פרנק לויד רייט

פרנק לויד רייטאנגלית: Frank Lloyd Wright;‏ 8 ביוני 18679 באפריל 1959) היה אחד האדריכלים החשובים ביותר במחצית הראשונה של המאה ה-20.

פרנק לויד רייט
Frank Lloyd Wright
פרנק לויד רייט
פרנק לויד רייט

חייו

ילדותו

רייט נולד בעיירה חקלאית – ריצ'לאנד סנטר, ויסקונסין, ארצות הברית. בילדותו שיחק הרבה בקוביות פרובל (מתנה מאימו); בזכרונותיו הוא מציין את ההשפעה שהייתה לקוביות אלה על גישתו לתכנון; הרבה מהמבנים שהוא תכנן מתייחדים בבהירות הגאומטרית שלהם. בבגרותו, אימץ את עקרונות היוניטריאניזם והטרנסצנדנטיות (וב־1905 תכנן את "יוניטי טמפל" באוק פארק, אילינוי).

לימודים וראשית הקריירה

רייט החל את לימודיו הגבוהים ב־1885 בבית הספר להנדסה של אוניברסיטת ויסקונסין, שם היה חבר באחווה ΦΔΘ (פי דלתא תטא). במקביל ללימודיו הוא עבד תחת אלן קונובר, קבלן מקומי ופרופסור להנדסת בניין. ב־1887, עזב רייט את האוניברסיטה ללא קבלת תואר (אם כי הוא קיבל דוקטורט לאמנויות לשם כבוד ב־1955) ועבר לשיקגו, שם הצטרף למשרד האדריכלים של ג'וזף לימן סילסבי. תוך שנה, הוא עזב את סילסבי על מנת לעבוד עבור אדלר וסאליבאן. לאדריכל לואיס סאליבאן הייתה השפעה רבה על הסגנון שפיתח לעצמו רייט כמו גם על אסכולת שיקגו כולה. מ־1890, קיבל רייט את כל התכנונים למגורים במשרד. ב־1893, לאחר ריב עם מעסיקיו על רקע עבודות שרייט קיבל מחוץ למשרד, עזב את אדלר וסאליבאן ופתח משרד משלו באוק פארק, אילינוי.

קריירה עצמאית

עד שנת 1901 תכנן רייט כחמישים פרויקטים, כולל בתים רבים בעיר מגוריו. בין 1901 ל־1911, תכנן מבנים למגורים שכונו "בתי ערבה" (prairie houses) - בתים נמוכים וגדולים עם גגות שאינם בולטים, קוי שמים נקיים, ארובות נמוכות ומרפסות, כשהוא משתמש בחומרים טבעיים. הבתים נקראו כך מכיוון שתכנון זה היה אמור להתאים לשטח שסביב שיקגו. לרייט גם היה תפקיד מרכזי בפיתוח רעיונות "תוכניות פתוחה" לעיצוב פנים במגורים, כאשר הוא החשיב את החלל הפנימי כחלק החשוב ביותר בתכנון המבנה. הוא האמין כי האנושיות היא דבר מרכזי ביותר בתכנון. את רוב הדוגמאות לגישה הזו ניתן למצוא בבאפלו, ניו יורק, תוצאה של החברות בין רייט לבין מנהל בחברת הסבון לרקין, דרווין מרטין. ב־1902 חברת לרקין החליטה לבנות מבנה מנהלי חדש. רייט הגיע לבופאלו ותכנן לא רק את המבנה המנהלי עבור החברה, אלא גם שלושה בתים של המנהלים עצמם, בית ג'ורג' ברטון, בית דרווין ד. מרטין ובית ויליאם הית'.

ב־1910, החלה יצירתו של רייט להתפרסם גם באירופה עם פרסומו של הווסמות' פורטפוליו.

רייט תכנן קומפלקס מגורים-סטודיו לעצמו, שנקרא טלייסין (Taliesin — על שם משורר ולשי בן המאה ה-6, שפירוש שמו "מצח זוהר"), שנבנה ליד ספרינג גרין, ויסקונסין, ב-1911. הקומפלקס הורכב ממבנה נמוך בן קומה אחת בצורת האות U, שצפה בצד אחד על אגם ובצד השני על הסטודיו של רייט. טלייסין הושמד פעמיים בשרפות; המבנה הקיים כיום קרוי טלייסין 3. בפעם הראשונה בה נשרף נספו בשריפה שבעה אנשים, כולל מאהבתו של רייט, מאמא בורת'וויק, ושני ילדיה מבעלה אדווין צ'ייני.

