פר-רעמסס

פר-רעמסס או פי-רעמסס מצרית עתיקה: Per-Ra-mes(i)-su, "הבית של רעמסס") הייתה עיר בירה חדשה שנבנתה על ידי המלך רעמסס השני מהשושלת ה-19 (מלך בין השנים 1213-1279 לפנה"ס). העיר נבנתה מצפון ובצמוד לשרידי העיר החיקסוסית שנחרבה אווריס, באזור היישוב קאנטיר של היום, כ-100 ק"מ צפונית-מזרחית לקהיר ו-80 ק"מ מערבית לאיסמעיליה. המקום שימש בתקופתו של סתי הראשון, אביו של רעמסס השני, כארמון קיץ.[1]

פר-רעמסס
Kolossalstatue Qantir
רגל של פסלו של רעמסס השני, מקורה באתר של פר- רעמסס, נמצא בקטע הדרך בין מקומה של העיר העתיקה טאניס למקומה של פי-רעמסס.
שטח 18 קמ"ר
היסטוריה
תרבויות מצרים העתיקה
בונה רעמסס השני (משוער)
נבנה במאה ה-13 לפנה"ס
ננטש 1060 לפנה"ס לערך
אתר ארכאולוגי
התגלה שנות ה-60 של המאה ה-20
ארכאולוגים מנפרד ביטאק
מיקום
מיקום קאנטיר בבמחוז א-שרקיה
קואורדינטות 30°47′58″N 31°50′03″E / 30.79937°N 31.834217°E
Lower Egypt-en
מפה של מצרים התחתונה. טאניס צפונית לאווריס שעל חורבותיה ולצידה נבנתה פר-רעמסס

ניסיונות זיהוי האתר וגילויו

עד המאה ה-20, מיקומם של רוב אתרי הערים הגדולות של מצרים העתיקה אותרו, אבל מקומה של העיר פר-רעמסס, העיר שבנה רעמסס השני, נותר עלום. מקומה של העיר הפך למסתורי. הארכאולוגים והחוקרים לא הבינו איך נעלמו עקבותיה של עיר כה גדולה.[2]

אגיפטולוגים שונים העלו הצעות היכן שכנה בעבר העיר פר-רעמסס. האגיפטולוג הגרמני היינריך ברוגש ‏(1827–1894) הציע את האתר צאן אל-חג'ר. האגיפטולוג האנגלי אלן גרדינר בדק את פלוסיום. האגיפטלוג השווייצרי אדוארד נוויל ‏ (1824–1926) הציע את המבצרים זארו וסייל (Zaru, Sile), באזור שבו שוכנת היום העיר המצרית קנטרה. מכל התאוריות שהועלו לגבי מיקומה של פי-רעמסס, המשכנעת ביותר הייתה זאת של צאן אל-חג'ר, בגלל הממצאים שנמצאו על פני השטח שמקורם בתקופתו של רעמסס השני.[3]

ב-1884 הגיע הארכאולוג פלינדרס פיטרי למצרים כדי להתחיל בחפירות ארכאולוגיות. החפירה הראשונה שלו הייתה באתר הארכאולוגי בצאן אל-חג'ר, באזור הדלתא של הנילוס (שזוהה שנים רבות לאחר מכן כמקומה של העיר העתיקה טאניס). הוא הגיע לאתר עם 170 פועלים. פיטרי מצא באתר שפע מונומנטים ופסלים המציינים את שמו של רעמסס השני והמאפיינים את תקופתו. הממצאים הביאו אותו למסקנה שהאתר שחפר הוא פר-רעמסס.

האתר צאן אל-חג'ר שבו חפר פיטרי, נחפר בהמשך בין השנים 1929–1940 על ידי הארכאולוג הצרפתי פייר מונטה . מונטה, שנפטר ב-1966, האמין כל חייו כי הוא גילה את העיר פי רעמסס.

