צ'ה גווארה

ארנסטו (צ'ה) גווארה [1]ספרדית: Ernesto Guevara ; ‏14 ביוני 1928[2]9 באוקטובר 1967) היה מהפכן ומרקסיסט ארגנטינאי, פוליטיקאי קובני ורופא במקצועו. גווארה היה בכיר בעל תפקיד משמעותי במהפכה הקובנית שהתרחשה בשנות החמישים של המאה ה-20. גווארה היה פעיל בפעולות צבאיות ומהפכניות רבות, אך לאחר שהגיע לבוליביה ב-1967, על מנת לארגן בה מהפכה דומה לזו שהתרחשה בקובה, נתפס על ידי הצבא הבוליבי והוצא להורג. מאז מותו, התרבות הפופולרית הפכה את דמותו לסמל של התמרדות.

ארנסטו צ'ה גווארה דה לה סרנה
Ernesto Guevara
CheHigh
צילומו המפורסם של צ'ה גווארה, 1960
לידה 14 ביוני 1928
ארגנטינה רוסאריו, ארגנטינה
הוצאה להורג 9 באוקטובר 1967 (בגיל 39)
בוליביה לה איגרה , בוליביה
מדינה קובה  קובה
מהפכן מרקסיסט ארגנטינאי ופוליטיקאי קובני בכיר
פרסים והוקרה
Che Guevara - ca. 1945
ארנסטו גווארה בגיל 17, בסביבות שנת 1945

רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות

ארנסטו רפאל גווארה דה לה סרנה אי לינץ' נולד ב-14 ביוני 1928 לסליה דה לה סרנה וארנסטו גווארה לינץ'. את הכינוי "צ'ה" ("חבר", בסלנג צבאי) קיבל מאוחר יותר. גווארה היה הבכור מבין חמישה ילדים למשפחה ארגנטינאית אמידה בעיר רוסאריו שבארגנטינה. בגיל שנתיים אובחנה אצלו אסתמה קשה, שממנה סבל כל חייו. התקפי האסתמה החוזרים שלו גרמו למשפחה לעזוב את רוסאריו, ובשנת 1932, לפי המלצה רפואית, עברו לעיר אלטה גראסיה בפרובינציית קורדובה שבמולדתם.

בני הזוג גווארה היו דעתניים ובעלי השקפות ליברליות. העליות והירידות הכלכליות לא מנעו מהם לנהל אורח חיים בוהמי, מרופד בלא מעט מותרות, אך היחסים ביניהם היו רצופי מריבות, בין היתר על רקע בגידותיו התכופות של האב, והסתיימו לבסוף בפרידה.

האב, דון ארנסטו גווארה לינץ', מהנדס בניין, בעל השקפות שמאלניות, היה צאצא למשפחה מעורבת אירית-בסקית-ספרדית. אבותיה האירים של משפחת לינץ' הגיעו לדרום אמריקה במאה ה-18. גווארה חי בעבר במקסיקו (שם אחד מנציגיה, יש אומרים, היה פדרו קסטרו דה פיגרואה, משנה למלך ב"ספרד החדשה") ובקליפורניה עד שהגיע גם הוא לארגנטינה. האם, סליה דה לה סרנה הייתה צאצאית למשנה המלך האחרון של פרו, הגנרל ממוצא בסקי חוזה דה לה סרנה אֶ הינוחוזה. בני משפחת סרנה הגיעו לארגנטינה גם כן במאה ה-18 ונמנו עם מה שנקרא oligarquia ganadera. האם התייתמה בגיל צעיר וגדלה אצל אחותה הגדולה, שהייתה נשואה למשורר חסיד הקומוניזם קאיטנו קורדובה איטורבטרו.

גווארה נשאר קרוב יותר לאמו, שהייתה אינטלקטואלית, מעריצה של התרבות הצרפתית ובעלת אישיות מוחצנת ואסרטיבית יותר מבעלה. היא שימשה לו גם כמורה עד שהחל לפקוד את בית הספר באיחור של שנתיים בגלל מחלת האסתמה. עוד בצעירותו הושפע מכתביו של קרל מרקס שהיו בספריית אביו. אולם אהב לקרוא גם את המסות של פרויד על המיניות, את ספרי המדע הבדיוני של ז'ול ורן, את אלכסנדר דיומא האב ואת הדקמרון של בוקאצ'יו.

בבוליביה פגש את מי שהייתה אשתו הראשונה הילדה גדיאה, שהרשימה אותו בידע רב ובדעותיה המהפכניות. הם נסעו ביחד למקסיקו, שם התחתנו ב-1955 ושם נולדה בתם הילדיטה. ב-22 במאי 1959 הזוג התגרש.

