פרשת ראה

פָּרָשַׁת רְאֵה היא פרשת השבוע הרביעית בספר דברים. היא מתחילה בפרק י"א, פסוק כ"ו ומסתיימת בפרק ט"ז, פסוק י"ז. לרוב קוראים את הפרשה לפני ראש חודש אלול.

Arrow r.svg ראה Arrow l.svg
פסוקים: דברים, י"א, כ"ו - ט"ז, י"ז
מס' פסוקים: 126
תוכן: אפשרות בחירה בין טוב ורע, מצוות החייבות בארץ
מצוות בפרשה ע"פ ספר החינוך
הפטרה
בני כל העדות ישעיהו, נ"ד, י"א - נ"ה, ה'
Reconstruction model of Ancient Jerusalem in Museum of David Castle
שחזור של בית המקדש המופיע במוזיאון מגדל דוד

נושאים בפרשה

הפרשה עוסקת בפירוט המצוות שיחייבו את עם ישראל אחרי הכניסה לארץ. אחרי פתיחה קצרה על האפשרות שניתנה לעם ישראל לבחור בין ברכה (קיום המצוות) וקללה (אי קיומן), מתחילה התורה בסקירת המצוות, סקירה שתימשך גם בפרשות הבאות:

הפטרה

ההפטרה של פרשת ראה היא השלישית בסדרת הפטרות שבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, מפרק נ"ד, פסוק י"א ("עֲנִיָּה סֹעֲרָה") עד פרק נ"ה, פסוק ה'. בשנים מסוג בשז, גכז והכז, פרשת ראה נקראת בראש חודש אלול היוצא בשבת וביום ראשון, ובמקרה זה האשכנזים מפטירים "השמים כסאי" במקום "ענייה סוערה" והספרדים מפטירים "ענייה סוערה".[1] לפי מנהג פפד"מ, קוראים גם הפטרת מחר חודש במקום "ענייה סוערה"[2], אבל ברוב הקהילות לא נוהגים כן. בשנים אלו ישנם הקוראים את ההפטרה של ראה יחד עם הפטרת פרשת כי תצא[3].

קישורים חיצוניים

הטקסט:

פרשנות:

תכנים על פרשת ראה באתר של סיון רהב-מאיר

הערות שוליים

  1. ^ שולחן ערוך אורח חיים, סימן תכ"ה סעיף א', והגהת הרמ"א שם.
  2. ^ חומש מאור עיניים, (רעדלהיים תקפ"א), חלק דברים, דף ה ע"ב בעימוד של ההפטרות.
  3. ^ אפרים זלמן מרגליות, ‏מטה אפרים, סימן תקפ"א, סעי' ה', ווארשא, תרס"ו, באתר HebrewBooks
אבר מן החי

אבר מן החי הוא שמה של מצוות לא תעשה האוסרת אכילת אבר שניטל מבעל חיים בעודו חי, גם לאחר מיתת בעל החיים. האיסור מופיע לראשונה בדברי ה' לנח ולבניו יחד עם היתר אכילת הבשר: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (ספר בראשית ט, ד). האיסור לעם ישראל מופיע בספר דברים בפרשיה העוסקת בהיתר "בשר חולין".בניגוד לבשר בחלב אבר מן החי מותר בהנאה, כלומר מותר לכל שימוש למעט אכילה.

במות

במה היא אתר המיועד להקרבת קורבנות, מקום מוגבה בדרך כלל, הכולל מזבח. המושג משמש בתורה ככינוי לאתרי פולחן של עבודה זרה, אתרים שכללו גם פסל ומצבה. בשאר ספרי המקרא המושג מופיע גם בהקשר של אתרים מחוץ לבית המקדש ששימשו את עם ישראל להקרבת קורבנות לה'.

הקרבת הקורבנות בבמה הייתה מותרת על פי ההלכה בתקופות מסוימות, ולאחר שנבנה בית המקדש בירושלים נאסרה כליל. בזמן שהיו הבמות מותרות, יש להבדיל בין במת יחיד של אדם פרטי לבין במת ציבור או במה גדולה המשמשת את כלל הציבור. במקומות שונים בארץ התגלו שרידי במות המזוהות כבמות לעבודת ה'.

זריקת הדם

בהלכות קרבנות, זריקת דם הקורבן, על ידי כהן מבני אהרן על המזבח, היא אחד משלבי הקרבת הקרבן, ואולי החשוב שבהם.

