פרשת בא

פָּרָשַׁת בֹּא היא פרשת השבוע השלישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י', פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ג, פסוק ט"ז. בפרשה מסופר על מכת ארבה, מכת חושך ומכת בכורות ובהמשך מסופר על יציאת מצרים. המצוות העיקריות המופיעות בפרשה הן קורבן פסח, סיפור יציאת מצרים וקידוש בכורות.

Arrow r.svg בא Arrow l.svg
פסוקים: שמות, י', א' - י"ג, ט"ז
מס' פסוקים: 106
תוכן: מכת ארבה, מכת חושך, הכנות ליציאה ממצרים ולקורבן פסח, מכת בכורות, יציאה ממצרים
מצוות בפרשה ע"פ ספר החינוך
הפטרה
ספרדים ואשכנזים ירמיהו, מ"ו, י"ג-כ"ח
רוב תימנים ישעיהו, י"ט, א'-כ"ה
איטלקים ומקצת תימנים ישעיהו, י"ח, ז' - י"ט, כ"ה
Book of Exodus Chapter 13-2 (Bible Illustrations by Sweet Media)
דם על המשקוף (הדם היה בתוך הבית מבפנים ולא מבחוץ)

תוכן הפרשה

ארבה וחושך

בפרשה הקודמת, וארא, הטיל אלהים על מצרים את שבע המכות הראשונות מתוך עשר המכות. בתחילת פרשה זו אלהים מטיל שתי מכות נוספות: הארבה האוכל את כל היבול החקלאי של מצרים, ולאחר מכן מוטל חושך על הארץ, והמצרים אינם יכולים לראות דבר. המכות מביאות לנסיגה בעמדתו של פרעה, אולם הוא עדיין מסרב לדרישתם של משה ואהרן לשלח את כל עם ישראל ממצרים.

הכנות ליציאת מצרים

Foster Bible Pictures 0062-1 The Angel of Death and the First Passover
מלאך המוות מציץ בבני ישראל בעת אכילת הפסח הראשון. (הדם היה מבפנים והמלאך בא בחצות בזמן שכבר אסור לאכול)

לפי ציווי אלוהים, נערכות ההכנות לקראת מכת בכורות: בני ישראל שואלים משכניהם המצרים כלים מכסף ומזהב ובגדים. משה מזהיר את פרעה שבמכה הבאה ימותו כל בכורי מצרים.

אחר כך מפרט אלוהים למשה את דיני קרבן פסח, שיקריבו בני ישראל בזמן שיוכו בכורי מצרים. הם מצווים לשחוט את הקרבן בשעת בין הערביים, למרוח את דמו על משקופי פתח הבית כמגן בפני המשחית, ולאכול את בשרו בלילה כשהם מוכנים לקראת היציאה לדרך. קרבן הפסח גם נקבע כקרבן לדורות, שאחריו יבוא חג בן שבעה ימים, שבו אסור לאכול חמץ אלא רק מצות. עוד לפני כן קובע אלוהים שחודש האביב, שבו חל הפסח, יהיה החודש הראשון בלוח העברי.

מכת בכורות ויציאת מצרים

בחצות הלילה הורג אלוהים את כל בכורי מצרים. פרעה ממהר אל משה ואהרן ומצווה עליהם לעזוב מיד, עם כל עם ישראל, את ארץ מצרים. העם יוצא לדרך, ובכך מסתיים שעבוד מצרים.

עד סיום הפרשה מופיעות פרשות הלכתיות, המפרטות דינים הקשורים לפסח ולזיכרון יציאת מצרים: דיני אכילת קרבן הפסח, מצוות קידוש בכורות, מצוות סיפור יציאת מצרים ומצוות תפילין.

