צ'ארלס דוז

צ'ארלס גייטס דוזאנגלית: Charles Gates Dawes; ‏27 באוגוסט 1865 - 23 באפריל 1951) היה סגן נשיא ארצות הברית תחת הנשיא קלווין קולידג' (19251929) וחתן פרס נובל לשלום.

צ'ארלס דוז
Charles Dawes
Chas G Dawes-H&E
לידה 27 באוגוסט 1865
מריאטה, אוהיו, ארצות הברית
פטירה 23 באפריל 1951 (בגיל 85)
אוונסטון, אילינוי, ארצות הברית
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
סגן נשיא ארצות הברית ה־30
4 במרץ 19254 במרץ 1929
(4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית קלווין קולידג'
שגריר ארצות הברית בבריטניה
19291932
(כ־3 שנים)
→ אלנסון יוטון
הממונה ה־1 על מינהל ותקציב ממשל ארצות הברית
23 ביוני 192130 ביוני 1922
(שנה)
תחת נשיא ארצות הברית וורן הארדינג
הרברט לארד ←
פרסים והוקרה

חייו

דוז נולד במריאטה שבאוהיו לרופוס דוז ולמרי לבית גייטס. אביו היה בעל דרגה גבוהה בצבא האמריקני ולחם במלחמת האזרחים האמריקנית, וסב סבו היה איש הצבא ויליאם דוז. הוא סיים את לימודיו במריאטה קולג' ב-1884 ובשנת 1886 סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים סינסינטי. דוז החל לעסוק בעריכת דין בלינקולן שבנברסקה (1887 - 1894). לאחר מכן הוא פנה לעסקים והיה בעל עניין במספר מפעלים בתעשיית הגז, בין היתר כנשיאן של החברות "Lacrosse Light" בוויסקונסין ו"Northwestern Gas Light and Coke" באילינוי.

בשנת 1896 התבקש דוז על ידי המפלגה הרפובליקנית לעמוד בראש המטה באילינוי של ויליאם מקינלי לנשיאות ארצות הברית. לאחר בחירתו של מקינלי הוא מונה ב-1898 לתפקיד המפקח על הבנקים של ארצות הברית. בתקופתו בתפקיד, בשנים 1898 - 1901, הוטמעו צעדים למניעת מקרים דומים לשפל הכלכלי של 1893. הוא פרש מתפקידו ב-1901 על מנת להתמודד ולשמש נציג אילינוי בסנאט של ארצות הברית. ההתנקשות בחייו של הנשיא מקינלי הביאה במידה רבה להפסדו, לאחר שהנשיא תאודור רוזוולט הביע תמיכה במועמד אחר. דוז פרש לעסקים פרטיים ועד 1921 היה הנשיא המייסד של "Central Trust Company" באילינוי.

במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת דוז באירופה מטעם הצבא האמריקני, כשהוא מתקדם מדרגת מייג'ור לדרגת בריגדיר גנרל. בין תפקידיו בצבא: הממונה על רכש מזון; חבר הוועדה לפירוק יחידות צבאיות מטעם משרד המלחמה. בשנת 1919 התפטר מהצבא וחזר לעסקיו, עד למינויו ב-1921 לשמש כמנהל הראשון של הלשכה הממונה על מנהל ותקציב הממשל (כיום משרד הניהול והתקציב). הוא שימש בתפקיד במשך שנה ולאחר מכן מונה לוועידה לדיון בפיצויים לבעלות הברית במלחמה (1923). הוועדה שבראשה עמד והגתה את תוכנית דוז לשיקום כלכלת גרמניה זיכתה אותו בפרס נובל לשלום לשנת 1925, במשותף עם הוגה הסכמי לוקרנו אוסטן צ'מברלין. למעשה, תוכניתו לא הביאה לתוצאות והוחלפה באחרת.