הממצאים שנמצאו באתר עם הקרטושים והחותמות של רעמסס השני הטרידו את הארכאולוגים. חלקם נמצאו עם שברים כשחלקים חוברו לא בהתאמה.[2] בהמשך הבינו הארכאולוגים שמקורם של המונומנטים והכתובות שנמצאו אינו באתר, אלא הובאו ממקום אחר ונעשה בהם שימוש נוסף. בשלב מאוחר יותר זוהה האתר כעיר טאניס, שנבנתה בשלב מאוחר יותר במאה ה-11 לפנה"ס. אחד הרמזים למה שקרה בעת העתיקה היה הממצא של כף רגל ענקית של פסל שנמצא קילומטרים דרומית לצאן אל-חג'ר (האתר שזוהה לאחר מכן כטאניס), בעוד שחציה השני של אותה כף רגל נמצא באתר צאן אל-חג'ר.[2]

הראשון שהעלה את התאוריה שפר-רעמסס שכנה באזור של תל א-דבע היה האגיפטולוג המצרי לביב חבשי. הוא קישר בין מקומה של פי-רעמסס עם מקומה של העיר אווריס החיקסוסית. שנים לאחר מכן התאוריה שלו אושרה.[3] בשנות ה-60 של המאה ה-20 החליט הארכאולוג האוסטרי מנפרד ביטאק לחקור ולחפש את מקומה של פר-רעמסס. הוא הכיר בכך שהעיר שכנה על הזרוע המזרחית ביותר של הנילוס. הוא מיפה בקפידה את כל הזרועות העתיקות של דלתת הנילוס והגיע למסקנה שהזרוע הפלוסית בתקופתו של רעמסס השני הייתה המזרחית ביותר ואילו הזרוע הטאנית (שעל גדותיה שכנה העיר טאניס) לא הייתה קיימת בתקופתו. בהתאם לכך הוא החליט לחפור בצפון "תל א-דבע" ליד קאנטיר, שהיה האתר הגבוה ביותר במקומה הקדום של הזרוע הפלוסית, שבו הוא מצא שרידי כלי חרס המאפיינים את תקופתו של רעמסס השני.

האתר וחפירות ארכאולוגיות

אף על פי שעל פני השטח לא נמצאו עקבות נראים לעין של התיישבות קודמת, ממצאי החפירות אפשרו לזהות במהרה את תל א-דבע כשרידי העיר אווריס שהייתה בירת החיקסוס עד להריסתה על ידי יעחמס הראשון במאה ה-16 לפנה"ס. האתר של פר-רעמסס נמצא בקאנטיר. בחפירותיו הראה ביטאק שהעיר פר-רעמסס שימשה לאחר שננטשה, כמחצבה למבנים שנבנו בעת הקמת העיר טאניס.[4]

האתר של פר-רעמסס שוכן כ-30 ק"מ דרומית לטאניס. תל א-דבע שוכן 2 ק"מ מדרום לקאנטיר. האזור הוא חקלאי ומאוכלס בכפרים קטנים. השטח בו שכנה פר-רעמסס הוא בבעלות פרטית, ולכן רובו לא ניתן לחפירה ורק שטחים קטנים נחפרים.[3] ההערכה של הארכאולוגים היא שהשטח בו שכן ארמונו של רעמסס השני שוכן מתחת לבתי הכפר קאנטיר. הסטרטיגרפיה של האתר כוללת שכבות ארכאולוגיות שתחילתן בשושלת ה-18, ועד תקופת ביניים שלישית, תחילתה של השושלת ה-21.[3]

בחפירות באתר בשכבה B2 שנמצאה ברמת שימור גבוהה, מצאו החופרים מחנה צבאי של חיל מרכבות מצרי, כולל בתי מלאכה וממצאים שהעידו על נוכחותם של זרים באתר. הממצאים תארכו את השכבה לתקופתם של סתי הראשון ורעמסס השני. קיומם של מחנות צבא לחיל מרכבות לא היווה הפתעה, כי קיומם בעיר היה ידוע מטקסטים קדומים שנמצאו. הקומפלקס כלל גם חצר אימונים רחבה וגדולה עם עמודים. בצמוד אליה נמצא בית מלאכה, שנמצאו בתוכו כ-400 ממצאים שאפשר לקשרם למרכבות. הממצאים כללו טבורי גלגל [א], פינים וטביעות של פרסות סוסים, אשר אשרו שמדובר באתר הקשור לסוסים ומרכבות. בנוסף, נמצאו גם מספר פגיונות, רומחים, ראשי חצים וחלקי מתכת של שריון גוף. אחד הממצאים המעניינים היו מציאת תבניות אבן ששימשו לייצור חלקי שריון שהיו נהוגים על ידי הצבא החתי ושימשו בקרב קדש. ממצאים אלה מראים שלאחר הסכם השלום החתי-מצרי ונישואי רעמסס השני עם נסיכה חתית, בתו של חתושיליש השלישי, שהו בפר-רעמסס חיילים ובעלי מלאכה חתים והיו בקשר עם המצרים.[5]