מצוות בפרשה[1]

בפרשה ישנן 20 מצוות:

המצוות מקור המצווה נוהגת בזמן הזה המחויבים
קידוש החודש הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים[2] לא בית דין גדול
שחיטת קרבן הפסח וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל[3] לא כולם
אכילת בשר קרבן הפסח וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה[4] לא כולם
לא לאכול את קרבן הפסח נא ומבושל אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ[5] לא כולם
לא להותיר מבשר הפסח וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר[6] לא כולם
השבתת חמץ בערב פסח אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם[7] כן כולם
אכילת מצה בליל פסח בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת[8] כן כולם
שלא ימצא חמץ ברשותנו בפסח שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם[9] כן כולם
לא לאכול דבר המעורב בחמץ כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ[10] כן כולם
לא להאכיל משומד מקרבן הפסח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ[11] לא כולם
לא להאכיל גר ותושב מקרבן הפסח תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ[12] לא כולם
לא להוציא מבשר הפסח חוץ לחבורה לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה[13] לא כולם
לא לשבור עצם מקרבן הפסח וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ[13] לא כולם
לא יאכל ערל מקרבן הפסח וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ[14] לא זכרים ערלים

הפטרה

כמו בפרשת וארא, גם בפרשת בא מפטירים בנבואות שניבאו נביאי ישראל על מצרים. התימנים, העיראקים, התוניסאים והלובים, מפטירים ב"משא מצרים" של ישעיהו (פרק י"ט, פסוקים א'-כ"ה), והספרדים והאשכנזים מפטירים בנבואת מצרים של ירמיהו (פרק מ"ו, פסוקים י"ג-כ"ח).

קישורים חיצוניים

הטקסט:

פרשנות:

הערות שוליים

  1. ^ על פי ספר החינוך.
  2. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ב'
  3. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ו'
  4. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ח'
  5. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ט'
  6. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק י'
  7. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ט"ו
  8. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק י"ח
  9. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק י"ט
  10. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ'
  11. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק מ"ג
  12. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק מ"ה
  13. ^ 13.0 13.1 ספר שמות, פרק י"ב, פסוק מ"ו
  14. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק מ"ח
א' בשבט

א' בשבט הוא היום הראשון בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בא' שבט הוא ברב השנים פרשת בא. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת וארא.

ב' בשבט

ב' בשבט הוא היום השני בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בב' שבט היא

ברב השנים פרשת בא. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת וארא.

ג' בשבט

ג' בשבט הוא היום השלישי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בג' שבט היא,

ברב השנים, פרשת בא. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת וארא.

ד' בשבט

ד' בשבט הוא היום הרביעי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בד' שבט היא, ברוב השנים, פרשת בא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא או השג) פרשת בר המצוה היא פרשת בשלח.

ה' בשבט

ה' בשבט הוא היום החמישי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בה' שבט היא פרשת בא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת בשלח.

ו' בשבט

ו' בשבט הוא היום השישי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בו' שבט היא

פרשת בא. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת בשלח.

ז' בשבט

ז' בשבט הוא היום השביעי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בז' שבט הוא ברב השנים פרשת בשלח. אבל אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת בא.

ח' בשבט

ח' בשבט הוא היום השמיני בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בח' שבט הוא ברב השנים פרשת בשלח. אבל אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת בא.

חמץ

חמץ הוא קמח של אחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת-שועל ושיפון) שבא במגע עם מים, וכתוצאה מכך תפח. מרבית דברי המאפה, כגון לחם, עוגות וביסקוויטים, הם חמץ, כמו גם משקאות שמקורם בחמשת מיני הדגן, כדוגמת בירה, וכן עמילן שמקורו בחמשת מיני הדגן (למעט עמילן המופק מתירס), ונמצא במוצרים רבים.

בתורה ישנם שני איסורים שתלויים בחמץ: האחד הוא בחג הפסח שיש בו איסור לאכול כל דבר שיש בו מרכיב של חמץ. איסור נוסף הקשור בחמץ קשור לבית המקדש (ועל כן אינו מעשי כיום), והוא איסור להקריב חמץ כקורבן, וזאת בכל ימות השנה, להוציא מספר חריגים.

ט' בשבט

ט' בשבט הוא היום התשיעי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בט' שבט היא,

ברב השנים, פרשת בשלח. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת בא.

י' בשבט

י' בשבט הוא היום העשירי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי' שבט היא, ברוב השנים, פרשת בשלח. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת בא.

