פרנק צרפתי

הפרנק הצרפתי היה ההילך החוקי ששימש את צרפת עד המעבר של צרפת ורוב המדינות האחרות של האיחוד האירופי לאירו. כל פרנק כלל 100 סנטים.

המלך יוחנן השני היה המפיץ הראשון של הפרנק הצרפתי. בשנת 1795 השוותה אותו הממשלה המהפכנית של צרפת ל 4.5 גרם של כסף. חמש שנים לאחר מכן, ב-1800, מיסד נפוליאון את ניהול הפרנק על ידי הקמת בנק צרפת. הבנק קיבל מימון בעיקר באמצעות כסף פרטי, כולל כסף שהושקע על ידי נפוליאון, בעצמו. בעקבות מהפכת 1848, והקמת הרפובליקה הצרפתית השנייה, רוכזו הניהול וההנפקה של הפרנק תחת שלטון צרפת בפאריס.

יחד עם תיעוש הכלכלה הצרפתית לאורך המאה ה -19, הפך הפרנק למטבע בינלאומי משמעותי. ב-1865 הייתה צרפת חברה מייסדת באיחוד המוניטרי הלטיני, ניסיון מוקדם לאחד כלכלות אירופיות תחת מטבע אחד. האיגוד היה מבוסס על תקן bimetallicאבל מאוחר יותר נכנס לתוקף תקן המבוסס אך ורק על זהב.

ב-1 בינואר 1960 הוכנס לשימוש הפרנק החדש, שהיה שווה 100 פרנקים ישנים[1].

הפרנק הצרפתי נשאר מטבע בינלאומי חשוב לאחר מלחמת העולם השנייה, אך צרפת הייתה תומכת נלהבת של האירו. אמנת מאסטריכט, המשמשת בסיס לאיחוד המוניטרי האירופי, הועברה למשאל עם על ידי הציבור הצרפתי ב -1992. אישור זה העמיד את המדינה על הנתיב להקמת היורו ב -1999, עם החלפה כוללת של הפרנק באירו בשנת 2002.[2]

בעת הכנסת האירו לשימוש, הבנק המרכזי האירופי קבע את שער ההמרה הקבוע שלו: 6.55957 פרנק לאירו אחד.

ב-1 בינואר 1999 חדל הפרנק הצרפתי לשמש כמטבע חוקי בעסקאות בנקאיות, אך עדיין הותר השימוש בו במזומן.

ב-1 בינואר 2002 חדל הפרנק הצרפתי לשמש כמטבע חוקי במזומן, והוחלף סופית באירו.

Francia 1 franco

הערות שוליים

  1. ^ הפרנק החדש - ניתוח ללא כאבים, חרות, 8 בינואר 1960
  2. ^ Investopedia, What is the French Franc (F)
ISO 4217

ISO 4217 הוא תקן בינלאומי שהוגדר על ידי ארגון התקינה הבינלאומי (ISO). התקן מגדיר שמות מקוצרים בני שלוש אותיות לשמות המטבעות הרשמיים.

שתי האותיות הראשונות של תקן זה, מקורן בתקן סימוני המדינות ISO 3166-1 alpha-2 (אשר דומים לאלו המשמשים בשם התחום ברמה העליונה הארצית באינטרנט) והאות השלישית היא בדרך כלל האות הראשונה של שם המטבע עצמו. לכן, לדוגמה, ILS הוא הסימון של ישראל כש-IL מסמל את ישראל, ו-S עבור שקל חדש, ובדומה, סימונה של יפן הוא JPY כאשר JP עבור יפן ו-Y עבור ין. שיטה זו מבטיחה שלכל מטבע יהיה סימון ייחודי, גם אם שמו זהה לשמות מטבעות בארצות אחרות. למשל, השמות דולר, פרנק, פאונד ועוד משמשים בכמה מדינות, ולכן שילוב בין סימון המדינה לקיצור שם המטבע מונע דו משמעיות.