רייט ביקר ביפן, לראשונה ב־1905, ובאירופה (1909), ופתח משרד בטוקיו ב־1915. בשנות ה-30 תכנן רייט את בית החורף שלו באריזונה, לו הוא קרא טלייסין וסט; בית זה, כמו הרבה מיצירותיו האדריכליות, משתלב אורגנית עם הנוף שסביבו. בטוקיו, תכנן רייט את בית המלון אימפריאל המפורסם, אותו סיים ב־1922. ב־1 בספטמבר 1923, פגעה בטוקיו ובסביבתה אחת מרעידות האדמה הקשות ביותר בתקופה המודרנית. רעידת האדמה הרסה לחלוטין את טוקיו, ויצרה גם צונאמי גדול, סופות טורנדו ושריפות. על פי האגדה, בית המלון של רייט הוא היחיד ששרד מההרס, אך למעשה אין זה נכון.

בשנות ה-30 רייט תכנן רבים מהבתים ה"יוסוניים" (Usonian) שלו – מבנים עבור אנשי מעמד הביניים, שהתבססו על גאומטריה פשוטה, אך אלגנטיים ומעשיים. מאוחר יותר, השתמש בתצורות כאלה ב"בית האספה היוניטרי" במדיסון, ויסקונסין ב־19471950.

חייו האישיים

חייו האישיים של רייט היו צבעוניים, והוא כיכב פעמים רבות בעיתונים. הוא נישא שלוש פעמים: לקתרין לי טובין ב־1889, למרים נואל ב־1922, ולאולגה מלאנוב הינצנברג (אולגיבנה) ב־1928. אולגיבנה הייתה חסידתו של המיסטיקן הארמני גורדג'ייף, והחוויות שלה השפיעו על ההיווצרות והמבנה של אחוות טלייסין של רייט מ־1934. אולגיבנה המשיכה לנהל את האחווה לאחר מותו של רייט, עד למותה היא ב־1985.

רייט מת ב־9 באפריל 1959, לאחר שתכנן מספר גדול מאוד של פרויקטים חשובים. אחד מבניו של רייט, פרנק לויד רייט ג'וניור, המוכר בשם לויד רייט, היה גם הוא אדריכל נודע.

הנצחה

ב-2019 שמונה מבנים של רייט ברחבי ארצות הברית הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[1]

יש שטוענים כי דמותו של הווארד רוארק, האדריכל בספרה של איין ראנד "כמעיין המתגבר", מבוססת, לפחות בחלקה, על פרנק לויד רייט, אך ראנד עצמה הכחישה זאת.

באוקטובר 1969 הקליט הצמד המוזיקלי סיימון וגרפונקל (Simon & Garfunkel) שיר בשם "So Long, Frank Lloyd Wright" (להתראות, פרנק לויד רייט) שהופיע באלבומם המצליח מ-1970 "Bridge Over Troubled Water" ("גשר על מים סוערים"). השיר, כשמו, הוא מעין פרידה מהאדריכל שנפטר עשר שנים קודם לכן.

סגנון

יש המחשיבים את פרנק לויד רייט כאחד מחלוצי המודרניזם באדריכלות ומייחדים את סגנונו בשם "מודרניזם אורגאני". רייט אכן יצר אדריכלות אורגנית - אדריכלות שמנסה להשתלב באופן טבעי והרמוני עם ההקשר שבו היא נתונה, והחשוב ביותר – בקשר בין האתר למבנה. בנושא זה הוא הושפע רבות מהאדריכל והמעצב האמריקאי גוסטאב סטיקלי.

לרייט הייתה שפה חזותית מאוד ברורה בעיצוב המבנים שתכנן. הוא תמיד יצר קומפוזיציה המשלבת קווים אופקיים בולטים וקווים אנכיים בולטים - בדרך כלל מחומרים שונים.

רייט היה אחראי לסדרה של מושגים מקוריים ביותר בנושא פיתוח פרוורי, שמכונה "ברודאייקר סיטי". הוא הציע את הרעיון בספרו "העיר הנעלמת" מ־1932, והוא אף בנה מודל גדול מאוד (4 על 4 מטר) של עיר עתידית זו, בגרסאות שונות. הוא המשיך לפתח את הרעיון הזה עד למותו.

פרויקטים נבחרים

ראו גם: רשימת הבניינים המלאה של פרנק לויד רייט.

בסך הכל, בנה רייט 362 בתים. בערך 300 מהם עדיין היו קיימים בשנת 2005. רק אחד מהם נהרס בשל כוחות הטבע, בית במיסיסיפי שנהרס בהוריקן בשנות ה-60; אם כי בית אניס-בראון בקליפורניה ניזוק קשות ברעידת אדמה. למרות שמספר בתים שומרו כיצירות אמנות והוצאו מיליוני דולרים על שימורם, יש קושי במכירתם של בתים אחרים בשוק החופשי, בשל העיצוב המיוחד שלהם, קוטנם והמאפיינים המיושנים שלהם.

