי להכשיר את צבאה לעתיד. הממשלה גם שמה לעצמה למטרה לבצע מודרניזציה בצבא ובזרועות הביטחון לאחר נסיגת צבא סוריה משטח המדינה באפריל 2005. בתקופת ראש הממשלה פואד סניורה הועברו ב-400 מיליון דולר בסיוע אמריקני לכוחות הביטחון הלבנוניים, בניסיון לחזק את ממשלתו הפרו-מערבית של סניורה.[4]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עמוס הראלהפגיעה הקטלנית בספינה: מערכות ההגנה לא הופעלו, באתר הארץ, 20 ביולי 2006
  2. ^ רועי נחמיאס, נציג צבא לבנון: העימות בגבול - החלטה מגבוה, באתר ynet, 5 באוגוסט 2010
  3. ^ חנן גרינברג ורוני סופר, קרב בגבול הצפון: צה"ל הפציץ מפקדה לבנונית, באתר ynet, 3 באוגוסט 2010
  4. ^ Fighting in Beirut Threatens a Top Bush Administration Priority, הוושינגטון פוסט, 10 במאי 2008.
אמיל לחוד

הגנרל אמיל ג'מיל לחוד (בערבית: اميل لحود; נולד ב-12 בינואר 1936) היה נשיא לבנון בשנים 1998–2007. לפני שנבחר לנשיא ב-1998, שימש כמפקד צבא לבנון. לחוד נולד בבעבדה, התגייס לאקדמיה של צבא לבנון בשנת 1956, ועשה את מרבית שירותו כקצין בחיל הים. בשנים 1972 ו-1979 נשלח ללימודים צבאיים בארצות הברית.

אמל

אמל (בערבית: امل, ראשי תיבות בערבית: افواج المقاومة اللبنانيّة, אפואג' אלמקאומה אללבנאניה, "גדודי ההתנגדות הלבנונית"; פירוש השם "אמל": תקווה) הייתה המיליציה של "תנועת המקופחים", תנועה שיעית חברתית בלבנון שהוקמה על ידי האימאם מוסא א-צדר. המיליציה הייתה שייכת למרכז-ימין המפה הפוליטית. לאורך כמעט כל מלחמת האזרחים בלבנון, הייתה אמל המיליציה השיעית החזקה ביותר, שייצגה בדרך כלל את האינטרסים של סוריה. בתחילת דרכה זכתה המיליציה לחימוש מאיראן (לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979) ומסוריה. בשיא כוחה מנו כוחותיה של אמל כ-14,000 לוחמים. כיום אמל היא מפלגה המחזיקה בכ-10 אחוזים ממושבי הפרלמנט הלבנוני, לצד תחזוק מיליציה קטנה שגודלה המדויק אינו ידוע.

החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 1701, שאושרה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-12 באוגוסט 2006, קראה להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה במלחמת לבנון השנייה, תוך פריסת כוח או"ם חמוש וצבא לבנון בדרום לבנון, על מנת למנוע מארגון חזבאללה להמשיך לפעול בשטח לבנון.

הסכם ישראל-לבנון 1983

הסכם ישראל-לבנון 1983 או הסכם ה-17 במאי הוא הסכם ביטחוני שנחתם ב-17 במאי 1983 ב-קריית שמונה ובמקביל ב-חאלדה בין ממשלת ישראל לבין ממשלת לבנון, בתיווכה של ארצות הברית. מטרת ההסכם הייתה הכרזה משותפת על סיום מצב הלחימה בין המדינות שנמשך מאז ה-23 במרץ 1949 אז נחתם הסכם שביתת נשק בין ישראל ללבנון עם תום מלחמת העצמאות. בנוסף ההסכם התיימר להסדיר את היחסים בין ישראל ללבנון, תוך כיבוד הגבולות הטריטוריאליים של שני הצדדים - מחד, נסיגה ישראלית משטחי לבנון, ומאידך, התחייבות לבנונית לפעילות ביטחונית ומניעת פעולות טרור היוצאות מתחומה. עם זאת, ההסכם הופר ונכשל כבר בפברואר 1984, בשל התפרקות צבא לבנון, סירוב סוריה להוציא את כוחותיה מאדמת לבנון, והתנגדות העולם הערבי להכרה בריבונות ישראל.

עיקרי ההסכם:

הכרזה כי הלחימה בין הצדדים תמה והתחייבות לכיבוד הדדי של ריבונותם הטריטוריאלית.

