פשיזם

פשיזםאיטלקית: fascismo) הוא אידאולוגיה ושיטת ממשל לאומנית טוטליטרית. האידאולוגיה הפשיסטית נוצרה באירופה, במיוחד בצרפת ובאיטליה, בשלהי המאה ה-19. כשיטת ממשל היא התקיימה באיטליה, בהנהגתו של בניטו מוסוליני, בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה.

מקור המילה 'פשיזם' הוא סמל ה"פָאשֶס", או פסקס בלטינית - צרור זמורות שעוטף גרזן ושסימל ברומא העתיקה את הסמכות והעוצמה (האימפריום) של השלטון. סמל זה ביטא את הרצון להחזיר את איטליה לתפארת העבר. הוא צורף לסמלי הארגונים והמפלגות הפשיסטיות.

שיטות ממשל

אוליגרכיה
אנרכיזם
דיקטטורה
דמוקרטיה
סוציאל-דמוקרטיה
דמוקרטיה ליברלית
דמוקרטיה רפובליקנית
דמוקרטיה מסורתית
ליברליזם
ליברטריאניזם
מונרכיה
מונרכיה חוקתית
משטר צבאי
פשיזם
קומוניזם
סוציאליזם
רפובליקה
תאוקרטיה
מריטוקרטיה

פורטל מדע המדינה

אטימולוגיה

המונח האיטלקי "fascismo" נגזר מהמילה "פאסיו", צרור של מוטות, שנלקח מטרמינולוגיה הלטינית. זה היה השם שניתן לארגונים פוליטיים באיטליה בשם "פאשי" (fasci), קבוצות דומות לגילדות או לסינדיקטים. על פי דיווחו של מוסוליני עצמו, המפלגה הפשיסטית המהפכנית ("Partito Fascista Rivoluzionario") נוסדה באיטליה בשנת 1915.

הפשיסטים קישרו את המונח עם הפסקס הרומי הקדום - צרור מוטות קשורים סביב גרזן, שהוא סמל רומי עתיק לסמכותו של השופט האזרחי הנישא על ידי משרתיו, המשמשים עבורו כמבצעי עונש המוות על פי דברו.

הסמליות של הפסקס העידה על חוזק באמצעות אחדות: מוט יחיד נשבר בקלות, ואילו צרור של מוטות קשה הרבה יותר לשבירה, כוחו באחדותו. סמלים דומים פותחו על ידי תנועות פאשיסטיות שונות: לדוגמה, סמל הפלנגה הוא חמישה חצים המחוברים יחד על ידי אסל.

האידאולוגיה הפשיסטית

האידאולגיה הפשיסטית היא מקבץ רעיונות הטרוגני, ותווי הגדרתו כאידאולוגיה הם "נזילים" ושנויים במחלוקת בין חוקרים ממדעי הרוח והחברה; לדעת החוקר זאב שטרנהל הוא פרי "משבר הדמוקרטיה הליברלית ושל משבר הסוציאליזם", לאחר שנוסו משלהי המאה ה-19; הגם כי ניתן להצביע על איפיון עיקרי שלו: "לאומנות מופלגת ועל כן של פרטיקולריזם קיצוני" של קבוצה אתנית. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הפשיזם כתפיסת עולם היה נחלתם של מגזרים מגוונים בחברה האירופאית; הוא "שיגשג הן במרכזי התעשייה הגדולים של אירופה המערבית, והן בארצות הנחשלות באירופה המזרחית. הוא משך באותה המידה כמה מבחירי האינטלקטואלים, כמו גם המוני איכרים אנאלפביתיים".[1]

רעיונות עיקריים ששימשו במשנותיהם של הוגים ומדינאים פשיסטים הם:

