צ'יאונה סוגיהארה

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא סוגיהארה.

צִ'יאוּנֶה (סֶמְפּוֹ) סוּגִיהַארַה, (ביפנית: 杉原千畝‏; 1 בינואר 1900 - 31 ביולי 1986) היה דיפלומט יפני; בהיותו קונסול יפן בקובנה, ליטא, הציל בזמן השואה חייהם של אלפי יהודים מפולין ומליטא. על מעשה זה הוענק לו התואר חסיד אומות העולם.

צ'יאונה סוגיהארה
杉原千畝
צ'יאונה סוגיהארה
מדינה יפן  יפן
מידע חסיד אומות העולם
קישורים חיצוניים
יד ושם צ'יאונה סוגיהארה

ביוגרפיה

Screen Shot Shussei todoke
רישומי הלידה של סוגיהארה, המציינים את מקום הולדתו - העיירה קוזוצ'י, הידועה היום כעיר מינו, יפן.

סוגיהארה נולד בכפר יאוטסו, מחוז גיפו, שביפן ב-1 בינואר 1900 לקוסוי, גובה מס מטעם הממשלה ורופא, וליאטסו; הוא היה הבן השני מתוך שישה ילדים. מגיל צעיר גילה עניין רב בשפה האנגלית ובעולם שמעבר ליפן. אביו ציפה ממנו ללמוד רפואה, אך בבחינות הכניסה פסל את עצמו בכוונה - כשרשם במבחן את שמו בלבד. הוא נרשם ב-1918 לאוניברסיטת ואסדה ולמד כמקצוע ראשי ספרות אנגלית. ב-1919 עבר את בחינות משרד החוץ, ונשלח לחארבין שבסין, שם למד גרמנית ורוסית, והתמחה בענייני רוסיה.

Observation Kozuchi-town from Mt.Ogura
תצפית על קוזוצ'י (מינו), העיירה שבה נולד סוגיהארה.

במשרד החוץ היפני נחשב סוגיהארה לדיפלומט מבריק. בין היתר מונה כאחראי לרכישת מסילת הרכבת הצפונית במנצ'וריה (שהייתה אז מדינת בובה של יפן) מידי ברית המועצות. תודות למידע שקיבל מהסינים, הצליח לקנות אותה במחצית המחיר שדרשו הרוסים. סוגיהארה התפטר מתפקידו לאות מחאה אחרי הזוועות שנעשו תחת הכיבוש היפני בסין, וחזר ליפן ב-1935. שם התחתן עם יוקיקו קיקוצ'י, שהייתה בת למעמד נמוך משלו. ב-1938 גויס שוב למשרד החוץ, שירת במשרד הדוברות ובהמשך נשלח לשמש כמתרגם לרוסית בלשכת הצירות בהלסינקי שבפינלנד. ב-1939 נשלח לליטא, שם נתמנה לסגן הקונסול בקובנה. תפקידו החשאי הנוסף היה לאסוף מודיעין על תנועות הצבא הסובייטי והגרמני באזור.

במהלך מלחמת העולם השנייה

Sugihara-konsulat w Kownie
המבנה בו ישבה הקונסוליה היפנית בקובנה

כאשר כבשו הכוחות הגרמנים את ליטא ביוני 1940, התדפקו פליטים יהודים רבים מפולין ומליטא על דלתות הקונסוליה. לאחר ששוחח איתם, החליט סוגיהארה לעזור להם להימלט מרדיפות הנאצים. שיטת הבריחה הייתה הנפקה של ויזת מעבר ביפן עבור אלו שקיבלו מחסיד אומות העולם יאן זווארטנדיק, הקונסול ההולנדי בקובנה, ויזת יעד לכיוון היעד הפיקטיבי, האי קורסאו, שהיה אז בשליטה הולנדית. הנפקת ויזת מעבר איפשרה לקבל ויזת יציאה מרוסיה, ומליטא שהייתה אז שטח כבוש בידי הרוסים. הפליטים היו צריכים לגייס סכומי כסף מופקעים (180 דולרים אמריקניים, שנחשבו להון עתק באותם ימים), לנסיעה ברכבת הטרנס-סיבירית שחצתה את רוסיה, עד לעיר הנמל הרוסית ולדיווסטוק בנסיעה שארכה 11 ימים, ומשם בשיט בספינה ליפן. בשל הסיבות הכלכליות וכן בשל קושי להאמין בכוחה של הוויזה לא פנו בתחילה פליטים רבים בבקשה לקבל ויזה מן הקונסוליות ההולנדית והיפנית, אך עם הידרדרות המצב ובעיקר בשל השתדלותם של העסקנים היהודים שהיו ממנהיגי הפליטים מפולין ששהו בליטא, ובראשם ד"ר זרח ורהפטיג (לימים שר במדינת ישראל), הייתה עלייה חדה במספר הפליטים שפנו לבקש ויזה שכזו.

