פרשת המן

פָּרָשַׁת הַמָּן היא פרשה בפרק ט"ז בחומש שמות (פרשת בשלח), שבה מסופר על ירידת המן לבני ישראל במהלך נדודיהם במדבר סיני. נהוג לקשר פרשה זו לנושא הפרנסה.

תוכן הפרשה

על פי המתואר בתחילת פרק ט"ז, בני ישראל פונים בתלונה אל משה ואהרן כי אין בידיהם אוכל, וכי הם מעדיפים מוות בעבדות מצרים, מאשר מוות מרעב במדבר סיני. בתגובה, אלוהים אומר למשה כי מעתה ירד לבני ישראל לחם בבוקר ובשר בערב, כאשר הלחם הוא המן. ירידת המן התרחשו מספר ניסים: איסוף המן היה תמיד בשיעור עומר (עשירית האיפה, בין 1.5 ל-3 ק"ג) לנפש בימות השבוע, עומר כפול ביום שישי, בעוד בשבת לא ירד כלל מן. בני ישראל נצטוו שלא לשמור מן מיום אחד למשנהו (למעט מיום שישי לשבת), ומן שהושאר מיום ליום נרקב.

פרשת המן במסורת

יש הנוהגים לקרוא את פרשת המן מדי יום ביומו לאחר התפילה, ולכן היא נדפסה ברוב הסידורים לאחר תפילת שחרית. על פי מנהג זה נקראת הפרשה מפרק ט"ז, פסוק ד' ועד סוף הפרשה (ללא פתיחת הפרק המתארת את תלונות בני ישראל).

בשבת פרשת בשלח בה קוראים את פרשת המן, יש מנהג לפזר שאריות האוכל לציפורים, וזאת בשל מדרש המספר כי בשבת הראשונה לירידת ה"מן" אמר משה כי בשבת לא ירד מן, וביום שישי תרד כמות כפולה גם בשביל שבת.[1] דתן ואבירם פיזרו מהמן של יום שישי בשבת, וזאת כדי להפריך את דברי משה, אך ציפורים אכלו את המן שפוזר, וכך עם ישראל ראה את מימוש נבואת משה. לכן מפזרים את האוכל בשבת זו, בה קוראים בתורה על ירידת המן.[2]. בקהילות גאורגיה, נוהגים לאכול מאכל חיטה מיוחד שנקרא "קורקוטי", וזאת מפני "פרשת המן" המוזכרת בפרשה זו. באותו שבוע, ביום שלישי מקובל מרבי מנחם מנדל מרימנוב כי קריאת פרשת המן בסדר שנים מקרא ואחד תרגום הינה סגולה לפרנסה, ואכן אלפי יהודים, בעיקר חסידים, נוהגים לקבל מנהג זה.

פרשת המן בהגות

מקובל כי רוב תורותיו של רבי מנחם מנדל מרימנוב עסקו בפרשת המן, עליה הרחיב את הדיבור הן בהבנת הפרשה עצמה ומשמעותה, והן בעניין האותיות המרכיבות את המילה 'מן'. בספר מנחם ציון שערך רבי יחזקאל פאנעט, נרשם בהקדמה ש"עשרים ושתים שנה דרוש דרש מידי שבת בשבתו על פרשת המן". התעסקות זו נבעה כפי הנראה מהאותיות מם ונון הנמצאות הן בשמו העברי (מנחם), בשמו האידי (מנדל) ובשם מקומו (רימנוב).

רב חסדא הביא ראיה מפרשת המן שעל אדם להשכים בערב שבת, לטרוח ולזמן הוצאת שבת. זמן לקיטת המן, הייתה בשעת בוקר מוקדמת כמו שנאמר "וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר"[3]. על סדר היום השישי נאמר בתורה כי "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ", - כלומר: מיד לאחר שיביאו את המן בהשכמה, יכינו אותו לאכילה. ומכאן, שיש להשכים ביום השישי כדי להכין את צורכי שבת[4].