בשכבה B2 נמצאו גם כלי חרס מיקנים מקפריסין, כלים חתים מאנטוליה וכלים מאזורים נוספים בלבנט. כלים אלה מוכיחים שנוהלו קשרים דיפלומטיים ענפים בין חצר המלכות בפר-רעמסס וממלכות שונות וכי שגרירי הממלכות גרו בפר-רעמסס.[5]

בשכבה B3, המתוארכת לסוף השושלת ה-18 ותחילת השושלת ה-19, נמצא בית מלאכה גדול ליצור ברונזה, ששטחו כ-30,000 מ"ר ויכלו לעבוד בו בעת בעונה אחת כמה מאות אנשים. נמצאו גם שבעה מתקני היתוך באורך של 15 מטר, שנבנו מלבני בוץ בשורות מקבילות. בית מלאכה בגודל זה יכול היה לייצר מדי יום כמויות גדולות של דלתות ופסלים אשר נדרשו לבניית העיר החדשה. מצפון להם נמצאו לפחות שלושה פרטים של סוג אחר של תנור בגודל 9 על 8 מטר. ייתכן וגם הם קשורים לתעשיית הברונזה באתר.[5]

ב-2017 הארכאולוגיים ממוזיאון Roemer- und Pelizaeus-Museum Hildesheim מהעיר הילדסהיים בגרמניה, מצאו באתר שרידי טביעות רגלי ילדים בתוך טיח וכן קירות צבועים. הם מעריכים שהם שימשו כקישוט למבנה באתר ששימש כארמון או מקדש.[6]

היסטוריה

Obelisk of Ramses II. @ Cairo Int. Airport
אובליסק של רעמסס השני שנמצא בטאניס. היום שוכן ליד שדה התעופה בקהיר

המלך סתי הראשון, שמלך בין השנים 1304-1318 לפנה"ס, בנה באתר ארמון קיץ והקים בו תעשיית ייצור פיאנס מצרי.[7] מיד לאחר מותו של סתי הראשון, הכריז בנו רעמסס השני על הקמת עיר בירה חדשה שתהיה יפה ומרשימה.[8]

רעמסס השני נולד וגדל באזור שבו נבנתה העיר,[1] וכנראה קשרי משפחתו לאזור הם שהביאו אותו להעביר את עיר הבירה שלו לצפונה של מצרים לאזור דלתת הנילוס. סיבות גאופוליטיות היו גם הן חלק מהחלטתו. המקום בו שכנה פר-רעמסס היה קרוב יותר למדינות החסות באסיה ולגבול העוין שהיה למצרים עם האימפריה החיתית. סוכני המודיעין שלו והדיפלומטים הגיעו מהר יותר אל רעמסס השני. בעיר שכן חלקו העיקרי של צבאו של פרעה וכך היה ניתן לגייסו במהירות ולשלוח אותו לטפל בחדירותיהם של החתים והשסו, שהיו נוודים שהגיעו למטרות ביזה ממזרח מאזור כנען, לבנון וסיני של היום.

