צאר

צאר (רוסית: царь, להאזנה (מידע • עזרה); בולגרית: цар) זהו תואר בו השתמשו שליטים של בולגריה (החל משנת 913), סרביהמאה ה-14) ורוסיה הצארית והקיסרות הרוסית (בשנים 15471917). השם נגזר מהמילה "קיסר" (caesar), צאר בהגייה בשפות סלאביות. כאשר עמדה בראש הקיסרות הרוסית אישה, היא כונתה צארינה.

ברוסיה שלאחר פלישת המונגולים שימש, כנראה, התואר לתיאור שליט עצמאי. בתואר הזה נקראו קיסר ביזנטיון ושליטי אורדת הזהב. שליטי רוסיה החלו להשתמש בתואר זה במאה ה-15, בעיקר לצורך האדרת שם ממלכתם ביחסי חוץ לאחר פריקת העול המונגולי על ידי איוון השלישי.

את התואר החלו לשאת שליטי רוסיה באופן קבוע הן לצורכי פנים והן לצורכי חוץ החל משנת 1547, עת איוון האיום הוכתר כצאר רוסיה. הצאר האחרון משושלת רומנוב נרצח בעת מלחמת האזרחים הרוסית.

ראו גם

25 באוגוסט

25 באוגוסט הוא היום ה-237 בשנה בלוח הגרגוריאני (238 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 128 ימים.

8 ביולי

8 ביולי הוא היום ה-189 בשנה (190 בשנה מעוברת), בשבוע ה-27 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 176 ימים.

8 בפברואר

8 בפברואר הוא היום ה-39 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 326 ימים (327 בשנה מעוברת).

Like It

Like It (בעברית: לאהוב את זה) הוא שיר באנגלית שנכתב והולחן על ידי יוליה קריבה, ויקטור דרוביש ובוצע על ידי זנה. השיר ייצג את בלארוס באירוויזיון 2019 בתל אביב, ישראל, לאחר שנבחר בגמר הלאומי הבלארוסי: "Belarus Decides 2019". הגמר הלאומי התקיים ב-7 במרץ 2019 והשיר זכה לניקוד הגבוה ביותר - 69 נקודות מתוך 70 אפשריות.

הבמאי והכוריאוגרף האוקראיני, אנדריי צאר, ביים את הקליפ הרשמי של השיר. בנוסף, צאר ביים את ביצוע השיר על בימת האירוויזיון. צאר עבד בעבר על הביצוע של סבטלנה לובודה אשר ייצגה את אוקראינה באירוויזיון 2009. בין זמרי הליווי של זנה באירוויזיון נמצאות האחיות הרוסיות סופיה וראדמירה מנטולין. האחיות הצעירות השתתפו בעבר במספר תחרויות: The Voice Russia, New Wave 2019, ועוד.

אלכסיי הראשון, צאר רוסיה

אלכסיי הראשון (ברוסית: Алексей I Михайлович‏; 19 במרץ 1629 - 29 בינואר 1676) היה הצאר השני ממשפחת רומנוב.

אלכסנדר השני, קיסר רוסיה

אלכסנדר ניקולאייביץ' השני (רוסית: Александр II Николаевич‏; 17 באפריל 1818 - 13 במרץ 1881) היה צאר האימפריה הרוסית מ-1855 ועד 1881. אלכסנדר השני הנהיג קו ליברלי ורפורמות מקיפות, בייחוד שחרור הצמיתים ב-1861, וחתר ליציבות ביחסי החוץ של המדינה. כונה "הצאר הטוב", "המשחרר". נרצח על ידי טרוריסטים נרודניקים.

בוריס גודונוב

בוריס פיודורוביץ' גוֹדוּנוֹב (1552 - 13 באפריל 1605) היה הצאר של רוסיה בשנים 1598 - 1605, באופן מעשי (דה פקטו) היה שליט משנת 1585.

המאה ה-19

המאה ה־19 היא תקופה שהחלה בשנת 1801 והסתיימה בשנת 1900.