התחייבות הדדית למניעת פעילויות טרור משטחה של כל מדינה, או סיוע דרך צד שלישי לפגיעה בה.

יישוב סכסוכים עתידיים בדרכי שלום וקביעת הסדרי ביטחון משותפים על ידי יצירת "אזור ביטחון", הממוקם בדרום לבנון בסמוך לגבול עם ישראל ובו יופעלו חטיבות של צבא לבנון, פעולה שמטרתה לאפשר הוצאת גורמים סוריים ואחרים, שאינם נמנים עם צבא המדינה הלגיטימי, ולבסוף את נסיגתו של צה"ל מדרום לבנון ועל ידי כך יישום ההסכם במלואו.ההסכם הופר בפברואר 1984 בעקבות התפרקותו של צבא לבנון שהיה אמור לתחזק "אזור ביטחון" בדרום לבנון. סיבות נוספות היו סירובה של סוריה להסיג כוחותיה מאדמת לבנון, וכן התנגדות העולם הערבי להכרה בריבונות ישראל, כפי שקובע ההסכם. ישראל התנתה את יציאתה מלבנון ביציאת סוריה משם, ולאור סירובה של סוריה כשל ההסכם והאש חודשה, כשבעשורים העוקבים התרחשו הלחימה בדרום לבנון ומלחמת לבנון השנייה, אם כי ישראל כיוונה במלחמות אלו להילחם נגד ארגון חזבאללה ופעולות הטרור, ולא נגד לבנון כולה.

ב-5 במרץ 1984 הודיעה ממשלת לבנון כי ההסכם מבוטל.

ועדת כהן

ועדת כַּהַן (ובשמה הרשמי: "ועדת-החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות") היא ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה ב-1 בנובמבר 1982 כדי "לחקור את כל העובדות והגורמים הקשורים למעשי הזוועה, אשר בוצעו על ידי הכוחות הלבנוניים, באוכלוסייה האזרחית במחנות הפליטים בסברה ושתילה". בראש הוועדה ישב נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן, וכיהנו בה היועץ המשפטי לשעבר, שופט בית-המשפט העליון אהרן ברק והאלוף במילואים יונה אפרת.

ב-28 בספטמבר הסכים ראש הממשלה מנחם בגין להקים ועדת חקירה. לרשות חברי הוועדה עמדו שלושה אוספי עדויות: דורית בייניש, עדנה ארבל וניצב-משנה אלכס איש-שלום. השופטים ניסו לראות בעיניהם את מחנות הפליטים. הם נסעו לביירות עם אלוף פיקוד צפון אמיר דרורי, אולם מחסום של צבא לבנון מנע מהם להתקרב. נעשה מאמץ לגבות עדויות מלא-ישראלים, אולם הצלב האדום סירב לשגר לשם כך את אנשיו, ורק העביר מסמכים. גם כתב הניו יורק טיימס, תום פרידמן, לא הסכים למסור עדות. ייתכן ומערכת העיתון חששה מתקדים שיאלץ את כתביה למסור עדויות באירועים דומים בארצות אחרות. נגבו עדויות מכ-200 עדים, בהם גם פאדי פריים, מפקד הפלנגות.הוועדה פרסמה את מסקנותיה ב-7 בפברואר 1983, וקבעה שלא נמצאו הוכחות למעורבות ישירה של צה"ל בטבח סברה ושתילה, אך מספר קציני צה"ל ידעו במהלך הטבח על קיומו ולא פעלו בנחרצות מספקת להפסקתו.

לא הכל הסכימו עם מסקנות הוועדה. רפאל איתן כתב שמסקנות הוועדה נראו לו מנותקות מן המציאות ושייתכן שהן הושפעו מהאיבה הגלויה ששררה בין יונה אפרת, שבמלחמת שלום הגליל גויס למילואים והיה עוזרו של איתן, לבין אריאל שרון.

במהלך הפגנה של תנועת "שלום עכשיו", שבאה לתבוע את פיטורי שר הביטחון שרון כפי שהמליצה הוועדה, יונה אברושמי זרק רימון רסס על המפגינים ורצח אחד מהם - אמיל גרינצוויג.

