פרשת מסעי

פָּרָשַׁת מַסְעֵי היא פרשת השבוע העשירית והאחרונה בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ל"ג, פסוק א' ומסתיימת בסוף הספר, בפרק ל"ו, פסוק י"ג. בשבת פרשת מסעי מסיימים את קריאת התורה של ספר במדבר בקריאת "חזק חזק ונתחזק".

בדרך כלל קוראים את פרשת מסעי ביחד עם הפרשה שלפניה, פרשת מטות, ורק לעיתים נדירות הן נפרדות. בכל מקרה השבת שבה קוראים את פרשת מסעי היא השבת השנייה מתוך שבתות תלת דפורענותא החלות בימי בין המצרים.

לרוב יקראו את פרשת מסעי סמוך לראש חודש אב.

Arrow r.svg מסעי Arrow l.svg
פסוקים: במדבר, ל"ג, א' - ל"ו, י"ג
מס' פסוקים: 132
תוכן: רשימת תחנות של בני ישראל, ציווים לקראת הכניסה לארץ, השלמה לפרשת בנות צלופחד
מצוות בפרשה ע"פ ספר החינוך
הפטרה
אשכנזים ירמיהו, ב', ד'-כ"ח, ומוסיפים ירמיהו, ג', ד'
ספרדים וחב"ד ירמיהו, ב', ד'-כ"ח, ומוסיפים ירמיהו, ד', א'-ב'
תימנים ישעיהו, א', א'-כ'
איטלקים יהושע, י"ט, נ"א - כ"א, ג'
MapCitiesOfLevites
ערי הלויים וערי מקלט

נושאים בפרשה

פרשת מסעי היא הפרשה האחרונה העוסקת בסיפור מסע בני ישראל במדבר סיני, לפיכך היא מכילה סיכום של המסע והכנות אחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל.

תחנות בני ישראל

בפרשה מופיעה רשימה מפורטת של התחנות בהן חנו בני ישראל במהלך המסע, החל מיציאת מצרים ועד נהר הירדן מול יריחו:

"וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם." (במדבר, ל"ג, ג')
"וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר..." (במדבר, ל"ג, מ"ט-נ"א)

מופיעות בסך הכל 42 תחנות. הרשימה בנויה לפי התבנית "וייסעו מ... ויחנו ב...", ויש קהילות שבהן קוראים אותה במנגינה מיוחדת.

הכנה לחיים בארץ

ציוויים לקראת הכניסה לארץ:

על פי הפסוק המופיע בחלק זה, "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ" (במדבר, ל"ג, נ"ג), לומד הרמב"ן כי מצוות יישוב ארץ ישראל היא מדאורייתא.

תלונת שבט מנשה

בהמשך לסיפור בנות צלפחד המתואר בפרשת פנחס, מתלוננים בני שבט מנשה, שבטו של צלפחד, שהעברת נחלתו לבנותיו עלולה להוציא אותה מחזקת השבט דרך נישואים לבן שבט אחר. ה' מקבל את טענתם ומחייב את בנות צלפחד להינשא לגברים מבני שבטן בלבד.

על פי המתואר בתלמוד במסכת בבא בתרא, נראה כי בדורות הבאים הייתה עמימות לגבי תוקף הפסוקים "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים. וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (במדבר, ל"ו, ו'-ז') בהסבר המופיע לחגיגות ט"ו באב, מוסבר כי אחד האירועים שהתרחשו ביום זה היה ביטול התקנה לדורות:

"חמשה עשר באב - מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבא זה בזה. מאי דרוש? "זה הדבר" - דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה." (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א, עמוד א')

הפטרה

מכיוון שפרשת מסעי נקראת באמצע ימי בין המצרים, מפטירים בענייני תוכחה וחורבן, בהפטרה השנייה מתלת דפורענותא. האשכנזים והספרדים מפטירים בפרק ב' של ספר ירמיהו, מפסוק ד' עד פסוק כ"ח (הפטרת "שמעו"). ברוב הקהילות, הפטרה זו דוחה הפטרת ר"ח ומחר חודש. התימנים מפטירים בפרק הראשון של ספר ישעיהו, מפסוק א' עד פסוק כ' (היא הפטרת "חזון" שקוראים האשכנזים והספרדים שבשבת שלאחריה).