התופעות הבולטות במאה ה־19 הן התפשטותה והתעצמותה של המהפכה התעשייתית, שגררה שינויים מרחיקי לכת בכלכלה ובחברה; תהליך של עיור רב היקף, ועליית הלאומיות בקרב עמי אירופה. התעוררות לאומית הביאה להקמתן של מדינות לאום אחדות, הן על ידי איחוד מסגרות קטנות (גרמניה, איטליה) והן על ידי מרד נגד שלטון זר (יוון, סרביה ועוד). מתח לאומי התעורר גם בקרב קבוצות אחרות שלא זכו לעצמאות מדינית. תופעה חשובה אחרת היא ביטול העבדות במדינות רבות כגון בריטניה, ארצות הברית וברזיל.

מבחינת היחסים הבינלאומיים, התקופה שלאחר נפוליאון ועד 1914 התאפיינה במערכת בינלאומית יציבה יחסית עם מעט מלחמות גדולות. הממלכה המאוחדת, תחת שלטונה הממושך של המלכה ויקטוריה, נעשתה לכוח העולמי החשוב ביותר, כשהיא הראשונה שנהנית מפירות המהפכה התעשייתית אך גם נושאת במחירה. ארצות הברית נעשתה בהדרגה למעצמה עולמית. המירוץ הקולוניאליסטי הואץ ברחבי אסיה ואפריקה, אך לצד זה השתחררו עמי דרום ומרכז אמריקה משלטונן של ספרד ופורטוגל ששקיעתן נמשכה.

נהוג לומר שבמאה ה־19 הייתה המחשבה האירופית באופן כללי אופטימית, ולצד נביאי זעם דוגמת קרל מרקס, רווחה האמונה שהקידמה תביא איתה בסופו של דבר שגשוג ויציבות כלל עולמיים. אמונה זו התערערה, אם לא התרסקה והוחרבה, בעקבות אסונות המאה ה־20, החל במלחמת העולם הראשונה.

במאה ה־19 פעלו אישים שונים בתחום האמנות, כדוגמת הציירים אדואר מאנה, הנרי רוסו, פרנסיסקו דה גויה ואודילון רדון, הפסל אוגוסט רודן, המלחין לודוויג ואן בטהובן והסופרים צ'ארלס דיקנס, אדגר אלן פו, ויקטור הוגו, מארק טוויין, פיודור דוסטויבסקי ולב טולסטוי, הנס כריסטיאן אנדרסן. באדריכלות התבטאה מאה זו בגל התחייה הגותית בה שופצו ונבנו קתדרלות בסגנון גותי.

כמו כן פעלו בה אנשי-המדע לואי פסטר, צ'ארלס דרווין, תומאס אלווה אדיסון וגוטלוב פרגה. פעלו בה אף קארל מרקס, אלכסנדר השני צאר האימפריה הרוסית, אברהם לינקולן, המלכה ויקטוריה ונפוליאון בונפרטה.

במאה ה־19 המציאו טכנולוגיות הנוגעות למיכון (מנוע בנזין, מנוע דיזל, גילוי החשמל, תחנת כוח, הגנרטור החשמלי, טרקטור, מכונת התפירה, מקרר, מקלע), להסע (המכונית, האופנוע, קטר הקיטור, הרכבת, ספינת הקיטור וספינת האוויר), לתקשורת (מכונת הכתיבה, הרדיו וקשר רדיו, הטלגרף והטלפון) ולאמצעים בידורים (הראינוע וסרט הקולנוע, הפטיפון והתקליט).

אולם הייתה זו מאה שידעו בה טרגדיות לרוב ואירעו בה מלחמות נודעות כמו: מלחמות נפוליאון, מלחמת קרים, מלחמת האזרחים האמריקאית, מלחמת הבורים ועוד

מבחינה היסטורית נודעה המאה כתקופה בה התחוללו שינויים גדולים בתחומי חיים נרחבים.

המאה ה־19 הייתה חשובה להיסטוריה של עם ישראל. במאה זו נוסדה תנועת הציונות, שהחלה בעליותיהם של חובבי ציון ליישב את ארץ ישראל (הקמת ראשון לציון, פתח תקווה וימין משה) ובהקמת ההסתדרות הציונית. העיתונאי היהודי בנימין זאב הרצל הוביל את קו הציונות המדינית וניסה לזכות בהכרה ותמיכה מהמעצמות לרעיון של יישוב יהודי אירופה במולדתם ההיסטורית. ב-1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שווייץ.