בשנת 1924 נבחר קלווין קולידג' למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות. לאחר ששניים ממועמדיו לתפקיד סגן הנשיא, פרנק לואדן וויליאם בורה, סירבו לקבל את המועמדות, הסכים קולידג' להצעת ועידת המפלגה ובחר בדוז. כהונתם נמשכה בין השנים 1925 - 1929, אך יחסיהם היו מעורערים לאורך מרבית התקופה. דוז הודיע לקולידג' כי הוא לא ישתתף בישיבות הקבינט ובמהלך השבעתו לנשיא הסנאט האפיל נאומו על נאום הנשיא. דוז הביע בנאומו מורת רוח מהליכי העבודה של הסנאט ולמרות זאת לא נעשו מטעמו צעדים לחיזוק יחסיו עם הסנאט ולשמש איש קשר בין הבית הלבן לבין הקונגרס. מועמדו של קולידג' לתפקיד התובע הכללי, צ'ארלס וורן, לא אושר על ידי הסנאט. מנגד, מאמציו של דוז הביאו לאישור החוק לשיקום המשקים החקלאיים ולאחר מכן הטיל קולידג' וטו על החוק.

המועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית הרברט הובר בחר שלא להציע לדוז להמשיך בתפקידו תחתיו. לאחר בחירתו הוא מינה את דוז לשגריר ארצות הברית בבריטניה. דוז כיהן בתפקיד זה בין 1929 ל-1932, ובמהלך שנים אלה הוא נענה לבקשת הנשיא הובר ועמד מספר חודשים בראש חברה ממשלתית לשיקום הכלכלה בעקבות השפל הכלכלי הגדול. הוא התפטר מהחברה בעקבות היותו חבר דירקטוריון במספר בנקים ורצונו להקדיש את זמנו לשיקומם. בשובו לארצות הברית התמנה דוז ליו"ר הבנק "City National Bank and Trust" והוא עמד בראשו עד לפטירתו, ב-1951.

דוז עסק בזמנו הפרטי בנגינה על פסנתר והיה מלחין שיצירתו המוכרת ביותר היא "Melody in A Major" משנת 1912. שלושה מאחיו של דוז מילאו תפקידים ציבוריים שונים, בהם חבר בית הנבחרים של ארצות הברית בימן דוז והמפקח על הבנקים הנרי דוז. בנו של דוז, רופוס, מת בטביעה בשנת 1912. מנישואיו לקארו בליימר, בשנת 1889, היה דוז אב לשניים ואימץ שני ילדים נוספים.

דוז נפטר בשנת 1951 באוונסטון שבאילינוי.

קישורים חיצוניים

1865

שנת 1865 היא השנה ה-65 במאה ה-19. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1865 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1925 בארצות הברית

1925 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 149 שנה מיום היווסדה.

1926 בארצות הברית

1926 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 150 שנה מיום היווסדה.

1927 בארצות הברית

1927 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 151 שנה מיום היווסדה.

1928 בארצות הברית

1928 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 152 שנה מיום היווסדה.

1929 בארצות הברית

1929 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 153 שנה מיום היווסדה.

27 באוגוסט

27 באוגוסט הוא היום ה-239 בשנה בלוח הגרגוריאני (240 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 126 ימים.

אואן יאנג

אואן יאנג (באנגלית: Owen D. Young;‏

27 באוקטובר 1874 - 11 ביולי 1962), איש עסקים ותעשיין אמריקני, עורך דין ודיפלומט אשר ייצג את אמריקה בוועידת הפיצויים השנייה בשנת 1929 וגיבש את תוכנית פריסת חובות הפיצויים של גרמניה הידועה כתוכנית יאנג.

בשנת 1924 יאנג השתתף לצידו של צ'ארלס דוז בוועידה שהביאה להצגת תוכנית דוז.