במנהג איטליה שיש רק הפטרת אחת של פורענות (בשבת חזון), מפטירים בשל מסעי מספר יהושע, פרק י"ט, פסוק נ"א ("אלה הנחלות") עד פרק כ"א, פסוק ג'.

קישורים חיצוניים

הטקסט:

פרשנות:

אילם (אתר מקראי)

אֵילִם (לעיתים בכתיב מלא: אילים), הוא אתר מקראי אשר שימש כאתר החנייה השני במסלול נדודיהם של בני ישראל במדבר.

בחירה חופשית

בחירה חופשית או רצון חופשי הם ביטויים הבאים לציין שהתנהגותו של האדם (מעשיו, החלטותיו, מחשבותיו ורגשותיו) הם פרי רצון עצמאי ובן-חורין, ואינם קבועים מראש ומוכתבים בידי הסיבתיות הדטרמיניסטית ואף לא על ידי הגורל, או כוחות על-אנושיים. לפי תפיסה זו לאדם יש יכולת להחליט וחופש לבחור את מעשיו והלכי-רוחו, ובכך לקבוע במידה מסוימת את השתלשלות חייו.

בניגוד לרעיון הבחירה החופשית עומדת ההשקפה הפטליסטית שלפיה גורלו של האדם קבוע מראש, השקפות דתיות מסוימות שלפיהן הכל בידי שמיים, ההשקפה הדטרמיניסטית, הרואה כל התנהגות אנושית כנובעת משרשרת נסיבתית קודמת הכרחית, ועקרונות מסוימים בפיזיקה, שמצביעים על כך שכל מאורע נקבע באופן הסתברותי ו/או אקראי. תפיסות אלו רואות את האדם כמי שנשלט על ידי כוח חיצוני, על-אנושי, אלוהי או טבעי, אשר קובע באופן מוחלט את התנהגותו וגורלו בחייו, ולפרט אין אפשרות לשנות עובדה זו.

לשאלה זו קיימות השלכות דתיות ואתיות. מצד אחד, חלק מהדתות המונותאיסטיות הכפיפו לשליטת האל כל מאורע, וייחסו לו גם את בחירותיו של האדם; ומאידך, אחד העקרונות העומדים בבסיס המוסר, ובכלל זה המוסר המונותאיסטי, הוא שהאנושות נתבעת על מעשיה ונדרשת לתת עליהם דין וחשבון, ועקרון זה מבוסס על אחריותו של האדם על מעשיו ובחירתו החופשית בהם.

במדבר

ספר במדבר הוא הספר הרביעי מבין חמשת חומשי התורה.

הספר נקרא גם "חומש הפיקודים" כיוון שיש בו שני מִפקדים של בני ישראל וכן מפקד נפרד ללויים. מכאן גם באו השמות הלועזיים Ἀριθμοί בתרגום השבעים ו-Numeri בוולגטה (כלומר - "ספירה").

ספר במדבר עוסק בנדידת בני ישראל במדבר, תקופה של כ-40 שנה, בין היציאה ממצרים עד לכניסה לארץ-ישראל, ולמעשה מתמקד רק בתחילת התקופה הזו ובסופה.

במדבר רבה

במדבר רבה הוא מדרש אגדה על ספר במדבר. המדרש מחולק לעשרים ושלושה פרקים. המדרש מורכב משני חלקים הראשון עוסק בפרקים א'-ז', שבספר במדבר והשני - בפרקים ח'-ל"ו.

שם התואר 'רבה' שנוסף למדרש נבע מהעתקה משותפת של מדרשי אגדה על התורה באותם כתבי היד, הכוללים את מדרש רבה.

בנות צלפחד

בְּנוֹת צְלָפְחָד הן חמש בנות המוזכרות במקרא, בעיקר בספר במדבר. שמותיהן: מַחְלָה, נֹעָה, חָגְלָה, מִלְכָּה ותִרְצָה. בעקבות פנייתן ציווה ה' את דיני הירושה, לפיהם בנות יורשות את אביהן כאשר אין לו בנים זכרים שירשו אותו.

