פרשת שופטים

פָּרָשַׁת שֹׁפְטִים היא פרשת השבוע החמישית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ט"ז, פסוק י"ח ומסתיימת בפרק כ"א, פסוק ט'.

Arrow r.svg שופטים Arrow l.svg
פסוקים: דברים, ט"ז, י"ח - כ"א, ט'
מס' פסוקים: 97
תוכן: המשכת נאום משה
מצוות בפרשה ע"פ ספר החינוך
הפטרה
אשכנזים ספרדים ותימנים ישעיהו, נ"א, י"ב - נ"ב, י"ב
איטלקים שמואל א', ח', א'-כ"ב
Schott Temple of Solomon Sanhedrin
חכמי הסנהדרין יישובים בלשכת הגזית, מתוך מודל בית המקדש הראשון מהמאה ה-17

נושאים בפרשה

משה רבנו ממשיך את הנאום שנשא לפני מותו ובמסגרת זו מפרט את המצוות שנצטוו בהן בני ישראל. כרגיל בספר דברים, רוב המצוות כבר הופיעו בספרים הקודמים, לעיתים בשינויים בעלי משמעות. בין הציוויים:

הפטרה

ההפטרה של פרשת שופטים היא הרביעית בסדרת הפטרות שבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, מפרק נ"א, פסוק י"ב ("אָנֹכִי אָנֹכִי") עד פרק נ"ב, פסוק י"ב.

במנהג איטליה שיש רק שלש הפטרות דנחמה, מפטירים מספר שמואל א', פרק ח', פסוק א' ("ויהי כאשר זקן") עד פרק ח', פסוק כ"ב.

קישורים חיצוניים

הטקסט:

פרשנות:

א' באלול

א' באלול הוא היום הראשון בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בא' אלול היא פרשת שופטים.

איסורי כישוף ביהדות

בתורה ישנה קבוצת איסורים שנכתבו בפרשייה אחת (דברים, י"ח, ט'-י"א) ועוסקים כולם בענייני מאגיה: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ – לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים." איסורים אלו נשנים במקומות נוספים בתורה.

החמורים שבאיסורים אלו (מעביר בנו וביתו באש, מכשף, עושה אוב ועושה יידעוני) עונשם מיתה. הקלים שבהם (קוסם, מעונן, מנחש, חובר חבר, שואל אוב, שואל יידעוני, דורש אל המתים) עונשם מלקות.

בל תשחית

בל תשחית הוא איסור בתורה על השחתת דבר שבני אדם יכולים ליהנות ממנו.

הנבואה במסורת ישראל

הנבואה, לפי המסורת הדתית, היא אחת הדרכים שבהן יוצר האל קשר עם בני האדם. הנבואה, הכתובה בתנ"ך עיצבה את דמותה של היהדות.

ז' באלול

ז' באלול הוא היום השביעי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן. ז' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' אלול היא לרב פרשת כי תצא. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת שופטים.

זקן ממרא

זקן ממרא הוא תלמיד חכם סמוך, שמורה הלכה למעשה בניגוד לפסיקת הלכה של הסנהדרין כשהיא במקום מושבה שבלשכת הגזית, ובהרכבה המלא. הזקן מתחייב במיתה אך ורק אם הורה כך הלכה למעשה, ובתלמוד מובא עקביא בן מהללאל כדוגמה לתנא שחלק על הסנהדרין, אך לא הורה כן הלכה למעשה. ולכן לא דנו אתו כזקן ממרא אלא גזרו עליו נידוי.

התורה החמירה בדינו של הזקן, והוא מתחייב מיתה בחנק. הזקן הממרא הוא אחד מתוך ארבעה מקרים ש"צריכים הכרזה", וההלכה רואה חשיבות רבה לפרסום המקרה למען יראו וייראו. כחלק מגישה זו העונש היה מבוצע בירושלים, בחג העלייה לרגל הסמוך לגזר דינו, כדי לפרסם את העניין בקרב כל העולים לרגל. בדומה לכך, נאסר על חכמי הסנהדרין למחול על כבודם ולוותר לזקן הממרא, כדי "שלא ירבו מחלוקות בישראל".

זרוע, לחיים וקיבה

מצוות זְרוֹעַ לְחָיַיִם וְקֵיבָה היא מצוות עשה מדאורייתא המחייבת את השוחט לתת לכהן חלקים מסוימים מכל בהמה טהורה שנשחטה.

מצווה זו נמנית בכל מוני המצוות ולדעת רבים מהפוסקים נוהגת בכל מקום ובכל זמן.

ידעוני

יִדְּעֹנִי הוא עשיית מעשי פולחן, שנעשית על מנת לגלות את העתידות באופן מיסטי.