לימודיו, מסעותיו ופעילותו הרפואית

גווארה החל ללמוד הנדסה בקורדובה, אך שינה תוכניותיו כאשר במשך כשבועיים טיפל בסבתו אנה לינץ' (אם אביו) הגוססת אחרי שבץ מוחי, עד יום מותה. תחת רושם חוויה זו נרשם בדצמבר 1947 ללימודי רפואה באוניברסיטת בואנוס איירס. בגלל מחלת האסתמה התעניין במיוחד בתופעות של אלרגיות, ובימי לימודיו, פרט לעבודות מזדמנות לצורך מימון הלימודים, התנדב במחלקה לאלרגיות בבית חולים במעבדתו של האלרגולוג ד"ר פיזאני. את אחת מעבודותיו במסגרת לימודיו, כתב בנושא אלרגולוגיה ומחלות עור.

בשנת 1949, יצא למסע הראשון מבין מסעותיו הרבים, והתוודע אל שבטי האינדיאנים המדוכאים והעניים. גם עובדת היותו סטודנט לרפואה הביאה אותו במגע עם הבעיות הרפואיות והחברתיות של השכבות העניות.

בשנים 19511952 טייל עם חברו, הביוכימאי אלברטו גרנאדו, בדרום אמריקה, בין היתר בפרו, בצ'ילה ובקולומביה, והמראות שראה שם - רודנות, עוני וסבל - גרמו לחיזוק דעותיו הפוליטיות ולשנאתו לאימפריאליזם ולקפיטליזם. גווארה התפרנס מעבודות בתחום הרפואה, הצילום והכתיבה העתונאית. בין השאר עבד כמטפל במקלט למצורעים בסאן פואבלו בשולי האמזונאס בפרו, בשיתוף פעולה עם רופא ומנהיג סוציאליסט פרואני, הוגו פשה, מומחה בטיפול בצרעת שאותו פגש בצ'ילה. תוך כדי הטיול כתב גווארה גם מאמרים על שבטי המאיה והאינקה. ביולי 1952 חזר לבואנוס איירס כדי לעמוד במבחנים במסגרת לימודי הרפואה. את רשמיו מטיול זה העלה ביומן מסע שמאוחר יותר התבסס עליו הספר דרום אמריקה באופנוע.

בשנתיים הבאות עסק ברפואה לסירוגין, למשל בבית חולים בגואטמלה יחד עם שני רופאים מוונצואלה מומחים במחלת המלריה, ואחר כך במחלקה לאלרגיה בבית חולים במקסיקו סיטי. בחודש אפריל 1953, סיים את חובותיו האקדמיים וקיבל תואר "דוקטור לרפואה". בתקופת עבודתו בבית חולים בגואטמלה קיבל גווארה את הכינוי "צ'ה" (חבר או מילת פנייה אל מישהו, בסלנג ארגנטינאי). עמים שכנים נוהגים לכנות כך ארגנטינאים, בשל השימוש השגור שלהם במילה זו.

החבירה לפידל קסטרו

Raulche2
ראול קסטרו וצ'ה גווארה, 1958.

את האחים ראול ופידל קסטרו, לימים שליטי קובה פגש לראשונה במקסיקו, ביולי 1955. באותה עת היה פידל מהפכן שחתר להפיל את השלטון בארצו. ב-1956 הצטרף גווארה, יחד עם מהפכנים קובנים, לאימוני גרילה תחת פיקודו של לוחם ספרדי בשם אלברטו באיו, והיה לחייל המצטיין ולמפקד כיתה. האימונים משכו תשומת לב רבה, והמהפכנים נעצרו ביוני 1956, אך שוחררו לאחר זמן קצר.

זמן קצר לאחר מכן עזבו המהפכנים הקובנים את מקסיקו בדרכם לקובה, עם צבא קטן של 82 איש, על סיפונה של ה"גראנמה". גווארה הצטרף לקבוצה כרופא. עם עלייתם לחוף נתקלו בכוחותיו של בטיסטה, שליט קובה באותם ימים. בשל נחיתותם המספרית, הוכרעו בקרב וספגו אבידות רבות. קומץ הניצולים נאלץ לברוח להרים ולנהל לוחמת גרילה נגד צבא בטיסטה, בעזרת תושבים רבים שהצטרפו אליהם. עם התגברות הפופולריות שלהם, קיבל גווארה את הדרגה הגבוהה ביותר בצבאו של קסטרו, היה למפקד הנערץ ביותר, ואף כונה "אל קומנדנטה" (המפקד).