י"ט באב

י"ט באב הוא היום התשעה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

ידוע כיום חג לדתיים, בו חילונים ממעטים לצאת לבלות בשל התרחשותו י' ימים לאחר תשעה באב. על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ט אב היא, ברב השנים, פרשת עקב. אולם אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא ביום חמישי (שנים מקביעויות זשה, בחה, בשה וגכה), פרשת בר המצווה היא פרשת ראה.

כ"ג באב

כ"ג באב הוא היום העשרים ושלושה בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן. כ"ג באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ג אב היא לרב פרשת ראה. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת עקב.

כ"ד באב

כ"ד באב הוא היום העשרים וארבעה בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ד אב היא פרשת ראה.

כ"ה באב

כ"ה באב הוא היום העשרים וחמישה בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ה אב היא פרשת ראה.

ל' באב

ל' באב הוא היום השלושים בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן. ל' באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בל' אב היא לרוב פרשת שופטים. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת ראה.

מסית

בהלכה, מסית הוא יהודי המסית יהודי אחר לעבוד עבודה זרה. מעשה זה מתקשר לשש מצוות לא תעשה מהתורה. על פי ההלכה, עונשו של המסית הוא סקילה.

מעשר שני

מעשר שני היא מצווה מהתורה להפריש עשירית מיבול התבואה השנתי (בנוסף על המעשר הראשון). מעשר שני הוא מעשר מיוחד שאינו ניתן לאף אדם ועל החקלאי עצמו לאוכלו בקדושה ובטהרה בירושלים.

המצווה מתקיימת בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למניין שנות מחזור השמיטה. בשנים שבהן אין מפרישים מעשר שני, כלומר בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, מפרישים מעשר עני.

מצוות הלוואה

מצוות הלוואה, או מצוות הלוואה לעני, היא מצווה שמהותה להלוות כסף לעני לפי צורכו ולפי יכולתו של המלווה.

מצוות הענקה

מצוות הענקה היא מצווה המחייבת את האדון להעניק לעבדו העברי מרכושו כאשר העבד משתחרר. הענקה כוללת מצוות עשה להעניק, ולאו הניתק לעשה שלא לשלח את העבד ריקם.

נבלה (הלכה)

בהלכה, נבלה היא בעל חיים שמת ללא שחיטה כלל, או שנשחט שלא כהלכה (כגון שסכין השחיטה לא היה חלק לגמרי, אלא פגום במקצת). הנבלה אסורה באכילה, ואף מטמאת את הנוגע בה או הנושא אותה בטומאת נבלה.

עיר הנידחת

בהלכה, עיר הנידחת היא עיר שרוב תושביה נדחו מהדרך ופנו לעבוד עבודה זרה. האדם שמסית תושבי עיר לעבודה זרה עד הפיכתה לעיר הנידחת נקרא "מדיח".

צדקה (יהדות)

צְדָקָה היא מתן עזרה חומרית או מנטלית לנזקק אשר חלקה מוטלת כחובה הלכתית וחלקה ניתנת על בסיס התנדבותי. בהלכה היהודית נחשבת הצדקה למצווה מהתורה, וקיימים דיונים ופסקי הלכה רבים סביבה. הדאגה לעניים במתן צדקה והקמת מוסדות צדקה ציבוריים תפסה מקום מרכזי במסורת היהודית ובחיי הקהילה היהודית לאורך ההיסטוריה. פסוקים רבים בספרות הנבואה בתנ"ך מדברים בשבח הצדקה, ואמרות רבות של חז"ל עוסקות בחשיבותה ובגמול הדתי והחברתי הנובע ממנה. במקורות המקראיים לצדקה משמעות דומה לצדק או לניצחון, המשמעות של עזרה לזולת בעיקר בתחום הממוני היא משמעות יותר מאוחרת.

שבע דנחמתא

שבע דנחמתא (או שב דנחמתא, בארמית: שבע של נחמה) הוא כינוי לשבע ההפטרות שמפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, בשבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה, העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה, כפי שיהיה באחרית הימים. ההפטרות לקוחות כולן מקובץ נבואות הנחמה שבספר ישעיהו, החל מפרק מ'.

על פי מנהג יהודי איטליה קוראים רק שלוש הפטרות הנחמה הראשונות (לפרשות ואתחנן, עקב וראה) ואילו שאר ההפטרות הן מעניין פרשת השבוע (ראו פירוט של ההפטרות בערך הפטרה).

