פרץ נפתלי

פרץ (פְריץ) נפתלי (19 במרץ 1888, ברלין30 באפריל 1961, תל אביב) היה כלכלן ועיתונאי כלכלי יהודי גרמני וישראלי, פעיל ציוני סוציאל-דמוקרט, מנהיג פועלים, מרצה לכלכלה בטכניון ובבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, מנכ"ל בנק הפועלים, חבר מועצת עיריית תל אביב, חבר אספת הנבחרים מטעם מפא"י ושר בממשלות ישראל.

פרץ נפתלי
Fritz Naphtali
Peretz Naphtali
פרץ נפתלי, 1951
לידה 19 במרץ 1888
ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה 30 באפריל 1961 (בגיל 73)
פתח תקווה, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1933
מקום קבורה בית העלמין, קיבוץ אלומות
סיעה מפא"י
שר החקלאות ה־5
25 ביוני 19523 בנובמבר 1955
(3 שנים ו-18 שבועות)
שר המסחר והתעשייה ה־5
29 ביוני 19553 בנובמבר 1955
(18 שבועות ויומיים)
שר הסעד ה־3
25 בינואר 195917 בדצמבר 1959
(46 שבועות ו-5 ימים)
שר בלי תיק
8 באוקטובר 195125 ביוני 1952
(37 שבועות ו-3 ימים)
3 בנובמבר 195525 בינואר 1959
(3 שנים ו-12 שבועות)
חבר הכנסת
14 בפברואר 194930 בנובמבר 1959
(10 שנים)
כנסות 1 - 3
מנכ"ל בנק הפועלים
19381949
(כ־11 שנים)

ביוגרפיה

פריץ נפתלי (Fritz Naphtali) נולד בשנת 1888 בברלין בירת הקיסרות הגרמנית. למד בגימנסיה ריאלית ובבית ספר גבוה למסחר. בשנים 1909 עד 1912 עבד בחברה לייבוא וייצוא. בשנת 1911 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. שירת בצבא הגרמני לפני מלחמת העולם הראשונה ובשנותיה האחרונות. בשנת 1916 נישא ללופיה לבית זיס, והזוג היו הורים לבת: מרים.

נפתלי פרסם מאמרים כלכליים בעיתונים חשובים של גרמניה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, ופרסם ספרים בנושאי כלכלה. הספר "כיצד לקרוא את המדור הכלכלי בעיתון?", שפרסם בשנת 1921 עם ארנסט קאהן (Ernst Kahn), זכה לפופולריות רבה. בשנים 19191920 היה נפתלי עורך המדור הכלכלי של העיתונים "פרוייסישה צייטונג" (Preußische Zeitung) וה"ברלינר מורגנפוסט" (Berliner Morgenpost), ובשנים 19211926 ערך את המדור הכלכלי של עיתון הגרמני החשוב "פרנקפורטר צייטונג" (Frankfurter Zeitung). בשנת 1926 מונה לראש המכון למחקר כלכלי של האיגודים המקצועיים בגרמניה (Allgemeine Deutschen Gewerkschaftsbundes) וכיהן בתפקיד זה עד 1933, מועד עלייתו לארץ.

בשנת 1925 הצטרף לתנועה הציונית בגרמניה והיה יושב ראש "הליגה למען ארץ ישראל העובדת" וחבר הנהלת ההסתדרות הציונית בגרמניה. בשנת 1931 היה ציר לקונגרס הציוני. בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל. בארץ הוסיף לפרסם חיבורים כלכליים, בהם דיווחים ופרשנות על ענייני השעה בכלכלה. היה חוקר במכון לחקר הכלכלה שליד הסוכנות היהודית, מרצה לכלכלה בטכניון (1933–1936) ובבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה (1936–1937), מנהל כללי של בנק הפועלים (1938–1949), חבר מועצת עיריית תל אביב וחבר אספת הנבחרים מטעם מפא"י (1941–1948).

היה חבר האספה המכוננת (הכנסת הראשונה) והכנסות השנייה והשלישית. בממשלות ישראל בתקופת הכנסת השנייה כיהן תחילה כשר בלי תיק הממונה על התאום הכלכלי, מ-25 ביוני 1952 כשר החקלאות, ומ-29 ביוני 1955 עד 3 בנובמבר 1955 גם כשר המסחר והתעשייה. בממשלות ישראל בתקופת הכנסת השלישית היה שר בלי תיק עד 25 בינואר 1959, ולאחר מכן שר הסעד, עד 17 בדצמבר 1959.