  • הרמוניה חברתית - הרעיון הקורפורטיבי. הארגון החברתי צריך להיות מבוסס על תאגידים (קורפורציות) של גורמים מקצועיים אשר ייצגו כל גורם בממשל החברה. רעיון זה עומד בניגוד לדמוקרטיה הפרלמנטרית, לפיו הייצוג בפרלמנט אינו קשור לעיסוק של האדם. במובן זה, קיים דמיון בין הפשיזם למשטר הסובייטי, בכך שגם שם הייצוג ניתן לסובייטים (=המועצות) ולא ישירות לפרט. אולם, בשונה מן המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, סברו ההוגים של הפשיזם כי על המעמדות לשמור על דו קיום, ללא הפרה של הסדר הקיים.
  • תיאום - תפקיד הממשלה במדינה הוא לפעול לתיאום בין כל הגופים המיוצגים בשלטון על מנת להביא להסכמה ביניהם. תפקידה זה של הממשלה היה הצדקה עיקרית לקיום הדיקטטורה הפשיסטית, כשם שתפקיד המפלגה הקומוניסטית הביא לדיקטטורה הקומוניסטית במשטר הסובייטי.[דרוש מקור: להשוואה]
  • עליונות המפלגה - המפלגה הפשיסטית היא היחידה המותרת ואליה שייכים כולם. הייצוג בה אינו אישי אלא באמצעות התאגידים. המפלגה שולטת במדינה, שתפקידה הוא, כאמור להביא לתיאום ולהרמוניה בין חלקי האומה.
  • המדינה כערך עליון - קיימים רצון לאומי ומטרות לאומיות שהמדינה דואגת לקיומם. לפיכך יש למדינה ערך מוסף מעל לערכם של הפרטים המרכיבים אותה. המדינה הפשיסטית היא מהות הכול והיא הדואגת גם לפרטים. לכן מותר לה לעשות הכל, למען העם. הפרטים במדינה מעניקים לה את חירותם מרצון. המדינה היא נצחית וכך גם משטרה הטוטליטרי דיקטטורי.
  • המנהיג - המנהיג מגיע לשלטון בזכות תכונותיו המיוחדות והוא מורם מעם. סמכותו של המנהיג אינה מוגבלת מכיוון שהוא מעצב את האידאולוגיה של המדינה, שלטונו יחיד וטוטליטרי. המנהיג ניצב מעל לכל, והעם חייב להאמין בו ולציית לו.
  • התנגדות לדמוקרטיה, קומוניזם וליברליזם - הפשיזם דוגל בהגשמת יעדיו באמצעות הסכמה בין המרכיבים השונים של האומה, כאשר המדינה בראשות המנהיג והמפלגה הם הסמכות העליונה בתפקיד של פוסק אחרון. צורות השלטון הדמוקרטיות או הליברליות אינן מתאימות לניהול נכון ותקין של המדינה. הדמוקרטיה התומכת בשלטון העם מגבילה את השלטון, לכן היא מהווה איום על שלמות העם וביטחונו. הליברליזם אינו מאפשר למנהיג לפעול בחופשיות. השוויון, החירות וחופש הדעה נוגדים את רצונו של השליט לפעול למען העם. יש רק אמת אחת בלעדית המגולמת בפשיזם. הקומוניזם, אף שהוא דומה בצורת השלטון הדיקטטורית ובגישות שונות אחרות לפשיזם, בהיותו בעד מלחמת מעמדות כביכול בא בסתירה עם הרעיון הפשיסטי-חברתי.
  • אי שוויון בין בני האדם - הפשיזם גורס כי לא כל בני האדם נולדו במעמד חברתי שווה, ולפיכך ישנם אנשים שנולדו לעבוד את המדינה וישנם הללו שנועדו להנהיג. "לא ייתכן מצב בו בן העם הפשוט יוכל להיות למנהיג".[דרוש מקור] זאת בניגוד לדמוקרטיה, שבה נחשבים כל בני האדם, באשר הם, כשווים ומכאן גם בעלי זכויות שוות (דבר המבטיח לאזרח חופש דיבור, חופש תנועה, זכות התאגדות, שוויון בפני החוק וזכות לבחור ולהיבחר).
  • מלחמה - המלחמה היא הגילוי הנעלה ביותר של האדם ומייצגת ערכים חיוביים ככוח, גבורה, הקרבה וכדומה - הפשיזם אינו מאמין בשלום. מדינה שאינה נאבקת תתנוון ותיכחד. מלחמה שומרת על חוסן וכוח ומבטאת גבורה, עוצמה ואומץ.

אידאולוגיות הכוללות מספר עקרונות הכלולים באידאולוגיה הפשיסטית, התקיימו גם במדינות אחרות, כגון גרמניה הנאצית, ספרד תחת שלטון פרנקו, פורטוגל, יפן, עיראק ועוד. חוקרים אפיינו בהם מרכיבים פשיסטים, הגם שמשטרים אלה לא הזדהו בכל עם הפשיזם, ולא אימצו לעצמם את הכינוי "פשיזם" והתנועה הפשיסטית לא אימצה לעצמה את כל עקרונותיהם.

