פשרה

פשרה היא מונח הבא לתאר השגת הסכם בין צדדים, במהלך סכסוך, באמצעות תקשורת ובדרך של הבנה וקבלה הדדית של תנאים – לעיתים קרובות הסכמה זו באה תוך ויתור על מטרות או רצונות. קיצוניות היא לעיתים ההפך מפשרה. פשרה באה לעיתים בסמיכות לאיזון וסובלנות. במובנה השלילי, יש המתייחסים לפשרה ככניעה הכרוכה בוויתור על מטרות, עקרונות ומשאבים חומריים במהלך משא ומתן להשגת הסכם.

המילה ל"פשרה", ברבות מן השפות האירופאיות, מקורה במילה compromis בצרפתית של ימי הביניים. התפיסה והמשמעות של המילה "פשרה" היא תלוית תרבות וסביבה. בבריטניה, אירלנד ומדינות חבר העמים הבריטי משמעות המילה "פשרה" (אנגלית compromise) היא חיובית ומציינת מצב שבו שני הצדדים זוכים מן ההסכם. בארצות הברית המילה עשויה לשאת משמעות שלילית ולפיה שני הצדדים הפסידו מן ההסכם. בברית המועצות לשעבר המונח פשרה היה כמעט ולא ידוע.

שיטות לפשרה

קיימות שיטות מובנות המוצעות לצורך הגברת הסיכוי להגיע לפשרה בין צדדים החלוקים בדעותיהם. כך למשל, אחת מן השיטות הללו מציעה שלבי פעולה לניהול משא ומתן בתחום יחסי עבודה[1]:

  • עבודת הכנה - בטרם פתיחה במשא ומתן לפשרה יש לבצע עבודת הכנה מתאימה ולברר, בין היתר: מהו הקונטקסט של המשא ומתן? מיהו הצד השני? מהי עמדתך וזכויותיך? מה רצונותיו וצרכיו של הצד שכנגד.
  • קביעת רף - קביעת מידת הפשרה הרצויה וניסיון לחזות את הפשרה הרצויה לצד שכנגד. זיהוי הנקודות שעליהן ניתן לוותר במשא ומתן. המטרה בקביעת נקודות אלה חייבת להיקבע מתוך ראיה שבה שני הצדדים ירוויחו מן הפשרה.
  • גיוס מיומנויות - לצורך ניהול משא ומתן. צוות ניהול משא ומתן רצוי שיכלול אנשים ממספר תחומי מיומנות, כולל קריאת שפת גוף וטון דיבור, אדם המסוגל ליצור אמפתיה אצל הצד שכנגד, אדם המסוגל להקשיב ולהגיב במהירות ובדייקנות לנאמר, ועוד.
  • תיעוד כתוב - לעיתים ניהול משא ומתן בכתב עשוי להוות אלטרנטיבה רצויה וטובה לניהול משא ומתן בעל פה.

הפשרה במשפט העברי

ישנן בתוספתא דעות שונות בקשר לעשיית פשרה:[2] דעת רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי היא שאסור לדיין בבית הדין לעשות פשרה במשפט העברי, אם כי יש מקום לעשיית פשרה כל עוד המקרה לא הגיע לבית הדין. דעת רבי יהושע בן קרחה היא שמצווה על הדיין לשאול את בעלי הדין האם רצונם בפשרה. דעת תנא קמא (התנא הראשון הנזכר בתוספתא), היא שאפשר לעשות פשרה, אבל אין מצווה בכך.[3] דעת רבי שמעון בן מנסיא היא שפשרה אפשר לעשות כל עוד בעלי הדין לא טענו את טענותיהם, או שלדיין לא ברור כמי ההלכה. לעומת זאת, לדעת תנא קמא (התנא הראשון הנזכר בתוספתא), כל עוד בית הדין לא אמר את פסק הדין ניתן לבצע פשרה.

להלכה, פסק השולחן ערוך שמצווה לעשות פשרה, ושניתן לפשר כל עוד לא ניתן פסק הדין.[4] כמו כן פסק שאחרי שנתנה הפשרה בעלי הדין יכולים להתחרט, אלא אם כן נעשה מעשה קניין.[5]

פשרה במשפט הישראלי

במספר פסקי דין בישראל נקבעה חשיבותה הרבה של הפשרה במשפט. לפי הדין, כאשר הגיעו צדדים לסכסוך להסכם פשרה, לא יפתח הסכם הפשרה כמעט משום סיבה, כולל חוסר צדק משווע, ולמעט כפייה.

עיקרון סופיות הפשרה נועד לעודד פשרות, ולהבטיח לצדדים המתפשרים שהוויתור שלהם במסגרת הפשרה סופי, ויסיים את הסכסוך באופן יעיל ללא סיכוי לפתיחה מחדש של הליכים משפטיים יקרים וארוכים.

בתי המשפט בישראל מעודדים פשרה גם באמצעות לחץ על הצדדים לסיים בעצמם את המחלוקות ביניהם. הסיבה לכך היא שבדרך זו מגבירים בתי המשפט את יעילותם, ומתאפשר הטיפול במספר רב יותר של תיקים במהירות.