ה'ידעוני' דומה ל'בעל אוב' בכך שעושה מעשי פולחן, וכן דומה לקוסם – שמטרתו היא ניבוי העתידות.

ל' באב

ל' באב הוא היום השלושים בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן. ל' באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בל' אב היא לרוב פרשת שופטים. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת ראה.

משמרות כהונה

משמרות כהונה היו קבוצות של כוהנים, אשר על פי ספר דברי הימים עבדו במשכן ובבית המקדש בתורנות, וכל אחת נקראה משמרת. כל בני המשמרת, היו בני משפחה אחת, והתגוררו ביחד באחת מערי ישראל.

נביא שקר

ביהדות, נביא שקר הוא אדם שמתנבא בשם אלוהים דברים שלא שמע ממנו ועונשו על פי התורה עונש מוות. על פי הרמב"ם, ניתן לדעת שנביא הוא נביא שקר אם הוא מכחיש את נבואת משה, מוסיף או גורע ממצוות התורה לדורות, וכמובן נביא שנבואתו לא התקיימה.

עגלה ערופה

עֶגְלָה עֲרוּפָה היא מצווה מהתורה לערוך טקס כפרה על רצח שבו לא נודע מיהו הרוצח. הטקס כולל עריפת עגלה בנחל בעיר הקרובה ביותר למקום הימצאו של הנרצח, וסמיכת ידי הזקנים של אותה העיר על העגלה, תוך הצהרה על חפותם.

עדים זוממים

במשפט העברי עדים זוממים הם שני עדים שעדותם התבררה כעדות שקר, בשל העובדה כי עדים אחרים העידו עליהם שלא יכלו להיות במקום שבו הם מעידים שהמקרה התרחש בזמן בו הם מעידים שהמקרה התרחש. 'זוממים' משמע שזממו שאדם אחר יענש שלא כדין. במקרה זה קובע המקרא שייגזר על העדים אותו גזר הדין שהיה אמור להעשות לאדם עליו העידו ("ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו"). לרוב פסק דין זה מתקיים במדויק, אך קיימים חריגים.הלכות עדים זוממים טומנות בחובן עיקרון יסודי בהלכות עדות משפט העברי: "עדות שאי-אתה יכול להזימה - אינה עדות". על כל עדות להיות בת הזמה, ועדות שאינה עומדת בקריטריון זה אינה עדות כשרה.

עיר מקלט

עִיר מִקְלָט היא עיר שאותה מצווה התורה להפריש כמקום מסתור לרוצח בשגגה, נקראת גם עיר המוּעָדָה על שם ששם מתוועדים ומתקבצים הרוצחים בשגגה. השהייה בעיר נועדה לשתי מטרות: הצלת ההורג מפני נקמתו של גואל הדם, ועונש על כך שהרג אדם כתוצאה מחוסר זהירות. מן הטעם השני, הבריחה לעיר מקלט היא חובה, גם כשלא נשקף איום כלשהו על ההורג.

על פי הפוסקים ומוני המצוות הקמת ערי מקלט בארץ ישראל היא מצוות עשה. העונש של שהיה בעיר המקלט נקרא "גלות".

פרנס

פרנס (או בכינוי כולל: שבעת טובי העיר; בקהילות הספרדיות – מעמד) הוא מושג רווח בספרות ההלכתית, המתאר מנהיגות אזרחית של הקהילה היהודית, באי-כוחם של הציבור שהם בעלי סמכות המוכרת על ידי ההלכה על אף שאינם בהכרח תלמידי חכמים.

על הצורך במינוי מנהיגים מסוג זה על מנת לתקן תקנות קהילתיות, כותב ספר החינוך במסגרת החיוב למנות שופטים ושוטרים:

בהיסטוריה היהודית שימש המושג "פרנס" לא רק במובנו ההלכתי של מנהיג המתקן תקנות, אלא גם כדמות של אדם חשוב ומשפיע בעירו, מנהיג אזרחי.

פרשת שופטים באדום

פרשת שופטים באדום היא פרשה של הטיית תוצאות של משחקי כדורגל, לשם זכייה בהימורים, שהתחוללה בישראל במשך מספר שנים, כנראה בין השנים 1997 ל-2000 בליגת העל, הליגה הלאומית, הליגה הארצית ובעיקר בגביע המדינה.

הפרשה נחשפה לראשונה בחדשות גלי צה"ל על ידי השדרן ניב רסקין ב-28 בנובמבר 2001, ועוררה סערה בכדורגל הישראלי, בעיקר בקרב יו"ר הוועדה המקצועית של איגוד השופטים, צבי רוזן, ויו"ר ההתאחדות לכדורגל בישראל, גברי לוי.