חזבאללה

חִיזְבְּאַללַּה (בתעתיק מדויק: חזב אללה, בערבית: حزب الله - "אנשי האל" או "מפלגת האל") היא מיליציה שיעית אסלאמיסטית פוליטית בלבנון. המפלגה הפרלמנטרית שהוקמה על ידי חזבאללה נחשבת כנציגה בולטת של בני העדה השיעית בלבנון. פעילותו הצבאית של הארגון באה לידי ביטוי בפעולות גרילה וטרור נגד מטרות ישראליות, פנים-לבנוניות, סוריות, ואף בינלאומיות. אוסטרליה, ארצות הברית, האיחוד האירופי, הממלכה המאוחדת, הולנד, ישראל, מדינות המפרץ, הליגה הערבית, ארגנטינה, פרגוואי וקנדה מגדירות אותו (או את הזרוע הצבאית שלו) כארגון טרור. אנשי הארגון עצמו וגורמים אסלאמיים אחרים נוהגים לכנותו "אל-מוקַאוַמַה" (בערבית: "ההתנגדות").

חזבאללה הוקם כמיליציה ב-1982 (באופן רשמי ב-1984). קיימות עדויות רבות לכך שאיראן בנתה, מימנה וציידה את חזבאללה, ולכך שפעולות הטרור של הארגון נעשות בשיתוף פעולה מלא עם המשטר האיראני ובהוראתו. בנוסף, איראן עזרה לחזבאללה להקים מנגנון פוליטי שמטרתו להפוך את לבנון למדינה שיעית פונדמנטליסטית. מיום הקמתו רואה הארגון במדינת ישראל אויב ועוסק בפעילות עוינת נגדה. בהודעות רשמיות של הארגון לא מכונה ישראל בשמה אלא "פלסטין הכבושה" או "האויב הציוני". במהלך מלחמת האזרחים בסוריה נטל חזבאללה חלק פעיל לצד המשטר הסורי, ואיבד מאות מלוחמיו.

חזבאללה מחזיק בתפיסת הפעלה ייחודית, ורואה עצמו הן כארגון צבאי והן כארגון גרילה, בו-זמנית.

מזכ"ל הארגון משנת 1992 הוא שייח' חסן נסראללה.

טבח סברה ושתילה

טבח סברה ושתילה הוא טבח שערכו אנשי הפלנגות הנוצריות במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, בין ה-16 בספטמבר ל-18 בספטמבר 1982, במאות מתושבי מחנות הפליטים הפלסטינים סברה, שתילה, בורג' אל-בראג'נה ושכונת אל-פאכהאני שבמערב ביירות. כוחות הפלנגות נכנסו למחנה כחלק מהשתלטות צה"ל על מערב ביירות.

יוניפי"ל

יוניפי"ל (אנגלית: UNIFIL, ראשי תיבות: United Nations Interim Force In Lebanon; עברית: "כוח האו"ם הזמני בלבנון"), הוא כוח צבאי לשמירת שלום מטעם האומות המאוחדות שמוצב בדרום לבנון (בין נהר הליטני לגבול עם ישראל). הכוח מורכב מחייליהם של מדינות שונות. מנדט יוניפי"ל הוא זמני ומחודש בכל חצי שנה.

יוניפי"ל הגיע לשטח דרום לבנון בעקבות החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם, לאחר מבצע ליטני. יוניפי"ל שימש ככוח שמירת שלום באזור, ופריסתו באזור דרום לבנון גרמה להפחתה בהסתננות טרוריסטים לשטחה של ישראל דרך הגבול הצפוני, אולם הובילה ליצירת בעיה חדשה, והיא ירי הרקטות על יישובי הגליל, גורם שהוביל למלחמת שלום הגליל.

עד נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בשנת 2000 היו פרוסים כארבעה גדודי חיל רגלים מהקו הכחול ועד לנהר הליטני, אולם עם הנסיגה, צומצם כוחם ונותרו בכוח כ-2000 חיילים, מהם שני גדודי חי"ר (הודי וגנאי), וגדודי הנדסה ותחזוקה, כח טיס איטלקי ואנשי מפקדה שישבו בנקורה.

עד פרוץ מלחמת לבנון השנייה, פעילותו של יוניפי"ל הסתכמה בסיורים רגליים, תצפיות וסיור אווירי יומי, שבאמצעותם הבחינו בהפרות סביב הקו כחול, אותם דיווחו לשני הצדדים ובמקרים של הפרה חמורה אף למטה האומות המאוחדות בניו יורק. כך למעשה, עד לשנת 2006, יוניפי"ל שימש ככח חסר יכולת פעולה או אכיפה משמעותית. התעצמות חזבאללה והתייצבותו על "הקו הכחול" נעשתה בגלוי, כאשר חיילי האו"ם נותרו חסרי מעש.