יתר על כן, התקן מגדיר את הקשר בין יחידות מטבע ראשיות ליחידות מטבע משניות. במרבית מהתקנים, ליחידות המטבע המשניות קיים ערך של 1/100 מערכו של היחידה הראשית, אולם 1/10 ו-1/1000 גם כן מצויים. ישנם מטבעות אשר אין להן יחידות מטבע משניות כלל. באחרים, ערך יחידות המטבע הראשי כה קטן עד כי השימוש ביחידות המטבע המשניות זניח (כגון ערכו של הסן היפני - 1/100 מערכו של הין). במאוריטניה אין חלוקה עשרונית של היחידות, כך 1 אוגיה = 5 קהומס, ובמדגסקר 1 אריארי = 5 איראימבילאנג'ה.

ה-ISO 4217 כולל סימונים לא רק עבור מטבעות, אלא גם עבור מתכות יקרות (זהב, כסף, פלדיום ופלטינה; נמדדים בדרך כלל על ידי אונקית טרוי) ופריטים אחרים המשמשים בכלכלה הבינלאומית, כגון זכויות משיכה מיוחדות. כמו כן, ישנם סימונים מיוחדים המוקצים למטרות ניסיוניות (XTS), ולציון עסקאות ללא מטבע (XXX). סימונים אלו מתחילים באות X.‏

ISO 3166 לעולם אינו מקצה סימונים המתחילים באות X למדינות השונות, על כן יכולה ISO 4217 להשתמש באות X עבור מטבעות שאינן משויכות למדינה מסוימת ללא הסיכון של התנגשות בסימוני מדינות עתידיות.

מטבעות על-לאומיים, כגון הדולר המזרח קריבי, ה-פרנק CFP מרכז אפריקני, וה-פרנק CFA מערב אפריקני, בדרך כלל גם מיוצגות על ידי סימונים המתחילים באות X. אולם, האירו מיוצג על ידי הסימן EUR; אף על פי ש-EU הוא אינו סימון למדינה בתקן ISO 3166-1, הוחלט להשתמש בה בכל זאת, ועל כן הסימון EU הוסף לתקן ISO 3166-1 על מנת לייצג את האיחוד האירופאי. סימונה של יחידת המטבע האירופית, אקו, שקדמה לאירו היה XEU.

אירו

האֵירוֹ (סמל: €; קוד: EUR) הוא המטבע האחיד של תשע־עשרה מתוך עשרים ושמונה המדינות החברות באיחוד האירופי, מדינות אלו מכונות גוש האירו. האירו הוא המטבע השני הנסחר ביותר בשוק מטבע החוץ אחרי הדולר אמריקני. האירו מחולק ל-100 סנט.

על האירו אחראים הבנק המרכזי האירופי והבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות החברות. הבנק המרכזי האירופי (שמקום מושבו בפרנקפורט) אחראי בלעדית על המדיניות המוניטרית של האיחוד המוניטרי האירופי, בעוד שהבנקים המרכזיים הלאומיים, הכפופים לבנק המרכזי האירופי, אחראיים על הנפקת השטרות והמטבעות והפצתם ברחבי גוש האירו, ועל תפעול מערכת התשלומים של גוש האירו.

אנדורה

נְסִיכוּת אַנְדּוֹרָה (בקטלאנית: Principat d'Andorra) היא נסיכות קטנה בדרום-מערב אירופה, בפירנאים המזרחיים, בין צרפת וספרד. בעבר הייתה מבודדת, אך כיום זוכה לשגשוג, בעיקר בזכות ענף התיירות ומעמדה כמקלט מס. אנדורה היא גם חלק מהארצות הקטלאניות; זוהי המדינה העצמאית היחידה, ששפתה הרשמית היא הקטלאנית. תוחלת החיים הממוצעת באנדורה היא מהארוכות בעולם, ועומדת על 82.36 שנים, נכון לשנת 2010.

האופרה גרנייה

בניין האופרה גרנייה, או כפי שהוא מכונה ארמון גרנייה (בצרפתית: Palais Garnier), הוא בית אופרה מרשים בקצה הצפוני של שדרת האופרה (Avenue de l'Opera) ברובע התשיעי של פריז, צרפת.