בפברואר 1929 נשלח יאנג לשאת ולתת על הסדר פיצויים נוסף. הוועידה התכנסה בפריז וזו הפעם נבחר אואן יאנג לעמוד בראשה, כשהוא נושא ונותן עם נשיא הרייכסבנק הילמאר שאכט. במאי 1929 התפרסמה "תוכנית יאנג" - יאנג המליץ על הקטנה נוספת ומשמעותית של סכום הפיצויים, ולהסדר תשלומים נדיב שהשתרע עד לשנת 1988, בנוסף להסדרים פיסקלים ובנקאיים במשק הגרמני שנועדו לייצבו ולהעלותו על פסים של צמיחה כלכלית. תוכנית זו נדחתה על ידי הלאומנים הגרמנים ובראשם אלפרד הוגנברג והנאצים ובראשם אדולף היטלר, ואף הביאה לפרישתו של שאכט (שהיה נאצי קנאי) מן הרייכסבאנק, אך התקבלה על ידי הממשלה הגרמנית.

בסמוך לאחר קבלת התוכנית אירעו אירועים ששינו את התמונה לחלוטין. מותו של גוסטב שטרזמן אשר היה הכח המניע מאחורי המגעים שהביאו לתוכנית דוז ולתוכנית יאנג, ב-3 באוקטובר 1929 לווה ב-29 באוקטובר בקריסת הבורסה בארצות הברית שהביאה למשבר כלכלי עולמי. התוכנית עדיין התבצעה עד שנת 1931 עת נאלצה הממשלה הגרמנית להפסיק את התשלומים. במאמץ אחרון לסייע לרפובליקה הגרמנית הכריז הנשיא הרברט קלרק הובר על הפסקה זמנית בתשלומים, אך בשנת 1933 עם עליית הנאצים לשלטון הכריז היטלר כי גרמניה לא תשלם פיצויי מלחמה נוספים.

בשנת 1931 הוא המליץ לסנאט של ארצות הברית להגביר את הפיקוח של הפדרל ריזורב על הבנקים בארצות הברית.

בין יתר פעילויותיו נמנה יאנג עם מייסדי חברת האלקטרוניקה האמריקנית RCA בשנת 1919 והיה יו"ר החברה עד לשנת 1933. בשנים 1922–1939 היה גם יו"ר חברת ג'נרל אלקטריק.

אוסטן צ'מברלין

סר ג'וזף אוסטן צ'מברלין (Sir Joseph Austen Chamberlain;‏ 16 באוקטובר 1863 – 17 במרץ 1937) היה מדינאי בריטי, אחיו-למחצה של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין וחתן פרס נובל לשלום (על חלקו בהסכמי לוקרנו).

גשר השלום

גשר השלום הוא גשר בינלאומי בין ארצות הברית לבין קנדה בקצה המזרחי של ימת אירי, מעל נהר הניאגרה.

הגשר הוקם בשנת 1927 ומחבר בין העיר באפלו שבניו יורק לעיר פורט אירי שבקנדה. אורכו של הגשר הוא כ-1,768 מטר (5,800 רגל). הגשר נבנה במלאת 100 שנה של שלום בין ארצות הברית לקנדה לפיכך הוא נקרא "גשר השלום".

הגשר הוא אחד מן החשובים ביותר בצפון אמריקה ועל פי הערכות שונות עוברות בו מדי יום למעלה מ-4,000 משאיות.

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1924

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1924 היו מערכת הבחירות הנשיאותיות ה-35, והתרחשו ב-4 בנובמבר 1924. הנשיא המכהן קלווין קולידג', המועמד הרפובליקני, נבחר לכהונה מלאה.

קולידג' מונה לנשיאות בשנת 1923 לאחר מותו של הנשיא הקודם, וורן הרדינג. לקולידג' ניתן קרדיט על הכלכלה המשגשגת מבית והיעדר משברים מחוץ. הפיצול במפלגה הדמוקרטית עזר לו. המועמד הדמוקרטי היה ג'ון דייוויס, חבר קונגרס לשעבר ודיפלומט אנונימי מוירג'יניה המערבית, המועמד היחיד אי פעם ממדינה זאת. דייוויס היה האיש הראשון ממדינה שתמכה בעבדות והועמד לבחירה לנשיאות מאז מלחמת האזרחים. מפני שדייוויס היה שמרן, כמה דמוקרטים ליברליים פרשו מהמפלגה והחליטו לתמוך במועמדותו של הסנאטור מוויסקונסין, רוברט לה פולט, שהיה המועמד של המפלגה הפרוגרסיבית. לה פולט זכה במדינת מגוריו, וויסקונסין, והיה האדם היחיד מוויסקונסין שזכה באלקטורים.