על נוהג זה נמתחה ביקורת לפיה תפקידם של בתי המשפט הוא לשפוט ולעשות צדק, ולא לעודד פשרה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Scott Beagrie (2007, June). How to... negotiate a compromise. Personnel Today,29.
  2. ^ תוספתא, סנהדרין, א, ג
  3. ^ על פי בבלי, סנהדרין, ז, א
  4. ^ שולחן ערוך, חושן משפט, יב, ב
  5. ^ שולחן ערוך, חושן משפט, יב, ז
20 בנובמבר

20 בנובמבר הוא היום ה-324 בשנה, (325 בשנה מעוברת) בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני . עד לסיום השנה, נשארו עוד 41 ימים.

אזור זמן

אזור זמן (באנגלית: Time zone) הוא אזור על פני כדור הארץ שבין גבולותיו השעה הרשמית והתאריך הרשמי זהים בכל מקום ובכל עונות השנה. אם מתעלמים מהקריטריון האחרון, כלומר מהנהגת שעון קיץ, יש כיום 37 אזורי זמן ברחבי העולם. אם מתחשבים גם במועדים השונים של הנהגת שעון קיץ, מספר אזורי הזמן גדל במידה ניכרת. כיום יש נטייה לתאם את מועדי הנהגת שעון הקיץ במדינות רבות, כדי לצמצם את מספר אזורי הזמן ולשפר את התיאום בין המדינות.

בית לאומי לעם היהודי

בית לאומי הוא מושג מפתח בתולדות התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל.

הביטוי הופיע באופן רשמי בפעם הראשונה כאשר הוקמה ההסתדרות הציונית העולמית ב-1897, במטרה להקים בית לאומי לעם היהודי, ללא פירוט היכן יוקם ומתי.

בהצהרת בלפור ב-2 בנובמבר 1917 אימצה בריטניה את הרעיון במילים:

ממשלת בריטניה ערפלה במכוון את מהותה של הישות המדינית היהודית שעתידה לקום בארץ ישראל. ההצהרה מדברת על "בית לאומי" (national home), ונמנעת ממונחים מחייבים יותר כגון "מדינה" (state), "מולדת" (homeland) או קומונוולת' (commonwealth, מונח המשמש לפעמים באנגלית לתיאור שלטון אוטונומי). במסקנות ועדת פיל (1937) הוצעה פשרה על פיה תחולק ארץ ישראל המערבית בין מדינה יהודית למדינה ערבית.

דגל אולנד

דגל אולנד הוא דגלה של קבוצת האיים אולנד המהווה אוטונומיה פינית. הדגל מעוצב בצורת צלב נורדי.

עד לשנת 1809 אולנד הייתה שייכת לשוודיה. בעקבות המלחמה הפינית עבר ארכיפלג אולנד יחד עם פינלנד כולה לידי רוסיה. כאשר פינלנד זכתה בעצמאות בשנת 1917 עברו האיים לבעלותה, בניגוד לרצונם של מרבית התושבים אשר העדיפו להסתפח לשוודיה. בשנת 1921 קבע חבר הלאומים שאולנד תישאר תחת חסות פינית, אך תיהנה מאוטונומיה מלאה.

עד שנת 1954 שימש דגל טריקולור אנכי המורכב מהצבעים כחול-צהוב-כחול באופן לא רשמי כדגל אולנד. בשנה זו הוכר הדגל הנוכחי כדגלה הרשמי של קבוצת האיים. הדגל משקף את ההיסטוריה של האיים, והוא מבוסס על דגל שוודיה - צלב נורדי צהוב על רקע כחול. מקורו של הצלב האדום בסמל פינלנד.

ההחלטה על הדגל הנבחר מייצגת פשרה בין רצון התושבים לדגל דומה לדגל שוודיה ורצונו של נשיא פינלנד להימנע מכך. הצבע האדום התקבל על ידי התושבים כאשר מומחים להרלדיקה גילו כי אחד ממלכי שוודיה השתמש בדגל בעל עיצוב זהה.

התיאטרון הקאמרי

התיאטרון הקאמרי (נוסד ב-1944) הוא התיאטרון העירוני של תל אביב, המהווה אחד מהתיאטראות הגדולים והחשובים בישראל. בשנת 2005 זכה התיאטרון בפרס ישראל על תרומה לחברה ולמדינה. מנכ"ל התיאטרון הוא רן גואטה, המנהל האמנותי של התיאטרון הוא גלעד קמחי. המנהל האומנותי הקודם הוא עמרי ניצן.

התמכרות

התמכרות היא שימוש חוזר בכמויות הולכות וגדלות של חומר או התנהגות הגורמים הנאה, אשר מביאים את המשתמש בהם למצב שבו מניעה של שימוש גורמת למצוקה ודחף להשתמש שוב. כלומר, זהו מצב של תלות נרכשת פסיכולוגית וגופנית, בחומר או בפעילות כלשהם.

התמכרות בעיקרה פסיכולוגית (ובזה היא שונה מסבילות), ומתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד (לדוגמה שינה או יחסים חברתיים). להתמכרויות יש שוני בצורת הביטוי של התופעה ובסוגי התוצאות אך הדרך שבה היא נרכשה לרוב זהה. לאורך זמן אין לאדם באמת שליטה בשימוש וההתמכרות מנהלת את אותו אדם. התמכרות היא בעיה שמקיפה תחומים רבים, היא עלולה לפגוע בתפקודו הנורמטיבי של האדם בתחומים רבים כגון יחסים בינאישיים ותחומים כלכליים.

