פרשת השבוע

פרשת השבוע היא אחת מתוך 54 "פרשות" אליהן מקובל במסורת היהודית לחלק את חמשת חומשי התורה. מטרת החלוקה לפרשות שבועיות היא לאפשר קריאה רציפה, לפי הסדר, של התורה כולה מדי שנה בדיוק. נהוג לקרוא את הפרשה של אותו שבוע בבית הכנסת בכל שבת, ללמוד אותה ולפרש אותה. בנוסף לקריאת פרשת השבוע בשלמותה בשבת, נקראת תחילתה בתפילת מנחה של השבת הקודמת ובתפילת שחרית של ימי שני וחמישי שלפני השבת.

מקור המנהג בעדות עם ישראל

ההתפתחות של סדר הקריאה בתורה נעשתה בשלבים. בתחילה הונהגה קריאה של קטעים מוגדרים בחגים ובמועדים[1], וכן בימי שני, חמישי ושבת[2]. לאחר מכן, כפי הנראה בתקופת המשנה, הונהגה קריאה של קטעי תורה לפי סדר, אך ללא מסגרת מוגבלת של זמן.

החלוקה הנוכחית של פרשות השבוע מותאמת למנהג יהדות בבל, שלפיו היו עוברים על כל התורה בכל שנה. ביהדות ארץ ישראל היו עוברים על התורה רק פעם בשלוש שנים[3] (או שלוש שנים וחצי)[4], ולא הייתה אחידות בקריאת הפרשות בין מקום למקום אלא כל קהילה או אזור סיימו בזמן אחר[5], ולכן חלוקת הפרשות הייתה שונה והפרשות היו קצרות יותר[6]. עדויות לחלוקת פרשות השבוע לפי מנהג ארץ ישראל נמצאו בספרים ובפיוטים עתיקים, בהם כאלה שנתגלו בגניזת קהיר. בתקופת הגאונים (סוף המאה ה-6 או סוף המאה ה-7, ועד אמצע המאה ה-11) עברו כל קהילות ישראל לנהוג כמנהג בבל.

קביעת השמות לפרשות הייתה שונה במקורות שונים. כך לדוגמה, הפרשה הידועה היום בשם "פרשת בלק" נקראת בתלמוד הבבלי "פרשת בלעם" ובתלמוד הירושלמי "פרשת בלק ובלעם". השמות המקובלים כיום לפרשות השבוע נקבעים לפי מילה או מילים מרכזיות בנושא הפרשה הנמצאות בתחילת הפרשה, לרוב בפסוק הראשון של הפרשה.

גם בחלוקה עצמה לפרשות היו הבדלים קטנים. לפי מנהג יהודי תימן הבלדי נוהגים לחבר את חקת ובלק במקום את מטות ומסעי. מעטים, בעיקר הדרדעים, נוהגים כרב סעדיה גאון ומחלקים את פרשת חוקת לשתי שבתות: חציה הראשון, עד "ויסעו מקדש" (במדבר, כ', כ"ב), נקרא עם פרשת קורח, וחציה השני עם פרשת בלק.[7] בספר החינוך, מחולקות פרשיות "משפטים" ו"אם כסף תלוה" לשתי פרשיות.

התאמת הפרשיות ללוח השנה

כאשר יום השבת חל באחד מחמשת החגים מהתורה (ראש השנה, יום כיפור, ימי סוכות, שבעת ימי הפסח ושבועות), אין קוראים בה את פרשת השבוע, אלא קטע מיוחד המתייחס לחג. לעומת זאת, את פרשת וזאת הברכה קוראים תמיד בשמחת תורה, גם אם חל החג ביום חול.

בשנה עברית פשוטה, לא מעוברת, יש בין 353–355 ימים, כלומר 50 או 51 שבתות. בשנה מעוברת יש בין 383–385 ימים, כלומר 54 או 55 שבתות. תמיד יהיו שתי שבתות בשנה בהן לא קוראים פרשה (סוכות ופסח), ועל כן המספר הגדול ביותר של שבתות בשנה בהן קוראים פרשה הוא 53, שזה בדיוק מספר הפרשות בלי "וזאת הברכה", שקוראים גם לא בשבת.

