פרנק לוקסמבורגי

הפרנק הלוקסמבורגילוקסמבורגית: Lëtzebuerger Frang) היה ההילך החוקי ששימש את לוקסמבורג מ-1854 עד 2002, עת יצא משימוש עם המעבר של לוקסמבורג ורוב המדינות האחרות של האיחוד האירופי לאירו.

הבנק המרכזי האירופי קבע את שער ההמרה הקבוע שלו: 40.3399 פרנק לאירו אחד.

Lux-Franc
אירו

האֵירוֹ (סמל: €; קוד: EUR) הוא המטבע האחיד של תשע־עשרה מתוך עשרים ושמונה המדינות החברות באיחוד האירופי, מדינות אלו מכונות גוש האירו. האירו הוא המטבע השני הנסחר ביותר בשוק מטבע החוץ אחרי הדולר אמריקני. האירו מחולק ל-100 סנט.

על האירו אחראים הבנק המרכזי האירופי והבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות החברות. הבנק המרכזי האירופי (שמקום מושבו בפרנקפורט) אחראי בלעדית על המדיניות המוניטרית של האיחוד המוניטרי האירופי, בעוד שהבנקים המרכזיים הלאומיים, הכפופים לבנק המרכזי האירופי, אחראיים על הנפקת השטרות והמטבעות והפצתם ברחבי גוש האירו, ועל תפעול מערכת התשלומים של גוש האירו.

אשקודו (מטבע)

אשקודו (בפורטוגזית: Escudo - מגן) היה המטבע הרשמי של פורטוגל משנת 1911 ועד להחלפתו באירו בתחילת 2002 (לפי שער של 200.482 אשקודו לאירו אחד). הוא החליף את מטבע הרֵאַל (מלכותי, real), בעקבות מהפכת 1910 שביטלה את המלוכה בפורטוגל. כל אשקודו הורכב מ-100 סנטבוש. סמלו של המטבע היה "סיפראו", בדומה לסמל הדולר אך עם שני קווים אנכיים במקום אחד, וסמל זה שימש גם כמפריד עשרוני. קוד המטבע היה PTE.

מטבעות בעלי שם דומה היו ההילך החוקי גם במושבות של פורטוגל ברחבי העולם. בתמונה, שטר של 100 אשקודוש מאנגולה, 1972, המציג את דיוקנו של אנטוניו קרמונה, נשיא פורטוגל מ-1928 עד למותו ב-1951. באנגולה הוחלף האשקודו בקואנזה ב-1977, שנתיים אחרי קבלת העצמאות מפורטוגל.

אשקודו משמש גם כמטבע הרשמי של כף ורדה (Cabo Verde), מושבה פורטוגזית לשעבר, ונמצא תחת פיקוחו של הבנק המרכזי של כף ורדה. המטבע מוצמד היום לאירו.

גילדן הולנדי

הגילדן ההולנדי היה ההילך החוקי של הולנד עד המעבר לאירו ב-2002. בתקן ISO 4217 סימנו הוא NLG. הולנד היא אחת מבין מספר מדינות ואזורים שהמטבע שלהן קרוי או היה קרוי "גילדן".

דרכמה

דרכמה או דרכמא (ברבים דרכמות וביוונית דרכמֶה או דרכמֶס; ביוונית: δραχμή ביחיד, δραχμές או δραχμαί ברבים), היה הילך חוקי בו נעשה שימוש ביוון העתיקה.

ביוון המודרנית בין השנים 1832 ועד 2001, נקרא המטבע בשם זה, עד הנהגתו של מטבע האירו.

זלוטי

זלוטי (בפולנית: złoty (מידע • עזרה) (נהגה זְווֹטֵה), ברבים: złote או złotych, בתרגום לעברית: "זהוב") הוא ההילך החוקי של פולין, החל מ-1924, ביוזמת ולדיסלב גרבסקי ראש ממשלת פולין ושר האוצר שלה. הזלוטי מתחלק ל-100 גרוֹש (grosz, ברבים groszy).

