פרשת וזאת הברכה

פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה היא פרשת השבוע האחת-עשרה והאחרונה בספר דברים והאחרונה בתורה כולה. היא מתחילה בפרק ל"ג, פסוק א' ומסתיימת בסוף הספר, פרק ל"ד, פסוק י"ב. בקריאת פרשת וזאת הברכה מסיימים האשכנזים את קריאת התורה של ספר דברים בקריאת "חזק חזק ונתחזק". פרשת וזאת הברכה היא הפרשה הקצרה ביותר במניין המילים והאותיות.

בניגוד לכל שאר פרשות השבוע, שקוראים אותן בשבתות, את פרשת וזאת הברכה קוראים בחג שמחת תורה, שנקבע לציון סיום מחזור קריאת התורה על פי מנהג הקריאה הבבלי, שבו מסיימים את התורה כולה בכל שנה. העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", ומיד אחריו קוראים לעולה נוסף, המתחיל לקרוא את פרשת בראשית, והוא נקרא "חתן בראשית".

Arrow r.svg וזאת הברכה Arrow l.svg
פסוקים: דברים, ל"ג, א' - ל"ד, י"ב
מס' פסוקים: 41
תוכן: ברכת משה, מות משה
הפטרה
אשכנזים ואיטלקים יהושע, א', א'-י"ח
ספרדים יהושע, א', א'-ט'
תימנים יהושע, א', א'-ט', ומוסיפים יהושע, ו', כ"ז
Aleppo Codex (Deut)
פרשת וזאת הברכה בכתר ארם צובה. באדיבות מכון בן צבי.

נושאים בפרשה

ברכת משה

חלקה הראשון של הפרשה (פרק ל"ג) מתאר את הברכות, שברך משה את שבטי ישראל לפני מותו. אחרי מבוא כללי מברך משה כל אחד מהשבטים, פרט לשבט שמעון. רוב הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו.

מות משה

חלקה השני של הפרשה (פרק ל"ד) מתאר כיצד עלה משה להר נבו, צפה על כל ארץ ישראל, מת ונקבר. בני ישראל מתאבלים על משה ומקבלים עליהם את הנהגת יהושע בן נון. התורה מסתיימת בתיאור גדולתו של משה וייחודו משאר הנביאים.

נחלקו תנאים במעמד הפסוקים האחרונים בתורה, המתארים את מיתת משה עצמה ומה שאחריה. לפי רבי יהודה פסוקים אלו לא נכתבו על ידי משה, שכבר מת בזמן כתיבתם, אלא על ידי יהושע בן נון. רבי שמעון חולק ואומר שלא ייתכן שחלק מהתורה נכתב שלא בידי משה, אלא משה כתבם בדמע מפי ה’, על אף שבפועל הם עדיין לא התקיימו בפועל.[1]

הפטרה

הגמרא[2] קובעת: "ליו"ט האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור ומפטירין (מלכים א ט, א) ויהי ככלות שלמה, למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין (מלכים א ח, כב) ויעמד שלמה." עם זאת, מובא בסדר רב עמרם גאון[3] ש"יש שמפטירין בראש יהושע ויהי אחרי מות משה עבד ה' עד רק חזק ואמץ",[4] המתארת את מה שהתרחש מיד אחרי מות משה. במשך ימי הביניים, היו קהילות שנהגו בשני המנהגים,[5] והיום נוהגים כולם להפטיר ביהושע.[6]

קישורים חיצוניים

הטקסט:

פרשנות:

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל', עמוד א'
  2. ^ מגילה לא ע"א.
  3. ^ דפוס ווארשא תרכ"ה, חלק א, דך נב ע"א
  4. ^ עיין דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור סוכות, ירושלים תשמ"א, עמ' כה בהקדמה, שמציע שעניין זה קדם לרב עמרם גאון בהרבה.
  5. ^ דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור סוכות, ירושלים תשמ"א, עמ' כה בהקדמה.
  6. ^ במחזור רומניא, ונציה רפ"ג, דף תכט ע"א, מופיע ויעמד שלמה, ואם כן ברור שעיין היו שנהגו כן במאה ה-16.
ברכת משה

ברכת משה היא הברכה שבירך משה את שבטי ישראל טרם מותו. הברכה מופיעה בספר דברים פרק לג, בתחילת פרשת וזאת הברכה, שהיא הפרשה המסיימת את התורה. לפי הפסוק הפותח את הפרק, "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" מפרשים אבן עזרא והכלי יקר שאין זו ברכתו האישית של משה, אלא ניתנה לו בנבואה.מרבית הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו.