פרשיות מחוברות

על מנת להספיק לקרוא את כל הפרשות בשנים בהן אין 55 שבתות, או שבהן חלים ראש השנה או יום כיפור בשבת, נוהגים לחבר שתי פרשות ולקוראן יחד בשבת אחת. בארץ ישראל יש שישה זוגות של פרשות שניתן לחבר, ובחוץ לארץ נוספת גם שביעית.

כעיקרון, מחברים שתי פרשות קצרות יחד (בפרשה ממוצעת קצת מעל 100 פסוקים). כך הדבר בניצבים-וילך (יחד 70 פסוקים), תזריע-מצורע (יחד 157 פסוקים), אחרי מות-קדושים (יחד 144 פסוקים) ובהר-בחוקותי (יחד 135 פסוקים). הפרשות האחרות המתחברות נבחרו ככל הנראה בגלל מקומן בלוח השנה.

רשימת הזוגות

זוגות הפרשיות המתחברות הם:

  • ויקהל-פקודי: מתחברות אך ורק בשנים פשוטות (לא מעוברות), אך לא בשנים פשוטות מסוג השא, אשר מכיוון שהן מתחילות ביום חמישי ופסח חל ביום ראשון, יש להן שבת נוספת לפני הפסח. (בעבר היה נהוג בכמה מקומות, בשנים כאילו, לחלק את פרשת משפטים לשנים, הד לכך נמצא בספר החינוך שמתחיל פרשה חדשה ב"אם כסף")
  • תזריע-מצורע: מתחברות תמיד ורק בשנים פשוטות.
  • אחרי מות-קדושים: מתחברות תמיד ורק בשנים פשוטות.
  • בהר-בחוקותי: מתחברות רק בשנים פשוטות. עם זאת, בשנים מסוג הכז, אשר יש להן שבת עודפת משום שהן מתחילות ביום חמישי, הן נקראות בנפרד בארץ ישראל. בחוץ לארץ בהר ובחוקותי מחוברות גם בשנים מסוג הכז, משום ששמיני של פסח חל בשבת.
  • מטות-מסעי: מתחברות כאשר הדבר נדרש כדי שפרשת דברים תיקרא בשבת שלפני תשעה באב. בארץ ישראל הן נפרדות בשנים מעוברות המתחילות ביום חמישי (החא והשג), וכן בשנים מעוברות שפסח חל בשבת (בשז וגכז). בחוץ לארץ הן נפרדות רק כשראש השנה חל ביום חמישי, אבל כשפסח חל בשבת הן מחוברות משום ששמיני של פסח חל בשבת ולא קוראים בו פרשה.
  • ניצבים-וילך: מתחברות כאשר חלים ראש השנה או יום כיפור בשבת, ויש שבת פחות לקריאת פרשה. לחיבור פרשות אלו ניתן הסימן "בג המלך פת וילך" שמשמעותו - אם יום "המלך" = ראש השנה, יוצא ביום ב' או ביום ג' - פרשת וילך נקראת בנפרד.

בחוץ לארץ יש שתי אפשרויות לשינויים לעומת הקריאה בארץ ישראל:

  • ראשית, אם פסח חל בשבת, שמיני של פסח בחוץ לארץ הוא חג ולא קוראים בו פרשה, בעוד שבארץ ישראל קוראים את פרשת השבוע. כדי לפצות על השבת החסרה מחברים את בהר-בחוקותי אם השנה פשוטה או את מטות-מסעי אם השנה מעוברת.
  • אפשרות שנייה היא כאשר שבועות חל ביום שישי, אז היום השני (שנחגג רק בחוץ לארץ) חל בשבת ודוחה את קריאת הפרשה. בשנים בהן זה קורה, שנים בהן פסח חל ביום חמישי, מחברים בחוץ לארץ את חוקת ובלק, מכיוון שמטות ומסעי ממילא כבר מחוברות.

התאמה תוכנית

באופן כללי, אין זיקה בין תוכן הפרשה לבין התקופה בשנה בה היא נקראת. עם זאת, ישנן זיקות בין לוח השנה לבין הפרשות הנקראות, כאלו שנמצאו לאחר קביעת סדר הקריאה. עם אלה ניתן למנות את הזיקות הבאות:

