פרשת עקב

פָּרָשַׁת עֵקֶב היא פרשת השבוע השלישית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ז', פסוק י"ב ומסתיימת בפרק י"א, פסוק כ"ה.

Arrow r.svg עקב Arrow l.svg
פסוקים: דברים, ז', י"ב - י"א, כ"ה
מס' פסוקים: 111
תוכן: המשך נאום משה
מצוות בפרשה ע"פ ספר החינוך
הפטרה
בני כל העדות ישעיהו, מ"ט, י"ד - נ"א, ג'

נושאים בפרשה

בפרשה ממשיך משה רבנו בנאום שנשא לבני ישראל לפני מותו. לקראת פירוט המצוות שיהיה בפרשות הבאות, הוא עוסק בפרשה זו בנושאים עקרוניים ורוחניים שהם בבחינת מבוא למצוות:

בפרשה נמצאת פרשיית "והיה אם שמוע" הכלולה בקריאת שמע, וכן נמצאים בה הציווי על ברכת המזון ותיאור שבעת המינים.

הפטרה

ההפטרה של פרשת עקב היא השנייה בסדרת הפטרות שבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, מפרק מ"ט, פסוק י"ד ("ותאמר ציון") עד פרק נ"א, פסוק ג'.

קישורים חיצוניים

הטקסט:

פרשנות:

ברכה אחרונה

ברכה אחרונה היא כינוי לאחת משלוש הברכות שתיקנו חז"ל לברך לאחר אכילה או שתייה.

ברכת המזון

בִּרְכַּת הַמָּזוֹן היא ברכה אחרונה הנאמרת על פי ההלכה בסיום כל סעודה בה נאכל לחם בכמות של לפחות כזית (מדברי חכמים). ברכה זו היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (ספר דברים, פרק ח', פסוק י').

ביסוד ברכת המזון עומדת חובת האדם להודות לבוראו על המזון שממנו הוא מתקיים, ולהכיר בכך שהמזון, גוף האדם והקרקע ניתנים מידי הבורא ובהשגחתו.

ברכת זוכר הברית

ברכת זוכר הברית היא אחת מברכות הראייה שתיקנו חז"ל לאומרה בשעה שרואה את הקשת בענן.

דבקות בתלמידי חכמים

דבקות בתלמידי חכמים היא מצווה בהלכה היהודית שעל פיה נצטווה היהודי להתקרב בכל נוהגיו אל תלמידי חכמים הבקיאים בתורה, ואשר מנוהגיהם יוכל ללמוד.

ט"ז באב

ט"ז באב הוא היום השישה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן. ט"ז באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בט"ז באב היא לרוב פרשת עקב. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח הוא בשבת, וממילא גם תשעה באב - (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז) - אז פרשת בר המצווה היא פרשת ואתחנן.

טומאת עבודה זרה

בהלכות טומאה וטהרה, טומאת עבודה זרה היא טומאה מדברי חכמים החלה על עבודה זרה חפצים ששימשו אותה, ודברים המוקרבים לה.

י"ב באב

י"ב באב הוא היום השנים עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ב אב היא, ברוב השנים, פרשת ואתחנן. אולם אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא ביום חמישי (שנים מקביעויות זשה, בחה, בשה וגכה), פרשת בר המצווה היא פרשת עקב.

י"ז באב

י"ז באב הוא היום השבעה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי"ז אב היא פרשת עקב.

י"ח באב

י"ח באב הוא היום השמונה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי"ח אב היא פרשת עקב.

י"ט באב

י"ט באב הוא היום התשעה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

ידוע כיום חג לדתיים, בו חילונים ממעטים לצאת לבלות בשל התרחשותו י' ימים לאחר תשעה באב. על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ט אב היא, ברב השנים, פרשת עקב. אולם אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא ביום חמישי (שנים מקביעויות זשה, בחה, בשה וגכה), פרשת בר המצווה היא פרשת ראה.

יראת השם

ביהדות, יראת השם או יראת שמיים היא מצווה לירא את האל. בספר החינוך מצוינת מצווה זו כאחת משש מצוות תמידיות, המתייחדות בכך שאפשר לקיימן באופן תמידי בכל רגע ורגע, ועניינן הגדרת היחס הנכון של האדם כלפי אלוהיו.

כ"ג באב

כ"ג באב הוא היום העשרים ושלושה בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן. כ"ג באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ג אב היא לרב פרשת ראה. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת עקב.

מניין המצוות על פי ספר החינוך

מניין תרי"ג מצוות על פי ספר החינוך. החידוש העיקרי של מניין זה, לעומת מוני המצוות האחרים כמו הרמב"ם והרמב"ן, הוא בסדר המצוות. החינוך מונה את מצוותיו על פי סדר פרשיות התורה, מציין את מספר המצוות המופיעות בכל פרשה ומספר מצוות עשה ולא תעשה בכל פרשה.

