צ'צ'נים

צ'צ'ניםצ'צ'נית: Нохчи נוחצ'י; ברוסית: Чеченцы) מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בצפון הקווקז. דתם של הצ'צ'נים היא האסלאםסוני. הצ'צ'נים סבלו מרדיפות ומגירוש בתקופת סטלין, ולאחר יצירת הפדרציה הרוסית היה העם הצ'צ'ני מעורב במלחמת צ'צ'ניה הראשונה ובמלחמת צ'צ'ניה השנייה, שתי מלחמות שהפילו קורבנות רבים, והביאו לטענות רבות על פשעי מלחמה משני הצדדים. גם לאחר סיום הלחימה, ממשיכה צ'צ'ניה להיות מוקד ללחימה בעצימות נמוכה, ולמעשי טרור.

כיום, העם הצ'צ'ני מרוכז ברובו ברפובליקת צ'צ'ניה (או בקצרה "צ'צנ'יה") שהיא חלק מהפדרציה הרוסית.

צ'צ'נים
Chechen Delegates 1923
אוכלוסייה
בין 1.75 ל-2 מיליון נפש
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
הפדרציה הרוסית (בעיקר ברפובליקות צ'צ'ניה ודאגסטן)
גאורגיה
טורקיה
קזחסטן
המזרח התיכון
שפות
צ'צ'נית, רוסית
דת
אסלאם סוני
קבוצות אתניות קשורות
אינגושים, באצבים וכיסטים

מקורות השם "צ'צ'נים"

המונח "צ'צ'נים" מגיע מהלשון הפרסית. הצ'צ'נים מתייחסים לעצמם כ"נוחצ'י", שם שמשמעותו בשפה הצ'צ'נית 'אנשי נוח', או כ"ואינאחס" שפירושו בשפתם 'העם שלנו'. השם מופיע לראשונה במקורות ערביים החל מן המאה ה-8. יש המייחסים את השם לתבוסה שהנחילו הצ'צ'נים לרוסים בקרב ליד הכפר צ'צ'ן אאול בשנת 1732, אך השם מופיע במקורות רוסים כבר ב-1692.

היסטוריה

שבטי הוואינח, אבותיהם של הצ'צ'נים והאינגושים חיו באזור ההרים של הקווקז החל מהתקופה הפרה-היסטורית. החל מהמאה ה-16 החלו השבטים להתיישב באזור השפלה, והחל תהליך של התאסלמות בהשפעת העמים השכנים.

בתקופה זו החל תהליך ארוך וקשה של חדירת ההשפעה הרוסית לאזור הקווקז. הצ'צ'נים, עם נחלותיהם הרבות באזור השפלה הפורה, ועם השליטה בגישה למעברי ההרים המרכזיים, היו מטרה עיקרית לניסיונות ההתפשטות הרוסיים. ההשתלטות הרוסית על אזור הקווקז לוותה ביחס קשה אל האוכלוסייה הצ'צ'נית, ורבים גורשו או היגרו אל המזרח התיכון. המאה ה-19 הביאה למספר מרידות צ'צ'ניות נגד האימפריה הרוסית כמו גם לניסיונות חוזרים ונשנים לרוסיפיקציה של האוכלוסייה. עלייתה של ברית המועצות הוסיפה לכך ניסיונות לקולקטיביזציה כפויה, ומסעות תעמולה נגד הדת, כך שהשתנה יחס הממשלה הסובייטית כלפי האסלאם בצ'צ'ניה וזאת לאחר שצידדו הצ'צ'נים בקומוניסטים מתחילת המהפכה הבולשביקית, מעודדים מהבטחות שונות לחופש דת. וכך אכן היה המצב בתחילת שלטון ברית המועצות אך השתנה לאחר מספר שנים כאשר התקינה הממשלה הסובייטית מושלים רוסים על האזור, בו היה מיעוט רוסי בלבד. הצ'צ'נים החלו להתקומם שוב, הפעם גם תוך כדי הבעת רגשות לאומיים.