במקרא מתוארת פנייתן הפומבית של בנות צלפחד אל משה רבנו. הן מסבירות כי אביהן מת ללא בנים זכרים וכעת עם הכניסה לארץ תיגרע נחלתו, על כן הן מבקשות לרשת אותו ולהמשיך את שמו. משה הפנה את הבקשה אל האלוהים שקבע את הלכות הירושה, לפיהן בנות קודמות לאחי הנפטר בסדר ההורשה. בהמשך פנו ראשי השבט למשה והביעו את חששם שבנות צלפחד ינשאו לבני שבט אחר, כך שלאחר מותן תיגרע נחלתן מנחלת השבט. בעקבות כך קבע ה' שבנות היורשות נחלה תינשאנה לבני שבטן בלבד.

פרשיית בנות צלופחד היא אחת מארבע פרשיות בתורה בהן מתמודד משה עם סוגיה משפטית ועל מנת למצוא פתרון הוא פונה לאלוהים. תשובת האלוהים קובעת חוק כללי חדש. מאוחר יותר נקבע שהאיסור על בנות יורשות נחלה להינשא לבני שבט אחר, נאמר רק לבני אותו הדור (עד תום כיבוש הארץ וההתנחלות בה בימי יהושע בן נון).

הארץ המובטחת

הארץ המובטחת היא חבל ארץ שהובטח בתורה על ידי ה' לשלושת האבות שצאצאיהם יקבלוהו לנחלה בכל הדורות. ההבטחה ניתנה לראשונה לאברהם בברית בין הבתרים, חודשה לבנו יצחק בעת שציווהו ה' להימנע מעזיבת הארץ כאשר שרר בה רעב כבד, וניתנה בשלישית לבנו יעקב כאשר נאלץ לעזוב את הארץ בעת שברח מעשו אחיו שרצה להורגו על לקיחת הברכות.

גבולות הארץ המובטחת מוגדרים בברית בין הבתרים: מנהר מצרים (הוא הנילוס) בדרום-מערב, עד נהר פרת בצפון-מזרח. הגדרה מפורטת יותר של גבולות ההבטחה נמצאת בספר שמות: "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר".

יחזקאל

יְחֶזְקֵאל בן בּוּזִי הכהן (או יחזקאל הנביא), היה נביא בתקופת בית ראשון ולאחר חורבן הבית.

כופר לבן

כופר לבן (שם מדעי: Lawsonia inermis‏ או Lawsonia alba) הוא צמח ממשפחת הכופריים המוכר גם בשם חינה, על שם הצבען המופק ממנו, המשמש לצביעת שיער, עור, צמר ועוד, ומהווה מרכיב מרכזי בטקס החינה.

כופר לבן הוא מין יחיד בסוג כופר. זהו שיח או עץ קטן שגבהו 1-6 מטרים הנפוץ באזורים טרופים וסוב-טרופים צחיחים למחצה באפריקה, אסיה וצפון אוסטרליה. בארץ ישראל הוא מגודל בתרבות לצורך שימוש בצבען המופק ממנו, וכן כצמח נוי. הצמח זקוק לחום, ובטמפרטורת החורף בישראל הוא משיר את עליו.

צמח הכופר נזכר בשיר השירים בצורת היחיד "כֹּפֶר", ובצורת הרבים "כְּפָרִים":

"אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (שיר השירים א', י"ד) - הביטוי "אשכול הכופר" מתייחס לפירות הצמח שהופעתם על השיח נראית כמו אשכול.

"שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם-נְרָדִים" (שיר השירים ד', י"ג)

מניין המצוות על פי ספר החינוך

מניין תרי"ג מצוות על פי ספר החינוך. החידוש העיקרי של מניין זה, לעומת מוני המצוות האחרים כמו הרמב"ם והרמב"ן, הוא בסדר המצוות. החינוך מונה את מצוותיו על פי סדר פרשיות התורה, מציין את מספר המצוות המופיעות בכל פרשה ומספר מצוות עשה ולא תעשה בכל פרשה.

