פשיטתא

פשיטתא (סורית: ܡܦܩܬܐ ܦܫܝܛܬܐ; מפקתא פשיטתא "ההוצאה (המהדורה) הפשוטה") היא תרגום של התנ"ך וספרי הברית החדשה לשפה הסורית. סדר ספרי התנ"ך בכתבי היד של הפשיטתא שונה מהמקובל בכך שספר איוב מופיע מיד לאחר חמשת ספרי התורה ולפני ספר יהושע.

Peshitta464
פשיטתא. פסוקי ספר שמות י"ג.

היסטוריה

שני חלקי הפשיטתא, התנ"ך והברית החדשה, הינן שתי יצירות שונות שנכתבו בתקופות שונות ובידי כותבים שונים, ואוחדו מאוחר יותר על ידי מאמיני הנצרות לקודקס אחד. תרגום התנ"ך לארמית-סורית נעשה בשלהי המאה ה-2 לספירה באופן ישיר מהנוסח העברי, והוא קרוב יותר לנוסח המסורה מאשר תרגום השבעים. עם זאת, ניכרת השפעה מסוימת של התרגומים הארמיים האחרים (כגון תרגום אונקלוס) על נוסח הפשיטתא, ובמקומות מסוימים (בעיקר בספרים ישעיה ותהלים) נראה כי המתרגמים נעזרו בתרגום השבעים. שפתה של הפשיטתא היא הסורית הקדומה, שהיא למעשה להג של השפה הארמית שדוברה בעיר אדסה, ולכן עבודת התרגום נעשתה, ככל הנראה, בעיר זו. עם זאת, סגנון הפשיטתא משתנה מספר לספר, כשבמקומות מסוימים ניכרת השפעה מדרשית, דבר המוכיח כי חלקים מסוימים תורגמו בידי יהודים דוברי סורית, ואחרים בידי הנוצרים המוקדמים (למעשה, יהודים שהתנצרו).

כתבי היד של הפשיטתא

נמצאים כיום כ־250 כתבי יד מלאים או חלקיים של הפשיטתא לתנ"ך. כתבי היד העיקריים והעתיקים ביותר הם:

  • כתב היד של הבשורה של רבולה הושלם בשנת 586 במנזר המונופיזיטי של יוחנן הקדוש (מאר יוחנן) בבית זאגבה (Zagba), אשר במסופוטמיה. הוא נושא את חתימתו של רבולה (Rabula; Rabbula), שהיה ככל הנראה נזיר במנזר.

מהדורות מודפסות של הפשיטתא

הפשיטתא לברית החדשה נדפסה לראשונה בשנת 1555, והפשיטתא לתנ"ך כולו נדפסה לראשונה בשנת 1645. הדפסות אלו נעשו על סמך כתבי יד מאוחרים, ונוספו להן שיבושים שהוכנסו על ידי המהדירים. נוסחים אלו נדפסו שוב ושוב ללא שינויים משמעותיים, לאחרונה בלונדון בשנת 1823 בידי סמואל לי ("מהדורת לי"). במחצית השנייה של המאה ה-19 יצאו שתי מהדורות בידי נוצרים דוברי סורית חדשה, מהדורת אורמיה (1852) ומהדורות מוצול (1887–1892). מהדורות אלו מנוקדות, והן עולות באיכותן על המהדורות הקודמות. מהדורה מדעית של הפשיטתא, המבוססת על כתבי יד קדומים ובראשם כתב יד אמברוזיאנה, יוצאת לאור כרכים-כרכים בליידן (כרך ראשון, הכולל את הספרים בראשית ושמות, יצא בשנת 1977).

מהדורות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

400

שנת 400 היא השנה ה-100 במאה ה-4. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 400 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

הבשורה של רבולה

הבשורה של רבולה (באנגלית: Rabula Gospels) היא כתב יד הכתוב בסורית ומאוייר מן המאה ה-6 לספירה. כתב היד מציג את הבשורות הנוצריות ונחשב לדוגמה טובה לאמנות הציור בחלקים המזרחיים של האימפריה הביזנטית.

כתב היד מציג את "מַפַּקְתָא פְּשִיטְתָא" (בסורית: ܡܦܩܬܐ ܦܫܝܛܬܐ), "הגרסה הפשוטה", תרגום לסורית של כתבי הבשורה הנוצרית. הוא הושלם בשנת 586 במנזר יוחנן הקדוש מזגבה (Zagba), אשר במסופוטמיה. הוא נושא את חתימתו של רבולה (Rabula; Rabbula), אשר היה כנראה נזיר שאין אנו יודעים עליו דבר. דפי הקובץ נכרכו כנראה מספר פעמים. גודלם הנוכחי הוא 34 ס"מ על 27 ס"מ והטקסט שבהם כתוב בדיו בצבע חום-כהה או שחור, בשני טורים. בתחתית כמה מן הדפים מופיעות הערות הכתובות בדיו אדום.

בסוף המאה ה-13 או בתחילת המאה ה-14 הגיע כתב היד למנזר קאנובין בלבנון. עד המאה ה-16 הגיע כתב היד אל ספריית מדיצ'י בבזיליקת סן לורנצו (Biblioteca Mediceo Laurenziana) שבפירנצה, שם הוא נמצא עד היום.

