פרסביטריאניזם

פְּרֶסְבִּיטֶרְיאניזםאנגלית: Presbyterianism) הוא מונח המתייחס למספר זרמים בנצרות הדבקים במסורת התורה הקלוויניסטית, בנצרות הפרוטסטנטית, המאורגנים בהתאם לארגון ההנהגה הפרסביטריאנית הטיפוסית. התאולוגיה הפרסביטריאנית מדגישה באופן מסורתי את ריבונות האל, את כתבי הקודש כמסמך מנחה, ואת ההכרח שבחסד האל באמצעות האמונה בישו.

מקור הכנסייה הפרסביטריאנית הוא בעיקר בסקוטלנד לפני חוקי האיחוד של 1707. רוב הפרסביטריאנים באנגליה יכולים למצוא את שורשי משפחתם בסקוטלנד. אף שהפרסביטריאנים דבקים בתאולוגיה של קלווין וממשיכי דרכו, ניתן למצוא מגוון של השקפות דתיות בפרסביטריאניזם בן ימינו.

שורשי ארגון ההנהגה הפרסביטריאנית המודרנית ברפורמציה הסקוטית במאה ה-16. קהילות מקומיות מונהגות על ידי אספות המורכבות מנציגי הקהילה, גישה מועצתית הנמצאת אף ברמות אחרות של קבלת החלטות - הפרסביטר (בית הדין של זקני העדה), הסינוד, והאספה הכללית. באופן תאורטי לא קיימים בישופים בפרסביטריאניזם, אולם, בחלק מן הקהילות במזרח אירופה, ובקהילות אקומניות, פועלים בישופים. משרת זקן העדה אף היא מאפיין ייחודי לפרסביטריאניזם: אלה אנשים מתוך הקהילה, חסרי הסמכה דתית פורמלית, הנוטלים חלק בניהול הדתי של קהילתם ובתהליך קבלת ההחלטות בכל הרמות.

במאה ה-20 רבות מן הכנסיות הפרסביטריאניות לקחו חלק חשוב בתנועה האקומנית, שמטרתה להביא להבנה ולשיתוף פעולה בין הזרמים הדתיים והדתות השונות בעולם, כולל במועצה העולמית של הכנסיות. קהילות פרסביטריאניות רבות מצאו דרכים לשיתוף פעולה עם זרמים רפורמיסטיים אחרים בנצרות. חלק מן הכנסיות הפרסביטריאניות אף אוחדו עם כנסיות מזרמים אחרים, בהן כנסיות לותרניות ואנגליקניות.

USVA headstone emb-04
הצלב הפרסביטריאני

שורשי הכנסייה

המונח "פרסביטריאניזם" מקורו בתואר הכבוד היווני "פרסביטרוס" (presbýteros, πρεσβύτερος), "זקן", המבוסס על רעיון מן הברית החדשה[1]. הגישה הפרסביטריאנית בנצרות תוארה לראשונה בפרוטרוט על ידי הרפורמיסט בן המאה ה-16 מרטין ברוסר משטרסבורג, אשר האמין כי הכנסייה הנוצרית הקדומה יישמה את עקרונות ההנהגה הפרסביטריאנית. יישום מודרני של עקרונות הפרסביטריאניזם נמצא בכנסיית ז'נבה תחת הנהגתו של ז'אן קלווין בשנת 1541. הכנסיות המונחות על ידי גישה זו מכונות בדרך כלל "רפורמיות".

הערות שוליים

  1. ^ "וַיִּבְחֲרוּ לָהֶם זְקֵנִים בְּכָל־קְהִלָּה וּקְהִלָּה וַיִּתְפַּלֲלוּ וַיָּצוּמוּ וַיַּפְקִידוּם בְּיַד הָאָדוֹן אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בוֹ׃" מעשי השליחים, יד, 23.
    "הִשְׁאַרְתִּיךָ בִּכְרֵיתִים כְּדֵי שֶׁתְּסַדֵּר מַה שֶּׁיֵּשׁ עוֹד לְסַדֵּר וּתְמַנֶּה זְקֵנִים בְּכָל עִיר כְּפִי שֶׁצִּוִּיתִיךָ..." האיגרת אל טיטוס, א', 5.
אדוונטיזם

אדוונטיזם (אדוונט: התגלות שנייה) זו אמונה, שלפיה עתיד לחזור ישו לעולמנו בקרוב.