כתוצאה מתהליך של היפר-אינפלציה בפולין בתחילת שנות ה-90, ערכו של המטבע צנח בצורה קיצונית. לכן, ב-1 בינואר 1995 הומר הזלוטי הישן (שסימונו לפי תקן ISO 4217 הוא PLZ) לזלוטי החדש (שסימונו הוא PLN), ביחס המרה של 10,000 זלוטי ישן = 1 זלוטי חדש.

נכון לשנת 2008, נמצאים בשימוש מטבעות של 1, 2, 5, 10, 20 ו-50 גרושי, ושל 1, 2 ו-5 זלוטי. כמו כן, נמצאים בשימוש שטרות של 10, 20, 50, 100 ו-200 זלוטי.

למרות שהחל משנת 2004 חברה פולין באיחוד האירופי, היא לא מהווה חלק מ"גוש האירו" ועל כן מטבע האירו עדיין לא החליף את הזלוטי כהילך חוקי במדינה. פולין התחייבה בפני האיחוד לאמץ את האירו כאשר תעמוד בתנאים הכלכליים הנדרשים על פי אמנת מאסטריכט, אולם הדבר יחייב תיקון לחוקה הפולנית. בשנת 2011 הודיע שר האוצר הפולני כי אין בכוונת ממשלת פולין להחליף את הזלוטי בעתיד הנראה לעין.

יחידת מטבע אירופית

יחידת המטבע האירופאית, הנקראת גם אקו (מאנגלית European Currency Unit - ECU), היא סל מטבעות שהונהג על ידי השוק האירופי המשותף והאיחוד האירופי טרם להשקת האירו.

לאחר ביטול הסכם ברטון-וודס בשנת 1971, שקבע רצועת ניוד בשער החליפין של מטבעות שונים לעומת הדולר האמריקני, מדינות השוק האירופי המשותף החליטו על רצועת ניוד בין המטבעות השונים בשוק. הסכם רצועת הניוד היה קשה לאכיפה, במיוחד עבור המדינות החלשות. הממלכה המאוחדת, צרפת ואיטליה עזבו את ההסכם תוך שנים מעטות, וכך למעשה הוא קרס.

בשנת 1979 מדינות השוק האירופי המשותף החליטו על הקמת המערכת המוניטרית האירופית (EMS). בבסיסה של המערכת עמד מנגנון שער החליפין, שקבע רצועת ניוד של 2.25% (6% עבור הלירה האיטלקית) בין מטבעות השוק האירופי ליחידת מטבע חדשה, יחידת המטבע האירופית. יחידת המטבע האירופית הושקה ב-13 במרץ 1979 כסל מטבעות בהרכב ובערך זהים לאלה של יחידת החישוב האירופית שקדמה לה.

עם השנים גבר השימוש ביחידת המטבע האירופית, והתרחב לתחומים רבים, מסחר, אגרות חוב, סיוע בינלאומי, ועוד. יחידת המטבע האירופית שימשה כמטבע מרכזי לסחר בינלאומי, בזכות היתרון שלה כסל מטבעות לעומת מטבע שתלוי בבנק מרכזי אחד. עם זאת, יחידת המטבע האירופית מעולם לא שימשה ככסף מזומן (אם כי מפעם לפעם הוטבעו מטבעות זיכרון עם ערכים נקובים ביחידת המטבע האירופית).

ב-1 בינואר 1999 האירו החליף את יחידת המטבע האירופית, שער המטבע נקבע כ-1 אירו = 1 אקו. בניגוד ליחידת המטבע האירופית, האירו הוא מטבע בפני עצמו ולא סל מטבעות או יחידת מטבע. המטבעות שהרכיבו את יחידת המטבע האירופית, פרט ללירה שטרלינג, לקרונה הדנית ולדרכמא היוונית, הוצמדו לאירו בשער חליפין קבוע, יחד עם המרק הפיני והשילינג האוסטרי.

כתר (מטבע)

כתר הוא מטבע הנהוג בכמה מדינות באירופה.

המילה כתר היא התרגום העברי של שם המטבע. להלן רשימת המדינות בהן המטבע נהוג כיום, וכן השם המקומי של המטבע:

צ'כיה: קוֹרוּנָה (Koruna).