הבניין נחשב לאחת מיצירות האדריכלות היפות והמפוארות ביותר בעת בנייתו. הוא נבנה בסגנון נאו-בארוקי, והוא הבניין השלושה עשר ששימש את האופרה של פריז מאז נוסדה על ידי המלך לואי ה-14 בשנת 1669.

בעבר נקרא הבניין בפשטות "בניין האופרה של פריז", אולם לאחר פתיחת האופרה בסטיליה בשנת 1989 נקרא הבניין "האופרה גרנייה" - Opera Garnier.

הקיסרות הראשונה

הקיסרות הראשונה (מכונה גם האימפריה הצרפתית הראשונה; בצרפתית: Empire Français) הייתה מערכת שלטונית שהתקיימה בצרפת, אשר תחילתה בהכתרת נפוליאון בונפרטה לקיסר בשנת 1804 וסופה בהדחתו ובגירושו בשנת 1814. לקיסרות הראשונה היה ספיח בשנת 1815, המכונה "מאה הימים", תקופה בה חזר נפוליאון לשלטון, אך בסופה הודח והוגלה שנית, במאמץ משותף של כוחות אירופים.

הקיסרות השנייה

הקיסרות השנייה (המכונה גם האימפריה הצרפתית השנייה) היא תקופה שלטונית בצרפת שנמשכה בין 1852 ל-1870. פרק זמן זה היווה תקופת ביניים בין תקופת הרפובליקה השנייה ובין תקופת הרפובליקה השלישית.

הרסטורציה הצרפתית

הרסטורציה (Restauration) הייתה תקופה שלטונית בצרפת, בין נפילתו של נפוליאון בשנת 1814 לבין מהפכת יולי 1830 אשר בישרה את התקופה המכונה המונרכיה של יולי.

יחסי האיטי–צרפת

היחסים בין הרפובליקה הצרפתית לבין הרפובליקה של האיטי הם יחסים היסטוריים שמתחילים בהתיישבות הצרפתית בהאיטי במאה ה-17, האיטי הייתה מושבה צרפתית עד שנת 1804 בה פרצה המהפכה ההאיטית. עד שנת 1825 לא הוכרה האיטי בעקבות לחץ מצרפת ובנות בריתה, וההכרה נעשתה תמורת תשלום 150 מיליון פרנק צרפתי לרסטורציה.

חודש לאחר רעידת האדמה בהאיטי בינואר בשנת 2010 ניקולא סרקוזי ביקר בהאיטי למשך ארבע שעות בלבד, לאחר ארבע שעות אלה עבר סרקוזי לצד השני של האי הרפובליקה הדומיניקנית. ביקור זה היה הביקור הראשון של שליט צרפת בהאיטי אי פעם.

ליונל ז'וספן

ליונל ז'וספן (בצרפתית: Lionel Jospin; נולד ב-12 ביולי 1937) הוא פוליטיקאי צרפתי שכיהן כראש ממשלת צרפת בשנים 1997–2002.

בשנים 1995 ו-2002 היה ז'וספן מועמד המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית לנשיאות צרפת. ב-1995 הפסיד בקרב צמוד בסיבוב השני, ראש בראש מול ז'אק שיראק שנבחר לנשיא. הוא התמודד שוב על התפקיד ב-2002 והודח בסיבוב הראשון לאחר שהגיע אחרי שיראק שניצח שוב, לבסוף, ואחרי מועמד הימין הלאומני ז'אן-מארי לה פן. מיד לאחר הפסדו זה הודיע ז'וספן על פרישתו מהפוליטיקה.

לירה שטרלינג

לירה שטרלינג (בראשי תיבות: ליש"ט, באנגלית: פאונד או "קוויד" (בסלנג), ‍Pound Sterling‌) היא המטבע הרשמי בממלכה המאוחדת (בריטניה הגדולה וצפון אירלנד). הליש"ט מתחלקת ל-100 פני. הליש"ט הוא המטבע הרביעי הכי נסחר בעולם (אחרי הדולר האמריקאי, היורו והין היפני).

