פרס ישראל

פרס ישראל הוא פרס יוקרתי שמעניקה מדינת ישראל במגוון רחב של תחומים. הענקת הפרס נערכת מדי שנה במוצאי יום העצמאות בירושלים בטקס ממלכתי בהשתתפותם של ראשי המדינה, אך שמות הזוכים מתפרסמים חודשים אחדים קודם לכן. הענקת הפרס החלה בשנת 1953 ביוזמתו של שר החינוך, בן-ציון דינור (אשר זכה בעצמו בפרס בשנת 1958 ובשנת 1973). דינור אמר על הפרס:

מתן פרסי ישראל ביום העצמאות בא להדגיש את הקשר הפנימי האורגני בין עצמאות מדינית ובין עצמאות רוחנית. קביעת הטקס ביום העצמאות באה להזכיר לעם חזור והזכר כי עצמאותו של עמנו תלויה בעוצמתו הרוחנית ואין עוצמה רוחנית לעם אם אין העם שוקד על עצמיותו.

פרס ישראל
Israel-Award-statue
פסלון המוענק לזוכי פרס ישראל
האתר הרשמי
Pras-israel
אות פרס ישראל

מאפייני הפרס

פרס ישראל מוענק לאזרחי ישראל שהיו תושבים בה בשלוש השנים שקדמו להצעת מועמדותם לפרס, כיחידים או כחלק מקבוצה, ובעבר גם לתאגידים ישראליים (במקרים מיוחדים ניתן הפרס לאזרחים זרים תושבי ישראל) אשר הצטיינו באחד המקצועות והתחומים המזכים בפרס (כמפורט להלן). כל תושב ישראל רשאי להמליץ על אחר כמועמד לקבלת הפרס. הזוכים בפרס נבחרים על ידי ועדת שופטים ציבורית, בהחלטה המתקבלת פה אחד. לכל אחד מתחומי הפרס ועדת שופטים משלו, וזו ממונה רק לשנה אחת. ועדות השופטים מגישות לשר החינוך את המלצתן להענקת הפרס, ובדרך כלל השר מקבל המלצה זו.

יוקרתו הרבה של פרס ישראל אינה נובעת מגובה הפרס. בשנת 2008 היה גובה הפרס 75,000 ש"ח, סכום נמוך יחסית לגובהם של פרס וולף, פרס דן דוד ופרס א.מ.ת, המוענקים אף הם בישראל.

התחומים שבהם מוענק הפרס

Israel prize certificate
תעודת פרס ישראל שהוענקה לאלימלך פירר

על מנת להקיף את כל התחומים האפשריים, הוחלט כי פרס ישראל יינתן בכל שנה בתחומים אחרים, ותהיה מחזוריות של התחומים במהלך השנים. התחומים הראשיים ותחומי משנה שבהם מוענק כיום הפרס הם:

מדעי היהדות, מדעי הרוח ומדעי החברה:

מדעי החיים ומדעים מדויקים:

תרבות, אמנות, תקשורת וספורט:

טכנולוגיה ומחשבים

  • תעשייה
  • היי-טק (תחום זה נוסף בשנת 2018 על ידי שר החינוך נפתלי בנט, על טכנולוגיה וחדשנות יישומית)

מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה

תחום זה נוסף בשנת 1972.

מחזוריות תחומי המשנה

תחומי המשנה משתנים משנה לשנה, במחזורים של בין ארבע ושבע שנים.

בשנת תשס"ז, למשל, הוענקו פרסים בתחומים הבאים:

  • מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
  • מדעי היהדות, הרוח והחברה - חקר: פסיכולוגיה, גאוגרפיה, ידע ארץ-ישראל, כלכלה
  • מדעי החיים ומדעים מדויקים - חקר: ביולוגיה, הנדסה
  • תרבות ואמנות - אדריכלות ועיצוב, תקשורת, ספרות תורנית - יוצרים.

זוכי פרס ישראל

מרבית התחומים שבהם מוענק הפרס הם תחומי מחקר מדעי, ובעקבות זאת מרבית הזוכים הם חוקרים באוניברסיטאות בישראל. הפרס על מפעל חיים מוענק בכל תחומי החיים בישראל, ובהתאם לכך קהל הזוכים בו מגוון יותר. גם בתחומי התרבות, האמנות, התקשורת והספורט יוצא הפרס מגבולות האוניברסיטאות.

בדרך כלל מוענק הפרס לזוכים בשלב מתקדם של הקריירה שלהם ולארגונים ותיקים בישראל. בפרט נהוגה גישה זו בפרס על מפעל חיים. ישנם ארגונים שחרגו מהכלל הזה והוחלט להעניק להם "פרס על מפעל חיים", כגון התזמורת האנדלוסית הישראלית, שהוכרזה כזוכה בפרס לשנת תשס"ו לאחר 12 שנות פעילות בלבד, והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שלאחר 16 שנים של פעילות ציבורית, הוחלט שיקבל את הפרס בשנת תשס"ט.