ב-1944 הורה סטלין על גירושם מאדמתם של הצ'צ'נים, האינגושים ועמים רבים נוספים מעמי הקווקז לקזחסטן ולסיביר ("מבצע עדשה"). גירושים אלו הביאו למותם של בין רבע לחצי מהמגורשים. שלוש שנים לאחר מות סטלין, ב-1957 הורשו חלק מהמגורשים לחזור לאדמתם, אך המגורשים ששבו סבלו מאפליה. נפילת ברית המועצות הביאה להכרזתה של רפובליקה צ'צ'נית עצמאית, תחת הנהגתו של ג'וחר דודייב, גנרל לשעבר בחיל-האוויר הסובייטי, שנבחר לנשיא. מאבק זה של המיעוט הצ'צ'ני הוא מאבק הכרה, כך שהצ'צ'נים ניהלו מאבק על זכותם להיות בעלים של קרקעות ועל זכותם להגדרה עצמית ולניהול חייהם באופן עצמאי. הרוסים לא השלימו עם המהלך ועל רקע זה פרצה מלחמת צ'צ'ניה הראשונה. במלחמה זו ספגו הכוחות הרוסים תבוסה, אך פלישת קיצונים אסלאמיים צ'צ'נים לדאגסטן השכנה באוגוסט 1999 הביאה לפריצת מלחמת צ'צ'ניה השנייה שבה הובסו הבדלנים הצ'צ'נים. במערכה זו (שעדיין נמשכת בפועל אף על פי שרשמית הסתיימה ב-2001) נהרס חלק נכבד מהערים והכפרים של צ'צ'ניה ובעיקר עיר הבירה- גרוזני. למרות הטיפול החריף של הצבא הרוסי במלחמתו בבדלנים הצ'צ'נים (הוצאות רבות להורג, הרס כפרים שלמים) הוא טרם הצליח להכניעם כליל. על פי עדויות ארגוני זכויות האדם ישנם מקרים רבים של ניצול סמכויות החירום שנתונות בידי הצבא להתעמרות באוכלוסייה האזרחית, שבאה לידי ביטוי בחטיפות סיטונאיות ומעשי אונס וביזה. הצ'צ'נים עודם נלחמים נגד הצבא הרוסי, ומלחמתם מלווה במעשי טרור נגד הרוסים, בצ'צ'ניה, בדאגסטן וברוסיה, ובלוחמת גרילה נגד הכוחות הרוסים בצ'צ'ניה עצמה.

דמוגרפיה

בשנת 2002 מנה העם הצ'צ'ני בין 1.75 ל-2 מיליון נפש. העם הצ'צ'ני מרוכז ברובו ברפובליקת צ'צ'ניה (כ-1,031,000 נפש) שהיא חלק מהפדרציה הרוסית. ישנם ריכוזים צ'צ'ניים ניכרים ברפובליקות נוספות של הפדרציה הרוסית, ובפרט בדאגסטן (88,000), באינגושטיה (95,000), ובעיר מוסקבה (14,000). מספרם הכולל של הצ'צ'נים ברוסיה עומד על כ-1.36 מיליון נפש.

מחוץ לרוסיה ניתן למצוא פזורה צ'צ'נית במיוחד בגאורגיה (4,100), קזחסטן (75,000), טורקיה (90,000) והעולם הערבי, במיוחד בירדן (8,000) ובסוריה (4,000). כן קיימים ריכוזים נוספים של צ'צ'נים מחוץ לצ'צ'ניה ומספרם בין 250,000 ל-500,000 נפש. צ'צ'נים אלו הם צאצאיהם של גולים צ'צ'נים מתקופת מלחמות הקווקז, שהובילו לסיפוחה של צ'צ'ניה על ידי האימפריה הרוסית ב-1850, וכן של מגורשים צ'צ'נים שגורשו על ידי ברית המועצות לקזחסטן בשנת 1944. מ-1994 התיישבו אלפי פליטים צ'צ'נים בארצות האיחוד האירופי ובמקומות נוספים, כתוצאה מהמלחמות הצ'צ'ניות.