אמונה זו רווחת בקרב כמה עדות נוצריות פרוטסטנטיות, ששורשיהן בהתעוררות הגדולה, גל של התעוררות דתית שהתרחש בארצות הברית בתחילת המאה ה-19. המטיף הבפטיסטי ויליאם מילר (1782-1849) מפיטספילד שבמסצ'וסטס מילא תפקיד מרכזי בהתפתחות תנועה דתית זו, עם חזיונותיו להתגלותו של ישו מחדש באוקטובר 1844, בהתבסס על פרשנותו לספר דניאל. מעבר לרקע המשותף באמונה משיחית זו, מרבית העדות האדוונטיסטיות מציינות את יום המנוחה בשבת (ולא ביום ראשון כמקובל בזרמים המרכזיים של הנצרות).

בין הזרמים אשר ניתן להגדירם כאדוונטיסטים:

הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי

הכנסייה הנוצרית של האדוונט

הדוידיאנים

אחוות ישו

המועצה הכללית של כנסיית האל

כנסיית האל וקדושי ישו (אחת מכתות העבריים השחורים, רואים עצמם כיהודים)

עדי יהוה

כנסיית האל העולמית

אוונגליזם

אוונגליזם הוא תנועה בתוך הדת הנוצרית הפרוטסטנטית שצמחה באירופה דוברת הגרמנית והאנגלית בתקופת המאה ה-18, והתפתחה בקרב כמה דתות פרוטסטנטיות ונאו-פרוטסטנטיות – בעיקר בקרב חלק מהמתודיסטים, הבפטיסטים, האנגליקנים, הלותרנים והקלוויניסטים (רפורמים ופרסביטריאנים), וכן בקרב הפנטקוסטלים, האחים מפלימות', "האוונגליקניסטים" אחרים. מקור שם התנועה הוא באוונגליונים, כתבי הקודש הנוצריים, שהתנועה מטיפה להפיכתם למרכזיים בחיי היום יום של המאמינים. מרכזם הגדול של האוונגליסטים כיום הוא בארצות הברית ויש להם מרכזים נוספים גם בהולנד, בניו זילנד, באוסטרליה, בברזיל, בניגריה ובמדינות נוספות. מספר האוונגליסטים, על חוגיהם השונים, בכל העולם כולו, מוערך בקרוב ל-700 מיליון מאמינים, לא כולל הפנטקוסטלים.[דרוש מקור]

אוניטריאניזם

אוניטריאניזם הוא שם כולל למספר גדול של זרמים דתיים, במקורם חלק מהנצרות הפרוטסטנטית. האוניטריאניזם התפתח במאה ה-16 כענף של הרפורמציה הרדיקלית ונבדל מכל יתר ענפיה בכך שכפר באמונת השילוש והציג את ישו כמושיע נבחר, אך בכל אופן ובכל גרסאות התאולוגיה האוניטרית, לא כשווה לאלוהים האב ובלתי-נברא. בשל כך נרדפו האוניטרים במשך מאות בשנים. עם הזמן קמו בתוך הזרם גם תפישות ליברליות לחלוטין שדחו כל אמונה מוגדרת, הקרויות "אוניטריות אוניברסליות". כיום רבים מהאוניטרים האוניברסליים מסרבים לכל הגדרה דתית ורואים את עצמם כמעודדים "חיפוש רוחני" בלבד, אם כי קיימים זרמים אוניטריים נוצריים המוסיפים לדגול באמונה בישו.

ברחבי העולם קיימות קהילות והתאחדויות אוניטריאניות רבות, השייכות למועצה הבינלאומית של אוניטריאנים ואוניברסליסטים.