המהפכה הקובנית

Che SClara
צ'ה גווארה במהלך הקרב על סנטה קלרה, 1958.

בשלהי 1958 פיקד גווארה על כוח קטן שתקף את צבאו של בטיסטה בסנטה קלרה. הקרב, שבו ניצחו כוחות המורדים המעטים היה למיתוס, ונחשב לאחת מהנקודות המכריעות של המהפכה (על אף שנטען כי ההתנגדות שבה נתקלו כוחותיו של קסטרו הייתה מועטה ורבים מחייליו של בטיסטה הצטרפו בעצמם לכוחות המורדים). ב-1959 הסתיימה המהפכה בעלייתו של קסטרו לשלטון. בטיסטה, שנחשב אז לבובה של האמריקנים, נמלט מקובה עם 40 מיליון דולר מכספי המדינה. גווארה הפסיק לעסוק ברפואה. לעומת זאת הוא קרא ליישום מה שהגדיר "רפואה מהפכנית" עם דגש על מניעת מחלות, על שיפור תנאי התזונה והמחייה הפיזיים של העניים ועל חינוך ההמונים בתחום הבריאות, כמו כן על חשיבות המאבק הפוליטי והמזוין בקפיטליזם ובתאגידים האמריקאיים.

גווארה קיבל אזרחות קובנית ומונה למפקד בית הכלא "לה קבאניה" שם שינה את גישתו כלפי החירות והחופש. משנת 1959 עד שנת 1963, פיקח על משפטי ראווה מהירים ועל ההוצאות להורג של פקידיו של בטיסטה ושל מתנגדי המשטר הקומוניסטי על פי המודל של הגולגים של רוסיה הסובייטית. הוא שימש כשופט, ומוציא להורג, דבר ממנו שאב גאווה רבה במיוחד[3].

מקורות אחדים טוענים שמספר המוצאים להורג עמד על 156, אך אחרים טוענים שהוצאו להורג כ-500 איש. עם זאת יש לקחת טענות אלה בערבון מוגבל מאחר שתמיד הועלו על ידי אנשים שהיו בקשרים עם ה-CIA או שהופעלו על ידו. גווארה עצמו התנגד, על פי דבריו, לאלימות כלפי חפים מפשע. המשורר ארמנדו ולדרס נאסר באשמת חתרנות נגד המהפכה ובניסיון לטרור, ולפי הסברה היה סוכן CIA ותומך משטרו של בטיסטה. ולדרס טען שעונה קשות עד ששותק מהמותניים ומטה (אולם נצפה יורד בכוחות עצמו ממטוס במיאמי בעת שחרורו), ושחזה במעשי עינוי ורצח של האסורים במקום.

לאחר המהפכה

CheinMoscow
צ'ה גווארה בכיכר האדומה, נובמבר 1964

לאחר המהפכה, נישא גווארה לאלידה מרץ' (ילידת קובה, 1937). יש ספק לגבי תאריך חתונתם והתאריכים המקובלים הם 23 במרץ 1959 או 2 ביוני 1959. החתונה נערכה במבצר הצבאי לה קבאנה שבהוואנה, בירת קובה. נולדו להם ארבעה ילדים. היא חיברה את הספר "זכרונות" (Evocation), אשר מתאר את התאהבותה בצ'ה, נישואיה לו ואת גידול ארבעת ילדיהם אחרי מותו.

בשנים הבאות הפך גווארה לשגריר נודד מטעם קובה וביקר יחד עם אשתו, אלידה, במצרים (באותה הזדמנות ביקר גם ברצועת עזה), ביפן, בפקיסטן, ביוגוסלביה, בהודו ובאינדונזיה. ב-1960 חזר לקובה וכיהן כשר התעשייה בממשלתו של קסטרו. במהלך כהונתו חתם על הסכם לייצוא קני סוכר לברית המועצות (עד אז הקונה העיקרית של קני הסוכר הייתה ארצות הברית). כמו כן, כיהן כנשיא הבנק הלאומי של קובה.

עוד בזמן מסעו ביבשת נשבע גווארה "לשסף את גרונו של כל שבוי מנוצח שיפול לידי". ואכן, בתפקידיו השונים ביטא קשיחות רבה כלפי אויביו ואויביו לשעבר, ניהל הוצאות להורג של אסירים בהיקפים ניכרים, והטיף לאלימות ישירה וחסרת מעצורים. הוא תיאר הרג אויב כחוויה המאושרת ביותר בחייו של אדם, וטען כי "ירייה מדויקת, ברגע הנכון, היא חזקה ואפקטיבית הרבה יותר מאשר ההפגנה הפציפיסטית החזקה והאפקטיבית ביותר"[4].