March on Rome
בניטו מוסליני עם מנהיגים ופעילים פשיסטים, רומא 1922
Benito Mussolini and Adolf Hitler
בניטו מוסליני עם אדולף היטלר במינכן, 1937

בין פשיזם לנאציזם

הנאציזם הוא פשיזם שהתפתח בגרמניה ונוספו לו גם עקרונות גזעניים. הפשיזם במדינות אחרות הדגיש פחות את העקרונות הגזעניים. למעשה, עד לשנת 1936, אז קיבל עליו מוסוליני חלק מהעקרונות הגזעניים, הפשיזם הטהור סתר את העקרונות הגזעניים של הנאציזם מאחר שהוא קיבל לשורותיו את כל התושבים שהביעו רצון להצטרף אל הלאום המדיני, קיבלו עליהם את עקרונות המדינה, והיו מוכנים לשרת אותה.[2]

הן הנציונל-סוציאליזם הגרמני, והן הפשיזם האיטלקי, היו תנועות לאומניות. שתיהן הציגו כיעד את השלמת האיחוד הלאומי - שלכאורה לא מומש קודם תחת בתי המלוכה, ושתיהן ראו בלאום קולקטיב נעלה יותר מסכום חלקיו, והתייחסו בבוז לאינדיבידואליזם המערבי. אולם, בעוד הנאציזם אימץ את התורה האתנו-ביולוגית, וראה בגזע ה"טהור" את הבסיס למדינת הלאום; הרי שהפשיזם, עד שנת 1936, התקיים על בסיס תפיסה לאומית פוליטית מכלילה. על כן, קבוצות מיעוט אתניות בתוך מדינות לאום, כגון היהודים במרכזיה העירוניים של איטליה, דוברי גרמנית בצפון איטליה, וקרואטים שנכבשו במלחמה, כולם נתפסו לפי עקרונות הפשיזם כחלק מהלאום האיטלקי, או כמי שאמורים להצטרף אליו, ללא אפליה, ואף נדרשו מהשלטונות הפשיסטים לנאמנות מוחלטת למדינה.[3]

עם זאת, בשלב מסוים, בהשפעת הנאצים אימץ המשטר הפשיסטי באיטליה עקרונות גזעניים. בסוף שנת 1938 פירסמה המועצה הפשיסטית העליונה שורה של תקנות ביניהם איסור על נישואים בין בני גזעים שונים והרחקת התלמידים היהודים ממוסדות הלימוד הכלליים.

הגדרות של פשיזם

הפשיזם ועקרונותיו הוגדרו על ידי הוגים ומדינאים פשיסטים, כגון בניטו מוסוליני. במקביל, גורמים חיצוניים לתנועה הפשיסטית, ניסו להחיל הגדרת מונח זה גם על ארגונים וגופים שמעולם לא אימצו הגדרה זו ולעיתים אף התנגדו לפשיזם ולעקרונותיו ואף נלחמו בהם.

המפלגות הקומוניסטיות מתחו את הגדרת המושג "פשיזם" אל מעבר לאומות שנשאו את דגל הפשיזם בגאון כאיטלקים ובעלי בריתם, על משטרים ומפלגות ברי פלוגתא, ובהם גם תנועות דמוקרטיות. למשל, התנועה הסוציאל-דמוקרטית כונתה על ידם "סוציאל פשיסטית".

מבין ההיסטוריונים שהגדרתם את המונח "פשיזם" מרחיבה (מעבר להגדרה המקורית, ואף בניגוד לדעתם של נשואי ההגדרה המרחיבה) ניתן לציין גם את קווין פסמור, שהגדיר כך:

פשיזם הוא מערכת של אידאולוגיות ופרקטיקות המבקשות להציב את האומה, המוגדרת במונחים ביולוגיים, תרבותיים, או היסטוריים, מעל לכל יתר מוקדי ההזדהות, וליצור קהילה לאומית מונעת. לאומנות פשיסטית היא ריאקציונרית בכך שהיא מבוססת על עוינות חריפה לסוציאליזם ולפמיניזם, מאחר שהאידאולוגיות האלה נתפסות כמציבות את המעמד או את המיגדר מעל הלאום. לכן הפשיזם הוא תנועה השייכת לימין הקיצוני. הפשיזם הוא גם תנועה השייכת לימין הרדיקלי מאחר שתבוסת הסוציאליזם והפמיניזם ויצירתה של האומה המונעת תלויות בעלייתה לשלטון של אליטה חדשה, הפועלת בשם העם ובהנהגתו של מנהיג כריזמטי ומתגלמת במפלגת המונים בעלת מאפיינים צבאיים. פשיסטים קרובים לשמרנים מכוחה של השנאה המשותפת לסוציאליזם ולפמיניזם, אבל הם מוכנים להקריב את האינטרסים של השמרנים - משפחה, קניין, דת, אוניברסיטאות והשירות הציבורי - כאשר הם סבורים שכך דורש האינטרס הציבורי. הרדיקליזם הפשיסטי נובע גם מהשאיפה להרגיע את חוסר שביעות הרצון באמצעות היענות לדרישות מסוימות של תנועת הפועלים וארגוני הנשים, כל עוד הדרישות האלה עולות בקנה אחד עם סדר העדיפויות של המפלגה. הפשיסטים מבקשים להבטיח הרמוניה בין האינטרסים של הפועלים ושל הנשים לבין אלה של הלאום בכך שיקדמו את שתי הקבוצות האלה במגזרים מיוחדים של המפלגה או בתוך המערכת התאגידית. גישה לארגונים האלה ולזכויות שהם מציעים לחבריהם תלויה במאפייניו הלאומיים, הפוליטיים או הגזעיים של הפרט. כל היבטי המדיניות הפשיסטית ספוגים בלאומנות קיצונית.

