פרשת לה ספציה

פרשת לה ספציה אירעה בעיר הנמל, לה ספציה, שבצפון מערב איטליה באביב 1946. המוסד לעליה ב' אירגן במסגרת תנועת ההעפלה אוניות מעפילים רבות. ממשלת המנדט וכוחות בריטיים נוספים עקבו אחרי ארגון ההעפלה באירופה וניסו להפריע ולשבש אותה.

La Spezia-Medaglia d'oro
הודעה על טקס הענקת מדליית הזהב לגבורה אזרחית של העיר לה ספציה. האות ניתן לזכר הסולידריות והתמיכה של תושבי העיר בעת פרשת לה ספציה
אוניית המעפילים דב הוז
"דב הוז"
אוניית המעפילים אליהו גולומב
"אליהו גולומב"

קורותיה

כאשר אספו אנשי המוסד לעליה ב' פליטים ניצולי השואה ורכשו אוניות והכינו אותן להפלגה, עקבו אחריהן אנשי מודיעין בריטים בסיוע מקומיים. הבריטים ניסו לסכל את ההפלגות, וכך ניסו למנוע את הפלגתן של אוניות המעפילים דב הוז ואליהו גולומב שחיכו בנמל לה ספציה.

הבריטים הטילו מצור על הנמל ומנעו את ההפלגה. עימות ראשון היה כאשר כוח בריטי חמוש עלה לספינות כדי לחפש מזון וציוד צבאי בריטים החשודים כגנובים. הבריטים ניסו לקחת את המזון והציעו מזון חלופי, ונערכו לפנות את המעפילים למחנה מיוחד שהקימו לשם כך בחוף. בתגובה, איימו המעפילים שינקטו במעשה ייאוש.

שביתת הרעב שבה פתחו, ואיומי התאבדות שהשמיעו, יצרו אהדה בינלאומית רחבה. כך התפתחה 'פרשת לה-ספציה', שהפכה למאבק ממושך של כחודש על דעת הקהל בעולם.

מי שהנהיג את המעפילים היה יהודה ארזי, האחראי למבצע כולו מטעם המוסד לעליה ב'.[1] איש "ההגנה" משה רבינוביץ' פיקד מן החוף על הפעולות השונות בארגון שתי האוניות ובהכנתן להפלגה מהנמל.

ב-7 באפריל 1946 פתחו המעפילים בשביתת רעב. ב-10 באפריל הגיעו קצין בריטי ונציגים של הג'וינט והציעו למעפילים לעבור למחנה מעבר עד שתתקבל החלטה בעניינם. המעפילים סרבו, אך הפסיקו את שביתת הרעב כאשר נציג משרד החוץ האיטלקי הסכים לשוחח עם המדינאים הבריטים ארנסט בווין וקלמנט אטלי. במקביל, התנהל משא ומתן בין הסוכנות לממשלת בריטניה, ורפאל קנטוני, נשיא הקהילות היהודיות באיטליה, הפעיל קשריו בקרב חברי המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, ודרכם הגיע למפלגת הלייבור הבריטית שהייתה בשלטון. כמו כן השפיע על ראשי הצי האיטלקי.

ב-17 באפריל הסתיים המשא ומתן, והבריטים התירו עליית מעפילים לאונייה "דב הוז" לארץ על חשבון מכסת הסרטיפיקטים הקבועה, וב-24 באפריל שוחררה גם "אליהו גולומב".

ב-19 במאי הגיעו שתי האוניות לנמל חיפה. הן לוו בכניסתן על ידי שתי משחתות בריטיות. העולים ירדו בשקט ובסדר. הבריטים חקרו את מעפילי "אליהו גולומב". ב-28 במאי הפליגה "דב הוז" חזרה לאיטליה עמוסה בדלק ובציוד נוסף.

הנצחת הפרשה

פרשת לה ספציה נחרתה גם בזיכרונם של תושבי העיר. באותה עת היה המצב הכלכלי באיטליה בכי רע ולמרות המחסור הכללי במזון, חלקו תושבי העיר את מזונם עם אלף הפליטים היהודים במשך שישה שבועות והפגינו עמם סולידריות. כשהאניות עזבו את הנמל, נפרדה העיר מהן בנגינת תזמורת העיר ותזמורת מכבי האש.
עד היום מעניקה עירית לה ספציה פרס שנתי בשם "אקסודוס" לאנשים העוזרים למיעוטים, פעילים בחינוך לרב-תרבותיות ומתנדבים לפעילות בקהילה.[2] כמו כן, במלאת 50 שנה לאירועי 1946 הוצבה בעיר לוחית זיכרון המציינת את תמיכת אנשי העיר במעפילים.[3]

גלריה

FedaLaSpezia41946

האניה 'פדה' מתארגנת בנמל לה-ספציה כספינת מעפילים דב הוז אפריל 1946.

FedaLaSpezia41946-2

התארגנות האוניה Fede לקליטת מעפילים אפריל 1946

FedaLaSpezia41946-3

המעפילים מתארגנים בנמל לה ספציה לעליה לספינת המעפילים דב הוז

FedaLaSpezia41946-4

המעפילים פותחים בשירת התקוה על הרציף בלה ספציה 7 באפריל 1946.

TLaSpeziaOrgansers41946

אנשי הקהילה היהודית באיטליה משתתפים במחאה על סיפון האנייה FEDE, משמאל לימין: אומברטו נכון, רפאל קנטוני, מאסימו טאגליו, רג'ה אורלין ותיאודור שנייברג, אפריל 1946.[4]

לקריאה נוספת

  • יהודה ואלך, אטלס כרטא לתולדות ה"הגנה", ירושלים: הוצאת כרטא, 1991, עמ' 83-82.
  • זאב צחור, פרשת לה-ספציה, בתוך: מרדכי נאור (עורך), עלייה ב', 1948-1938: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר (עידן 1), ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשמ"ח-1988, עמ' 101-92.
  • דוד יוכבידוביץ, כהני- גלגול מחילות, עמ' 193-206, הוצאת פועלים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרשת לה ספציה באתר ארגון ההגנה
  2. ^ שרה אוסצקי לזר, אירוע הוקרה ברמות מנשה לעיר לה ספציה באיטליה, אתר הזמן הירוק, 25 באפריל 2012
  3. ^ תמונת שלט שקבעה עירית לה ספציה לזכר האירוע במלאת לו 50 שנה, מתוך "אוצר תמונות הפלמ"ח"
  4. ^ מארגני המחאה על סיפון האנייה פדה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.