בתחילת המהפכה ראה גווארה בברית המועצות מודל לחיקוי שיש לשאוף אליו. עם הזמן, ולאחר שהתחוללה המהפכה בקובה, התחיל לראות פגמים במודל הקומוניסטי של ברית המועצות. התעוררו אצלו ספקות באשר לשיתוף הפעולה עם ברית המועצות, ספקות שהגיעו לשיאם בנאום שנשא באלג'יריה בו גינה את ברית המועצות על כך שאינה עושה מאמצים להפיץ את המהפכה מחוץ לגבולותיה. גווארה אמר כי מדינה שאינה מסייעת למדינות בעולם השלישי לחולל בתוכן מהפכה היא אינה מדינה קומוניסטית אמיתית, ואולי אף יותר גרועה ממדינות קפיטליסטיות. גווארה גרס כי יש להוביל את המהפכה - תחילה בקובה, אחר כך בדרום אפריקה ודרום אמריקה ומשם לצאת אל העולם. הוא התקרב אז בכך לעמדות של המפלגה הקומוניסטית הסינית בביקורתה על מדיניות ברית המועצות. כפועל יוצא של הגינוי, ביקש ממנו פידל קסטרו, שהיה תלוי בחסדי הסובייטים, לצאת את קובה.

לאחר שיחה עם פידל קסטרו ובשל ייאושו מיצירת כלכלה חדשה בקובה, יצא גווארה לאלג'יריה ומשם לקונגו, כדי לסייע לכוחות השמאלניים במשבר קונגו. הוא האמין שיש ליצור מהפכה גם לפני שהתנאים מבשילים, ושהתחלת המהפכה יוצרת תנאים. למרות זאת, נכשלה מהפכה זו. עם שובו לקובה פרש מפעילות ציבורית (ככל הנראה בשל סכסוך שהתגלע בינו לבין קסטרו). הוא הוצא ממנהיגות המפלגה הסוציאליסטית המהפכנית של קובה, והוא הושמט מרשימת חברי הוועד המרכזי שנבחרו למוסד העליון של המפלגה[5].

Che Guevara - Grab in Santa Clara, Kuba
מאוזוליאום צ'ה גווארה בסנטה קלרה, קובה

בסתיו 1966, ככל הנראה, הגיע לבוליביה על מנת לארגן בה מהפכה דומה לזו שהתרחשה בקובה. לחייליו הטיף ל"שנאה בלתי מתפשרת כלפי האויב, הדוחפת את האדם אל מעבר לגבולות הטבעיים של ההוויה האנושית והופכת אותו למכונת הריגה יעילה, אלימה, סלקטיבית וקרה"[4]. ב-9 באוקטובר 1967, הוא נתפס על ידי צבא בוליביה והוצא להורג[6].

על מעמדו של גווארה בעת הוצאתו להורג יעיד טיפולם של אנשי הצבא הבוליביאנים בגופה. תחילה הזריקו לתוכה פורמלין, אחר כך הצטלמו לצידה במעמד מתוקשר, ולבסוף קצצו את זרועותיה כדי לשמור טביעות אצבעות כהוכחה. מקום הקבורה הוסתר. ב-1997 איתר צוות חיפושים קובני וארגנטינאי את עצמותיו של גווארה והן הוטסו לקבורה במאוזוליאום צ'ה גווארה שהוקם לזכרו בסנטה קלרה, קובה.

בהוואנה התכנסו קרוב למיליון איש בכיכר המהפכה לטקס אשכבה, ושמעו את נשיאם פידל קסטרו מעלה את חברו לדרך, לדרגת אדם שהקדים את זמנו, ושדרך חייו, ומחשבתו היו ללא רבב. המילים "דגם" ו"מופת" הדהדו כשלושים פעם בנאומו.

גווארה כסמל

גווארה הפך בעיני אוהדיו לסמל של אומץ, צדק ומהפכה. המעמד שתפס בחייהם של הקובנים מומחש בקריאת ארגון תלמידי בתי הספר היסודיים הנקרא "החלוצים הצעירים". התלמידים נוהגים להצדיע מדי בוקר לדגל בצירוף הקריאה "חלוצים בשביל הקומוניזם, אנחנו נהיה כמו צ'ה" (Pioneros por el Comunismo, Seremos como el Che).