פשיזם-מבוא, עמ' 40

הפשיזם באיטליה

רקע לעלייתו

בתקופת כיבושי נפוליאון באיטליה, החלו לשגשג תנועות פטריוטיות, שקראו לאיחוד הנסיכויות והמדינות האיטלקיות השונות לעם איטלקי אחד, במדינת איטליה הגדולה. ב-1870 הפכה איטליה למדינה ריבונית מאוחדת, שבירתה רומא, שהופקעה משלטון האפיפיור. צורת השלטון במדינה הפכה למונרכיה חוקתית, תחת שלטונו של המלך ויטוריו אמנואלה השני מאחד איטליה.

במלחמת העולם הראשונה הצטרפה איטליה אל צרפת ואל בריטניה כנגד ציר גרמניה - אוסטריה. למרות הניצחון, תבעה המלחמה קרבנות רבים, דבר שהציבור האיטלקי לא ציפה לו, ונוסף לו מיתון כלכלי כבד. השנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה התאפיינו בחוסר יציבות. ארגוני העובדים פתחו בשביתות תכופות ומשמעותיות, שהשביתו את המשק והכבידו אף יותר על המצב הכלכלי ועל מצב הרוח הלאומי.

בשנת 1919 ייסד בניטו מוסוליני את המפלגה הפשיסטית, ובבחירות שהתקיימו בשנת 1921 זכתה מפלגתו, לראשונה, ב-35 מושבים מתוך 535 מושבי הפרלמנט. חוסר היציבות הפוליטית הביא למצב שבו היה מוסוליני נציג המפלגה היחידה שזכתה לתמיכת מפלגות אחרות, דבר שהביא את המלך ויטוריו אמנואלה השלישי, שאהד את מוסוליני ומפלגתו, להטיל על מוסוליני את הרכבת הממשלה. בשנת 1924 התקיימו בחירות חדשות באיטליה, דבר שהביא להגדלת מספר חברי המפלגה הפשיסטית בפרלמנט. לאחר ניצחונו בבחירות 1924 הביא מוסוליני לחקיקה שסילקה את מפלגות האופוזיציה מבית הנבחרים, והלאים את התקשורת ואת האיגודים המקצועיים.

בשנת 1936 הכריז מוסוליני על ידידותו והערכתו כלפי המפלגה הנאצית בגרמניה וכלפי מנהיגה אדולף היטלר, והודיע עם היטלר על הקמת "ציר רומא-ברלין". ב-10 ביוני 1940 הודיע מוסוליני על הצטרפותה של איטליה למלחמת העולם השנייה כבת בריתה של גרמניה.

איטליה הפאשיסטית

לפני שיצר את המערכת האידאולוגית הפשיסטית, היה מוסוליני אחד ממנהיגי המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית (שהייתה מפלגה מרקסיסטית) ועורך ביטאונה "אוואנטי!". הוא גורש מן המפלגה הסוציאליסטית בשל התנגדותו להשתתפות איטליה במלחמת העולם הראשונה לצידן של בעלות הברית, בניגוד להסכם ההגנה עליו הייתה חתומה עם גרמניה ואוסטריה ערב המלחמה. הוא החליף את האידאולוגיה המרקסיסטית באידאולוגיה החדשה שיצר, תוך שהחזיק במספר רעיונות טוטליטרים, אולם זנח את היסוד של מלחמת המעמדות.