יעזר

יַעְזֵר הייתה עיר מקראית בעבר הירדן, אשר שימשה כעיר לויים בנחלת שבט גד.

העיר נזכרת תחילה בספר במדבר, בתיאור הערים שבני ישראל כבשו מהאמורים: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ", וכן: "וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה ... עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה, וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן... וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבְּהָה וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן".

בספר יהושע נזכרת העיר בתיאור נחלת שבט גד, וכן כאחת מערי הלווים שבנחלת השבט.

מאוחר יותר, נזכרת העיר בתיאור המפקד שערך דוד המלך בממלכתו.

העיר נזכרת ב"משא מואב", שנשאו הן ישעיהו הנביא והן ירמיהו הנביא על ערי מואב: "כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל גֶּפֶן שִׂבְמָה בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ עַד יַעְזֵר נָגָעוּ ... עַל-כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר", וכן: "מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ".

במהלך מרד החשמונאים נכבשה העיר על ידי יהודה המכבי.

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין כי העיר הייתה נושבת בתקופתו, ושכנה כשמונה מילים מערבית לרבת עמון. במקום אחר באונומסטיקון, צוין כי העיר שוכנת כעשרה מילים מערבית לרבת עמון וכ-15 מילים מצפון לחשבון, בסמוך לנחל גדול היורד לירדן.

בעת המודרנית היו שהציעו לזהות את העיר הקדומה עם "ח'רבת א-צאר", השוכנת כ-10 ק"מ מערבית לרבת עמון וכ-15 ק"מ צפונית לחשבון, או עם "ח'רבת סירה", השוכנת כשני ק"מ צפונית מזרחית ל"ח'רבת א-צאר". עם זאת, מכיוון ש"ח'רבת א-צאר" נמצאת בתחומה של רבת עמון, בעוד שיעזר אמורה להימצא בגבולה, יש המזהים את העיר עם "תל-צאפוט", הנמצא כ-12.5 ק"מ מערבית לרבת עמון. זיהוי זה תואם גם את הגרסה בתרגום השבעים לספר במדבר, פרק כ"א, פסוק כ"ד: "יעזר גבול בני עמון".

מונרכיה

מוֹנַרְכְיָה, ממלכה או מלוכה (ביוונית: μοναρχειν - "שלטון יחיד", μονος (מונוס) - יחיד, αρχειν (ארכיה) - לשלוט) היא שיטת ממשל שבה בראש המדינה עומד שליט יחיד המכהן, מרגע מינויו, לכל ימי חייו. לגיטימיות השלטון נובעת לרוב מכוח הורשה אך לעיתים גם מסיבות אחרות כגון מכוח המסורת והנוהג או מתוקף החוק. טענה זו ללגיטימיות היא המפרידה בין המונרכיה לדיקטטורה. ראש המדינה מכונה מונרך ולו מעמד טקסי מיוחד המלווה בתואר כבוד כגון: מלך, נסיך, קיסר, צאר, ברון, דוכס, רוזן, אמיר, סולטן, שאה, אפיפיור וכו'.

ביוון העתיקה, משמעותה של מונרכיה הייתה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי בידיו של אדם אחד, שליט כל יכול. כיום, משמעות זו מיוחסת לשלטון אוטוקרטי או דיקטטורי, והמונח "מונרכיה" קיבל משמעות שונה במקצת. המונח יכול להתייחס לשיטת הממשל הנהוגה במדינות שהעומד בראשן טוען ללגיטימיות שאינה מנדט העם, טענה הנעשית לרוב, או לפחות מגובה, על ידי הכרזתו של השליט על עצמו כעל מלך, קיסר, או כל אחד מתארי הכבוד הניתנים למונרכים. לחלופין, המונח יכול להתייחס גם לשיטת הממשל במדינות שבהן תפקיד השליט או ראש המדינה מועבר בירושה, דבר המגובה לרוב בטענות השלטון ללגיטימיות אך לא תמיד. עמידה באחד משני תנאים אלו "מזכה", לעיתים, מדינה במעמד של מונרכיה על אף שאינה עומדת בכל התנאים המוזכרים בתחילת הערך.