פר-רעמסס נבנתה על הגדה של הזרוע הפלוסית של הנילוס. האוכלוסייה הגיעה למעל 300,000 תושבים והייתה אחת הערים הגדולות ביותר במצרים העתיקה.[2] רעמסס השני בנה את העיר כשהיא מחולקת לארבעה רבעים. כל רובע מוקדש לאל. שני רבעים מוקדשים לאלים מצריים: הרובע לאל אמון במערב, הרובע לאלה ווואדג'ת בצפון; ושני רבעים מוקדשים לאלים שמקורם באסיה: רובע לאל סת בדרום ורובע לאלה עשתורת במזרח. במצרים התגברה האופנה של אימוץ אלים כנענים ובבליים. לרעמסס השני הייתה נטייה לאלים אלה.[9] הוא רצה לקשור את האלוהויות של סוריה עם אלה של מצרים. מרכז העיר הוקדש לפולחן עצמי של רעמסס השני.[7] העיר שימשה כמגורי בית המלוכה וכן של כל מינהל הממלכה שעבר לעיר. אזור הדלתה של הנילוס שימש כעורף חקלאי עשיר ששירת את אוכלסיית העיר.[7]

רעמסס השני למד מניסיונו הלא מוצלח של המלך אחנתון, שמלך במחצית המאה ה-14 לפנה"ס. אחנתון בנה עיר בירה חדשה, אַחֶתְאַתון במצרים התיכונה, מהלך שלווה בהתנגדות פנימית בממלכה. רעמסס השני לא רצה התנגדות לשינוי הבירה ולפעולותיו לכן הקפיד במיוחד בשנות שלטונו הראשונות, לנסוע במעלה ובמורד הנילוס כשהוא מבקר במקומות השונים ומחזק את התושבים ואולי גם מזהירם, שלא משנה היכן הם גרים, המלך תמיד נמצא לא רחוק מהם.[8]

העיר המשיכה לפרוח מעל 100 שנים לאחר מותו של רעמסס השני. שירים נכתבו על פארה של העיר. על פי הערכות שנעשו באמצעות בדיקות מכ"ם חודר קרקע, שטח העיר השתרע על כ-18 קמ"ר: כ- 6 ק"מ אורך ו-3 ק"מ רוחב. המתווה של העיר, כפי שבא לידי ביטוי בבדיקות, כלל מקדש מרכזי ענק – מתחם גדול של ארמונות הגובלים עם הנהר במערב, שנבנה בדגם רשת נוקשה של רחובות, וכן אוסף לא מאורגן של בתים וסדנאות במזרח העיר. ההערכה של הארכאולוגים היא שהארמון של רעמסס השני שוכן מתחת לבתי הכפר קאנטיר. צוות הארכאולוגים בראשותו של ביטאק, שגילה את האתר, מצא הוכחות לקיומן של תעלות מים רבות ואגמי מים ובעקבות כך תיאר את פר-רעמסס כוונציה של מצרים. אחת התגליות המפתיעות הייתה בחפירות שנעשו באורוות. נמצאו בורות מים קטנים בדיוק במקום שבו נקשרו 460 סוסים. החוקרים בדקו את המיקום באמצעות פרדות שגודלן דומה לסוסים בתקופתו של רעמסס השני ומצאו שצמד סוסים יכול להשתמש בבורות לעשיית צרכים, מה שהביא לכך שהאורוות נשארו נקיות ויבשות.

לאחר מותו של רעמסס השני, העביר יורשו מרנפתח את הבירה המנהלית של מצרים בחזרה לעיר ממפיס.

נטישת העיר יוחסה בתחילה לאובדן השלטון המצרי על כנען בתקופת השושלת ה-20 של מצרים (המאה ה-11 לפנה"ס), שהביא לכך שחשיבותה של העיר ירדה והביאה לעזיבת בית המלכות את העיר. מחקר מאוחר יותר גילה שהזרוע הפלוסית של הנילוס החלה להתייבש ב-1060 לפנה"ס לערך, וגרמה לעיר לאבד חלק ממקור המים שלה. הנילוס יצר זרוע חדשה: הזרוע הטאנית ממערב לזרוע הפלוסית. בעקבות שינויים שחלו בתקופתו וירידה בהיקף זרימת מי הנילוס בזרוע הפלוסית שעברה בעיר פי-רעמסס שבנה רעמסס השני,