פרשנים פוליטיים טוענים שבחירות אלו היו נקודת השיא של השמרנות האמריקאית, כיוון ששני המועמדים היו שמרנים, תמכו בהפחתת המעורבות הממשלתית ובהפחתת מיסים. רוברט לה פולט, המועמד השלישי, הביע דעות נגדיות לכך.

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1928

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1928 היו מערכת הבחירות ה-36 בתולדות ארצות הברית, והתרחשו ביום שלישי, ה-6 בנובמבר 1928. מזכיר המסחר הרברט הובר היה המועמד מהמפלגה הרפובליקנית, לאחר שהנשיא היוצא קלווין קולידג' בחר לא לרוץ לתקופת כהונה שנייה. מולו התמודד מושל ניו יורק, אל סמית', מהמפלגה הדמוקרטית. הובר וסמית' היו מועמדים פוטנציאליים לנשיאות עוד לפני 1928 ונחשבו למנהיגים טובים. שניהם התמודדו על התפקיד בפעם הראשונה, והציגו את דמותם כדי למשוך את המצביעים. כל מועמד נאלץ להתמודד עם התנגדות מצד מפלגתו, ואף אחד מהם לא זכה לתמיכה מוחלטת של מפלגתו.

הרפובליקנים זוהו עם הכלכלה המשגשגת של שנות העשרים בעוד שסמית', נוצרי קתולי, סבל מהתנגדות אנטי-קתולית, מעמדתו נגד חוק היובש ומהקישור שלו לטמאני הול המושחת. התוצאה הייתה ניצחון רפובליקני שלישי ברציפות, שהיה ניצחון סוחף. הובר כמעט הצליח לנצח ברוב מדינות הקונפדרציה לשעבר, שהיו מזוהות עם הדמוקרטים. במהלך מערכת הבחירות הכינוי כלב דמוקרטי צהוב קיבל חשיבות לאומית- מצביעים דרומיים רבים שהתנגדו לסמית' הצביעו לו בכל זאת בגלל שנאתם לרפובליקנים.

הרברט הובר

הרברט קלרק הובר (באנגלית: Herbert Clark Hoover;‏ 10 באוגוסט 1874 – 20 באוקטובר 1964) היה נשיאה ה-31 של ארצות הברית (1929–1933). הוא היה רפובליקני, וכמזכיר המסחר הכניס אלמנטים של התייעלות למגזר העסקי, וסיפק תמיכה ממשלתית לסחר בינלאומי. בתקופת כהונתו כנשיא (1929 - 1933) תוכניותיו השאפתניות נעצרו בגלל פרוץ השפל הגדול, שהחמיר בכל שנה למרות ההתערבויות הגדולות שביצע בכלכלה. התמשכות המשבר הכלכלי ובמידת מה גם תמיכתו בחוק היובש הביאה להפסדו הגדול בבחירות שנערכו בשנת 1932 ולעלייתו של הנשיא הדמוקרטי פרנקלין דלאנו רוזוולט. בשארית חייו, תמך הובר בשמרנות, התנגד לממשלה גדולה, לליברליזם ולמעורבות ממשלתית בנושאים כלכליים. הדמוקרטים השתמשו במוניטין שלו כדי לתקוף את השמרנות וכדי להצדיק עוד מעורבות ממשלתית.