לאחר מלחמת לבנון שנייה, שונה המנדט של יוניפי"ל, והוא נהפך מכח שמירת שלום לכח בעל סמכות אכיפה מסוימות. על פי החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם הותר לחיילי יוניפי"ל לעצור פעילי חזבאללה חמושים כאשר הם מאיימים על אנשי הכוח או מבצעים פעילות טרוריסטית דרומית לליטני ומצד שני גם לפעול כנגד צה"ל במקרה שזה מפריע ביישום המנדט שהכוח קיבל ממועצת הביטחון של האו"ם. נכון ל-31 בינואר 2008, הכוח מונה 13,365 חיילים וכולל 11 גדודי חי"ר, צי ימי איטלקי וכוח אווירי איטלקי. אחד עשר גדודי החי"ר מתפלגים בין המדינות דלהלן: איטליה (שני גדודים), קוריאה הדרומית, קטר, אינדונזיה, גאנה, צרפת, נפאל, בלגיה ולוקסמבורג, הודו, ספרד.

מגבלות סמכויות האכיפה של הכוח תחת החלטה 1701 מגבילות גם כיום את יכולתו להתמודד מול חזבאללה. עם זאת, הפעילות בחתימה הגבוהה שעורך יוניפי"ל באזור פעולתו, בשיתוף עם צבא לבנון, מביאים לכך שמוצבי חזבאללה צפונית לליטני מאוישים כיום על ידי חיילי צבא לבנון, ולא חזבאללה כבעבר.

יחסי ישראל–לבנון

היחסים בין ישראל ללבנון מעולם לא התקיימו במישור הכלכלי או הדיפלומטי, אף שלבנון הייתה המדינה הראשונה בליגה הערבית שהסכימה לחתום על הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות עם ישראל בשנת 1949. לבנון לא השתתפה במלחמת ששת הימים ב-1967 או במלחמת יום כיפור באוקטובר 1973 באופן משמעותי, ועד שנות ה-70 המוקדמות היה גבול לבנון-ישראל הרגוע ביותר מבין שאר גבולותיה של ישראל עם מדינות ערב. קו הגבול בין ישראל ללבנון מכונה "הקו הכחול"ככלל, מרבית היחסים של ישראל עם לבנון נוהלו עם האוכלוסייה הנוצרית בלבנון, וכמעט שלא התקיימו יחסים כלשהם עם האוכלוסייה המוסלמית במדינה.

לבנון

לְבָנוֹן או בשמה הרשמי הרפובליקה הלבנונית (בערבית: الجمهوريّة اللبنانيّة, אָלְגֻ'מְהוּרִיַּה (אל)לֻבְּנַאנִיַה; בצרפתית: République libanaise) היא מדינה ערבית במזרח התיכון. המדינה גובלת בישראל בדרום, בסוריה במזרח ובצפון, ובים התיכון במערב. שטחה כ-10,400 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה כ-6.1 מיליון בני אדם (2018) - המשתייכים לדתות ועדות שונות. ההיסטוריה המודרנית שלה רוויית סכסוכים אתניים ומלחמות אזרחים על שליטה, שטח ומשאבים, ומעורבות שכנותיה והמעצמות בנעשה בה, עקב השלטון המרכזי החלש שלא הצליח לאכוף את מרותו על מלוא שטחה. רוב הלבנונים הם בני דת האסלאם (כולל המיעוט הדרוזי שנספר כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית).

הארץ נקראת כך, על-שם הר הלבנון, בעל הצבע הלבן, והוא גם שמה המקראי, ושמה של הארץ גם בשפות אחרות, כולל ערבית. בערבית הוא נכתב لُبْنَان ונהגה: לֻבְּנָאן (ערבית ספרותית) או לְבְּנֵין (ערבית סורית). בצרפתית: Le Liban. השפה הרשמית של לבנון היא הערבית, ושפה נוספת שמוכרת בה היא צרפתית.