הזוכה הצעירה ביותר היא דינה פייטלסון, שהייתה בת 27 בעת קבלת הפרס לחקר החינוך בשנת 1953. הזוכה הצעיר ביותר הוא עזרא פליישר, שהיה בן 31 בעת קבלת הפרס לספרות יפה בשנת 1959. פליישר היה ידוע בשם העט י' גולה, ובעת הענקת הפרס ישב בכלא ברומניה עקב פעילותו הציונית.

עם הזוכים בפרס ישראל גם כאלה שזכו בפרסים בינלאומיים יוקרתיים. שישה מעשרת חתני פרס נובל הישראלים, ש"י עגנון, אברהם הרשקו, אהרון צ'חנובר, ישראל אומן, עדה יונת ודן שכטמן, זכו בפרס זה לאחר זכייתם בפרס ישראל. שלושה מחמשת חתני פרס טיורינג הישראלים, מיכאל רבין, אמיר פנואלי ועדי שמיר, זכו בפרס זה קודם לזכייתם בפרס ישראל.

תקנון הפרס קובע "אפשר לקבל את פרס ישראל פעם אחת בלבד", אך בן ציון דינור, ש"י עגנון ויעקב כהן זכו בפרס פעמיים כל אחד (טרם הוספת כלל זה).

הפרס אינו מוענק בדרך כלל לאחר המוות, לכלל זה שישה יוצאים מן הכלל: בחלוקת הפרס הראשונה, בשנת תשי"ג ניתן הפרס לגדליה אלון שלוש שנים לאחר פטירתו, בשנת תשי"ז קיבל יוחנן לוי את הפרס כ-12 שנה לאחר מותו וכמו כן, זכו שלושה בפרס בשנת פטירתם - בתש"ל זכתה בפרס לאה גולדברג, בתשנ"ב זכה בפרס אבות ישורון, בתשע"ג זכה בפרס רון נחמן ובתשע"ט זכתה בפרס רונה רמון.

מנחי טקס הענקת פרס ישראל

מחלוקות סביב פרס ישראל

סביב רבים ממקבלי הפרס שורר קונצנזוס באשר לזכותם לפרס זה, בזכות מוניטין שצברו בציבור הרחב. רבים אחרים מוכרים בעיקר בתחום האקדמי שבו הם פעילים, וזוכים לתמיכתו. עם זאת, יוקרתו של הפרס, כפרס הממלכתי העיקרי בישראל, מביאה לכך שלעיתים נכרכת ההחלטה על מתן הפרס במחלוקת פוליטית עזה.

עתירות לבג"ץ

בשנת 1997 החליטה ועדת הפרס להעניק את הפרס לעיתונות לעיתונאי שמואל שניצר. לאחר שהוכרז על ההחלטה, הוגשה עתירה לבג"ץ נגד ההחלטה.[1] התברר שוועדת הפרס לא הייתה מודעת לכך שמספר שנים קודם לכן פרסם שניצר מאמר שקרא לעצירת העלייה מאתיופיה, בתואנה רפואית, ובעקבות תלונה שהוגשה למועצת העיתונות קבע בית הדין של מועצת העיתונות כי במאמר "יש משום האשמות בלתי מבוססות על רקע קבוצתי ועדתי" וכי מאמרו פוגע קשות "בחוסנה של החברה הישראלית כחברה קולטת עלייה" ו"גרר עמו בוז והסתייגות מבני העדה האתיופית" ובכך עבר שניצר על כללי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות.[2] בג"ץ הורה להחזיר את הדיון בפרס לוועדת הפרס. שניצר, בינתיים, לא שעה לקריאתו של נשיא המדינה עזר ויצמן להתנצל או לחזור בו מדבריו.[3] בנסיבות אלה, כשברקע גם הרוחות הסוערות על פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה שנחשפה ב-1996, כשהתכנסה ועדת הפרס שנית הוחלט שלא להעניק את הפרס לשניצר.

מאז הוגשו לבג"ץ עתירות רבות כנגד החלטות ועדות הפרס, שכולן נדחו. רוב העתירות דרשו לשלול מזוכה את הפרס. קבוצה אחת של עתירות טענה שהזוכה אינו ראוי לפרס. העתירות נגד הענקת הפרס על מפעל חיים לשולמית אלוני,[4] והענקת הפרס ליגאל תומרקין[5] ולזאב שטרנהל טענו שהם אינם ראויים לפרס על רקע התבטאויות שנויות במחלוקת. השופטת עדנה ארבל התייחסה לטענות אלו בנימוקים לדחיית העתירה בפרשת שטרנהל:

בעוד פרס ישראל ניתן בגין הישגים מקצועיים ראויים להערכה, ההתבטאויות בהן מדובר על פי רוב נעשות מחוץ למסגרת המקצועית בגינה ניתן הפרס. במצב דברים זה קשה שלא לראות את מניעת הפרס ממי שנמצא ראוי לו בשל הישגיו המקצועיים, אך על בסיס עמדות שהביע, כפגיעה בחופש הביטוי, ולו באופן עקיף. תוצאה שכזו יש לה אפקט של "סתימת פיות" שאין לה מקום במשטר דמוקרטי, שהלוא מהו המסר המתקבל אם לא מסר של השתקה? עצם הידיעה כי הבעת דעה שאינה פופולרית עשויה לשאת כעבור זמן תוצאות במישור שיש לו היבט מקצועי, גם אם על דרך של הענקת פרס, אינה מתיישבת עם תרבות של חופש ביטוי במשטר דמוקרטי.[6]

טענה נוספת שהועלתה בעתירות לשלילת הפרס עסקה בניגוד עניינים של אחד או יותר מחברי ועדת הפרס. בעתירות כנגד הענקת הפרס למכון הישראלי לדמוקרטיה,[7] ולשמעון מזרחי.[8] כנגד טענות אלו קבעו השופטים שלא סביר לדרוש במדינה קטנה כמו ישראל שלא יהיה קשר כלשהו בין חברי ועדת הפרס, אשר צריכים להיות בקיאים בתחום שבו ניתן הפרס.

היו גם עתירות אחרות כנגד פרס ישראל. בעתירה אחת דרש העותר שפרס ישראל יוענק לו.[9] בעתירה אחרת יצא הצייר משה גרשוני כנגד שלילת הפרס ממנו בגלל סירובו להופיע בטקס הענקת הפרס.[10] גם עתירות אלו נדחו על ידי בית המשפט.

יש הסוברים, כמו דניאל פרידמן[11] ומאיר הופמן,[12] כי מאחר שפרס ישראל ניתן כאות כבוד והערכה אין מדובר כלל בהחלטה שפיטה ובית המשפט העליון טעה בהתערבו בעניין הענקת הפרס לשניצר. שופטי בית המשפט העליון לא קיבלו עמדה זו מפאת האופי הממלכתי של הפרס המחייב לשיטתם ביקורת שיפוטית, הגם שהיו בהם, כמו אליהו מצא, שפקפקו בצדקת ההתערבות בעניין הפרס לשניצר.[13] עמדת בית המשפט העליון היא שאין עילה להתערבות בית המשפט אם החלטתה של הוועדה התקבלה בתום-לב ועל בסיס שיקולים מקצועיים ענייניים. בפסק הדין בעניינו של שמעון מזרחי, כתב השופט אשר גרוניס באופן כללי על עותרים כנגד הענקת הפרס לאחר: "יהיו כאלה שיאמרו שמדובר בחוסר פירגון ויהיו אחרים שירחיקו לכת ויטענו שעותרים המעוניינים בשלילת הפרס מהאחר פועלים מתוך צרות עין" והשופט חנן מלצר ביקש מהציבור לפרגן לזוכים ולהניח לפרס ישראל ולזוכים בו. באותו מקרה אף הושתו על העותרים הוצאות משפט גבוהות יחסית לעתירות מעין אלו.[8]

מסרבים ומסורבים

אחדים מאלה שנמצאו ראויים לפרס סירבו לקבלו.

  • בשנת 1957 סירב חנוך אלבק לקבל את הפרס, מתוך התנגדות לחלוקתו. אלבק הסביר את התנגדותו במכתב: "א) ריבוי הפרסים במדינה וחלוקתם לכל מיני אנשים ונשים מורידים את ערכם לפחות מכשיעור הראוי להתכבד. ב) המיסים הכבדים המוטלים על הציבור אינם מצדיקים לדעתי את השימוש בהם לצרכים מפוקפקים כאלה, וחוששני ליהנות מכסף זה."[14]
  • בשנת 1961 סירב הרב צבי יהודה קוק לקבל את הפרס, שכן סבר שאין הפרס מגיע לו. הוא כתב במכתבו לשר החינוך אבא אבן: "יש כאן למעשה טעות מוחלטת ובשום אופן אין לי כל אפשרות לקבל את זה. ולפיכך לא יזכירו שום דבר מזה ביחס אלי...".[15]
  • ב-1968 החליטה ועדת פרס ישראל להעניק לראשונה פרס בקטגוריה של "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" וביקשה להעניקו לראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון. בן-גוריון שלח מכתב לשר החינוך, זלמן ארן, שבו הביע את סירובו לקבל את הפרס, בנימוק ש"לא מגיע לי פרס בעד מילוי חובתי לארצי".[16]
  • אורי זוהר, שזכה בשנת 1976 בפרס בקטגוריה של קולנוע. באקט הסירוב שלו היה מן המחאה האנטי-ממסדית[דרושה הבהרה].
  • בשנת 1993 הוחלט על הענקת הפרס לישעיהו ליבוביץ, ובעקבות המחלוקת שהתעוררה ויתר על הפרס.
  • האמן משה גרשוני שהיה אמור לקבל את הפרס בשנת 2003 הודיע כי יסרב ללחוץ את ידם של ראש הממשלה אריאל שרון ושרת החינוך לימור לבנת, ו-"שאין זה הזמן לחגיגות", בעקבות כך נשלל ממנו הפרס[17] וכספי הזכייה נתרמו לעמותה למען אמנים במצוקה.