דנמרק ונורווגיה: קרוֹנֵה (Krone).

איסלנד ואיי פארו: קרוֹנָה (Króna).

שוודיה: קרוֹנָה (Krona).כתרים היו בשימוש גם באימפריה האוסטרו-הונגרית עד להתפרקותה לאחר מלחמת העולם הראשונה ב-1918, וכן בבריטניה (קרָאוּן, Crown) עד למעבר לשיטה העשרונית בשנת 1971. ערכו של כתר בריטי אחד היה 5 שילינג או 60 פני, ששווים אז היה רבע לירה שטרלינג.

בסלובקיה היה נהוג גם כן מטבע בשם כתר (Koruna), אך מאז ה-1 בינואר 2009 ההילך החוקי במדינה הוא האירו.

מקור השם כתר הוא בנוהג להציג דמויות של מלכים על-גבי מטבעות, נוהג שהחל בימי קדם וקיים עד היום.

לב (מטבע)

לב (בבולגרית: лев), שפירושו בשפה הבולגרית הקדומה אריה, הוא ההילך החוקי של בולגריה. לב אחד מתחלק ל-100 סטוטינקי.

המטבע הונפק לראשונה בשנת 1881 מגובה בתקן הזהב. בעת יציאתו לשוק היה שוויו של לב אחד שווה ערך לפרנק צרפתי אחד. ב-1928 נקבע שער המרה חדש ללב, 1 לב היה בשווי של 10.86956 מ"ג זהב. במהלך מלחמת העולם השנייה הוצמד הלב לרייכסמארק הגרמני בשער המרה של 32.75 לב לרייכסמארק אחד. עם הכיבוש הסובייטי ב-1944 הוצמד הלב לרובל של ברית המועצות בשער המרה של 15 לב לרובל אחד. בשנת 1943 הופסקה הטבעתן של מטבעות עקב ערכן הנמוך.

לוקסמבורג

הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג (בלוקסמבורגית: Groussherzogtum Lëtzebuerg, בצרפתית: Grand-Duché de Luxembourg, בגרמנית: Großherzogtum Luxemburg) היא מדינה קטנה במערב אירופה שגובלת בבלגיה, בצרפת ובגרמניה. האוכלוסייה במדינה מונה כחצי מיליון נפש ושטחה 2,586 קילומטרים רבועים.

לטס

לָאטְס (בלטבית: Lats) היה ההילך החוקי של לטביה מאז עצמאותהּ ב-1991 ועד ל-2013. בשנות עצמאותהּ בין השנים 1918–1940 היה הלטס מטבעהּ הלאומי החל משנת 1922. ב-1 בינואר 2014, הלטס הוחלף באירו כהילך החוקי של לטביה, עם הצטרפותה לגוש האירו.

לירה איטלקית

לירה איטלקית (באיטלקית: Lira. ברבים: Lire, בעברית נקראת לרוב לירטה) הייתה המטבע ששימש כהילך חוקי באיטליה בין השנים 1861 ועד 2002, עת החליף אותו האירו. גם בתקופת נפוליאון הייתה הלירה בשימוש בממלכת איטליה, בין השנים 1807 ל-1814. הלירה האיטלקית הייתה מחולקת ל-100 צ'נטזימי (Centesimi ברבים או Centesimo ביחיד), שפירושו באיטלקית "מאית". בעשורים האחרונים למחזור של הלירה האיטלקית, לא היה שימוש בחלק זה של המטבע, מאחר שערכה של הלירה היה נמוך מאוד. לשם השוואה, ב-1999 נקבע שער החליפין של האירו על 1936.27 לירות איטלקיות לאירו אחד.

מקור השם לירה, בדומה ללירה שטרלינג ולשקל, הוא במידת משקל (ליברה. בלטינית: Libra).

המונח "לירטה", שהיה שגור בשפה העברית ככינוי ללירה האיטלקית, מעולם לא היה בשימוש נרחב באיטליה עצמה ומקורו בלשון הקטנה של שם המטבע ככינוי חיבה. גם בטורקית נהג השימוש במונח "Liret", להבדיל מ-"Lira" טורקית או אחרת.