  • בשבת שלפני תשעה באב קוראים את פרשת דברים בה מופיע הפסוק "איכה אשא לבדי טורחכם משאכם וריבכם" המרמז למגילת איכה.
  • את פרשות הקללות בפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא קוראים בתחילת הקיץ, מעט לפני שבועות, ובסופו, מעט לפני ראש השנה. הקריאה בפרשת בחוקותי תמיד מופרדת מחג השבועות כדי שלא להצמיד את הקללות לחג, והקריאה בפרשת כי תבוא נעשית לפני ראש השנה, אך מופרדת ממנה בשבת אחת, כדי לקיים "תכלה שנה וקללותיה".
  • פרשת פקודי המציינת את הקמת המשכן בראש חודש ניסן נקראת פעמים רבות בשבת החודש, שהיא השבת שלפני ראש חודש ניסן.
  • פרשת מקץ נקראת ב-90% מהשנים בחנוכה ונמצאו זיקות שונות בינה לבין החג.

קריאת הפרשה

הפרשה הראשונה בתורה, פרשת בראשית, נקראת בשבת שלאחר שמחת תורה, והפרשה האחרונה, פרשת וזאת הברכה, נקראת בשמחת תורה. לבד מקריאת פרשת השבוע בשלמותה בשבת, נקראת תחילתה בתפילת מנחה של השבת הקודמת ובימי שני וחמישי שלפני השבת.

החלוקה לעליות

פרשת השבוע מחולקת לשבעה קטעים. בחגים ובמועדים המספר קטן יותר, למעט במקרה שבו המועד או החג חל בשבת, ואז נשארים 7 קטעים. בכל קטע עולה אחד המתפללים לקרוא בתורה. מסיבה זו נקראים קטעים אלו "עליות". העולה לתורה מברך ברכות מיוחדות בתחילת העלייה ובסופה. ליד העולה ומול ספר התורה עומד בעל הקורא, המראה לעולה היכן מקום הקריאה בספר התורה (בעבר נקרא בשל תפקידו זה חזן). כיום נהוג ברוב עדות ישראל, כי בעל הקורא הוא שקורא את הקריאה בקול ובטעמי המקרא עבור העולה לתורה ובמקומו. בקרב יהודי תימן עדיין מקיימים את המנהג הקדום לפיו העולה קורא בעצמו את קריאת התורה בקול ובטעמי המקרא, למעט במקרים בהם העולה אינו בקי בקריאה בטעמי המקרא.

בקרב יהדות אשכנז ובקרב חלק מן הספרדים נהוג שאם יש נער החוגג בר מצווה באותו שבוע, מעלים אותו לקטע האחרון בפרשה, הקרוי "מפטיר", ולהפטרה שאחריו. אצל רוב הספרדים נהוג שבר המצווה עולה לעלייה אחרת.

מנהג שרווח בעבר וקיים גם כיום בחלק מבתי הכנסת, הוא הצעת העליות למכירה פומבית - האדם המציע את ההצעה הגבוהה ביותר עולה לתורה - וכך לאסוף כסף לצורכי בית הכנסת.

הפטרה

בתום הקריאה בפרשת השבוע קוראים גם קטע מספרי הנביאים, הקרוי הפטרה. תוכנו של קטע זה קשור לתוכנה של פרשת השבוע או למועד קריאתה. העולה האחרון בתורה שנקרא "מפטיר" מברך לפניה ולאחריה. יש מקומות שנהגו שהעולה למפטיר או הבעל קורא, קורא את ההפטרה בקול ובטעמים, ויש מקומות שנהגו שכל הקהל קורא לעצמו.

פרשת השבוע בתרבות היהודית

מעבר לפן הדתי-הלכתי של פרשת השבוע, מייצגות פרשות השבוע מכלול בעל עושר תרבותי ושדה מחקר נרחב בתרבותו של העם היהודי, במסורתו ובמורשתו. ביטוי לעיסוק בפרשת השבוע כתופעה תרבותית הוא היותה נלמדת מדי שבוע ברחבי ישראל ובעולם היהודי במאות מסגרות לימוד בקהלים מגוונים מחוץ לקהילות הדתיות. תוכניות טלוויזיה ורדיו, פינות בעיתונות הכתובה ובאתרי האינטרנט מבטאות גם הם את מקומה של הפרשה בגישת "יהדות כתרבות". ברוח זו הקים הרב נפתלי רוטנברג בשנת 1995 את מפעל "פותחים שבוע" במכון ון ליר בירושלים ובמקביל, ב-21 אתרים נוספים ברחבי הארץ.מפעל זה השפיע ועודד פעילות עניפה התקיימת באופנים שונים בעשרות יישובים, ביוזמת ארגונים שונים. מאות הרצאות הניתנות על ידי מרצים מכל גוני החברה: חילוניים, מסורתיים ודתיים, נשים וגברים הועלו לרשת ותועדו בספרים רבים.