הפשיזם בעולם

מלבד איטליה, מדינות נוספות שהיו בעלות אוריינטציה פאשיסטית (ובחלקן גם נאצית) הן: האימפריה היפנית, אוסטריה, הונגריה, בולגריה, רומניה, קרואטיה, סלובקיה, צרפת של וישי, ארגנטינה, ברזיל ובמידה מסוימת גם ספרד ופורטוגל. בצרפת שבין מלחמות העולם חלק מאנשי בעלי דעות סוציאוליסיטות עברו לתמיכה בפשיזם - למשל גוסטב ארווה ונוספים. הוקמו מפלגות פשיסיטות שתוך זמן קצר הוצאו מחוץ לחוק.

יש הטוענים כי גם קוריאה הצפונית, במקור היא הייתה גרורה של ברית המועצות וחלק מהעולם הקומוניסטי, אך עם הזמן היא עברה בהדרגה לאידאולוגית ג'וצ'ה, השואבת מהפשיזם את עקרונות ההיררכיה החברתית הנוקשה שבראשה מנהיג עליון כל-יכול, הלאומנות הקיצונית, המיליטריזם, וההתנגדות לדמוקרטיה הליברלית, ולבסוף גם ההתנגדות לקומוניזם התבטאה כשהמושג נמחק מחוקת מפלגת הפועלים השלטת.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ זאב שטרנהל, לא ימין ולא שמאל, עמ' 30-29
  2. ^ שלמה זנד, הפרק "ממיתוס אתני למדומיין אזרחי", מתי ואיך הומצא העם היהודי?, הוצאת רסלינג, 2008, עמ' 61-53
  3. ^ שלמה זנד, הפרק "ממיתוס אתני למדומיין אזרחי", מתי ואיך הומצא העם היהודי?, הוצאת רסלינג, 2008, עמ' 59
22 ביוני

22 ביוני הוא היום ה-173 בשנה (174 בשנה מעוברת), בשבוע ה-25 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 192 ימים.

אוסוואלד מוסלי

סר אוסוואלד מוסלי (באנגלית: Oswald Mosley;‏ 16 בנובמבר 1896 - 3 בדצמבר 1980) הוא פוליטיקאי בריטי הידוע כמייסד "איגוד הפשיסטים הבריטי"; היה השישי בנושאי תואר ברון שעבר במשפחתו משנת 1720.

אטטיזם

אטטיזם (מצרפתית, Étatisme) היא האמונה שהמדינה ובכך הממשלה צריכה להתערב או במערכת פוליטית או במערכת כלכלית, או בשתיהן. בנוסף, ישנה התערבות שאמורה להיות מוגבלת, בחיי הפרט, או מקיימת רמה גבוהה של תכנון כלכלי ריכוזי. המונח מתייחס למספר אידאולוגיות שונות, שהמשותף להן הוא ההעדפה לתכנון ריכוזי המבוצע על ידי המדינה. הגישה המנוגדת לאטטיזם בכלכלה היא מערכת של כלכלת שוק שבה המדינה נמנעת מהתערבות ומאפשרת ביזור של התכנון הכלכלי על ידי גורמים פרטיים או בלתי-ממשלתיים.

רוב זרמיו השונים של הסוציאליזם (סוציאליזם דמוקרטי, קומוניזם) והפשיזם הם אידאולוגיות אטטיסטיות, אם כי יש זרמים בסוציאליזם כמו אנרכו-קומוניזם, טרוצקיזם וכן תורות אוטופיסטיות וקומונליות אחרות שאינן דוגלות במדיניות אטטיסטית (ולמעשה, אינן רואות תפקיד כלשהו למדינה). מדיניות אטטיסטית תיתכן במשטרים אוטוריטריים וכן במשטרים דמוקרטיים שבהם המדינה מתערבת במערכות חברתיות וכלכליות במידה רבה יחסית. יש המבחינים בין פשיזם וקומוניזם כמערכות שבהן יש התערבות רבה מאוד של המדינה בחיי הפרט לבין אטטיזם שבו ההתערבות היא רבה אך מוגבלת, ולכן הוא נמצא כיום גם במשטרים דמוקרטיים.

האטטיזם הוא מערכת ערכים שמתוכה יכולות לנבוע גישות כלכליות ופוליטיות טוטליטריות, כגון הגישה הריכוזית-מרקסיסטית, או הגישה הפשיסטית.

איגוד הפשיסטים הבריטי

איגוד הפשיסטים הבריטי (באנגלית: British Union of Fascists או בקיצור BUF) הייתה מפלגה פוליטית בבריטניה, שנוסדה ב-1932 על ידי אוסוואלד מוסלי, חבר המפלגה השמרנית הבריטית בפרלמנט של בריטניה ושר בממשלת בריטניה לשעבר. המפלגה, מפלגת ימין קיצוני שדגלה בפשיזם ולאומנות, פעלה עד להוצאתה מהחוק ב-1940.