בשנת 2004 המליצה ועדת השופטים על הענקת הפרס לאמן יגאל תומרקין. שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, פנתה לוועדה בבקשה שתבחן מחדש המלצה זו, לאור פניות רבות של אזרחים "לבטל את הענקת הפרס לתומרקין בשל התנהגות והתבטאויות פוגעות של הפסל". הוועדה בחנה שוב את העניין ועמדה על החלטתה הקודמת להעניק את הפרס לתומרקין.[18]

בשנת 1992 מחה יובל נאמן, מזוכי פרס ישראל 1969, על הענקת הפרס לסופר אמיל חביבי, תוך שהוא משליך את תעודת הפרס שלו לכיוונו של חביבי. [19]

התפלגות הזוכים

רובם הגדול של זוכי הפרס הם גברים יהודים אשכנזים. עד שנת 2009 הוענק הפרס ל-620 איש, מתוכם רק ל-90 נשים[20] (כ-15%). בשליש ממספר השנים שבהן הוענק הפרס כל הזוכים היו גברים. עד שנת 2011, רק שישה אנשים שאינם יהודים זכו בפרס: השייח' אמין טריף וכמאל מנצור בני העדה הדרוזית, אלדין חתוקאי בן העדה הצ'רקסית-מוסלמית, והנוצרים מכרם ח'ורי, אמיל חביבי והאב מרסל דיבואה. אף על פי שכ-15% מאזרחי ישראל הם ערבים-מוסלמים, איש מהם לא זכה בפרס מעולם. מתוך 158 זוכים בפרס ישראל בתחומי התרבות השונים עד 2008 (כולל מוסדות), היו כ-10 מזרחיים.[21]

התפלגות זאת הביאה לביקורת בתקשורת. בעקבות הענקת הפרס בשנת 2007 שאל המבקר והעורך בני ציפר[22]:

הייתכן שלא נמצא מקום בתוך 15 קטגוריות הפרס מועמד ראוי אחד שאינו אשכנזי? ואם כן, מה זה אומר עלינו כמדינה המתיימרת לשוויוניות, אם בין יותר ממחצית אוכלוסייתה הבאה ממדינות אסיה ואפריקה (כניסוח העלונים הסטטיסטיים), לא נמצא אפילו אדם אחד מהנולדים ביבשות הללו ראוי לקבל את פרס ישראל, שמפעל חייו אינו שווה ציון ושלא תרם דבר למדינה.

לאחר חלוקת הפרסים ב-2009 כתב הפרשן רינו צרור:

"ההדרה של בני המזרח מפרס ישראל נמשכה גם השנה. הדחה, הסטה. בטקס האחרון אפילו מראית עין כמו פרופ' סמי סמוחה או האמן פנחס כהן גן לא התקיימה... חוץ מג'קי לוי כמנחה, כלום." (מוספשבת של "מעריב", 1.5.2009)

ביקורת זאת זכתה להד בדו"ח מבקר המדינה שקבע "התהליך שלפיו נבחרים הזוכים מוביל לכך שאין הלימה בין התפלגות האוכלוסייה לבין מקבלי הפרס במהלך השנים", והמליץ: "ראוי שהמשרד ימנה ועדה מקצועית אשר תהיה אחראית לקביעת התקנון ולשינויים בו וכן תבחן מעת לעת את התאמתו לשינויים המתחוללים בחברה הישראלית כך שירחיבו את מעגל מקבלי הפרס ויאפשרו את הענקתו גם לבאים מקבוצות אוכלוסייה נוספות מבלי לפגוע במצוינות הנדרשת לקבלתו".[23]

תגובת משרד החינוך הייתה ש"בחלק גדול מהמקרים אין נשים ובני מיעוטים בכלל בקרב המועמדים ולכן אין אפשרות להעניק להן את הפרס. בשנת תש"ע מונו נשים במרבית הוועדות, כך שבוודאי ניתנה תשומת לב לנושא זה. אשה שעמדה בראשות אחת מועדת השיפוט הסבירה שהקיפוח לכאורה איננו בעת דיוני הוועדה על מתן הפרס, המחסור במועמדות מבטא את הקושי שהיה לנשים במהלך השנים להגיע לעמדות בכירות ולהישגים אקדמיים, שיבשילו לכדי מתן פרס ישראל כיום".[24]

פערים בהתפלגות הזכיות בין גברים לנשים, ובין יהודים לאינם יהודים בכלל ולערבים בפרט, אינם ייחודיים לפרס ישראל, אלא קיימים גם בהתפלגות זוכים בפרסים בינלאומיים. לשם השוואה, מתוך 876 פרסי נובל שהוענקו (עד 2014, לא כולל פרסים לארגונים) רק 47 פרסים חולקו לנשים (5.4%), ואחוזי היהודים בקרב זוכי פרס נובל גבוהים בהרבה מחלקם באוכלוסיית העולם, ומספרם גבוה בהרבה ממספר הערבים שזכו בו.