בתי ערבה

Robie House
בית רובי
  • בית ג'ורג' ברטון, בופאלו, ניו יורק, 1903.
  • בית דרווין ד. מרטין, בופאלו, ניו יורק, 1904.
  • בית ויליאם הית', בופאלו, ניו יורק, 1905.
  • בית רובי, שיקגו, 1910.

הבית על האשד

FallingwaterCantilever570320cv
"הבית על האשד", מהמפורסמות בעבודותיו של פרנק לויד רייט

הבית הפרטי המפורסם ביותר שבנה נבנה בין 1935 ל־1939 – "הבית על האשד" (באנגלית: Fallingwater), עבור אי. ג'יי. קאופמן בבר ראן, פנסילבניה, שתוכנן מעל נחל הזורם תחת חלק מהבית, על פי הפרשנות שנתן רייט לבקשת משפחת קאופמן להיות קרובים לסביבה הטבעית. המבנה מורכב מסדרה של מפלסים ומרפסות נתמכות, כשהוא משתמש באבן עבור הקירות האנכיים ובבטון עבור המאוזנים. המהנדסים של קאופמן עצמו טענו כי המבנה אינו יציב. דעתם לא נתקבלה, אך לבסוף התברר שחלק מהרצפות החלו לשקוע זמן קצר לאחר הבניה. בסוף שנות ה־90, הוספו תומכות פלדה למפלס התחתון ביותר, עד שיעשה ניתוח מבני מפורט.

פרויקטים ציבוריים שונים מ-1910 ועד 1955

Johnsonwax02
חלל עם "עמודי פטרייה" מבטון בבניין ג'ונסון וואקס

מוזיאון גוגנהיים ניו יורק

אחד הפרויקטים המאוחרים והחשובים של רייט הוא מוזיאון גוגנהיים בעיר ניו יורק, מבנה שלקח לו 16 שנים לבנות (1943 - 1959), וכנראה היצירה המוכרת ביותר שלו. המבנה עולה כספירלה לבנה מהאתר שלו בשדרה החמישית; מבפנים, הוא דומה לצד הפנימי של קונכייה. הגאומטריה המיוחדת של המוזיאון הייתה אמורה לאפשר למבקרים לראות תערוכות זמניות בקלות, בכך שיקחו מעלית לקומה העליונה וירדו משם בספירלה. עם סיום בנייתו של המוזיאון, התעלמו מכמה פרטים חשובים מהתכנון המקורי של רייט, כמו צביעה של הפנים בצבע אוף-ווייט. כמו כן, התערוכות שמציג המוזיאון נצפות בהליכה במעלה הספירלה ולא בירידה.

האילינוי

ב-1956 תכנן רייט גורד שחקים בגובה של מייל אחד בשם "האילינוי" (The Illinois). את האילינוי תכנן רייט על דעת עצמו ללא הזמנה מאף יזם וכמובן שתוכנית זו מעולם לא מומשה. הבניין תוכנן להיבנות בשיקגו, אילינוי ולהכיל בתוכו 528 קומות של שימוש מעורב אך בעיקר דירות מגורים. הגובה השאפתני של הבניין היה רב בהרבה מבניין האמפייר סטייט, המגדל הגבוה ביותר בתקופתו, ואף גבוה פי שניים מבורג' דובאי הנבנה בתחילת המאה ה-21. עם זאת, חזונו של רייט נתן השראה למתכנני מגדלים רבים אחריו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אדריכלות המאה ה-20 של פרנק לויד רייט באתר אונסק"ו (באנגלית)
1867 בארצות הברית

1867 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 91 שנה מיום היווסדה.

1959 בארצות הברית

1959 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 183 שנה מיום היווסדה.

8 ביוני

8 ביוני הוא היום ה-159 בשנה בלוח הגרגוריאני (160 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 206 ימים.

אדריכלות המאה ה-20 של פרנק לויד רייט

אדריכלות המאה ה-20 של פרנק לויד רייט (באנגלית: The 20th-Century Architecture of Frank Lloyd Wright) הוא שמו של אתר מורשת עולמית של אונסק"ו שהוכרז ב-2019, המאגד 8 מבנים או קומפלקסים ברחבי ארצות הברית שתוכננו על ידי האדריכל האמריקאי פרנק לויד רייט. המבנים מייצגים את גישת האדריכלות האורגנית שהגה רייט, לפיה על המבנים להשתלב בהרמוניה עם הסביבה שלהם, ושהייתה לה השפעה גדולה על האדריכלות המודרנית במאה ה-20.האתר הוצע במקור ב-2015 אך ועדת המורשת העולמית דחתה את ההצעה והחזירה למציעים הערות שבעקבותיהן הוגשה ב-2018 הצעה חדשה ממנה הוסרו שני בניינים מהרשימה המקורית, והיא זו שאושרה בסופו של דבר.

