פרשת כי תצא

פרשת כי תצא היא פרשת השבוע השישית בספר דברים. היא מתחילה בפרק כ"א, פסוק י' ומסתיימת בפרק כ"ה, פסוק י"ט.

לפי מוני המצוות, פרשת כי תצא היא הפרשה שבה יש מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה.

Arrow r.svg כי תצא Arrow l.svg
פסוקים: דברים, כ"א, י' - כ"ה, י"ט
מס' פסוקים: 110
תוכן: המשכת נאום משה: דיני מלחמה, דיני משפחה, דינים שבין אדם לחברו, דיני כלאיים, אחרים
מצוות בפרשה ע"פ ספר החינוך
הפטרה
אשכנזים ספרדים ותימנים ישעיהו, נ"ד, א'-י'
איטלקים שמואל א', י"ז, א'-ל"ז

נושאים בפרשה

הפרשה, הממשיכה את נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו, מפרטת מגוון רחב מאוד של ציוויים ואיסורים בתחומים שונים. כרגיל בחומש דברים, חלק מהמצוות מוזכרות כבר בחומשים הקודמים. על פניו קשה למצוא את החוקיות שלפיה מסודרים הדינים, והפרשנים השונים עסקו בכך רבות. בין הדינים:

הפטרה

ההפטרה של פרשת כי תצא היא החמישית בסדרת הפטרות שבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, פרק נ"ד, פסוקים א'-י' ("רני עקרה").

בשנים מסוג בשז, גכז והכז, בהן פרשת ראה נקראת בראש חודש אלול, יש מהאשכנזים הנוהגים לקרוא את הפטרת פרשת ראה יחד עם הפטרת כי תצא כדי להשלים את ההפטרה של שבע דנחמתא שלא נקראה בגלל ראש חודש.[1]

במנהג איטליה שיש רק שלש הפטרות דנחמה, מפטירים מספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק א' ("ויאספו פלשתים") עד פרק י"ז, פסוק ל"ז.

שינוי בכתיבת 'פצוע דכא'

בפרשה זו, בפרק כ"ג, פסוק ב' ישנו הבדל בכתיבת "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה", בספרים הספרדיים וברוב הספרים האשכנזיים כתוב "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה" בעיצור 'ה'.[2] למסורת תימן וכן למנהג חב"ד[3] כתוב "דכא", בא'. הבדל זה הוא אחד מההבדלים הבודדים במסורות כתיבת ספר תורה.

קישורים חיצוניים

הטקסט:

פרשנות:

הערות שוליים

  1. ^ אפרים זלמן מרגליות, ‏מטה אפרים, סימן תקפ"א, סעי' ה', ווארשא, תרס"ו, באתר HebrewBooks. במנהג פפד"מ נוהגים כן גם בהפטרת מחר חודש, עיין בערך פרשת ראה.
  2. ^ ילקוט יוסף, סימן ר"ע, סעיף כ"ב
  3. ^ היום יום
אונס נערה (הלכה)

אונס נערה בתולה הוא פשע המתואר בתורה ועונשו מתבטא במצווה לחייב את האנס לשאת את אנוסתה אם זה רצונה, ובמצווה למנוע מהאנס את הזכות לגרש את אנוסתו לעולם. כמו כן, חייב האנס לשלם לאבי הנערה קנס של חמישים שקל (מידת משקל מקראית) כסף (במערכת המידות של התלמוד - סלע) ותשלומי צער, בושת ופגם.

על פי ההלכה, על מנת שהאישה תחשב כאנוסה, על הנאנסת לצעוק ולקרוא לעזרה בזמן האונס, אם המעשה היה במקום שאפשר שאחרים ישמעו את צעקותיה (בעיר). במידה ולא צעקה, ההלכה מגדירה את היחסים כיחסי מין בהסכמה, גם במידה והאישה הנאנסת נשואה. במקרה כזה תחשב נערה בתולה כמפותה.

בן סורר ומורה

בן סורר ומורה הוא מקרה המוזכר בתורה, שבו נער מתנהג בדפוס קבוע גם לאחר שהוזהר, בהתנהגות של נהנתנות מופרזת בזלילת מזון והשתכרות, תוך זלזול בהוריו ואי ציות להם. על פי התורה דינו הוצאה להורג בסקילה, לפי בקשת הוריו מזקני העיר היושבים בדין.