היה חבר וסגן יושב ראש המועצה המייעצת של בנק ישראל.

התקנת לוגו אוניברסיטת תל אביב החדש על בניין נפתלי
התקנת לוגו אוניברסיטת תל אביב החדש על בניין נפתלי
גולדה מאיר ומרדכי נמיר בהנחת אבן הפינה לבניין נפתלי 29 אוקטובר 1967
גולדה מאיר ומרדכי נמיר בהנחת אבן הפינה לבניין נפתלי 29 אוקטובר 1967

על-שמו קרוי "בניין נפתלי" – בניין הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב,[1] וכן פרס נפתלי למדעי הכלכלה והחברה של עיריית תל אביב-יפו המוענק משנת 1964 מדי שלוש שנים. על שמו קרוי תיכון עירוני י"א בתל אביב.

כתביו

  • פרקים בכלכלה מדינית ובתורת הקוניונקטורה: סדרת הרצאות של פריץ נפתלי; תורגמו לעברית והותקנו לדפוס בידי דן פינס; הקדמה מאת ש' קפלנסקי, חיפה: אגודת סטודנטים של התכניון העברי, תרצ"ה 1935.[2]
  • כלכלה מדינית,‫ תל אביב: בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, תל אביב, 1935.
  • חברת העובדים: משק הפועלים בארץ,‫ תל אביב: מחלקת ההסברה של הוועד הפועל, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, תש"ו 1946.
  • האיגוד המקצועי ותפקידו בתנועת הפועלים, תל אביב: מחלקת ההסברה של הוועד הפועל, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, תש"ח 1948.
  • דמוקרטיה כלכלית: מבחר כתבים (כל פרקי היומנים וכן המאמרים שכתב פ' נפתלי בגרמניה לפני עלייתו לארץ; תורגמו מגרמנית בידי חיים איזק), תל אביב: דבר, תשכ"ב 1962.
  • Kapitalkontrolle, Jena: Diederichs, 1919 (Schriftenreihe // Deutsche Gemeinschaft, H. 8). (חוברת)
  • Wertschwankungen und Bilanz, Frankfurt a. M.: Frankfurter Societäts-Druckerei, 1921. (חוברת)
  • Ernst Kahn, Fritz Naphtali, Wie liest man den Handelsteil einer Tageszeitung?, Frankfurt a. M.: Frankfurter Societäts-Druckerei, 1921 (בשנת 1923 זכה למהדורה חדשה, והתפרסם שוב בשנים 1924, 1926, 1930 ו-1930)
  • Im Zeichen des Währungselends: Das Wirtschaftsjahr 1922 u. s. Lehren, Frankfurt a. M.: Frankfurter Societäts-Druckerei, Abt. Buchverlag, 1923.
  • Währungsgesundung und Wirtschaftssanierung : Rückblick auf d. Wirtschaftsjahr 1924 Frankfurt a. M.: Frankfurter Societäts-Druckerei, 1925 (התפרסם לראשונה במוסף הכלכלי של ה"פרנקפורטר צייטונג" בערב ראש השנה האזרחית 1925)
  • Abbau und Aufbau: Rückblick auf d. Wirtschaftsj. 1925, Frankfurt a. M.: Frankfurter Societäts-Druckerei, 1926.
  • Im Zeichen des Währungselends, Frankfurt a. M.: Societäts-Druckerei, 1928.
  • Konjunktur, Arbeiterklasse und sozialistische Wirtschaftspolitik: [Reichsausschuß f. sozialist. Bildgsarbeit; Vortrag], Berlin: J. H. W. Dietz Nachf, 1928 (Schriften der Freien Sozialistischen Hochschule). (חוברת)
  • Wirtschaftsdemokratie, ihr Wesen, Weg und Ziel' / Hrsg. im Auftr. d. Allgemeinen Deutschen Gewerkschaftsbundes von Fritz Naphtali, Berlin: Verlagsgesellschaft d. Allgem. Deutschen Gewerkschaftsbundes, 1928.
    • Wirtschaftsdemokratie: Ihr Wesen, Weg u. Ziel / Fritz Naphtali. Mit e. Vorw. v. Ludwig Rosenberg u. e. Einf. v. Otto Brenner, Frankfurt a. M.: Europ. Verl.-Anst., 1966 (Sammlung Res novae ; Bd. 42).
    • Fritz Naphtali (Hrsg. u. eingel. von Rudolf F. Kuda), Wirtschaftsdemokratie: ihr Wesen, Weg und Ziel, Köln – Frankfurt am Main: Europäische Verlagsanstalt, 1977.
  • Wirtschaftkrise und Arbeitslosigkeit: Nach e. Vortr., geh. in d. Freien Sozialist. Hochschule in Berlin am 8. Nov. 1930 / Volkstümlich dargest. Fritz Naphtali, Berlin: J. H. W. Dietz Nachf., 1930. (חוברת)
  • Ina Britschgi-Schimmer, Ernst Kahn, Ernst Lehmann, Fritz Naphtali, Housing in Jewish Palestine, Jerusalem: Economic Research Institute of the Jewish Agency, 1938. (באנגלית)