בארצות הברית ובקנדה מרבית האוניטריאנים משתייכים לכנסיית האוניברסליזם האוניטריאני (UU), באופן המשקף איחוד מוסדי בין האוניטריאניזם והאוניברסליזם. כיום, אוניברסליסטים אוניטריאנים רבים אינם רואים עצמם כנוצרים של ממש, גם אם הם חולקים כמה אמונות החופפות לאלה של הנוצרים מהזרם המרכזי.

אינדיאנפוליס

אינדיאנפוליס (באנגלית: Indianapolis) היא בירת מדינת אינדיאנה בארצות הברית ומספר תושביה הוא כ-807,584, על כן היא ממוקמת במקום ה-12 ברשימת הערים הגדולות ביותר בארצות הברית, והגדולה ביותר באינדיאנה. ראש העיר הוא ג'וש אוגסט.

בתוספת הפרברים, אינדיאנפוליס היא העיר השנייה בגודלה במערב התיכון של ארצות הברית, אחרי שיקגו.

מקור השם אינדיאנפוליס הוא בהצעתו של שופט מבית המשפט העליון של אינדיאנה, ג'רמיה סאליוון , כצירוף של אינדיאנה (המדינה) ופוליס, המילה היוונית לעיר.

אמיש

אַמִישׁ (באנגלית: Amish) הוא שמה של קהילה נוצרית אנבפטיסטית (פרוטסטנטית) המתגוררת בצפון אמריקה. יישוביה פזורים ב-22 מדינות בארצות הברית ובחבל אונטריו שבקנדה. האמישים נודעים בתור אנשים השומרים על אורח חיים פשוט, לבוש מסורתי והימנעות משימוש בטכנולוגיה מודרנית.

מקור האמיש הוא בשווייץ ובגרמניה. עד המאה ה-17 היו האמיש חלק מן המנוניטים. חברי הקהילה הופלו ונרדפו הן על ידי הממסד הדתי והן על ידי הממסד המדיני בשווייץ ובגרמניה, רבים היגרו תחילה לאלזס ולפפאלץ, כי שם הייתה אפליה פחות חמורה, ולכן כבר במהלך המאה ה-18 היגרו ברובם לארצות הברית, והתיישבו במדינת פנסילבניה, ממנה התפשטו מאוחר יותר למדינות אחרות בצפון אמריקה.

עקרונות האמיש מבוססים על הפרדה מן העולם ומנהגיו והסתגרות בקהילה ובמשפחה, עד כדי חרמות ונידוי בני משפחה שאינם הולכים בתלם. חבריה חיים בקהילות סגורות, חקלאיות ברובן. למרות כל זאת מאמינים האמיש בחובת הבחירה בדת מרצון. חברי הקהילה, בהגיעם לגיל בגרות, נדרשים לקחת על עצמם את ההתחייבות הדתית מתוך בחירה לאחר תקופה, המהווה מעין טקס מעבר (ונקראת רומשפרינגה - Rumspringa). במהלך תקופה זו - הנמשכת מספר חודשים או יותר - משוחרר הצעיר המגיע לגיל בגרות מחוקי החברה והכנסייה ובסופה הוא מקבל על עצמו את מצוות הדת ומוטבל בשנית. חברי האמיש דוגלים באורח חיים צנוע ונמנעים ככלל משימוש בטכנולוגיה מודרנית. בתחבורה הם עושים עד עצם היום הזה שימוש בסוס ועגלה במקום מכוניות. הגברים מגדלים זקן אך מגלחים את שפמם. כחלק מעקרון הצניעות הנשים אינן עונדות תכשיטים.

גם בארצות הברית, כתוצאה מאמונתם בשלטון אלוהי בלבד, ומכאן חוסר אמונתם במדינה ומוסדותיה, הם נמנעים מלהשתתף בפעילות פוליטית ארצית או מדינתית או להצביע בבחירות, ומסיבות פציפיסטיות אינם מתגייסים לכוחות הביטחון. הערכות מ-2017 מעריכות שישנם כיום 318,000 בני אמיש.

אנבפטיזם

אַנַבָּפְּטִיזְם (ביוונית: הטובלים מחדש) היא תנועה דתית נוצרית רדיקלית הטוענת כי אין כל משמעות לטבילה בילדות כאשר הילד אינו מסוגל לעמוד על דעתו, ושהטבילה האמיתית היא טבילת מבוגרים המסוגלים לקבל על עצמם סקרמנט זה.