הובר היה חבר בקהילת הקווייקרים, והיה מהנדס מכרות מוצלח עד 1912. במהלך מלחמת העולם הראשונה, צבר לעצמו מוניטין כשהוביל מאמצים לתמיכה באוכלוסייה הכבושה בבלגיה, ובמזרח אירופה לאחר המלחמה. הוא עמד בראש מנהל המזון האמריקאי (United States Food Administration) במהלך המלחמה. כאיש עסקים פרוגרסיבי, הוא לחם למען יעילות וצמצום הבזבוז בתפקידו כמזכיר המסחר של ארצות הברית בין 1921 ל-1928. הובר תמך ב"תחרות יעילה", שלדבריו תוכל לחסל את הבזבזנות בעסקים. הוא האמין בחשיבות ההתנדבות ובתפקיד היחידים בחברה ובכלכלה. במהלך הבחירות ב-1928, נבחר הובר בקלות להיות מועמדה של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, אף על פי שמעולם לא התמודד בבחירות לפני כן. אף על פי שלא התמקד בנושא הדתי, חלק מתומכיו תקפו את יריבו, אל סמית', על דתו הקתולית. הובר ניצח בקלות.

לאחר נפילת הבורסה ב-1929, פחות משמונה חודשים לאחר היכנסו לתפקיד, ניסה הובר להילחם בשפל הגדול עם פרויקטים גדולים של עבודה ציבורית, כסכר הובר, וניסיון לשמור על השכר ברמה גבוהה. הוא אישר בחוסר רצון חוק מכסים ב-1930, שפגע בסחר החוץ. הוא האמין שלמרות הירידה בהכנסות ממסים, חשוב היה לשמור על תקציב מאוזן, ולכן העלה מיסים. הכלכלה המשיכה להידרדר ושיעור האבטלה עלה עד 25%, כשהתעשייה הכבדה, המכרות, וחקלאי הכותנה והחיטה נפגעו במיוחד. התמשכות המשבר הכלכלי ובמידת מה גם תמיכתו בחוק היובש, שלא היה אהוד בקרב הציבור, הובילו לתבוסתו בידי פרנקלין דלאנו רוזוולט, שהבטיח ניו דיל לאמריקנים. הובר מדורג כנשיא גרוע יחסית.

לאחר הפסדו בבחירות, הפך הובר לנואם שמרן שהתנגד למדיניות הפנים והחוץ של הניו דיל. הוא התנגד לכניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. ב-1946, מינה אותו הנשיא הארי טרומן לסקור את גרמניה ההרוסה, והדו"חות שהגיש הובילו לשינוי במדיניות האמריקנית כלפי גרמניה. ב-1947, מונה לעמוד בראשות וועדה שתפקידה היה לייעל את הביורוקרטיה הממשלתית. כשהלך לעולמו, תדמיתו השתפרה מעט.

וורן הרדינג

וורן גמליאל הרדינג (באנגלית: Warren Gamaliel Harding‏; 2 בנובמבר 1865–2 באוגוסט 1923) היה הנשיא ה-29 של ארצות הברית, החל מ-4 במרץ 1921 ועד מותו ב-1923. בזמן מותו נחשב לנשיא אהוד במיוחד, אולם חשיפת פרשיות שהתרחשו בממשלו, כמו פרשת ה"טיפוט דום", הורידו מהאהדה כלפיו, וכך גם חשיפה של רומן עם אחת מפילגשיו, נאן בריטון. בדיעבד נחשב הרדינג לאחד הנשיאים הגרועים בתולדות ארצות הברית.

הרדינג נולד בבלומינג גרוב שבאוהיו. הוא חי באוהיו כל חייו, מלבד בתקופות שבהן הקריירה הפוליטית שלו הכריחה אותו לעבור מקום. הוא התיישב במריון כשהיה בן עשרים, רכש עיתון קטן וכושל בשם "מריון דיילי סטאר" והפך אותו לבמה מצליחה לדעותיו הרפובליקניות. ב-1899, נבחר לסנאט של אוהיו, ולאחר ארבע שנים, נבחר לסגן מושל אוהיו ב-1903. הוא הובס בבחירות לתפקיד המושל ב-1910, אולם נבחר לסנאט של ארצות הברית ב-1914.