לקריאה נוספת

  • יהודה רימר, פרץ נפתלי: סוציאלדמוקרט בציונות ובארץ-ישראל, דיסרטציה, אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ג ‬ 1982.
  • יהודה רימר, פרץ נפתלי: סוציאלדמוקרט בשני עולמות, ירושלים: הוצאת הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשנ"ו 1996.
  • יהודה רימר, "התפיסה הכלכלית של פרץ נפתלי (יסודות, מרכיבים, ביטויים)", רבעון לכלכלה 121 (תשמ"ד), 187–191.
  • יהודה רימר, "פרץ נפתלי והקואופרציה הארץ-ישראלית",‫ רבעון לכלכלה 137 (תשמ"ח), 221–226.
  • Kurt Nemitz, "Demokrat und Zionist: Fritz (Perez) Naphtalis Leben und Werk in Deutschland und Israel", in: Die Schatten der Vergangenheit: Beiträge zur Lage der intellektuellen deutschen Juden in den 20er und 30er Jahren, Oldenburg: Bibliotheks- und Informationssystem der Universität Oldenburg, 2000, 131-137. (בגרמנית)
  • Jehuda Riemer, Fritz Perez Naphtali: Sozialdemokrat und Zionist (aus dem Hebraeischen von Magali Philippsborn), Gerlingen: Bleicher Verlag, 1991 (Schriftenreihe des Instituts für Deutsche Geschichte der Universität Tel Aviv, 12). (בגרמנית)
  • Jehuda Riemer, "Über die politische Eingliederung der deutschsprachigen Alija: der Fall Fritz Naphtali", Aschkenas 5,2 (1995) 451-466. (בגרמנית)
  • Hans Willi Weinzen (Hrsg.), Wirtschaftsdemokratie heute?: Konzept, Kritik, Konsequenz, Berlin: DVK-Verlag, 1980 (Reihe Gewerkschaften, Nr. 1).
  • Hans Willi Weinzen, Gewerkschaften und Sozialismus: Naphtalis Wirtschaftsdemokratie und Agartz' Wirtschaftsneuordnung, Frankfurt am Main – New York: Campus-Verlag, 1982 (Campus Forschung, Bd. 261). (מבוסס על דיסרטציה באוניברסיטה החופשית בברלין משנת 1981: Wirtschaftsdemokratie und Wirtschaftsneuordnung: Konzepte gewerkschaftl. Wirtschaftspolitik von Fritz Naphtali u. Viktor Agartz im Vergleich)

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ בניין הפקולטה על שם פ. נפתלי ייחנך היום בת"א, דבר, 12 בנובמבר 1969.
  2. ^ ראו שלמה קפלנסקי, עם הופעת הספר, דבר, 21 באוגוסט 1935.
1951 בישראל

1951 הייתה השנה השלישית לעצמאותה של מדינת ישראל.

1952 בישראל

שנת 1952 הייתה השנה הרביעית לקיום המדינה. במוקד השיח הציבורי עמד בין היתר הסכם השילומים עם גרמניה המערבית, אשר עליו נמתחה ביקורת עזה;

1958 בישראל

1958 הייתה שנת העשור לקיומה של מדינת ישראל.

1961 בישראל

1961 בישראל הייתה השנה בה חגגה 13 שנה מיום היווסדה. בין האירועים החשובים שאירעו בישראל בשנה זו, משפט אייכמן והבחירות לכנסת החמישית, לאחר התפטרות דוד בן-גוריון (אשר נבעה מדחייתו את מסקנות הוועדה שחקרה את העסק הביש).

בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה

בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה היה מוסד אקדמי שנוסד בתל אביב בשנת 1935, ולימים היה אחד המוסדות שהיוו את הגרעין שממנו צמחה אוניברסיטת תל אביב.

חיים משה שפירא

חיים משה בצלאל שפירא (26 במרץ 1902 - 16 ביולי 1970) היה מנהיגה הפוליטי של הציונות הדתית במשך שנים רבות ונציגה בממשלת ישראל.

ממשלת ישראל הרביעית

ממשלת ישראל הרביעית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מ-24 בדצמבר 1952 עד 26 בינואר 1954, בזמן כהונתה של הכנסת השנייה.

ממשלת ישראל השביעית

ממשלת ישראל השביעית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-3 בנובמבר 1955 עד ה-7 בינואר 1958, והושבעה עם היבחרה של הכנסת השלישית.

ממשלת ישראל השישית

ממשלת ישראל השישית, בראשותו של משה שרת פעלה מה-29 ביוני 1955 עד ה-3 בנובמבר 1955, בזמן כהונתה של הכנסת השנייה.

ממשלת ישראל השלישית

ממשלת ישראל השלישית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מ-8 באוקטובר 1951 עד 24 בדצמבר 1952, בזמן כהונתה של הכנסת השנייה.

ממשלת ישראל השמינית

ממשלת ישראל השמינית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-7 בינואר 1958 עד ה-17 בדצמבר 1959, בזמן כהונתה של הכנסת השלישית.

ב-5 ביולי 1959 הגיש ראש הממשלה בן-גוריון את התפטרותו לנשיא המדינה יצחק בן-צבי והממשלה המשיכה לכהן כממשלת מעבר כ-5 חודשים.

מפא"י

מפלגת פועלי ארץ ישראל (מַפָּא"י) הייתה מפלגת שמאל ציונית סוציאליסטית שנוסדה בארץ ישראל בשנת 1930 מאיחוד הפועל הצעיר ואחדות העבודה. המפלגה הפכה לגורם המרכזי ביישוב ובתנועה הציונית. מפא"י הייתה (גם בדמות ממשיכתה - "מפלגת העבודה") מפלגת השלטון היחידה בישראל, מהקמת המדינה בשנת 1948 ועד ל"מהפך" בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977.

עם היווסדה של מפא"י עמד בראשה דוד בן-גוריון ולצידו ברל כצנלסון וחיים ארלוזורוב. בן-גוריון נבחר לראש ממשלת ישראל הראשון, ומעמדו הדומיננטי במפלגה נמשך עד לשנות ה-60. פרשת לבון, אשר נחשפה בשנת 1960, הביאה למשבר ולפילוג שהביא עמו את פרישתו של בן-גוריון מן המפלגה שייסד. במהלך הפרשה הסתבר כי כוחה של המפלגה, והאהדה לה זכתה בציבור הבוחרים הישראלי (ויש אומרים, בשל הקשרים הכלכליים בהם האחיזה במנגנון ההסתדרותי גם כמעסיק וגם כמייצג עובדים, כמו גם אחיזתה בקופת חולים כללית, הצליחה המפלגה לקשור אליה בוחרים רבים,) היו חזקים מהאהדה שרחשו לבן-גוריון. חזרתם של פורשי רשימת בן-גוריון רפ"י מסמנת את סופה של מפא"י, והפיכתה למסגרת ארגונית חדשה - מפלגת העבודה הישראלית - אשר יש הרואים בה את ממשיכתה של מפא"י מבחינה ארגונית ואידאולוגית.

מפא"י ייצגה את הזרם השלטוני המרכזי ביישוב ובמדינת ישראל. היא הייתה מזוהה עם הציונות המעשית ועם ההתיישבות העובדת, ניווטה את היישוב העברי בארץ ישראל לקראת הקמת המדינה, עמדה בראש מוסדותיו הרשמיים והבלתי רשמיים, כגון הסוכנות היהודית לארץ ישראל וההסתדרות. לאחר הקמת המדינה הייתה למפלגת השלטון היחידה, ושלטה ללא עוררין במדינה במשך כשלושה עשורים. במשך יותר מ-30 שנה (מתוך מעל 45 שנה רצופות, בהן הנהיגה המפלגה את התנועה הציונית, היישוב והמדינה) עמד בראשה דוד בן-גוריון. בשנת 1968 התאחדה מפא"י עם מפלגות שהיו חלק ממנה בעבר: אחדות העבודה - פועלי ציון (צאצאית של התנועה לאחדות העבודה שפרשה ממפא"י) ורפ"י (שפרשה אף היא ממפא"י), ליצירת "מפלגת העבודה הישראלית".