המונח "מונרכיה" יכול לשמש גם לתיאור מדינה הדוגלת בשיטת השלטון המונרכית. לעומת זאת, מדינות כאלו מזהות עצמן באופן צר יותר לפי התואר בשימוש על ידי המונרך, לדוגמה: ממלכה, אמירות, נסיכות, קיסרות, סולטנות או דוכסות. גם הדרך שבה מגדירה המדינה את שיטת הממשל שבה, יכולה להשתנות כתלות בתואר המונרך, ולהיקרא מלוכה למשל.

מיכאיל הראשון, צאר רוסיה

מיכאיל הראשון פיודורוביץ' רוֹמָנוב (ברוסית: Михаил I Федорович Романов;‏ 22 ביולי 1596 - 13 ביולי 1645) היה הצאר הראשון ממשפחת רומנוב. נבחר לכהונה על ידי זמסקי סובור ועם תחילת כהונתו הסתיימה תקופת הצרות.

ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה

ניקולאי הראשון (ברוסית: Николай I Павлович, "ניקולאי הראשון פאבלוביץ'", 6 ביולי 1796 - 2 במרץ 1855), היה צאר רוסי שכיהן מ-1 בדצמבר 1825 עד מותו ב-2 במרץ 1855.

סימאון סקסקובורגותסקי

סימֵאוֹן סָקְסְקוֹבּוּרְגוֹתְסְקִי (בבולגרית: Симеон Сакскобургготски) המכונה סימאון השני, צאר ממלכת בולגריה או סימאון מסקסה-קובורג-גותה (נולד ב-16 ביוני 1937), היה המלך והצאר (קיסר) האחרון של בולגריה בשנים 1943 עד 1946. בין השנים 2001 ו־2005 כיהן כראש ממשלת בולגריה.

פיודור השלישי, צאר רוסיה

פיודור השלישי (ברוסית: Фёдор III Алексеевич; ‏ 9 ביוני 1661 - 7 במאי 1682) היה הצאר השלישי ממשפחת רומנוב.

פיוטר הגדול

פיוטר הראשון אלכסייביץ' (ברוסית: Пётр I Алексеевич; ‏30 במאי 1672 - 28 בינואר 1725 לפי הלוח היוליאני) המוכר בשם פיוטר הגדול וכן פטר הגדול, היה שליט רוסיה החל מ-7 במאי 1682 ועד ליום מותו. ראשית שלטונו הייתה במשותף עם אחיו החלש איוואן החמישי, עד למותו של האח בשנת 1696. משנה זו נותר שליט יחיד עד שנת 1724, בה החל לחלוק את השלטון עם אשתו יקטרינה הראשונה. תקופת שלטונו של פיוטר עמדה בסימן התפשטותה הטריטוריאלית של רוסיה לכיוון מערב והפיכתה למעצמה אירופית מהדרג הראשון. כיום נחשב לאבי רוסיה המודרנית.

פצצת הצאר

פצצת הצאר (ברוסית: Царь-бомба), השם הרוסי שניתן לפצצת המימן איוון (ברוסית Иван), הפצצה הגדולה והחזקה ביותר שנוסתה אי פעם. הפצצה, פרי פיתוחה של ברית המועצות, יצרה פיצוץ בעוצמה של כ-50 מגהטון TNT, בערך פי 3,300 מעוצמת הפצצה "ילד קטן", שהוטלה על הירושימה במהלך מלחמת העולם השנייה.