הושענא רבה

הושענא רבה (בארמית; בעברית: הושענא הגדול) הוא כינויו של היום השביעי והאחרון של חג סוכות, היום השישי של חול המועד סוכות, שחל בכ"א בתשרי. ביום זה נהוג לומר "פיוטי הושענות" רבים יותר מבשאר ששת ימי החג, ומכאן שמו. מקור ההושענות במצוות ערבה שהתקיימה בבית המקדש וכיום נותר לה זכר במנהג חיבוט ערבה הייחודי ליום זה.

הושענא רבה הוא היום האחרון של חג הסוכות וביום שאחריו מתקיים חג שמיני עצרת, שהוא יום טוב.

הסכם יששכר וזבולון

הסכם יששכר וזבולון הוא הסכם בין אדם בעל יכולת כלכלית לתלמיד חכם עני. העשיר תומך בתלמיד החכם ומספק לו את צרכיו הגשמיים ובתמורה נחשב לשותף בתורה שהתלמיד החכם לומד, ושכר המצווה מתחלק ביניהם. לפי השקפת חוגים מסוימים ההסכם הוא הבסיס למוסד הישיבה והאברכים שבדרך כלל מתקיימים על ידי תרומות של נדיבים. אולם ישנה פרשנות אחרת, אשר מפרשת זאת כהסכם שותפות בין שני אחים עובדים, בו אח אחד חוסך מזמן העבודה של אחיו ובכך הוא מפנה לו זמן ללימוד תורה.

מות משה

מות משה מתואר בספר דברים, פרק ל"ד ומהווה למעשה את האירוע האחרון לפני כניסתם של בני ישראל לארץ כנען. טרם פטירתו נתן משה לשבטים את ברכתו.

על פי חלק מחז"ל, משה נולד ונפטר ביום ז' באדר. יום פטירתו של משה הוכרז על ידי ממשלת ישראל כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, ומשה נחשב ל"חלל היהודי הראשון שמקום קבורתו לא נודע."

מנגד

מִנֶּגֶד הוא שיר מאת רחל המשוררת, אשר נכתב בחורף תר"ץ 1930. הולחן על ידי יהודה שרת והושר בתנועות הנוער ביישוב.המשוררת מאזכרת בשיר את הסיפור המקראי, על עלייתו של משה רבנו אל "הר נבו", בספר דברים, שם נמסר לו כי לא יכנס לארץ ישראל:"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל-הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ: וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד עַד-דָּן: וְאֵת כָּל-נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן: וְאֶת-הַנֶּגֶב וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר: וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה':" מעמד הר נבו נטבע בתרבות היהודית לדורותיה, כסמל לאי מימוש או חוסר יכולת לממש. באמצעותו, בדומה לשיריה האחרים, מתארת המשוררת געגועים ומאוויים אל מטרות ויעדים, ללא הוודאות שאי פעם ימומשו או יכבשו.

הבית האחרון בשיר חקוק על מצבת קברה של רחל המשוררת בבית הקברות כנרת.

מתי מדבר האחרונים

מתי מדבר האחרונים היא פואמה מאת המשורר חיים נחמן ביאליק. נחתמה בתשרי תרנ"ז 1896.חלקה הראשון הולחן על ידי המלחין יהודה שרת.לאחר שפורסמה, התקבלה בציבוריות היהודית כמלל מכונן של רוח התקופה והתנועה הציונית, באשר הטיפה לכינונו של דור יהודי חדש, שיעשה להקמתה של ריבונות יהודית חדשה בארץ ישראל.

פולחן אישיות

פולחן אישיות הוא מצב בו השלטונות במדינה מגויסים לצורך בניית תדמית ציבורית גדולה ומפוארת לאדם יותר מהמציאות ומעבר למה שהוא באמת. בדרך כלל מדובר במנהיג פוליטי במשטרים רודניים. המונח נטבע על ידי ניקיטה חרושצ'וב בעת שתיאר את שלטונו של סטלין, אך התופעה התקיימה שנים רבות קודם לכן במישורים שונים.