בעקבות כך, הזיזו המלך פסוסנס הראשון מלך מהשושלת ה-21 את העיר לזרוע הטאנית והקימו את העיר דג'אנט (טאניס) על גדת הזרוע מצפון-מערב לפר-רעמסס[10] הוא החל במפעל העצום של העברת מונומנטים רבים מהעיר פר-רעמסס, אל טאניס, בירת מלכי השושלת ה-21.[11] מלכי השושלת ה-22, שהיו ממוצא לובי, העבירו מפר-רעמסס מקדשים, אובליסקים, אסטלות, פסלים וספינקסים לעיר החדשה שבנו. האובליסקים והפסלים, שאחד מהם הגיע למשקל של 200 טון, הועברו כיחידה אחת, בעוד שהמבנים החשובים פורקו לחלקים והורכבו מחדש בטאניס. אבנים ממבנים פחות חשובים, שימשו לבניית מבנים ומקדשים חדשים.

רעמסס במקורות מקראים ואחרים

בספר שמות מוזכרות שתי ערים, פיתום ורעמסס, ששימשו כערי מסכנות לפרעה. מקובל כיום על מרבית החוקרים כי העיר רעמסס המוזכרת במקרא היא "פר-רעמסס", שלא הייתה עיר מסכנות אלא עיר בירה. כשהשושלת ה-21 העבירה את הבירה לטאניס, הייתה פי-רעמסס נטושה במידה רבה והבירה הישנה הפכה למחצבה למונומנטים מוכנים, אך לא נשכחה. שמה מופיע ברשימה של ערים של מלכי השושלת ה-21. שמה מופיע גם בתקופתו של המלך שושנק הראשון המזוהה עם המלך המקראי שישק. מלך זה, ממוצא לובי, ייסד את השושלת ה-22 במצרים ומלך בין השנים 924-945 לפנה"ס.

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ החלק בגלגל שאליו מתנקזים החישורים ואליו גם מתחבר הסרן

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 פר-רעמסס האתר היסטוריה עתיקה
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Lost Treasures of the Bible: Exploration and Pictorial Travel Adventure of Biblical Archaeology ספרו של Paul Backholer, הוצאת ByFaith Media,, תאריך 26 בינואר 2018, בפרק The lost city of Pi-Ramsse
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Encyclopedia of the Archaeology of Ancient Egypt, מאת Kathryn A. Bard, הוצאת Routledge, ‏2005, עמ' 647
  4. ^ If the Egyptians Drowned in the Red Sea where are Pharaoh's Chariots?, הסופר: Benjamin Edidin Scolnic, הוצאת University Press of America, שנה 2005, עמ' 93
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Encyclopedia of the Archaeology of Ancient Egypt מאת Kathryn A. Bard, הוצאת Routledge, ‏2005, עמ' 648
  6. ^ New finds in Pi-Ramesses באתר Archaeology & Art
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 Per Ramessu, אתר אנציקלופדיה בריטניקה
  8. ^ 8.0 8.1 Joyce Tyldesley ,Ramesses: Egypt's Greatest Pharaoh, הוצאת Penguin UK, תאריך 26 באפריל 2001
  9. ^ Ramses II אנציקלופדיה בריטניקה
  10. ^ Psusennes I – The Pharaoh in the Silver Casket באתר Historic Mysteries
  11. ^ Pasebakhenniut I (Greek Psusennes) באתר ucl.ac.uk
אווריס

אווריס (יוונית עתיקה: Αὔαρις; מצרית קדומה: ḥw.t wr.t, חות-וערת, כלומר "העיר של רצועת המדבר") הייתה בירת החיקסוס (השושלת ה-15) במצרים (1640-1530 לפנה"ס מכוייל) מזוהה היום כמעט בוודאות עם תל א-דבע (תל הצבועים) שבצפון-מזרח דלתת הנילוס, בהצטלבות המחוזות (Nomes) ה-8, ה-14, ה-19 וה-20. העיר יושבה בין 1783 ל-1550 לפנה"ס, עד הריסתה בידי יעחמס הראשון מייסד השושלת ה-18. מאוחר יותר נקרא האתר פרעה-נפר והיה ככל הנראה חלק מהעיר פר-רעמסס.