הרדינג ניסה להיבחר למועמד הרפובליקני לנשיאות ב-1920, אך נחשב למועמד שלא יצליח. המועמדים המובילים, כמו הגנרל ליאונרד ווד, לא הצליחו להשיג רוב, והוועידה הייתה חלוקה. התמיכה בהרדינג גברה בהדרגה עד שנבחר בסיבוב העשירי. הוא ניהל מסע בחירות ממרפסת ביתו, נשאר במריון ונתן לאנשים לבוא אליו. הוא ניצח בניצחון סוחף את המועמד הדמוקרטי, ג'יימס קוקס, והמועמד הסוציאליסטי, יוג'ין דבס, כשהוא מבטיח "חזרה לנורמליות" והופך בכך לסנאטור הראשון שנבחר לנשיאות.

הרדינג מינה כמה אישים נכבדים לתפקידים בכירים, כאנדרו ויליאם מלון לתפקיד מזכיר האוצר של ארצות הברית, הרברט הובר לתפקיד מזכיר המסחר, וצ'ארלס אוונס יוז לתפקיד מזכיר המדינה של ארצות הברית. הישג בולט במדיניות החוץ שלו היה כינוס הוועידה הימית בוושינגטון, שבה המעצמות הימיות הסכימו להגביל את הציים שלהם, הגבלה שנמשכה כעשור. שני חברים בממשלו של הרדינג הואשמו בשחיתות: מזכיר הפנים של ארצות הברית, אלברט פול, והתובע הכללי של ארצות הברית, הארי דוהרטי. חשיפת הפרשיות לא התרחשה עד לאחר מותו של הרדינג, וגם לא חשיפת פרשיות האהבים של הרדינג מחוץ לנישואיו, אולם שני הנושאים פגעו בו. הרדינג מת מהתקף לב לאחר שחלה בסן פרנסיסקו במהלך מסע נאומים. הוא הוחלף בידי סגנו, קלווין קולידג'.

נשיא ארצות הברית

נשיא ארצות הברית של אמריקה (באנגלית: President of the United States, ובקיצור POTUS) הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת הנבחר של ארצות הברית. הנשיא מנהיג את הרשות המבצעת ואת הממשל הפדרלי והוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של ארצות הברית.

הנשיא נבחר באמצעות העם בדרך לא ישירה על ידי חבר האלקטורים לכהונה בת ארבע שנים, והוא אחד משני הנבחרים הפיקודיים הנבחרים ברמה הלאומית הפדרלית, לצד סגן נשיא ארצות הברית. התיקון ה-22 לחוקה, שאומת בשנת 1951, מגביל את הנשיא מבחירה לכהונה שלישית מלאה. הוא גם מגביל נשיא לשעבר מלהיבחר פעם נוספת לאחר סיום כהונתו.

44 בני אדם שירתו בתפקיד זה (בספירת שתי כהונותיו הלא רציפות של גרובר קליבלנד). הנשיא הנוכחי וה-45 במספר של ארצות הברית הוא דונלד טראמפ, המכהן מאז 20 בינואר 2017 ותקופת כהונתו צפויה להסתיים ב-20 בינואר 2021.

סגן נשיא ארצות הברית

סגן הנשיא של ארצות הברית (באנגלית: Vice President of the United States ובקיצור VPOTUS) הוא השני במעלתו בממשל האמריקאי, והראשון בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית. כדבריו הציוריים של עדלי סטיבנסון סגן הנשיא נמצא "מרחק של פעימת-לב מהנשיאות". במהלך השנים שמונה סגני נשיאים החליפו את הנשיא הנבחר כתוצאה ממוות, ואחד - כתוצאה מפרישה.

החוקה קובעת כי סגן נשיא ארצות הברית הוא נשיא הסנאט של ארצות הברית , ובסמכותו להכריע הצבעות שמסתיימות בשוויון בסנאט.