התמכרות היא מעין מחלה ראשונית, יש בה את כל המרכיבים של מחלה שאינה ניתנה לריפוי, אבל ניתנת לטיפול וניתן להשיג בה החלמה. התמכרות נועדה להקל על כאב אך גם גורמת לסבל וכאב שממנו המכור מנסה להשתחרר.

על פי ההיבט התאורטי, התמכרות היא פשרה פתולוגית שבאה להגן על האדם המכור מפני פגמים ופגיעות במבנה עצמי המאיים "לפורר" אותו.

המונח התמכרות משמש במקרים רבים במובן של התמכרות לסמים - תלות פיזית בחומרים פסיכואקטיביים, שהיא בעלת מספר מאפיינים ייחודיים. עם זאת, קיימים גם סוגים שונים של התמכרות התנהגותית. מונח זה מתייחס להתמכרות לפעילויות והתנהגויות שונות (למשל הימורים או שימוש באינטרנט) או לחומרים שאינם מוגדרים כסמים פסיכואקטיביים (מזון מסוגים שונים). קיימים עדיין חילוקי דעות בקרב הפסיכולוגים לגבי השימוש במונח "התמכרות" במקרים שכאלה. עם זאת, מתחילים להכיר בכך שלמרות ההבדלים הבולטים בין שני סוגי ההתמכרות, יש להם בסיס פסיכולוגי ופיזיולוגי משותף.

ועידת אפסוס

ועידת אפסוס היא הוועידה האקומנית השלישית, אשר כונסה בשנת 431 באפסוס שבאסיה הקטנה בהוראת הקיסר המזרחי תאודוסיוס השני. הוועידה עסקה במינות הנסטוריאנית והפלאגיאנית.

נסטוריוס , באותה תקופה פטריארך קונסטנטינופוליס, טען כי מריה הבתולה היא יולדת המשיח ולא יולדת האל, שכן היא ילדה רק את התגלמותו הגשמית-אנושית של ישו, ולא את הלוגוס האלוהי שבו. בכך, ובטיעונים אחרים שלו, כגון זה שעל הצלב סבל רק חלקו האנושי של ישו, נסטוריוס ביקש ליצור הפרדה ברורה יותר בין המהות האלוהית של ישו למהותו האנושית.

לגישה תאולוגית זו התנגד קירילוס האלכסנדרוני, פטריארך אלכסנדריה. על-מנת ליישב את המחלוקת, הורה הקיסר תאודוסיוס ה-2 לכנס ועידה אקומנית. הוועידה כונסה ב-22 ביוני 431 בנוכחות 200 בישופים, רובם מהמזרח, וקירילוס האלכסנדוני ישב בראשה ושימש בו-בזמן כנציגו של האפיפיור. תחת הנהגתו של קירילוס, ובהיעדר רבים מתומכיו של נסטוריוס בראשותו של יוחנן מאנטיוכיה אשר בוששו לבוא, הוועידה גינתה את הדוקטרינה של נסטוריוס וקבעה כי ישו היה אל ואדם באישיות (persona) אחת, בעל שתי מהויות - כלומר בעל טבע אלוהי וטבע אנושי באותה אישיות; כמו כן היא גזרה אנאתמה (חרם מהמעלה העליונה) על כל מי שיסרב לקבל על עצמו הכרעה זו.

בנוסף לכך, הוועידה אסרה על כל שינוי בקרדו כפי שנקבע בשנת 381 בוועידת קונסטנטינופוליס הראשונה על בסיס הקרדו של ניקיאה. כמו כן, הוועידה גינתה את הפלאגיאניות אשר כפרה בכך שהחטא הקדמון טימא את הנפש האנושית לעולם והכריזה עליה כמינות.

נסטוריוס עצמו סירב לקבל את החלטת הוועידה ופרש מהכנסייה, בהקימו את הכנסייה האשורית. גם יוחנן מאנטיוכיה סירב תחילה לקבל את דעתו של קירילוס האלכסנדוני, ואף החרים אותו לאחר הוועידה אך כעבור שנתיים, בשנת 433, התפייס עמו והסכים לנוסחת פשרה. למרות זאת, פשרה זו לא סתמה את הגולל על הוויכוחים התאולוגיים. כעבור שנים ספורות, מתוך החלטות הוועידה עצמה שהגדירו את טבעו של ישו כשתי מהויות - אנושית ואלוהית - באישיות אחת, צמחה המינות המונופיזיטית אשר פירשה בצורה שונה את הדוקטרינה התאולוגית שנקבעה לגבי מהותו של ישו בוועידת אפסוס ואשר נדונה בוועידת כלקדון עשרים שנה מאוחר יותר.

ועידת השלום בפריז (1919)

ועידת השלום בפריז הייתה ועידה בינלאומית שאורגנה על ידי המדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, לשם חתימת חוזי שלום ביניהן ובין המדינות המובסות. הוועידה נפתחה בפריז ב-18 בינואר 1919, ונמשכה, עם הפסקות אחדות, עד 20 בינואר 1920.