מדינת לבנון החופשית

מדינת לבנון החופשית (בערבית: جمهورية لبنان الحرة, תעתיק מדויק: ג'מהורית לבנאן אלחֻרה; רפובליקת לבנון החופשית) הייתה מדינה דה פקטו עליה הכריז סעד חדאד ב-18 באפריל 1979. מדינת לבנון החופשית מעולם לא הוכרה כמדינה ריבונית על ידי אף גורם רשמי מחוץ ללבנון, וההכרזה עליה הביאה לניתוק מוחלט ביחסים בין סעד חדאד לממשלת לבנון. מדינת לבנון החופשית תפקדה במשך מספר שנים כיישות עצמאית בדרום לבנון, כאשר את מרבית השירותים לתושביה סיפקה מדינת ישראל.

מובלעת ג'זין

מובלעת ג'זין הייתה מובלעת בחלקה הצפוני של רצועת הביטחון בין השנים 1985 עד 1999 עליה היה אחראי צבא דרום לבנון. המובלעת הייתה סביב העיירה הנוצרית ג'זין, מרכז תיירות ונופש של עשירים לבנוניים ממוצא נוצרי בעיקר. העיירה עצמה נמצאת כ-35 ק"מ צפונית למטולה והמובלעת "מתחה" את צפון רצועת הביטחון עד אליה על מנת לשמור על רציפות טריטוריאלית. המובלעת כללה כמה כפרים והייתה בהתחלה בשטח כולל של כ-210 קמ"ר שהלכו והצטמצמו, יחד עם כמות כוחות צד"ל, עד לנסיגה מלאה ב-1 ביוני 1999, כשנה לפני נסיגת צה"ל מלבנון.

בין השנים 1976 ל-1982 נשלט האזור על ידי הסורים, בהסכמה ישראלית. ב-1984, כאשר התפנה צה"ל מרוב שטח לבנון, נמלטו אליו כ-35,000 פליטים נוצרים שנסו מחשש לחיסולם מצד הדרוזים. באזור התארגן כוח נוצרי ששמר עליהם ועל הכפרים הנוצריים באזור שמנו אז כ-15,000 תושבים. כוח זה הפך ב-1985 לגדוד בצבא דרום לבנון תחת פיקודו של גנרל אנטואן לאחד ופלוגה נוצרית של צבא לבנון אשר פעלו בשיתוף פעולה. שיתוף הפעולה בין צבא לבנון וצד"ל הופסק בתקופה זו והחלה להתפתח לחימה סביב מובלעת ג'זין כנגד גורמי טרור, בעיקר ארגון חזבאללה. עם השנים צומצמה נוכחות צד"ל במובלעת תוך כדי שכוחותיו ספגו אבידות רבות וקשות. הגדוד שב-1985 מנה יותר מ-600 חיילים הצטמצם לכדי כ-120 בתחילת שנת 1999. ב-1 ביוני 1999, התמוטטה המובלעת ומרבית כוחות צד"ל נסוגו ממנה למעט כ-200 חיילים שבחרו להישאר במקום ולהיכנע לצבא לבנון, הם נדונו לתקופות מאסר בין שנה לעשר שנים. בזמן הנסיגה נשארו רק כ-3,500 תושבים בכפרים שבאזור ג'זין.

מבחינת ישראל, יציאת צד"ל ממובלעת ג'זין לא השפיעה ברמה הטקטית על ההגנה על גבול הצפון. לעומת זאת, הייתה לה משמעות אסטרטגית ומדינית רבה והשלכות על נסיגת צה"ל מלבנון כעבור שנה. הנסיגה ממובלעת ג'זין הייתה כבר לאחר הבטחתו של אהוד ברק, עם היבחרו לראשות הממשלה בישראל, להוציא את כל כוחות צה"ל מלבנון. פינוי ג'זין הביא לשינוי ביחסים שבין צה"ל וצד"ל באופן כזה שהעמיד בשאלה את שיתוף הפעולה בין הכוחות לקראת יציאת צה"ל מרצועת הביטחון.

מישל סלימאן

מישל סלימאן (בערבית: ميشال سليمان, תעתיק מדויק: מישאל סֻלימאן; נולד ב-21 בינואר 1948 בעיירה עמשית שליד ג'ביל) הוא איש צבא ופוליטיקאי לבנוני. כיהן כמפקד צבא לבנון (1998–2008) ולאחר מכן כנשיא לבנון ה-12 (2008 - 2014). בהשתייכותו העדתית הוא נוצרי מארוני.