הבדל נוסף הוא הוספת מצווה תפ"ז לפי מניין החינוך: איסור הקרבת הפסח בבמת יחיד בזמן היתר במות. במקומה החסיר החינוך את איסור אכילת קדשי קדשים לזר, המופיע כלאו קמ"ט במניין המצוות של הרמב"ם. ככל הנראה השינוי איננו חידוש של ספר החינוך, אלא מקורו בנוסח מוטעה של ספר המצוות שהיה לפני המחבר (ראו ספר החינוך).

מצוות יישוב ארץ ישראל

ביהדות, מצוות יישוב ארץ ישראל היא מצווה ליישב את ארץ ישראל. ישנה מחלוקת ראשונים האם מדובר באחת מתרי"ג מצוות; אולם מכל מקום ישיבת ארץ ישראל היא יסוד חשוב ביהדות, וחז"ל אף קבעו שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

נדודי בני ישראל במדבר

נדודי בני ישראל במדבר, לפי המסופר בתורה, נמשכו ארבעים שנה, מתום יציאת מצרים ועד לכניסתם לארץ כנען. בלשון חז"ל מכונים אלו שנדדו ממצרים ולא זכו להיכנס לארץ המובטחת כבני "דור המדבר".

תחילתו של המסע ממצרים לארץ כנען במעמד הר סיני, שהתרחש שבעה שבועות לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, ובו התגלה אלוהים לבני ישראל בהר סיני, ונתן להם את התורה.

במהלך המסע אכלו בני ישראל מן שירד משמים, המן היה יורד פעם ביום במשך 6 ימי השבוע, בשבת לא קיבלו מן מאחר שבשישי ירד מנה כפולה.

נחל מצרים

נַחַל מִצְרַיִם הוא נחל הנזכר רבות בתנ"ך לציון גבולה הדרום מערבי של ארץ כנען ושל נחלת שבט יהודה בפרט.

הזיהוי העיקרי העולה מדברי הראשונים לנחל זה הוא השלוחה המזרחית של דלתת הנילוס, הנקראת 'הזרוע הפלוסית של הנילוס, על שם העיר פלוסיום'. עם זאת, בעקבות תרגום רס"ג רבים מזהים אותו עם ואדי אל עריש שבצפון מזרח חצי האי סיני, הנשפך לים בעיירה אל עריש, ממערב לרפיח. אפשרות נוספת שהועלתה על ידי נדב נאמן, נחל מצרים הוא נחל הבשור החוצה את כנען מדרום-מערב ונשפך אל הים התיכון דרומית לעזה.

בכתובות סרגון השני (716 לפנה"ס) נמסר שבנחל מצרים יושמה מדיניות אשורית של הגליה דו כיוונית מאיזור מדי ,וההיפך.

ספריית חב"ד

ספריית חב"ד ליובאוויטש (שמה המלא: ספריית אגודת חסידי חב"ד אוהל יוסף יצחק ליובאוויטש) היא ספרייה גדולה, הכוללת ספרי יהדות עתיקים ונדירים.

הספרייה מורכבת מאוספי הספרים וכתבי היד בספריות אדמור"י חב"ד לדורותיהם, והיא שוכנת כיום בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, בצמוד למרכז חב"ד העולמי - 770. הספרייה הייתה שייכת לרבי הששי מלובביץ', רבי יוסף יצחק שניאורסון. לאחר פטירתו נקבע שהיא שייכת לאגודת חסידי חב"ד.

עיר מקלט

עִיר מִקְלָט היא עיר שאותה מצווה התורה להפריש כמקום מסתור לרוצח בשגגה, נקראת גם עיר המוּעָדָה על שם ששם מתוועדים ומתקבצים הרוצחים בשגגה. השהייה בעיר נועדה לשתי מטרות: הצלת ההורג מפני נקמתו של גואל הדם, ועונש על כך שהרג אדם כתוצאה מחוסר זהירות. מן הטעם השני, הבריחה לעיר מקלט היא חובה, גם כשלא נשקף איום כלשהו על ההורג.