הסימן המקובל של ליש"ט הוא £, וסימונה לפי תקן ISO 4217 הוא GBP. לעיתים גם נעשה שימוש בסימון הלא-תקני UKP. הסימן £ הוא עיצוב מסוגנן של האות L, מקורו באות הראשונה של המילה ליברה (לירה בלטינית).

כחברה מלאה באיחוד האירופי הייתה בריטניה רשאית להצטרף ל"גוש האירו", אך היא החליטה שלא לאמץ את האירו ולהמשיך להשתמש בליש"ט כהילך חוקי. בנק אנגליה הוא הסמכות המוניטרית העליונה בבריטניה, וזו אינה מקבלת את סמכותו של הבנק המרכזי האירופי.

לירת הוותיקן

לירת הוותיקן הייתה המטבע הרשמי של קריית הוותיקן, בה השתמשו במקביל גם בלירה איטלקית ביחס של 1:1.

תחילת השימוש בלירה בגרסתה האחרונה החלה לאחר ההסכמים הלטרניים, כאשר קריית הוותיקן קיבלה את מעמדה כמדינה ריבונית. הלירה שימשה כהלך חוקי, בנוסף לשטח קריית הוותיקן, גם באיטליה ובסן מרינו.

הלירה יצאה משימוש בשנת 2002 בעקבות החלפת המטבע הרשמי לאירו. גם לאחר המעבר למטבע האירו, הוותיקן ממשיך להטביע מטבעות אירו ייחודיות עבורו, למרות שהוותיקן איננו חבר רשמי באיחוד האירופי.

מארק גרמני

מארק גרמני או דויטש מארק (בגרמנית: Deutsche Mark, בסימון מקוצר: DM) היה ההילך החוקי בגרמניה מחודש יוני 1948, במערב גרמניה, ומשנת 1990, עם איחוד גרמניה, עד כניסתו של מטבע האירו למחזור ב-2002. הדויטש מארק החליף את הרייכסמארק, שנהג בגרמניה משנות העשרים עד 1948.

היום המרק הגרמני אינו במחזור ולא ניתן להשתמש בו, אך ניתן עדיין להחליף מרקים ישנים באירו בסניפי הבנק המרכזי הגרמני, ואף לשלוח שטרות ומטבעות בדואר.

מונקו

נסיכות מונקו (בצרפתית: Principauté de Monaco, קרי: "פְּרָנְסִיפּוׁטֶה דה מונקו", במונגאסקית: Principatu de Munegu) היא נסיכות המהווה עיר מדינה באירופה. מונקו שוכנת בריביירה הצרפתית, בקרבת הגבול עם איטליה. העיר העתיקה של מונקו ואזורים שנבנו בתקופות מאוחרות יותר נכללים בטריטוריה של מונקו.

מונקו נמצאת במקום השני בעולם (אחרי קריית הוותיקן) ברשימת המדינות העצמאיות בעלות השטח הקטן ביותר. תחום שיפוטה משתרע על פני 2.02 קילומטר רבוע בלבד, ונכון לשנת 2015 היא המדינה הצפופה ביותר בעולם, עם אוכלוסייה של 38,300 תושבים, כ-19,000 נפש לקמ"ר.

פיג'ו 203

פיג'ו 203 הוא רכב צרפתי בתצורת סדאן מתוצרת פיג'ו, שיוצר משנת 1948 ועד 1960.

ה-203 הוא הדגם הראשון של חברת פיג'ו שיוצר לאחר מלחמת העולם השנייה, והדגם היחיד אותו יצרה החברה בין השנים 1949–1954. במהלך כל השנים יצרה חברת פיג'ו 685,828 כלי רכב מדגם זה.

ה-203 החליף את הפיג'ו 202, והיה גדול במעט בממדיו ובנפח המנוע מהדגם הקודם. הרכב במשקל 940 ק"ג הגיע למהירות מרבית של 120 קמ"ש.

