פרשת הקורבנות

פרשת הקורבנות (לפעמים בקיצור רק "קורבנות") במקורה נועדה כדי ללמוד מספר קטעים מן המקרא המשנה והתלמוד לאחר ברכות התורה, היא הורחבה בידי מקובלי צפת והפכה להיות זכר לסדר העבודה היומי בבית המקדש. יש קהילות אשכנז שלא קבלו הוספות אלו, ואומרות רק עיקר הקרבנות, דהיינו פרשת התמיד, פרק איזהו מקומן, וברייתא דרבי ישמעאל.[1]

סדר הקורבנות

  1. פרשת הכיור (למנהג האשכנזים): על הכהנים הייתה חובה ליטול את ידיהם ורגליהם בטרם עבודתם. זכר לכך אומרים כיום את פרשת הכיור (ספר שמות, פרק ל').
  2. פרשת תרומת הדשן (למנהג האשכנזים): בפרשת קורבן עולה (ספר ויקרא, פרק ו'), מובא בין השאר סדר הכנסת הכהן לעבודתו (לבישת הבגדים) וסדר הכנת המזבח (הוצאת הדשן הנשאר מקורבנות אמש מחוץ למקדש) ועוד. זכר לכך אומרים כיום את פרשת תרומת הדשן.
  3. פרשת קורבן התמיד: הקורבן הראשון שהוקרב בבוקר היה "תמיד של שחר". אחר הצהרים הוקרב "תמיד של בין הערביים". תהליך ההקרבה, המנחה המצורפת ופרטי הקורבן מובאים בפרשת קורבנות המועדים (במדבר, כ"ח-כ"ט). במקור היא נאמרה לצורך אמירת קטע מן המקרא. כיום אומרים אותה כזכר להקרבת קורבן התמיד.
  4. פרשת הקטורת: בזמן בית המקדש, הקטירו לאחר התמיד את הקטורת. הקטורת הורכבה מ-11 סממנים ודרך הכנתה והקטרתה הייתה מהמלאכות הקשות שבמקדש. זכר לכך אומרים כיום את הפסוקים העוסקים בציווי הקטורת למשה (ספר שמות, פרק ל'), ברייתא העוסקת בהכנת הקטורת, סממניה, כמותם, דרך הכנתה ועוד (מסכת כריתות ו) וכן מספר פסוקים נוספים העסוקים בציפיה לגאולה.
  5. סדר המערכה: במסכת יומא (לג) מובא סדר המערכה על המזבח במקדש. בסדר זה נזכרות העבודות הקבועות שנעשו במהלך היום במקדש, לפי סדרן.
  6. פרשת קורבן מוסף (למנהג האשכנזים): בשבתות, בראשי חודשים ובמועדים הוקרב קרבן מיוחד לכבוד היום. תהליך הקרבתו כמו קורבן התמיד מובא בפרשת קורבנות המועדים (במדבר, כ"ח-כ"ט). זכר לכך אומרים כיום בשבתות ובראשי חודשים את פרשת קורבן מוסףמועדים פרשת קורבן מוסף נאמרת כחלק מתפילת מוסף).
  7. משנת הזבחים: פרק "איזהו מקומן" ממסכת זבחים (פרק ה) שבו מובאים כל סוגי הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש עם הלכותיהם ופרטי דיניהם (קדשי קדשים, פרים ושעירים הנשרפים, חטאת הציבור והיחיד, עולה, שלמי ציבור ואשם, תודה ואיל נזיר, שלמי יחיד, בכור, מעשר ופסח). בשולחן ערוך כתב שפרק זה נאמר "כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה וגמרא (ברייתא דרבי ישמעל הנאמרת תיכף)" (אורח חיים, סימן נ') ואילו בבית יוסף כתב (שם) שתיקנו לומר פרק איזהו מקומן "לפי שאין באותו הפרק מחלוקת והיא משנה ברורה למשה מסיני", וה לקיים "אין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה".
  8. ברייתא דרבי ישמעאל: כדי להוסיף לסדר הלימוד גם קטע תלמוד[2] מובאת ברייתא של רבי ישמעאל של 13 מידות שאיתן ניתן להסיק הלכות "אליבא דהלכתא" (לפי דיני התורה). לדוגמה: קל וחומר, גזירה שווה, כלל ופרט ועוד. בסוף הברייתא מובאת תפילה לבניין בית המקדש (מסכת אבות פרק ה).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תפילות ימי החול באתר של מכון מורשת אשכנז.
  2. ^ לא מדובר בקטע מספר התלמוד אלא לקטע שכתוב בצורת תלמוד, כלומר לימוד בעזרת ההגיון,

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אב הרחמים

אַב הָרַחֲמִים היא תפילה יהודית, המבקשת מאלוהים לנקום את נקמת היהודים שנהרגו על קידוש השם. התפילה נאמרת בקהילות האשכנזיות בתפילת שחרית של שבת לאחר קריאת התורה.