שפה

השפה הצ'צ'נית שייכת למשפחת הצפון הצפון מרכז קווקזיות, הקרובות לשפה האינגושית ולדיאלקט הבאצבי הנהוג בגאורגיה. רוב הצ'צ'נים דוברים גם רוסית.

1940 בברית המועצות

1940 בברית המועצות הייתה השנה בה נחגגה השנה ה-23 למהפכת אוקטובר.

1996 ברוסיה

1996 ברוסיה הייתה השנה החמישית להקמת המדינה לאחר פירוק ברית המועצות.

אסלאן מסחאדוב

אסלאן (חאלד) אלייביץ' מסחאדוב (בצ'צ'נית: Масхадан Али кант Аслан, ברוסית: Аслан Алиевич Масхадов;‏ 21 בספטמבר 1951 - 8 במרץ 2005) היה מנהיג בדלני צ'צ'ני ונשיאה השלישי של "הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה", השם שנתנו הבדלנים הצ'צ'נים למדינה שהקימו לאחר התמוטטות ברית המועצות, שחרבה במהלך מלחמת צ'צ'ניה השנייה.

מסחאדוב נודע כמי שזכה לניצחונות רבים על הרוסים במהלך מלחמת צ'צ'ניה הראשונה, שהניצחון הצ'צ'ני בה איפשר את הקמתה של הרפובליקה העצמאית דה פקטו של איצ'קריה. בינואר 1997 נבחר לנשיאה השלישי של הרפובליקה. בעקבות תחילת מלחמת צ'צ'ניה השנייה באוגוסט 1999, ירד למחתרת והנהיג לוחמת גרילה נגד הצבא הרוסי בצ'צ'ניה. הוא נהרג על ידי הרוסים בפשיטה על טולסטוי-יורט, כפר בצפון צ'צ'ניה, במרץ 2005.

בסלאן

בסלאן (רוסית: Беслан; אוסטית: Беслæн) היא עיר הממוקמת

ברפובליקה של צפון אוסטיה - אלניה של רוסיה ומהווה את המרכז המנהלי של מחוז פרבוברז'ני (כלומר המחוז שנמצא בגדה הימנית של הנהר). בשנת 2010, חיו בעיר כ-36,728 אנשים, דבר שעושה את בסלאן לעיר השלישית בגודלה ברפובליקה של צפון אוסטיה - אלניה, אחרי ולידיקווקז ומוזדוק. העיר ממוקמת כ-15 קילומטרים צפונית לוולדיקווקז.

בסלאן מהווה צומת רכבות חשוב, היא נמצאת על הקו בין העיר רוסטוב על הדון לבין העיר באקו. בעיר זו מתחיל גם הקו שמגיע לוולדיקווקז. זו עיר תעשייתית-חקלאית שנוסדה ב-1940, המהווה בעצם את המרכז התעשייתי לכל הערים שמסביבה.

העיר נוסדה בשנת 1847 בידי מהגרים מערים אחרות באוסטיה אלניה. בתחילה, הייתה העיר כפר קטן שמבוסס כמעט כליל על חקלאות, ונקראה אז "בסלאניאקו" (ההתיישבות החלוצית בבסלאן) בידי תקיף מקומי, באסלאן טולטוב. למרות זאת, גם אחרי ימיו של התקיף, בשימוש רשמי הכפר נקרא גם טולטוב או טולטוסקוייב. שם העיר שונה במהלך שנות החמישים. בעקבות התיעוש המהיר, וכניסת תעשיות לעיר, מעבר לחקלאות, הפך הכפר הקטן לרשות מקומית ושמו היה בסלאן.

ב-1 בספטמבר 2004, בית הספר המקומי של בסלאן, 'בית הספר מספר אחת', הותקף בידי מורדים צ'צ'נים, אירוע הידוע כמשבר בני הערובה בבסלאן. המצור הסתיים ב-3 בספטמבר, בחילופי אש קשים בין הטרוריסטים לבין כוחות הביטחון. התוצאות היו טרגיות - ונהרגו מאות אזרחים חפים מפשע, ביניהם ילדים רבים.