דרשות על פרשת השבוע

יש מקומות הנוהגים לאחר הקריאה בפרשת השבוע, שהרב נושא דרשה בנושאי הפרשה, וכן מקובלים חוגי לימוד בפרשת השבוע. מנהג זה תפס תאוצה החל מזמנו של הנצי"ב[דרוש מקור], שדרשותיו בפרשת השבוע כונסו לספר "העמק דבר". דוגמה מהשנים האחרונות היא ה"דפים" בפרשת השבוע של חוקרת המקרא נחמה ליבוביץ. השיעורים שהפיצה בדפים משוכפלים, החל משנת 1942, קובצו ברבות הימים לחמישה ספרים המקבילים לחמשת חומשי תורה הנקראים בהתאם לספר: 'עיונים בספר בראשית', 'עיונים בספר שמות' וכן הלאה. גם אחיה, ישעיהו ליבוביץ, הרבה לתת שיעורים בפרשת השבוע, ואף הם קובצו בספר.

בחסידות

בקרב תנועת החסידות ניתנת דרשת האדמו"ר על פרשת השבוע בטיש. עיקר הדרשות בחסידות מדבר על רעיונות מוסריים שנמצאים ברמז בפרשות או על ההקשר בין הפרשה לחג הקרוב. קיימים דגשים שונים בחסידיות שונות, וכך לדוגמה אדמו"רי חסידות צאנז (למשל הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם) וחסידות חב"ד (למשל הרב מנחם מנדל שניאורסון) הדגישו את לימוד פרשת השבוע עם רש"י בדרשותיהם.

כמו כן נדרשו בתורת החסידות הקשרים בין תוכן כל אחד משבעת חלקי הפרשה לבין הספירה המקבילה לו על פי הקבלה. אחד האישים המרכזיים כיום העוסקים במציאת הקשרים אלו היא הרב יצחק גינזבורג[דרוש מקור], שאף הוציא מספר ספרים בנושא.

הקבלות בין פרשת השבוע לתקופתנו

לפעמים ניתן למצוא הקבלות בין אירועי פרשת השבוע לאירועים אקטואליים מתקופתנו ולחיים המודרניים של יהודים ושל ישראלים. ג'קי לוי יוצר הקבלות כאלה בטור השבועי שלו בידיעות אחרונות, "מדרש ביתי לפרשת השבוע". הרב יהודה לאון אשכנזי (מניטו) עסק בכך, בייחוד בהקשר של השיבה לארץ ישראל ושל הזהות הישראלית. גם סדרת הדרמה הטלוויזיונית "פרשת השבוע", העוסקת בחיים בישראל של היום, עושה שימוש ברעיון שעומד בבסיסה של כל פרשה ליצירת כל אחד מפרקיה.

פרשת השבוע בעידן המודרני

כיום ניתן למצוא ברחבי הרשת אתרים, קבוצות פייסבוק, פורומים ובלוגים המציעים מגוון נרחב של דעות, מאמרים ופרשנויות לפרשת השבוע החל מפשוטו של מקרא, אקטואליה בראי הפרשה, מידות, הנהגות וכלה בדעות פוליטיות המפרשות בהתאם למצעם את המקרא. ניתן גם למצוא רשתות חברתיות מיוחדות לדברי תורה, חידושים על פרשת השבוע חגים ומועדים כדוגמת אתר חידוש.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו: מגילה לב א
  2. ^ בבא קמא פב א - היוצא מדברי התלמוד כי נביאי ישראל שבדור המדבר תיקנו קריאת שלושה עד תשעה פסוקים בימים המצוינים
  3. ^ מגילה כט ב
  4. ^ בעוד שבתלמוד מצוין שהמחזור הוא של שלוש שנים, במקורות מאוחרים יותר מצוינים שלוש וחצי שנים, ראו לדוגמה בספר חילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל (מהדורת מרגליות) וכן בהערות השוליים הבאות
  5. ^ מהרש"ל ים של שלמה בסוף חידושיו למסכת בבא קמא אות מ"ח
  6. ^ מאמר בנושא באתר דעת
  7. ^ סדור תפלה נוסח בלדי שיח ירושלם, קריית אונו תשס"ה, חלק א (ימות השנה), עמ' תרפט.
עולם קטן (עלון שבת)

עולם קטן הוא עלון שבת במגזר הדתי לאומי. הוא החל לצאת כעלון בפסח 2004 והפך במהרה לעיתון אקטואלי שבועי הכולל טורי פרשנות, כתבות, ראיונות עם אישים דתיים ואחרים, לצד מאמרים תורניים.