אנא בכוח

אָנָּא בְּכֹחַ הוא פיוט הנאמר בתפילת שחרית לאחר פרשת הקורבנות, וברוב הקהילות גם כחלק מקבלת שבת, וכן לאחר ספירת העומר הנמשכת שבעה שבועות, כאשר שש התיבות (המילים) של כל אחת משבע השורות מסמלת יום בספירה, ואת היום השביעי של הספירה מסמלים ראשי התיבות של השורה הנאמרת באותו 'שבוע' כלומר באותן שבעה ימי ספירה.

אשרי יושבי ביתך

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ (בקיצור אשרי או תְּהִילָּה לְדָוִד) הוא קטע תפילה הנאמר פעמיים בתפילת שחרית (בפסוקי דזמרה ולפני קדושה דסידרא, ובשבת ויום טוב שאין אומרים קדושה דסידרא בשחרית, אומרים אותו לפני הכנסת ספר תורה), וכן בתחילת תפילת מנחה, וברוב הקהילות פתיחת הסליחות. עיקר התפילה הוא מזמור קמ"ה בספר תהילים, בתוספת פסוקים לפניו ואחריו.

אתה יצרת

אַתָּה יָצַרְתָּ היא הברכה האמצעית (קדושת היום) הנאמרת בתפילת העמידה של מוסף של שבת (תפילת שבע) החל בראש חודש. אמירת "אתה יצרת" כברכה ייחודית לשבת ראש חודש, שונָה מהנהוג בחגים החלים בשבת, בהם מתפללים תפילת מוסף של חג, וכביטוי ליום השביעי, מוסיפים תוספות שבת.

במה מדליקין

במה מדליקין הוא פרק שני במסכת שבת העוסק בעיקר במצוות הדלקת נרות שבת.

המנהג ברוב הקהילות לומר 'במה מדליקין' בערבי שבתות קודם תפילת ערבית, הראשונים נתנו מספר טעמים לאמירתו.

ברכות השחר

ביהדות, בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר הן ברכות הנאמרות לפני תפילת שחרית כדי לבטא הודיה על החיים המתחדשים מדי יום לאחר השינה.

ברכות השחר נקבעו בתלמוד כברכות שיש לומר מיד לאחר שאדם מתעורר משנתו עם בוקר בשעה שנהנה מדברים אלו, אך לאורך הדורות השתנה המנהג וכיום מקובל לומר את הברכות בבית הכנסת לפני תפילת שחרית.

ויכולו

וַיְכֻלּוּ היא פסקה קצרה בחומש בראשית בסיום פרשת בריאת העולם, בה מתוארת סיום הבריאה בשבת, וקביעתה למנוחה על ידי אלוהים. פסקת ויכולו משמשת כחלק אינטגרלי מהקידוש בליל שבת וכן כחלק מתפילת ליל שבת.

מי שברך

מִי שֶׁבֵּרַךְ הוא כינוי לקטע קצר של תפילה יהודית, הנאמרת בדרך כלל במהלך קריאת התורה, או לאחריה. מהות התפילה היא ברכה לזולת. קיימות תפילות מי שברך שונות המותאמות לזמנים ואירועים שונים.

פרשת פינחס

פָּרָשַׁת פִּינְחָס היא הפרשה השמינית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק י' ומסתיימת בפרק ל', פסוק א'. פרשת פנחס היא השנייה באורכה מבין פרשות השבוע, ויש בה 168 פסוקים. לרוב קוראים את הפרשה בסמוך לשבעה עשר בתמוז.

צדקתך צדק

צדקתך צדק הוא כינוי לשלושה פסוקים הנאמרים מיד לאחר חזרת הש"ץ של מנחה של שבת. פסוקים אלו לקוחים מספר תהילים. הפסוקים הם: "צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה'", "וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדֹלות. אלהים מי כמוך", "צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת".

פסוקים אלו מכונים גם "צו"ץ" בשל ראשי התיבות שיוצרות האותיות הראשונות של כל פסוק ("צדקתך","וצדקתך","צדקתך").

קדושה דסידרא

קדושה דסִדרא (או קדושת ובא לציון) הוא קטע תפילה מסדר היום היהודי. התפילה כוללת פסוקי קדושה מנבואת המרכבה של ישעיהו ויחזקאל, פסוקי תחנונים, ותחינה הפותחת באמירת יהי רצון.

קדושה דסידרא נאמרת בימי חול לאחר תחנון וקריאת התורה, בשבת ויום טוב בתחילת תפילת מנחה, לאחר המזמורים אשרי יושבי ביתך ותהילה לדוד, ובתפילת ערבית של מוצאי שבת. ביום הכיפורים קדושה דסידרא נאמרת לפי שיטת מחבר השולחן ערוך בתחילת תפילת מנחה, ולשיטת הרמ"א בתחילת תפילת נעילה.

עיקר חשיבות הקדושא דסידרא הוא בהיותה המסיימת הרשמית של תפילת שחרית. המשמעות להלכה היא שרק לאחר אמירת קדושא דסידרא מותר לחלוץ תפילין (אם אדם טרוד וממהר לעיסוקיו האחרים). לאחר קדושה דסידרא שליח הציבור אומר קדיש תתקבל שבו כלול הקטע "עושה שלום", ובכך מצוין סוף חזרת הש"ץ.