האיורים המופיעים בכתב היד מוגבלים ל-14 הדפים (פוליו) הראשונים של הקודקס. נושאי האיורים בכתב היד הם:

עמוד 1: מתי והשליחים המופיעים ללא יהודה איש קריות, המדונה והילד ממוסגרים על ידי קשת.

עמוד 2: אוזביוס ואדם נוסף; מכתב של אוזביוס בנושא הקאנון של הכנסייה (ממשיך גם בעמוד 3).

עמוד 3-12: לוחות קאנוניים.

עמוד 13: סצנת צליבה וסצנת תחייה; עליית ישו לשמים.

עמוד 14: ישו מוכתר על ידי ארבעה נזירים; ירידת רוח הקודש על השליחים.בכתב היד מופיעים "לוחות קאנוניים". אלו הם לוחות אשר ניסוחם הראשון היה בידי אוזביוס מקיסריה ושימשו כקונקורדנציה המשווה בין הגרסאות השונות של חיי ישו בספרי הבשורות. דפי הלוחות מעוצבים כמבנה אדריכלי של קשתות דקורטיביות הנשענות על עמודים. המבנה משתנה בין מבנה של ארבעה חללים מקבילים בתחילת הלוחות, המשווים בין ארבעת האוונגליונים, עד למבנה בעל חלל אחד בלבד, לאירועים הופיעים בגרסה אחת בלבד. לצד המבנים מופיעים עיטורים ובהם סצנות מינאטוריות הרשומות בקונטור של דיו כהה וצבועות בדיו צבעונית. במראן הן משלבות את מסורת האמנות ההלניסטית עם השפעות הציור המזרחי, המתבטאת בעיצוב עיניים גדולות ובסטאטיות של הדמויות. גם עיטור הקשתות בדגמים דקורטיבים ועשירים מצביע על ההשפעה של האמנות המזרחית הסאסאנית. בנוסף לקשתות מופיעים בכל דף גם תיאורים של נביאי הברית הישנה אשר צופים את אירועי הברית החדשה במסורת הפרה-פיגורציה. שני דפים נוספים בלוחות מציגים את דמויותיהם של האוונגליסטים.

בתיאור הצליבה של ישו, ישו מתואר כלובש בגד טוניקה ארוך (Collobium) בצבעי סגול וזהב וסביב ראשו הילה. בפרשנות של עיצוב הבגד הזה מוצאו חוקרים את ההשפעה של האיקונוגרפיה המזרחית, באופן הדומה לתיאור ישו על גבי אמפולות מאוסף מונזה-בוביו. משני עבריו של ישו מופיעים שני הגנבים אשר נצלבו עמו. לצד ראשו מופיעים דימויים אסכטולוגיים של שמש וירח, המוזכרים גם בשפרי הבשורה. זהו אחד מן הייצוגים המוקדמים ביותר של ישו הצלוב. תיאור זה שם את הדגש על הצגתו של ישו בכבוד, דבר המתבטא בבגד המפואר. מתחת לתיאור, באותו דף, הופיע גם תיאור של הקבר הריק של ישו.

הספרייה האמברוזיאנית

הספרייה האמברוזיאנית (באיטלקית: Biblioteca Ambrosiana, מילולית: הספרייה על שם אמברוזיוס הקדוש, פטרון העיר מילאנו) היא ספרייה היסטורית במילאנו. הספרייה נפתחה ב-8 בדצמבר (יום הקדוש אמברוזיוס) 1609 והייתה הספרייה הציבורית השנייה בעולם (לאחר הספרייה הבודליינית באוקספורד) שהייתה פתוחה לציבור המלומדים (ולא במסגרת מנזר או חצר מלכות).

העשור הראשון של המאה ה-5

העשור הראשון של המאה ה-5 הוא העשור שהחל ב-1 בינואר 400 והסתיים ב-31 בדצמבר 409.

ספרות עברית

ספרות עברית היא כלל הספרות שנכתבה בעברית במהלך הדורות. מקובל לחלק את הספרות העברית על פי התקופות, כל תקופה ואיפיוניה. חלוקה נוספת היא על פי סוגות.

מרבית הספרות העברית היא ספרות יהודית ובהדרגה, מאז הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, גם ספרות ישראלית. ספרות זו עברה מספר גלגולים במהלך ההיסטוריה, מספרות של עם היושב בארצו ומדבר בשפתו לספרות של עם גולה עם שפה שאינה בשימוש יום-יומי, ועד לתחיית השפה העברית ומאוחר יותר גם לעצמאות מדינית ותרבותית מחודשת.

החל מהדפסת הספר העברי הראשון בשנת 1475 ועד שנת 1960 הודפסו למעלה מ-141,000 ספרים בשפה העברית. הקמת מדינת ישראל הביאה לפריחה חסרת תקדים בהוצאת ספרים בעברית ובשנת 2017 לבדה הודפסו במדינת ישראל כ-6845 ספרים בעברית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.