בסוף שנות ה-60 הפך גווארה לסמל פופולרי של מהפכנות ואמונה באידיאלים פוליטיים. תדמית זו קודמה במידה רבה בזכות צילום דרמטי של דיוקנו שצולם על ידי צלם אופנה בשם אלברטו קורדה ב-5 במרץ 1960, כאשר גווארה עמד על המרפסת ליד פידל קסטרו בהוואנה. הצילום התפרסם רק שבע שנים מאוחר יותר, בכתבה של עיתון איטלקי על מותו של גווארה. צילום זה עובד לסמל פופ שהוא אחד הפופולריים והמוכרים בעולם. הוא שוכפל מאז וצוטט רבות כולל על פוסטרים, בניינים, חולצות ועוד. בנוסף, התמונה משמשת כסמל לאוהדי ספורט רבים בעולם המזוהים עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, למשל אוהדי אגודות הפועל בישראל.

מורשתו של גווארה נוכחת מאוד גם בתרבות הפופולרית, בין היתר בזכות היומן שלו שזכה גם לעיבוד קולנועי (דרום אמריקה באופנוע) ובזכות השיר הפופולרי "Hasta Siempre" על אודותיו, שזכה לביצועים רבים.

Habana02.jpeg

דיוקנו של גווארה על בניין משרד הפנים בהוואנה

3 Pesos Cuba 1995

שטר של 3 פסו, קובה, 1995, עם דיוקנו של גווארה

Statueduchelahiguera

פסלו של צ'ה גווארה הממוקם ביישוב לה איגרה שבבוליביה בו הוצא להורג.

כתביו

לקריאה נוספת

  • -Che Guevara On Revolutionary Medicine- in "Militant" vol.59 nr.48 XII 1995
  • Eric Luther ,Ted Hesken Critical Lives:Che Guevara 2001 Alpha

קישורים חיצוניים

אודותיו

לשלילת דמותו

הערות שוליים

  1. ^ לעיתים מופיע כצ'ה גאוורה.
  2. ^ כך על פי תעודת הלידה שלו. בביוגרפיה שכתב ג'ון לי אנדרסון נטען כי נולד ב-14 במאי ואימו זייפה את התאריך בתעודת הלידה כדי שלא ידעו שהרתה טרם נישואיה
  3. ^ מודל לחיקוי? צ'ה גווארה היה רוצח המונים צמא דם, מידה, ‏2017-10-10 (בhe-IL)
  4. ^ 4.0 4.1 לוראן כהן, ‏צ'ה גווארה: משיח חולה הדק, תכלת 41, סתו התשע"א, 2010
  5. ^ גווארה לא נכלל בהנהגת קובה, מעריב, 3 באוקטובר 1965
  6. ^ גיא אלסטר‏, מדוכא, מסריח ועם שני שעוני רולקס: כך נתפס וחוסל צ'ה גווארה, באתר וואלה! NEWS‏, 09 באוקטובר 2017
9 באוקטובר

9 באוקטובר הוא היום ה-282 בשנה (283 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 83 ימים.

Hasta Siempre

Hasta Siempre (בספרדית: "לתמיד") הוא שיר שכתב המשורר הקובני קרלוס פואבלה ב-1965. השיר נכתב זמן קצר לאחר שפידל קסטרו פרסם את מכתב הפרידה של ארנסטו גווארה ממנו ומהעם הקובני, והוא נכתב כתגובה לאותו מכתב. השיר הוא שיר הלל רב שבחים לגווארה ולחלקו במהפכה הקובנית.

במרוצת השנים הוקלטו מספר גרסאות כיסוי לשיר, בין היתר על ידי קומפאי סגונדו מבואנה ויסטה קלאב, הזמר המקסיקני אוסקר צ'אווס, קרלוס פואבלה והזמרת הצרפתייה נטלי קרדון. בגרסה שהקליטה בואנה ויסטה בשנת 2003, שונתה השורה האחרונה בשיר, שלשונה "ועם פידל אנו אומרים לך: אתה המפקד לתמיד", והמילה "פידל" הוחלפה במילה "קובה".

אגם טנגניקה

אגם טַנְגָאנָיִיקָה (בסווהילי: Ziwa la Tanganyika, בצרפתית: Lac Tanganyika, באנגלית: Lake Tanganyika) הוא אגם מים מתוקים גדול במרכז אפריקה. הוא מוערך כאגם השני בגודלו בתבל מבחינת עומקו, אחרי ימת באיקל שבסיביר (Lake Baikal). ארבעים וחמישה אחוזים משטח האגם נמצאים בתחומי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, 41% מהשטח בתחומה של טנזניה, והשאר בתחומי בורונדי וזמביה.