אנרכיזם ואמנות

התפיסה האנרכיסטית מיוצגת באמנות כמעט מאז התפתחות האנרכיזם המודרני במאה ה-19, במיוחד במוזיקה ובספרות. באופן זה, היא דומה לתנועות פוליטיות רדיקליות אחרות, כגון סוציאליזם, קומוניזם, ליברטריאניזם ואפילו פשיזם. חלק מהאמנות הזו, כגון מוזיקת הפאנק-רוק, נעשתה מסחרית והפכה להיות חלק מהזרם המרכזי של החברה הקפיטליסטית.

ההשפעה של האנרכיזם על האמנות אינה תמיד עניין ישיר של דימוי מסוים או דמויות ציבוריות, אך אפשר לראות אותה כעמדה מסוימת הדוגלת בשחרור של האדם כולו ושחרור של הדמיון.

אסלאמו-פשיזם

אסלאמו-פשיזם הוא תחדיש שנוי במחלוקת המקיים אנלוגיה בין המאפיינים האידאולוגיים של התנועות האסלאמיות הפונדמנטליסטיות של ימינו לתנועות פשיסטיות אירופיות מהמחצית הראשונה של המאה ה-20, תנועות נאו-פשיסטיות ומשטרים טוטליטריים.

בפרט, המושג משליך פתוגניות המוסכמת של מערכות אמונה פשיסטיות לתוך מערכות האמונה של האסלם הקיצוני.

התחדיש תואר לראשונה בשנת 1990, אם כי התיאור "אסלאם פשיסטי" צוין עוד בשנת 1933.

דמוקרטיה פרלמנטרית

דמוקרטיה פרלמנטרית היא שיטת ממשל דמוקרטית בלתי ישירה, שבה בוחר העם את נציגיו בפרלמנט, הרשות המחוקקת, אשר לפי שיוכם הפוליטי והצבעת רוב, ממנים את הממשלה (הרשות המבצעת) ובסמכותם גם להחליט על קיום בחירות חדשות.

דמוקרטיה פרלמנטרית יכולה להיות רפובליקה (כמו ישראל, איטליה, יוון, בולגריה, פולין, צ'כיה, הונגריה, גרמניה ואירלנד) או מונרכיה חוקתית (כמו ספרד, בלגיה, הולנד, בריטניה, שוודיה, דנמרק, נורווגיה, לוקסמבורג, ויפן).

הידרה (קומיקס)

הידרה (באנגלית: HYDRA) הוא ארגון טרור בדיוני המופיע בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הארגון הופיע לראשונה בחוברת Strange Tales #135 מאוגוסט 1965, ונוצר על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי. בניגוד לארגונים אחרים ביקום מארוול, שם הארגון הוא אינו ראשי תיבות אלא התייחסות להידרה הלרניאנית במיתולוגיה היוונית. המוטו של הארגון מתייחס למיתוס ההידרה, שמציין כי "אם יכרתו ראש אחד, שניים נוספים ייקחו את מקומו" ומחזק את העובדה שמדובר בארגון עמיד וחסין כאשר הוא ניצב בפני התנגדות. סוכני הידרה לובשים לעיתים לבוש בצבע ירוק ובעל מוטיב נחש.

הידרה הוא ארגון פשע שמקדיש את פעילותו לשליטה עולמית וחתירה תחת מספר חזיתות, מה שמוביל לנאו-פשיזם ולסדר עולמי חדש. טווח פעולות הארגון משתרע על פני כל כדור הארץ, תוך התחמקות חוזרת ונשנית מסוכנות הביון S.H.I.E.L.D. הארגון ממומן בידי הונו האישי של ברון וולפגנג פון סטרוקר - שנרכש כתוצאה מביזת יצירות אמנות בידי הנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה - ובידי כספים של המנהיגים המקוריים של החברה הסודית היפנית שהפכה ברבות השנים לארגון הידרה.

היררכיית הארגון מתחילה בברון סטרוקר, המכונה "ההידרה העילאי", שמנהל את הארגון מאחורי הקלעים. תחתיו מכוננת מועצה שלטת מרכזית, כאשר מתחתיה מנהלי מחלקות אינדיבידואלים, ומתחתיהם הסוכנים המיוחדים וסוכני השטח. הטכנולוגיה שעומדת בראשות הארגון היא מתקדמת ביותר, לרוב חייזרית, אשר נמצאה בידי ברון סטרוקר בשנת 1944.