פולחן האישיות מתבטא בהאדרת שמו של המנהיג באמצעי התקשורת, פרסום נאומיו או ספרים שמתפרסמים בשמו שלעיתים הוא אף לא כתב אותם, תליית תמונותיו ובהצבת פסלים שלו ברחובות ובבניינים ציבוריים, כתיבת שירים על שמו, וכינויו בתארים כגון "המנהיג הדגול". בנוסף, פעמים רבות מוענקים לו דרגה צבאית גבוהה, עיטורים ומדליות, על לא כלום.

חלק מפולחן אישיות עשוי להיות הצגת השליט כ"אבי האומה". כתוצאה מכך הוא עשוי להפוך למושא הערצה לילדי האומה, ולפיכך תלמידים מתבקשים לכתוב לו מכתבי הערצה, לעלות לרגל למשכנו ביום הולדתו, ולשיר לו שירי תהילה.

לעיתים גולש פולחן האישיות גם למדינות שאינן נתונות תחת השפעתו של השליט, והוא זוכה להערצת אלה המוקסמים מדרכו הפוליטית. דוגמה לכך היא פולחן האישיות של סטלין, שהתקיים גם בקרב מפלגות השמאל בישראל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהצדקתם של משפטי פראג ובסיקור מות סטלין ב"על המשמר".

תופעת ה"גורואים" והכתות מדגימה פולחן אישיות על רקע רוחני. מכיוון שלמנהיגים אלו אין כוח פוליטי, הם נעשים מושא להערצה מכוח אישיותם והחוכמה היתרה המיוחסת להם.

יש הטוענים כי גם במדינות דמוקרטיות עשוי להיווצר פולחן אישיות. לעיתים מתואר יחסו של העם האמריקאי לג'ון קנדי, בעיקר לאור נסיבות מותו, כצורה מסוימת של פולחן אישיות. גם בישראל נטען כי התקיימו פולחני אישיות במידה מסוימת, לאור גילויי ההערצה לאישים כגון דוד בן-גוריון ויצחק רבין, בעיקר לאחר מותם.

מופעים בולטים של פולחן אישיות של מנהיגים פוליטיים:

גרמניה הנאצית אדולף היטלר, פיהרר גרמניה הנאצית

ברית המועצות יוסיף סטלין, שליט ברית המועצות

ממלכת איטליה בניטו מוסוליני, שליט איטליה הפשיסטית

הרפובליקה העממית של סין מאו צה דונג, שליט הרפובליקה העממית של סין

קוריאה הצפונית קים איל סונג, שליט קוריאה הצפונית וכמוהו גם בנו, קים ז'ונג איל, ונכדו, קים ג'ונג און.

רומניה (1965-1989) ניקולאה צ'אושסקו, שליט רומניה הקומוניסטית

בולגריה (1971-1990) טודור ז'יבקוב, שליט הרפובליקה העממית הבולגרית

טורקמניסטן ספרמורט "טורקמנבאשי" ניאזוב, שליט טורקמניסטן

סוריה חאפז אל-אסד ויורשו בשאר אל-אסד, נשיאי סוריה

עיראק 1991 סאדאם חוסיין, נשיא עיראק

פרשת השבוע

פרשת השבוע היא אחת מתוך 54 "פרשות" אליהן מקובל במסורת היהודית לחלק את חמשת חומשי התורה. מטרת החלוקה לפרשות שבועיות היא לאפשר קריאה רציפה, לפי הסדר, של התורה כולה מדי שנה בדיוק.

נהוג לקרוא את הפרשה של אותו שבוע בבית הכנסת בכל שבת, ללמוד אותה ולפרש אותה. בנוסף לקריאת פרשת השבוע בשלמותה בשבת, נקראת תחילתה בתפילת מנחה של השבת הקודמת ובתפילת שחרית של ימי שני וחמישי שלפני השבת.

רבן יוחנן בן זכאי

רבן יוחנן בן זכאי (חי במאה ה-1 לספירה) היה, לפי מסורת חז"ל, מגדולי התנאים בתקופה שסביב חורבן בית שני. נמלט מירושלים הנצורה ושיכנע את אספסיאנוס להתיר לו להקים את הסנהדרין מחדש ביבנה. שם הנהיג את שרידי החכמים, שיקם את חיי התורה בארץ ישראל, והיה מהראשונים שתיקנו תקנות המתאימות למציאות ללא מקדש. המחקר המודרני ממעיט מאוד בהשפעה שהייתה לאנשי יבנה בפועל על יהודי ארץ ישראל. לפי המסורת, התואר "רבן" ניתן לו משום שכיהן תקופה מסוימת כנשיא הסנהדרין, על אף שלא השתייך למשפחת נשיאי בית הלל הזקן. הוא היה תלמידם של הלל ושמאי, ועל פי המסופר במדרש חי מאה ועשרים שנה.