חז"ל מבארים בדרשת הפסוקים שהמדובר הוא בנער בן 13, ושבנהנתנותו הוא גם גונב מהוריו את הבשר והיין שאותם הוא 'זולל וסובא'. כמו כן חז"ל מבארים שהסיבה להריגה זו היא כדי למנוע ממנו לעשות מעשים חמורים יותר בעתיד.

על פי ההלכה, להיתכנות מצב כזה המאפשר לדון למיתה נדרשים תנאים כה רבים, כך שהמקרה נדיר ביותר. יש שטענו שהוא מעולם לא קרה ולא עתיד לקרות.

גט

גט אישה (ברבים: גיטי נשים) או בקיצור גט, הוא מסמך הלכתי כתוב בדיו על קלף, שבאמצעותו מגרש בעל את אשתו ומסיים את נישואיהם. משפט המפתח בגט הוא "הרי את מותרת לכל אדם".מקור המילה במשנה והתלמוד, שם משמשת המילה 'גט' במשמעות של שטר, שלעיתים קרובות הוא גט במשמעות ימינו, אך לא תמיד. כיום מקובל לכנות במילה גט רק את השטר שבו מגרש הבעל את אשתו.

השבת אבדה

הֲשָׁבַת אֲבֵדָה היא מצוות עשה שבין אדם לחברו המחייבת להחזיר אבדה לבעליה. במצווה זו מחויב המוצא כל זמן שהאבדה אצלו גם אם הבעלים התייאש מהאבדה (לאחר שמצאה), וכל זמן שלא רוצה להשיב את האבדה מבטל מצוות עשה. כמו כן יש מצוות לא תעשה האוסרת על המוצא להתעלם מהאבדה שמצא. וגם מי שלקח שלא על דעת להחזיר עבר באיסור זה. על פי ההלכה, חובת השבת אבדה כוללת הוראות אילו מאמצים מוטל על המוצא לנקוט כדי להחזיר את האבדה לבעליה, ובאילו מקרים עוברת האבדה לבעלות המוצא.

ז' באלול

ז' באלול הוא היום השביעי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן. ז' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' אלול היא לרב פרשת כי תצא. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת שופטים.

ח' באלול

ח' באלול הוא היום השמיני בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בח' אלול היא פרשת כי תצא.

חופה וקידושין

ביהדות, המונח חופה וקידושין מציין את הדרך לקשירת קשר של נישואים ביהדות.

הנישואים ביהדות מתבצעים בשני שלבים: הקידושין (או ה"אירוסין" בלשון המשנה) והנישואין. בעבר, בזמן המשנה והתלמוד, הזמן בין האירוסין לנישואין היה ממושך (כשנה), ואילו מאז ימי הביניים הוא קוצר לכדי דקות בודדות. על כן נוצר מוסד שהחליף אותו, המחייב פחות, המכונה "שידוכין" (ובעברית מודרנית נקרא גם אירוסין).

ההלכה אוסרת קיום יחסי אישות בין גבר ואישה שאינם נשואים על ידי חופה וקידושין. יש אף הסוברים שאיסור זה הוא מדאורייתא.

י"ד באלול

י"ד באלול הוא היום הארבעה עשר בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן. י"ד באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ד אלול היא לרב פרשת כי תבא. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת כי תצא.

כלאי הכרם

כלאי הכרם הם מסוגי הכלאיים האסורים מהתורה. האיסור כולל מצוות לא תעשה על זריעת גפן היין עם צמחים אחרים ומצוות לא תעשה על אכילת צמחים שנזרעו בסמוך לגפן או הנאה מהם. כלאי הכרם הוא החמור שבאיסורי הכלאים ולכן הוא אסור לא רק בזריעה אלא גם ב"קיום", וכמו כן פירות הגפן והזרעים שגדלו באיסור זה אסורים בהנאה.

האיסור מופיע בתורה בספר דברים: "לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם".

מחיית זכר עמלק

מחיית זכר עמלק היא אחת ממצוות עשה במניין תרי"ג המצוות, ועניינה הוא להכרית את זרעו של עמלק, העם שעל פי המקרא לחם בבני ישראל מיד לאחר צאתם ממצרים.