משרדי השבועון ממוקמים בירושלים ומנוהלים בידי שלושה שותפים.

עלון שבת

עלון שבת (מכונה גם עלון פרשת השבוע) הוא עלון המחולק בבתי כנסת בשבתות. בעלון מופצים דברי תורה, שמבוססים על פרשת השבוע של אותה שבת, לעיתים גם יחד עם התייחסות לענייני השעה. כאשר העלון מופץ מטעם גוף אידאולוגי לרוב ניתן גם ביטוי להשקפת עולמם של מוציאי העלון. נכון לשנת תשע"ח יוצאים לאור למעלה מ-500 עלונים כל שבוע.

כמו כן, ישנם עלוני שבת שמופצים מטעם חברות פרסום ושיווק. בשל מגמה מסחרית זו, התעוררה ביקורת על תופעת העלונים ותפוצתם.

על השפעתם של עלוני השבת אמר ירון לונדון: "היום יש כל כך הרבה אמצעי תקשורת: לא רק עיתונות מודפסת, אלא בעיקר האינטרנט והמון המון עיתונות דתית מסוגים שונים, שלדעתי השפעתם המצטברת גדולה יותר מהעיתונות הממוסדת. למשל עלוני בתי הכנסת. זה אמצעי תקשורת עצום בתפוצתו והשפעתו. כאשר מדברים על ימין ושמאל בתקשורת לא מביאים בחשבון את המדיה הזאת."

פרשת אמור

פָּרָשַׁת אֱמֹר היא פרשת השבוע השמינית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק כ"א, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ד, פסוק כ"ג.

פרשת האזינו

פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ היא פרשת השבוע העשירית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ל"ב, פסוק א' ומסתיימת באותו פרק בפסוק נ"ב.

את פרשת האזינו קוראים בשבת שבין ראש השנה לבין יום הכיפורים - היא שבת שובה, או בשבת שבין יום הכיפורים לסוכות.

פרשת השבוע (סדרת טלוויזיה)

פרשת השבוע היא סדרת דרמה ישראלית, זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה, שנוצרה על ידי רני בלייר וענת אסולין ושודרה במשך 3 עונות בין השנים 2006-2009 בערוץ הוט 3. עונתה השלישית והאחרונה של הסדרה עלתה לשידור ב-17 בינואר 2009. כל אחד מפרקי הסדרה מבוסס באופן חופשי על אחת מפרשות התורה, כאשר כל עונה מוקדשת לחומש אחר.

פרשת ואתחנן

פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן היא פרשת השבוע השנייה בספר דברים. היא מתחילה בפרק ג', פסוק כ"ג ומסתיימת בפרק ז', פסוק י"א. בפרשה 122 פסוקים.

את פרשת ואתחנן קוראים לעולם בשבת שאחרי תשעה באב, ועל שם ההפטרה שלה שבת זו "שבת נחמו".

פרשת ויגש

פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ היא פרשת השבוע האחת-עשרה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מ"ד, פסוק י"ח ומסתיימת בפרק מ"ז, פסוק כ"ז. הפרשה ממשיכה לתאר את מסכת אירועי יוסף, ולמעשה בה מסתיים סיפורו של יוסף. הפרשה הבאה, ויחי, עוסקת בסוף חייו של יעקב.

לרוב יקראו את פרשת ויגש סמוך לראש חודש טבת.

פרשת ויחי

פרשת וַיְחִי היא פרשת השבוע השתים-עשרה והאחרונה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מ"ז, פסוק כ"ח ומסתיימת בסוף הספר, בפרק נ', פסוק כ"ו. הפרשה בכללה עוסקת בימות חייו האחרונים של יעקב במצרים ובפטירתו של יעקב. בסיום הפרשה מסופר על פטירתו של יוסף.