האלף ה-2 לפנה"ס

האלף ה-2 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 2,000 לפנה"ס עד סוף שנת 1,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-20 לפנה"ס עד סוף המאה ה-11 לפנה"ס).

המכון האוסטרי לארכאולוגיה

המכון האוסטרי לארכאולוגיה (בגרמנית Österreichisches Archäologisches Institut או בקצרה ÖAI \ OEAI) הוא מכון מחקר ארכאולוגי לתרבויות העתיקות של אזור הים התיכון. מכון המחקר, נמצא תחת הממשל הפדרלי האוסטרי, בדומה, למשל, למכון הארכאולוגי הגרמני.

חבירו

חַ'בִּרוּ או עפירו הוא כנראה כינוי לאנשים מסטטוס חברתי מסוים, שהיה קיים במזרח הקרוב הקדום בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת, המאה ה-18 עד המאה ה-12 לפני הספירה. אזכורים רבים של אנשים וקבוצות המשתייכים לסטטוס זה נמצאו במכתבי אל עמארנה ממצרים, וכן בארכיון שנמצא בעיר מארי שבצפון סוריה.

האותיות ח' וע' וכן גם האותיות ב' ופ' מתחלפות בשפה האכדית, על כן אפשרויות נוספות להגיית שמם הם "'חַ'פִּרוּ", "ח'פירו" או "עבירו".

חיקסוס

החיקסוס או ההיקסוס (ביוונית: Ὑκσώς או Ὑξώς, היקסוס; או Ύκουσσώς, היקוסוס) הוא שם יווני עתיק לקבוצה אתנית שהשתלטה על מצרים העתיקה עם התרופפות כוחה של הממלכה התיכונה, בתקופה המכונה "תקופת הביניים השנייה". המצרים קראו לפולשים אלה בשם חקה-חסות ופירושו "שליטי ארצות זרות".

החיקסוס פלשו למצרים בשנת 1730 לפנה"ס, כבשו את מצרים התחתונה, והשליטו מלכי חסות על מצרים העליונה. שלטונם החזיק מעמד כמאה ושישים שנה, והסתיים עם גירושם על ידי יעחמס הראשון, שליט מקומי, סביב שנת 1570 לפנה"ס, שייסד את השושלת ה-18 במצרים ואת הממלכה החדשה. במהלך גירושם הם נמלטו צפונה לארץ כנען, לשרוחן. יעחמס הראשון צר על העיר במשך שלוש שנים ובסופו של דבר הצליח לכבוש אותה.

בירתם של החיקסוס נקראה אווריס והיא נמצאת בצד המזרחי של הדלתא של הנילוס.

נרטיב של קורות החיקסוס הובא בידי מנתון, היסטוריון מצרי-הלניסטי בן המאה ה-3 לפנה"ס, שזיהה אותם כאבותיהם של היהודים. מנתון כתב בספרו כי החיקסוס שגורשו ממצרים היו בני שבט יהודה שהקימו מאוחר יותר את בירתם בירושלים. ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו בן המאה ה-1 לספירה חלק על מנתון, אך ראה בפרטים מסוימים מדבריו ראיה לתיאור המקראי של יציאת מצרים.

טאניס

טאניס (מיוונית עתיקה - Τάνις ופירושו גומא) בערבית קרוי המקום סאן אל-חג'ר (בתעתיק מדויק - צאן אל-חג'ר صان الحجر), הוא שמה של העיר המצרית העתיקה דג'אנט שהייתה בירת מצרים מהמאה ה-11 לפנה"ס ועד המאה השמינית לפנה"ס. העיר נמצאת בצפון מזרח הדלתה של הנילוס, במקום בו הייתה זרוע של הנילוס שנקראה "הזרוע הטאניתית", שמזה שנים רבות אינה זורמת עוד. יש המזהים את העיר עם "צוען" המופיעה במקרא.

יעחמס הראשון

יעחמס הראשון (לעיתים אמוסיס הראשון, וגם יעחמשה - "ירח נולד") היה פרעה מצרים העתיקה ומייסד השושלת ה-18. הוא שלט בקירוב בין השנים 1580 ל-1546 לפנה"ס.