על פי הפוסקים ומוני המצוות הקמת ערי מקלט בארץ ישראל היא מצוות עשה. העונש של שהיה בעיר המקלט נקרא "גלות".

ערי הלויים

עָרֵי הַלְוִיִּם הן ארבעים ושמונה ערים בארץ ישראל שעם ישראל נצטווה בתורה להעניק ללויים ולכהנים. לפי ספר סדר הדורות, חלוקת הארץ הסתיימה בשנת ב'תק"ג (1257 לפנה"ס). כל אחד מהשבטים העניק בין שלוש לשש ערים מנחלתו.

ערי הלויים חולקו בין בני גרשון, קהת ומררי כך שלכהנים ולבני גרשון מספר הערים היו 13 לכל קבוצה, בני מררי קיבלו 12 ערים ובני קהת שאינם כהנים קיבלו 10 ערים. ערי הלויים שניתנו לכהנים נקראו גם ערי כהנים.

פרשת מטות

פָּרָשַׁת מַטּוֹת היא פרשת השבוע התשיעית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ל', פסוק ב' ומסתיימת בפרק ל"ב, פסוק מ"ב.

בדרך כלל קוראים את פרשת מטות ביחד עם הפרשה שאחריה, פרשת מסעי. רק בשנים מעוברות (שנים מסוג בשז וגכז בארץ ישראל, ושנים השג והחא גם בחוץ לארץ) הן נפרדות. בחוץ לארץ זוהי תופעה נדירה. החשבון מכוון לכך שפרשת דברים תיקרא בשבת שלפני תשעה באב, ולכן שתי הפרשות נקראות תמיד בימי בין המצרים.

רוצח בשגגה

רוצח בשגגה הוא אדם שהתרשל ולא נזהר בזהירות הראויה, ותקלה חמורה של רצח בשגגה יצאה תחת ידו. זאת להבדיל מרצח בזדון. בלשון הכתוב, רוצח בשגגה הוא מי ש"בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם".

שנת החא

שנת החא היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג החא היא שנה המתחילה ביום חמישי (ה), היא חסרה (ח) ועל כן גם בחשוון וגם בכסלו יש רק 29 ימים, וחג הפסח חל ביום ראשון (א). שנה מסוג החא היא שנה מעוברת ומכילה שני חודשי אדר.

שנת החא היא אחת מסוגי השנים הנדירות ביותר והיא מתרחשת בערך ב-3.87% מהשנים, כלומר בממוצע אחת לכעשרים ושש שנים. אורך שנת החא היא 383 ימים ויש בה 55 שבתות. שנות ה'תשס"ה וה'תשס"ח היו שנים מסוג החא. לפי הלוחות שעל-פי החשבון, הפעם הבאה תהיה בשנת ה'תתי"ב.

תלת דפורענותא

תלת דפורענותא (או תלתא דפורענותא, בארמית: שלוש של פורענות) הן שלוש שבתות אבל בימי בין המצרים, בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, בהן קוראים הפטרות העוסקות בעניין חורבן בית המקדש וירושלים. המנהג מופיע במשנה תורה לרמב"ם ובשולחן ערוך ומקורו בפסיקתא דרב כהנא.

בשבע השבתות שאחרי תשעה באב מפטירים בענייני נחמה, והן נקראות "שבע דנחמתא".

על פי מנהג יהודי איטליה קוראים רק את ההפטרה של חזון בשבת שלפני תשעה באב, ואילו שאר ההפטרות הן מעניין פרשת השבוע (ראו פירוט של ההפטרות בערך הפטרה).

עשה (2)  לא תעשה (4)
הקצאת ערים למגורי הלויים, הגליית רוצח בשגגה לעיר מקלט הריגת אדם שדינו מוות מבלי שעמד לדין, הוראה של עד בדיני נפשות, לקיחת כופר מרוצח בזדון כתחליף להמתתו או מרוצח בשגגה כתחליף להגלייתו

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.