שלוש פעמים ביקש סוגיהארה אישור מהממונים עליו במשרד החוץ היפני להנפיק ויזות. כיוון שהנפקת ויזה דרשה תהליך הרשמה מסודר והוכחה מצד המבקש שברשותו דמי קיום מספיקים, נענה סוגיהארה בשלילה. כשראה שהמצב הביטחוני מחמיר, המרה את פי הממונים עליו, והחל ב-31 ביולי 1940 להנפיק ויזות ככל שיכול, עד לסגירת הקונסוליה היפנית בלחץ הרוסים, בספטמבר 1940. ב-4 בספטמבר עזב סוגיהארה את תפקידו ויצא ברכבת עם משפחתו לברלין, להמשך שירות דיפלומטי שם.

על פי האומדן, עד מועד סגירת הקונסוליה היפנית, הספיק סוגיהארה להנפיק יותר מ־2,150 ויזות, בכתיבה ידנית מרתונית ביחד עם אשתו ועוזרו (בחלק מהזמן סייע להם משה זופניק, תלמיד ישיבת מיר).

אף בתחנת הרכבת כאשר עזב את ליטא, המשיך להנפיק ויזות. לאחר שהרכבת יצאה מהתחנה, זרק את החותמת לידי פליט יהודי, שהנפיק בעזרתה ויזות מזויפות נוספות. מספר הניצולים היה גבוה יותר ממספר הוויזות, כיוון שוויזות למבוגרים כללו גם את ילדיהם. מספר הניצולים נאמד על ידי יד ושם ב-1,600 לכל הפחות. סוגיהארה עצמו העריך את מספרם ב-3,500 ואשתו העריכה ב-6,000. הערכות לא-רשמיות אף עוברות את ה־10,000. במסגרת הוויזות הללו הונפקו ויזות לכל שלוש מאות תלמידי ישיבת מיר, שעברו בשלב ראשון לקובה שביפן והמשיכו שם בלימוד תורה, ולאחר כשמונה חודשים לשנחאי.

מעשיו חשפו אותו ואת משפחתו לפגיעתם של הגרמנים, אך על אף שכנראה ידעו על מה שעשה לא פגעו בו, והוא המשיך למלא תפקידים דיפלומטיים ברחבי אירופה. בסוף תקופת המלחמה נעצר ביחד עם אשתו וילדיו בידי הסובייטים, ושהה במשך למעלה משנה במחנה מעצר.

אחרי המלחמה

ChiuneSugiharaMedal
מדליה שהנפיקה ישראל לזכרו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
Sugihara street, Jaffa
רחוב סמפו סוגיהרה ביפו

ב-1947 חזר סוגיהארה ליפן. תחת הנימוק הרשמי של צמצומים, הוא פוטר ממשרד החוץ בשל הוויזות שחילק בחופשיות. הוא נאלץ לעבוד בעבודות כפיים שונות, במשך תקופה לא קצרה, ואף עבד בחנותו של אחד מראשי הארגונים היהודיים.

ב-1960 קיבל משרה בחברה מסחרית ברוסיה, ועבד בה כ־16 שנים. בסוף 1969 ביקר בישראל, בה למד בנו, נפגש עם שר הדתות זרח ורהפטיג וקיבל תעודת הוקרה מיד ושם[1].

בשנת 1985 קיבל סוגיהארה הכרה כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם. סוגיהארה לא הסכים לקבל כיבודים או טובות הנאה כלשהם, מלבד מלגת לימודים שניתנה לבנו נובוקי בידי מדינת ישראל. ככלל, לא הסכים להתראיין, ובראיון נדיר אחד אמר שצריך לעשות את הדבר הנכון משום שהוא נכון – ולא מכל סיבה אחרת.

סוגיהארה נפטר ב-31 ביולי 1986 בגיל 86, והותיר אחריו אלמנה ושלושה ילדים.