השבת הראשונה שלאחר תשעה באב נקראת "שַׁבַּת נַחֲמוּ", כשם ההפטרה שמפטירים בה.

שחיטה (הלכה)

שחיטה ביהדות היא מצווה להכשיר בהמה, חיה או עוף טהורים באמצעות הריגה על פי ההלכה. בעל חיים שלא נשחט כהלכה, נחשב לנבלה ואינו כשר לאכילה או לקורבן. יוצאים מכלל זה הם דגים וחגבים כשרים המותרים באכילה בכל סוג של המתה.

השחיטה מבוצעת על ידי שיסוף צווארו של בעל החיים בעודו בחיים, בסכין חדה וחלקה מפגימות. כחלק מהשיסוף, יש לחתוך את הוושט של בעל החיים וכן את קנה הנשימה.

שמחת הרגלים

שמחת הרגלים היא אחת מתרי"ג מצוות. המצווה מחייבת שמחה בשלוש הרגלים, פסח שבועות וסוכות.

שמיטת כספים

שמיטת כספים היא מצווה מהתורה שמשמעה הפטר בסוף שנת השמיטה מהחזר הלוואות שהגיע מועד פירעונן אך עדיין לא נפרעו. המצווה כוללת מצוות עשה להשמטת החוב ושני איסורי לא תעשה: אחד לתביעת החובות שהושמטו על ידה ושני להימנעות מהלוואה מחשש ששמיטת כספים תשמט את ההלוואה. המצווה אינה חלה על הלוואות שטרם הגיע זמנן להיפרע או על חובות שאינם מהלוואות, והיא נוהגת בזמננו רק מדרבנן. המצווה חלה רק על הלוואות ליהודים, ואינה חלה על הלוואות לגויים.

על מנת למנוע מצב שבו אנשים מסרבים להלוות מחשש שמצווה זו תגרום להם להפסדים, התקין הלל הזקן בסוף תקופת בית שני תקנת חכמים הנקראת פרוזבול, המאפשרת לגבות את החובות חרף מצוות שמיטת כספים, על ידי הצהרה על העברת החובות לגביית בית הדין, דבר המונע את השמטתם. בימינו משתמשים רוב היהודים הדתיים בפרוזבול, ובכך הופכים את שמיטת הכספים למצווה שכמעט אינה מתקיימת בפועל. גם הבנקים בישראל משתמשים בהסדר זה.

עשה (18)  לא תעשה (37)
השמדת עבודה זרה, הבאת קורבנות ברגל הראשון, הקרבת כל הקרבנות בעזרה, פדיית קודשים בעלי מום, שחיטה, הבאת קורבנות מחו"ל למקדש, (לבית דין) חקירת העדים היטב, הריגת אנשי עיר הנדחת ושריפתה, בדיקת סימני עוף, הפרשת מעשר שני ואכילתו בירושלים, הפרשת מעשר עני, שמיטת כספים, נגישת הנוכרי, נתינת צדקה לעני די מחסורו, הענקת מתנות לעבד עברי המשתחרר, שמחה ברגלים, היראות ברגלים במקדש מחיקת השם, העלאת קודשים מחוץ לעזרה, אכילת מעשר שני של דגן או של תירוש או של יצהר מחוץ לירושלים, אכילת בכור תמים מחוץ לירושלים, אכילת קודשי קודשים מחוץ לעזרה, אכילת בשר עולה, אכילת קודשים קלים לפני זריקת הדם, אכילת ביכורים לפני הנחתם בעזרה, עזיבת הלויים, אבר מן החי, הוספה על מצוות התורה או גריעה מהן, שמיעה למתנבא בשם ע"ז, אהבת המסית, עזיבת השנאה למסית, הצלת המסית, לימוד זכות על המסית, הפסקת לימוד חובה על המסית, הסתת יהודי לעבוד ע"ז, בניית עיר הנידחת, הנאה בממון עיר הנידחת, נתינת חבורה באדם ועשיית מחלוקת, מריטת שער הראש באבלות, אכילת קודשים שנפסלו, אכילת שרץ העוף, אכילת נבלה, תביעת הלוואה שנשמטה, מניעת צדקה לעני, מניעת הלוואה לקראת שמיטה, שחרור עבד עברי ללא מתנות, עבודה בקודשים, גזיזת קודשים, אכילת חמץ בערב פסח אחרי חצות, הותרת חגיגה של ערב פסח ליום השלישי, הקרבת הפסח בבמת יחיד, עלייה לרגל בלא קורבן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.