בפרשה היו מעורבים 13 אנשים, מתוכם 7 שופטי כדורגל ועוזרי שופטים, 2 עסקנים, 2 מארגני הימורים ונהג מונית אחד. השופטים המעורבים בפרשה היו סבי אלנקווה, יוחנן צ'יבוטרו, חיים מירובסקי, בריק תחסין, יריב מעתוק, מאיר אמסילי ואורי ביטון.

3 מארגני ההימורים היו פיני שרון, אוהד מכבי תל אביב, אבי חודדה מקרית אתא ואלי כהן, שחקן עבר בהפועל תל אביב ונבחרת ישראל בכדורגל.

3 הנאשמים האחרים היו חברי הנהלות מכבי אחי נצרת והפועל מראר, ונהג מונית שהסיע בקביעות את עד המדינה, משה אטיאס, למשחקים בהם שובץ.

בכתבי האישום נטען שהסכומים ה"מקובלים" לשוחד נעו בין 5,000 ש"ח ל-5,000 דולר (כ-19,000 ש"ח באותן שנים). ונראה שכ-20 משחקים הוטו באותן שנים.

ראשית הגז

ראשית הגז היא מצוות עשה מהתורה לתת לכהן את ראשית הצמר מגז הצאן. ראשית הגז היא אחת ממתנות כהונה שהטילה התורה על עם ישראל לתרום לכוהנים, והיא נמנית עם עשר המתנות שנותנים בחוץ לארץ, ובזמן שאין בית המקדש קיים.

מתנת הגז שהכהן מקבל היא חולין לכל דבר ואין בה קדושה. על פי עקרון זה פסק הרמב"ם שאפשר לתת ראשית הגז אף לבת כהן ואפילו כאשר היא נשואה לישראל.

שבע דנחמתא

שבע דנחמתא (או שב דנחמתא, בארמית: שבע של נחמה) הוא כינוי לשבע ההפטרות שמפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, בשבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה, העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה, כפי שיהיה באחרית הימים. ההפטרות לקוחות כולן מקובץ נבואות הנחמה שבספר ישעיהו, החל מפרק מ'.

על פי מנהג יהודי איטליה קוראים רק שלוש הפטרות הנחמה הראשונות (לפרשות ואתחנן, עקב וראה) ואילו שאר ההפטרות הן מעניין פרשת השבוע (ראו פירוט של ההפטרות בערך הפטרה).

השבת הראשונה שלאחר תשעה באב נקראת "שַׁבַּת נַחֲמוּ", כשם ההפטרה שמפטירים בה.

תרומה גדולה

תרומה גדולה היא מצווה מהתורה להפריש לכהן מהיבול. סיבה אפשרית לכך היא משום שהכוהנים מקודשים לאלוקים ואין להם פרנסה מלבד התרומות ולכן על הציבור לפרנסם.[דרושה הבהרה]יבול אשר לא הופרשו ממנו תרומה נקרא טבל, יבול אשר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין, נקרא בלשון המשנה "מתוקן".

עשה (14)  לא תעשה (27)
מינוי שופטים ושוטרים, שמיעה לבית הדין הגדול, מינוי מלך, (למלך) כתיבת ספר תורה נוסף, נתינת זרוע לחיים וקיבה לכהן, נתינת תרומה גדולה לכהן, נתינת ראשית הגז לכהן, משמרות כהונה, שמיעה לנביא אמת, הכנת ערי מקלט, עשייה לעדים זוממים כאשר זממו לעשות, משיחת כהן מלחמה, דין מלחמת רשות וקריאה לשלום, עגלה ערופה נטיעת עצים במקדש, הקמת מצבה לקיבוץ לעבודת ה', הקרבת בעל מום עובר, המריית בית הדין הגדול, העמדת מלך נוכרי, (למלך) ריבוי סוסים, חזרה למצרים, (למלך) ריבוי נשים, (למלך) ריבוי כסף וזהב, הענקת נחלה לשבט לוי, הענקת שלל מלחמת כיבוש הארץ לשבט לוי, מעשה קוסם, כישוף, חבירת חבר, שאלת בעל אוב, שאלת יידעוני, דרישה אל המתים, אמירת נבואת שקר, התנבאות בשם עבודה זרה, הימנעות מהריגת נביא שקר, ריחום בדין על רוצח או מזיק, הסגת גבול, הכרעת דין על פי עד אחד, פחד במלחמה, החייאת אדם משבעת העממים, השחתת אילנות מאכל במלחמה, עבודה וזריעה במקום שחיטת עגלה ערופה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.