מורשתו והנצחתו

מדינת ישראל, באמצעות החברה הממשלתית למדליות ומטבעות, הביעה את הוקרתה בהטבעה של מדליה מיוחדת לזכרו. בשנת 1992 נבנתה לכבודו אנדרטה בעיר מולדתו, ובה פסל בדמותו. ב-1998 הנפיק השירות הבולאי בישראל, בשיתוף יד ושם, בול דואר ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, הנושא את דיוקנותיהם של חמישה דיפלומטים חסידי אומות העולם, בהם סוגיהארה.

עיריית תל אביב יפו קראה רחוב על שמו ביפו, בין רחוב התקומה לשדרות ירושלים, לצד קולנוע אלהמברה.

ב-2016 נקרא על שם סוגיהארה רחוב בפארק המדע פלנתניה בעיר נתניה, הכולל גם גן יפני.

סוגיהארה גם קיבל הכרה רשמית מממשלת יפן והוכר בה כגיבור לאומי. בעיר קובנה, שם שירת כקונסול, נקרא רחוב על שמו. נעשה עליו סרט תיעודי בשם "סוגיהארה", בבימויו של רוברט קירק.

ב-2001 הוקם פארק עצי סאקורה בווילנה, לציון 100 שנים להולדתו של סוגיהארה.

אחד ההסברים לכינויו "סמפו" הוא בכך שכשהיהודים להם הנפיק ויזות שאלוהו לשמו, חשב שהשם "צ'יונה" יהיה קשה להגייה על ידי מי שלא מורגל בשפה היפנית. לכן אמר ששמו "סמפו", שהיא צורת קריאה נוספת לסימניות הקאנג'י המרכיבות את שמו.

בשנת 1992 החליטה עיריית יאוטסו להקים פארק לזכרו על גבעה המשקיפה על העיר. שמו של הפארק ביפנית הוא 人道の丘 - Jindou no oka, שפירושו "גבעת האנושיות". בטקס חנוכת הפארק השתתפו גם ניצולים רבים, בהם זרח ורהפטיג, ששיתף עמו פעולה בהצלה בקובנה. בשנת 2000 נחנך בפארק מוזיאון סוגיהארה, בו ביקרו כבר למעלה מ-100 אלף מבקרים, בהם ישראלים רבים.

בראשית 2019 התברר, כי החורשה שניטעה לזכרו בבית שמש על קרקע של קק"ל, ובתרומות יפנים, נעקרה ובמקומה הוקמה שכונת המגורים "קנה הבושם"[2].

ב-29 ביולי 2019, גוגל הקדישה "דודל" לזכרו של סוגיהארה[3].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שרגא הר גיל, מציל יהודים מקובנו, מעריב, 24 בדצמבר 1969
  2. ^ עופר אדרת34 שנים אחרי, משפחתו של שינדלר היפני גילתה כי החורשה לזכרו הפכה לשכונה בבית שמש, באתר הארץ, 13 בפברואר 2019
  3. ^ שרבוט גוגל לזכרו של צ'יאונה סוגיהארה (באנגלית)
1 בינואר

1 בינואר הוא היום הראשון בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 364 ימים (365 בשנה מעוברת).

31 ביולי

31 ביולי הוא היום ה-212 בשנה (213 בשנה מעוברת), בשבוע ה-32 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 153 ימים.

א' בשבט

א' בשבט הוא היום הראשון בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הראשון בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בא' שבט הוא ברב השנים פרשת בא. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת וארא.

אבא מרדכי ברמן

הרב אַבָּא מָרְדְּכַי בֶּרְמָן (תרע"ט, 1919 - ג' באייר תשס"ה, 12 באפריל 2005) היה ראש ישיבת "עיון התלמוד" ומחבר סדרת ספרי "עיון התלמוד" על מסכתות הש"ס.

בנימין פאלער

הרב בנימין פַּאלֶער (באנגלית: Binyomin Paler; ‏~ה'תרס"ח, 1908 - ה' באב ה'תש"ס, 6 באוגוסט 2000) היה ראש ישיבה אמריקאי ממוצא ליטאי, מתלמידי רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק מבריסק. ראש ישיבת "מקור חיים" בניו יורק.

ה'תר"ס

ה'תר"ס (5660) או בקיצור תר"ס היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-5 בספטמבר 1899, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 23 בספטמבר 1900. שנה מסוג גכז, היא מעוברת, ואורכה 384 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.