האנבפטיסטים פעלו בעיקר בגרמניה החל מהמאה ה-16. פירוש השם ana ביוונית הוא "מחדש" ו-baptist הוא "טובל" כלומר טבילה מחודשת. רעיונות התנועה הושפעו מהלהט הדתי של אותה תקופה, אשר חתר לחזרה לפשטות ולדבקות בכתבי הקודש כמקור יחיד להוראות הדת הנוצרית.

מתוך הכנסייה האנבפטיסטית צמחו הקווייקרים והבפטיזם באנגליה; האמיש, המנוניטים וההוטריטים שמרוכזים היום בעיקר בארצות הברית, ועוד מספר כנסיות קטנות. כיום התנועה קיימת בעיקר בארצות הברית.

התנועה התפתחה בציריך שבשווייץ כאשר קונראד גרבל, פליקס מנץ וגאורג בלאורוק שהיו אנשי דת פרוטסטנטים, הגיעו למסקנה שאין טעם לטבול תינוקות, היות שהם עדיין לא מודעים למעשיהם ולכן אין בטקס משום קבלה מודעת של הנצרות.

הכנסייה הקתולית והרשויות התנגדו לאנבפטיסטים. הם נרדפו, נאסרו ורבים מהם אף הוצאו להורג. בציריך, למשל, רשויות הכנסייה הטביעו את האנבפטיסטים תושבי המקום, באישורו המלא של אולריך צווינגלי. השלטונות נקטו נגד האנבפטיסטים בחוק שנחקק נגד הדונאטיזם, קבוצה דתית שדגלה בגישה שנוצרים שהתכחשו לאמונתם צריכים לטבול מחדש, שכן טבילתם הראשונה בטלה, ובכך נמצא דמיון בין שתי הקבוצות. רובם הגדול של האנבפטסטים היו פסיביים, ולרוב לא התנגדו אקטיבית לרדיפות הקשות מצד השלטונות, אולם לאחר שנים של רדיפות קבוצות מסוימות מביניהם פנו לדרך אלימה.

מרטין לותר ומלנכתון, שהובילו באותה עת את הרפורמציה הפרוטסטנטית, תמכו ברדיפת האנבפטיסטים. לשיטתו של מלנכתון, גם את האנבפטיסטים ה"שקטים" היה צריך להשמיד משום שהתנגדו לסמכות המדינה.

הרעיון הצליח לרכוש לו מאמינים נוספים, ביניהם תומאס מונטצר בגרמניה, בניקולסברג שבבוהמיה (כיום מיקולוב) הגרמני בלתזר הובמאייר ובהולנד היו אלו יוהאן מליידן ומלכיור הופמן .

האנבפטיזם נחשבת כאחת מן הכתות המשיחיות שביקשו לכפור בסמכותה המקובלת של הכנסייה, אף שבשל נטיותיה המשיחיות היא לא הצליחה לצבור תאוצה כפי שעשתה בהצלחה הנצרות הפרוטסטנטית.

בפטיזם

הבפטיזם (Baptism) או הנצרות הבפטיסטית הוא זרם נוצרי פרוטסטנטי הדוגל בטבילה מלאה במים של המאמין המבוגר לאחר שקיבל על עצמו מרצונו את האמונה הנוצרית. בניגוד לזרמים פרוטסטנטיים אחרים, הבפטיסטים אינם מאמינים בתקפות הטבילה של המאמין כתינוק, ונוצרי הרוצה להצטרף לשורותיהם מחויב בטבילה מחודשת, לאחר שהביע רצון לטהר את עצמו מעוונותיו, ולהיכנס לעול האמונה.

הכנסייה האמיתית של ישו

הכנסייה האמיתית של ישו היא ענף סיני של הזרם הפנטקוסטלי של הנצרות, אשר החל דרכו בראשית המאה ה-20. זוהי כנסייה עצמאית אשר נוסדה בבייג'ינג ב-1917.