אורורה (אילינוי)

אורורה (באנגלית: Aurora) היא העיר המאוכלסת ביותר במדינת אילינוי שבארצות הברית אחרי שיקגו והיא העיר ה-19 בגודלה במערב התיכון. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 2012, אוכלוסיית העיר עמדה על 199,932 תושבים.

אורורה גדלה מאוד ב-50 השנים האחרונות, נוסדה במקור בתוך מחוז קיין. בין השנים 2000 עד 2003 לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית דירגה את אורורה במקום ה-34 מבחינת גידול אוכלוסייה בארצות הברית. משנת 2000 עד 2009 לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית דירגה את העיר במקום ה-46 מבחינת גידול אוכלוסייה, אוכלוסייה של מעל 100,000 תושבים.

בשנת 1908, העיר אימצה רשמית את הכינוי "עיר האורות", בגלל שהייתה אחת מהערים הראשונות בארצות הברית אשר יישמה מערכת תאורת רחוב חשמלית מלאה בשנת 1881. מרכז העיר של אורורה ממוקם על אי קטן בשם סטולפ בנהר פוקס, בעיר נמצאים אוספים מרשימים של ארכיטקטורה, כולל מבנים שעוצבו על ידי פרנק לויד רייט, לודוויג מיס ון דר רוהה, ברוס גוף, וג'ורג' גרנט אלמסיל.

ארקולוגיה

ארקולוגיה (באנגלית: Arcology) הוא רעיון ריאליסטי בחלקו אך גם שייך למדע הבדיוני של מבנה על המאכלס בתוכו כמות גדולה מאוד של תושבים ובצפיפות בלתי רגילה. הרעיון המרכזי בארקולוגיה הוא בנייה של עיר ורטיקלית אשר טביעת הרגל האקולוגית שלה היא מצומצמת ביותר והיא מספקת סוג חדש של סביבה.

מקור המילה הוא הלחם בין שתי המילים: "ארכיטקטורה" ו"אקולוגיה". המונח הוטבע על ידי האדריכל פאולו סולרי (Paolo Soleri), שהגה רעיון זה ועסק בו בפירוט באחד מספריו.

הרעיון של הארקולוגיה מהווה דרך אלגנטית להשתמש באדמות באופן יעיל יותר, ובכך להעניק מקום מחיה ברמה גבוהה למספר רב של נפשות. כמו כן הוא מציע בנייה של שטחים ירוקים ואף חקלאיים הנבנים באופן מלאכותי במרומי הבניין. רעיון זה הועלה על ידי אנשים שונים כבר בתחילת המאה ה-20 כאשר הצפיפות העירונית הגיעה לשיאים בעקבות המהפכה התעשייתית. הרעיון של מבני-על ו"ערים ורטיקליות" נהגה על ידי סופרי מדע בדיוני שונים והושפע גם מרוחה של תנועת הפוטוריזם. רעיון דומה העלה האדריכל פרנק לויד רייט בשנת 1956 בשם The Illinois. בשנת 1970 החלה בניית עיר ניסיונית ארקוסנטי המבוסס על רעיונות ארקולוגיות.

ארקולוגיות רבות מתוארות בספרות המדע הבדיוני כצורת התיישבות הכרחית בעתיד המין האנושי. כיום ישנן כמה תוכניות, בעיקר ביפן ובסין, לבנייה של כמה מבני על. הם אינם מכונים "ארקולוגיה" אך הם מבוססים על עקרונות דומים מאוד.

בולי העץ של לינקולן

בולי העץ של לינקולן הוא משחק הרכבה מארצות הברית המכיל בולי עץ מיניאטוריים שבעזרתם בונים מבצרים ומבנים קטנים. המשחק הומצא על ידי ג'ון לויד רייט, בנו השני של האדריכל פרנק לויד רייט. בולי העץ של לינקולן נכנסו להיכל התהילה הלאומי של הצעצועים בשנת 1999. משנת 2014 בולי העץ של לינקולן מיוצרים על ידי חברת קונקס.