המונח "פצצת הצאר" מתייחס לתואר הקיסר השליט בתקופת האימפריה הרוסית - הצאר, ובייחוד לנטייה להתפארות בעוצמת האימפריה על ידי בניית מונומנטים בעלי גודל עצום, זאת כאות לכוחה הרב של המעצמה אשר בנתה אותם. ברוח זו נקראו גם פרויקטים אחרים, שגם הם היו בעלי גודל עצום ובלתי אפשרי, לכאורה, כמו פעמון הצאר, תותח הצאר וטנק הצאר. השם ניתן במקור על ידי גורמים מערביים, שכן שליטי ברית המועצות לא היו קוראים לפסגת ארסנל הנשק הגרעיני שלהם ומקור גאוותם הלאומית על שם רודני העבר שהודחו על ידם. תחת זאת ניתן לפצצה ברוסיה השם העממי "קוזקינה מאט", לזכר איומו המפורסם של רודן ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב בעצרת הכללית של האו"ם בשנת 1961, זמן קצר לפני הניסוי, כי "יראה לאמריקאים את קוזקינה מאט" (Кузькина мать) - ביטוי ברוסית שמשמעותו "להעניש חזק". יש המייחסים את האיום הערטילאי הזה בדבריו לפצצת הצאר.

הניסוי בפצצה נערך ב-30 באוקטובר 1961 בנוביה זמליה, ארכיפלג באוקיינוס הקרח הצפוני (באי סברני, בכֵּף סוּחוֹי נוֹס Сухой Нос). במקור הייתה הפצצה אמורה להיות בעוצמה כפולה (100 מגהטון), אך עקב חששם של המהנדסים שפיתחו אותה מעודף נשורת גרעינית הוחלט להפחית ממטענה הגרעיני.

באורח אירוני, גודלה האדיר של הפצצה הפך אותה למעשה להיות לא-שמישה למטרות לחימה; היא הייתה כה גדולה עד כי היה נדרש להסב במיוחד מטוס כדי לשאתה, וגם אז לא היה ביכולתו לשאת דבר אחר מלבדה. כיום מאמינים שעצם פיתוחה היה למטרת תעמולה בעת מרוץ החימוש הגרעיני במלחמה הקרה.

צארינה

צארינה (ברוסית: צאריצה цари́ца, בבולגרית: царица) הוא תוארה של רעיית הצאר של רוסיה או של בולגריה, בתקופה שהיה במדינות אלה שלטון מלוכני. כאשר שלט ברוסיה או בבולגריה צאר קיבלה רעייתו את התואר עם נישואיהם. גם כאשר עמדה אישה בראש הקיסרות הרוסית היא נשאה את התואר "צארינה". כך, היה זה תוארן של יקטרינה הראשונה ששלטה בין השנים 1725–1727, של אנה, קיסרית רוסיה בין השנים 1730–1740, של יליזבטה, קיסרית רוסיה בין השנים 1741–1762 ושל יקטרינה הגדולה, קיסרית רוסיה בין השנים 1762–1796. תואר זה היה תואר בלתי רשמי מאחר שהתואר הרשמי של הצאר היה "אימפרטור" (император - קיסר) והתואר הרשמי של הצארינה היה "אימפרטריצה" - (императрица - "קיסרית").

הצארינות שקיבלו את התואר בשל נישואיהן לצאר הרוסי היו: נטליה אלכסייבנה, יליזבטה אלכסייבנה, אלכסנדרה פיודורובנה, מריה אלכסנדרובנה, מריה פיודורובנה. האחרונה בצארינות הרוסיות הייתה אלכסנדרה פיודורובנה שנישאה לצאר ניקולאי השני.

אלאונורה מרויס-קוסטריץ הפכה לצארינה בשל נישואיה לצאר פרדיננד הראשון מבולגריה, וג'ובאנה מאיטליה, האחרונה בצארינות של בולגריה שהייתה רעייתו של הצאר הבולגרי בוריס השלישי.

קיסר רוסיה

קיסר רוסיה או קיסרית רוסיה, במקרים שבהם כיהנה אישה (Императоръ Всероссійскій, Императрица Всероссійская) - הוא התואר הרשמי של המונרך, מנהיג רוסיה, אף שבאופן מסורתי העם המשיך לכנות את הקיסר בשם צאר, למרות שרשמית שם זה חדל להיות הכינוי למנהיג המדינה כבר ב-1721, עם הקמת האימפריה הרוסית.