יאוטסו

יאוטסו (ביפנית - 八百津) היא עיירה בחלק הדרום מזרחי של מחוז גיפו שבמרכז יפן.

יאוטסו שוכנת על גדותיו של נהר הקיסו שמוצאו באלפים היפניים באזור מחוז נגנו והנשפך לאוקיינוס השקט בסמוך לעיר נאגויה. חלקה המרכזי של יאוטסו שוכן בעמק המוקף בהרים משלושה צידיו. חלקים נוספים של העיר שוכנים בהרים שמסביב. יאוטסו היא עיירה שהזמן קפא בה, מוקפת שדות אורז רבים (כמו באזורים כפריים אחרים ביפן) ומתגאה בשלוש מבשלות סאקה וקו ייחודי של עוגיות חיטה המיוחדות רק לה.

יאוטסו ידועה גם בתור עיר הולדתו של צ'יאונה סוגיהארה. אחר פרסום הספר "ויזות לחיים", שנכתב על ידי רעייתו של סוגיהארה, נודע גם בעיר על מעשיו ומועצת העיר החליטה להקים פארק לזכרו. שמו של הפארק הוא 人道の丘-Jindou no oka, "גבעת האנושיות" ובו אנדרטאות ומוזיאון לזכרו. המוזיאון נחנך בשנת 2000 וביקרו כבר למעלה מ־100 אלף מבקרים, ביניהם ישראלים רבים. עם זאת, בראיון טלוויזיה ברשת צ'ובו ניפון ברודקסטינג (CBC) הועלתה טענה על ידי נינו של סוגיהארה כי סביו-רבו נולד בעיירה קוזוצ'י שבעיר מינו.מ־1996, משתתפת יאוטסו בפרויקט JET של משרד החוץ היפני ובמסגרתו מעסיקה ישראלי דובר יפנית בתפקיד "מתאם ליחסים בינלאומיים".

יהדות יפן

יהדות יפן הוא שמה של קהילה יהודית קטנה אשר התקיימו באיי יפן. זוהי הקהילה היהודית הממוקמת במיקום המזרחי ביותר מבין קהילות אסיה.

יחסי יפן–ליטא

יחסי יפן–ליטא הם היחסים הבילטרליים שבין יפן לבין רפובליקת ליטא. ליפן שגרירות בווילנה, ולליטא יש שגרירות בטוקיו. יפן הייתה אחת מהמדינות המעטות שהכירו בכיבוש הסובייטי של המדינות הבלטיות, כולל ליטא.

בפברואר 1992 הוקמה בדנמרק שגרירות יפן שהייתה אחראית על היחסים עם ליטא, ובשנת 1997 הוקמה שגרירות בווילנה. ביוני 1998 הוקמה בטוקיו שגרירות ליטא ביפן.

ישיבת מיר

ישיבת מיר היא ישיבה חרדית-ליטאית ותיקה, אחת משתי הישיבות הגדולות ביותר בעולם (יחד עם ישיבת לייקווד).

הישיבה נחשבת כאחת הישיבות הראשונות שנוסדו במתכונת הישיבה החדשה, שנייה לישיבת וולוז'ין. נוסדה בעיר מיר שבבלארוס על ידי הרב שמואל טיקטינסקי, לפני שנת ה'תקע"ה, 1815. הישיבה נמנתה עם "ישיבות המוסר" שאימצו את תנועת המוסר. סגנונה הלימודי הושפע מתלמידי ראשי ישיבות שונים שהגיעו ללמוד בישיבה והביאו עמם את סגנון לימודם של רבותיהם, וצביונה המוסרי אף הוא הושפע מתנועת תלמידים זו, בעיקר בוגרי ישיבת סלובודקה שנשלחו לישיבה בידי הסבא מסלובודקה.

תקופת הזוהר של הישיבה באירופה הייתה תקופת בין המלחמות, אז לוטש סגנונה הלמדני בידי ראש הישיבה הצעיר, הרב אליעזר יהודה פינקל שאיזן בין השפעות תלמידי הרב שמעון שקופ ותלמידי הרב ברוך בר ליבוביץ, שניהם תלמידי ר' חיים מבריסק, שהיו הקולות הדומיננטיים בבית המדרש של התקופה. דמותה הכללית של הישיבה הושפעה יותר בפן החינוכי-מוסרי, אותו עיצב "המשגיח" הרב ירוחם ליוואוויץ, חניך אסכולת קלם של תנועת המוסר.