קיומו של מוסד סגנות הנשיאות בשיטה האמריקנית מסייע ליציבותה של הרשות המבצעת. סגן הנשיא שואב את סמכותו מהעם ומחליף את הנשיא במידת הצורך להשלמת תקופת כהונה של ארבע שנים – זאת בניגוד לשיטות השלטון הפרלמנטריות בהן ממשלות מתחלפות, לעיתים קרובות, לפני השלמת תקופת הכהונה המתוכננת.

סגן הנשיא הנוכחי של ארצות הברית הוא מייק פנס, המכהן מאז ה-20 בינואר 2017.

פרס נובל לשלום

פרס נובל לשלום מוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום או אישים שפעלו למען מטרות הומניטריות כמו זכויות אדם ומודעות סביבתית.

בניגוד לשאר פרסי נובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שוודיה, מוענק פרס נובל לשלום בבית עיריית אוסלו, בירת נורווגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו שוועדת הפרס תבחר על ידי הפרלמנט הנורווגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורווגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשוודיה לא הייתה לנורווגיה מסורת מלחמתית.

המסיבה הרשמית לכבוד קבלת פרס נובל לשלום נערכת מדי שנה בבית המלון היוקרתי "גרנד הוטל". מקבל הפרס עומד על המרפסת הצופה למרכז העיר ומנופף לקהל לשלום. בשנת 2018, הוענקה למלון חנוכיית זהב, 24 קארט, בגובה של 65 ס"מ על ידי משפחת פיליפסון מארצות הברית שהם במקור מאוסלו.

קלווין קולידג'

ג'ון קלווין קולידג' הבן (באנגלית: .John Calvin Coolidge, Jr‏; 4 ביולי 1872 – 5 בינואר 1933) היה נשיאה ה-30 של ארצות הברית (1923–1929). קולידג' היה עורך דין רפובליקני מורמונט, ועלה לגדולה בפוליטיקה של מדינת מסצ'וסטס, לפני שמונה למושל המדינה. תגובתו לשביתת השוטרים בבוסטון ב-1919 גרמה לו להפוך לדמות החלטית ולמנהיג ברמה לאומית. מעט אחר כך, הוא נבחר להיות סגן הנשיא ה-29 (1921 - 1923) ומונה לתפקיד הנשיא לאחר מותו הפתאומי של וורן הרדינג ב-1923. קולידג' נבחר לכהונה מלאה ב-1924, ונודע כשמרן שתמך בממשלה מצומצמת, וגם בתור איש של מילים מעטות ובעל שנינות אירונית.

קולידג' החזיר את הביטחון במוסד הנשיאות לאחר פרשיות השחיתות בממשלו של הרדינג, ועזב את התפקיד אהוד במיוחד. בעיני רבים הוא סימן את תקוות מעמד הביניים. תקופת הפרישה שלו הייתה קצרה, והוא מת בגיל 60, בינואר 1933, פחות מחודשיים לפני שיורשו, הרברט הובר, עזב את תפקידו.

למרות שהמוניטין שלו השתקם במהלך כהונתו של רונלד רייגן כנשיא, היסטוריונים עוד מתלבטים בנוגע לדירוג נשיאותו. תומכי הממשלה המצומצמת ומדיניות הלסה פר רואים אותו לחיוב, ואילו תומכי ממשל מרכזי חזק רואים אותו יותר לשלילה. שני הצדדים משבחים את תמיכתו בשוויון גזעי.

תוכנית דוז

תוכנית דוז (Dawes Plan) היא תוכנית שנועדה להסדיר את תשלום פיצויי המלחמה של גרמניה למדינות ההסכמה, לאחר מלחמת העולם הראשונה.