שורשיה של מפא"י היו נטועים, כאמור, במפלגות פועלים סוציאליסטיות עם זיקה למניפסט הקומוניסטי ולקארל מרקס, כגון אחדות העבודה. משהחלה המפלגה לובשת זהות משלה, לאחר האיחוד שהביא ליצירתה, דהה הגוון המעמדי והתחלף באידאולוגיה לאומית יותר - דהיינו אידאולוגיה שמעמידה במרכז את האינטרס הלאומי ולא את האינטרס המעמדי. דוד בן-גוריון, שדחף לשינוי זה, נתן ביטוי לשינוי במאמרו משנת 1947 - "ממעמד לעם". לכינון עמדה לאומית זו היו מתנגדים אשר הובילו להקמת מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם) הציונית-סוציאליסטית (מפלגה התומכת בסוציאליזם המרקסיסטי, שנוצרה מאיחוד מפלגת השומר הצעיר עם התנועה לאחדות העבודה יוצאת מפא"י).

השם מפא"י הפך לשם נרדף לדרך התנהלות פוליטית בעלת גוון ריכוזי, ואופי מדיני פרגמטיסטי, ולמחשבה מדינית ומינהלית שהיו נהוגים בימיה הראשונים של המדינה. בהקשרים מסוימים של יכולת ארגון ופרגמטיזם מדיני יש לביטוי "מפא"יניק" גוון חיובי, אך לעיתים הוא נושא גוון שלילי של העדפת "אנשי שלומנו" ומשק ריכוזי, שכיום אינם מקובלים.

מפעל ירקון-נגב

מפעל ירקון-נגב הוא מערכת להובלת מים מאזור הירקון אל הנגב, שהוקם בראשית שנות ה-50, ומשמש עד היום. מפעל ירקון-נגב נחשב לגדול מפעלי המים שנבנה טרם הקמת המוביל הארצי: הקו המזרחי, על ידי "תה"ל" בראשית שנות ה-50, והקו המערבי, על ידי מקורות לאחר 1956.

תכנון המפעל החל בשנת 1949 על ידי אגף המים במשרד החקלאות. עם הקמת "תה"ל" הועבר התכנון לידיה, והביצוע החל בסוף שנת 1952 על ידי "תה"ל".

מפעל ירקון-נגב כולל שני קווים: קו מזרחי וקו מערבי. לאחר בניית המוביל הארצי בשנת 1964, חובר אליו מפעל ירקון-נגב, ובכך הושלמה הקמת מערכת המים הארצית, המשלבת את מי הכנרת, מי תהום ומים ממפעלים אזוריים, ומספקת את המים לרוב חלקי הארץ.

משרד החקלאות ופיתוח הכפר

משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוא משרד בממשלת ישראל האחראי על החקלאות והמרחב הכפרי. בין פעילויותיו העיקריות של המשרד: תכנון ופיתוח ההתיישבות, החקלאות והכפר, מתן שירותים וטרינריים, שימור קרקע, ניקוז והגנת הצומח. המשרד משתף פעולה עם גופים ציבוריים כגון מינהל מקרקעי ישראל, הרשות הממשלתית למים ולביוב, קרן קיימת לישראל, החטיבה להתיישבות ועוד.

מבנה וסמכויות המשרד שונו במקצת במהלך השנים (למשל: נציבות המים הייתה שייכת בעבר למשרד זה) ועד לממשלת ישראל העשרים וחמש נקרא "משרד החקלאות".

נחל פולג

נַחַל פּוֹלֵג (בערבית: وادي الفالق; ואדי אל-פאליק, מילולית: הנחל המפלג) הוא נחל המנקז שטח באזור השרון בישראל, ונשפך לים התיכון צפונית למכון וינגייט באזור נתניה.

עיריית תל אביב-יפו

עיריית תל אביב–יפו היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר תל אביב–יפו. ככל רשות מקומית, עוסקת עיריית תל אביב–יפו בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שירותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה.

פרס נפתלי למדעי הכלכלה והחברה

בתקופת המועצה התשיעית של עיריית תל אביב-יפו הוחלט להעניק פרס עירוני על שם פרץ נפתלי לעידוד המחקר במדעי הכלכלה והחברה.