בניין רוקרי

בניין רוקרי (באנגלית: Rookery Building) הוא גורד שחקים היסטורי הממוקם ברחוב LaSalle 209 דרום (באזור הלולאה), שיקגו, אילינוי, ארצות הברית. הבניין מתנשא לגובה של 55 מטרים, הוא בעל 12 קומות ותוכנן על ידי משרד האדריכלים ברנהם ורות. בנייתו הושלמה בשנת 1888 והוא נחשב לבניין רב הקומות הוותיק ביותר בעיר.

יציבותו וחוזקו מושגים בזכות קירותיו החיצוניים, המשמשים קירות נושאים, ושלד הפלדה הפנימי שלו, ששילב שיטות בנייה מקובלות וחדשות באותה תקופה.

לובי הכניסה לבניין עוצב מחדש בשנת 1905 על ידי האדריכל פרנק לויד רייט, שופץ שוב שנים לאחר מכן ובשנת 1989 שוחזר במלואו לפי עיצובו של רייט מ-1905.

הבניין הוסף למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים ב-17 באפריל 1970, נמצא ברשימת "נקודות הציון של העיר שיקגו" מ-5 ביולי 1972 ונרשם כ"ציון דרך היסטורי לאומי" ב-15 במאי 1975.

ברודאייקר סיטי

ברודאייקר (העיר המרחבית) היא תוכנית רעיונית של האדריכל פרנק לויד רייט לעיר פרברית אשר פותחה על ידיו במשך כל החייו. התוכנית הוצגה לראשונה בספרו ה'עיר הנעלמת' מ 1932. מספר שנים מאוחר יותר הציג מודל פיזי אשר מגבה את הרעיון. מקור השם בתרגום מאנגלית הוא הלחם בסיסים של המילה broad ושל המילה acre.

בתי המגורים ששולבו בתוכנית זו היו לרוב 'בתי הערבה' אותם תכנן במשך שנים.

הבית על האשד

הבית על האשד (מכונה גם בית המפל או בית קאופמן או באנגלית: Fallingwater) הוא וילה שתוכננה על ידי האדריכל האמריקאי פרנק לויד רייט ונחשב לאחת מיצירות המופת האדריכליות המפורסמות ביותר של המאה ה-20 ולאחת מיצירותיו המפורסמות ביותר של אדריכל זה. הבית מהווה גם נקודת ציון בתולדות האדריכלות בארצות הברית. ב-2019 הוא הוכרז, ביחד עם שבעה מבנים נוספים של רייט, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.הבית נמצא ביער ליד העיירה בֶּר-רָאן (Bear Run) בפנסילבניה, ארצות הברית. הבית נבנה עבור משפחת קאופמן, משפחה אמידה מפיטסבורג, אשר ביקשה מרייט לתכנן עבורם בית לצד מפל מים שנמצא בשטח שבבעלותם. רייט החליט לתכנן בית שיושב מעל המפל וקשור אליו ואל סביבתו באופן אורגני. תהליך תכנון הבית החל בשנת 1934, ובנייתו הסתיימה ב-1937. הבית שימש את משפחת קאופמן כבית קיץ עד 1963. המקום הפך לאתר עלייה לרגל של חובבי אדריכלות ולכן הפך בשנת 1964 באופן רשמי למוזיאון, וככזה הוא משמש עד ימינו. מאז פתיחתו לציבור ביקרו בו מעל 2 מיליון מבקרים.

הבקתה הפרימיטיבית

הבקתה הפרימיטיבית מייצגת תאוריה באדריכלות שהתפתחה עוד מימי ויטרוביוס. האב מארק אנטואן לוג'יה (Marc-Antoine Laugier) החיה את הרעיון בשנת 1755 כשהקדיש את ציור השער על ספרו "מאמר על אדריכלות" שיצא באותה שנה בגרסתו השנייה.

התאוריה גורסת כי צורתם של המקדשים היווניים העתיקים באה מבתי המגורים הקדומים שהוקמו על ידי האדם. בבקתה הפרימיטיבית, הקורה האופקית נתמכה על ידי גזעי עצים הנטועים בקרקע ותמכה בגג המשופע. זו הייתה ההשראה ביצירת הסדר הדורי הקלאסי.באותה תקופה נראה כי זהו העיקרון האדריכלי האידיאלי בתכנון מבנים ולוג'יה האמין כי זהו הטיפוס הסטנדרטי וכל הארכיטקטורה גלומה בו.

פרנק לויד רייט האמין שיש להשתמש רבות בעיקרון זה ונטע אותו ברבות מיצירותיו.

הסגנון הבינלאומי

הסגנון הבינלאומי הוא אסכולה אמנותית פונקציונלית בתחומי האדריכלות והעיצוב, החל בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 עד שנות ה-70 של אותה מאה.