הוועידה דנה בנפרד בהסכם עם כל אחת מהמדינות המנוצחות. בסופה נחתמו הסכמי שלום עם כל אחת מהמדינות, שנקראו על שם המקום שבו נחתמו:

חוזה ורסאי עם גרמניה נחתם ב-28 ביוני 1919.

חוזה סן-ז'רמן עם אוסטריה נחתם ב-10 בספטמבר 1919.

חוזה ניי עם בולגריה נחתם ב-27 בנובמבר 1919.

חוזה טריאנון עם הונגריה נחתם ב-4 ביוני 1920.

הסכם סוור עם האימפריה העות'מאנית נחתם ב-10 באוגוסט 1920.חרף התקוות כי ועידת פריז תיצור סדר עולמי חדש ומתוקן, היו בוועידה, מעצם כינוסה, כמה פגמים. ראשית, המדינות המנוצחות לא השתתפו בדיונים, אלא הוזמנו רק לחתימת ההסכמים ולא הייתה התחשבות רצינית בעמדותיהן. שנית, רוסיה, שעברה מהפכה, לא הוזמנה כלל והוחרמה מבחינה בינלאומית. בנתונים אלו היה קשה ליישם את סיסמתו של נשיא ארצות הברית וודרו וילסון, שביקש לכונן "שלום צודק ללא מנצחים ומנוצחים".

לוועידה הוזמנו כל המדינות שתמכו ב"מדינות ההסכמה" ("בעלות הברית"), המעצמות המנצחות, אולם רק חמש מדינות השתתפו בקביעת התנאים – ארצות הברית, בריטניה, צרפת, איטליה ויפן, ולמעשה רק שלוש המדינות החזקות – ארצות הברית, בריטניה וצרפת - הכריעו.

מנהיגי המדינות "המערביות" הקובעות שכונו "ארבעת הגדולים", היו נשיא ארצות הברית וודרו וילסון, ראש ממשלת בריטניה לויד ג'ורג', נשיא צרפת ז'ורז' קלמנסו וראש ממשלת איטליה ויטוריו אמנואלה אורלנדו .

בין "שלושת הגדולים" התעוררה במהרה מחלוקת. וילסון החזיק בגישה מוסרית אידיאליסטית. ברוח "ארבע עשרה הנקודות" שניסח כשנה קודם לכן, הוא ביקש לחתום הסכם שלום שיפתור את כל סכסוכי העבר ולא יאפשר לעוד מלחמה כזו לפרוץ. כדי להגיע לשלום אמת הוא רצה להגיע להסכמים הוגנים, שלא יהיו מבוססים על נקמה ושלא ישקפו את עמדות המנצחים אל מול עמדתם הנחותה של המנוצחים. הוא שאף לאפשר לכל עם לממש את זכותו לעצמאות ולהגדרה עצמית, וחתר להקמת עולם דמוקרטי וצודק שבו סכסוכים בין מדינות יפתרו בדרכי שלום ולא במלחמה.

לעומתו ראה קלמנסו לנגד עיניו רק את האינטרסים של צרפת. הוא ראה את הגרמנים כאומה תוקפנית שמאיימת על צרפת באופן קבוע ועל כן ביקש להבטיח את ביטחונה של צרפת על ידי החלשתה המוחלטת של גרמניה, גם אם הדבר כרוך בהשפלתה. הוא דרש שגרמניה תחזיר לצרפת את המחוזות אלזס-לורן שסיפחה אותן בעקבות מלחמת צרפת-פרוסיה ב-1870–1871 וגם תפצה את צרפת על הנזק שנגרם לה במלחמה בעזרת תשלום פיצויים, כפי שהגרמנים עשו בזמנו לצרפת.

גם לויד ג'ורג' ראה לנגד עיניו את האינטרסים של בריטניה בלבד. הוא רצה להגיע להסכם של פשרה שיחליש מעט את גרמניה, אבל לא יחזק יותר מדי את צרפת, כך שהשתיים יאזנו זו את זו ולא יפריעו להגמוניה הבריטית בעולם. הוא רצה להחזיר במהירות את הכלכלה העולמית לפעולתה ולכן התנגד להחליש יותר מדי את גרמניה שהייתה חלק חשוב ממנה. אף על פי כן, הוא תמך בהטלת תשלום פיצויים על גרמניה.

בסופו של דבר, גברה עמדתו של קלמנסו וההסכמים לא שיקפו אלא חלקית את העקרונות שווילסון ביקש ליישם. החוזים שנחתמו עם המדינות המנוצחות, ובמיוחד עם גרמניה, היו נקמניים ומשפילים. חוזה ורסאי פגע בגרמניה בצורה חד-צדדית וקשה: גרמניה הואשמה בפרוץ המלחמה, פורקה כמעט כליל מצבאה, הוטלו עליה פיצויים עצומים ונלקחו ממנה שטחים רבים לטובת צרפת, דנמרק ופולין. העברת השטחים לפולין, שנעשתה כדי לאפשר לה מוצא לים, אף גרמה לניתוק בין פרוסיה המזרחית לשאר גרמניה.