מלחמת לבנון השנייה

מלחמת לבנון השנייה התנהלה בין ישראל לחזבאללה בקיץ 2006 בלבנון ובצפון ישראל. המלחמה נפתחה בשם מבצע שכר הולם שלאחר מכן שונה לשם מבצע שינוי כיוון, אולם לאחר סיומה נקבע שמה למלחמת לבנון השנייה. בלבנון מכונה המלחמה מלחמת 34 הימים או מלחמת יולי (בערבית: حَرْب تَمُّوز, תעתיק מדויק: חַרְבּ תמוּז). המלחמה נמשכה 34 ימים, מ-12 ביולי עד הפסקת האש ב-14 באוגוסט, אם כי כוחות צה"ל המשיכו לפעול בלבנון עד 1 באוקטובר.המלחמה נפתחה בתקיפה מתוכננת של חזבאללה באזור הגבול, בתקרית שבה נחטפו שני חיילי צה"ל ונהרגו שלושה, במקביל להפגזה ארטילרית כבדה. בעקבות האירוע הגיבה ישראל בתקיפה מסיבית, ראשית מן האוויר ולאחר מכן גם בעזרת יחידות הקרקע שנלחמו נגד כוחות החזבאללה בדרום לבנון.

בסיום המלחמה קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 1701 האוסרת על הכנסת כל נשק לדרום לבנון. עם זאת, חזבאללה התעצם ברקטות ארוכות טווח, באיכויות ובהיקפים גדולים משמעותית ממה שהיו לו טרם המלחמה.

המלחמה נתפסה בקרב הציבור הישראלי ככישלון ונמתחה ביקורת קשה על הדרג המדיני ועל הפיקוד הצבאי הבכיר על דרך ניהול המלחמה. מחאה ציבורית גרמה להתפטרותם של הרמטכ"ל דן חלוץ ושל אלוף פיקוד הצפון אודי אדם.

מרג' עיון

מרג' עיון (ערבית: مرج عيون - 'עמק המעיינות') היא עיירה לבנונית, הנמצאת כשישה קילומטרים מצפון לגבול הבינלאומי עם ישראל ולמטולה. בסביבתה נובעים מקורותיו של נחל עיון.

מוניציפלית "מרג' עיון" שייכת ל-נפת מרג' עיון ממחוז א-נבטיה.

סעד חדאד

סעד חדאד (בערבית: سعد حداد; 1938‏ - 14 בינואר 1984) היה איש צבא לבנוני ומייסדו של צבא לבנון החופשית שהפך ברבות הימים לצבא דרום לבנון.

פתח אל-אסלאם

פתח אל-אסלאם (בערבית: فتح الإسلام, שפירושו: "ניצחון האסלאם" או "כיבוש האסלאם"), ארגון סוני אסלאמיסטי שהוקם בלבנון בנובמבר 2006 בתמיכה וגיבוי סוריים. הארגון שואב השראה מארגון הטרור העולמי אל-קאעִדה, ובדומה לו מטרתו היא החלת שלטון האסלאם באמצעות מאבק אלים (ג'יהאד). לאחר 106 ימי לחימה עיקשים, שעלו בלא מעט קורבנות, הצליח צבא לבנון להרוג ולשבות את רובם המוחלט של אנשי הארגון. עם זאת, נראה כי מנהיגו של הארגון, שאכר אל-עבסי, נותר בחיים, אך נהרג מאוחר יותר בסוריה. משרד החוץ האמריקני צירף את הארגון לרשימת ארגוני הטרור ב-9 באוגוסט 2007.

צבא דרום לבנון

צבא דרום לבנון (בראשי תיבות: צד"ל; בערבית: جيش لبنان الجنوبي, בתעתיק מדויק: ג'יש לבנאן אלג'נובי) הייתה מיליציה שפעלה בדרום לבנון בתקופה בה למדינת ישראל הייתה שליטה צבאית באזור, מסוף שנות השבעים של המאה העשרים עד הנסיגה מלבנון, ב-24 במאי 2000. המיליציה הייתה חמושה היטב ומנתה כ-2,500 חיילים.

קרבות מלכיה

קָרָבוֹת מַלְכִּיָּה - סדרה של ארבעה קרבות, שניים מהם עתירי נפגעים ישראליים, שהתרחשו במהלך מלחמת העצמאות. במהלך הקרבות הכפר הערבי מלכיה, שעל גבול לבנון, העביר ידיים חמש פעמים בין הכוחות היהודים והערבים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.