התוכנית נחתמה ב-1924 ונקראה על שם צ'ארלס דוז, ששימש באותה עת כמנהל היחידה למנהל ותקציב הממשל בארצות הברית; דוז עמד בראש הוועדה שגיבשה את התוכנית בשנת 1923, ואף זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1925 על פועלו לשיקום גרמניה בזכות גיבוש התוכנית. התוכנית פעלה עד 1928 וסייעה לשיקומה הכלכלי של גרמניה, והזרימה לה השקעות חוץ, בעיקר אמריקאיות, אך לא הצליחה כמצופה, ובשנת 1929 הוחלפה בתוכנית יאנג.

סגני-נשיא ארצות הברית
ג'ון אדמסתומאס ג'פרסוןארון ברג'ורג' קלינטוןאלברידג' גרידניאל תומפקינסג'ון קלהוןמרטין ואן ביורןריצ'רד ג'ונסוןג'ון טיילרג'ורג' דאלאסמילרד פילמורויליאם רופוס קינגג'ון ברקינרידג'האניבל המליןאנדרו ג'ונסוןסקיילר קולפקסהנרי וילסוןויליאם א. וילרצ'סטר ארתורתומאס הנדריקסלוי פ. מורטוןעדלי סטיבנסוןגארט הוברטתאודור רוזוולטצ'ארלס וורן פיירבנקסג'יימס שרמןתומאס מרשלקלווין קולידג' • צ'ארלס דוז • צ'ארלס קרטיסג'ון גארנרהנרי וולאסהארי טרומןאלבן ברקליריצ'רד ניקסוןלינדון ג'ונסוןיוברט האמפריספירו אגניוג'רלד פורדנלסון רוקפלרוולטר מונדיילג'ורג' הרברט ווקר בושדן קוויילאל גורדיק צ'ייניג'ו ביידןמייק פנס החותם של סגן נשיא ארצות הברית.
זוכי פרס נובל לשלום
19011925 דינן, פאסי (1901)דוקומון, גובאט (1902)קרמר (1903)המוסד לחוק בינלאומי (1904)פון זוטנר (1905)רוזוולט (1906)מונטה, רנו (1907)ארנולדסון, באייר (1908)ברנארט, דה קונסטן (1909)לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910)אסר, פריד (1911)רוט (1912)לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916)הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918)וילסון (1919)בורז'ואה (1920)ברנטין, לאנגה (1921)ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924)צ'מברליין, דוז (1925) Nobel Prize
19261950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928)קלוג (1929) • סודרבלום (1930)אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932)אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934)פון אוסייצקי (1935)לאמאס (1936) • ססיל (1937)משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (1944)הול (1945)באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948)אור (1949)באנץ' (1950)
19511975 ז'ואו (1951)שווייצר (1952)מרשל (1953)נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956)פירסון (1957) • פיר (1958)נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960)המרשלד (1961)פאולינג (1962)הצלב האדום (1963)לותר קינג (1964)UNICEF(1965) • לא הוענק (1966–1967)קאסן (1968)ארגון העבודה הבינלאומי (1969)בורלוג (1970)ברנדט (1971) • לא הוענק (1972)קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974)סחרוב (1975)
19762000 ויליאמס, מגוואייר (1976)אמנסטי אינטרנשיונל (1977)בגין, סאדאת (1978)תרזה (1979) • אסקיבל (1980)נציבות האו"ם לפליטים (1981)מירדאל, רובלס (1982)ואלנסה (1983)טוטו (1984)האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985)ויזל (1986)אריאס (1987)כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988)גיאטסו (1989)גורבצ'וב (1990)סו צ'י (1991)מנצ'ו (1992)מנדלה, דה קלרק (1993)רבין, פרס, ערפאת (1994)רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995)בלו, הורטה (1996)המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997)יום, טרימבל (1998)רופאים ללא גבולות (1999)קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001)קרטר (2002)עבאדי (2003)מאטאיי (2004)הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005)יונוס, גרמין (2006)גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007)אהטיסארי (2008)אובמה (2009)שיאובו (2010)ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011)האיחוד האירופי (2012)הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013)יוספזאי, סאטיארת'י (2014)קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015)סנטוס (2016)התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017)מוראד, מקווגי (2018)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.