הדיג באגם גבר במהלך המאה ה-20, בד בבד עם הגידול הרב באוכלוסייה השוכנת ביישובים על שפת האגם.

אידיולקט

בבלשנות, אידיולקט (מיוונית, idio- פרטי ו־-lect לשון) הוא וריאנט שפה הייחודי לפרט מסוים. האידיולקט בולט בדפוסים של בחירת מילים ודקדוק, או מילים, ביטויים או ניבים לשוניים הייחודיים או אופייניים לפרט מסוים. לכל פרט יש אידיולקט, המאופיין בקיבוצים חוזרים ונשנים של מילים הייחודיים לו. אידיולקט עשוי לעיתים קרובות לכלול גם סוגים של אקולקט – דיאלקט הספציפי לבית או למשפחה מסוימת.

לרוב, האידיולקט של אדם אינו כה בולט בחזרותיו עד כדי כך שאחרים מבחינים בו על נקלה, אך במקרים מסוימים ישנם אנשים המאמצים ביטויים וחוזרים עליהם פעמים רבות עד כדי כך שהם הופכים לחלק מכינוים. דוגמאות:

דוד בן-גוריון מיעט להשתמש במילה "את".

ארנסטו צ'ה גווארה, ששמו האמצעי, "צ'ה", הוא כינוי המבוסס על חיבתו לשימוש במילה "צ'ה" ("חבר" – בסלנג צבאי ארגנטינאי).

שר האוצר לשעבר יגאל הורביץ, שהאידיולקט הבולט שלו, שהיה רצוף בתיאורים ציוריים ובעיקר במשלים לחוסר אחריותם של אלו הדורשים ממנו להוציא כספים, זיכה אותו בכינויי לוואי כמו "אין לי" ו"משוגעים, תרדו מהגג".

יצחק רבין נהג לומר את המילה "פלסטינים" בפ"א דגושה.

מרגלית צנעני משלבת בדיבורה העברי הרבה אמרות שפר מאנגלית (so am I), מערבית (אבו ענתר) ומשפות רבות אחרות. לעיתים קרובות היא גם משלבת אמרות שפר כאלה ויוצרת אמרות חדשות משלה. לדוגמה, את מחאת האוהלים היא כינתה "מהפכה דה לה שמאטע".

גיבור הסרט "הערת שוליים" מבין שנימוקי ועדת פרס ישראל לתת לו את הפרס לא נכתבו כלל על ידי אותה ועדה – משום שהוא מזהה בנימוקים את האידיולקט של בנו, שאינו חבר בוועדה.

אייקון פופ

אייקון פופ (באנגלית: Pop icon, בתרגום חופשי: כוכב התרבות הפופולרית) היא הגדרה לידוען, דמות או אובייקט, שניתנת בדרך כלל על ידי התקשורת או הציבור הרחב. אייקון הפופ משפיע רבות על תרבות הפופ.

אלברטו גרנאדו

אלברטו גרנאדו (Alberto Granado; ‏8 באוגוסט 1922 - 5 במרץ 2011) היה ביוכימאי ארגנטינאי-קובני, שותפו של ארנסטו צ'ה גווארה למסעו המפורסם בדרום אמריקה.

אלברטו קורדה

אלברטו דיאס גוטיירס (בספרדית: Alberto Díaz Gutiérrez;‏ 14 בספטמבר 1928, קובה - 25 במאי 2001, צרפת), ידוע יותר בשם אלברטו קורדה, או בקצרה - קורדה (Korda), היה צלם קובני הזכור בעיקר בעקבות תמונתו המפורסמת של צ'ה גווארה בה נראה המהפכן המרקסיסטי צ'ה גווארה.

גאל גרסיה ברנאל

גאל גרסיה ברנאל (בספרדית: Gael García Bernal; נולד ב-30 בנובמבר 1978) הוא שחקן מקסיקני. זוכה פרס גלובוס הזהב.

גראנמה

גראנמה (Granma) הוא שמה של היאכטה שעל סיפונה הגיעו פידל קסטרו ו-81 לוחמים נוספים ממקסיקו לקובה ב-1956, במטרה להפיל את משטרו של פולחנסיו בטיסטה. היאכטה באורך 18 מטרים נבנתה בשנת 1943, ותוכננה במקור להוביל 12 נוסעים.

גרילה

גרילה (בספרדית guerra פירושה מלחמה ו־guerrilla פירושה מלחמה קטנה) היא שיטת לחימה המתבצעת על ידי קבוצות קטנות, זריזות וגמישות, ולא על ידי צבא סדיר. הגרילה מאפשרת למורדים להתמודד עם הצבא הסדיר הגדול של השלטון באמצעות טקטיקות צבאיות (כגון טקטיקת פגע וברח), מארבים, חבלות ופשיטות.