יושב ראש הנוכחי הנבחר של האספה הבינלאומית של הכנסייה הוא המטיף יונג ג'י לין. האספה הבינלאומית נוסדה ב-1967 בלוס אנג'לס. ישנם כמיליון וחצי מאמינים בדוקטרינות הכנסייה, הפזורים על פני חמש יבשות.

וינסטון סיילם

וינסטון סיילם (באנגלית: Winston-Salem) היא העיר החמישית בגודלה בקרוליינה הצפונית שבארצות הברית. העיר היא למעשה איחוד (שהתרחש בשנת 1913) של שתי ערים: וינסטון וסיילם.

לותרניזם

לותרניזם הוא זרם בנצרות הפרוטסטנטית שהחל עם הפילוסופיה הדתית של מרטין לותר במאה ה-16, שנתן מעוף לרפורמציה הפרוטסטנטית. ה"וידויים" וה"כתבים הסמליים" של הכנסייה הלותרנית כתובים בספר קונקורד (Formula concordiae) שראה אור בגרמנית ב-1580 ובלטינית ב-1584.

כיום משתייכים לכנסיות לותרניות כ-70 מיליון איש ברחבי העולם, שהם כ-4% מהנוצרים בעולם.

מנוניטים

המנוניטים הם זרם של נוצרים אנבפטיסטים מונה כ-2 מיליון מאמינים ברחבי העולם. השם מנוניט נגזר משם מייסד הזרם, מנו סימונס , כומר הולנדי קתולי ששינה את הגותו הדתית, במשמעות אלו ההולכים אחרי מנו. המנוניטים נרדפו הן על ידי הקתולים והן על ידי הפרוטסטנטים.

הקהילה המנוניטית התפתחה בסוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 בהולנד וצפון גרמניה, כחלק מהזרם האנאבפטיסטי שמקורו בשווייץ, במוראביה ובוהמיה.

המנוניטים מאמינים כי על אדם בוגר לטבול בשנית וברובם מתנגדים לטבילת תינוקות ומאמינים שרק אדם בוגר יכול להחליט האם להיטבל או לא. רובם תומכים בהפרדת הדת מהמדינה ומתנגדים לכל התערבות של המדינה בענייני דת, פציפיסטים הדוגלים באי-אלימות בכל תחומי החיים (חוץ מאשר מקרה בו עליהם להתגונן על חייהם ואז גובר עיקרון ההגנה העצמית (Selbstschutz), כך למשל הוקמו יחידות הגנה עצמית נגד המשמר השחור של נסטור מאכנו) וכן בדרך חיים שיתופית (קומונה) אולם העזרה ההדדית ואהבת הזולת מוגבלים אצלם לחברי הקהילה. כפועל יוצא מהימנעותם להישבע הם נמנעים ככל האפשר מלשאת משרות ציבוריות.

קהילות מנוניטים קיימות באפריקה, ארצות הברית, קנדה, בוליביה, בליז, ברזיל, פרגוואי הולנד ועוד. בעבר הייתה גם קהילה מנוניטית בברית המועצות (בעיקר באוקראינה) שמנתה למעלה מ-100,000 מבוגרים. חלק מהקולאקים שעברו קולקטיביזציה בדרום אוקראינה היו מנוניטים. כאשר במהלך מלחמת העולם השנייה הגיע הצבא הגרמני לאוקראינה, שיתפו איתו המנוניטים פעולה, רובם הצטרפו לצבא הגרמני בנסיגתו וחלק ניכר מהם היגרו לקנדה והצטרפו לקהילה המלוכדת שם.

מספר שנים אחרי הקמת הכנסייה, התפצלה ממנה קבוצת מאמינים שנהו אחרי יעקב אימן, חוואי שווייצרי שהציג אוטופיה חלופית, קבוצה זו נקראת האמיש, המתגוררת ברובה בצפון אמריקה, ובעיקר במדינת פנסילבניה.

מרטין לותר

מרטין לותר (גרמנית: Martin Luther; ‏ 10 בנובמבר 1483 – 18 בפברואר 1546) היה נזיר, כומר, מלחין ותאולוג גרמני בעל דעות אנטישמיות, המייסד וההוגה הראשון במעלה של הנצרות הפרוטסטנטית ויוצרו של הכוראל.