בשבת פרשת ויחי מסיימים את קריאת התורה של ספר בראשית, ובקהילות האשכנזים קוראים בסיום "חזק חזק ונתחזק". לרוב קוראים את הפרשה מיד לאחר עשרה בטבת.

פרשת ויקהל

פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל היא פרשת השבוע העשירית בספר שמות. היא מתחילה בפרק ל"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק ל"ח, פסוק כ'. פרשה זו עוסקת בעיקרה בעניינים הנוגעים להקמת המשכן. הציוויים על הקמת המשכן שפורטו בפרשות תרומה ותצווה באים לכלל ביצוע בפרשה זו ובפרשת פקודי שאחריה, ולמעשה צמד פרשיות אלה חוזר בשינויים קלים על הנאמר בפרשות תרומה ותצווה.

פרשת וירא

פרשת וַיֵּרָא היא פרשת השבוע הרביעית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק י"ח, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ב, פסוק כ"ד. הפרשה עוסקת בהמשך תיאור קורות חייו של אברהם אבינו ואחיו לוט.

הפרשה מספרת על: ביאת המלאכים ובשורתם לשרה על ההולדת בנם, הפיכת סדום, לוט ובנותיו, גירוש הגר, וניסיון אברהם בעקדת יצחק.

פרשת מקץ

פרשת מִקֵּץ היא פרשת השבוע העשירית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מ"א, פסוק א' ומסתיימת בפרק מ"ד, פסוק י"ז. הפרשה ממשיכה לתאר את סיפור יוסף ואחיו. היא נפתחת כאשר יוסף מצוי בבור בית הסוהר במצרים.

את פרשת מקץ קוראים כמעט תמיד בשבת החלה בחג החנוכה. אם יש שתי שבתות בחנוכה, קוראים את פרשת מקץ בשבת השנייה.

פרשת נח

פָּרָשַׁת נֹחַ היא פרשת השבוע השנייה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ו', פסוק ט' ומסתיימת בפרק י"א, פסוק ל"ב. הנושא הבולט בפרשה הוא סיפור המבול ותיבת נח, וסיפורים נוספים הם שכרות נח ומגדל בבל. בנוסף, מפורטים בפרשה צאצאי בני נח אחרי המבול.

פרשת עקב

פָּרָשַׁת עֵקֶב היא פרשת השבוע השלישית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ז', פסוק י"ב ומסתיימת בפרק י"א, פסוק כ"ה.

פרשת קדושים

פָּרָשַׁת קְדֹשִׁים היא פרשת השבוע השביעית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק י"ט, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ', פסוק כ"ז.

בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת קדושים ביחד עם פרשת אחרי מות. פרשת קדושים נקראת ברוב השנים בשבת שלפני או אחרי יום העצמאות.

פרשת ראה

פָּרָשַׁת רְאֵה היא פרשת השבוע הרביעית בספר דברים. היא מתחילה בפרק י"א, פסוק כ"ו ומסתיימת בפרק ט"ז, פסוק י"ז. לרוב קוראים את הפרשה לפני ראש חודש אלול.

פרשת שופטים

פָּרָשַׁת שֹׁפְטִים היא פרשת השבוע החמישית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ט"ז, פסוק י"ח ומסתיימת בפרק כ"א, פסוק ט'.

פרשת תזריע

פָּרָשַׁת תַזְרִיעַ היא פרשת השבוע הרביעית בספר ויקרא, היא מתחילה בפרק י"ב, פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ג, פסוק נ"ט.

בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת תזריע ביחד עם הפרשה שאחריה, פרשת מצורע. בשנים מעוברות היא נקראת לבדה. בשנים המעוברות מסוג השג, החא, בשז וגכז קוראים את פרשת תזריע עם פרשת החודש.

פרשת תצוה

פרשת תְּצַוֶּה היא פרשת השבוע השמינית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ"ז, פסוק כ' ומסתיימת בפרק ל', פסוק י'. הפרשה ממשיכה את הפרשה הקודמת, פרשת תרומה, בהוראות לקראת הקמת המשכן. את פרשת תצווה קוראים לרוב לפני חג פורים.

פרשת תרומה

פָּרָשַׁת תְּרוּמָה היא פרשת השבוע השביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ז, פסוק י"ט. הפרשה עוסקת בהוראות לבניית המשכן וכליו. פרשת תרומה נקראת לרוב בשבוע שלפני תענית אסתר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.