בשנותיה של איטליה כרפובליקה (מ-1946 ועד החלת האירו כהילך חוקי במדינה) ניתן היה למצוא מטבעות בערכים של 1, 2, 5, 10, 20, 50, 100, 200, 500 ו-1,000 לירות, ושטרות בערכים של 1000, 2000, 5000, 10,000, 50,000, 100,000 ואף חצי מיליון לירות. מוקדם יותר, כאשר ערכה של הלירה היה גבוה יחסית, הופיעו שטרות בערכים נמוכים יותר ומטבעות קטנים של 1, 2, 5, 10, ו-50 צ'נטזימי.

הלירה האיטלקית הייתה הילך חוקי גם בקריית הוותיקן וגם בסן מרינו. לכל אחת משתי המדינות הייתה מערכת מוניטרית משלה, אולם השימוש ב"לירה ותיקנית" וב"לירה סן - מרינזית" בוותיקן ובסן מרינו, בהתאמה, היה שקול לחלוטין לשימוש בלירה האיטלקית. ערכם של המטבעות הללו היה שווה בדיוק לערכה של הלירה האיטלקית, וניתן היה להשתמש בלירה איטלקית לצד המטבעות המקומיים, ולהפך.

לירה שטרלינג

לירה שטרלינג (בראשי תיבות: ליש"ט, באנגלית: פאונד או "קוויד" (בסלנג), ‍Pound Sterling‌) היא המטבע הרשמי בממלכה המאוחדת (בריטניה הגדולה וצפון אירלנד). הליש"ט מתחלקת ל-100 פני. הליש"ט הוא המטבע הרביעי הכי נסחר בעולם (אחרי הדולר האמריקאי, היורו והין היפני).

הסימן המקובל של ליש"ט הוא £, וסימונה לפי תקן ISO 4217 הוא GBP. לעיתים גם נעשה שימוש בסימון הלא-תקני UKP. הסימן £ הוא עיצוב מסוגנן של האות L, מקורו באות הראשונה של המילה ליברה (לירה בלטינית).

כחברה מלאה באיחוד האירופי הייתה בריטניה רשאית להצטרף ל"גוש האירו", אך היא החליטה שלא לאמץ את האירו ולהמשיך להשתמש בליש"ט כהילך חוקי. בנק אנגליה הוא הסמכות המוניטרית העליונה בבריטניה, וזו אינה מקבלת את סמכותו של הבנק המרכזי האירופי.

לירת הוותיקן

לירת הוותיקן הייתה המטבע הרשמי של קריית הוותיקן, בה השתמשו במקביל גם בלירה איטלקית ביחס של 1:1.

תחילת השימוש בלירה בגרסתה האחרונה החלה לאחר ההסכמים הלטרניים, כאשר קריית הוותיקן קיבלה את מעמדה כמדינה ריבונית. הלירה שימשה כהלך חוקי, בנוסף לשטח קריית הוותיקן, גם באיטליה ובסן מרינו.

הלירה יצאה משימוש בשנת 2002 בעקבות החלפת המטבע הרשמי לאירו. גם לאחר המעבר למטבע האירו, הוותיקן ממשיך להטביע מטבעות אירו ייחודיות עבורו, למרות שהוותיקן איננו חבר רשמי באיחוד האירופי.

מארק גרמני

מארק גרמני או דויטש מארק (בגרמנית: Deutsche Mark, בסימון מקוצר: DM) היה ההילך החוקי בגרמניה מחודש יוני 1948, במערב גרמניה, ומשנת 1990, עם איחוד גרמניה, עד כניסתו של מטבע האירו למחזור ב-2002. הדויטש מארק החליף את הרייכסמארק, שנהג בגרמניה משנות העשרים עד 1948.

היום המרק הגרמני אינו במחזור ולא ניתן להשתמש בו, אך ניתן עדיין להחליף מרקים ישנים באירו בסניפי הבנק המרכזי הגרמני, ואף לשלוח שטרות ומטבעות בדואר.