המילה שימשה לראשונה לתיאור המאבק העממי כנגד הכיבוש הצרפתי של ספרד במהלך מלחמות נפוליאון, ומכאן בא המונח.

ארגוני טרור משתמשים בלוחמת גרילה להגשמת מטרותיהם. בשיח המשמש את השלטון שכנגדו נלחמים לוחמי הגרילה, גם לוחמי הגרילה הם טרוריסטים. הבחנה אובייקטיבית יותר לא תראה לוחמי גרילה כטרוריסטים, כאשר מאבקם מופנה רק נגד השלטון וכוחותיו, ולא כנגד אזרחים חפים מפשע, ולהפך, ארגון התוקף במכוון אזרחים חפים מפשע הוא ארגון טרור, גם אם הוא במקביל נוקט בפעולות גרילה כנגד מטרות צבאיות. חזבאללה, למשל, האחראי לפעולות טרור נגד תושבים בישראל ובעולם כולו, משלב גם לוחמת גרילה. פעולות גרילה כוונו באופן אינטנסיבי נגד צבא ההגנה לישראל עד לנסיגה מלבנון בשנת 2000.

בצה"ל נקראת לוחמת גרילה גם בשם לוחמה זעירה (לו"ז).

דרום אמריקה באופנוע

דרום אמריקה באופנוע הוא ספר המבוסס על היומן שכתב ארנסטו צ'ה גווארה במהלך מסעו עם חברו אלברטו גרנאדו בדרום אמריקה, כשהיה סטודנט לרפואה בן 23. במהלך המסע נחשף גווארה, בן למשפחה מהמעמד הבינוני, לסבלות העניים ביבשת - כורים מנוצלים במכרות הנחושת בצ'ילה, חולים במושבת מצורעים בפרו, וסתם פשוטי עם. המסע שהחל כהרפתקאה, שינה את חייו של גווארה, ובו עוצבו השקפותיו, כפי שהעיד בעצמו:

היומן ראה אור לראשונה בקובה ב-1993, בשם Mi primer gran viaje: De la Argentina a Venezuela en motocicleta (מילולית: "המסע הגדול הראשון שלי: מארגנטינה לוונצואלה באופנוע"). ב-2002 יצאה מהדורה ראשונה של הספר בעברית בהוצאת חרגול, בתרגומו של אורי פרויס, וב-2004 יצאה מהדורה מתוקנת.

בשנת 2004 הופק בארגנטינה הסרט דרום אמריקה באופנוע, המבוסס על היומן ועל זכרונותיו של אלברטו גרנאדו. את הסרט ביים ולטר סאלס, ואת התפקידים הראשיים גילמו גאל גארסיה ברנאל (כגווארה) ורודריגו דה לה סרנה (כגרנאדו). בשנת 2005 זכה הסרט בפרס באפט"א בקטגוריית הסרט הטוב ביותר לסרט שאינו דובר אנגלית.

דרום אמריקה באופנוע (סרט)

דרום אמריקה באופנוע (בספרדית: Diarios de motocicleta; מילולית: "יומני האופנוע") הוא סרט קולנוע מ-2004, המבוסס על ספר באותו השם, המבוסס בעצמו על יומן המסע שכתב צ'ה גווארה במהלך מסעו עם חברו אלברטו גרנאדו בדרום אמריקה, כשהיה סטודנט לרפואה בן 23. בנוסף, כלולים בו אירועים שלא מופיעים ביומן, ומתוארים בספרו של גרנאדו על המסע.

הפקת הסרט הייתה בינלאומית, וכללה חברות הפקה מארגנטינה, ארצות הברית, גרמניה, בריטניה, צ'ילה וצרפת. את הסרט ביים הבמאי הברזילאי ולטר סאלס, ואת התסריט כתב הפוארטו ריקני חוסה ריברה. את התפקידים הראשיים גילמו השחקן המקסיקני גאל גארסיה ברנאל (כגווארה) והשחקן הארגנטינאי רודריגו דה לה סרנה (כגרנאדו).

הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל סאנדנס ב-2004, ומאוחר יותר הוקרן גם בפסטיבל קאן.

הילדה גדיאה

הילדה גדיאה אקוסטה (Hilda Gadea Acosta מרץ 1921, לימה, פרו - פברואר 1974, הוואנה, קובה). הייתה כלכלנית פרואנית, מנהיגת שמאל וסופרת. הייתה אשתו הראשונה של צ'ה גווארה.