הסגנון הבינלאומי הושפע רבות מאסכולת בית הספר לעיצוב ואדריכלות "באוהאוס" שפעל בדסאו שבגרמניה ושרבים מתלמידיו ומרציו תכננו בסגנון הבינלאומי. מסיבה זו, מכונה פעמים רבות הסגנון הבינלאומי - "סגנון הבאוהאוס".

אבות הסגנון הבינלאומי הם האדריכלים ואלטר גרופיוס, לודוויג מיס ון דר רוהה ולה קורבוזיה (לה קורבוזיה אינו קשור לבית ספר הבאוהאוס). לספרו של אדולף לוס, "אורנמנט ופשע" הייתה השפעה רבה על אדריכלים אלו ועל התפתחות הסגנון. כמו כן, רעיונותיו של לה קורבוזיה בדבר "הבית כמכונת מגורים" וגישתו הפונקציונליסטית והרעיונות המינימליסטיים של מיס תרמו גם הם להתפתחותו.

וילה

וילה או חווילה היא בית פרטי, רחב ידיים, בדרך כלל צמוד-קרקע, המוקף שטח אדמה פרטי. מקור הווילה בתקופה הרומאית, שם היה זה המבנה העיקרי בלטיפונדיה, הווילה הרומאית שימשה כמגורים לבני המעמד הגבוה, (להבדיל ממעבדי הקרקע ה"קולונים" שהתגוררו בבקתות) והביטוי הושאל לכל בית פרטי של בני המעמד הגבוה, במיוחד בפרוורים אך גם באזורים כפריים ובתוך ערים.

טדאו אנדו

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא אנדו. טָדָאוֹ אַנְדוֹ (יפנית: 安藤忠雄; נולד ב-13 בספטמבר 1941) הוא אדריכל יפני, מן הבולטים ביותר כיום ביפן, וזוכה פרס פריצקר לשנת 1995.

כמעיין המתגבר

כמעיין המתגבר (באנגלית: The Fountainhead) הוא רומן פילוסופי של הסופרת והפילוסופית האמריקאית איין ראנד. הספר ראה אור בשנת 1943 והפך במהרה לרב מכר ואף לסרט קולנוע (1949) בכיכובם של גרי קופר ופטרישיה ניל. הרעיונות המובעים בספר זכו לתהודה רבה במשך שנים רבות ומבטאים את עקרונות ההגות האובייקטביסטית של ראנד.

עלילת הספר מתרחשת בניו יורק של שנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20, על רקע תקופת הזוהר של גורדי השחקים. אדריכלים שונים נאבקים מאבק קשה על הזכות לעצב את קו הרקיע של העיר. הווארד רוארק, גיבור הספר, הוא אדריכל בודד שתומך באדריכלות המודרנית ומנהל מאבק קשה נגד "אנשי החיים המשומשים", כפי שהוא מכנה את כל בני האדם החיים על חשבון תבונתם של אחרים. הספר מאדיר ומעריץ את האדם היוצר המעומת עם האדם הטפיל וחסר היצירתיות, ומהווה הקדמה לאידאולוגיה של איין ראנד המוצגת בספרה "מרד הנפילים" - האובייקטיביזם. רבים טוענים כי דמות זו מבוססת ברובה על האדריכל האמריקאי פרנק לויד רייט, על אף שראנד עצמה שללה טענה זו.

לואיס סאליבן

לואיס הנרי סאליבן (אנגלית: Louis Henri Sullivan;‏ 3 בספטמבר 1856 - 14 באפריל 1924) היה אדריכל אמריקאי שפעל בעיקר בעיר שיקגו, כונה "אבי המודרניזם" באדריכלות והיה דמות חשובה באדריכלות בארצות הברית. רבים מתייחסים אל סאליבן כאל אבי גורד השחקים המודרני ואחד האישים המשפיעים ביותר באסכולת שיקגו. סאליבן גם היה האדריכל בעל ההשפעה הרבה ביותר על פרנק לויד רייט (לדעת רבים גדול האדריכלים האמריקאים של המאה ה-20) ומעסיקו בתקופת התלמדותו.

סאליבן המציא את המושג "Form follows Function" (הצורה נובעת מהפונקציה) שהוא אחד ממשפטי המפתח באדריכלות המודרנית, ובעיקר בהקשר של אדריכלות פונקציונליסטית. למרות שהניח את התשתית לעקרון קדימות הפונקציה לאסתטיקה, היה סאליבן מתון ביחס לאדריכלים מאוחרים יותר שהובילו את הסגנון הבינלאומי הלבן, ועל פני המאסות הפשוטות של בנייניו נוסף גם האורנמנט. סאליבן נחשב לאדריכל הקרוב לסגנון האר נובו, ובבנייניו שילב מוטיבים אופייניים לו, כמו חיפויי טרקוטה או ברזל מעוטרים בדימויים בהשראת צמחים. כמו כן שאב סאליבן השראה מעיטורים שהיו אופייניים לתרבות הקלטית וחדרו לשימוש באותה תקופה כחלק מהתחיה הקלטית. כמו כן כוללים בנייניו השפעות ברורות של האדריכלות הנאו-קלאסית.