שבט זבולון

שֵׁבֶט זְבֻלוּן הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

הוא נקרא על שם אבי השבט זבולון שהיה בנו השישי של יעקב אבינו מאשתו לאה.

קיימת מסורת של יהודי האי ג'רבה ויהודי כרתים שהם צאצאי שבט זבולון.

שמחת תורה

שמחת תורה הוא מועד יהודי המציין את סיום המחזור השנתי של קריאת התורה והתחלת מחזור חדש. ביום זה קוראים את הפרשה האחרונה בתורה, פרשת וזאת הברכה, ומיד אחריה את תחילת הפרשה הראשונה, פרשת בראשית.

בארץ ישראל מועד החג הוא בשמיני עצרת (כ"ב בתשרי), ומחוצה לה הוא נחוג ביום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת (כ"ג בתשרי).

שמיני עצרת

שמיני עצרת הוא חג מקראי החל בכ"ב בתשרי, למחרת היום השביעי והאחרון של חג הסוכות. שמיני עצרת מתקיים אמנם בסמיכות לחג הסוכות, אך הוא נחשב חג בפני עצמו ודיניו כדיני יום טוב.

בארץ ישראל חל באותו יום גם חג שמחת תורה, וזהו השם הפופולרי והמוכר יותר ליום זה, אולם אין מדובר באותו החג: שמיני עצרת הוא חג מקראי, ואילו שמחת תורה נקבע רק בימי הגאונים. בארצות חו"ל, שבהן נהוג יום טוב שני של גלויות בחגים דאורייתא, ההבחנה בין החגים ברורה: היום שלאחר חג הסוכות (כ"ב תשרי) הוא שמיני עצרת, וביום טוב השני שנוסף לו למחרת חוגגים את שמחת תורה.

שנת בחג

שנת בחג היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג בחג היא שנה המתחילה ביום שני (ב), היא חסרה (ח) ועל כן יש 29 ימים גם בחשוון וגם בכסלו, וחג הפסח חל ביום שלישי (ג). שנה מסוג בחג היא שנה פשוטה (לא שנה מעוברת) ואורכה 353 ימים שבהם 50 שבתות.

בערך 5.7% מהשנים בלוח העברי הן מהסוג של שנת בחג. שנת ה'תשנ"ג הייתה שנת בחג וכן השנים ה'תשע"ג וה'תשע"ז. שנת בחג צפויה שוב בה'תשצ"ז ובה'תת"ד.

שנת בחה

שנת בחה היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג בחה היא שנה המתחילה ביום שני (ב), היא חסרה (ח) ועל כן יש 29 ימים גם בחשוון וגם בכסלו, וחג הפסח חל בה ביום חמישי (ה). שנה מסוג בחה היא שנה מעוברת ויש בה 383 ימים שבהם 54 שבתות. השנה שלפני שנת בחה היא תמיד שנת הכז.

5.8% מהשנים בלוח העברי הן שנות בחה. לאחרונה הייתה שנת בחה בה'תשמ"ט והיא צפויה שוב בשנת ה'תש"ץ ובשנת ה'תשצ"ג.

שנת בשה

שנת בשה היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג בשה היא שנה המתחילה ביום שני (ב), היא שלמה (ש) ועל כן יש 30 ימים גם בחשוון וגם בכסלו, וחג הפסח חל ביום חמישי (ה). שנה מסוג בשה היא שנה פשוטה (לא שנה מעוברת) ואורכה 355 ימים שבהם 50 שבתות.

בערך 11.8% מהשנים בלוח העברי הן מהסוג של שנת בשה. לאחרונה הייתה שנת בשה בה'תשנ"ו ובה'תשנ"ט והיא צפויה שוב בשנת ה'תש"ף (השנה הבאה) ובה'תשפ"ג.

שנת בשז

שנת בשז היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג בשז היא שנה המתחילה ביום שני (ב), היא שלמה (ש) ועל כן יש 30 ימים גם בחשוון וגם בכסלו, וחג הפסח חל בה בשבת (ז). שנה מסוג בשז היא שנה מעוברת ויש בה 385 ימים שהם 55 שבועות שלמים. השנה שלפני שנת בשז היא תמיד שנת הכז.