ג'וחר דודייב

ג'וחר דודייב (בצ'צ'נית: Дудин Муса-кӀант Джохар, ברוסית: Джохар Мусаевич Дудаев; ‏ 15 בפברואר 1944 – 21 באפריל 1996) היה נשיאה הראשון של הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה העצמאית (כיום צ'צ'ניה) ומנהיג מפלגת השלטון בצ'צ'ניה. בתקופת ברית המועצות היה גנרל בחיל האוויר הסובייטי.

דמוגרפיה של גאורגיה

אוכלוסיית גאורגיה מונה 4,931,226 איש (נכון לינואר 2015), בשטח כולל של 69,800 קמ"ר (צפיפות 64 איש לקמ"ר), המתחלקת לרוב מוחלט של גאורגים המהווים 83.8% מהאוכלוסייה, אזרים 6.5%, ארמנים 5.7% מהאוכלוסייה ורוסים המהווים 1.5% מהאוכלוסייה (רובם היגרו אחרי הצהרת העצמאות של גאורגיה). האבחזים באבחזיה והאוסטים בדרום אוסטיה (ומעבר לגבול בצפון אוסטיה) מנסים לפרוש מגאורגיה מאז הכרזתה על עצמאות. שתי קבוצות נוספות של כרתוולים חיים בגאורגיה: הסוואנים מסוואנתי והמגרלים מסמגרלו, ועם קבוצה קטנה יותר של הלאזים דוברי הלאזית, שרובם מתגוררים בטורקיה. הם נפרדים כקבוצות בלשניות אבל בעלי קירבה אתנית ותרבותית לגאורגים האחרים. ישנן קבוצות אתניות קטנות נוספות, ביניהן אשורים, צ'צ'נים, יוונים, קברדינים, כורדים, יהודים, טורקים ואוקראינים.

מאז נפילת ברית המועצות סבלה גאורגיה משינויים משמעותיים בהרכב האוכלוסייה ותפוצתה. המרד באבחזיה, הסכסוך האג'רי והכלכלה השבירה בדרום אוסטיה, שהובילה להתמעטות הזדמנויות העבודה, הובילו אלפי גאורגים להגר בחיפוש אחרי עבודה, במיוחד לרוסיה. הבעיה החריפה עקב שיעור ילודה נמוך של האוכלוסייה שלא היגרה. בעיה דומה קיימת אצל השכנה ארמניה. גודל אוכלוסיית גאורגיה מוערך כיום בכמיליון איש פחות מגודל האוכלוסייה בשנת 1990, וחלק מהמשקיפים טוענים כי המספר האמיתי אף נמוך יותר.

הפלת המסוק הרוסי בחנקאלה

הפלת המסוק הרוסי בחנקאלה התרחשה ב-19 באוגוסט 2002. בדלנים צ'צ'נים ירו טיל כתף לעבר מסוק מיל Mi-26 של חיל האוויר הרוסי וגרמו לו להתרסק בשדה מוקשים. מתוך 142 איש שהיו על המסוק, 127 חיילים וקצינים נהרגו, באסון התעופה הקטלני ביותר בהיסטוריה שבו היו מעורבים מסוקים. היה זה גם אסון התעופה הגדול ביותר שספג חיל האוויר הרוסי. בנוסף, יום ההפלה היה היום הקטלני ביותר במלחמת צ'צ'ניה מאז שנת 1999.

זאור סדאייב

זאור יומרוביץ' סדאייב (ברוסית: Заур Умарович Садаев; נולד ב-6 בנובמבר 1989) הוא כדורגלן צ'צ'ני המשחק בעמדת החלוץ באנקרגוצ'ו הטורקית.

מלחמת צ'צ'ניה הראשונה

מלחמת צ'צ'ניה הראשונה (רשמית נקראה בשם המבצע להשבת הסדר החוקתי ברפובליקת צ'צ'ניה) היא מלחמה שהתרחשה בשטחי צ'צ'ניה ובאזורי צפון הקווקז בין כוחות צבא ומשטרה רוסיים לבין הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה שהכריזה על עצמה באופן חד צדדי כמדינה עצמאית בשנת 1991 ותבעה להיפרד מהפדרציה הרוסית. המבצע נועד להשתלט על המחוז הבדלני ולהשיבו לשליטת הממשלה הפדרלית.