גם יתר ההסכמים פגעו קשה במדינות המנוצחות. האימפריה האוסטרו-הונגרית פוצלה לשתי המדינות שהרכיבו אותה, ונקרעו מהן שטחים גדולים לטובת העמים המקופחים שהיוו חלק משמעותי מאוכלוסייתן. חלק משטחים אלה סופחו לפי עקרונות אתניים למדינות קיימות שלחמו לצד "מדינות ההסכמה"- איטליה, רומניה וסרביה, והשאר - למדינות החדשות שזכו לעצמאות: פולין, צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה שהתגבשה לבסוף מסביב לסרביה. אוסטריה והונגריה איבדו חלק מבני עמם לטובת המדינות הסמוכות ואיבדו את המוצא לים התיכון. מבולגריה נלקחו שטחים לטובת רומניה ויוון.

האימפריה העות'מאנית איבדה את כל שטחיה מלבד טורקיה עצמה.

הבריטים לא אפשרו למשלחות ערביות מא"י וממצרים להגיע לוועידה ולהציג את עמדותיהן. סירוב הבריטים לאפשר נסיעת המשלחת המצרית היה עילה לפרוץ מהומות 1919 במצרים ויוזמי המשלחת היו הבסיס להקמת מפלגת אל ופד ("המשלחת") ששלטה במצרים משנת 1922 עד למהפכת הקצינים החופשיים.

יארד

יארד (באנגלית Yard; בראשי תיבות yd) היא יחידת מידה לאורך הנהוגה בבריטניה, בארצות הברית ובמדינות נוספות. יארד אחד שווה באורכו לשלוש רגל, ל-36 אינצ'ים או ל-0.9144 מטרים.

בעבר, ערכו של היארד היה מעט שונה אך משנת 1959 הוחלט שערכו יעוגל ל-0.9144 מטרים. ארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה הסכימו לאמץ פשרה זו שהוצעה על ידי קנדה.

כור היתוך

כור היתוך הוא ביטוי מטאפורי לתהליך שינוי בו חברות הטרוגניות המורכבות אנשים מרקעים תרבותיים, חברתיים, אתניים ודתיים שונים הופכות יותר הומוגניות על ידי חיים זה לצד זה ואימוץ מאפיינים תרבותיים שונים. תהליך זה מכונה גם "הטמעה תרבותית". מקור השימוש בביטוי "כור היתוך" כסמל להטמעה תרבותית הוא במחזה "כור ההיתוך" (The Melting Pot), אשר נכתב על ידי ישראל זנגוויל בשנת 1908, שבו מתואר סיפורו של צעיר יהודי שהיגר מרוסיה לארצות הברית של ראשית המאה ה-20 לאחר שמשפחתו נרצחה בפרעות קישינב, שם הוא מבקש להינשא לצעירה רוסייה שאינה יהודייה. בתחילת המחזה מכנה הצעיר את ארצות הברית "כור מצרף בו ניתכים כל גזעי אירופה". מחזה זה מתאר את ארצות הברית כמקום בו ניתכים כל הגזעים ובן דמותו תהיה של הגזע החזק ביותר ושפתו תהיה השפה הטובה ביותר.

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל הנהיג ראש הממשלה דוד בן-גוריון מדיניות של מיזוג גלויות על פי תפיסת קיבוץ הגלויות ושיבת ציון. בשונה מכור ההיתוך האמריקאי, מיזוג הגלויות בבסיס מדיניות ממשלת ישראל שאובה מרעיונות יהודיים ואף משיחיים. אחד הביטויים למיזוג הגלויות הישראלי הוא הניסיון לעצב את דמות הצבר - היהודי החדש, הישראלי, כתוצר של כור היתוך - מפגש הדדי ונישואי תערובת בין יהודים מעדות שונות בארץ הקודש.

מודה במקצת

במשפט העברי, מודה במקצת, הוא נתבע המודה בנכונות חלק מטענתו של התובע. התורה מחייבת נתבע שהודה במקצת להישבע על נכונות טענתו הנתונה במחלוקת עם התובע, על מנת שטענתו תתקבל כנכונה על ידי בית הדין. ואין פוטרים אותו משבועה מטעם מיגו, שהייתה לו טענה טובה יותר שיכול היה לכפור בחוב כולו, שכן קיימת לנו חזקה שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו זה לשיטת רבה. אבל לרבי חייא זוהי גזירת הכתוב, ולכן הוא מחייב את הנתבע גם כאשר עדים מעידים על המקצת, ובזה כמובן לא שייכת החזקה אין אדם מעיז פניו, שהרי הנתבע עצמו כפר בחוב כולו.

בימינו נוהגים בתי הדין להימנע ככל האפשר מלחייב נתבע בשבועה, ולכן מקובל שבית הדין מציע פשרה בין הצדדים, בה באה לידי ביטוי העובדה שהנתבע היה מחויב עקרונית בשבועה.

מחרטה

מחרטה היא מכונה לעיבוד שבבי, אשר משתמשים בה לעיבוד חלקים ציריים סימטריים. החומרים המעובדים יכולים להיות מתכות, עץ וחומרים פלסטיים.