שנת בשז נקבעת כאשר מולד הלבנה הממוצע של תשרי בשנה מעוברת הוא בין יום א' שעה 20 ו 491 חלקים (14:27 לערך) ליום שני בשעה 18 (12:00 בצהריים). שנת בשז אחראית לכ-4.72% מהשנים בלוח העברי. לאחרונה הייתה שנת בשז בה'תשנ"ב, ה'תשע"ו וה'תשע"ט (השנה הנוכחית). שנת בשז הבאה היא ה'תת"ג.

שנת גכה

שנת גכה היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג גכה היא שנה המתחילה ביום שלישי (ג), היא כסדרה (כ) ועל כן בחשון יש 29 ימים ובכסלו 30 ימים, וחג הפסח חל ביום חמישי (ה). שנה מסוג גכה היא שנה פשוטה (לא שנה מעוברת) ואורכה 354 ימים שבהם 50 שבתות.

בערך 6.25% מהשנים בלוח העברי הן מהסוג של שנת גכה. לאחרונה הייתה שנת גכה בה'תשס"ב ובה'תשס"ו ובשנת ה'תשס"ט. שנת גכה הבאה צפויה בשנת ה'תשפ"ו.

לאחר שנה מסוג שנת החא, תמיד תבוא שנת גכה.

שנת גכז

שנת גכז היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג גכז היא שנה המתחילה ביום שלישי (ג), היא כסדרה (כ) ועל כן יש 29 ימים בחשוון ו-30 ימים בכסלו, וחג הפסח חל בה בשבת (ז). שנה מסוג גכז היא שנה מעוברת ויש בה 384 ימים, הכוללים 55 שבתות.

שנת גכז נקבעת כאשר מולד הלבנה הממוצע של תשרי בשנה מעוברת הוא בין יום ב' שעה 18 (12:00 בצהריים) ליום שלישי בשעה 18 (12:00 בצהריים). שנת גכז אחראית לכ-5.26% מהשנים בלוח העברי. לאחרונה הייתה שנת גכז בה'תשנ"ה והיא צפויה שוב בשנת ה'תשפ"ב.

שנת השג

שנת השג היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג השג היא שנה המתחילה ביום חמישי (ה), היא שלמה (ש) ועל כן גם בחשוון וגם בכסלו יש 30 ימים, וחג הפסח חל בה ביום שלישי (ג). שנה מסוג השג היא שנה מעוברת ומכילה שני חודשי אדר.

6.66% מהשנים הן שנות השג ועל כן זו היא השנה המעוברת השכיחה ביותר. אורך שנת השג היא 385 ימים שהם 55 שבועות בדיוק. שנה מסוג השג הייתה בשנת ה'תשמ"ד, ובה'תשע"א וכן שנת ה'תשע"ד, היא שנה כזו. שנת השג הבאה צפויה שוב בשנת ה'תשצ"ה וכן בשנת ה'תשצ"ח.

עשה (0)  לא תעשה (0)
סוכות
מהלך החג יום טוב ראשוןחול המועדהושענא רבהשמיני עצרת/שמחת תורה
Sukkah in Ein HaNatziv
סוכה אכילה בסוכהשינה בסוכהברכת לישב בסוכהפטור מצטער מהסוכהתשבו כעין תדורומעמידדופן עקומה
ארבעת המינים אתרוג, לולב, הדס וערבההלכות ארבעת המינים
מנהגים פיוטי הושענותהקפותאושפיזיןחיבוט ערבהסהרנהקוישיקלךשמחת בית השואבה
מצוות הנוהגות
בזמן בית המקדש
מצוות ערבה במקדשהושענותניסוך המיםשמחת בית השואבההקהלשמחת הרגלים
שמיני עצרת ושמחת תורה תפילת הגשם • וזאת הברכה • דגל שמחת תורההקפות בשמחת תורההקפות שניות
תפילות ופיוטים פיוטי הגשם (יפתח ארץ לישע) • זכור אבשפעת רביבים) • מפי אלסוכה ולולב לעם סגולה
שונות שמחת הרגליםמסכת סוכהשלומית בונה סוכה
חגי ישראל ומועדיושלוש הרגלים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.