לותר חולל את הרפורמציה הפרוטסטנטית עם פרסום חיבורו "95 התזות" בו כפר בקיומו של כור המצרף וכפר ביכולתה של הכנסייה למכור שטרות מחילה עקב עקרון הפרה-דסטינציה. בעקבות זאת נודה על ידי האפיפיור לאו העשירי. לאחר ששרף לותר את הבולה האפיפיורית בפומבי, ונעשה לו שימוע בידי הקיסר קרל החמישי, הוטל עליו גם חרם קיסרי. בתגובה ניסח ופרסם לותר את עיקריה הבסיסיים של הפרוטסטנטיות, ששימשו מסד לממשיכיו וגם ליריביו בתוך הזרם במאות הבאות, כולל העקרון לפיו המקרא ניתן לפירוש עצמאי ללא מסורת הכנסייה, כי הגאולה מושגת באמצעות האמונה לבדה ועוד.

בזכות תרגומו לשפה המדוברת הגרמנית של הברית החדשה מלטינית ומאוחר יותר גם של הישנה הפכו כתבי הקודש לנגישים יותר לאוכלוסייה דוברת-הגרמנית.

מתודיזם

מתודיזם או התנועה המתודיסטית היא קבוצת קהילות נוצריות אוונגליסטיות הקשורות זו לזו. ההתחדשות המתודיסטית החלה באנגליה במאה ה-18. מקורה בקבוצת גברים, בהם ג'ון וסלי ואחיו הצעיר צ'ארלס, כתנועה בתוך הכנסייה האנגליקנית. הודות לפעילות מיסיונרית נמרצת היא התפשטה ברחבי האימפריה הבריטית, ארצות הברית ומעבר לכך. מלכתחילה פנתה התנועה לפועלים, לאיכרים עניים ולעבדים. מבחינה תאולוגית מאמינים המתודיסטים כי כל בני האדם יכולים להיגאל, בתנאי שיאמינו בישו ובהתאם לרצונו של האל. לדברי הכנסייה בשנת 2006 היא מנתה 75 מיליון חברים.

נצרות פרוטסטנטית

הנצרות הפרוטסטנטית היא שם כולל למספר גדול של כנסיות המהוות ביחד את אחד הזרמים העיקריים בנצרות והשני בגודלו לאחר הקתוליוּת. הן חולקות שורה של עקרונות יסוד רופפים ושורשיהן בתפיסות שהתפתחו ברפורמציה הפרוטסטנטית של המאה ה-16, שמנהיגיה המרכזיים מרטין לותר וז'אן קלווין יצאו נגד הכנסייה הקתולית והאפיפיור.

המשותף להן הוא ביסוס הנוהג הדתי על כתבי הקודש לבדם ולא על מסורת הכנסייה והקביעה כי המקרא ניתן לפרשנות עצמאית, שלילת האפשרות לגאולה באמצעות מעשים טובים והדגשת האמונה כאמצעי היחיד לקבל את חסד האל, וסירוב להכיר בייחוד של מעמד הכמורה על פני יתר המאמינים. הפרוטסטנטים דוחים גם את פולחן הקדושים ומרים, אם ישו ושוללים את האמונה בטרנסובסטנציאציה של הלחם והיין בסעודת האדון, כפי שהיא מקובלת בקתוליות.

מלבד זאת וכתוצאה ישירה מהחופש הפרשני והיעדר היררכיה כנסייתית מוסדרת, קיים מגוון אדיר של תפישות ואמונות בקרב הפלגים הפרוטסטנטיים השונים, החלוקים ביניהם לגבי המובן המדויק של יסודות אלה והיבטים רבים נוספים. הם נעדרי כל מסגרת ארגונית אחידה, וקיימות רבבות כנסיות פרוטסטנטיות שונות כשחדשות נפתחות בהתמדה. הגדולות והמשפיעות כוללות את הלותרנים, הקלוויניסטים, המתודיסטים, הבפטיסטים, הפנטקוסטלים, האדוונטיסטים ועוד כמו גם רבות מאוד המתרחקות מכל זרם והנן עצמאיות לגמרי. בנוסף ישנה הכנסייה האנגליקנית הגדולה השוללת את האפיפיור אך קרובה בהרבה לקתוליות. מספרם של כלל הנטבלים בנצרות הפרוטסטנטית נאמד בבין 800 ל-900 מיליון נפש, החברים ביותר מ-30,000 זרמים מובחנים. לפרוטסטנטיות הייתה השפעה עמוקה על התרבות המערבית, בייחוד בעולם דובר-האנגלית והגרמנית, והיא מקושרת עם התפתחויות כמו עליית הקפיטליזם, האינדיבידואליזם והסובייקטיביות.