הבדל נוסף הוא הוספת מצווה תפ"ז לפי מניין החינוך: איסור הקרבת הפסח בבמת יחיד בזמן היתר במות. במקומה החסיר החינוך את איסור אכילת קדשי קדשים לזר, המופיע כלאו קמ"ט במניין המצוות של הרמב"ם. ככל הנראה השינוי איננו חידוש של ספר החינוך, אלא מקורו בנוסח מוטעה של ספר המצוות שהיה לפני המחבר (ראו ספר החינוך).

קריאת שמע

קריאת שמע (במקורות עתיקים: 'קריית שמע') היא מצווה מהתורה המהווה אחת מהמצוות המרכזיות בחיי השגרה היהודיים. מצווה זו כוללת הצהרת אמונה בדבר אחדות האל, אהבתו, זכירת מצוותיו והאמונה בשכר ועונש. הפסוק הפותח את קריאת שמע הוא "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד".

משמעות הקריאה התקבעה גם כ"קבלת עול מלכות שמיים" ו"קבלת עול מצוות", דהיינו הקריאה מהווה אקט הצהרתי שהקורא אותה מקבל על עצמו את הדברים האמורים בה: ייחוד האל, אהבתו, וקיום מצוותיו. כך הועצמה החשיבות של הקריאה, אשר הפכה גם לקריאה הצהרתית על ידי מקדשי השם היהודיים, בטרם מותם.

שבועה (יהדות)

שבועה היא התחייבות טקסית של אדם או אישור ואימות של דבריו. ההתחייבות שבשבועה אינה תלויה בתנאי.

שבע דנחמתא

שבע דנחמתא (או שב דנחמתא, בארמית: שבע של נחמה) הוא כינוי לשבע ההפטרות שמפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, בשבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה, העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה, כפי שיהיה באחרית הימים. ההפטרות לקוחות כולן מקובץ נבואות הנחמה שבספר ישעיהו, החל מפרק מ'.

על פי מנהג יהודי איטליה קוראים רק שלוש הפטרות הנחמה הראשונות (לפרשות ואתחנן, עקב וראה) ואילו שאר ההפטרות הן מעניין פרשת השבוע (ראו פירוט של ההפטרות בערך הפטרה).

השבת הראשונה שלאחר תשעה באב נקראת "שַׁבַּת נַחֲמוּ", כשם ההפטרה שמפטירים בה.

שבעת המינים

שבעת המינים, או "פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל", הם שבעה מיני גידולים המוזכרים בפסוק בספר דברים המתאר את הפוריות החקלאית של ארץ ישראל: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ." (דברים, ח', ז'-ח'). הדבש המוזכר בפסוק משמעו תמר, שממנו מפיקים דבש תמרים.

המסורת היהודית מייחסת חשיבות מיוחדת לשבעת המינים, ובפרט קיימים פרטים הלכתיים מסוימים הקשורים בהם. שבעת המינים משמשים גם במנהגים הקשורים בארץ ישראל כמו תליית שבעת המינים בסוכה, ואכילת שבעת המינים בסעודת ט"ו בשבט. מנהג זה אומץ בידי התנועה הציונית.

חוקר המקרא אביתר כהן, שיער שכל אחד משבעת המינים קשור בעונת השנה החקלאית המתאימה לעונות הרשומים בלוח גזר.

תפילה (יהדות)

תפילה היא מצוות עשה מהתורה, וחלק מרכזי בעבודת ה' המלווה את היהודי בכל מעשיו. בהיעדר עבודת הקורבנות, כמו שכתוב בפסוק ״ונשלמה פרים שפתינו״ ולכן קבעו חז"ל את התפילה כמנהג שיש בכוחו לקדש מצוות ומועדים בחיי עם ישראל.

בכל יום חול מתקיימות שלוש תפילות: שחרית, מנחה, וערבית. בימי שבת, חג וראש חודש נוספת גם תפילת מוסף. בכל זמן התפילה צריך עשרה אנשים מעל גיל שלוש עשרה (= מניין), ומתקיימת בדרך כלל בבית הכנסת.

במשנה ובתלמוד הוזכרו לראשונה ברכות ונוסחי תפילות שסודרו, מאוחר יותר כנוסח קבוע ומחייב בסידור התפילה. ספר התפילות היהודי קרוי סידור, על שם סידור התפילות ועריכתם, ומרוכזים בו תפילות יום יומיות וברכות שונות, וספר התפילות של החגים קרוי מחזור, על שם המחזוריות השנתית, ומרוכזים בו תפילות של שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות), וכן ראש השנה ויום הכיפורים.

עשה (6)  לא תעשה (2)
ברכה לאחר אכילת סעודה, אהבת הגר, יראת ה', תפילה לה', דבקות בחכמים, שבועה בשם ה' הנאה מקישוטי עבודה זרה, החזקת כל מה ששייך לעבודה זרה ("לא תביא תועבה אל ביתך")

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.