קדיש לוז

קדיש לוּז (לוּזִ'ינְסקי) (10 בינואר 1895 – 4 בדצמבר 1972) היה מנהיג פועלים, שר החקלאות ויושב ראש הכנסת.

שר בלי תיק

שר בלי תיק (לעיתים מכונה: שר במשרד ראש הממשלה) הוא שר בממשלה שאינו עומד בראש משרד ממשלתי כלשהו, אך יכול להיות ממונה על טיפול בנושאים מוגדרים (כגון ענייני מיעוטים, שירותים חשאיים וכדומה). ככל שר, זכאי גם שר בלי תיק להשתתף בישיבות הממשלה וקולו נספר בהצבעות כקול שווה לזה של יתר השרים. הוא נהנה גם משכר דומה ומנהג וליווי צמוד.

לרוב מינוי שר בלי תיק מתבצע על מנת שראש הממשלה יוכל לקיים קואליציה רחבה המאפשרת משילות והפחתת לחצים ושסעים. במדינות שונות מוסד שר בלי תיק משמש לפתרון סוגיות שונות, לדוגמה בהולנד, אחד השיקולים העומדים בבסיס צירופם לממשלה של שרים ללא תיק הוא הצורך ביצירת איזונים פוליטיים בין המפלגות השונות המרכיבות את הקואליציה. ואולם בכמה מדינות ישנם גם תפקידים לשרים ללא תיק להקלת העומס על המשרדים הרשמיים לנושאים פחות חשובים.

ישנם מודלים תאורטיים שבעזרתם ניתן לעמוד על ההיגיון העומד מאחורי מינוי שר בלי תיק דוגמת הדמוקרטיה ההסדרית של החוקר ארנד ליפהרט. עם זאת, מינויים של שרים בלי תיק סופגים בדרך כלל ביקורת ציבורית רבה, בטענה לבזבוז כספי ציבור למימון תפקידים מיותרים.

שרי החקלאות בממשלות ישראל
אהרן ציזלינגדב יוסףפנחס לבוןלוי אשכול • פרץ נפתלי • קדיש לוזמשה דייןחיים גבתיאהרן אוזןאריאל שרוןשמחה ארליךמנחם בגיןפסח גרופראריה נחמקיןאברהם כ"ץ-עוזיצחק שמיררפאל איתןיצחק שמיריעקב צוראהוד ברקחיים אורוןאהוד ברקשלום שמחוןציפי לבניישראל כ"ץזאב בויםאורית נוקדיאיר שמיראורי אריאל סמל מדינת ישראל
שרי הסעד, העבודה והרווחה בממשלות ישראל
שרי הסעד (1948–1977): יצחק מאיר לויןחיים משה שפירא • פרץ נפתלי • יוסף בורגמיכאל חזניויקטור שם-טוביצחק רביןזבולון המרמשה ברעם סמל מדינת ישראל
שרי העבודה והרווחה (1977–2003): מרדכי בנטובגולדה מאירמרדכי נמירגיורא יוספטליגאל אלוןיוסף אלמוגימשה ברעםמנחם בגיןישראל כץאהרן אבוחציראאהרן אוזןמשה קצביצחק שמיררוני מילואאורה נמיראלי ישירענן כהןשלמה בניזריאריאל שרון
שרי הרווחה (2003–2007): זבולון אורלבאהוד אולמרט
שרי הרווחה והשירותים החברתיים (2007 ואילך): יצחק הרצוגמשה כחלוןמאיר כהןבנימין נתניהוחיים כץ
שרי הכלכלה והתעשייה בממשלות ישראל
שרי התעשייה והמסחר
(1948–2003):
פרץ ברנשטייןאליעזר קפלןיעקב גרידב יוסף • פרץ נפתלי • פנחס ספירחיים יוסף צדוקזאב שרףיוסף ספירחיים בר-לביגאל הורביץגדעון פתאריאל שרוןמשה נסיםמיכה חרישנתן שרנסקירן כהןאהוד ברקדליה איציק סמל מדינת ישראל
שרי התעשייה, המסחר והתעסוקה
(2003–2013):
דני נוהאהוד אולמרטאלי ישיבנימין בן אליעזרשלום שמחון
שרי הכלכלה
(2013–2016):
נפתלי בנטאריה דרעיבנימין נתניהו
שרי הכלכלה והתעשייה
(2016 ואילך):
משה כחלוןאלי כהן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.