פעולת המחרטה, הנקראת "חריטה" (Turning) היא הורדת חומר בעזרת סכין חריטה, על ידי עיבוד סיבובי מסביב לעוּבָּד (חומר הגלם העובר עיבוד). הפעלת המחרטה יכולה להיות ידנית או ממוחשבת - CNC.

אפשרויות לבחירות חומר הסכין:

פלדה מסוגסגת (H.S.S), סוג של פלדת כלים הניתנת לטיפול תרמי.

סכיני מתק"ש (מתכת קשה) - עשויים מערבוב של אבקות שעוברות תהליך מיוחד של דחיסה ואפייה (סינטור). מאפשרים מהירות חיתוך גבוהה, אך החומר יוצא פריך.

סכיני קרמיקה/חרסינה - מאפשרים מהירות חיתוך גבוהה, אך לא עמידים בפני זעזועים. משמשים בדרך כלל לפעולות גימור.פרמטרים בחריטה:

לפי נתוני הסכין ונתוני העוּבָּד, קובעים את מהירות החיתוך.

עומק העיבוד (עובי השבב) הוא העומק שאותו תוריד המחרטה בכל מעבר של הסכין על חומר הגלם. עומק העיבוד נקבע מדרישה לטיב פני השטח: עיבוד גס או עדין. בעיבוד עדין עובי השבב הוא בין 0.5 מ"מ ל-1.5 מ"מ, בעיבוד גס בין 3 מ"מ ל-5 מ"מ.

קידמה (התקדמות הסכין לאורך העוּבָּד תוך כדי הורדת חומר גלם) בוחרים גם כן על פי דרישות רמת העיבוד. בעיבוד עדין קידמה היא 0.05 מ"מ עד 0.15 מ"מ ובעיבוד גס היא 0.4 מ"מ עד ל-0.8 מ"מ.תהליכי עיבוד נקבעים מתוך מטרה של חיסכון במשאבים וחיסכון בזמן, תוך שמירה על טיב פני שטח ודיוק נדרשים. מהנדסי התעשייה צריכים למצוא פשרה בין הגורמים השונים.

מבנה בסיסי מחרטה לעיבוד מתכת:

ייצוע המחרטה

מערכת הנעת כלי החיתוך

מערכת דפינת והנעת חומר הגלםמחרטה לעיבוד עץ:

מחרטה לעיבוד עץ דומה למחרטת עיבוד המתכת אך בדרך כלל איננה כוללת מערכת להנעת כלי החיתוך.

העיבוד נעשה באמצעות מפסלות חריטה מיוחדות אשר החרט מפעיל על עץ חומר הגלם, כאשר הכלי נשען על Rest tool - משטח אחיזה אשר מאפשר חיתוך החומר.

למחרטת העץ גדלים שונים החל מדגמים קטנים לטובת עבודות עץ עדינות וכלה בדגמים גדולים לשימוש תעשייתי

ממשלת המעבר הרוסית

ממשלת המעבר הרוסית גובשה בפטרוגרד לאחר הידרדרות האימפריה הרוסית והתפטרות הצאר מכהונתו.

כאשר סמכויותיו של משטר הצאר החלו להתפורר במהלך מהפכת פברואר של 1917, שתי רשויות יריבות, הדומה וסובייט פטרוגרד, התחרו על השלטון. בתור פשרה, הוקמה ממשלה זמנית כדי להנהיג את רוסיה לבחירות לאספה מכוננת. כשהצאר ניקולאי השני התפטר מתפקידו ב-15 במרץ, ואחיו מיכאיל השני, סירב לשלוט אחריו, הממשלה הזמנית שלטה רשמית ברוסיה, אבל כוחה היה מוגבל על ידי הרשות הגודלת של הסובייט פטרוגרד. רשות זו שלטה בצבא, במפעלים ובמסילות הרכבת, וזו הייתה תקופה של שליטה של שני מוסדות, למרות שבתחילה תמך הפטרוגרד סובייט בממשלת המעבר.

ממשלת המעבר הונהגה בתחילה על ידי הנסיך גאורגי לבוב ואחר-כך על ידי אלכסנדר קרנסקי. היא הצליחה לארגן את הבחירות, אבל לא סיימה את השתתפותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה, ולכן נחלשה הפופולריות שלה בין תושבי רוסיה יגעי-המלחמה. בנוסף, נמנעה הממשלה מלקבוע את מדיניותה המוחלטת של רוסיה, בעיקר מכיוון שהייתה זמנית. חולשה זו הובילה לפירוק הממשלה הזמנית במהלך מהפכת אוקטובר. הבולשביקים תפסו את השלטון, והמשטר הסובייטי החל.

מפרש

מִפְרַשׂ הוא יריעה גמישה, המשמשת להנעה על ידי המרת אנרגיית הרוח לתנועה (בדרך כלל של כלי שיט כגון: סירות, ספינות ויאכטות). כלי שיט המונעים בכוח הרוח נקראים מפרשיות.