יעחמס היה בן המלך טאו השני האמיץ, ואחי המלך קאמוס, אחרון מלכי השושלת ה-17. בגיל 10 יעחמס ("הירח נולד") ירש את הכתר, בעקבות מות אביו. לאחר המשיחה למלוכה קיבל את השם נֵבּ-פֵּחטִי-רֵע (אדון הכוח הוא רע). שלטונו אופיין במאבק בשליטי החיקסוס של הדלתא של הנילוס, ואף שיצא מנצח, איבד את אחיו ואביו. כמו כן, עשה חיל בהחזרת הסמכות והכוח המצרי לנוביה וכנען. במעשיו הניח את היסודות לאימפריה המצרית בתקופת הממלכה החדשה, שהגיעה לשיאה בימים של תחותמס השלישי ורעמסס השני. יורשו היה בנו, אמנחותפ הראשון.

שרידי הפירמידה שלו באבידוס נתגלו בשנת 1899, וזוהו בשנת 1902. הפירמידה ומבניה נסרקו מחדש בשנת 1993 בידי משלחת מאוניברסיטת המדינה של פנסילבניה ואוניברסיטת ייל.

יציאת מצרים בביקורת המקרא

סיפור יציאת מצרים הוא מאבני היסוד באמונה היהודית. המסורת היהודית מתייחסת לתיאור המקראי של יציאת מצרים וכיבוש הארץ כאל דיווח מדויק על מעשים שהיו. ברם, ככל סיפור מקראי אחר, גם אותו ואת אמינותו ההיסטורית בוחנת ביקורת המקרא באופן ביקורתי ובכליה שלה, והחוקרים נחלקו, במהלך הדורות האחרונים, בשאלות האם ומתי אירעה יציאת מצרים, ובמידת מהימנותו ההיסטורית של הסיפור המקראי. ניתן לבצע חלוקה "גסה" של החוקרים לאלה הרואים בסיפור יציאת מצרים אמת היסטורית במידה זו או אחרת, ולאלה הכופרים בקיומו של אירוע מעין זה.

פיתום ורעמסס

פיתום ורעמסס הן שתי ערים הנזכרות במקרא, שבנו בני ישראל במצרים. הערים כונו "ערי מסכנות", ככתוב: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת-רַעַמְסֵס" (ספר שמות, פרק א', פסוק י"א). "מסכנות" הן אוצרות לאחסון תבואה

פלוסיום

פלוסיום (ביוונית: Πηλούσιον) הייתה עיר בקצה המזרחי של הדלתא של הנילוס, כ-30 קילומטר מדרום מזרח לעיר המודרנית פורט סעיד. במהלך ההיסטוריה ניתנו לעיר שמות שונים. בעת מצרים העתיקה נודעה העיר תחת השם סינה או פר-אמון (מקדש-אמון), בעברית ידועה העיר בשם סין, בערבית ידוע האתר בשם תל אל-פראמא (בערבית: الفرما). האגיפטולוג האנגלי אלן גרדינר, העלה השערה בשנות ה-20 של המאה ה-20 שבפלוסיום שכנה עיר הבירה פר-רעמסס שבנה רעמסס השני, אך בשנות ה-60 של המאה ה-20 נתגלתה ונחפרה פר-רעמסס במיקום אחר, כ-100 ק"מ צפונית-מזרחית לקהיר ו-80 ק"מ מערבית לאיסמעיליה.

פסוסנס הראשון

פסוסנס הראשון ("פסוסנס" הוא צורה יוונית של השם המצרי פסיבכחנו) היה המלך השלישי בשושלת ה-21 של פרעוני מצרים. הוא מלך בין השנים 1047–1001 לפנה"ס (ייתכן ומלך רק 41 שנים). עיר הבירה שלו הייתה טאניס, ששכנה באזור דלתת הנילוס. פסוסנס הראשון היה בנו של פינדג'ם הראשון (Pinedjem I), שהיה כהן גדול לאל אמון בתבאי ושל חנתאווי (Duathathor-Henuttawy), שהייתה בתו של פרעה רעמסס האחד עשר מהשושלת ה-20 למלכי מצרים.