מוזיאון המטרופוליטן לאמנות

מוזיאון המטרופוליטן לאמנות (באנגלית: The Metropolitan Museum of Art) שבניו יורק, המכונה בפשטות "המט" (באנגלית: The Met), הוא אחד המוזיאונים הגדולים והחשובים בעולם.

המוזיאון שוכן בצדו המזרחי של הסנטרל פארק במרכז מנהטן שבניו יורק. אגף אחר של המוזיאון, הקלויסטרס, מצוי בפארק פורט טריון בצפון מנהטן, על גדת הנהר הדסון.

במוזיאון, שנפתח ב־20 בפברואר 1872, מוצגים למעלה משני מיליון מוצגים מתחום האמנות הקלאסית, האמנות העתיקה, האמנות האסייתית, האוקיאנית, האפריקנית, האסלאמית והמודרנית, המוצגים ב-19 אגפי המוזיאון. אוסף האמנות המצרית העתיקה כולל מקדש מצרי, מקדש דנדור, שהובא בשלמותו ממצרים. כמו כן המוזיאון מציג חדרים שעוצבו בידי האדריכל פרנק לויד רייט וכן אוסף גדול של כלי נשק ושריון.

אחת הרכישות האחרונות והידועות של המוזיאון הוא הציור של דוצ'יו, 'המדונה עם התינוק', שנרכש בסכום של 45 מיליון דולר.

מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים

מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים (באנגלית: The Solomon R. Guggenheim Museum) הוא מוזיאון לאמנות מודרנית המצוי בחלקה המזרחי העליון (אפר איסט סייד) של מנהטן, בעיר ניו יורק שבארצות הברית. המוזיאון הוא אחד מקבוצה של מוזיאונים שנוסדה על ידי קרן סלומון ר. גוגנהיים, והידוע שבהם, וכן אחד המוזיאונים הידועים בעיר ניו יורק. המוזיאון נוסד בשנת 1937 ומכונה לרוב בשם "הגוגנהיים".

בעת הקמתו נקרא המוזיאון "המוזיאון של אמנות ללא אובייקטים" - "The Museum of Non-Objective Painting". מוזיאון זה נוסד על מנת להציג לציבור אמנות מודרנית מופשטת כגון ציוריהם של וסילי קנדינסקי ופיט מונדריאן. בשנת 1959 עבר המוזיאון למשכנו הנוכחי המצוי בפינת רחוב 89 והשדרה החמישית. המבנה של המוזיאון תוכנן על ידי האדריכל פרנק לויד רייט. גוגנהיים עצמו לא ידע באיזה אדריכל לבחור לתכנון המוזיאון, ועל כן פנה לידידתו, הברונית הילה פון רביי אשר בחרה ברייט היות שהוא היה הידוע באדריכלי התקופה.

במקור רצה רייט לבנות במקום מבנה מרובע, הצבוע כולו באדום. הברונית רביי התעקשה שהמבנה יהיה מעוגל וצבוע בלבן.

בשל צורתו הייחודית של המבנה, נחשב מבנה המוזיאון כיצירת אמנות בפני עצמה. צורתו האסימטרית הייחודית - העובדה שחלקו העליון רחב מחלקו התחתון וצורתו המעוגלת הבלתי סדירה היא מרשימה ביותר. ייחוד נוסף של המבנה הוא שכולו מכיל גלריה אחת המתעקלת במורד המבנה בשיפוע מתון. ב-2019 המבנה הוכרז, ביחד עם שבעה מבנים נוספים של רייט, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.בשנת 1992 נוסף למבנה מגדל ריבועי הגבוה ממבנה הספירלה המקורי.

מבקרי אמנות רבים התנגדו למבנה שתכנן רייט בטענה שהמבנה "גונב את ההצגה" מיצירות האמנות שבתוכו, וכן בשל העובדה שהיעדר החלונות מחייב שכל יצירות האמנות יוארו בתאורה מלאכותית ולא באמצעות אור חיצוני.

פרידריך פרבל

פרידריך וילהלם אוגוסט פרבל (בגרמנית: Friedrich Wilhelm August Fröbel)‏ (1782–1852), מחנך גרמני. יסד את גן הילדים הראשון בשנת 1837.