סקוטים

הסקוטים הם תושביה המקוריים של סקוטלנד. הסקוטים מורכבים מקבוצות אתניות שונות דוגמת הפיקטים, גאלים, בריטונים ואחרים. כיום נהוג לקרוא בשם "סקוטים" לכל תושביה של סקוטלנד או לצאצאי הסקוטים.

צאצאי סקוטים רבים מתגוררים מחוץ לסקוטלנד. סקוטים רבים מתגוררים בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה, ובארצות אחרות.

פנטקוסטליזם

פנטקוסטליזם (באנגלית: Pentecostalism) הוא תנועה אמונית נוצרית, חלק מ"תנועות ההתחדשות הדתית" במסגרת הנצרות האוונגליסטית הנאו-פרוטסטנטית, השמה דגש מיוחד על חוויה דתית מאוחרת הקרויה "טבילה בידי רוח הקודש" חוויה זאת היא איזכור של ירידת רוח הקודש על הנוצרים הראשונים בירושלים בחג השבועות או פנטקוסט (מעשי השליחים, ב, ל"ח). חוויה זאת הייתה ככל הנראה שכיחה בתנועות הנוצריות הראשונות.

בדומה לצורות אחרות של נאו-פרוטסטנטיזם, הפנטקוסטליזם דורש דבקות בסמכותם הבלתי מעורערת של כתבי הקודש ועל ידי ההכרח לקבל את ישו כאל מושיע אישי. לפי הפנטקסטליזם, הטבילה בידי רוח הקודש מאפשרת לנוצרי לחוות חיים מלאים ומועצמים על ידי רוח הקודש. העצמה זו כוללת שימוש במתנות רוחניות כמו הגלוסולליה - "הדיבור בלשונות" וריפוי אלוהי.

על ידי המחויבות לסמכות המקראית, למתנות הרוחניות, דומה הפנטקוסטליזם ל"תנועה הכריזמטית", שהתפתחה מוקדם יותר ונפרדה מהכנסייה הממסדית. לפחות בתקופה המוקדמת של התנועה נטו הנוצרים הכריזמטיים להישאר עדיין חברים בכנסיות אליהן השתייכו. בגלל הקרבה לתנועה הכריזמטית, לפעמים המושגים "פנטקוסטלי" ו"כריזמטי" משמשים כמלים נרדפות.

המונח "פנטקוסטליזם" מקורו ב"פנטקוסט", המילה היוונית המציינת את חג השבועות היהודי. בשביל הנוצרים, חג הפנטקוסט חוגג את ירידתה של רוח הקודש על שליחיו של ישו, בהתאם לספר "מעשי השליחים".

הפנטקוסטלים מאמינים כי תנועתם משקפת אותו סוג של כוח רוחני, סגנון עבודת האל ואותה תורה כמו בכנסייה של הנוצרים הראשונים. לכן פנטקוסטלים אחדים משתמשים בשביל תנועתם גם בשם "אפוסטולית" (של השליחים) או של "האוונגליון השלם".

פנטקוסטליזם הוא מושג רחב הכולל מגוון רחב של תפיסות תאולוגיות וארגוניות דתיות. משום כך לא קיים אף ארגון מרכזי או כנסייה יחידה שתנהל את התנועה. ישנם פנטקוסטלים טריניטרים, כלומר מאמינים בשילוש הקדוש, אך קיימים גם פנטקוסטלים אנטיטריניטרים. כנסיות פנטקוסטליות רבות מיוצגות ב"ועידה הפנטקוסטלית העולמית". במדינות מסוימות, כמו ברזיל הפנטקוסטלים קוראים לעצמם "אוונגליסטים".