בחירת השופטים

בפברואר 2015 נמנע ראש הממשלה ושר החינוך, בנימין נתניהו, מלאשר את חברותם בוועדות השיפוט לפרס של חיים שריר, אריאל הירשפלד ואבנר הולצמן. נתניהו הציג את המניע להחלטתו: "במשך השנים מונו לוועדה הבוחרת יותר ויותר גורמים קיצוניים בעמדותיהם, ובהם גורמים אנטי ציוניים - למשל כאלה התומכים בסרבנות לשרת בצה״ל - ופחות מדי נציגים אותנטיים של חלקים נרחבים אחרים בעם".[25] במחאה על כך החל גל התפטרויות של שופטים ובהם גיל הראבן, ניסים קלדרון, נורית גרץ, יונה אליאן, זיוה בן פורת, אפרים חזן, אורי הולנדר ורם לוי. מועמדים לפרס ישראל ובהם רות דיין, יצחק בן נר, יגאל שוורץ, חיים באר, סמי מיכאל ודויד גרוסמן הסירו מועמדותם.[26] מועצת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים הביעה מחאה על פסילת השופטים שפגעה במעמדו של הפרס, והציעה להעביר את הכפפתו לגורם ממלכתי כגון לשכת נשיא המדינה.[27] בעקבות הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לפיה עקב תקופת הבחירות אין לקבל החלטות בנושא, חזר בו נתניהו מהחלטתו.[28] אף על פי כן, רוב השופטים שהתפטרו והמועמדים שהסירו את מועמדותם הודיעו שלא יחזרו בהם. אל המסירים את מועמדותם לפרס הצטרף העיתונאי דן מרגלית.[29] בעקבות עתירה לבג"ץ של קבוצת אנשי רוח, נקבע כי הפרס בתחום חקר הספרות לא יוענק.[30]

חברי כנסת זוכי פרס ישראל

Knesset members - Israel prize recipients
קיר ההוקרה לחברי הכנסת זוכי פרס ישראל

כאמור, מרבית תחומי הפרס הם על מחקר מדעי ולפיכך רוב זוכי פרס ישראל הם חוקרים באוניברסיטאות. אולם במהלך השנים (נכון לשנת 2018) זכו ארבעים חברי כנסת בפרס ישראל.[31] בשנת 2013 נחנך בכנסת "קיר ההוקרה לחברי הכנסת זוכי פרס ישראל" ביוזמת השר אורי אורבך.[32] רוב חברי הכנסת שזכו בפרס זכו בו בתחום מפעל חיים או בתחום מדעי היהדות, הרוח והחברה. במהלך השנים שלושה חברי כנסת בלבד זכו בפרס ישראל בתחום המדעים המדויקים: פרופ' יובל נאמן (מדעים מדויקים, 1969), פרופ' יוסף רום (טכנולוגיה והנדסה, 1976) ופרופ' אלכס לובוצקי (מתמטיקה, 2018).

בקולנוע

פרס ישראל נמצא במרכז סרטו של יוסי סידר "הערת שוליים". הסרט עוסק בשני חוקרי תלמוד, אב ובנו. ועדת הפרס מחליטה על הענקתו לבן, אך בטעות שרת החינוך מבשרת לאב שהוא הזוכה. מנקודה זו נמשך הסרט בחיפוש מוצא מהתסבוכת שנוצרה.