על פי סעיף 1 בחוקי היסוד של האימפריה הרוסית: הקיסר הוא השליט הרוסי בעל סמכות בלתי מוגבלת. מציית לכוח עליון לא מתוך פחד, כי אם מתוך המצפון שציווה האל. היותו בעל סמכות בלתי מוגבלת משמעותה כי הוא מבצע תפקידים ציבוריים במסגרת החוק ומחזיק בידיו את מושכות הצדק מבלי לדרוש תמורה. על פי זה האימפריה הרוסית הייתה מדינה חוקתית בעלת שלטון מלוכני מוגבל.

התואר המלא של קיסר רוסיה, בתחילת המאה ה-20 היה:

תואר קיסר רוסיה נוצר על ידי פיוטר הגדול, ב-22 באוקטובר (2 בנובמבר) 1721. פרוסיה והולנד היו הראשונות להכיר בפיוטר הגדול בתוארו החדש, שוודיה הכירה ב-1723, טורקיה ב-1739, בריטניה ואוסטריה ב-1742, צרפת וספרד שלוש שנים אחר כך, ופולין ב-1764 והמדינה הרוסית החלה להיקרא האימפריה הרוסית.

כל קיסרי רוסיה הם מבית רומנוב, כשהמונרך הראשון ממשפחה זו מונה ב-1613 והאחרון ב-1917. רשמית, הקיסר האחרון היה מיכאיל השני, קיסר רוסיה שוויתר על כסאו ב-3 במרץ 1917 לאחר שניקולאי השני וויתר על כסאו יום קודם והתואר קיסר רוסיה בוטל, אך כמה מבני משפחת רומנוב המשיכו לטעון לכתר הקיסרות, כך למשל קיריל ולדימירוביץ' מינה עצמו לקיסר רוסיה כולה ב-1924, אך תואר זה לא הוכר על ידי שאר בני המשפחה. שנים לאחר מכן בנו של קיריל, ולדימיר קירילוביץ' הוכרז כקיסר רוסיה, אך גם הוא לא הוכר על ידי המשפחה וכיום לאחר מותו ב-1992, ישנם שני צאצאים מבית רומנוב הטוענים לכתר: מריה ולדימירובנה רומנובה, המשתמשת מאז 1992 בתואר "הוד רוממותה הדוכסית הגדולה מריה ולדימירובנה רומנובה" וניקולאי רומנוביץ' רומנוב, הטוען אף הוא לכתר ומכנה עצמו בתואר "ניקולאי רומנוביץ', נסיך רוסיה".

ב-1 בספטמבר 1917, ממשלת המעבר הרוסית הכריזה על רוסיה כרפובליקה.

רוסיה הצארית

רוסיה הצארית (ברוסית: Царство Русское או Российское царство‏) הוא הכינוי הרשמי של הישות הפוליטית ברוסיה בין עלייתו לשלטון ב-1547 של איוואן הרביעי, הראשון שכינה עצמו "צאר" ועד להכרזתו של פיוטר הגדול על הקמת האימפריה הרוסית ב-1721.

בתקופת קיומה של רוסיה הצארית, היא כונתה בדרך כלל במערב אירופה "מוסקוביה" (Московия), כפי שכונתה גם נסיכות מוסקבה באופן לא פורמלי. הכינוי "רוסיה הצארית" הוא חלוקה שעשו היסטוריונים מודרניים, אף שגם לאחר הפיכתה של רוסיה הצארית ל"אימפריה הרוסית" התקראו השליטים "צאר" ולפיכך יש לעיתים גם הטועים לחשוב כי "רוסיה הצארית" הוא כינוי לרוסיה שבתקופה זו עד למהפכת פברואר (1917).

משנת 1551 ועד שנת 1700 רוסיה גדלה ב-35,000 קמ"ר בשנה. בתקופה זו השלטון עבר משושלת רוריק לשושלת רומנוב, רוסיה יצאה למלחמות נגד פולין וליטא, כבשה את סיביר וכוחה העולה כמעצמה אירופית הלך וגדל עם עלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בשנת 1682. לאחר הניצחון על השוודים במלחמת הצפון, פיוטר הכריז על עצמו קיסר והמדינה החלה להתקרא "האימפריה הרוסית" (Российская Империя) החל משנת 1721.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.