מפרש הוא למעשה כנף. הרוח הנושבת על המפרש מפעילה עליו כוחות עילוי וגרר. ככול שיחס כח העילוי לכח הגרר גדול יותר, כך המפרש יעיל יותר. הכח המניע הנוצר על ידי המפרש, הוא למעשה הרכיב של שקול כוחות העילוי והגרר הפונה לכיוון ההתקדמות. ככול שהרוח מגיעה בזווית חדה יותר לכיוון ההתקדמות, רכיב הכח הניצב לכיוון ההתקדמות גדל יחסית לרכיב הכח בכיוון ההתקדמות. הכח הניצב לכיוון ההתקדמות גורם להטיה וטרידה (התקדמות לא רצויה בניצב לקו השדרית). היכולת של מפרש ליצור כח מניע בזויות חדות של רוח פנים נקראת "יכולת לחדד".

שני מרכיבים עיקריים משפיעים על היעילות האווירודינמית של מפרשים:

היחס בין גובה המפרש לרוחבו.

קוער המפרש ("הבטן" של המפרש).ככול שהיחס בין גובה המפרש לרוחבו גדל, יכולת החידוד של המפרש עולה, על חשבון יעילות המפרש ברוח גבית. ככול שקוער המפרש גדל, המפרש מספק כח עילוי גדול יותר, אבל גם כח הגרר גדל. מסיבה זו תכנון המפרש הוא פשרה בין הגורמים השונים תוך התחשבות בתנאי העבודה הצפויים: כיוון הרוח, עוצמת הרוח, ומומנט ההתיישרות של כלי השיט.

קיים מגוון גדול של סוגי מפרשים, שהוא תוצר של מגוון תנאי השיט השונים והחומרים הזמינים לאורך ההיסטוריה ובמקומות שונים בעולם. לדוגמה: אניות סוחר, שסחרו בין העולם החדש והישן, שניצלו את רוחות הסחר היו מצוידות במפרשים מרובעים בעלי יחס גובה לרוחב נמוך, כדי לנצל את הרוחות הגביות (מסלול ותקופת השיט נקבעו בהתאם למשטר הרוחות הידוע). כלי שיט באגן הים התיכון היו מצוידים במפרשים בעלי יחס גובה לרוחב גדול יותר, כדי לנצל את הרוחות שלא נושבות דווקא בכיוונים נוחים. כלי שיט תחרותיים מצוידים במפרשים בעלי יחס גובה לרוחב קרוב לשש, כדי לאפשר שיט מהיר בניגוד לכיוון הרוח, שהכרחי בתחרויות.

מרדכי מרגליות

מרדכי מרגליות (מַרגוּליס, Margulies; כ"ח בתשרי תר"ע, 13 באוקטובר 1909 – 24 במרץ 1968) היה חוקר תלמוד, מדרש וספרות הגאונים, פרופסור בבית המדרש לרבנים באמריקה.

מרחב קומפקטי מקומית

מרחב קומפקטי מקומית הוא מרחב טופולוגי שבו לכל נקודה קיימת סביבה קומפקטית. תכונה זו מתקיימת באופן אוטומטי בכל מרחב טופולוגי קומפקטי, אם כי ישנם מרחבים קומפקטיים מקומית שאינם קומפקטיים (כגון הישר הממשי). לעיתים קרובות, תכונת הקומפקטיות המקומית מאפשרת לטפל במרחב, העשוי להיות ענק ומסובך, בכלים המתאימים למרחבים קומפקטיים. מנקודת מבט זו, הקומפקטיות המקומית מהווה פשרה בין דרישת הקומפקטיות, העשויה להיות חזקה מדי, לבין שימור ההתנהגות הקומפקטית בסביבה קרובה של כל נקודה.

סודיות מושלמת

בתורת האינפורמציה ובקריפטוגרפיה, סודיות מושלמת (perfect secrecy) היא מונח המאפיין שיטת הצפנה בלתי ניתנת לשבירה, גם אם מנתח הצופן או היריב הוא בעל עוצמת מחשוב בלתי מוגבלת וגם אם ברשותו מחשב קוונטי. זאת משום שבהינתן הטקסט המוצפן, פשוט אין בידי היריב מספיק מידע כדי לחלץ פרט מועיל כלשהו אודות הטקסט המקורי, לכן יירוט ההודעה המוצפנת לא תורם לו דבר. במילים אחרות מניתוח הטקסט המוצפן עולה שכל טקסט גלוי היה יכול להיות המקור במידה שווה. ההוכחה הפורמלית למונח מסתמכת על תורת ההסתברות. המונח הוטבע לראשונה על ידי קלוד שאנון ב-1949 במאמר הנחשב לפורץ דרך בתולדות ההצפנה המודרנית.

סכימת הצפנה המוכחת כבטוחה מהיבט של תורת האינפורמציה, אינה מסתמכת על השערות או בעיות מתמטיות פתוחות. דוגמה למערכת כזו היא פנקס חד פעמי שהוא פשוט בתכלית. המסר מוצפן על ידי חיבור עם מחרוזת אקראית סודית באורך זהה, סיבית אחר סיבית ב-XOR. ראוי לציין שהחסרון העיקרי בצופן מושלם הוא חוסר יעילותו, מסיבה זו הצפנים המודרניים אינם נחשבים כבטוחים באופן מושלם. זוהי למעשה מעין פשרה, כי ביטחונם נמדד במונחים של סיבוכיות הזמן הדרוש כדי לפרוץ אותם. צפנים מושלמים שימשו בעבר ועדיין משמשים במקרים נדירים, כמו למשל למשלוח הודעות דיפלומטיות רגישות או הודעות צבאיות בעלות סיווג ביטחוני גבוה. השמועה גורסת שקו הטלפון האדום בין וושינגטון ומוסקבה מאובטח באמצעות פנקס חד-פעמי, כאשר את הפנקס מעבירים באמצעות בלדר צבאי. כמו כן הסברה היא שתחנות המספרים נועדו לשידור מסרים למרגלים ברחבי העולם בגלי רדיו קצרים, המוצפנים באמצעות פנקס חד-פעמי.