ארגון הידרה הופיע במגוון עיבודים, טלוויזיוניים וקולנועיים, כמו סדרות האנימציה של הענק הירוק, אקס-מן והאוונג'רס. בסרט הלייב אקשן "קפטן אמריקה", גם המדען ארנים זולא וגם היינץ קרוגר היו חברים בארגון, שתואר כארגון צבאי עריק הכפוף לאדולף היטלר ומונהג בידי הגולגולת האדומה, שאובססיבי להשיג ממצאים קסומים במאמציו לשלוט בעולם כולו. בנוסף, הארגון תואר כענף מדעי מתקדם של הרייך השלישי. ובסדרת הליב אקשן סוכני שילד

ויליאם ג'ויס

ויליאם ג'ויס (באנגלית: William Joyce, נודע כ"לורד האו האו"; 24 באפריל 1906 - 3 בינואר 1946), בוגד בריטי בשירות התעמולה של גרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השנייה.

ונדטה (קומיקס)

ונדטה (במקור V for Vendetta, "וי עבור נקמת דם" כאשר וי היא האות הראשונה במילה Vendetta, נקמת דם באנגלית) הוא רומן גרפי פוליטי בכתיבתו של אלן מור ובאיורו של דייוויד לויד אשר הופיע לראשונה ב-1981, בשחור לבן, בחוברות האנתולוגיה החודשיות Warrior מבית Quality Comics הבריטית ומיד הפך ליצירת פולחן עבור מעריצי הקומיקס.

בשנת 1985, לאחר 26 גיליונות, הרצתו של הקומיקס בוטלה, ורק חמש שנים מאוחר יותר השלימו מור ולויד את הסאגה של V, גיבור הקומיקס, והוציאו את הסדרה בשלמותה כאוגדן בשנת 1989, תחת חותם ורטיגו מבית DC קומיקס. הקומיקס טומן בחובו מסרים על זכויות האדם וכוחו בחברה ומעלה שאלות מוסריות נוקבות בנושאים של פשיזם, טרור, מוסר לאומי ואחריות חברתית.

חנות הספרים "Forbidden Planet" מיקמה את האוגדן במקום השלישי ברשימת 50 הרומנים הגרפיים הטובים ביותר שלה.

ימין רדיקלי

ימין רדיקלי, או ימין קיצוני, הוא מונח מקובל לתיאור אידאולוגיה פוליטית ימנית הדוגלת בשינויים שורשיים ומעמיקים במבנה השלטון והחברה, במיוחד בתחומי הכלכלה, הלאומיות, התרבות, ויחסי הכוח בחברה. לעומת הימין המתון, הימין הרדיקלי דוגל בגישה רדיקלית יותר לגבי עמדות ימין מסורתיות בנושאים כגון שמרנות, סמכותניות, ומשמעות רבה ללאום ולמורשת הלאומית. בדרך כלל, אם כי לא תמיד, קבוצות של ימין רדיקלי תומכות בליברליזם כלכלי ויוזמה חופשית ככלים לפיתוח המשק.

במהלך ההיסטוריה, תנועות ימין רדיקלי באירופה היו קשורות לרוב לנאציזם, נאו-נאציזם, פשיזם ונאו-פשיזם, ותמכו באידאולוגיה הכוללת דעות לאומניות קיצוניות, שוביניזם, שנאת זרים, גזענות או ריאקציונריות. גישות אלה ראו בחלקים מהאוכלוסייה קבוצות נחותות, המהוות איום על המדינה ומוסדותיה, או על הקבוצה האתנית השלטת, ובכך הצדיקו דיכוי ואלימות כלפי מיעוטים.

ממשל

מִמְשָׁל הוא תחום החיים בו נעשות ההחלטות הרשמיות והכוללות של חברה או מדינה. הממשל מכיל את המוסדות המרכזיים של החברה, האחראים על עיצובה הכולל, ואינם מייצגים תחום חלקי בה.