בעת שואת יהודי אירופה ניצלו רבים מתלמידי הישיבה וחלק גדול מהצוות החינוכי כשנמלטו לשנחאי באמצעות אשרות כניסה ליפן שסיפק חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, הניצולים הקימו את הישיבה מחדש בירושלים ובארצות הברית וממנה יצאו ישיבות נוספות.

כיום שוכנת הישיבה המרכזית בשכונת בית ישראל בירושלים, ויש לה ישיבה-בת במודיעין עילית. ענף אחר של הישיבה שעומד עצמאית מבחינה מנהלתית הוא ישיבת מיר בארצות הברית.

ישראל חיים קפלן

הרב ישראל חיים קפלן (לפני ה'תרנ"ה, 1895 - ב' בשבט ה'תש"ל, 9 בינואר 1970) היה ראש ישיבה ומשגיח ליטאי-אמריקאי. כיהן כראש ישיבת "תורת חסד" בבריסק וכראש ישיבה ומשגיח בישיבת בית מדרש עליון במונסי שבארצות הברית.

לאו חנין

לאו חנין (Leo Hanin;‏ 20 בנובמבר 1913 - 21 בספטמבר 2008) היה פעיל ציוני בסין וביפן, יליד וילנה.

לוי קרופני

הרב לוי קְרוּפֶּנִי (לעיתים בכתיב היידי: קרופעני; באנגלית: Levi Krupenia; ה'תרע"ו, 1916 - י"ט באדר ה'תשנ"ח, 17 במרץ 1998) היה ראש ישיבה אמריקאי. ראש ישיבת קמניץ בארצות הברית.

נחום לסמן

הרב נחום לסמן (ה'תרפ"א, 1921 - י"ב באלול ה'תשכ"ט, 26 באוגוסט 1969) היה ראש ומייסד ישיבת מגדיאל וישיבת תושיה-תפרח.

סלאחטין אולקומן

סלאחטין אולקומן (בטורקית: Selahattin Ülkümen; ‏14 בינואר 1914, אנטיוכיה, האימפריה העות'מאנית - 24 ביולי 2003, איסטנבול, טורקיה) היה דיפלומט טורקי, חסיד אומות העולם שהציל יהודים בעת הכיבוש הנאצי של איי הדודקאנס והאי רודוס.

קובה (יפן)

קוֹבֶּה (ביפנית: 神戸市) היא העיר החמישית בגודלה ביפן.[דרוש מקור] העיר נמצאת באי הונשו, בחבל קנסאי, דרום-מערבית לאוסקה. היא בירת מחוז היוגו. היא אחת מערי הנמל המרכזיות של יפן, יחד עם יוקוהמה, נגויה, אוסקה וטוקיו.

רפאל שמואלביץ

הרב רפאל הלוי שמואלביץ (ט"ז בכסלו ה'תרצ"ח, 20 בנובמבר 1937 - ט' בשבט ה'תשע"ו, 18 בינואר 2016) היה מראשי ישיבת מיר ומראשי מערכת האנציקלופדיה התלמודית.

שואת יהודי ליטא

שואת יהודי ליטא התחוללה בחודשים יוני עד דצמבר 1941. המעטים ששרדו מקרב יהדות ליטא היו הנמלטים ליערות ואותם שהצליחו להסתתר אצל קרובים ליטאים. על פי מחלקת הסטטיסטיקה הליטאית ליטא מנתה בין 203,000 ל-207,000 יהודים עד ה-1 בינואר 1941. על פי ספרות המחקר, אוכלוסיית היהודים בליטא מנתה כמאתיים ועשר עד מאתיים ועשרים אלף נפש. מספר היהודים ששרדו בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית בליטא בתום המלחמה נאמד בכ-8,000 נפש.הרציחות ההמוניות של היהודים בליטא היו תקדים בהיסטוריה של ליטא, במספר הרוגים הרב בזמן כה קצר.

שמואל וילנסקי

הרב שמואל וילנסקי שנודע בכינויו ר' שמואל חרקובר (~ה'תר"ע, 1910 - י' בכסלו ה'תש"ך, 11 בדצמבר 1959) היה ראש ישיבת "בית התלמוד" בארצות הברית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.