המלחמה ארכה שנתיים ובמהלכה נהרגו אלפי חיילים רוסים ואלפי חמושים צ'צ'ניים ורבים ראו במלחמה כטיהור אתני שרוסיה ביצעה כנגד האוכלוסייה האזרחית בצ'צ'ניה לאחר שעשרות אלפי אזרחים צ'צ'נים נהרגו ומאות אלפים הפכו לפליטים. המלחמה אומנם הסתיימה בתבוסה צבאית גדולה לכוחות הרוסים שנכשלו בהשגת מטרת המבצע, אך הצבא הרוסי לא בחל באף אמצעי לזריעת הרס חסר הבחנה במחוז המורד.

מלחמת צ'צ'ניה השנייה

מלחמת צ'צ'ניה השנייה (1999–2009) היא מלחמה בה נלחמה הפדרציה הרוסית כנגד בדלנים מוסלמים קיצוניים ברפובליקה של צ'צ'ניה. המלחמה החלה כתגובה לפלישה לדגסטאן (1999) בה פלשו כוחות גרילה אסלאמיים לרפובליקה של דגסטאן, בניסיון להביא לנפילת המשטר שם, ולהקמת משטר אסלאמי שיביא להפרדת הרפובליקה של דגסטאן מהפדרציה הרוסית.

במהלך מלחמת צ'צ'ניה השנייה, השתלטו כוחות צבא הפדרציה הרוסית על הרפובליקה הצ'צ'נית, הפצצות מסיביות הרסו את ערי צ'צ'ניה, ונגרם לאוכלוסייה האזרחית נזק רב. על אף שהלחימה הסתיימה רשמית בשנת 2002, עדיין נמשכה לחימה בעצימות נמוכה בין הקיצונים הצ'צ'נים ובין הכוחות הפדרליים, לחימה שהביאה לאירועים כמשבר בני הערובה בבסלאן, ואירועי טרור נוספים בצ'צ'ניה, וברחבי הפדרציה הרוסית.

המלחמה הביאה להפיכת תוצאות מלחמת צ'צ'ניה הראשונה שבה קיבלה צ'צ'ניה עצמאות דה פקטו וכונתה "הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה". על אף שרבים תפסו בתחילתו את העימות הצ'צ'ני כעניין פנימי, סימלה התבוסה שנחלו הכוחות הרוסים במלחמת צ'צ'ניה הראשונה את ירידת קרנה של רוסיה כמעצמת על, ועליית קרנו של האסלאם הקיצוני בקווקז. האזור שימש אבן שואבת לקיצונים מוסלמים שראו בדוגמה הבדלנית והאסלאמית הצ'צ'נית משום מודל שניתן ליישמו במקומות אחרים.

בשלב הראשון של הלחימה לחמו צבא הפדרציה הרוסית, ומיליציות צ'צ'ניות שתמכו בו, כנגד הבדלנים הצ'צ'נים בשדה הקרב, ולאחר מצור שנמשך מסוף שנת 1999 עד לפברואר 2000 הצליחו לכבוש את עיר הבירה הצ'צ'נית גרוזני שסבלה נזקים כבדים מאוד במהלך המצור והכיבוש. רוסיה שבה וביססה את שליטתה בצ'צ'ניה במאי 2000, והמשיכה במתקפה כלפי כוחות המורדים בצפון הקווקז, מתקפה שעלתה בחיי אדם רבים בשני הצדדים, ובאוכלוסייה האזרחית באזור. גם לאחר סיומם הרשמי של מעשי האיבה עדיין המשיכו הקיצונים הצ'צ'נים להתריס כנגד השליטה הרוסית באזור, הן בלוחמת גרילה בשטחי צ'צ'ניה, והן במעשי טרור כנגד הכוחות הרוסים בדאגסטן וכנגד אוכלוסייה אזרחית בשטחי הפדרציה הרוסית. פעולות הדיכוי האכזריות של הצבא הרוסי כנגד המורדים גררו גינויים בשל ההפרה הנטענת של זכויות האדם בהן היו כרוכות. אבדן החיים הכרוך בלוחמה אינו ברור. הערכות לא רשמיות נעות בין 25,000 ל-50,000 הרוגים ונעדרים, רובם אזרחים בצ'צ'ניה. אין מספר רשמי של אבדות הצבא הרוסי. על אף מספר ההרוגים הגדול, לא פורסם במערב מידע רב על שני העימותים בצ'צ'ניה.