מלקות (הלכה)

מלקות הן עונש שנקבע על פי ההלכה היהודית, כענישה במקרה של עבירה במזיד על מצוות לא תעשה ('לאו'). בעל העבירה מקבל שלושים ותשע מלקות על כל חוק שעבר. דיני המלקות נמצאים במסכת מכות פרק שלישי.

ממזר

בהלכה, ממזר הוא יהודי שנולד מגילוי עריות חמור, מאיסורי כריתות. בכלל זה מי שנולד לאשת איש כתוצאה מניאוף (קיום יחסי מין עם גבר אחר) עם יהודי ומי שנולד מיחסי מין בין קרובי המשפחה המוזכרים בפרשת אחרי מות שבחומש ויקרא. לפי דעת רבי מאיר, שלא נפסקה להלכה, מי שאביו/ה אינו יהודי מוגדר/ת אף הוא/היא כממזר/ת. כמו כן, לדעת רבי עקיבא גם הנולד מיחסים בין אנשים שאיסורם זה בזו הוא איסור לאו שאין בו כרת, נחשב לממזר.

יוצא-הדופן היחיד הוא מי שנולד מיחסי מין שקוימו בשעה שהאישה הייתה נידה. במצב זה, אף על פי שזוהי עבירה שעונשה כרת, הוולד איננו ממזר, מכיוון שאמו הייתה מותרת באופן כללי לאביו, ואיסור הנידה חולף לאחר הליך הטהרה של האישה.

הממזרות עוברת בירושה: צאצא שנולד לאב ממזר או לאם ממזרת נחשב אף הוא לממזר. זו אחת הסיבות לכך שהמוסדות הרבניים משתדלים להימנע ככל האפשר מהכרזה על אדם כממזר.

משכון (משפט עברי)

מַשְׁכּוֹן הוא חפץ הניתן כערבות שהלוואה תיפרע בזמנה על ידי הלווה. למשכון מספר תפקידים אפשריים: אמצעי תשלומים אפשרי למקרה חירום, הוכחה בידי המלווה על ההלוואה.

מתנות עניים

על פי ההלכה, מתנות עניים הם חיובים להשאיר חלק מהיבול לעניים או למוסרו לעניים. רוב החיובים במתנות עניים חלים על בעלי השדות.

יש הכוללים במתנות עניים גם את מעשר עני וצדקה, ויש המצמצמים את הביטוי רק למצוות הנוגעות להשארת יבול בשדה. לדיון ב"מעשר עני" ו"צדקה" ראו ערכים אלה.

פסול חיתון

פסול חיתון הוא יהודי אשר מנוע מלהינשא על פי ההלכה היהודית עם יהודים כשרים, למשל בגלל היותו ממזר. ישנם המשתמשים בהגדרה רחבה יותר, על פיה כל זוג אשר אינו יכול להינשא זה לזה על פי ההלכה היהודית נחשב "פסול חיתון".

קבורה (יהדות)

קבורת המת היא מצוות עשה מהתורה לקבור את המתים. מת שנמצא ללא אחראים לקבורתו מכונה מת מצווה וההלכה מחייבת כל יהודי שנתקל בו לדאוג לקבורתו, גם תוך הפסד גדול או היטמאות כהן למתים. ההלכה משתמשת במושג "כבוד המת" בקביעת פרטי הדינים של הקבורה.

מצוות איסור הלנת המת מחייבת שהקבורה תיערך ללא דיחוי, מלבד עיכובים החיוניים לכבוד המת.

רודף

בהלכה, רודף הוא אדם שעושה מעשה שמפאת חומרתו והשלכותיו מותר למנוע מהרודף לעשות את המעשה גם במחיר הריגתו. להלכה יש דין רודף רק למי שמסכן את חיי חברו בשוגג או במזיד, ולמי שמנסה לאנוס במקרים שחייבים על הביאה כרת או מיתת בית דין. המונח שאול מהמקרה הקלאסי, שבו אדם רודף אחרי רעהו במטרה לרצוח אותו. על פי ההלכה מותר לכל מי שנוכח בסיטואציה זו להציל את הנרדף אפילו על ידי הריגת הרודף, בהיעדר אפשרות אחרת להצלת הנרדף. מטרת ההריגה איננה ענישה אלא מניעה, ולכן רשאי כל אדם לפעול במסגרת דין רודף גם ללא הוראה מבית דין מוסמך, כשהנסיבות מחייבות זאת. דיני רודף נדונו בתלמוד במסכת סנהדרין וברמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש (פרק א') והעיקרון עליו הן מבוססות מקובל גם מחוץ למסגרת ההלכה.