סוציאל-דמוקרטיה

סוֹצְיָאל-דֶמוֹקְרָטְיָה היא אידאולוגיה פוליטית השואפת להביא לרפורמות סוציאליסטיות באמצעים דמוקרטים. ראשית הסוציאל-דמוקרטיה בתנועה המרקסיסטית במאה ה-19, אם כי לאחר המהפכה הבולשביקית והיפרדות המפלגה הקומוניסטית מן התנועה הסוציאל-דמוקרטית, החל תהליך של התמתנות אידאולוגית של התנועה תוך התרחקות מן המרקסיזם והתקרבות לעקרונות השוק החופשי. בהתפתחות זו אימצה התנועה הסוציאל-דמוקרטית עמדות מתונות יותר, השואפות לשלב בעלות ממשלתית ועקרונות של מדינת רווחה במסגרת מידה מסוימת של קפיטליזם תוך מעורבות גבוהה יחסית של הממשלה במשק.

לפי התפיסה הסוציאל-דמוקרטית שהתפתחה במשך המאה ה-20, אין צורך בכינון דיקטטורה של הפרולטריון, כפי שנקבע בתאוריה המרקסיסטית, וניתן להשיג את מטרות הסוציאליזם (או לפחות חלקן) במערכת הפוליטית הקיימת ובאמצעים דמוקרטיים. הבסיס העיקרי לתפישה הוא שמעמד הפועלים מהווה רוב בין אזרחי המדינה המתועשת, וכאשר קיימת זכות הצבעה לכלל האזרחים ניתן לנצל את השיטה הדמוקרטית ולהגיע לרוב פרלמנטרי להשגת מטרות הסוציאליזם.

עבד אל-עזיז א-רנתיסי

עבד אל-עזיז א-רנתיסי (בערבית: عبد العزيز الرنتيسي; 23 באוקטובר 1947 – 17 באפריל 2004) היה פלסטיני, רופא במקצועו, אחד משני מייסדי תנועת חמאס. הנהיג את "מפקדת הפנים" של חמאס במשך 25 ימים, תפקיד שאליו מונה בעקבות חיסולו של השייח' אחמד יאסין - המנהיג הרוחני של הארגון וקודמו בתפקיד.

קודם למינויו כמנהיג כיהן כדובר חמאס וכן כראש הזרוע המדינית של חמאס ברצועה (היה פעיל גם בזרוע הצבאית באופן בלתי רשמי). כמו כל אנשי חמאס, ובהתאם למדיניות הארגון, שלל רנתיסי כל פשרה עם ישראל, וקרא ל"שחרור" כל תחומי פלסטין באמצעות ג'יהאד נגד מדינת ישראל. רנתיסי היה גם מכחיש שואה, וטען שהשואה היא "זיוף ציוני".

דיני ממונות במשפט העברי
חיובי תשלומין גזלגניבהארבעה אבות נזיקיןאדם המזיקשור המזיקבוראשקרןשן ורגלצרורותתשלומי חובל (ה' דברים) • בושת
קנסות תשלומי כפלתשלומי ארבעה וחמישהשלושים של עבדאונס נערהמפתהחצי נזקכופרצרורותמודה בקנס
שונות גרמא בנזיקיןדינא דגרמיהיזק שאינו ניכרהיזק ראייהאדם מועד לעולםהרחקת נזיקיןזה נהנה וזה לא חסרדיני שומריםחזקה (הלכה)קניין רוחנישעבודא דרבי נתןהפקרייאושהשאלהירושהשותפותספק ממוןאין הולכין בממון אחר הרובבית דין לממונות
קניינים קניין כסףקניין חצרקניין חזקהקניין הגבההקניין משיכהקניין מסירהקניין רכובקניין ארבע אמותקניין הילוךקניין אגבקניין אותיותקניין הבטהקניין חליפיןאודיתאסיטומתאאסמכתאמעמד שלשתןסילוקמחילה
שטרות שטר חובגטשטר שחרורכתובהשטר תנאים • שטר אמנה • שטר אדרכתאקיום שטרות
מצוות ממוניות השבת אבידהאונאהריביתמצוות הלוואההענקהמשכוןשמיטת כספים
דיני טענות טענת בריברי ושמאספק וודאיקים לימרא קמאכופר הכלמודה במקצתמיגוטענו חיטין והודה לו בשעוריןטוען וחוזר וטוען
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיהיחלוקויהא מונח עד שיבוא אליהוכל דאלים גברשודא דדיינימי שפרע • פשרה • עביד איניש דינא לנפשיההפקר בית דין הפקרחזקת ממוןתפיסהגוד או איגוד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.