נאו-פשיזם

נאו-פשיזם היא אידאולוגיה המשתייכת לתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה וכוללת מרכיבים משמעותיים של פשיזם. המונח "נאו-פשיזם" יכול לתאר קבוצות המביעות הערצה לבניטו מוסוליני ולתקופת איטליה הפאשיסטית או מנהיגים ומשטרים פשיסטיים אחרים. נאו-פשיזם מתאפיין לרוב בלאומנות, מדיניות של נייטיביזם ואנטי-הגירה, אנטי-קומוניזם והתנגדות לדמוקרטיה פרלמנטרית ולדמוקרטיה ליברלית. מבחינה פוליטית, קבוצות נאו-פשיסטיות מזוהות עם הימין הקיצוני.כינוי של קבוצה כנאו-פשיסטית יכול לעורר תגובות חריפות, במיוחד אם הוא נעשה על רקע פוליטי ולתיאור קבוצות בעלות עמדות ימניות קיצוניות (Far-right politics), שכן שימוש מודרני במונח "פשיזם" בא לתאר תופעות של דיכוי, תוקפנות, גזענות, שוביניזם ודיקטטורה. משטרים אחדים של התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה כונו "נאו-פשיסטיים" בשל טבעם האוטוריטרי, וההשפעות הפשיסטיות שהיו על האידאולוגיות והטקסים שניהלו.

סוציאל-דמוקרטיה

סוֹצְיָאל-דֶמוֹקְרָטְיָה היא אידאולוגיה פוליטית השואפת להביא לרפורמות סוציאליסטיות באמצעים דמוקרטים. ראשית הסוציאל-דמוקרטיה בתנועה המרקסיסטית במאה ה-19, אם כי לאחר המהפכה הבולשביקית והיפרדות המפלגה הקומוניסטית מן התנועה הסוציאל-דמוקרטית, החל תהליך של התמתנות אידאולוגית של התנועה תוך התרחקות מן המרקסיזם והתקרבות לעקרונות השוק החופשי. בהתפתחות זו אימצה התנועה הסוציאל-דמוקרטית עמדות מתונות יותר, השואפות לשלב בעלות ממשלתית ועקרונות של מדינת רווחה במסגרת מידה מסוימת של קפיטליזם תוך מעורבות גבוהה יחסית של הממשלה במשק.

לפי התפיסה הסוציאל-דמוקרטית שהתפתחה במשך המאה ה-20, אין צורך בכינון דיקטטורה של הפרולטריון, כפי שנקבע בתאוריה המרקסיסטית, וניתן להשיג את מטרות הסוציאליזם (או לפחות חלקן) במערכת הפוליטית הקיימת ובאמצעים דמוקרטיים. הבסיס העיקרי לתפישה הוא שמעמד הפועלים מהווה רוב בין אזרחי המדינה המתועשת, וכאשר קיימת זכות הצבעה לכלל האזרחים ניתן לנצל את השיטה הדמוקרטית ולהגיע לרוב פרלמנטרי להשגת מטרות הסוציאליזם.

פוליטיקה

מדיניות (פּוֹלִיטִיקָה) היא תחום הפעילות האנושית העוסק במאבקי הכוחות הפועלים בחברה או במדינה, בשימוש הנעשה בהם ובחלוקתם.

פייר לאוואל

פייר לאוואל (צרפתית: Pierre Laval;‏ 28 ביוני 1883 - 15 באוקטובר 1945) היה פוליטיקאי צרפתי, ששימש שלוש פעמים כראש ממשלת צרפת, בפעם השלישית בצרפת של וישי. לאחר שחרור צרפת מידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, הועמד לאוואל לדין על שיתוף פעולה עם הנאצים, נדון למוות והוצא להורג.

פרשת סטביסקי

פרשת סטביסקי (בצרפתית: L'affaire Stavisky או Stavisky Scandal) הייתה פרשת שחיתות שלטונית שהתפרצה בין דצמבר 1933 לפברואר 1934, ערערה את הרפובליקה השלישית בצרפת והביאה לקיצה. כן הייתה הפרשה זרז להתגבשות הפשיזם הצרפתי מחד וליצירת החזית העממית שאיחדה את כוחות השמאל במדינה כנגדו.

קורפורטיזם

קוֹרְפּוֹרָטִיזְם, או השיטה הקורפורטיבית (על פי האקדמיה ללשון העברית: מְשִׁילָה אִרְגּוּנִית) היא שיטת ממשל פוליטית-כלכלית, במרכזה נמצאים הקורפורציות, איגודים מקצועיים, שכוללים את העובדים ואת מעבידיהם. מקור המילה "קורפורציה" במילה הלטינית corpus, שפירושה "גוף".

רפובליקה אסלאמית

רפובליקה אסלאמית היא צורת שלטון בה המדינה נמצאת תחת שלטון תאוקרטי-רפובליקאי הנתמך על ידי מנהיגים מוסלמים. צורת שלטון זו אופיינית למספר מדינות במזרח התיכון ובאפריקה.

הרפובליקה האסלאמית מבוססת על חוקי האסלאם, ואולם לא בכל הרפובליקות האסלאמיות חוקים אלו מעל חוקי המדינה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.