משבר בני הערובה בבסלאן

משבר בני הערובה בבסלאן (ברוסית: Террористический акт в Беслане, מוכר בתקשורת גם כטבח בבסלאן וכמצור על בית הספר בבסלאן) הוא אירוע חטיפה שהחל כאשר טרוריסטים צ'צ'נים חמושים לקחו מאות ילדי בית ספר ומבוגרים כבני ערובה ב-1 בספטמבר 2004, בבית ספר מספר אחת בעיר הרוסית בסלאן שבצפון אוסטיה - אלניה. ב-3 בספטמבר 2004, ביום החטיפה השלישי, פרצו חילופי יריות בין החוטפים לבין כוחות הביטחון הרוסיים. לפי הנתונים הרשמיים, 385 אזרחים נרצחו, 186 מהם הם ילדים, ועוד מאות נפצעו.

על התקפת הטרור היה אחראי המחבל הצ'צ'ני שאמיל באסייב, שחוסל על ידי שירות הביטחון הפדרלי, ביולי 2006.

משבר בני הערובה בתיאטרון במוסקבה

משבר בני הערובה בתיאטרון במוסקבה הוא אירוע שהחל ב-23 באוקטובר 2002 והסתיים ב-26 באוקטובר, ובו תפסו כ-40–50 טרוריסטים צ'צ'נים חמושים 850 בני ערובה בתיאטרון דוברובקה במוסקבה, ודרשו כי הפדרציה הרוסית תכיר בתנועת השחרור הצ'צ'נית, תסיג את כוחותיה מצ'צ'ניה ותביא לסיום מלחמת צ'צ'ניה השנייה. הטרוריסטים הונהגו על ידי מובסאר בראייב, בן 23. בין המחבלים היו נשים שלבשו חגורות נפץ.

לאחר מצור בן יומיים וחצי, פרצו יחידות רוסיות מיוחדות לתיאטרון, לאחר שהזרימו גז מרדים המבוסס על סם האופיום למערכת האוורור של התיאטרון. רשמית, התוצאה הייתה מותם של 39 מהטרוריסטים, ושל 129 מבני הערובה (כולל תשעה זרים), כולם, חוץ משניים, מתו משאיפת הגז. שני בני ערובה מתו מירי החוטפים.

ששה מהמחבלים נידונו לשמונה עד 22 שנות מאסר. אחד ממארגני הפיגוע, שאמיל בסאייב חוסל על ידי פס"ב בקיץ 2006. בדצמבר 2014 נעצר מתכנן נוסף בשם חסן זקאייב, שהיה בדרכו לחצי האי קרים וברשותו מסמכים מזויפים. הוא היה מבוקש על ידי שירותי המודיעין הרוסיים במשך 12 שנה. הוא מוחזק בכלא לפורטובו.

משבר קודורי (2001)

משבר קודורי פרץ באוקטובר 2001 כאשר לוחמים ממוצא צ'צ'ני בליווי כוחות גרילה גאורגים תקפו חיילים אבחזים בסוחומי. התקיפה התבצעה דרך עמק קודורי. המשבר נזנח ברובו על ידי התקשורת הבינלאומית, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר ותקיפת ארצות הברית באפגניסטן שבאה בעקבותיה. כתוצאה מהתקיפה נהרגו מעל ל-40 איש. המנהיג הצ'צ'ני שהוביל את התקיפה, רוסלן גלייב, נסוג לגאורגיה והפעיל משם מבצעי תקיפה בעומק הקווקז הרוסי בחסות ההגנה של גאורגיה.