לקריאה נוספת

  • אור ברק, פרס ישראל - הפוליטיקה מאחורי התהילה, הוצאת רואים אור, 2018

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בג"ץ 2205/97 מאסלה נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נא(1) 233 (1997)
  2. ^ רפאל כהן-אלמגור, "מועצות העיתונות בקנדה, בריטניה וישראל: חלונות ראווה וכולאות ברקים", מדינה וחברה (2005) Counsils Heb.pdf ראו כאן
  3. ^ נושאים על סדר היום הציבורי - הפלשאמורה, באתר ספריית הכנסת
  4. ^ בג"ץ 2348/00 סיעת המפד"ל נ' שר החינוך, ניתן ב-23.4.2000
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 2769/04
  6. ^ בג"ץ 2454/08 פורום משפטי למען ארץ ישראל ואח' נ' פרופ' יולי תמיר ואח'
  7. ^ בג"ץ 3346/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל וחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי נ' שר החינוך, ניתן ב-26.4.2009
  8. ^ 8.0 8.1
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 2324/11
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 167/06
  10. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 3750/03
  11. ^ דניאל פרידמן "שפיטות החלטות בעניין פרס ישראל" המשפט ה' 181 (תשס"א)
  12. ^ מאיר הופמן "שפיטות החלטות בעניין פרס ישראל – עד מתי?" המשפט ח' 557 (תשס"ג)
  13. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 2769/04 , סעיף 9
  14. ^ יהושע גלבוע, תלמיד חכם שמחל..., מעריב, 10 במאי 1957
  15. ^ משמיע ישועה, הוצ' אור עציון, עמ' 398.
  16. ^ מכתבו של בן-גוריון לשר החינוך, בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
  17. ^ סמדר שילוני ותמר טרבלסי-חדד, לבנת שללה את פרס ישראל מהצייר משה גרשוני, באתר ynet, 15 באפריל 2003
  18. ^ לבנת: לשקול מחדש הענקת הפרס לתומרקין, באתר וואלה! NEWS‏, 4 בפברואר 2004
  19. ^ רות קרטון בלום, כששמיר העניק את פרס ישראל לחביבי, באתר הארץ, 23.02.15
  20. ^ אור קשתי, דו"ח מבקר המדינה 2010 | המבקר: אין הלימה בין התפלגות האוכלוסייה לפרס ישראל, באתר הארץ, 11 במאי 2010
  21. ^ איתי שטרן, פרס ישראלביץ', מוסף "פרומו" של "מעריב", 9.5.08.
  22. ^ בני ציפרעל השערוריות של פרס ישראל, באתר הארץ, 26 באפריל 2007
  23. ^ דו"ח מבקר המדינה 60ב, עמ' 149-152
  24. ^ יהלי מורן זליקוביץ', המבקר על פרס ישראל: אין נשים, יש ניגוד עניינים, באתר ynet, 11 במאי 2010
  25. ^ פוסט של בנימין נתניהו, באתר פייסבוק
  26. ^ גילי איזיקוביץ, אור קשתי, גם חיים באר, רות דיין וסמי מיכאל מושכים את מועמדותם לפרס ישראל, באתר הארץ, 12 בפברואר 2015
  27. ^ גילוי דעת מאת מועצת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 12 בפברואר 2015
  28. ^ אור קשתי, ברק רביד, יהונתן ליס, רויטל חובלבעקבות הנחיית וינשטיין: נתניהו חזר בו מפסילת שלושת השופטים בוועדות פרס ישראל, באתר הארץ, 13 בפברואר 2015
  29. ^ דן מרגלית בגלצ על פרס ישראל: מעשה נתניהו - בוטה ביותר, באתר גלי צה"ל, 17 בפברואר 2015
  30. ^ בג"ץ 1311/15 ניסים דיין ואחרים נ' שר החינוך ואחרים
  31. ^ חברות וחברי הכנסת שזכו בפרס ישראל באתר הכנסת.
  32. ^ חזקי ברוך, נחנך "קיר חברי הכנסת זוכי פרס ישראל", באתר ערוץ 7, 15.10.2013
13 ביולי

13 ביולי הוא היום ה-194 בשנה (195 בשנה מעוברת), בשבוע ה-28 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 171 ימים.

15 במרץ

15 במרץ הוא היום ה־74 בשנה (75 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 291 ימים.

18 ביוני

18 ביוני הוא היום ה-169 בשנה (170 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 196 ימים.

2006

שנת 2006 היא השנה השישית במאה ה-21. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 2006 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

20 באפריל

20 באפריל הוא היום ה-110 בשנה (111 בשנה מעוברת), בשבוע ה-16 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 255 ימים.

27 במרץ

27 במרץ הוא היום ה-86 בשנה (87 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 279 ימים.

28 בדצמבר

28 בדצמבר הוא היום ה־362 בשנה (363 בשנה מעוברת), בשבוע ה־52 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 3 ימים.

29 במאי

29 במאי הוא היום ה-149 בשנה (150 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 216 ימים.

אהוד מנור

אהוד מנור (13 ביולי 1941 – 12 באפריל 2005) היה פזמונאי, מתרגם, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי, חתן פרס ישראל בתחום הזמר העברי לשנת 1998, אחד מהפוריים שבפזמונאי ישראל, שהרבה גם בתרגום וכתיבה לתיאטרון ולבידור.

אוניברסיטת חיפה

אוניברסיטת חיפה היא אוניברסיטה השוכנת על הר הכרמל בחיפה. האוניברסיטה הוקמה כמכון אוניברסיטאי בשנת 1963, ובשנת 1972 הוכרזה כאוניברסיטה עצמאית, והייתה למוסד האקדמי השישי שהוקם בישראל, ולאוניברסיטה הרביעית. באוניברסיטה שוכנת הספרייה האוניברסיטאית הגדולה בישראל. נכון לשנת 2017 רשומים באוניברסיטת חיפה כ-18,100 סטודנטים.

ביולוג

ביולוג הוא מדען המבצע מחקרים בביולוגיה.