קרב קדש

קרב קדש היה קרב גדול בין צבאות מצרים והאימפריה החיתית, שהתחולל בסוף מאי או סוף יוני סביב 1274 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הנמוכה של המזרח הקרוב הקדום (תאריכים אפשריים נוספים הם שנת 1300 או 1286 לפנה"ס), בסמוך לעיר קדש. הקרב היה שיאו של מסע מלחמה מצרי, שנועד להכריע מחלוקת ארוכת שנים בין מצרים לבין האימפריה החתית סביב השליטה בלבנון ובסוריה הדרומית ובדרכי המסחר שעברו בהן. הקרב הסתיים, אמנם, ללא הכרעה טקטית, אך הניצחון האסטרטגי במלחמה היה של החתים, ורעמסס נאלץ לחזור למצרים. בסופו של דבר, הצדדים חתמו על הסכם שלום כ-16 שנה אחרי פרוץ מעשי האיבה.

הקרב, שהתרחש באזור שנמצא כיום בדרום-מערב סוריה, הוא הקרב הראשון בהיסטוריה האנושית, שנותר בידינו תיעוד מפורט למדי שלו במקורות העתיקים, כולל תנועות הצבאות היריבים והיערכותם לפני הקרב, והשתלשלות המאורעות במהלכו. הקרב גם נחשב אחד מקרבות המרכבות הגדולים בהיסטוריה, אם לא הגדול מכולם, משום שהשתתפו בו אלפי מרכבות משני הצדדים.

רעמסס השני

רַעְמְסֵס הַשֵׁנִי (1303 לפנה"ס - 1213 לפנה"ס, לפי הכרונולוגיה הנמוכה; 1337 לפנה"ס - 1247 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הגבוהה) היה פרעה ומלך במצרים בשנים 1213-1279 לפנה"ס, במשך כ-66 שנה. הוא היה המלך השלישי בשושלת ה-19, בנו של הפרעה סתי הראשון. היה נשוי ל-7 נשים מלכותיות והחזיק 200 פילגשים, מהם נולדו לו 96 בנים ו-60 בנות. הוא ידוע גם כאוזימנדיאס (Οσυμανδύας), שם הנובע מתעתיק יווני של שמו המלכותי.פירוש שמו של רעמסס הוא: "האל רע ילד אותו", שמו המלכותי הרשמי היה: ״אוסרמע'תרע סטפנרע״ (במצרית: ״הצדק של האל רע חזק, נבחר האל רע״). כיום מכונה בספרות המחקר ההיסטורי-ארכאולוגי: "רעמסס הגדול" (באנגלית: "Ramses the Great") כדי להבדילו מפרעונים אחרים בעלי השם רעמסס שכוחם הצבאי, אורך שלטונם וגודל ממלכתם היו קטנים בהרבה משלו. הוא נחשב לאחד הפרעונים החזקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של מצרים. רעמסס השני בנה את פר-רעמסס, עיר בירה חדשה בדלתא של הנילוס שבשיא גדולתה הגיעה ל-300,000 תושבים. הוא בנה מבנים ומונומנטים מפוארים רבים ברחבי הממלכה. בין החשובים שבהן ניתן למנות את מקדש הזיכרון המכונה ה"רעמסאום" במערב תבאי, מקדש האבן באבו סימבל, וקבר אחת מנשותיו הרבות, המלכה נפרטרי בעמק המלכות. לפי עדויות מסוימות, היו לו מעל מאתיים ילדים.

תבאי (מצרים)

תבאי (ידועה גם בשמה המקורי ואסט; Waset) - היא עיר מצרית עתיקה, הממוקמת על גדותיו המזרחיות והמערביות של הנילוס, במצרים העליונה. העיר שוכנת 560 ק"מ דרומית לקהיר, בקרבת היישובים כַּרְנָךְּ ולוּקסוֹר.

תבאי היא נוא אמון המקראית. בתקופות מאוחרות יותר שימש השם "נא אמון" במקורות יהודיים ככינוי לאלכסנדריה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.