אחד מהכלים חינוכיים שהמציא הוא "קוביות פרבל" - צורות גאומטריות אותן ניתן להרכיב בצורות שונות וליצור מבנים תלת ממדיים. האדריכל האמריקאי פרנק לויד רייט הודה שהושפע רבות מהמשחק בקוביות פרבל.

נולד בגרמניה התיכונה והתייתם מאימו בגיל שנה, אביו שהיה כומר ונתון לענייני עבודתו התנכר לו רוב ימיו. בגיל 10 עבר לבית דודו ורק אז החל ללמוד באופן סדיר בבית ספר. כשהיה בן 14 יצא פרבל לתורינגיה שבגרמניה המרכזית ולמד שנתיים יערנות ומדידת קרקע. בימי בדידותו ביער, החל להרהר בבעיות חינוך ומתוך כך לביקורת דרכי מוריו שלדעתו לא הצליחו להפעיל את הטמון בתוכו.

כעבור זמן מה עבר פרבל לאיבארדון שבשווייץ, שם שהה שנתיים במחיצת יוהאן היינריך פסטלוצי שהיה הוגה דעות ובהשפעתו החל לעסוק בהוראה, ובפעם הראשונה הרגיש שנתגלה לו ייעודו ולימים נעשה חסידו הנלהב של פסטלוצי. הזדהותו עם שיטת פסטאלוצי לא מנעה ממנו לעמוד על ליקוייה ובעקבות התבוננותו הביקורתית, נתעורר בו הרצון לגבש לו את דרכו העיונית בחינוך. בשנת 1826 פרסם פרבל את ספרו העיקרי "חינוך האדם" שבו סיכם את השקפותיו על החיים והחינוך, והציע מתודה חינוכית משלו. פרבל, שגדל ללא דמות אם, בחר דווקא להתמקד בבעיות חינוך בגיל הרך, ובשנת 1837 הקים מוסד לילדים קטנים ולימים טבע את השם גן ילדים. פרבל פעל להפצת תורתו, והחל לעסוק בהכשרת אימהות ונשים בכלל בענייני חינוך. למרות שהייתה הרבה התנגדות לשיטת החינוך של פרובל, עד 1859 כבר קמו הרבה גנים במולדתו. וב-1874 התאגדו כל גני הילדים הללן ל 'חברת פרובל הגרמנית' וממשלת פרוסיה אישרה להוסיף חינוך לגננות לבתי ספר לבנות מקומיים שבהם השלטון המקומי בקש זאת.

שיטת החינוך שלו נפוצה גם לארצות אחרות ב-1860 הוקם הגן הראשון בליידן, הולנד וכך שלא במתכוון התחיל רפורמה חינוכית בהולנד. ב-1875 היו בהולנד 705 גני ילדים ציבוריים ופרטיים שבהם עבדו 2,222 מורים [39 גברים ו-2183 נשים] ולמדו בהם 73,018 תלמידים. מלבד גני הילדים של הכנסייה הקתולית כל הגנים בכל רחבי המדינה לימדו בשיטת ה'מתנות'.

יחד עם בלגיה ואוסטריה איטליה הייתה אחת המדינות ששילבה גני ילדים לתוך מערכת החינוך הציבורית שלה כבר בתחילת שנות ה-1860 וב-1871, כבר היו 130.000 תלמידים ביותר מ-1000 בתי מחסה לילדים [asili infantili] השימוש בשם בית מחסה נראה מוזר, מוסדות אלה היו יותר מעין 'טרום בתי ספר' והם התפתחו מפני שהממשלות באירופה הבינו שיש לדאוג לילדים בעולם שבו המהפכה התעשייתית הופכת את החיים ליותר מורכבים.

שיטת גני הילדים נפוצה לארצות הברית ויפן. לעומת זאת בגרמניה השלטון שהתנגד לכל מיני רפורמות ותיקונים ליברלים, ראה ברעיון של פרבל כפירה וסגר את מוסדו. ב-1860 הופסק שם מימון ממשלתי לגנים

פרובל השפיע לא רק בשינוי הגישה החינוכית לילדים קטנים, אלא שיטות החינוך והמתנות החינוכיות שלו השפיעו על התפתחות האמנות והארכיטקטורה החל מהמאה ה-19 . מבין תלמידי גני הילדים שלו אפשר למצוא את וסילי קנדינסקי, ג'ורג' בראק, פלורה כריסטי, פיט מונדריאן, פאול קליי ואוגוסט קוהן. רבים מראשוני הבאוהאוס כגון ולטר גרופיוס, יוזף אלברס, מיס ואן דר רוהה, פרנק לויד רייט.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.