ביולוגים עוסקים בהוראה, במחקר ובתעשייה בענפי הביולוגיה הרבים. רוב הביולוגים פונים לאקדמיה, כלומר לאוניברסיטאות ומכוני מחקר. חברות מסחריות מציעות תחומי עיסוק רבים לביולוגים בתעשיית התרופות, תעשיית המזון, תכנון וייצור של ציוד ומכשור מדעי ובתחום הביוטכנולוגיה (חברות המתמחות בייצור אנזימים, נוגדנים וכימיקלים לשימוש במחקר הביולוגי).

המכון הישראלי לדמוקרטיה

המכון הישראלי לדמוקרטיה (באנגלית: Israel Democracy Institute ובר"ת: IDI) הוא עמותה שנוסדה בשנת 1991 על ידי ד"ר אריק כרמון ואיש העסקים ברנרד מרכוס, כגוף מחקר העוסק בתכנון מדיניות ורפורמות במערכת השלטונית של ישראל. במכון פועלים חוקרים בתחומי המשפט, הכלכלה, הדת והמדינה, התקשורת, הדמוקרטיה, הטרור ועוד, המציעים למקבלי ההחלטות הצעות יישומיות לשיפור הדמוקרטיה הישראלית. המיזמים השונים של המכון כוללים תוכניות מחקר ארוכות טווח ופרויקטים בתחומים ספציפיים, ובמסגרתם מספק המכון מידע לקהלי היעד השונים: מחוקקים, מקבלי החלטות, עובדי מדינה והציבור הרחב.

מטרתו העיקרית של המכון, לפי פרסומיו, היא "חיזוק מוסדות הדמוקרטיה המתהווה בישראל וגיבוש ערכיה".

בשנת 2009 הוענק למכון פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, אך מבקר המדינה מתח ביקורת על ניגודי עניינים חמורים שהיו בהענקת הפרס.בשנת 2014 התמנה יוחנן פלסנר לתפקיד נשיא המכון במקומו של אריק כרמון, שביקש לסיים את כהונתו לאחר 22 שנים ולהתמקד במחקר.

הסוכנות היהודית

הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הידועה בשמה המקוצר הסוכנות היהודית, היא ארגון יהודי כלל עולמי שמרכזו בישראל. לסוכנות היהודית ישנה שותפות אסטרטגית עם ממשלת ישראל ומעמדה החוקי והציבורי ייחודי ומעוגן ב"חוק המעמד" שהתקבל ב-1950. הסוכנות פועלת מכספי תרומות ובשותפות עם תורמים מרחבי העולם ומישראל. משרדה הראשי של הסוכנות היהודית שוכן בבית המוסדות הלאומיים בירושלים.

הסוכנות היהודית הוקמה בשנת 1929 כזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית העולמית. על פי סעיף 4 בכתב המנדט הסוכנות היוותה לשכת קשר בין היישוב היהודי בארץ ישראל (פלשתינה-א"י) לבין המנדט הבריטי. בפועל, הייתה הסוכנות בתקופת המנדט הבריטי מוסד השלטון של היישוב היהודי.

עם הקמת המדינה הועברו תפקידי ניהול המדינה לממשלת ישראל, והסוכנות היהודית מתמקדת כיום בשלושה תחומי עשייה עיקריים:

עידוד עלייה, סיוע לעולים בימים הראשונים לעלייתם באמצעות מערך תמיכה רחב.

חינוך יהודי-ציוני בקהילות העולם (פורמלי ובלתי פורמלי) וקשר עם יהדות העולם.

חיזוק הקהילה היהודית בישראל.לצד חתימת אמנה בין הממשלה לסוכנות, קיימת קביעה ברורה של חלוקת העיסוקים בין הממשלה לבין הסוכנות.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית

התזמורת הפילהרמונית הישראלית היא התזמורת הפילהרמונית העיקרית והידועה ביותר במדינת ישראל.

התיאטרון הקאמרי

התיאטרון הקאמרי (נוסד ב-1944) הוא התיאטרון העירוני של תל אביב, המהווה אחד מהתיאטראות הגדולים והחשובים בישראל. בשנת 2005 זכה התיאטרון בפרס ישראל על תרומה לחברה ולמדינה. מנכ"ל התיאטרון הוא רן גואטה, המנהל האמנותי של התיאטרון הוא גלעד קמחי.

זאב וילנאי

זאב וילנאי (וילֶנְסְקי; 1900–1988) היה גאוגרף והיסטוריון ישראלי, נחשב לאחד מגדולי חוקרי ארץ ישראל ועתיקותיה בדורות האחרונים, חתן פרס ביאליק ופרס ישראל.