המהפכה הקובנית

המהפכה הקובנית היא סדרת האירועים בשלהי שנות ה-50, שבמהלכה הודח שליט קובה פולחנסיו בטיסטה, ובמקומו תפס את השלטון פידל קסטרו, שהנהיג בה משטר מרקסיסטי.

כומתה

כֻּמְתָּה היא סוג של כובע עגול עם חלק עליון שטוח. הכובע יושב בצורה הדוקה על הראש, כך ניתן לסדר את חלקו העליון בצורות שונות – לרוב מופנה לצד אחד.

כומתות נחבשו לראשונה על ידי איכרים באסקים והיו עשויות מצמר. כיום כומתות עשויות לרוב מלבד. כומתה ("בֵּרֵט", Beret) גם נקשרה במשך שנים למראה הסטריאוטיפי של צרפתים וקטלאנים. אף על פי שהכומתות הן מראה נדיר בימנו, בארצות אלה זהו פריט לבוש סמלי או טקסי והן עדיין משמשות איכרים, אמנים, ציירים ואינטלקטואלים.

כומתות מזוהות עם מבחר של אנשים שונים. הכומתה הייתה גם פריט לבוש סטריאוטיפי לבמאי קולנוע עד שנות השמונים, אז, בהשפעת הבמאי סטיבן ספילברג ואחרים, החליף אותה כובע המצחיה.

סנטה קלרה (קובה)

סנטה קלרה (בספרדית: Santa Clara) היא עיר במרכז קובה, המשמשת כבירתו של מחוז ויה קלרה. היא שוכנת כמעט בדיוק במרכז קובה, באמצע הדרך בין הוואנה לקמגואיי, צפונית לטרינידד וצפונית מזרחית לסיינפואגוס, בגובה של 112 מ' מעל פני הים. בשנת 2011 התגוררו בה כ-219,660 תושבים.

העיר שינתה את שמה מספר פעמים. בתחילה נקראה קאיוֹ נוּאֶבוֹ, אחר כך דוֹס קאיוֹס, וִיָה נוּאֶבָה דה סנטה קלרה, פּוּאֶבְּלוֹ נוּאֶבוֹ דה אנטון דיאָס, וִיָה קלרה, ולבסוף סנטה קלרה.

צ'ה

האם התכוונתם ל...

קאמילו טורס

קאמילו טורס (3 בפברואר 1929 - 15 בפברואר 1966) היה כומר קתולי קולומביאני מאבות "התאולוגיה של השחרור".

טורס למד בבלגיה, וכשחזר לקולומביה לקראת סוף שנות ה-50, ראה את עצמו ואת הנצרות כמחויבים יותר ויותר לעמוד לצד העניים והשכבות החלשות, ולהילחם על זכויותיהם במאבק מזוין. זו הייתה הפרשנות המקומית שלו ושל אנשי דת נוספים באמריקה הלטינית לקריאה של האפיפיור יוחנן ה-23 לאנשי הכנסייה לבדוק בכל עת במה הם רלוונטיים לזמנם וסביבתם. הוא עזב את משרתו באוניברסיטת קולומביה והצטרף למחתרת הגרילה ELN, לה סיפק תמיכה רוחנית ומוסרית קתולית-מרקסיסטית. טורס מת בשנת 1966, בקרב הראשון בו השתתף, והוכרז כמרטיר. אורו התעמעם ברחבי היבשת רק עם הוצאתו להורג של צ'ה גווארה. אמירתו המפורסמת ביותר הייתה: "אם ישו היה חי היום, הוא היה לוחם גרילה".

תמונתו של צ'ה גווארה

תמונתו של צ'ה גווארה היא תמונה שצילם הצלם הקובני אלברטו קורדה (Korda) ב-1960, ובה נראה המהפכן המרקסיסטי צ'ה גווארה כשהוא חובש כומתה ומביט לעבר נקודה לא ברורה משמאלו של המתבונן. התמונה התפרסמה בסוף שנות ה-60, והפכה לאייקון תרבותי שעובד לתמונות, פסלים ויצירות אמנות אחרות בכל רחבי העולם ואף סמל לרבים. שמה הרשמי של התמונה הוא "Guerrillero Heroico" ("לוחם הגרילה ההירואי").

המלחמה הקרה
אירועים חשובים

(1945–1967)

אירועים חשובים

(1968–1991)

ערכים נוספים

שנות ה-40:

שנות ה-50:

שנות ה-60:

שנות ה-60:

שנות ה-70:

שנות ה-80:

שנות ה-90:

סכסוכים אחרים:

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.