מרק פיני

מרק פיני (בפינית: Suomen markka; בשוודית: finsk mark) היה ההילך החוקי בפינלנד בין 1860 ל-2002, אז הוחלף באירו. כל מרק היה מחולק ל-100 פני (penni, ברבים: penniä). בזמן המעבר לאירו, היה שער החליפין 5.94573 מרק לאירו אחד.

פורינט

פוֹרִינְט (בהונגרית: Forint) הוא ההילך החוקי של הונגריה, סימולו הוא HUF. המטבע נטבע ב-1 באוגוסט 1946 והחליף את הפנגו לאחר ההיפר-אינפלציה בשנים 1945-1946. הקיצור המקובל בהונגריה לפורינט הוא Ft.

היסטורית, נחלק הפורינט למאה פילר (fillér), אך הפילר אינו בשימוש מאז 1999.

פרנק בלגי

הפרנק הבלגי היה ההילך החוקי ששימש את בלגיה מ-1832 עד 2002, עת יצא משימוש עם המעבר של בלגיה ורוב המדינות האחרות של האיחוד האירופי לאירו.

הבנק המרכזי האירופי קבע את שער ההמרה הקבוע שלו: 40.3399 פרנק לאירו אחד.

פרנק צרפתי

הפרנק הצרפתי היה ההילך החוקי ששימש את צרפת עד המעבר של צרפת ורוב המדינות האחרות של האיחוד האירופי לאירו. כל פרנק כלל 100 סנטים.

המלך יוחנן השני היה המפיץ הראשון של הפרנק הצרפתי. בשנת 1795 השוותה אותו הממשלה המהפכנית של צרפת ל 4.5 גרם של כסף. חמש שנים לאחר מכן, ב-1800, מיסד נפוליאון את ניהול הפרנק על ידי הקמת בנק צרפת. הבנק קיבל מימון בעיקר באמצעות כסף פרטי, כולל כסף שהושקע על ידי נפוליאון, בעצמו. בעקבות מהפכת 1848, והקמת הרפובליקה הצרפתית השנייה, רוכזו הניהול וההנפקה של הפרנק תחת שלטון צרפת בפאריס.

יחד עם תיעוש הכלכלה הצרפתית לאורך המאה ה -19, הפך הפרנק למטבע בינלאומי משמעותי. ב-1865 הייתה צרפת חברה מייסדת באיחוד המוניטרי הלטיני, ניסיון מוקדם לאחד כלכלות אירופיות תחת מטבע אחד. האיגוד היה מבוסס על תקן bimetallicאבל מאוחר יותר נכנס לתוקף תקן המבוסס אך ורק על זהב.

ב-1 בינואר 1960 הוכנס לשימוש הפרנק החדש, שהיה שווה 100 פרנקים ישנים.

הפרנק הצרפתי נשאר מטבע בינלאומי חשוב לאחר מלחמת העולם השנייה, אך צרפת הייתה תומכת נלהבת של האירו. אמנת מאסטריכט, המשמשת בסיס לאיחוד המוניטרי האירופי, הועברה למשאל עם על ידי הציבור הצרפתי ב -1992. אישור זה העמיד את המדינה על הנתיב להקמת היורו ב -1999, עם החלפה כוללת של הפרנק באירו בשנת 2002.בעת הכנסת האירו לשימוש, הבנק המרכזי האירופי קבע את שער ההמרה הקבוע שלו: 6.55957 פרנק לאירו אחד.

ב-1 בינואר 1999 חדל הפרנק הצרפתי לשמש כמטבע חוקי בעסקאות בנקאיות, אך עדיין הותר השימוש בו במזומן.

ב-1 בינואר 2002 חדל הפרנק הצרפתי לשמש כמטבע חוקי במזומן, והוחלף סופית באירו.

קרונה שוודית

קרונה או כתר שוודי (בשוודית: Svensk Krona) הוא המטבע של שוודיה מאז 1873. הקרונה מחולקת ל-100 יחידות בשם Öre ‏ (אֶרה).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.