י"ז באלול

י"ז באלול הוא היום השבעה עשר בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

יגאל ידין

יִגָּאֵל ידין (סוקניק) (20 במרץ 1917 – 28 ביוני 1984, כ"ח בסיוון תשמ"ד) היה סגן ראש הממשלה, פרופ' לארכאולוגיה, הרמטכ"ל השני של צה"ל והרמטכ"ל בפועל משך מספר חודשים במהלך מלחמת העצמאות. חתן פרס ישראל למדעי היהדות ה'תשט"ז (1956).

יד יצחק בן-צבי

יד יצחק בן-צבי הוא מוסד ממלכתי ישראלי, העוסק בתחומי המחקר והלימוד של תולדות ארץ-ישראל וירושלים ושל קהילות ישראל בארצות המזרח.

המוסד פועל על פי חוק יד יצחק בן-צבי שנחקק בשנת 1969, ונושא את שמו של נשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, במתחם מבנים אחדים ברחוב אברבנאל בשכונת רחביה בירושלים.

בבית הנשיא יצחק בן-צבי, (לשעבר בית ולירו) פועלת הנהלת המוסד, מכוני מחקר והוצאה לאור אשר מפיקה ספרים במגוון סוגות ושלל כתבי עת בתחומי ההיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל.

בחצר המוסד נמצא הצריף, שנבנה לאחר בחירתו של בן צבי לנשיא לזכרו של הצריף המקורי בו התגוררה המשפחה ואשר עמד בסמוך משך שנים.

הצריף המקורי הועבר לקיבוץ בית קשת שם התגורר הבן עלי, שנהרג במלחמת השחרור. מאוחר יותר לאחר שהחל להתפורר עבר תיקון ושיחזור. הצריף שנבנה בחצר בית הנשיא היה לאתר אספות וכינוסים, ובו אירחו בן-צבי וינאית ביקורים עממיים ורשמיים בתקופת כהונתו כנשיא המדינה.

"בית החלוצות" הסמוך, נרכש ושופץ על ידי יד יצחק בן-צבי בשנת 2011 והמתחם חובר אל המבנה הישן. במתחם בבית החלוצות פועלים ספריית יד בן-צבי, בית הספר ללימודי ירושלים ע"ש חיים קוברסקי וחנות הספרים של ההוצאה. צריף קטן ששימש למכירת מוצרי חקלאות של החלוצות שומר, הוצב בסמוך ובו מיצג על בית החלוצות.

מייסדו ומנהלו הראשון של יד בן צבי היה יהודה בן-פורת (נפטר ב-2009 תשס"ט). ד"ר צבי צמרת ניהל את המוסד עד פברואר 2010, ולאחריו התמנה לעמוד בראש המוסד יעקב יניב.

Application-certificate.svg פרסים על עשייה ציונית Flag of Israel.svg
פרס בגיןפרס יגאל אלוןפרס מוסקוביץ' לציונותפרס ירושליםפרס הרצל (הרצליה)פרס בן-גוריוןפרס היצירה בתחום הציונות • פרס הציונות הדתית • פרס שומר ציוןפרס מדליון הזהב‏פרס בוני ציון
Application-certificate.svg פרסים בישראל Flag of Israel.svg
פרסים כלליים פרס ישראל • פרס וולףפרס א.מ.תפרס דן דודפרס רוטשילדפרס ירושליםפרס בראשיתפרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים
ציונות פרס בגיןפרס בוני ציוןפרס יגאל אלוןפרס הרצל (הרצליה)פרס בן-גוריוןפרס היצירה בתחום הציונותפרס מוסקוביץ' לציונותפרס שומר ציון
טכנולוגיה פרס ביטחון ישראלפרס ראש הממשלה ליזמות ולחדשנותפרס ראש הממשלה לחדשנות בתחום תחליפי נפט
מדעים מדויקים פרס ארדשפרס הארוויפרס לויצקיפרס קריל
מוזיקה פרס אקו"םפרס ראש הממשלה לקומפוזיטוריםפרס עמ"י
ספרות פרס ביאליקפרס ברנרפרס זאבפרס טשרניחובסקיפרס ספירפרס ברנשטייןפרס גפןפרס עומרפרס רופיןפרס קוגלפרס היצירה לסופרים עבריים • פרס שלונסקי
אמנות פלסטית פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית • פרס על מפעל חיים • פרסי מוזיאון ישראל • פרסי מוזיאון תל אביב • פרס אנדיפרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעירפרס הרמן שטרוקפרס רפפורטפרס שיףפרס היצירה הציוניתפרס ליאון קונסטנטינרפרס קרן מנדל ואווה פונדיק לאמנות ישראלית
ספרות תורנית פרס הרב עובדיה יוסף לכתיבה הלכתיתפרס הרב קוק לספרות תורניתפרס ירושלים לספרות תורנית
עיתונות פרס סוקולובפרס דוש לקריקטורהפרס עיפרון הזהב
קולנוע וטלוויזיה פרס האקדמיה לטלוויזיהפרס אופיר
תרומה לחברה אות הנשיא למתנדבפרס זוסמן-ג'וינטפרס ירושלים לאחדות ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.