סולים ימאדייב

סוּלים יָמאדַייב (ברוסית: Сулим Бекмирзаевич Ямадаев; נולד ב-1973) הוא מורד צ'צ'ני לשעבר, מפקד במלחמת צ'צ'ניה הראשונה שהחליף, בזמן התפרצות מלחמת צ'צ'ניה השנייה, בשנת 1999, את נאמנותו ועבר לצד הרוסי יחד עם אחיו: ג'אבריל ימאדייב, בדרודי ימאדייב, איסה ימאדייב ורוסלן ימאדייב. הוא המפקד בפועל של היחידה המיוחדת ווסטוק המשתייכת לגה-אר-או. עד לשנת 2008, הוא פיקד באופן רשמי על המיליציה הפרו-רוסית הגדולה, מחוץ לשליטת הנשיא הצ'צ'ני, רמזן קדירוב.

עד 2009 היה ימאדייב מבוקש על ידי השלטונות הרוסיים בגין רצח, "חטיפת אנשים ופשעים חמורים אחרים". אף על פי כן, הוא שימש כמפקד בפלישה הרוסית לגאורגיה בשנת 2008. ב-2009 סוכני גה-אר-או ירו בו בקטר והוא נפטר בשנת 2010.

צ'צ'ניה

רפובליקת צ'צ'ניה (ברוסית: Чеченская Республика, צ'צ'נית: Нохчийн Республика) היא רפובליקה רוסית השוכנת בדרום הפדרציה הרוסית. גובלת במזרח בדאגסטן, בדרום בגאורגיה, במערב באינגושטיה ובצפון במחוז סטוורופול. אוכלוסייתה מונה כ-1.39 מיליון בני אדם ובירתה העיר גרוזני, הנחשבת לאחת הערים המסוכנות בעולם. ההמנון הלאומי של צ'צ'ניה הוא שיר השטלק. הרוב המכריע של תושבי צ'צ'ניה הם מוסלמים.

רוסלאן חסבולטוב

רוסלאן אימרנוביץ' חסבולטוב (ברוסית: Руслан Имранович Хасбулатов, בצ'צ'נית: Ӏимранан кIант Хасбулатов Руслан; נולד ב-22 בנובמבר 1942) הוא פוליטיקאי וכלכלן רוסי ממוצא צ'צ'ני.

כיהן כיו"ר הסובייט העליון של רוסיה מה-10 ביולי 1991 ועד ה-4 באוקטובר 1993. הסובייט העליון תפקד בתור הפרלמנט הרוסי מאז התפרקות ברית המועצות ועד הקמת הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית.

רוסלן גלייב

רוסלן (חמזאת) גלייב (ברוסית: Руслан (Хамзат) Гелаев;‏ 1964 - 28 בפברואר 2004) היה מפקד שדה צ'צ'ני של התנועה הבדלנית הצ'צ'נית כנגד הפדרציה הרוסית, שהיה ידוע כלוחם חסר רחמים. ממקום מושבו במרומי הקווקז הגדול של צ'צ'ניה הוא הוביל תקיפות גדולות כנגד בסיסים רוסיים ונקודות ביקורת רוסיות.

שאמיל באסייב

שאמיל סלמאנוביץ' באסייב (ברוסית: Шамиль Салманович Басаев) ‏ (14 בינואר 1965 - 10 ביולי 2006) היה מפקד צבאי צ'צ'ני, מדינאי וטרוריסט. החל משנת 2003 השתמש גם בכינוי "עבדאללה שאמיל אבו אידריס, האמיר של חטיבת השאהידים 'רייאדוס סלאחין'". היה אחראי למספר פיגועי טרור – הגדול שבהם היה משבר בני הערובה בבסלאן. חוסל על ידי כוחות הביטחון הרוסיים ב-10 ביולי 2006.

שייח' מנצור

שייח' אושורמה מנצור (ערבית: شيخ منصور, 1732- 1794), המוכר גם כאמאם מנצור ("האמאם המנצח"), היה ראשון מנהיגי ההתנגדות הצ'צ'נית לכיבוש הרוסי בקווקז.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.