קווייקרים

אגודת הידידים, הידועה יותר בשם קווייקרים (באנגלית: Quakers) היא קהילה נוצרית-דתית שנוסדה באנגליה במהלך המאה ה-17 בהשפעת האנבפטיסטים, וכמוהם לא מאמינים בתקפות טבילה בינקות.

הקווייקרים נודעו כקהילה רודפת שלום ואי-אלימות, ומאנגליה התפשטו לארצות רבות ובהן ארצות הברית, קניה ובוליביה. לפי פרסומי כנסייה פנימיים, מספר הקווייקרים בעולם נע בין 300,000 ל-400,000 איש. בארצות הברית מורגשת השפעת הקהילה במיוחד במדינת פנסילבניה (הקרויה על שם הקווייקר ויליאם פן, מייסדה).

קלוויניזם

קלוויניזם (ידוע גם בשם נצרות רפורמית, נצרות מתוקנת) הוא זרם בנצרות הפרוטסטנטית, הקרוי על שם אחד ממייסדיו, התאולוג והמשפטן ז'אן קלווין (1564-1509). קלווין לא היה התורם הבלעדי ואפילו לא המכריע לאמונה המתוקנת: הוא המשיך במידה מסוימת את רעיונותיו של אולריך צווינגלי ורעיונותיו שלו פותחו על ידי תלמידיו, בעיקר תאודור בזה וגיום פארל, ועל ידי הוגים נוצרים-רפורמים במאות השנים הבאות. הזרם הקלוויניסטי השפיע בעיקר על הנצרות הפרוטסטנטית בשווייץ, בהולנד ובסקוטלנד, ומאוחר יותר התפשט בצפון אמריקה.

קלווין פרסם את משנתו בשני חיבורים עיקריים: "מוסדות הדת הנוצרית" ו"הדרכה באמונה נוצרית".

העיקרון המרכזי של הקלוויניזם הוא עיקרון ריבונות האל. התאולוגיה הקלוויניסטית מייחסת לאל מעורבות מוחלטת בכל היבטי החיים – הרוחניים, הגופניים והאינטלקטואליים, החילוניים והדתיים, הפרטיים והציבוריים, השמימיים והארציים; הכול הוא חלק מתוכנית אלוהית בראשיתית שנקבעה עוד לפני יצירת האדם ולפי הגיון אלוהי שאין האדם מסוגל להבין אותו, והכל נעשה לפי רצונו וכתוצאה מהתערבותו הישירה של האל. לפי תפישה זו, האדם תלוי לחלוטין באל, לא רק כאשר הוא עוסק בפנייה ישירה אליו, כמו תפילה, אלא בכל אשר יעשה. כיוון שכך, אורח החיים הקלוויניסטי דורש מהמאמינים מודעות מתמדת למילוי רצונו של האל.

רונלד רייגן

רונלד וילסון רייגן (באנגלית: Ronald Wilson Reagan‏; 6 בפברואר 1911–5 ביוני 2004) היה הנשיא ה-40 של ארצות הברית (1981–1989) ולפני כן מושל קליפורניה במשך שמונה שנים (1975–1967). בתקופת נשיאותו הסתיימה המלחמה הקרה ורבים מייחסים זאת למדיניותו הניצית כלפי ברית המועצות. מדיניותו הכלכלית הייתה שמרנית והוא דגל בשוק חופשי וכלכלת צד-היצע, קיצוץ במסים, ביטול מכסות ייבוא וצמצום הוצאות המדינה על שרותי רווחה. מדיניות כלכלית זו זכתה לכינוי "רייגנומיקס" (Reagonomics, הלחם של Reagan ו economics; כלכלה) וגם רייגניזם (בדומה לתאצ'ריזם). לפני כניסתו לפוליטיקה היה שחקן קולנוע. רייגן אהד את ישראל, והוא נחשב לאחד הנשיאים הפופולריים בהיסטוריה של ארה״ב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.