כ"ו בטבת

כ"ו בטבת הוא היום העשרים ושישה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ו טבת היא, פרשת דבורה, פרשת וארא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא או השג) פרשת בר המצוה היא פרשת בא.

כ"ז בטבת

כ"ז בטבת הוא היום העשרים ושבעה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ז טבת היא פרשת וארא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת בא.

כ"ח בטבת

כ"ח בטבת הוא היום העשרים ושמונה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ח טבת היא

ברב השנים פרשת וארא. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצוה היא פרשת בא.

כ"ט בטבת

כ"ט בטבת הוא היום העשרים ותשעה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ"ט טבת הוא ברב השנים פרשת בא. אבל אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת וארא.

מצה

מַצָּה היא מאפה העשוי מבצק של אחד או יותר מחמשת מיני דגן שלא החמיץ. המצה מכונה בתורה גם "לחם עוני", כנראה בשל העובדה שהייתה מאכלם של עניים בימות השנה. המצות מוזכרות בתורה ובמקורות יהודים שונים, אך שני המקומות המרכזיים שבהם ניתן להן ביטוי רב, הם חג הפסח (המכונה בתורה על שם המאכל: "חג המצות"), וכן בבית המקדש, שבו הייתה המצה אחד המאפים הבאים בתור קורבן מנחה.

אחת ממצוות הפסח והלכות ליל הסדר היא אכילת מצה בליל הסדר, כזכר ליציאת מצרים, כאמור בשמות: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשׂוּ לָהֶם" (שמות, י"ב, ל"ט). על פי רוב הדעות, אין מצווה באכילת מצה בשאר ימות החג, אך מחמת איסור חמץ, המצה מהווה תחליף ללחם למקפידים על מצוות החג. כאשר בית המקדש היה קיים, הייתה מצווה מיוחדת באכילת המצה עם קורבן פסח שהיה נאכל אף הוא בליל הסדר, או (למי שאינו יכול) בפסח שני, חודש לאחר מכן.

אל המנהג המיוחד של אפיית מצות הצמידו שונאי ישראל את עלילות הדם המפורסמת לפיה, היהודים כביכול משתמשים בדם ילדים נוצריים לשם אפיית המצות.

מרור

מרור הוא ירק מר הנאכל בליל הסדר, הלילה הראשון של חג הפסח. ישנה מצוות עשה מהתורה לאכול את בשר הפסח על מצות ומרורים, אך בהיעדר קורבן פסח אכילת מרור היא מצווה דרבנן. המרור נאכל לזכר שעבוד בני ישראל במצרים ומרירות חייהם. הוא אחד ממרכיביה של קערת ליל הסדר.

סיפור יציאת מצרים

סיפור יציאת מצרים הוא מצווה, שלפיה חובה על כל אדם מישראל (גברים, ולפי רוב השיטות בפוסקים אף נשים) לספר בכל שנה בליל ט"ו בניסן (הוא ליל הסדר), את הסיפורים המופיעים במקרא בעניין יציאת מצרים וכן עשר המכות שקדמו ושגרמו לה. מצווה זו היא הבסיס והמניע המרכזי לכלל מנהגי ליל הסדר ובראשם לאמירת ההגדה של פסח.

קידוש החודש

קידוש החודש הוא מצווה דאורייתא על בית הדין שבארץ ישראל, לקבוע מדי חודש בחודשו את ראש החודש על פי עדות ראייה של מולד הלבנה. מצווה זו יסודית לקביעת לוח השנה העברי, שעל פיו נחגגים כל חגי ישראל. חלק משלים למצווה זו הוא עיבור השנה, השומר על מחזור שנת השמש לצד מחזור חודשי הירח. מערכת זו הופכת את לוח השנה העברי ללוח ירחי-שמשי.

בשנות הגלות מארץ ישראל לא יכלו לקיים מצווה זו על פי עדות ראייה, ולכן קביעת החודשים נעשית עד היום בפועל על פי מערכת של חישובים אסטרונומיים קבועים וידועים מראש.

עשה (9)  לא תעשה (11)
קידוש החודש, קידוש בכורות, סיפור יציאת מצרים, פטר חמור, קורבן פסח איסורי חמץ, הלכות קורבן פסח

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.