קישורים חיצוניים

  • ידידיה פרנקל, פרשת המן- עניינו, סגולתו, טעמו ומקור אמירתו, הופיע בתוך כתב-עת "עדות", ירושלים:
חלק א, גליון יא, ערה"ש תשנ"ב, באתר HebrewBooks
חלק ב, גליון יב, סיוון תשנ"ב, באתר HebrewBooks

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ה.
  2. ^ מנהגי ישורון, צ"ד.
  3. ^ ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"א.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ז, עמוד ב'. שמות, ט"ז, ה'.
מן

מן בסיפור המקראי, הוא מזון שירד מהשמים לבני ישראל במסעותיהם לאחר צאתם ממצרים בדרכם לארץ ישראל. הוא החל לרדת ביום ט"ז באייר, חודש ימים לאחר שיצאו ממצרים. הוא הפסיק לרדת כעבור 40 שנה, לקראת מעבר הירדן וכניסה לארץ ישראל.

משמרות כהונה

משמרות כהונה היו קבוצות של כוהנים, אשר על פי ספר דברי הימים עבדו במשכן ובבית המקדש בתורנות, וכל אחת נקראה משמרת. כל בני המשמרת, היו בני משפחה אחת, והתגוררו ביחד באחת מערי ישראל.

עדו הנביא

עִדּוֹ היה נביא מקראי, שחי ופעל בראשית ימי הבית הראשון, בסוף המאה העשירית לפנה"ס.

בגמרא ובמדרש, עדו מזוהה עם הנביא המוזכר בספר מלכים בשם "איש האלהים". לפי ילקוט שמעוני עדו הנביא הוא בנה של האישה השונמית.

צבי הירש מייזליש

הרב צבי הירש מייזליש (תרס"ב, 1901 − כ"ה בטבת תשל"ד, ינואר 1974) היה רב בגליציה ובהונגריה, ניצול השואה, רב במחנות העקורים ולאחר מכן רב בשיקגו. מחבר שו"ת מקדשי השם אודות השואה וספרים נוספים. התפרסם על שם רבנותו בווייצן (ואץ).

שבת שירה

ביהדות, שַׁבַּת שִׁירָה הוא כינוי לשבת שפרשת השבוע שלה היא פרשת בשלח, שבה מופיעה שירת הים ששרו בני ישראל על נס קריעת ים סוף. בהפטרת הפרשה קוראים את שירת דבורה.

בפרשה זו מוזכר גם כן סיפור המן שירד לבני ישראל במדבר, וכזכר לכך ישנם מנהגים מיוחדים בחלק מן הקהילות. על פי הסבב השנתי של פרשיות השבוע, שבת שירה חלה בדרך כלל בשבת הסמוכה לט"ו בשבט.

שמות

ספר שְׁמוֹת הוא הספר השני בתורה. נקרא כך משום שהמילה השנייה בספר היא "שמות" - "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה, את יעקב, איש וביתו באו". בתרגומים היווניים (תרגום השבעים) נקרא הספר אקסודוס (ביוונית: ὁδόϛ = דרך, -ἐκ = מן) על-שם האירוע הגדול המתואר בו - יציאת עם ישראל ממצרים. שם זה נשמר בתרגומים ללטינית ובשל כך נקבע כשמו בשפות הרבות אליהן תורגם מלטינית.

ספר שמות מספר על שעבודם של בני ישראל במצרים, יציאתם ממנה ונדודיהם במדבר. בתיאור הנדודים משולבים סיפורים ואירועים שונים, ששיאם הוא מעמד מתן תורה על הר סיני. עוד מסופר בו על מלחמת ישראל בעמלק והוא כולל גם מצוות שונות.

תפילת שחרית

תפילת שחרית היא התפילה הנערכת בבוקר, והיא הארוכה מבין תפילות היום. ניתן להתחיל בתפילת שחרית החל מהנץ החמה, ומעלות השחר אסור לעסוק במלאכה, לאכול, או ליזום שיחה, עד סיום תפילת העמידה.

שני חלקיה הקדומים של תפילת שחרית הם קריאת שמע ותפילת העמידה, ועם הזמן צורפו אליה ברכות ותפילות נוספות. בימים שני וחמישי, וכן בשבתות ובחגים, נוספת לתפילת שחרית הקריאה בתורה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.