התלמוד הבבלי משבח את אמירת קדושה דסידרא: "עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". תרגום מארמית: העולם מדוע מתקיים? על קדושה דסידרא, ועל (קדיש) יהא שמיה רבא (הנאמרת לאחר לימוד אגדה).

קריאת התורה

קריאת התורה היא הקראה של פרשה מתוך ספר תורה, לפני ציבור - לפחות מניין. קריאת התורה היא אחת התקנות העתיקות ביותר ביהדות. קריאת התורה נעשית בתפילת שחרית של שבת ושל ימים טובים (קריאה של פרשה ארוכה), וכן במנחה של שבת, ומדי יום שני וחמישי בתפילת שחרית (קריאה קצרה). בנוסף נערכת קריאה בתורה במועדים מיוחדים, כגון בשחרית של ראש חודש, חנוכה ופורים, ובתעניות (בשחרית ובמנחה, קצרות).

קריאת התורה נעשית מתוך ספר תורה בו כתובים הפסוקים ללא ניקוד, פיסוק וטעמי המקרא. הקורא בתורה מכונה "בעל קורא" ותפקידו לקרוא בתורה באופן מדויק, על פי הניקוד, הפיסוק וטעמי המקרא אותם הוא משנן בעל פה.

קריאה בתורה ועלייה לתורה מהוות מרכיב מרכזי בטקסי בר מצווה כיום.

תהילים כ'

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: יַעַנְךָ הן מילות הפתיחה של פרק כ' בספר תהילים הנאמר בתפילת שחרית בין אשרי לקדושה דסידרא. בשל פתיחה זו, מכונה הפרק לעיתים גם "למנצח". על פי תוכנו הוא מזמור להצלחת המלך ולישועה בשדה הקרב.

תהילים צ"ב

"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" הוא מזמור צ"ב (הפרק ה-92) בספר תהילים הנאמר בקבלת שבת לאחר שירת הפיוט לכה דודי. הוא נאמר גם בתפילת שחרית של שבת ושל חגים.

תהילים צ"ג

תהילים צ"ג הוא המזמור ה-93 בספר תהילים (ה-94 לפי המספור של תרגום השבעים והוולגטה) ומכונה גם, על שם הפסוק הפותח אותו: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ". מזמור זה משמש כשיר של יום שישי והוא אחד משלושה מזמורי תהילים המתחילים במילים ה' מָלָךְ.

תפילת ותיקין

ותיקין היא תפילת שחרית מוקדמת שבה קוראים את קריאת שמע סמוך להנץ החמה, מסיימים את ברכותיה עם הנץ החמה, ועומדים מיד לתפילת העמידה בדיוק בזמן הנץ החמה (זריחה).

כדי להספיק את הסדר הזה, מנייני הוותיקין מתחילים את התפילה זמן מה קודם להנץ החמה. בזמן זה קוראים את פרשת הקורבנות, מזמורי פסוקי דזמרה, ברכות קריאת שמע וקריאת שמע, עד שבשעת הנץ החמה עומדים לתפילת העמידה.

המקור למונח "תפילת ותיקין" הוא בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו, עמוד א': "דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה".

תפילת ערבית

תְּפִלַּת עַרְבִית או מַעֲרִיב היא אחת משלוש תפילות יומיות ביהדות, הנערכת בערב לאחר צאת הכוכבים. התפילה מורכבת משני חלקים עיקריים, קריאת שמע וברכותיה ותפילת שמונה עשרה, וכן מהפיוט עלינו לשבח שאותו נוהגים לומר בסוף כל אחת מתפילות היום.

תפילת שחרית

תפילת שחרית היא התפילה הנערכת בבוקר, והיא הארוכה מבין תפילות היום. ניתן להתחיל בתפילת שחרית החל מהנץ החמה, ומעלות השחר אסור לעסוק במלאכה, לאכול, או ליזום שיחה, עד סיום תפילת העמידה.

שני חלקיה הקדומים של תפילת שחרית הם קריאת שמע ותפילת העמידה, ועם הזמן צורפו אליה ברכות ותפילות נוספות. בימים שני וחמישי, וכן בשבתות ובחגים, נוספת לתפילת שחרית הקריאה בתורה.

תפילת שמונה עשרה

תפילת שמונה-עשרה היא התפילה העיקרית בסדר התפילה בימות החול והיא נאמרת בתפילות שחרית, מנחה וערבית. תפילה זו היא אחת מתפילות העמידה והיא נאמרת בלחש כשהמתפלל עומד ורגליו צמודות זו לזו. בספרות חז"ל מציינת המילה "תפילה" את התפילה הזו במיוחד, ולא תפילות אחרות.

התפילה קרויה כך משום שבמקור היו בה שמונה-עשרה ברכות. בתקופה מאוחרת יותר נוספה לה ברכת המינים, אולם שם התפילה כבר השתרש ולפיכך לא שונה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.