שבע דנחמתא

שבע דנחמתא (או שב דנחמתא, בארמית: שבע של נחמה) הוא כינוי לשבע ההפטרות שמפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, בשבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה, העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה, כפי שיהיה באחרית הימים. ההפטרות לקוחות כולן מקובץ נבואות הנחמה שבספר ישעיהו, החל מפרק מ'.

על פי מנהג יהודי איטליה קוראים רק שלוש הפטרות הנחמה הראשונות (לפרשות ואתחנן, עקב וראה) ואילו שאר ההפטרות הן מעניין פרשת השבוע (ראו פירוט של ההפטרות בערך הפטרה).

השבת הראשונה שלאחר תשעה באב נקראת "שַׁבַּת נַחֲמוּ", כשם ההפטרה שמפטירים בה.

שעטנז

שַׁעַטְנֵז הוא בגד שבו ארוגים צמר ופשתן יחדיו שאסרה התורה ללבשו. איסור זה הוא אחד מאיסורי הכלאיים. בהשאלה משמשת המילה "שעטנז" ככינוי לעירוב מין בשאינו מינו, כגון שימוש בחומרים או סגנונות שונים בבנייה או בעיצוב, וכדומה.

עשה (28)  לא תעשה (46)
דין יפת תואר, תליית המחויב תלייה, קבירת המת, השבת אבידה, הקמת המשא, שילוח האם, עשיית מעקה לגג, קידושי אישה, ישיבת מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, מיתת סקילה, נשיאת אנס את אנוסתו, התקנת יד במחנה, נשיאת יתד במחנה, הלוואה בריבית לנוכרי, קיום נדרים, אכילת שכיר העובד בקרקע מפרי עמלו, גירושין בגט, שמחת חתן עם אשתו במשך שנה אחת, השבת המשכון לבעליו כשנצרך לו, תשלום שכר בזמן, הנחת עומר שנשכח בשדה לעניים, מלקות לרשעים, ייבום, חליצה, הצלת הנרדף ואפילו בנפש הרודף, זכירת מעשה עמלק, הכרתת זרע עמלק מכירת או השארת יפת תואר כשפחה, הלנת התלוי, התעלמות מאבידה, הנחת בהמה תחת משאה, לבישת בגדי איש לאישה וההפך, לקיחת האם על הבנים, זריעת ואכילת כלאי הכרם, חרישה בשור וחמור יחד, לבישת שעטנז, גירוש מוציא שם רע את אשתו, ענישת אנוס, גירוש אנס את אנוסתו, נישואי יהודייה עם סריס או ממזר או עמוני או מואבי, דרישת עמון ומואב לשלום, הרחקת אדומי או מצרי אלא עד שלושה דורות, כניסת טמא להר הבית, הסגרת או הונאת עבד בורח מאדוניו, זנות, הקרבת כספי אתנן זונה ומחיר כלב, הלוואה בריבית ליהודי, איחור נדרים ונדבות, לקיחת השכיר יותר מאכילתו, אכילת שכיר בגמר המלאכה, החזרת גרושה שנישאה, הטלת צורכי ציבור על חתן בשנתו הראשונה, משכון כלי אוכל נפש, תלישת סימני צרעת, לקיחת משכון בכוח, אי-השבת המשכון ללווה כשנצרך לו, עדות קרובים, הטיית משפט גר יתום ואלמנה, משכון אלמנה, לקיחת השכחה, הוספת הכאת רשע והכאת כל אדם, חסימת בהמה בשעת מלאכה, נשיאת היבמה לאחר אם לא נחלצה, רחמים על הרודף, השהיית מידות מזויפות, שכחת מעשה עמלק

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.