בעת השקתו נמכר הרכב בצרפת במחיר של 445,000 פרנק צרפתי.

הרכב יוצר בגרסת קופה סדאן וגרסת "פיק אפ" טנדר. הצבא והמשטרה הצרפתית אימצו את ה-203 כרכב שירות עבור בעלי דרגות בכירות ואת הדגם המסחרי לעבודות שטח. הרכב שיצא לו שם רכב אמין, הרבה בזכות המנוע ה"רועש" שלו, נהפך ל"סוס העבודה" עבור עסקים רבים.

פרנק CFA

פרנק CFA (צרפתית: CFA,‏ "céfa", או franc) הוא ההילך החוקי ב-12 מדינות באפריקה אשר היו בעברן מושבות צרפתיות וכן בגינאה ביסאו (מושבה פורטוגזית לשעבר) ובגינאה המשוונית (מושבה ספרדית לשעבר). שמותיו המקוצרים של המטבע על פי תקן ISO 4217 הם: XAF לפרנק CFA מרכז אפריקני ו-XOF לפרנק CFA מערב אפריקני.

לפרנק CFA שער חליפין קבוע ביחס לאירו: 100 פרנק CFA שווים ל-0.152449 אירו. (שוויו של פרנק צרפתי אחד בעת המעבר ליורו)

אף על פי שפרנק מרכז אפריקני CFA ופרנק מערב אפריקני CFA הם בעלי ערך זהה כלפי מטבעות אחרים, מדינות שבהן אחד משני מטבעות אלה אינן מכבדות את המטבע האחר.

קרונה שוודית

קרונה או כתר שוודי (בשוודית: Svensk Krona) הוא המטבע של שוודיה מאז 1873. הקרונה מחולקת ל-100 יחידות בשם Öre ‏ (אֶרה).

רנו 5

רנו 5 (בצרפתית: Renault 5) היא מכונית סופרמיני שהושקה ב-28 בינואר 1972 מתוצרת יצרנית הרכב ההצרפתית רנו אשר יוצרה בין השנים 1972–1996.

יוצרו מהדגם 5,580,626 יחידות, כשמחירה של הרנו 5 בצרפת, בתחילת שנת 1972, עמד על כ-10,000 פרנק צרפתי.

בצרפת יוצרו 5,276,630 יחידות, באיראן יוצרו 49,270 יחידות ובספרד יוצרו 30,790 יחידות.

דגם הרנו 7 אשר יוצר על ידי חברת ״FASA-Renault״ בספרד (חברת בת של רנו), היה מבוסס מכנית על ה-5. גם העיצוב דמה ל-5 מלבד תא המטען המרובע במקום הדלת החמישית.

ממשיך דרכו של הרנו 5 כיום הוא הקליאו.

גוף דגם ה-P.K אשר יוצר באיראן על ידי יצרנית הרכב "Pars Khodro" התבסס על ה"רנו 5".

שימורים

שימורים הם מאכלים ששומרו בפחיות או בצנצנות אטומות לאוויר שעוקרו להשמדת מיקרואורגניזמים מזהמים. פחיות המכילות שימורים מכונות קופסאות שימורים.

בשל סכנת בוטוליזם ופתוגנים אחרים, השיטה הבטוחה לייצר שימורים היא שילוב של חום גבוה (בטמפרטורה שבין 116 ל-121 מעלות צלזיוס) ולחץ גבוה. מזונות המחייבים בישול בלחץ כדי לשמרם בפחיות הם מרבית הירקות, בשר, בשר עוף, מאכלי ים ומוצרי חלב. מאכלים שניתן לשמרם בפחיות לאחר שעברו הרתחה ללא לחץ הם רק מאכלים חומציים מאוד, עם pH מתחת ל-4.6, כמו פירות, ירקות מוחמצים ומאכלים אחרים שהוסיפו להם חומצה.

שקל

שקל (באכדית: šiqlu שיקלו) היא מידת משקל עתיקה או מטבע קדום, ומטבע ישראלי מודרני בעת החדשה. שמשמש ככסף.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.